מלחמת הלא-מוחשי במוחשי

למה ניתן לייחס את סדרת הגמר המטורפת הזו?

IntangiblePerson-1

על פניו, אין בכלל תחרות. כשמסתכלים על המספרים, על הנתונים ועל המדדים, כלומר כל הדברים "המוחשיים", גולדן סטייט הייתה צריכה לנצח את הסדרה הזו בקלות, מה שכבר לא יקרה כאן. היא בהחלט עדיין בעמדה טובה לנצח, להזכירכם היא פיגרה 2-1 גם מול ממפיס, אבל זה לא יהיה "בקלות".

ההימור הפופולארי שאני ראיתי פעם אחר פעם לפני פתיחת הסדרה היה ״גולדן סטייט בחמישה משחקים״, זאת למרות שסוויפ היה יותר הולם ומשקף את הפערים שעל הנייר. הדברים המוחשיים נטו לטובת הווריורס בצורה כל כך משכנעת, שהניצחון הבודד הזה שהעניקו המהמרים לקליבלנד נבע לטעמי משילוב של רחמים על העיר המסכנה של קליבלנד יחד עם הרצון של גולדן סטייט לקבל את הגביע באולם הביתי שלה.

(כמעט) הכל נוטה לטובת גולדן סטייט. ההתקפה שלהם טובה יותר משל קליבלנד, בהרבה, ההגנה שלהם טובה יותר, בהרבה, הסגל שלהם בריא ועמוק משל קליבלנד, בהרבה. למעשה, הפציעה של קיירי רק העצימה את הביטחון העצמי של תומכי הווריורס מסביב והבליטה את הפערים בין הקבוצות. להזכירכם, לברון ג'יימס משחק פחות או יותר עם הניקס וכמה שחקני D-League.

אוהדים, פרשנים וצופים שניסו לשמור על אובייקטיביות ולא נתנו למשהו מטופש כמו רגשות להשפיע עליהם, היו כל כך משוכנעים בניצחון של הקבוצה מקליפורניה, שהיו רגעים לפני הסדרה שחשבתי שאין בכלל טעם להתחיל אותה. יאללה, פשוט תתנו את הפסל של לארי אוברייאן (הגביע אליפות של ה-NBA) לבעלים של הווריורס בטקס צנוע ותחסכו לכולנו קצת זמן.

אני לא מאשים אותם כמובן, האנשים האלה הם ריאליים, קרים ומחושבים (הלוואי עלי). הם הסתכלו על כל הנתונים, כשהם גם התבססו על מה שראו העונה משתי הקבוצות והימרו בצורה מושכלת. אנשים לא נתנו לקאבס סיכוי לנצח את הקבוצה הטובה בליגה בבית או בחוץ, היכן שגולדן סטייט הפסידה רק שלוש פעמים כל העונה.

אבל… זה קרה, פעמיים. כמעט שלוש. ואם המציאות הספורטיבית לא הייתה כוללת הפתעות ודברים לא צפויים שכאלה, אפשר לומר שלא היינו חיים, נושמים ואוהבים את זה כל כך. מדובר בתחום בידורי שבו תמיד צריך לשים לב לאלמנט של הבלתי צפוי, המשוגע ואף הלא הגיוני.

הבלתי צפוי הזה קורה מסיבות שונות ומשונות, כאשר תפקיד הפרשנים הוא למנות ולהסביר לנו אותם. אם אתם קוראים ועוקבים אחרי הסדרה הזו מקרוב, אז כנראה שכבר קראתם על ההגנה האימתנית של קליבלנד, אחוזי קליעה לא טובים, פציעות, חוסר בהתאמות, מאצ'אפים טובים, יאדה יאדה יאדה.

כל הדברים המוחשיים האלה שאנחנו יכולים לראות ולכמת הם (כנראה) נכונים ודי קלים להסבר, בייחוד אחרי שהדברים מתרחשים מולנו. איך אומרים, "פרשנות בדיעבד". אבל, לפעמים אל לנו לשכוח את הדברים הלא מוחשיים, אלה שבלתי ניתנים לכימות או אפילו הוכחה, כשעלינו לתהות האם הם בכלל נמצאים ומשפיעים על הסדרה.

על מה אני מדבר? חשבתי שלעולם לא תשאלו.

*

למעט רבע אחד, עברנו כבר שלושה משחקים וסטפן קרי לא נראה כמו סטפן קרי. 48% מהשדה ו-44% לשלוש בעונה הרגילה, 46% מהשדה ו-44% לשלוש בשלושת סדרות הפלייאוף הראשונות, ואז בשלושת משחקי הגמר עד עכשיו: 39% מהשדה ו-32% מהשלוש (אגב, רק לסבר את האוזן, אם אנחנו מוציאים את הרבע האחרון שראינו הבוקר: 33% מהשדה ו-21% מהשלוש).

