פרו רנדי מוס

In כללי

1. עדכון. מאז הפוסט אתמול, מייק ליץ' הוציא צו מניעה נגד טקסס טק כדי שיתאפשר לו לאמן את הקבוצה שלו. התגובה לא איחרה לבוא: טקסס טק הגישה לליץ' מכתב פיטורין. הרבה דברים מעניינים קורים כאן. ליץ' נלחם נגד האוניברסיטה שלו כדי ליוכל לאמן את נבחרת הפוטבול של אותה אוניברסיטה. אתם יכולים לחשוב על פרופסור למתמטיקה שיתנהג בצורה דומה? האקט של ליץ' מעיד עד כמה הוא רואה את עצמו מעל ומעבר לאוניברסיטה ועד כמה הוא רואה בנבחרת הפוטבול גוף נפרד ממגדל השן האקדמאי. האוניברסיטה לא יוצאת נקיה כאן: אף פרופסור למתמטיקה לא מקבל אפילו סכום שמתקרב ל-2.5 מיליון דולר שליץ' מקבל בשנה.

מעניין מאוד יהיה לראות את טקסס טק מגינה על ההחלטה שלה לפטר את ליץ'. אחרי הכל מדובר באותה אוניברסיטה שהחתימה את בובי נייט לאימון נבחרת הכדורסל שלה לאחר הפיטורים שלו מאינדיאנה.

עוד דבר שצריך לזכור: בפברואר הצדדים חתמו על חוזה חדש. חלק מההסכם קבע שאם ליץ' עדיין יהיה בתפקיד ב-31 בדצמבר השנה, הוא יקבל בונוס על סך 800,000 דולר. אני אומר לכם שוב: הפרשה הזו היא חלק מניקוי המאורות הכללי באמריקה. ליץ' לא הולך להתפטר בשקט. הוא הולך להרים ספות, ואנחנו נוכל לראות, בעזרת השם, טאטוא של שנים.

2.  הפרובול, האולסטאר של ליגת הפוטבול, היה מאז ומתמיד האח החורג של משחקי האולסטארים. הוא נערך שבוע לאחר הסופרבול, לא היה בו שום מתח תחרותי, והמיקום שלו, בהוואי, היווה תפאורה מושלמת למה שהמשחק היה: חופשה. בתחילת השנה ליגת הפוטבול החליטה לשנות את המצב: המשחק עבר למיאמי והוא ישוחק שבוע לפני הסופרבול. זו החלטה קצת פחות מטופשת מההחלטה של ליגת הבייסבול לקבוע את זהות המארחת של הוורלד סירייס לפי הליגה שתנצח באולסטאר (לפי ההגיון של הבייסבול, יש מצב תאורטי שקבוצה תנצח 162 משחקים ועדיין תתארח אצל קבוצה שניצחה 90 משחקים).

זו היתה החלטה מטופשת כי אם נקח את השנה כדוגמא, הרי קיים סיכוי די מוחשי שאינדיאנפוליס ומיניסוטה ייפגשו בגמר ואני לא רואה שום מצב שבו 14 השחקנים שנבחרו משתי הקבוצות הללו הולך לסכן את עצמו שבוע לפני הסופרבול במשחק חסר חשיבות.

והמשחק הזה הוא מטופש בעצמו כי פרובול בלי רנדי מוס זו חתיכת פארסה. מבט לסטטיסטיקה מראה שלכל אחד מארבעת הרסיברים שנבחרו לייצג את האיי.אפ.סי (רג'י וויין ואנדרה ג'ונסון כפותחים, ווס ווקר וברנדון מארשל כמחליפים) יש מספרים שמצדיקים בחירה. לפי הטבלאות הסטטיסטיות מגיע להם לפני מוס (אלא אם מסתכלים על כמות הטאצ'דאונים והיחס בין תפיסות לטאצ'דאון, שתי הקטגוריות החשובות ביותר לתופס. מוס תופס טאצ'דאון כל מסירה שישית). על הבחירה של אנדרה ג'ונסון אני בכלל לא מתווכח, רסיברים אחרים בליגה צריכים משקפת כדי לראות אותו (והוא עושה את זה בלי שום עזרה התקפית מסביבו), גם את הבחירה ברג'י וויין אני יכול להבין. אבל ברנדון מארשל לפני מוס? ווקר? ווס ווקר הוא תופס נהדר, אבל הסיבה היחידה שהוא מוביל את הליגה בתפיסות היא שהסייפטים חייבים ללכת עם מוס, זה משאיר הרבה מקום לתפיסות העשרה יארדים של ווקר.

