להברון הוא ווינר כמו ששום הולך עם נשיקה צרפתית

In כללי

1. אכן, סרט מוזר סדרת הגמר הזו. השחקנים הראשיים נותנים את תפקידי חייהם, גם חלק משחקני המשנה. הכל נוצץ, והעלילה חוזרת על עצמה כל פעם מחדש. ועדיין, מתח היצ'קוקי. המוזיקה משאירה אתכם על קצות האצבעות. כל סיום שונה.

2. אני אתעסק כאן באריכות בתופעת הג'ורדן הבא. אישית, מעולם לא אהבתי את ההשוואות הללו. לא היה, וכנראה שלא יהיה כמו ג'ורדן. תשאלו את דוויין ווייד שנתן הופעה ג'ורדנית בשני חלקי המגרש רק כדי לעבור חצי התמוטטות ברגעים החשובים באמת.

3. בואו נדבר על האיש שהרשה  לכל העולם להכתיר אותו כדבר. בואו ונקרא לו האיש שהיה רחוק במשחק הרביעי רק שלושה אסיסטים, שתי נקודות, וריבאונד אחד מטריפל דאבל. ג'יימס נתן משחק שייכנס לפנתיאון ההולך ומתרחב שלו של כדורסל פחדני בשלבים המכריעים. משחקן שאמורים לעשות עליו דאבל טים, הוא הפך במשחק הרביעי לשחקן שעוזבים אותו כדי לעזור בדאבל טים על שחקנים אחרים.

4. וזה עוד לפני שאנחנו מתחילים לדבר על התפוקה ההתקפית של השחקנים שלהברון שמר עליהם. אולי הוא צריך לחשוב על שימור אנרגיה בנאומים שלפני המשחק.

5.להשוואה הזו, בין ווייד לג'יימס, ניתן להתייחס כך: ווייד נכנס בעיניים פקוחות למקומות שמהם בורח להברון בעיניים סגורות.

6.להשוואה בין להברון לג'ורדן, ניתן להתייחס כך: הקשר ביניהם דומה לקשר שבין פקעת שום לנשיקה צרפתית.

7. הפסקה קצרה: אני מתנצל אם הטור לא מוצא חן בעיניכם עד עכשיו. אני כותב אותו עם המחשב שעון על הקיר. אני מבטיח שהטור הבא יהיה הרבה יותר טוב.

8. לא הייתם רוצים להיות לדקה אחת בהכרה של דוויין ווייד לפני שנרדם אתמול, בקטע שהוא אומר לעצמו את מה שהוא באמת חושב על השפן השיווקי שהצטרף אליו לקבוצה.

9. ברור לי שבשני המשחקים הבאים להברון יכול להתפוצץ בארבעים נקודות למשחק ולהביא את האליפות למיאמי. אבל זו העובדה המייאשת ביותר בנוגע אליו, ההבדל בין מה שהוא יכול להיות או יכל היה להיות בתיאוריה, לבין מי שהוא במעשה.

10. ברבע הרביעי, כשקרלייל זיהה את תחילת ההתמוטטות של מיאמי, הוא הימר בפעם הראשונה. לא בדיוק הימר. ניהול המשחק וההחלטות של קרלייל בסדרה הזו משדרים פחד. קרלייל פוחד ממיאמי. כשקרלייל הבין שהפחד הזה הולך להפסיד לו את משחק מספר ארבע ואת הסדרה, הוא חזר להגנה ששדרגה את דאלאס לאורך כל השנה. קרלייל הכריח את מיאמי לפחד ממנו. אני לא מדבר כאן רק על זריקת הבטחון בשחקנים שלו, אני מדבר יותר על השיתוק שאחז בשחקני מיאמי כשגילו שמישהו בסדרה הזו נובח עליהם בחזרה.

11. התייחסות השופטים לנוביצקי היא חרפה.

12. ספלוסטרה הוא האשם הראשי בהתפרקות של מיאמי בכל רבע רביעי. או שאין להם כושר, או שאין להם אמונה בעצמם כשקשה, או שאין שם אף אחד שיכול לנסוך בהם בטחון ולו בדמות תרגיל שייתן להם את הסבירות הגבוהה ביותר להשיג סל.