כבר נגמרו המחמאות לדלבדובה, הוא באמת עצום בסדרה הזו, אבל האם אנחנו קונים את זה ששחקן כזה יעצור את אחד השחקנים הטובים בעולם, ואולי הטוב ביותר העונה? לי קשה לקבל דבר כזה. אין ספק שיש לאוסטרלי הלוחם השפעה גדולה על הסדרה הזו, אבל לטעמי לא השפעה מוחלטת.

מה אם יש לנו כאן מקרה קלאסי של "פחד במה" שבסופו של דבר יכריע אותו. הרי אם היינו הופכים את היוצרות, ולברון היה נותן שלושה משחקים כאלה, תהיו בטוחים שהוא כבר היה נשחט לא רק ברחבי העולם, כי אם ברחבי הגלקסיה. "צ'וקר" היינו צועקים ברחובות עם קלשונות ולפידים.

אני כבר קראתי הבוקר השערות על כך שהרבע הרביעי של משחק 3 יכול לשנות הכל וגולדן סטייט יצאו לדרך חדשה, אבל אם זיכרוני אינו מטעני, אותם האנשים אמרו את זה גם על הקאמבק במשחק השני. והנה, קיבלנו את אותה גולדן סטייט במשך שלושה רבעים של משחק 3. בשבילי, נכון לעכשיו, הרבע הרביעי הזה מעיד על היוצא מן הכלל יותר מאשר על הכלל.

העונה הרגילה זה פיס-אוף-קייק, הפלייאוף זה קצת יותר "גדול", אבל הגמר זה משהו שקרי מעולם לא ראה או פגש. כמה גדול? ובכן, ערוץ ספורט מישראל הקטנה שלח לגמר שני נציגים. שניים! מדובר כאן בסדרי גודל אחרים מכל מה שקרי הכיר עד היום, וייתכן שהוא פשוט לא מוכן ללחץ הזה, שבינתיים רק הולך ומתעצם.

כבר במסיבות העיתונאים אחרי משחק 2 היה נראה שהכוכב של גולדן סטייט נמצא תחת הזכוכית מגדלת של כולם (כששבר שיא של 13 החטאות מ-3 במשחק גמר). עכשיו שהקבוצה שלו בפיגור, אף אחד לא הולך להרפות כשהמשחק הבא הוא כמעט להיות או לחדול מבחינתם והלחץ המנטאלי מהסוג שאנחנו רואים כבר הפיל גדולים וטובים ממנו. התקף החרדה של רונאלדו לפני גמר המונדיאל ב-1998 זו דוגמא אחת, הקריסה המנטאלית של לברון ג'יימס בגמר ה-NBA ב-2011 מול דאלאס זו דוגמא נוספת (וגם ללברון היו רגעים באותה סדרה שבהם הוא נראה כמו עצמו).

*
מעבר לפחד במה של סטף שקיים או לא קיים, מגיע הערך הלא מוחשי הזה של ״ניסיון״. אחת האמיתות הכי מטומטמות אצלנו האוהדים היא שאנחנו לא מאמינים בקבוצות מכיוון שלא ראינו אותן "עושות את זה" בעבר. אפשר להעריך שאם גולדן סטייט יזכו השנה באליפות ויגיעו שוב לגמר בשנה הבאה, אחרוני המפקפקים שלהם גם כן יהפכו למאמנים. למה? כי במוח שלנו קיים מועדון סודי של אלופות, שעד שאנחנו לא רואים אותך בפנים, קשה לנו להאמין שאתה יודע את הקוד הסודי ובכלל מסוגל להיכנס (כן, לגמרי פרדוקס).

מתוך כל השחקנים בשתי הקבוצות, חמישה זכו באליפות והשתתפו בסדרות גמר, כולם בקליבלנד, אחד מהם משמעותי. מייק מילר וג׳יימס ג׳ונס השתתפו וזכו עם לברון בשתי אליפויות במיאמי, שון מריון זכה עם דאלאס (תודה לדודי מהתגובות) וקנדריק פרקינס זכה עם בוסטון לפני שהפך לגוויה מהלכת. המשמעותי זה כמובן לברון ג׳יימס שלא רק שזכה בשתי אליפויות והשתתף בעוד שלושה גמרים, הוא גם היה השחקן המוביל בכל הקבוצות האלה.

האם זה מקנה לקליבלנד משהו מעבר ליכולות הכדורסל המופלאות שלו? האם אנחנו מקבלים יותר מלברון ג׳יימס הזה מאשר היינו מקבלים מלברון ג׳יימס בעל יכולות זהות שלא זכה באליפות? תלוי אם אתם אנשים של ״לא מוחשי״.

בראיון עם מייקל ג׳ורדן שנערך קצת אחרי שזכה באליפות של 91 מול הלייקרס, הוא סיפר שרק כאשר הוא זכה עם הקבוצה שלו בתואר, הוא הבין את רמות המשחק הדרושות ממנו ומהקבוצה. הוא הסביר שרק כאשר אתה זוכה אתה יכול להסתכל אחורה ולדעת מה בדיוק צריך כדי לזכות באליפות. אני מודה, נשמע קצת כמו ממבו-ג׳מבו, או בעברית: שטויות במיץ עגבנית, אבל זה מה שהשחקן הטוב ביותר בהיסטוריה אמר.