אבל הנה הדבר היותר חשוב. מדובר כאמור במשחק ראווה, כמו האולסטאר של הכדורסל. האוהדים שבוחרים את החמישיות באנ.בי.איי, בוחרים בהתאם. הם רוצים שחקנים ראוותנים. זו הסיבה שטרייסי מגריידי קיבל השנה כל כך הרבה קולות עוד לפני ששיחק משחק אחד. הבחירה באנ.אפ.אל מחולקת לשלושה (אוהדים, מאמנים ושחקנים). המסקנה שלי היא שכשמדובר במשחקי ראווה, עדיף לתת לצופים את הזכות לבחור.

3. פיל טיילור, בניגוד לעלה התאנה של הניו יורק טיימס (וויליאם רודן), הוא טוראי שחום עור בספורטס אילוסטרייטד. קראתי השבוע טור מאוד מעניין שלו על האפליה ההפוכה ממנה סובלים רצים אחוריים לבנים–אין אף רץ אחורי בהרכב הפותח של שום קבוצה באנ.אפ.אל ורק אחד מחמישים הרצים האחוריים המובילים במכללות הוא לבן.

קשה להאמין שמדובר באפליה גזעית–אחרי הכל המקומות שבהם קיימת האפלייה האמיתית, ההנהלה והמאמן הראשי, עדיין מיואשים במאמנים לבנים שמחליטים מי יהיה הרץ האחורי שלהם. אבל אני כן מאמין שהורים לבנים לא ממש דוחפים את הבנים שלהם לשחק בתפקיד הזה. מדובר בתפקיד השוחק ביותר בליגה עם אורך חיים של נר (יחסי) ועם פציעות כואבות יותר מכל תפקיד כשרון אחר (זאת אומרת, לא אלו שבקו ההתנגשות).

4. ואם כבר מאמנים ואפליות. אם נכונות השמועות על ההתעניינות של טמפה ביי בביל קאוהר, הרי שמדובר בבזיון ממשי. טמפה ביי פיטרה את ג'ון גרודן והציעה את התפקיד לרחים מוריס, חודש לאחר שהאחרון קיבל על עצמו את תפקיד מתאם ההגנה. הבחירה של טמפה היתה צינית: הם רצו לשמור לעצמם את אחד מהמתאמים הצעירים החמים ביותר בליגה ומוריס היה מטרה נוחה כדי להפיל עליו מאזן גרוע של קבוצה שהוא התבקש לבנות מחדש. העובדה שטמפה לא מיהרה לנער מעליה את השמועות בשבוע שבו הקבוצה מנצחת בניו אורלינס היא אחת הבושות הגדולות ביותר של השנה.

6 Comments

אלון 30 בדצמבר 2009

ומי בדיוק החליט שיחס תפיסות טאצ'דאונים הוא החשוב ביותר, אתה ?
יש רסיברים גדולים וכבדים שהמטרה שלהם זה לתפוס כדורים באנד-זון, יש רסיברים שטובים בלהזיז את השרשראות ויש כאלה שרצים אך ורק ווריאציות של go ראוט.
על כריס קרטר אמרו בזמנו שכל מה שהוא יודע לעשות זה לתפוס טאצ'דאונים.
עוד דוגמא – רג'י וויליאמס שלפני מספר עונות תפס משהו כמו 10 ט'דים מתוך 30 תפיסות וכריס הנרי זצ"ל שבעונת 2006 בערך שליש מהתפיסות שלו היו לט'ד. האם זה הופך אותם לרסיברים הטובים בליגה ?
אני מסכים איתך שרנדי מוס צריך היה להיכנס לפני ברנדון מרשל, אני פשוט לא מסכים בקשר לקביעה הנחרצת.
הדרך הפשוטה ביותר לזהות רסיבר טוב היא כזו – אם אי אפשר לכסות אותך באחד על אחד – אתה ריסבר טוב.
רנדי מוס הוא כזה, מארווין האריסון היה כזה, אנדרה ג'ונסון הוא כזה וגם TO בשיאו היה כזה