13. מי שרוצה ללמוד על ההבדל בין שתי הקבוצות שיסתכל על עמודת הנקודות. קבוצה מול בודדים.

14. דאלאס לא חיברה משחק אחד נורמלי. אתמול לפחות טרי התעורר ברבע האחרון ופתח את הדלת לנוביצקי לעשות את מה שנוביצקי עושה.

15. נוביצקי הוא אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה של המשחק. בלי התניות של "לגובה שלו", או "מדרום אירופה". אחד הקלעים הגדולים.

16. ולכן, משפט מוזר: כדי שדאלאס תקח אליפות נוביצקי חייב להפסיק לזרוק. זאת אומרת לזרוק, אבל אחרי חדירה לסל. האסלם ובוש לא יכולים לעצור את החדירה שלו. להקשות את הזריקה הם דווקא יכולים.

17. הכי הרבה דקות בדאלאס (43) לטייסון צ'נדלר. כמו במגרשי המשחקים. הכי טוב נשאר הכי הרבה על המגרש. הכי הרבה דקות במיאמי? אדון כמעט טריפל דאבל (46 דקות), כמו במגרש המשחקים של אנשים עשירים שמחליטים לבד כמה דקות ישחקו.

37 Comments

מריו 8 ביוני 2011

נק 17 גאונית!!!

אלון 8 ביוני 2011

בזכות השפן השיווקי שהצטרף בקיץ לוויד הוא הצליח אחרי 5 שנים לעבור סיבוב בפליאוף.

אני לא יודע מה קרלייל משדר אבל הוא הצליח בסדרה הזו להפוך את סטיבנסון לסטויקוביץ שעושה הגנה.

אסף 8 ביוני 2011

אם ווייד הוא הכוכב של הקבוצה ולברון רק שפן שיווקי, אז איפה היתה הביקורת על ווייד כשהוא יצא לנופש בזמן הגמר האיזורי והשפן סחב את מיאמי לניצחון?

גיל 8 ביוני 2011

לנפוש? וייד היה לא רע בגמר ואם כבר, הכוכב הגדול של הגמר היה בוש. לברון נתן משחק אחד מפלצתי.

רון 8 ביוני 2011

אוי אברהמי, כמה רחוק אתה מהמציאות.. לברון לא ג'ורדן ולא בראיינט גם לא אוסקר רוברטסון, הוא רק לברון, שחקן מדהים, TEAMMATE אולטימטיבי, אולאראונדר יותר טוב מעל שחקן מאז ג'ורדן והכי חשוב ייחודי בדרכו. נכון, הוא לא "סוחב" קבוצה על גבו עד הסוף, נראה מי היה לוקח את קליבלנד של 2007 רחוק יותר, הוא בחר לוותר על אגו וכסף כדי להיות לצד חברים טובים בסביבה טובה ועל הדרך עשה טעות תדמיתית.
לברון הוא אותו שחקן עם ממוצע קרוב לטריפל דאבל, הוא אותו שחקן שריסק את הבד בויס מדטרויט בכמה דק' על אנושיות, הוא אותו שחקן שיכול לשמחור על כל שחקן יריב ויכול לשחק בארבע עמדות שונות, הוא אותו שחקן שיקח את הזריקה האחרונה אם צריך אבל יידע למסור אותה לאיש החם אם צריך..
והוא בטוח לא השחקן שאתם רוצים שיהיה..

גיל 8 ביוני 2011

רון, זו בדיוק הבעייה. את כל הדברים שאתה אומר שהוא יכול לעשות הוא לא עושה. דטרויט? זה כבר פרה היסטוריה ביחס אליו.

rondi 8 ביוני 2011

גיל – הוא עשה את זה מול בוסטון, הוא עשה את זה מול שיקגו והוא עושה את זה כל הקריירה שלו. גל הקטילות הזה כל כך מגוחך בעיניי. אפילו אברהמי סידר לו כבר "אליבי" ומוכן ל-40 נק' של לברון במשחק הבא. אבל גם אז (וגם אם הם יקחו 6 אליפויות) הוא יהיה לוזר, הסגן של וויד ואף פעם לא ג'ורדן, קובי…השלם את החסר.
נו מילא.