אני אזרום איתו ואניח שהניסיון הזה אכן בעל ערך, בייחוד כשלאף אחד על המגרש בקבוצה שממולך אין אותו. העובדה היא שלברון יודע יותר טוב מכל אחד אחר בסדרת הגמר הזו מה דרוש מקבוצה חבולה ושבורה כדי להגיע לשני הניצחונות הנותרים. אפילו מהמאמנים.

הרשו לי לצטט את סטן ון-גנדי (האח המועדף עלי) שאמר שלשום לרדיו ESPN: "רוב השחקנים והמאמנים בליגה הזו יאמרו לך שכשהשחקן הכי טוב במגרש נמצא בקבוצה שלך, יש לך סיכוי. וכמה שסטף קרי טוב, לברון הוא בבירור השחקן הטוב בליגה״. לצערי, סטן לא ציין באותו ראיון כמה בדיוק ״הסיכוי״ הזה שווה ומה הוא מוסיף. לבינתיים אנחנו רואים מלברון דברים שאני לא יודע אם ראינו משחקן כדורסל בעבר, כפי שגם כתב גיל שלי הבוקר.

אתם מוזמנים לייחס את העובדה הזו למה שתרצו.

*

ואם כבר נגענו ב"ניסיון" והזכרתי את המילה "מאמן", הרשו לי להמשיך עוד טיפה בנתיב הזה. כבר הצהרתי כאן שאני חושב שדיוויד בלאט מאמן טוב יותר מסטיב קר (למען האמת, קשה לי להבין איך מישהו יכול לטעון שמאמן עם ניסיון של 100 משחקים טוב יותר ממאמן שהיה ברמות הגבוהות למעלה מ-20 שנה וזכה בכמעט כל תואר אפשרי, אבל נעזוב את זה).

גם אם אתם מאלה שלא מסכימים עם ההערכה הזו, תהיו חייבים להודות אחרי שלושה משחקים שהיתרון (המוחץ) נמצא כרגע אצל בלאט, כשהקבוצה הנחותה שלו שיחקה טוב יותר מהפייבוריטית הכבדה בכ-120 מתוך ה-154 דקות ששוחקו עד עתה (פחות או יותר, אל תהיו קטנוניים איתי כאן).

אכן אפשר להודות שקליבלנד הפכה עם קצת מזל לקבוצת הגנה טובה יותר עם הפציעה של קיירי, מגן די חלש (כן, אנחנו משתמשים במילה "מזל" כדי לתאר פציעה של השחקן השני הכי טוב שלך בקבוצה. הגמר הזה פשוט משוגע). הרי אם קיירי לא נפצע בהארכה של משחק 1 ונשאר בריא, אולי לא היינו רואים את תצוגות ההגנה המצוינות של המשחק השני והשלישי (במשחק השני קליבלנד שמרה את גולדן סטייט על 38% מהשדה, הנתון הנמוך ביותר שלה כל העונה), כשגולדן סטייט עדיין לא עברה את ה-100 נקודות בזמן החוקי בשלושת המשחקים (הקבוצה הזו קלעה 110 נקודות למשחק בעונה הרגילה ו-104.3 למשחק בפלייאוף לא כולל הגמר).

ואם זאת, קשה להעריך עד כמה, אם בכלל, הניסיון הזה של בלאט שמגיע ממצבים דומים בהם היה בעבר, בא לידי ביטוי בסדרה הנוכחית. כמו בשאר הדברים, הניחוש שלי טוב כשלכם. מה שכן, אשאיר אתכם עם שאלה מאד פשוטה שהצבתי לכמה אנשים בקיץ האחרון, בתקופה שבלאט מונה למאמן בקליבלנד ודרק פישר וסטיב קר מונו למאמנים בניו יורק וגולדן סטייט:

את מי הייתם מעדיפים למנות בתור מאמן בקבוצת ה-NBA שלכם, בחור שיש לו 20 שנות ניסיון NBA אבל לא אימן יום בחייו, או בחור שמאמן כבר 20 שנה (וכבש כל פסגה אפשרית) אבל לא היה חלק מה-NBA יום בחייו?