zeevny 30 בדצמבר 2009

אלון, קודם כל אם אני החלטתי זה גם לגיטימי, לא? ועדיין לא שמעתי שקבוצה קיבלה נקודות בגלל שהיא הזיזה שרשראות. טאצ'דאונים הוא בין הפרמטרים היותר חשובים, בשבילי הכי חשוב.
מוס הוא קומבינציה של כל התכונות שכתבת למעלה. שני השמות שנתת הם לא דוגמאות טובות כי שאר הסטטיסטיקות שלהם לא גבוהות–מוס גם תופס הרבה כדורים ועדיין האחוז של התפיסות שלו לטאצ'דאונים מתוך כלל התפיסות הוא עצום (תסתכל בטבלאות, המאזן שהכי קרוב אליו הוא 1 לעשר). ודרך אגב, האמירה לגבי קרטר היא לא עובדתית אלא בדיחה של כריס ברמן וטום ג'קסון בפריים טיים.
אני גם אומר שההחלטה הכי חשובה בלהכליל את מוס היא לא מספר הטאצ'דאונים אלא האקרובטיקה וההנאה שהוא יכול להסב במשחק כמו הפרובול. צופים לא באים לשם כדי לראות את ווס ווקר מזיז שרשראות.

אלון 31 בדצמבר 2009

פרובול, אולסטאר וכל ההמצאות האלה לא מעניינות. שבוע האולסטאר של ה nba לא גורם לי לפתוח טלויזיה, זה מעניין ילדים קטנים שמתרשמים מנייט רובינסון מטביע מעל הווארד ומעריצים את ההארלם גלובטרוטרס.
רנדי מוס ממש לא צריך להיות בפרובול, הוא צריך לנוח ולשמור כוחות לסופרבול.

לגבי רצים אחוריים לבנים, טוב שהדברים האלה באים מעיתונאי שחור כי לפי דעתי יש אפלייה כנגד לבנים בפוטבול ובכדורסל. הלבנים בפוטבול עושים דברים מסויימים והשחורים דברים אחרים כאילו כיוונו אותם לזה מגיל צעיר.
בכדורסל זה ממש חריף, כל שחור שמראה פוטנציאל ישר מהמרים עליו בדראפט והוא יוצא מהמכללות אחרי שנה, לבן אמריקאי צריך כמה שנים טובות במכללות בשביל לקבל הזדמנות, אלא אם כן הוא נולד באירופה.

דרך אגב אני לא אלון מהתגובה הראשונה.

גיל 31 בדצמבר 2009

נדמה לי שהוחלט ששחקנים שישחקו בסופרבול לא ישתתפו בפרו בול. זה בעייתי גם באותה מידה כי אתה רוצה את הכי טובים במשחק. לדעתי, הפרו בול צריך להיות משוחק בשבוע שלפני פתיחת העונה ולהצמיד לו את הכניסות החדשות להיכל. זה יכול להיות מתאבן טוב לעונה.

מומי השועל 31 בדצמבר 2009

רצ"ב תגובה שפרסמתי באתר וואלה!, אבל ראיתי שפה אתה מגיב ולכן החלטתי לפרסמה גם פה.
לאחר שקראתי את תגובתו של אלון הראשון אני מתלבט אם תגובתי הכרחית אבל בכל זאת, מי לא אוהב לפרסם שטויות שהוא כותב, גם אם זה רק כתגובה בבלוג (חשוב ככל שיהיה).

האם תפיסות ל- TD ויחס TD לתפיסות אלו הפרמטרים הכי חשובים לתופס?
לדעתי טענה כזאת מעידה על חוסר הבנה בסיסי של המשחק (ולא שאני טוען ככה אלא שאהבתך למוס מקלקלת את השורה). מבחינת המשחק ה- TD עצמו אינו חשוב יותר מכל תפיסה אחרת שהובילה לאותו TD. אם נקביל את הטענה שלך לגבי תופסים לרצים, רק לשם ההסתה לאבסורד, זה אומר שרץ שנכנס לדאונים קצרים בשביל לעשות TD ומצליח בעבודתו, יותר חשוב מהרץ ששרף את כל המגרש בממוצע של 5 יארד לנשיאה. הקבלה נוספת אפשרית היא טענה לפיה ה- QB נמדד בעיקר על פי המסירות ל- TD, כאשר ברי לכל בר בי רב דחד יומא שאחוזי ההשלמה, היארדים ואחוזי ההמרות לדאונים ראשונים ועוד כהנה וכהנה ססטיסטיקות נוספות הרבה יותר חשובות מזהותו של השחקן שנכנס בסופו של דבר לאנד זון והאם זה היה מהלך ריצה או מסירה.

