פציעות בריאות

מחר אני ארחיב קצת על המחזור של הפוטבול: על תופעת אדריאן פיטרסון, על רג'י בוש שחזר להתעופף, על השיקום של ג'רמי שוקי, על המשחק הגרוע של דרו בריס, ועל הקאמבק הלא יאומן של ריקי וויליאמס.

אבל היום אני אתרכז בפציעות. ואני אתרכז במשחק בין אטלנטה לדאלאס שראיתי אתמול. קודם כל הפציעות של הרסיברים של דאלאס שנתנו צ'אנס למיילס אוסטין. זו השנה הרביעית של אוסטין בדאלאס ועד השנה הוא שיחק 37 משחקים, תפס 18 כדורים, שלושה מהם לטאצ'דאונים. אתמול היה המשחק השני שאוסטין פתח בו לאחר פציעות לתופסים הפותחים של דאלאס. המספרים, 16 תפיסות, 421 יארדים, ארבעה טאצ'דאונים, הם המספרים הטובים ביותר לשני המשחקים הראשונים לרסיבר בהיסטוריה של דאלאס (ואנחנו מדברים פה על מייקל ארווין וטרל אוואנס, בין היתר). ככה שעם כל התענוג מהבכורה של קראבטרי בסן פרנסיסקו, יש סיבה לכך שמנכ"לים ומאמנים מסרבים להשקיע בחירת דראפט גבוהה על תופס. אוסטין אפילו לא נבחר בדראפט.

אבל הפציעה היותר מעניינת היתה דווקא של המוסר לאוסטין–טוני רומו. לרומו היו אפס יארדים במסירה ברבע הראשון אותו הוא סיים עם ריצה ל-17 יארד. בסוף הריצה רומו התקפל תחת שחקני ההגנה של אטלנטה, מצלמות הטלוויזיה התרכזו בו והשדר הביע חשש רומו אולי ספג זעזוע מוח ולא יוכל להמשיך לשחק. ג'ו קיטנה, המחליף, כבר התחיל להתחמם.

אבל אז רומו חזר והשלים 21 מסירות מתוך 27 נסיונות ל-311 יארדים ושלושה טאצ'דאונים. מה שהביא אותי לחשוב שאולי דאלאס צריכה לאמץ את הרוטינה הזו, של לזרוק שלוש בהמות על הגב של רומו שניות לפני פתיחת המשחק, מה שיגרום לו לעשות הכל הפוך מהאינסטינקט שלו (כמו שסיינפלד הציע בזמנו לג'ורג'). 

בכל מקרה, בקרולינה לא צריכים לחכות ולראות אם זה עובד. מישהו צריך להפיל שם פילים על מערכת קבלת ההחלטות של ג'ק דלהום.