זה לא כדורסל (פיינלס 3)
הזמן של כל הזמנים

39 Comments

אריק האדום 10 ביוני 2015

לברון ג'יימס משחק פחות או יותר עם הניקס וכמה שחקני D-League.
הקורא פיל גקסון בעט באיזו דלת עכשיו… אצלו זה הניקס עם כרמלו אנתוני. כמעט אותו דבר.
ואגב, המשפט הזה שלך, אחד החזקים הדה באזר ever

פרילי 10 ביוני 2015

קראתי השבוע אחרי המשחק השני נדמה לי שמישהו כתב אחרי אחד הרבעים בלאט עלה בלי לברון והיו לו חמישיות יורוליג יותר טובות מזו נקרעתי מצחוק

רובי ג 10 ביוני 2015

כתוב ממש טוב ומעלה מחשבות.
אין ספק שהבחירה הייתה במאמן עם נסיון. לא משנה שאין לו נסיון NBA, הבנאדם זכה כמעט בכל תואר אפשרי ולרוב ממצב של אנדרדוג.
למרות שאני מודה שלא ממש התלהבתי מהחתימה שלו בקליבלנד בהתחלה, אבל איך שלברון חזר הביתה – חשבתי שהוא פשוט זכה בג'קפוט!

והנה, הוא הביא אותם לגמר. למרות הכל. ולא סתם, לעמדת האנדרדוג שהוא כה אוהב וכה משגשג בה.
יאללה דיויד!

סולי 10 ביוני 2015

מסכים לגמרי, רק אוסיף שהחלטה הייתה נכונה שמדובר על בן אדם ספציפי (בלאט במקרה הזה), לא חושב שכל מאמן מעוטר שהצליח באירופה לאורך השנים היה יכול להשתלב כבר בעונתו הראשונה באן בי איי. בלאט הצליח (בתוספת השחקן הכי טוב באן בי איי), ועם הניסיון והידע שיש לו קליבלנד זכו בבינגו.
אין הבטחה שכך זה יהיה עם כל מאמן, ושעכשיו ראשי הקבוצות ירוצו לשלוף מאמנים מההיורוליג.

שמעון 10 ביוני 2015

שמע שאתה לא כותב על מכהי אתה תותח

צור שפי 10 ביוני 2015

האמונה בלא מוחשי ובלא צפוי שהיא תמצית נשמתו של הספורט, כמו שהיטבת לאבחן, היא בדיוק הסיבה שבגללה הכדורסל הישראלי כל כך משמים ונראה שגם הכדורגל בדרך. דומיננטיות יתר היא רעל ממית. זה כמובן לא צריך לעניין את אוהדי האלופה, רק את כל היתר….

גלעד 10 ביוני 2015

מישהו כבר כתב את זה לפני – כשזה לא על מכבי ממש כיף לקרוא אותך.
ואם נמשיך בהתלקקויות – לפני הסדרה כתבת כאן [לא זוכר בדיוק] שלמרות כל הסטטיסטיקות והפרשנויות, תחושת הבטן של "האוהד הסביר" נקרא לזה (לא העכבר שסופר שניות לשחרור זריקה או משווה דקות +-) היא שאין מול לברון משיהו בסדר הגודל שיכול עליו, ולכן, בפשטות, זה נראה כאילו זה של קליבלנד. ובכן – זה עדין לא של קליבלנד, והפציעות של הקאבס, גם אם לטווח הקצר הכניסו למומנטום והפכו את הסדרה באופן פרדוקסלי יכולות עדין לתת את אותותיהן בהמשך – ועדין – במשחקים עד עכשיו זה לגמרי לברון מול לא-לברון, ולברון מנצח בגלל שהוא לברון [וכמובן בגלל מאמן שנותן לו את הסביבה האופטימלית וצוות מסייע שעולה על כל הציפיות]. אז צדקת.

איציק 10 ביוני 2015

מה אגיד לך, עוד שני ניצחונות שלהם וגם אני אאמין שקליבלנד לוקחת.

סהר 10 ביוני 2015

lol

Srtest 11 ביוני 2015

התחושה שלי שהנצחונות הם הדבר הפחות חשוב בסדרה הזו. עולם הכדורסל מסתכל ולמד – לעיתים את הלקחים הלא נכונים.

ישנם הרבה דברים שקשורים למשחק. ויש את המשחק עצמו.

מבין הדברים שקשורים למשחק – השימוש של בלאט ביותר מחמישה שחקנים כקונספט והשימוש בדלבדובה כשפן מחוויר אולי רק לעומת הצלחתו של דלבדובה להביא לנו כל פעם כדורסל של שפנים ועל היכולת של שחקנים 6-7 להיות פקטור ולשנות את החמישייה כמו כשתיאו פפלוקאס שינה את החמישייה עם ג'יי-אר הולדן בצסקא הגדולה והראשונה של מסינה שעצרה את מכבי של פארקר, סולומון ווייצ'יץ'. רבים מדברים על הספסל העדיף של גולדן-סטייט ואני שואל איך זה שאצל גולדן-סטייט עם הג'נרל-מנג'ר המהולל אין רכז מחליף או אפילו רכז שישחק יחד עם סטף קארי ויוריד ממנו עומס, ולחילופין, איך אין שחקנים קלעים או אפילו סטייל דרק שארפ שיכולים להכנס ולדחוף את קארי לעמדה יותר של ריכוז משחק. במצב שנוצר, 6-7 שחקנים שכולם משחקים פחות או יותר על העמדות וחוץ משני שחקנים בפנים ובחוץ לאף אחד אין באנקר בהרכב. מזכיר קצת ענפים אחרים, לא?