גיל 9 ביוני 2011

מול בוסטון יזכרו את העליבות שלו. זו ממש דוגמא שמראה את ההפך. שכחת כבר מה היה שנה שעברה? הנקודה היא כשצריך טוב הוא נעלם פעמים רבות מדי. זה לא שהוא תמיד נעלם אבל אי אפשר לסמוך עליו.

אלטמן 8 ביוני 2011

סעיף 3 הוא התמצית הכי טובה שמישהו כתב/הקליד על הבעיה באופי של לברון כשחקן. שאפו.
אסף – לברון נתן סדרה טובה מאוד מול שיקגו אבל וויד הוא זה שגמר את הסדרה עם ההגנה שלו. (שלוש גגות בחמש דקות הארכה זו רק דוגמא אחת)
אף אחד עם שכל בקודקודו לא טוען שלברון הוא לא שחקן מדהים. העניין הוא שלברון הוא לא שחקן שבונים מסביבו קבוצה (לפחות עד לשלב הזה בקריירה שלו). את העובדה הזו קשה לאוהדי לברון, אוהדי מיאמי וכותבים בדה באזר שבעבר השתתפו בדיונים כאן להפנים.
יש מצב טוב שבמשחק הבא לברון יגיע לטריפל דאבל עם כמה דאנקים מהדהדים. אבל זה יהיה בשבילי בדיוק כמו שכל שחקן אחר במיאמי יתפוס יום טוב. כן, הוא ידפוק שלשה מקילומטר עשירית השניה לפני סוף החצי, אבל יחטיא את הקליעה המכריעה של המשחק.
אני אודה שבהתחלה חשבתי שזה שהוא עובר למיאמי להיות הסייד קיק של וויד יוריד ממנו את הלחץ הזה אבל מסתבר שהמעבר שלו רק מחדד את מה שלפחות היה ברור לי בשנים האחרונות שלו בקליבלנד. אתלט על, שחקן מדהים, נעלם ברגעים הקריטים של המשחק. בדיוק כמו פרסומת בטלויזיה.

אסף 8 ביוני 2011

זה מה שלברון עשה במאני טיים בסידרה נגד שיקאגו:

משחק 2: משוויון 73 לברון קולע 9 מ 12 הנקודות האחרונות של מיאמי לניצחון 85-75.
משחק 3: לברון קולע 8 מ 14 הנקודות האחרונות של מיאמי לניצחון 96-85. גם ה 6 האחרות הן לא של ווייד.
משחק 5: מפיגור 77-69 לברון קולע 8 מ 14 האחרונות של מיאמי לניצחון 83-80.

במשחק 4 אליו התייחסת, לברון קלע 35 עם 6 ריבאונדים ו 6 אסיסטים.
ווייד נתן 1-5-14.

אבל כן, ודאי שווייד ניצח את הסידרה.

אלטמן 8 ביוני 2011

אכן במבחן הסטטיסטיקה היבשה לברון לוקח. כשהקבוצה שלו רצה אין ספק הוא תותח. העניין הוא זה מתי אתה קולע את הסל ששובר את הקבוצה היריבה או מתי כשהקבוצה שלך תקועה אתה לוקח את המשחק על הגב.
אני אגיד שוב, בסדרה מול שיקגו לברון לדעתי הגיע לשיא שלו. גם בהתקפה ובעיקר בהגנה. אבל במשחק הרביעי שהיה יכול להפוך את הסדרה לטוב משלוש וויד ניצח את המשחק עם ההגנה שלו.
אגב, במשחק האחרון סטטיסטית לברון היה קרוב לטריפל דאבל. שנינו מסכימים שזה לא אחד מהמשחקים שהוא ירצה לזכור לא?

גיל 8 ביוני 2011

הגמר הזה, ולא משנה מי תנצח, מוכיח שהשיטה של מיאמי ניצחה. שחקנים גדולים מהחיים, חרא של קבוצות.

