פתטי Je Suis

על חגיגות השער, ערן זהבי והמיאמי דולפינס של 1972 (מה?!)

jsp

הימים האחרונים באומת מכבי ת"א כדורגל הזכירו לי אגדה אורבנית אמריקאית שקשורה לקבוצת הפוטבול מיאמי דולפינס של עונת 1972. למי שלא יודע, ואניח שמדובר בחלק מהקוראים, המיאמי דולפינס של אותה שנה הינה הקבוצה היחידה שעברה עונה מושלמת ב-NFL, ליגת הפוטבול המקצוענית האמריקאית. היא סיימה את העונה הרגילה במאזן של 14-0, ואז השיגה עוד שלושה ניצחונות בפלייאוף, כולל הסופרבול, מה שהביא אותה לעונה בלתי מנוצחת של 17-0, היחידה אי פעם.

(לרקורד, ובשביל גיל שלי, נזכיר שהפטריוטס של 2007 היו האחרונים שממש התקרבו אליהם כשסיימו את העונה הרגילה ללא הפסד, וגם ניצחו יותר משחקים ממנה כשבמהלך השנים נוספו לליגה עוד שני מחזורים, 16-0. הפטריוטס השיגו עוד שני ניצחונות בפלייאוף אבל הפסידו בסופרבול לניו יורק ג'איינטס וסיימו את העונה במאזן של 18-1)

חזרה ל-1972 ולדולפינס. האגדה מספרת שהשחקנים והמאמנים של אותה קבוצה שעדיין נותרו בחיים נפגשים להרמת כוסית שמפניה בכל פעם שקבוצת פוטבול מסוימת ב-NFL, שהייתה עד לאותו הרגע בלתי מנוצחת, מפסידה. הם נפגשים וחוגגים את זה שהם שרדו עוד שנה כקבוצה הבלתי מנוצחת היחידה בהיסטוריה של הליגה.

זה לא תמיד היה אגדה אורבנית, כשפעם זה היה רק "סיפור". עם הזמן הסיפור הפך למה שהוא היום ויש לי השערה מדוע זה קרה. הרי בואו נודה על האמת, מדובר במשהו די מביך. די נו, להיפגש בכל פעם שספורטאים אחרים לא הצליחו להגיע לשיא שלכם? גם אחרי ארבעים שנה? כאילו, להרים כוסית שמפניה כשספורטאים אחרים הפסידו?! באמת?! פתטי בעיני שאתלטים שעבר זמנם נפגשים כדי לחגוג הפסד של מישהו אחר רק כי הוא לא שבר את השיא שלך. לכל אחד יש אגו, אבל זה קצת מוגזם לטעמי.

כנראה שהכל התחיל ממשהו שקשור לתהילה שהם השיגו, לציין את גדולתם, את ההישג, כאשר מדובר גם בסוג של הזדמנות להפגיש את כולם ולהעלות ניחוחות של נוסטלגיה, אבל זה הפך למשהו נלעג. אז אולי השחקנים והמאמנים, שבאמת נפגשו בכל פעם שקבוצה בלתי מנוצחת סופסוף הפסידה, הבינו עד כמה זה נשמע אדיוטי והחליטו לצאת לתקשורת ולומר שזה לא אמיתי, והנה לכם "אגדה אורבנית".

*

ההתעסקות האובססיבית והפתטית הזו בספורטאים או קבוצות שאולי ישיגו משהו שאתה השגת בעבר הזכירה לי השבוע את ההתעסקות הפתטית הבלתי נגמרת של כו-לם באופציה לקמפיין-אפס-אפס של מכבי ת"א בצ'מפיונס ליג, כמעט מהרגע הראשון של שלב הבתים.

עם כמה שינויים כמובן, הרי במקרה אחד מדובר בהישג חיובי, במקרה השני מדובר בהישג שלילי. במקרה אחד העוסקים לא רוצים שישחזרו את ההישג שלהם, בשני אני חושב שרוב העוסקים בסוגיה רצו שהיא תתרחש שוב. באחד היה שמפניות, בשני אולי כמה בקבוקי גולדסטאר.