מבין כל מה שקשור למשחק עצמו, הדבר המופלא ביותר הוא היכולת של מה שנתפס כשמרני בכל אספקט אחר בעולם, הזהירות הכלכלית, הקיצוץ התקציבי, בניית חומות, החלת חוקים שמזהירים מפני לא-שייכים, ועוד ועוד ( :-( ) להפוך בספורט למקום שמבטא את החדשנות המחשבתית, היצירתיות והשימוש בכל מה שיש לך ובכלל האספקט של שינוי כזרז להצלחה, והכל כפונקציה של הגנה. ההגנה יכולה להיות המהפכנית, המתוחכמת, המסוגלת להשתמש במגוון יכולות ושיודעת להשתמש בטקטיקה של הצבת בני אדם. לא במטרה לפגוע.

דודי קופל 10 ביוני 2015

בקטנוניות, גם שון מריון זכה באליפות, ונדמה לי שגם אחד משחקני הספסל של ג"ס,

אבל בגדול אתה כמובן צודק.

חוץ מזה, כל מי שחווה את מלי בשנה שעברה, ואח"כ את חריאפה (ובגמר את כל ריאל) לא יכול להאמין רק במוחשי

כוכבית 10 ביוני 2015

כמעט. הוא עובר ליד הספסל של גולדן סטייט בדרכו לשבת בספסל קליבלנד.

טל בן יהודה 10 ביוני 2015

צודק, מתוקן.

יהודה 10 ביוני 2015

בעקבות מה שכתבת על כך שהיו קוראים ללברון 'צ'וקר', מעניין לראות איך קרי מטופל בכפפות של משי.

עדי אבני 10 ביוני 2015

אני טל בן יהודה תומכים באותה הקבוצה. הו, האימה

מתן גילור 10 ביוני 2015

בוסניה?

שלומי 10 ביוני 2015

תענוג! (ובניגוד לרוב המגיבים כאן, אני חושב שאתה יותר טוב כשאתה כן כותב על מכבי).

Bad Boy 10 ביוני 2015

ההגנה שלהם טובה יותר, בהרבה??
אתה רציני? עם השאר אני מסכים אבל לגבי ההגנה?
לא נראה לי.. קליבלנד עשתה ועושה להם בי"ס בהגנה לאורך כל הסדרה

פאקו 10 ביוני 2015

הוא צודק כשמדובר בנתונים היבשים של העונה לפני הסדרה (וודאי לפני הפליאוף).

אריק י. 10 ביוני 2015

אתה מבריק כשאתה לא כותב על מכבי.

shadow 11 ביוני 2015

כל החלק הראשון של הכתבה הזו היא עלבון לאנטליגנציה וזלזול במשחק.

היתי שמח אם תמנה את שחקני הדי ליג בקליבלנד.

גם בחלק השני אתה לא משתפר בהרבה.

את לא קונה את ההגנה של דלבדובה? אתה רואה את המשחקים בכלל? אני לא מדבר על לנמנם תוך כדי.

את 20 נקודות אקסטרה שהוא נתן אתה קונה? את עשרות ההשתטחויות והצלת כדורים אתה קונה?
זה שגם תוך כדי משחק 2 שמרו עליו שחקנים אחרים שעליהם הוא קלע, ועליו היה עם 0 נקודות אתה קונה?
אגב במשחק הראשון הוא בקושי שמר עליו (כי בקושי שיחק) והוא קלע לא רע, ובשורה התחתונה הם(גולדן) ניצחו אבל בטח גם את זה אתה לא קונה.

יש כנראה סיבה טובה לפוסטים כאלה פה. אף אחד לא באמת ראה משחקים העונה ובפליאוף. זה מובן כי לא לכולם יש את הפריבילגיה להיות באיזור זמן שמאפשר לראות את המשחקים בשעה סבירה.

אבל אם לרואים אין סיבה לכתוב דברים מזלזלים וקביעות נחרצות שהן חסרות ביסוס.

shadow 11 ביוני 2015

לרואים = לא רואים

בלעם 11 ביוני 2015

כתבת בטעות פעמיים: ״עם הניקס וכמה שחקני D-League״.

טל בן יהודה 11 ביוני 2015

אני עושה ctrl+f כמו מטורף בחיפוש של הכפילות… אתה בטוח?

בלעם 11 ביוני 2015

זו הייתה בדיחה גרועה שלי על כמה שהניקס גרועים!

דגש 11 ביוני 2015

נתת כותרת יפה, אבל אני לא יודע אם זו הנקודה.