רועי 9 ביוני 2011

בדיוק. כדורסל אינדיבידואלי המבוסס על הקופץ גבוה יותר.
אבל רמת הכדורסל – זוועה.

אסף רביץ 8 ביוני 2011

אני קצת אחזור על הטענה שכתבתי עליה בוואלה- נסיון להתייחס ללברון כסתם עוד שחקן מוכשר שלא מופיע לרגעים חשובים זה גם לחטוא לעובדות וגם לפספס את אחת התופעות המרתקות בעולם הספורט כרגע.

rondi 9 ביוני 2011

לגמריי!!!

עמית לוינטל 8 ביוני 2011

גם ג'ורדן, לארי, קובי וכל הגדולים החטיאו סלים מכריעים, אבל הם אף פעם לא ברחו כמו שלברון ברח. גירסת אהוד ברק של הכדורסל. איזה התאדות, איזה פחד, איך הוא לא לוקח זריקות במאני טיים. מייק מילר זורק יותר ממנו ברבע האחרון. זה בושה לשחקן שחושב מעצמו משהו.

המכדרר 8 ביוני 2011

קובי לא ברח? המשחק האחרון מול פיניקס 2006, האחרון מול בוסטון 2008, האחרון מול דאלאס השנה, דטרויט 2004…

רועי 9 ביוני 2011

לא ברח אלא ,דפק" את הקבוצה אבל הקבוצה הכילה את השטויות שלו.. הרי בלי גאסול ואודום קובי היה נשאר עם ה 3 של שאקיל.
וכאמור, יש לו 5 אז שוכחים ה,נפילות".

אצל קובי – מדובר בתופעה הפוכה לחלוטין… לעיתים, הוא כופה עצמו ודופק את קבוצתו במקום לזרום איתה…

איתן 8 ביוני 2011

אברהמי – בסעיף 9 אתה אומר שיכול להיות שלברון יפציץ בשני המשחקים הבאים ויגמור את הסדרה, אבל הוא רק יכול ולא באמת יעשה זאת, למרות שהוא עשה זאת כבר מספיק פעמים (רק לפני שבועיים נגד שיקגו למשל) כדי שתדע שהוא לא רק יכול אלא גם עושה.
נראה שברגע שמדובר בלברון אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך.
מסע הצלב שפתחת נגדו במשחק ההוא נגד הסלטיקס מזכיר את המרדף של קפטן אחאב אחרי מובי דיק. שהספינה והצוות ילכו לעזאזל, העיקר שתהרוג את הלוויתן הזה.

גיל 9 ביוני 2011

אבל אתה מוכיח מה שהוא אומר. המשחק ההוא נגד בוסטון, שני המשחקים האחרונים..זו דוגמא לשחקן שלא מופיע בקלאץ' פעמים רבות מדי כשצריך אותו.

MOBY 9 ביוני 2011

לא מדויק.
קפטן אחאב מצליח להעביר את צוות הספינה על דעתו. והופך אותי לשטן עלי אדמות. (אברהמי לא כל כך מנסה). זה לא שלא אכפת לו מהצוות נהפוך הוא, הוא דואג לו מאוד, לתנאים, לבונוסים וכדומה.
הצוות מחליט על דעת עצמו להמשיך ברדיפה. הסוף ידוע חלקית.

איתן 9 ביוני 2011

דווקא די מדויק. הספינה משולה לבלוג שמסתכל על כל העונה האחרונה והסדרה הזאת דרך הפריזמה של לברון, וצוות הספינה שהולך אחרי אחאב הוא כמוך ועוד לא מעט מגיבים שהצטרפו למסע הצלב נגדו ושכחו את כל מה שהם יודעים על כדורסל.
המצחיק הוא שאחרי המשחק האחרון גם אצלי נפערו כמה סדקים בהערכה ללברון, רק שמכאן ועד למסקנה הגורפת שהוא פחדן לוזר וסייד קיק במקרה הטוב, המרחק כל כך גדול שאני חייב לנסות לאזן.

