כשהרפואה הורגת

In כללי

יש ימים שבהם אתה לא צריך להתנצל, לא לעולם (לא ישנת עד שבע בבוקר?) ולא לאישה (בלוג על ספורט? בעברית? על ספורט אמריקאי?). יש ימים: גמר גביע באיטליה וספרד, מנצ'סטר מתקרבת עוד שלוש נקוות להיות הקבוצה האפורה הטובה בהיסטוריה, קניון מרטין נגד הקבוצה של מרק קיובן במשחק מספר חמש, וגולת הכותרת: משחק מספר שבע בפלייאוף ההוקי בין פיטסבורג לוושינגטון ובין שני הכוכבים הגדולים ביותר של הענף, אלכסנדר אובצ'קין וסידני קרוסבי. ושלא יהיו טעויות, אובצ'קין הוא מסוג השחקנים שנשארים בגללם ערים בלילה, כמו פדרר בשיאו, ג'ורדן או טייגר וודס. למי שמערער כדאי לצפות בקליפ הזה

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אבל דווקא יום כזה הוא יום מתאים כדי לכתוב על החלקים היותר אפלים של הספורט. אתמול שפט בית משפט במדינת ג'ורג'יה את דוקטור פיל אסטין, 54, לעשר שנים בקלבוש. דוקטור אסטין הואשם ב-175 סעיפים של מרשמים לא חוקיים של משככי כאבים, סטרואידים וסמים נוספים לפציינטים, חלקם מכורים לסמים.  המרשמים הובילו למוות של שניים מחוליו. 

איך זה קשור לספורט? לפני שנתיים חנק המתאבק המקצועי כריס בנואה את אשתו ובנו בן השבע למוות והתאבד בתלייה. בדיקות שלאחר המוות גילו שאסטין היה ספק מרשמי הסטרואידים של בנואה. למרות הטרגדיה קשורה לנושא אני מתעודד מהעובדה שהשופט הגיע להחלטה והחלטה קשה נגד הרופא. קשה לי להאשים ספורטאים שמשתמשים בסטרואידים: סך הזמן שנתון לספורטאי לקנות את תהילתו ואת המיליונים קצרה באופן מוחלט כמעט מכל מקצוע אחר. לחץ הזמן הזה דוחף למצוינות בכל מחיר, להחלים מפציעות הכי מהר ובכל מחיר. מפה, הדרך לסטרואידים  מאוד קצרה. 

לדוקטור אסטין ולשאר מערכת האספקה אין תירוצים דומים. רק תאוות הכסף. ברגע שמערכות החוק והנהלות הספורט יעשו מאמץ מרוכז לפעול נגדם, יהיה אפשר להתחיל לחלום על ספורט טהור.