לקליבלנד יש יתרונות על גולדן סטייט, מאוד ספציפיים ומאוד מעטים, ולגולדן סטייט יש חסרונות שאין בקליבלנד (שוב, מאוד ספציפיים ומאוד מעטים). ההבדל בין הקבוצות בינתיים הוא שלקליבנד יש מאמן מצוין שיודע (בינתיים) להביא דווקא את היתרונות שלו ואת החסרונות של גולדן סטייט לידי ביטוי, גם לגולדן סטייט יש מאמן מצוין, לכן הסדרה לא גמורה, אבל לקר פחות ניסיון, וניסיון עוזר לך להבין איזה פעולות שלך מביאות אותך להצלחה. לבלאט יש גם יכולת מיוחדת להשפיע על השחקנים שלו, וללברון יש יכולת מיוחדת להשפיע על השחקנים שלצידו. יינתן הקרדיט למי שיינתן, בקליבלנד נלחמים על הכבוד שלהם כאילו שיש להם את היסטוריית ההצלחות של מכבי ולא את היסטוריית הכישלונות של קליבלנד.

אין משהו בלתי מוחשי בהצלחה של קליבלנד לנצח שני משחקים מתוך שלושה ולהיראות כמו קבוצה שיכולה לקחת אליפות. אז למה היחס של הפרשנים והמבינים הוא כזה? שתי סיבות:

1. רגש: גולדן סטייט הלהיבה יותר, קרי הוא הלהיט של הליגה ולהעריץ את לברון כבר נהיה משעמם. גולדן סטייט משחקת את הכדורסל "הנכון" וקליבלנד משחקת כדורסל שהוא מפגע אופנתי כמעט כמו הכובע של לברון (אין יור פייס בן-יהודה). האם הכדורסל של קליבלנד פחות יעיל ויותר קל לעצור אותו? לא בטוח, אבל אנשים רוצים לחשוב שכן.
2. בלאט: האמריקאים המנומסים והחביבים לא באמת היו מסוגלים לראות בבלאט את אחד המאמנים המובילים והחכמים בליגה למרות שהוא כזה. לכבד את בלאט פגע להם באגו והם לא רצו את זה. הם שמו אותו במשבצת של הרוקי חסר המושג שמגיע לליגה הטובה בעולם ומקבל את השחקן הטוב בעולם ומקבל שיעור ב"מה זה כדורסל אמיתי", והוא ברוב חוצפתו ניסה לצאת מהמשבצת הזאת ולמרוד בהם. והכי גרוע – שהוא מצליח. אנחנו מעריכים אותו ורואים בו יתרון גדול (בטח כשמולו מאמן רוקי) לכן הערכנו שלקליבלנד יהיה מה למכור בגמר, הם רואים בו חיסרון, אבל כיון שאנחנו צודקים (אלא מה?) התחזית הקודרת שלהם לניצחון אחד ומטה לקליבלנד בסדרה לא התממשה.

אני לא אומר שגולדן סטייט לא באה לסדרה הזאת כקבוצה שיכולה להיות אלופה ראויה, היא כן, והיא עדיין יכולה לזכות (הרבע הרביעי שבו הם הצליחו להשתחרר מהלפיתה ההגנתית הטריסטאן-תומפסון-לייק של קליבלנד היה מאוד מטריד). אבל כל זה שלא ספרו את קליבלנד בכלל עוד לפני הפציעה של קיירי, וששלחו אותה הביתה לשחק בדוקים אחרי הפציעה שלו, למרות שכבר ראו איך גולדן סטייט מנצחת רק בשיניים אחרי שגררה את קליבלנד בקושי להארכה בבית, היה מוגזם ומוטה.

shadow 11 ביוני 2015

מעולה. ומדוייק

טל בן יהודה 11 ביוני 2015

דגש, אני מרגיש שקצת פספסת את העיקר.
אני לרגע לא טוען שההצלחה של קליבלנד היא כתוצאה מהדברים הלא-מוחשיים.
אני אפילו כותב על זה בשתי הפסקאות האחרונות של החלק הראשון…
סביר יותר להניח שאלו הם הדברים האחראיים לסדרה שעד עכשיו מפתיעה רבים.

אני רק באתי לתת עוד כמה דברים בלתי נראים. אולי הם אמיתיים ואולי דמיוניים. בשבילך (וכנראה גם בשביל shadow) הם כנראה יותר דמיוניים.

דגש 11 ביוני 2015

אתה צודק והתייחסת אל זה. מה שאני בא להגיד זה שהאנשים המחושבים וההגיוניים לא תמיד כאלה הגיוניים.