כשאני כותב "את ההתעסקות הבלתי נגמרת של כו-לם", אני באמת מתכוון לכולם, כלומר כל מי שמתעניין בכדורגל בישראל. אפשר למעשה לחלק את הכולם הזה לשני גורמים, האוהדים (של כל הקבוצות) והתקשורת. ואם אתה רוצים לדעת מדוע הייתה התפרצות קצרה של שמחה באצטדיון אחרי כיבוש הפנדל, זה רק בגלל שכל שאר האנשים, שלא נכחו בסמי עופר, הפכו את זה לביג דיל עוד לפני כן.

הלפני כן המדובר זה ה-16 לספטמבר, יום המשחק של מכבי ת"א בלונדון מול צ'לסי, לפני קצת למעלה מחודש וחצי. בעצם, אולי זה החל קצת לפני, בימים שהובילו למשחק הזה כשהאופציה לקמפיין-אפס-אפס החל להיות מוזכר בפי אוהדים. מכבי חיפה עשתה את זה קודם ב-2009 והניחה את התשתית לנראטיב שישלוט ברוב הקמפיין הנוכחי של מכבי ת"א, ואם הבנתי נכון מהאוהדים הירוקים (כי אני לא זוכר ולא רוצה לזכור כי זה לא מעניין אותי), קבוצתם הייתה בתמונת המשחק בכל ששת המפגשים שלה במפעל (יחס שערים של 0-8 בששת המשחקים די תומך בטענה זו).

אז בגלל שהיה תקדים, ובגלל שהתקדים הוא ישראלי, ובגלל שהיו הרבה אנשים שהובכו מהתקדים הישראלי (לפי מיטב הבנתי כמובן, איני אוהד מכבי חיפה ולכן לא הובכתי), כולם דיברו בצורה כזו או אחרת על האופציה לשחזר את התקדים הירוק. אצל חלק מאוהדי מכבי זה היה "רק לא לחזור על התקדים הזה" ואצל אוהדים של קבוצות אחרות זה היה "אני מקווה שהם יחזרו על התקדים הזה". אצל התקשורת זה סתם היה הנראטיב ודרך מצוינת להשיג קליקים ותגובות ודיונים ולייקים (מובן ומקובל, אין לי טענות על כך).

המציאות היא שבין אם אתה רוצה או לא, הסביבה שבה אתה חי משפיעה עליך, עלינו. הכל משפיע עלינו. אם כולם מדברים על נושא מסוים כל הזמן, אם משהו ספציפי מוזכר פעם אחר פעם, זה יחדור לך לראש ויעסיק גם אותך. אז גם אם היית אחד האוהדים של מכבי ת"א שלא התעניין בשער הראשון\יחיד הזה, התחלת להתעניין, לא הייתה לך ברירה. אני עדות חיה לכך, שכן אם הייתם שואלים אותי על הקמפיין-אפס-אפס הזה לפני המשחק מול צ'לסי, או אפילו אחריו ואחרי דינמו, הייתי אומר לכם בכנות שזה לא מעניין אותי ואני לא חושב על זה.

אבל הזמן עובר וכולם מתעסקים (כמעט) רק בזה. הנה, שיחקנו מול דינמו קייב, הקבוצה החלשה מבין שלושת יריבותנו ועדיין טובה באופן משמעותי מאיתנו, ולא כבשנו, ויש רק שלושה משחקי בית(!). ופורטו קבוצה חזקה, ומול צ'לסי נהיה תלויים רק בהם, ומה אם קבוצה ישראלית תסיים קמפיין-אפס-אפס נוסף?! מה אם זה יקרה?! אסון! קלון על ראשי כל אוהדי הכדורגל בישראל. בעצם לא רק על אוהדי הכדורגל, אלא על כל היהודים היושבים בארץ ישראל וגם בגולה.

אז זה נבנה. ונבנה. ונבנה. כל משחק שעבר, כל מחצית, כל דקה, כל הזדמנות, כל התקפה, כל דריבל, כל מסירה קדימה, כל הרמה לרחבה, כל בעיטה לכיוון השער, כל בעיטה שהלכה למסגרת, כל בעיטה שהשוער היריב הציל, כל אלו רק הוסיפו למתח הזה. באיזה שהוא מקום זה פשוט הפך לבלתי נסבל.

