ארבע שנים וארוחת ערב עם פרצוף מוכר

היום לפני ארבע שנים התחתנו. על החוף ליד אולגה. פאקינג ארבע שנים. אם לא הייתי שונא את המחשבה על זה שהפכתי לבורגני, הייתי כבר כותב על עצמי איזה משהו, אז אני רק אכתוב שחגגנו במסעדה איטלקית סולידית, ארבעים אירו לראש, בלי אלכוהול. כשאני אומר חגגנו, אני מתכוון שהיינו עסוקים בלבדר את מאיה, ולהיות הקהל שלה, ולריב בינינו על הגבולות שצריך לשים לה. ארבע שנים. ההתרגלות כובשת את האהבה.

לידנו, מצד ימין, ישבו שני גברים מבוגרים ואישה מטופחת בגיל פוסט העמידה. מתחת לשולחן שלהם שכב כלב. מהשולחנות שגורמים לך לקנא באיך שגרמנים טובים בלאכול בלי מרפקים על הידיים. מצד שמאל ישבו שלושה גברים ושתי נשים, אחת שקטה, אחת רועשת, עם צחוק מזוייף. צחוק מזויף רועש מביא לי את הסעיף. קירסטן מנסה לפתח שיחה. אני עסוק בלאכול בלי מרפקים, ובלמה אין פה פאקינג אוויר במקומות סגורים. לגבר שקרוב אלי יש שתי טבעות גדולות על אצבעות יד ימין, חולצה פרחונית כחולה עם עיגולים לבנים קטנים, שנפתחת בשרוולים ובצוואר, וצעיף דק ואפור. קירסטן עדיין מנסה לפתח שיחה. אני אומר לה שהוא מוכר לי מאיזשהוא מקום. הוא מדפדף בתמונות של האייפון, ומגלגל את ההיא מהסעיף מצחוק.

מאיה הולכת לרקוד בין השולחנות. השולחן משמאל מפתח איתה שיחה. אני מדפדף סרטים. אולי מוזיקה. כלום.

בדלת של היציאה, אחרי הטירמיסו, אני נזכר. אני אומר לקירסטן שתמשיך ואני תכף אתפוס אותן, חוזר אחורה וניגש לשולחן משמאל. "שמע", אני אומר לחולצה הפרחונית, "אתה נראה לי טיפוס די נחמד, אבל שתדע שהרסת לי איזה שלוש שנים מהחיים".

ברלין היא עיר ליברלית עם הרבה טיפוסים מוזרים ואפשר לעשות ולהגיד בה כמעט מה שרוצים, כמעט בכל מקום. עכשיו גם פביאן בארטז יודע את זה.

20 Comments

אמיר 10 בספטמבר 2011

אדיר!!!!

בני תבורי 10 בספטמבר 2011

יופי של סיפור.

הקומיש 10 בספטמבר 2011

היה לי איתו סיפור דומה בבית קפה בפריז.
נשבע.

אנונימוס 10 בספטמבר 2011

מעולה

גיל 10 בספטמבר 2011

האוכל לא החליק לו מהידיים?

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 10 בספטמבר 2011

נחמד, אבל למען הצדק ההיסטורי היו לנו שתי אליפויות איתו ועל כל שטות מטורללת היו יותר מהצלה פנונמנאלית אחת. העונה הראשונה שלו היתה ממש מצוינת, ואפילו סולידית יחסית, ואת ההצלה ההיא נגד ליברפול בעונה האחרונה לא אשכח לעולם

יואב 10 בספטמבר 2011

תושב חוזר,
צודק.ב-2003 הוא היה נהדר וב2001 כנראה שהיינו לוקחים עם כל שוער פרמיירליג(אם כי היא היתה עונה סולידית וטובה מבחינתו).
אחלה סיפור!

גמל (סתם גמל) 10 בספטמבר 2011

ובנבחרת הוא היה מצוין

אלעד 10 בספטמבר 2011

פביאן בארטז? לפי המשפט שאמרת לו חשבתי שזה היה המ"פ שלך בצבא

פרלה 10 בספטמבר 2011

מזל טוב. סיפור דבש.

שודד 10 בספטמבר 2011

ברטז אכן היה "נפילה" של פרגי ולא עמד בציפיות.
אבל חשבתי שהוא היה נשוי לדוגמנית השווה הזו… ברח לי השם שלה
אני די בטוח שאין לה צחוק מזוייף. מכיוון שלא הזכרת את המראה אז הוא שזו השקטה או שגם היא (כמו פרגי) זרקה אותו בסוף

מאשקה 10 בספטמבר 2011

אברהמי, איזה יופי של סיפור.
מזל טוב

באבא ימים 10 בספטמבר 2011

גם לי היה סיפור דומה במלון "לה פארקר מרידיאן" בניו יורק. ארוחת הבוקר ב"נורמה" היא משהו לכשעצמו מצדיק נסיעה לניו יורק. ואז פתאום אני מוצא את עצמי בשולחן ליד רומן אברמוביץ. בניו יורק הוא יכול לעבור בלי ש(כמעט) אף אחד לא ישים לב.

Asaf the Kop 10 בספטמבר 2011

אכלתי פעם ליד יחיאל אבן-צור. הוא עשה לי חלק מהשנים המאושרות בחיי.

התביישיתי להודות לו.

ניינר 10 בספטמבר 2011

ואני שואל את מר איתן בקרמ – אפוא אביב העמים שהוא הבטיח?

ריקי רומא 10 בספטמבר 2011

אנשים היו מאד ביקורתיים כלפי בארטז
לא יודע אם היה שוער שהקהל היה אוהב ומעריך מיד אחרי פיטר שמייכל

ניר 10 בספטמבר 2011

יופי של סיפור

D! במולדת 11 בספטמבר 2011

ענק

איברהים דורו 11 בספטמבר 2011

אני פגשתי את חוזה לואיס צ'ילברט בבית קפה במונטווידאו כשהוא היה השוער של פניירול.
ברור שלא אמרתי לו כלום ואח"כ התחרטתי

ניר 11 בספטמבר 2011

אני ראיתי את דארן אנדרטון וטדי שרינגהאם במועדון בלונדון ומקרוב הם נראו הרבה יותר רחבים וחזקים מאשר בטלויזיה, אחרי כמה שנים ראיתי את שלומי ארביטמן בקניון איילון והוא דווקא נראה כחוש משהו, כשראיתי את ההבדלים הפיזיים התחוור לי למה אנחנו גם עוד 40 שנה לא נהיה במונדיאל…

Comments closed