מופע האימים של אלף יוד למד ברקוביץ'

מה שמגיע מגיע. אין ויכוח.

מגיע שיהיה מאמן נבחרת, מגיע למי שמסמן מטרה והולך אליה, עף אליה ביותר בטחון מדן חלוץ (כי אצל איל ברקוביץ לא נרשמת אפילו תזוזה קטנה בכנף), שיפגע בנקודת האמצע של המטרה הזו, ושימות מנהל תקין, בחירה מסודרת. שתמות המשמעות של מאמן לאומי, סוג של מחנך, שפותר באלימות ובמחי לשון את בעיותיו, את ויכוחיו. למה מי זה דונאדוני?

אז מגיע.

מגיע שאחרי א.ד.ברקוביץ', בא מ.י.ק.י ברקוביץ', שאפשר להתווכח על העובדה שהוא גדול ספורטאי ישראל בכל הזמנים, והברקוביץ' הזה כבר קרוב לשני עשורים בונה את עצמו מלמטה, מנהל קבוצות בשרון עם מאתיים צופים באולם, משתתף באולמות הבדיחה של הכדורסל הישראלי אחרי קריירה של אלפי נקודות בהיכלים הכי נחשבים באירופה. ורק א.י.ל ברקוביץ' רוצה להתחיל במשרה הכי רמה של מאמן כדורגל בארצו. למה מי זה קאפלו?

מה שמגיע מגיע. אם איל ברקוביץ אכן יקבל את משרת אימון הנבחרת, אהיה הראשון למתנגדיה, אמלמל פרקי תהילים לכשלונה, ארים את עקביי ואדחוף את הפתק כמה שיותר גבוה בין אבני הכותל שתפסיד ארבע אפס למלטה ברמת גן, אנדור נדרים ואתירם. והציבור יגיד: זה פוסט ציוני זה, אוהב ערבים, שונא ישראל. ואענה: זה מה שלמדתי מהמאמן הלאומי ברקוביץ' בשבתו הרחק מייצוג הנבחרת והדגל.

מה שמגיע מגיע. הכל יש לי חוץ מהעניין הקטן הזה של נסיון באימון. תשימו את קישון ויוסי בנאי ביחד בחדר שנה בגן עדן והם לא היו יוצאים עם המשפט הזה.

מה שמגיע מגיע. בעצם לא לא? אני מאמין לברקוביץ', לגמרי. אני מאמין שהעם רוצה אותו, חולה עליו, שופך שמן על גלימתו. הוא הוא הישראל של שנות האלפיים ועשר.

לא מגיע לו. מגיע לנו.

פלצ’ר הוא החבילה השלמה
הסיפור האמיתי מאחורי הבלאגן סביב ברקוביץ’ וטיפשותו

6 Comments

גיא אלון 18 בפברואר 2010

למרות שהשכל הישר אומר שאין סיכוי שמישהו אפילו ישקול לתת לו את המשרה הנחשקת – הרי שבכדורגל הישראלי הכל אפשרי.
מה שהתבהר לי ממופע האימים אתמול היא חוסר ההבנה הבסיסי של ברקוביץ בנוגע למנהל תקין. "כולם רוצים אותי" היתה המנטרה שהובילה את הנאום אתמול.
הוא פשוט לא מבין ש:
א. אנשים שמסתובבים בסביבתו נהנים להחניף לו (או שמפחדים שלא להחניף לו) והם ממש לא מייצגים את כלל האוכלוסיה.
ב. הטיעון הזה לא רלוונטי לכלום, כי אם מדד פופולריות היה קובע אז מייקל לואיס היה היום ראש הממשלה.

אלון 18 בפברואר 2010

גם לרייקארד לא היה נסיון שהוא קיבל את הנבחרת. יש הרבה סיבות יותר חשובות מנסיון למה ברקוביץ לא צריך לאמן את הנבחרת.
הטיעונים המרכזיים שלו הם, כולם רוצים שאאמן ואני מאד אוהב את הנבחרת, אני מעדיף מועמד שהרוב לא רוצה וגם לא אוהב את הנבחרת כמו אייל אבל ייקח אותנו ליורו.

Bengal 18 בפברואר 2010

פשוט לא הפסקתי לצחוק אחרי שראיתי את מסיבת העיתונאים שלו, ואחרי זה הבנתי שאני צריך לבכות ולא לצחוק, שזו אגדה ישראלית, שזה באמת מה שהרוב רוצה.
מה שעוד יותר אהבתי, זה שבאתר ONE, בו יש לברקוביץ' טור אישי, כמו אופירה אסייג, היללו טת מסיבת העיתונאים והגדירו אותה כך מילה במילה: "אפילו נתניהו ואובמה היו מתגאים בנאום כזה".

ואני אומר, CHILD PLEASE

לאן הגענו, אני ממליץ לכולכם לראות יציע העיתונות, תראו את מר קופמן, איש ספורט אמיתי, אחרי עפר שלח האדם הכי חכם וצודק בספורט שלנו, תענוג לראות אותו, דעותיו כל כך דומות לשלי שזה כיף.

ניינר 19 בפברואר 2010

כל עוד אבי לוזון הוא ראש ההתאחדות אני מייחל להפסדים של הנבחרת. "על אפכם ועל חמתכם נעלה למונדיאל"…רק המחשבה שהאפס הזה יסתובב שם כמו מלך העולם גורמת לי לרצות שהנבחרת תיכשל.

בני תבורי 19 בפברואר 2010

ניינר,
אני לא אוהב את לוזון יותר ממך, אבל הוא סימפטום לשיטה המרכזים הרקובה שמחרבת כל סיכוי שבעתיד נוכל ליהנות מניהול ספורט רציני בישראל. את האשם אני לא מטיל על לוזון שנהנה מהמצב, אלא על שרי הספורט לדורותיהם שלא מתגייסים להובלת שינוי.

ניינר 19 בפברואר 2010

אבל עוד לא היה איש שניצל את הריקבון הזה בצורה כה דוחה ויהירה כמו אבי לוזון. אדם מעורר בחילה. בוא נראה איזה מאמן הוא מבשל לנו.

Comments closed