מי שהיה באצטדיון יכול היה להרגיש את זה באוויר החיפאי, המתח היה מוחשי. כמו שאפשר להרגיש את הבסים החזקים שבוקעים מרמקולים במועדון, פעימות הלב של אוהדי מכבי הורגשו באוויר בכל פעם שמכבי ת"א יצאה להתקפה והתקרבה לרחבה של פורטו.

למה? כי לא התעסקנו כאן בכמעט שום דבר אחר מאז שהחל הקמפיין. כולם דנו בזה, כולם הפכו את זה לסוגיה, כולם הפכו את זה לנושא המרכזי, כולל אנחנו אגב, וזה בסופו של דבר הפך לאובססיה. סליחה שאנחנו אנושיים. באמת, אנחנו מתנצלים. כל החמצה וכל חצי הזדמנות קרעו אותנו. רק שיגיע, גול אחד, כבר לא אכפת לנו משום דבר אחר. נמאס. שפורטו יכבשו אחד, שניים, שלושה, אבל אנחנו חייבים אחד. גם אם היינו רוצים שזה לא יהיה אכפת לנו, זה קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהפיל שבסמי עופר.

לא אלאה אתכם בתיאור ארוך של הדברים שעברתי בחודשים האחרונים עם קבוצת הבייסבול שלי, הטורונטו בלו ג'ייס, רק אומר שלמדתי ליהנות גם מהמשחק עצמו ומהחוויה ולא רק מהניצחון (הבהרה חשובה: רגשות מטומטמים שכאלו לא תקפים למכבי ת"א כדורסל). במהלך צפייה של אינספור משחקי בייסבול למדתי להעריך את המתח, את התחרותיות, את ההשתתפות, את הרגע.

זה זלג למכבי ת"א כדורגל. אכן היו רגעים בסמי עופר שאמרתי לעצמי שגם אם מכבי ת"א לא תכבוש בשלושת המשחקים שנותרו לה, אני לא אהיה מובך או אתבייש. אני אשאיר ביטויים כמו "מביך", "בושה וחרפה" ואחרים בשביל אנשים שחייבים להתבטא בקיצוניות ודרמטיות כי זה מה שהמקצוע שלהם דורש. אם נעבור קמפיין-אפס-אפס, אז נעבור, אני אשמח שמכבי ת"א השתתפה בששת המשחקים הללו ב'צמפיונס ליג, שעשינו כברת דרך מול פלזן ובאזל, שתי קבוצות עדיפות, ושיצא לנו לשחק מול קבוצות גדולות עוד יותר. פעם הבאה יהיה יותר טוב.

אבל מחשבות כאלו החזיקו לרגעים בודדים בלבד. כאשר בן חיים טס במחצית הראשונה באגף ימין עם הכדור, או זהבי בשמאל במחצית השנייה, כל המחשבות האלו עפו קיבינימט כשהאובססיה לשער הראשון שוב אחזה בי. שיגיע כבר!

ערן זהבי ירה ופגע בול (שוב), הפעם לפני המשחק, "העיסוק הזה הפך כבר למעט פתטי" הוא אמר. בדקה ה-73 הגיעה סופסוף ההזדמנות הטובה ביותר, בחסות השופט. ערן זהבי כבש ומה שראיתם אחר כך היה בסך הכל פורקן ספונטני של המון מתח ועצבים שנבנו בתוכנו. שנייה וחצי של זהבי עם פיופיו סמלי, ועוד כמה שניות של הקהל, ונגמר. סופסוף.

פתטי? אולי, כן, נניח. אני מקבל את זה. "אנו אוהדי מכבי ת"א לוקחים אחראיות על המקרה", זה מה שכולם רוצים לשמוע? יופי. ועדיין, זה היה בסך הכל אינסטינקט טבעי של הקהל והשחקן, אין ממש משהו להתנצל עליו כי כולנו בני אנוש שפועלים ומתנהגים על פי האינסטינקטים שקיימים אצלנו.

