אני ויאן אולריך

היום הבנתי סופית למה יאן אולריך אף פעם לא הצליח להשיג את לאנס ארמסטרונג.

אנחנו בתהליך של העברת דירה. מאה מטר אלכסונית בברלין. צלצלנו כבר לפני שבוע לחברת הטלפון-אינטרנט שלנו, טלקום, וביקשנו להעביר איתנו את המספר ואת השירות האלחוטי. אמרו שתוך שבוע הם יתייצבו ויעבירו. אתמול התקשרו ואמרו שבעצם זה יקח עוד שבוע. אמרנו שלא ייתכן ומדוע בעצם. אמרו שהדיירים לפנינו השתמשו בספק אחר ולכן הדירה מוענשת על ידי טלקום. רבנו, התווכחנו, צלצלנו למוקדי השירות וביקשנו מנהלים. המנהלים אמרו תלכו לקפה. נכנענו. אמרנו, תנו פיצוי. איזה חודשיים חינם על הקפה והשימוש באינטרנט של הקפה. אמרו זה לא שווה חודשיים, ושהם יתקשרו חזרה עם איזו הצעת פיצוי, מה שגרם לי, יהודי בגרמניה ועוד מעדות המזרח, להרגיש קצת לא נוח, אבל לא התקשרו. (מי שרוצה ללמוד קצת על שירות לקוחות בגרמניה יכול לקרוא את הכתבה שלי מהעיתון לאנשים שאוהבים פלשתינאים כדי להרגיש טוב עם עצמם)

ואמרתי שאם ככה מטפלת טלקום באחד קטן כמוני, איך בדיוק הם ספסנסרו את מסעות אורליך בטור דה פראנס. ואז הבנתי שזה לא לאנס, זה טלקום.

בכל מקרה, אני אנסה להרים פוסטים בימים הקרובים, אבל כיוון שאני גם בייבי סיטר פול טיים השבוע, יכול להיות שהפוסט הבא יהיה רק בשישי.

ווימבלדון (5). חידון מספר 135
השחקן הכי מגניב

3 Comments

גיא אלון 29 ביוני 2009

זאב,
כאחד שקורא לעיתים "הארץ" אני מוחה על ההגדרה.
זה היה מיותר (ובמקרה שלי, גם ממש לא נכון)

zeevny 29 ביוני 2009

גיא, אני לפעמים כותב שם ואירוניה עצמית זה מבורך לטעמי. חוצמזה, לפעמים זה נכון. צריך לקרוא את הארץ, ואת שאר העיתונים בצורה קצת מבקרת.

Utopian Fragments 29 ביוני 2009

אהבתי את הפוסט, אבל אני חיי בלהגיד שעד היום בכל הנוגע לשירות לקוחות הרושם שלי היה אחר (לא עם טלקום אבל…)

Comments closed