עשינו את שלנו

In כללי

האמת היא שלא ממש היו לי חששות מהמפגש הכפול נגד ארסנל (מהמשחק בליגה אני חושש הרבה יותר). לא חששתי לפני במהלך, בין ובסיכום. זו הקבוצה שארסן בנה. זה כבר לא תהליך הבניה, זה הבנין, והבניין הזה לא מחזיק מול מנצ'סטר של התקופה. ונגר בנה שם קבוצה בדמות ודמות מולדתו: קוסית צרפתית עם ניחוח אוריינטלי, שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה, נשכבת תחת לחץ קל ונעלמת או בוגדת ברגעים הכי קריטיים. 

אני לא יודע איפה ישימו את סר אלכס בטבלת המאמנים של כל הזמנים, אבל אף אחד לא מתקרב אליו בניהול עונה שלמה. לארסנל של ארסן לא היה מה למכור מול הכושר שפרגוסון הביא אליו את מנצ'סטר של אפריל-מאי. או, אם להשתמש בפאראפראזה על עלי מוהר: פוררנו אותם.

הלילה, יש לקוות, ברצלונה תעשה את החלק שלה בדרך לקלאסיקו אירופאי. זה גם שאני פוחד מצ'לסי ומהנבואות של באלאק (שלפני שחתם בצ'לסי לפני שנתיים הודיע: "איי זיינד ויט צ'לזי טו וין צ'מפיונז'יפז"), אבל זה בעיקר מפני שברצלונה היא מסוג הקבוצות שאנחנו יכולים לפורר.

One Comment

איילת אזולאי כהן 16 במאי 2009

שלח לי מייל

Comments closed