אבל, וזה אבל חשוב, מה ההסבר לפתטיות של כל האחרים?

העיסוק הזה בשער הראשון, בין אם הוא יגיע או לא יגיע, לא היה אינסטינקט ולא מחשבה טבעית. הדיבורים והמחשבות על קמפיין-אפס-אפס של מכבי ת"א בצ'מפיונס והקשר למכבי חיפה היו מתוכננים ואובססיביים, וכן, פתטיים. אחושילינג פתטיים. בדיוק כמו ההתעסקות האובססיבית והפתטית של הדולפינס של 1972 בשיא של עצמם כאילו הם עדיין הסיפור והם מעניינים מישהו.

אוהדי חיפה עקבו בדריכות והתעסקו בסוגיה באובססיביות בתקווה שלא יהיו היחידים. אוהדי הפועל עקבו בדריכות והתעסקו בסוגיה באובססיביות כדי להסיח את דעתם מהעובדה שאין להם מאמן. כל שאר האוהדים במדינה עקבו בדריכות והתעסקו בסוגיה באובססיביות כי כולם שונאים את מכבי ת"א (ובסתר רוצים להיות כמוה). אוהדי מכבי ת"א התעסקו בסוגיה באובססיביות כי… לא יודע, אולי הם פשוט לא רצו להיות מובכים (וזה התפוצץ לנו בפרצוף עם פרץ השמחה הקצר אחרי הפנדל).

ומה ההסבר של התקשורת? עזבו נו, אחר כך יגידו שאני מאשים אותם בכל צרותיי. הם כמובן היחידים שלא אובססיביים ופתטיים. הנה, תעזבו אותי, אני כותב כאן שהם היחידים שהיו בסדר, שעסקו בעניין בטוב טעם (חחחח), שלא הגזימו (חחחחחחחחחח), שלא חפרו וחפרו בנושא (חחחחחחחחחחחחחחחחחח). בסדר?

ועכשיו, כמעט בלי ששמנו לב, הנראטיב משתנה לנו. כן גבירותיי ורבותיי, הרשו לי להציג את קמפיין אפס-אפס שערי שדה. הקמפיין המשודרג והמשופר, ה-2.0.

האמת היא שאני רוצה שמכבי ת"א תכבוש בשני המשחקים האחרונים שער שדה בנבדל כל כך ברור שהוא נראה מהחלל. ואז הקמפיין אפס-אפס שערי שדה יהפוך לקמפיין אפס-אפס שערי שדה לגיטימיים. ואז אחר כך זה יהפוך לקמפיין אפס-אפס שערי שדה לגיטימיים על ידי שחקנים שהם לא ערן זהבי. כי ככה אנחנו, כולנו, פתטיים.

עוד שבוע בהיסטוריה של הפועל ת"א
הדרך האחרת

45 Comments

אוריה 6 בנובמבר 2015

פתטי :)

דניאל 6 בנובמבר 2015

הרעיון נכון ומועבר בצורה משעשעת ביותר . הפחד של לא להיות משהו ישב לשחקנים על הכתפיים ובשילוב עם העובדה שהם משמעותית פחות טובים בכדורגל הורגשה בסיומות ליד השער.
בנוסף תיקון קל רגשות מטומטמים ולא מטומטמות .

ניתאי 6 בנובמבר 2015

האמת שמשפט הסיכום שלך הוא השיקוף האמיתי: כולנו פטתיים. וזה כולל את אוהדי מת"א מהרגע הראשון.
אין לי מושג אם אתה מיעוט מאוהדי מת"א וגם אין לי מושג מי התחיל את החשש – אתם או התקשורת. יש לי כמה אוהדי מת"א בטוויטר שמבקשים מהרגע הראשון רק תביאו גול, כולל כותבים בדה-באזר, וכולל אנשי תקשורת צהובים שצרחו קמפיין אפס אפס איך שהובקע הגול. התעסקתם בזה מהתחלה ועד הסוף לא פחות מכל אחד אחר.