לגולדן סטייט יש אינספור סנגורים שיטענו לזכותה, וינתחו את הנתונים לטובתה, טיפה מתעלמים מהצד של קליבלנד, אז הנה אני כאן:
כיון שהתוצאות בעונה הסדירה רלוונטיות רק לדירוג – המאזן הטוב בליגה של גולדן סטייט לאורך העונה לא יותר משמעותי מהמאזן הטוב בליגה של קליבלנד בתקופה שבין הטריידים בינואר ועד להפסדים הכמעט מכוונים לבוסטון. ב-16 המשחקים האחרונים של העונה מול קבוצות מהמערב קליבלנד הייתה עם מאזן 1-15, כולל מול קבוצה אחת, נו, גולדן משהו…
השלשות של הספלאשים מרשימות, מאוד, אבל אני הייתי מאוד סקרן לראות איך הם יתמודדו עם הגנת השלשות הכי טובה בפלייאוף שמעמידה את היריבות על 28% (שלמעשה הופכת את היעילות של זריקת שלשה לפחות יעילה מהאק-א-דיאנדרה: שלשה ב28% שווה ל0.84 נקודות על כל זריקה, שתי זריקות של דיאנדרה ג'ורדן עם ה42.7% מהקו שלו בפלייאוף שווים לטיפה מעל 0.85 נקודות לפוזשן. ובניגוד להאק-א-דיאנדרה לפני שאתה זורק שלשה אתה בדרך כלל גם עובד בשביל זה ומסתכן באיבוד), ב11 הרבעים הראשונים בסדרת הגמר הגנת השלשות הטובה ביותר גוברת על התקפת השלשות הטובה ביותר. קליבלנד הגיעה לגמר עם ההגנה הטובה בפלייאוף בכל פרמטר (מלבד אחוזים של היריבה לשניים שם שיקגו משיגה אותה, אבל שיקגו קיבלה מקצה שיפורים סטטיסטי במשחק האחרון בסדרה מול מילווקי).

בתחילת העונה אמרו הפרשנים שבקליבלנד "ההתקפה תדאג לעצמה, המבחן של בלאט יהיה בהגנה". במבחן הזה הציון שלו הוא 100 (וסליחה מהעונה הסדירה שאני לא סופר אותה), כמו במבחנים שהיוו הסדרות מול שיקגו ואטלנטה, אבל כמו כל מבחן שדייוויד בלאט מצליח בו – הפרשנים ממהרים לזרוק אותו לפח ולהמציא מבחן חלופי בתקווה שבו הוא ייכשל, כדי שסוף סוף הוא ייתן להם הזדמנות להגיד "אמרנו לכם, כלום לא ייצא מהרוקי הזה."

טל בן יהודה 11 ביוני 2015

מסכים עם הכל.

חושב שהרבה משתמשים בצורה מוטעית בנתונים מהעונה הרגילה וצריכים להסתכל על הסטטיסטיקות מהרגע שמוזגוב, שאמפרט וסמית' הגיעו.

יריב 11 ביוני 2015

קליבלנד היתה טובה בהגנה נגד שלשות גם בעונה הרגילה (34.3% בכולה, 33.4% החל מהמשחק הראשון שבו פתחו ג'יימס ומוזגוב יחד), אבל לא במידה דומה. בכל מקרה, דווקא פה ההבדל בטרייד לא היה דרמטי, היה שיפור משמעותי בהרבה באחוזים משתיים של היריבות (ומנגד, הרבה יותר זריקות עונשין).

אגב, אתה יודע מי היתה הקבוצה עם הגנת השלשות הכי טובה בעונה הרגילה (32.2%)? יוסטון. זה עזר להם להוריד את גולדן סטייט מ39.8% בעונה ל37.2% בגמר המערב.

דגש 11 ביוני 2015

לגבי ההבדל בין היכולת אחרי שהגיע החיזוק: אי אפשר לדעת עד כמה זה קשור, ועד כמה פשוט לקח לקליבלנד זמן להתחבר, והקרדיט שניתן למוזגוב-סמית'-שאמפרט אולי מוגזם. יכול להיות גם שדיון וייטרס קיבל דקות משחק בדחיפה כדי שיהיה לגריפין קל יותר להשיג תמורתו משהו למרות שבלאט לא התחבר אליו. דלאבדובה נראה פתאום כמו אופציה עדיפה (ובלאטית) בהרבה מאשר וייטרס.

לגבי יוסטון: לא ידעתי מי מחזיקה בנתון הזה בעונה הסדירה, אבל בגלל דברים מסוג זה רק "הסתקרנתי" ולא הייתי בטוח שהגנת קליבלנד תנצח בקרב השלשות (ועדיין לא ידוע מה יקרה במשחקים הבאים). אבל תסכים איתי שפלייאוף (שכולל סדרה מול אטלנטה) מעיד יותר על הצפוי בגמר מאשר העונה הסדירה שכוללת משחקים מחודש נובמבר.

