פעם בחיים – סדרת הגמר

גם שיקגו וגם הלייקרס של פיל ג'קסון הן דוגמאות נפלאות לעובדה ששניים שלושה רול פליירס בקבוצה מאומנת היטב, שווים יותר משלושה סופרסטארים בקבוצה עם חולשה בעמדת החליפה.
אם מיאמי לא תיקח השנה , מה שנראה סביר מאוד, זה אמור ללמד אותנו לקח לגבי עיקר ותפל(עם ט'?) בכדורסל. השיח סביב הnba הוא מוטה בצורה מוגזמת לכיוון הכוכבים הבודדים. במקום זה, צריך להסתכל טוב טוב על קבוצה ללא רול פליירס ראויים ובלי טביעת אצבע של מאמן כמו מיאמי, ולהשוות מול הת'אנדר, או אפילו מול סן אנטוניו. וכדאי להסתכל על הלייקרס של השנה, שדווקא הצטיינה בסגל עמוק ואיכותי, אבל במאמן שלא מסוגל להוציא את הכדור מהיד של קובי.
השורה התחתונה פשוטה: התרומה של הסופרסטאר, ולא משנה אם זה קובי, מייקל לברון או דוראנט, קטנה יותר מהתרומה של שאר חבריו לחמישייה. יותר משמעותי וחשוב שלאוקהלומה יש יתרונות בעמדה של פרקינס,איבקה,ספלושה והארדן(כשחקן שישי מהספסל, לא אחד על אחד מול וויד! זה הבדל עצום!)מאשר היתרון שיש למיאמי בדמות וויד ולברון מול דוראנט וווסטברוק(וגם היתרון הזה מוטל בספק).
מקווה שעכשיו נלמד להעריך נכון יותר את הרול פליירס והמאמנים.

שמע, אני מדבר על הניקש של 94 שנתנו פייט ליוסטון בגמר באותה שנה, זו אותה קבוצה ממש שהדיחה את שיקגו בחצי גמר המזרח באותה שנה. העובדה היא שבזמן הפרישה הראשונה של ג'ורדן שיקגו שהוא השאיר מאחוריו היתה קבוצה בצמרת של הליגה, אין דרך אחרת לקרוא את זה.

א. בדיוק ששמתי לב בעצמי לזה שלרוב הקבוצות שלקחו אליפויות היו שחקנים מעולים ליד ה"סופרסטאר" הראשי. לדוגמה: הלייקרס של שנות ה-80 שלחו באחת השנים 4 שחקנים ל ח מ י ש י ה של האולסטאר (מג'יק, קארים, וורתי ו-אייסי גרין(??)). מישהו האשים את מג'יק במשהו? הוא הרי הגיע כרוקי לקבוצה של קארים – ההבדל הוא שהוא לא ניסה במקום אחד ואז עבר לשחק עם קארים, אלא התחיל שם. כנ"ל לגבי ג'ורדן ופיפן – פיפן היה סתם עוד שחקן בהתחלת הקריירה ורק בשיקגו גדל להיות מה שנהיה ממנו – ג'ורדן לא עבר במיוחד לקבוצה שלו, אלא הם גדלו יחד.
ב. בקשר להשפעת המאמנים והקבוצתיות – אני כבר אומר את זה כמה שנים – למה האמריקאים האלה לא מבינים שמשחק קבוצתי מנצח, ושאי אפשר בלי מאמן אמיתי על הקווים? – לאחרונה מצאתי את התשובה – הNBA זה מוצר שצריך להכניס כסף. כסף מגיע ממכירת חולצות, סניקרס, קוקה קולה ועוד כל מיני חארטות שהכוכבים משווקים. מאמן לא גורם לעליה בהכנסות ומשחק קבוצתי לא מאפשר לשווק כוכבים. מסקנה – משחק קבוצתי הוא לא באינטרס של הליגה הזאת – המוצר משווק כמשחק של כוכבים ואליפות היא עדיפות משנית. כולם שותפים בזה – בעלי הקבוצות, המאמנים (מישהו אמר מייק בראון??), השופטים שדואגים כבר שנים לשמור על הכוכבים, המאמנים שוב (למה לעזעזל אם אף פעם לא עושים פאול בהתקפה אחרונה כשהם מובילים ב-3???? רק בשביל לאפשר לכוכבים לככב) ומעל כולם – דייויד סטרן ששומר על המוצר שלו מבריק ונוצץ.