כסיפוביץ 6 בנובמבר 2015

+ 1

חן הצהוב 6 בנובמבר 2015

א. תודה לך טל, על סיכום התחושות (גם שלי). גם קמפיין אפס-אפס הוא לגיטימי בעייני, כי מה לעשות, זו לא הרמה שלנו. בפעם הבאה נשתפר.
ב. לגבי אוהדי היריבות – הרשה לי לצטט (מהזכרון) ולהיתלות באילנות גבוהים "השמחה שלנו בשער קצת מוגזמת. עכשיו אליכם – איך היה המשחק של הקבוצה שלכם במסגרת האירופית שלה? היה מוצלח? נהניתם מהאווירה?"
ג.אובדן אליפות (אם יקרה, חלילה) יהיה באשמת גורם אחד ויחיד – מי שלא פירסם יומן אליפות העונה.

יהושע פרוע 6 בנובמבר 2015

דש מבאמברג

נועם 6 בנובמבר 2015

ברוח תגובה 4:
איך היה המשחק ביורוקאפ (במידה והינך אוהד הפועל) או הצפייה בבית במכבי, שאני רואה שמעניינת אותך מאוד? נהנית מהאווירה?

יהושע פרוע 6 בנובמבר 2015

נהניתי בעיקר מהתרומה של יבזורי אחלה רכש

חן הצהוב 6 בנובמבר 2015

סליחה שאני שואל. אם אתה לא אוהד מכבי, למה אתה צופה במשחקים שלה? עד כדי כך הקבוצה שלך מתסכלת אותך עד שהשמחה היחידה שלך היא שמחה לאיד?
חייב להגיד שרק ברכבת חזרה מחיפה שמעתי שירושליים שיחקה ביורוקאפ (יורוקאפ או יורפקאפ, איך החליטו בפיב"א לקרוא לגביע הזה?) ושהיא הפסידה. ממש לא הרגשתי צורך או רצון לראות את המשחק הזה (גם לא יכולתי, היה לי כרטיב למשחק של הקבוצה שלי), אבל חבל לי שהיא הפסידה. הצלחה שלה תשפר את דירוגה באירופה, ותביא (אני מקווה) לשיפור בענף כולו.
סוף סוף יש בעל בית כמו אורי אלון, שמבין שהדרך להצלחה מגיעה משאיפה להיות גדול כמו מי שכבר למעלה, ולא מרצון להנמיך את זה שהצליח (ד"ש לרמי כהן).

יהושע פרוע 6 בנובמבר 2015

למה אני צופה? נהנה לראות אותם מפסידים.
הקבוצה שלי מתסכלת אותי פעמים רבות כמו כולם.

הפועל ירושלים אלופה ולא ביורוליג לצערי אבל ברור שמכבי לא אשמה בכלום בכל זאת היא הגיעה למקום 3/4 המכובד.

יואב 6 בנובמבר 2015

דש מקטש(((((:

יהושע פרוע 6 בנובמבר 2015

בתור ירושלמי אוהד הפועל צמד המילים הזה מזכיר לי כמה שלשות בירוק והנפת גביע אירופה יווני

austaldo 6 בנובמבר 2015

להיות אוהד דורש שני דברים:
קודם כל להיות לא רציונלי. אין שום דבר רציונלי בלשמוח כשהאדומים\ירוקים\צהובים\כחולים\לבנים\סגולים-עם-נקודות-וורודות ניצחו, או להיות עצובים כשהם הפסידו. מעשית זה בידור נטו, ואין לזה שום השפעה על החיים שלנו.
הדבר השני זה הקטע האובססיבי של "שלי-יותר-גדול". אוהדים לוקחים את זה ממש לקצה – כאילו הקבוצה שלנו יותר "טובה", יותר "צודקת", יותר "הוגנת"… ומעצם זה שאנחנו האוהדים שלה אנחנו יותר נעלים על כל ה low lives שאוהדים קבוצות אחרות. זה יכול להגיע לוויכוחים הזויים ממש כמו "אנחנו מעודדים יותר חזק" "אנחנו נשארים עד הסוף גם כשהקבוצה מפסידה"…

וכן, זה מה-זה פתטי. מקסים ופתטי.