את הנקודה האחרונה יש להדגיש שוב, השחקן שבפועל נכנס לאנד זון והאם הוא נכנס במהלך ריצה/מסירה/QB סניק או סקראמבל אינה חשובה כלל מבחינת המשחק ולכן היא לא צריכה להיות חשובה מבחינה סטטיסטית.
אם "מי עשה את הנקודות?" היתה השאלה החשובה ביותר, היכל התהילה היה מלא בבועטים.

חמשת הפרמטרים העיקריים של תופס (כתופס ולא כשחקן שמפנה אחרים) הם, לדעתי כמובן (פחות או יותר בסדר הזה): 1. מספר התפיסות; 2. יחס התפיסות להשמטות; 3. יארדים; 4. יארדים לאחר התפיסה; 5. תפיסות שהביאו לדאון ראשון. תפיסות ל- TD הן איפה שהוא רחוק בהמשך הרשימה (שלא לדבר על יחס TD לתפיסות – שנראה לי שאפילו לא ברשימה בכלל).

לעומת זאת הטענה לפיה וולקר תופס 130 תפיסות בעונה בגלל מוס היא טענה שמעידה על הבנה של המשחק (אני מחלק ציונים) אבל לא על הבנה של האנשים (בעיקר אוהדים וכתבים) הבוחרים לפרו בול. בשיחות סלון מלומדות כולם מעריכים את הנדב הנפלדים של המשחק אבל אף אחד לא בוחר בהם לשחקן המצטיין של המשחק. מה לעשות שנתונים שלא נכנסים לסטיסטיקה פשוט לא נכנסים לסטטיסטיקה?
אז ברור שמוס רחוק מלהיות הנפלד והוא וירטואוז לא קטן, אבל אם להיות כנים, היתה למוס עונה די ממוצעת (במונחים שלו ולא כל שכן ביחס לעונתו האחרונה עם בריידי כ- QB) ולא מגיע לו להיות בפרו בול.

חוץ מזה עזוב בולשיט וסטטיסטיקה מוס עשה שביתה איטלקית במהלך משחק והכניס את קבוצתו לסחרור קטן ומיותר, אם יש למשהו לא מקצועני ("פרו") זה זה.

ואם כבר מדברים על מגיע: הבזיון באי בחירתו של סטיב סמית' של הג'יאנטס (גילוי נאות – אני אוהד ג'יאנטס שרוף ממשחק הפוטבול הראשון שראיתי) עולה עשרות מונים על הבזיון (נניח) מאי הבחירה במוס. הגיע רסיבר שבקושי ידעו את שמו (טוב, זה לא כל כך נכון במקרה הזה – את השם כולם מכירים רק לא לגביו), ללא כל תמיכה ממוסים או מוולקרים למיניהם, מקום ראשון בתפיסות ב- NFC (כולל כמה משוגעות ווירטואוזיות – כי זה חשוב לך) ומקום שלישי ביארדים אך מקומו מהפרו בול נפקד.

zeevny 1 בינואר 2010

מומי, כמו שכתבתי כבר פה וכמו שמוכיח לוראנס מארוני כמעט כל שבוע, כניסה לטאצ'דאון היא החלק המכריע והקשה ביותר בכל שבוע, אחרת היו מחלקים נקודות לכל הזזת שרשרת הפירסט דאון.
לעניין מוס (אני לא אוהד שלו וגם לא של הפטריוטס)–יש לו מספרים סטטיסטים אדירים והוא משיג טאצ'דאונים. חוץ מזה, פרובול בלי מוס זה כמו קרקס בלי ליצנים. בדיחה עצובה.

Comments closed