אמית 5 11 ביוני 2015

קודם כל תודה!
א. לגבי קרי, לא חושב שיש כאן פחד במה, זה פשוט הגיוני שאחוזי קליעה יורדים כאשר אתה נלחם על הזריקות שלך, ופשוט לא תמיד הוא נתקל בהגנה כזו קשוחה, שגם מוציאה אותך מהמשחק. [קח דוגמא מהכדורגל, ותראה שלשחקנים טכניים קשה להתבטאות מול הגנות פיזיות, ולא נכנס כרגע לשמות ספציפיים]. בנוסף דוקא ברבע האחרון הוא לקח על עצמו את המשחק לבד.
ב. לגבי לברון עם כל הבגרות והנסיון תשים לב שעם כל הכבוד לזה שהוא לוקח על עצמו הרבה אבל הוא גם מגזים הרבה ועושה הרבה טעויות במיוחד ברבע האחרון, וגם אצלו האחוזים יורדים ברבע האחרון, היו כבר משחקים שהם הובילו ביתרון דו ספרתי ובגלל ההתעקשות של לברון ההפרש ירד עד כדי נקודה אחת.
ג. קשה למדוד נתונים מהעונה הרגילה שיש פחות השקעה, ובכל אופן גם בעונה הרגילה קליבלנד היתה קבוצת הגנה טובה מאוד. לפעמים זה גם ענין של התאמה לקבוצה שאתה משחק נגדה. תראה למשל איך קליבלנד נלחמה מול שיקגו, ואיך היא ניצחה את אטלנטה, פשוט שיקגו יותר קשוחים, ואולי לג"ס אין את הקשיחות הזאת, זו קבוצה שבנויה יותר על משחק שוטף, ולכן בינתיים אלו התוצאות.
יום טוב.

יריב 11 ביוני 2015

בעונה הרגילה קליבלנד היו קבוצת ההגנה ה18 בטיבה בליגה עם יעילות הגנתית מעט פחות טובה מהממוצע (לעומת זאת היו קבוצת ההתקפה השלישית בטיבה), יכול להיות שהנטיה שלהם לשחק בקצב איטי מאוד הטעתה אותך. כמובן, אלו נתוני העונה הרגילה כולה, וקליבלנד השתנתה במידה משמעותית במהלך העונה.

אמית 5 11 ביוני 2015

התכוונתי בעיקר למחצית העונה האחרונה, בעיקר בסוף העונה.
הסטטיסטיקה היא לכל העונה, אבל היו שינויים גם בסגל, והקבוצה התחברה יותר.
בכ"א בפלייאוף מתחילתו ראינו את הלחימה, מול בוסטון ומול שיקגו.
אגב בדרך כלל במהלך העונה קבוצות עושות פחות הגנה, בגלל שהם מייחסים פחות חשיבות למשחקים, זה נכון שיש ענין במיקום אבל לפעמים הטבלה משקרת קצת בגלל הנקודה הזאת.

יריב 11 ביוני 2015

גם בסוף העונה הם לא היו כל כך טובים, אם כי הם השתפרו (בפרט, הם אכן היו טובים מהממוצע). בפלייאוף זה בעיקר היה הרבה יותר איטי. ההגנה לא באמת היתה כל כך טובה נגד בוסטון ושיקגו (הן היו קצת פחות יעילות התקפית מבעונה הרגילה, אבל הן בעיקר לא הצליחו לפגוע בהתקפה של קליבלנד), רק מול אטלנטה (וגולדן סטייט) זה נראה אחרת.

ק. 11 ביוני 2015

יש מצב שקרי פשוט עוד לא מוכן ללחץ הזה של שני עיתונאים מישראל.
לא בטוח שאני הייתי עומד בזה

duncan 11 ביוני 2015

עד כה סטיב קר הלך עם מה שהביא אותו לגמר עד הרבע האחרון במשחק האחרון שבו לי נכנס.
יהיה מאד מעניין לראות האם קר ממשיך כך. לדעתי הוא עדיין יפתח עם צמד הנגרים – גרין את בוגוט אבל אחרי 5 דקות אני משער שלי ייכנס כי קשה לGS לשחק 2 על 5.
בסדרה בניגוד לעונה, עושים התאמות. כעת נראה מה קר מבשל לבלאט.
הסיפור רחוק מלהיות גמור. נצחון של GS והמומנטום לגמרי אצלם עם סדרה של הטוב מ3 עם 2 משחקים אצלם בבית.

לגבי הגמר עצמו. זו קבוצת ההגנה הכי טובה שGS פגשה העונה. צריך במשך עונה ארוכה לדעת מתי להגיע לשיא שלך. למשל אטלנטה הגיע לשיא שלה באיזור ינואר או משהו כזה. באפריל הם כבר נראו אחרת.
הקאבס נראו זוועה בתחילת העונה. כעת הם משחקים קשוח בהגנה. בהתקפה יש לך את לברון.

הימור שלי. פתיחה פיזית של GS. ניסיון להראות שהם באו לשחק ולקחת את המשחק. עדיין הקאבס יגיבו טוב ואז אני מאמין שנראה את איגודלה ולי במקום גרין ובוגוט או בוגוט וברנס.
מאמין שקר יקצר את הרוטציה וייתן דקות רבות לאלו שבאו לשחק.

ישי 13 ביוני 2015

זה אפילו לא "עם הניקס וכמה שחקני D-League".
הוא משחק עם שחקנים שהניקס זרקו!

Comments closed