איתן מסוארי 6 בנובמבר 2015

אני פוטר את מכבי תל אביב משיא ה – אפס אפס משום שיש לכם כבר את שיא ה – 10:0. וזה לא פייר שתחזיקו בשני שיאים.
וכן… החגיגות פטתיות. עם תקציב כמו של מכבי תל אביב יש ציפייה לפערי רמות נמוכים יותר מול אירופה. אני לא מצפה לאותה רמה, אבל לפחות פער נמוך יותר. אם נוריד את קמפיין ה אפס אפס של חיפה וניקח את שלשת הנותרים (כן כן גם מכבי תל אביב של תחילת שנות האלפיים). גם אז היו פערי תקציב אסטרונומיים בין המתמודדת הישראלית לשאר. אבל פערי הרמות היו נמוכים יותר.
חבל. אולי קמפיין של אפס אפס נוסף, היה מעיר מישהו מההתאחדות.

משה 6 בנובמבר 2015

מכבי של קלינגר והפועל של גוטמן בעיקר התגוננו ושיחקו נמוך בהגנה לחפות את המגרעה במהירות.

הפועל נהנו מאיניימה ודה-סילבה שהיו בכמה רמות מעל הליגה הישראלית, למכבי אין כאלו זרים ואפילו איגבור שכן ברמות הללו לא השלים משחק מלא אחד.

מכבי משחקת פתוח ומביאה לידי ביטוי את מלוא פער הרמות בלי לנסות 'להסתיר' את המגרעות הקשות שלנו במהירות עם ובלי הכדור ובפיזיות.

הפועל ניצחו 0-3 את בנפיקה, נדמה לי, והבקיעו בכל פעם שעברו את החצי, למשל.

בדבר אחד אני מסכים עם שרף: הדרך לצמצם את הפער מאירופה לטווח הארוך היא לנסות ולשחק כדורגל ולא לנסות להחביא את המגרעות.

גלעד בלום 6 בנובמבר 2015

משה, אני חייב להגיב פה לטענה שחוזרת על עצמה- הפועל התגוננה ולא עברה את החצי ובשלוש התקפות ניצחו את בנפיקה 3-0. אתה כותב את זה כאילו זה לא דבר מעורר התפעלות!

1) לא לספוג 90 דקות! (בלתי נתפס עבור מכבי ברמה הזאת)

2) להבקיע 3 גולים משלוש התקפות! ( 100 אחוזי הצלחה מהשדה, בלי פנדל מפוקפק )

כלומר- יישום מושלם של טקטיקה של קבוצה קטנה בלי תקציב כדי למזער את הבדלי הרמות.

אז ככה- יש כמה דרכים להתמודד מול יריבות עדיפות עתירות תקציב. אפשר לעשות בונקר מודרני ולקוות למתפרצות פה ושם, צריך שוער אדיר והגנה מתואמת ומרוכזת, וחלוצים חדים שלא מבזבזים את ההזדמנות האחת-שתיים, מקסימום שלוש שיש להם במשחק. זו היתה השיטה של הפועל ושל לא מעט קבוצות, זה עבד במסע האירופי הראשון עם שביט בשער וגם עם אניימה בקדנציה של גוטמן.

גם חיפה בקמפיין ה-0-0-0 ניסתה ״לשחק כדורגל״, היא כאילו היתה במשחקים אבל יצאה בלי נקודות או גולים.

מכבי של יוקאנוביץ ניסו ״אלק״ לשחק כדורגל ולא להסתגר לבונקר נלעג (כשיוון זכו ביורו זה היה הירואי), בפועל זה נראה לא רע עד ספיגת השער הראשון (הבלתי נמנע) ואחריו מכבי גם בקושי עברו את החצי, אבל לך תבקיע מול פורטו או קייב כשהם מובילות וצריכות את הנקודות. כדי להבקיע מול אלו צריך להבקיע ראשונים, כדי להבקיע ראשונים צריך לא לספוג מחצית או 60 דקות ואז לצפות לפוקס, מכבי לא מסוגלת לא לספוג מחצית שלמה ברמות הללו, פה הבעיה העיקרית.