MOBY 9 ביוני 2011

כמו שאמרתי לא מדויק.
קפטן אחאב לא חושב ש"הספינה והצוות ילכו לעזאזל" חשוב לו שיצטרפו עליו למסע הטירוף. הם ניזונים ממנו והוא ניזון מהם. זה חוסר הדיוק.
ולהמשיל את לברון אלי….. קצת גדול עליו.
דוקא נקודה מעניינת יכול להיות משחק מספר 5 כשהאליפות היא מובידיק. ולברון מנסה להיות אחאב ו"להוביל" את הצוות המסייע הטוב שלו להתנפץ על הרצון לזכות בה. לברון כבר איבד משהו במרדף (כבוד=רגל וצלקת) טבעת האליפות כמובידיק. מיאמי היא הפיקווד שנעה בעצם ללא קפטן…
וויד = סטארבק (במידה ויכנע היום לתרחיש שמתבשל)
כשבוש אולי סטאב אולי קוויקווק אפשר לדון על זה.
לגבי לברון…
אם תעקוב אחרי מה שכתבתי בעבר הוא שמעולם לא ביקרתי אותו על המעבר, אני חושב שוויד טוב וחשוב ממנו (עכשיו זה באמת לא חוכמה) והצער היחידי הוא בזה שלא נראה אותם נלחמים זה נגד זה. לעשות משחקי כוכבים אני יכול בפלייסטישן.

אזי 9 ביוני 2011

אותי מדהים שלברון הצליח להפוך את קובי לקדוש…

האויב של האויב הוא חבר…

רועי 9 ביוני 2011

פשוט, הצביעות של הליגה…ומערכי השיווק המשומנים של הבוס, שטרן.

מאיר 9 ביוני 2011

נראה לי שזה הכל תרגיל שיווקי…

דה-באזר הבינו את הפוטנציאל של ד"ר לס ואברהמי, קדימה דוק, מחכה לפוסט תגובה בקרוב

סופרפלי 9 ביוני 2011

נמאס לי מהקטילות הילדותיות על לברון, כאילו מישהו לקח לכם את המכונית צעצוע, ואני בכלל לא סובל אותו ולא את מיאמי. אבל ראבק.

אריאל 9 ביוני 2011

אני חושב שהגיע הזמן להכיר בעובדה שלברון הוא שחקן שמבחינת כשרון נמצא בליגה של הגדולים ביותר אבל מבחינת רצון לנצח – הוא לא שם. זה לא שהוא לוזר, אני לא משתגע על המושג הזה כל מקרה, זה פשוט שאין לו את הדרייב של השחקנים הגדולים באמת לקחת את הכדור ביד ולנצח את המשחק.
זאת לא אשמתו שאלוהים נתן לו מתנת טבע מדהימה, עם כשרון מטורף ונתונים פיזיים שכל שחקן בעולם, כולל קובי ומייקל, רק יקנא בהם. לצערו ובעיקר לצערנו, זה מה שיש לו.
כשהוא מכניס את הראש שלו לשם וכשהוא באמת רוצה, הוא מסוגל לעשות מה שהוא רוצה על המגרש, כמו ה-20 פלוס רצופות שהוא שם על דטרויט בזמנו, למשל. הבעיה היא שהוא לא תמיד רוצה.

אני חושב שההוכחה הכי טובה למה לברון רוצה היא השאלה ששאלו אותו לפני כמה שנים – מה הוא רוצה הכי להיות. התשובה של לברון לא היתה – לקחת אליפות, או אפילו (סטייל מלכות יופי) להביא שלום עולמי. לא, התשובה שלו היתה – "להיות אייקון עולמי". כן, כי זה מה שלברון – הוא מוצר שיווקי שנכנס לגוף של שחקן כדורסל. ולכן, מוצר שיווקי הוא לא כזה שמסוגל להיות בדרייב מטורף שהיה לג'ורדן בזמנו או אפילו לקובי היום.
וככזה, גם צריך לשפוט אותו

אלון 9 ביוני 2011

הוא טופ 5 בכל הזמנים בלהיות אייקון עולמי והוא רק בן 26. אני מאמין שהוא יפרוש כאייקון העולמי הגדול בהיסטוריה של המשחק.

matipool 9 ביוני 2011

אלון – הוא לעולם לא יוכל להיות אייקון גדול יותר מג'ורדן שהיה האדם המפורסם והפופלארי על כדור הארץ למשך שנים לא מעטות . לא רק ספורטאי , לא רק כדורסלן , אלא בכלל .

rondi 9 ביוני 2011

כמו שבסדרת הגמר מול סאן-אנטוניו לברון הפסיד לקבוצה פשוט יותר טובה, כך גם היה בסדרה מול הסלטיקס שנה שעברה. הוא התחיל את הסדרה בצורה מפלצתית ותוך כדי שהסדרה התקדמה הוא הבין שפשוט אין לצידו את הכלים לנצח את הסלטיקס. נכון שהוא ויתר ונכון שזה היה מאד מאכזב אבל זה לא שהוא השתנק כשהקבוצה הייתה צריכה אותו.
דרך אגב – בהקשר של סדרת הגמר, גם המשחק אתמול היה רחוק מלהיות משחק מכריע…

גיל 9 ביוני 2011

אתה בדיוק מתאר מה הבעייה איתו. קצת קשה אז נשברים. אף אחד לא מצפה ממנו שינצח כל משחק אבל שלפחות יתאמץ. ג'ורדן קלע 63 במשחק הפסד לבוסטון וקיבל מכות מדטרויט אבל לא הפסיק לנסות. אייברסון ניסה הכל לנצח את הלייקרס ולא יכל. אבל שיהיו לו יותר איבודי כדור מסלי שדה במשחק כמו אתמול? בלתי נסלח.

ג'ון מקינטייר 9 ביוני 2011

לוותר זה יותר גרוע מלהשתנק.

רועי 9 ביוני 2011

כל מילה בסלע.
עמית היקר – די דומה לשיחה שלנו מאמש בתגובות לפוסט החי… הלוא כן?

rondi 9 ביוני 2011

כל כך הרבה בולשיט נשפך ביומיים האחרונים. בא לי לחזור לדבר על כדורסל…

עד עכשיו שוחקו בסדרת הגמר ארבעה משחקים. למעט איזה ריצה אחת למשחק וארבעה רבעים שבהם דיבר המעמד הרבה יותר מהכדורסל מיאמי שלטו בכל אחד מהמשחקים. התוצאה היא 2:2. נכון לעכשיו מיאמי מפסידה בעיקר בקטגוריית ה-execution.

דווין וויד משחק את הכדורסל הכי טוב שלו. האגרסיביות שלו בשני צידי המגרש במשחק האחרון הייתה מהממת. עד עכשיו הוא נתן שתי תצוגות מפלצתיות במשחקים השני והרביעי – בדיוק אותם משחקים שההיט הפסידו…

לברון לא טוב כל הסדרה. השמירה של קיד טובה מאד אבל לברון בעיקר מסתבך עם ההגנה הקבוצתית של דאלאס. ההגנה הקשוחה של שיקגו הקשתה אמנם על וויד, אבל אפשרה ללברון בעזרת ראיית המגרש ומהירות הביצוע שלו לנצח משחקים אפילו מבלי לתקוף את הסל בעצמו. ההגנה של דאלאס מאפשרת קווי חדירה לסל בשביל וויד, אבל לא נופלת לפתיחת קווי מסירה והנעת הכדור – ושם לברון מסתבך. במשחק האחרון הוא כבר איבד את עצמו…

אני מוכן להתערב שבמשחק הבא נראה את לברון משחק כדורסל הרבה יותר דומה לזה של וויד.

MOBY 9 ביוני 2011

צודק.
גמר גרוע עם 2 קבוצות בינוניות למדי אחרי עונת נבא מאכזבת.
מתח יש.
כנראה (מקווה) סדרת 7 משחקים, שבסופה המנצחת תהיה קבוצה שהגיע לשם כשהיא משחקת רבע אחד במשחק. או קבוצה שסך כל חלקיה עולה על התצוגות שאנו רואים ממנה.

Comments closed