לחן הצהוב- אחזור על מה כתבתי לא פעם- שמחה לאיד היא דבר בזוי אלא אם מדובר בספורט ואז היא מומלצת ואף מבורכת, התאכזבתי שמכבי לא שברו את השיא של חיפה אבל זה עוד לא גמור- קודם כל עוד לא הבקעתם שער שדה, וחוץ מזה יחס השערים שלכם הרבה יותר גרוע משל חיפה והולך להיות עוד יותר גרוע , אז לא הכל שחור…:)

האמן לי אתה לא רוצה שנפסיק לשמוח לאידה של מכבי, המשמעות של זה תהיה ירידה בכוח המכביזם.

יואב 6 בנובמבר 2015

סבבה גלעד. ככה בדיוק מכבי עברה את באזל. אז לקרוא לזה מזל ולקמפיין של הפועל לא-צביעות נטו. מזוקקת.
מכבי לא עלק מנסה לשחק. היא גם משחקת. ואני לא מתבייש בזה כלל.

גלעד בלום 6 בנובמבר 2015

יואב, הפועל עשתה רצף של 6-7 שנים של הופעות מכובדות ( חלקן הירואיות ), בליגה האירופית חוץ מהקמפיין בליגת האלופות.

זה לא מזל, היו לה את הכלים והיא ביצעה את זה כמה שנים רצופות בהצלחה לא קטנה, וכנגד הסיכויים, מודה שמכבי קיבלו בית קשה באלופות אבל להגיד על הפועל של השנים הללו מזל זה די נלעג, שלוש חתיכות לבנפיקה זה לא מזל אחי, איך שאתה לא מסתכל על זה, מי כמוכם יכול להעריך מה זה לא לספוג 90 דקות בליגת האלופות, פה ההישג.

יואב 6 בנובמבר 2015

גלעד,
עניתי לך על משהו אחר לגמרי.
הפועל בנתה ניקוד במשך שנים. עכשיו תורנו.
להרגשתי-אנחנו נצליח לעשות את זה לפני שתיקח אליפות בק טו בק. וזה משובב נפש בעיני.

תiמר 6 בנובמבר 2015

ליואב- מכבי ספגה נגד באזל

יואב 6 בנובמבר 2015

לא משנה ברמת העיקרון. התגוננה נכון וניצלה הזדמנויות מועטות.

חן הצהוב 6 בנובמבר 2015

מאמין שבעתיד נורא תרצו לשמוח לאידה של מכבי, אבל לא תמצאו סיבה …
אלא אם "נו, חוכמה גדולה לקחת 4 אליפויות ברצף – הפועל פ"ת עשתה 5 …" או "ביג דיל – 5 אליפויות ברצף – כשתעשו את זה כמו ריאל – בגביע האלופות אז נדבר …" נקרא שמחה לאיד :)

אורי 6 בנובמבר 2015

כתבתי בתגובה לטור דומה:

איזה קבוצה גרועה, לא לקחה תואר עשור – check
טוב, מה שווה אליפות מקרית, נראה אתכם לוקחים שתיים – check
ביג דיל, ליגה חלשה, נראה אתכם לוקחים דאבל – check
שטויות, אתם סתם קבוצה, לא הגעתם לליגת אלופות – check
אבל נראה אתכם שמים גול – check
נראה אתכם שמים גול שדה – יגיע
נראה אתכם לוקחים נקודות – יגיע

כל פעם הרף עולה, אבל למי שלא שם לב מכבי עולים איתו…

איתן מסוארי 6 בנובמבר 2015

לא כל תגובה היא מכבי נגד ההיסטוריה של הפועל. מכבי תל אביב היא מראה של הכדורגל הישראלי. ללמדך שגם עם תקציבים נמוכים יותר עשו הרבה יותר בעבר. עם תקציב של 100 מליון בשנה אפשר להביא זרים טובים במקום לקנות את כל הישראלים הכי טובים, להחליש את הליגה ולקחת אליפות. זו לא רק מכבי תל אביב. גם הנבחרת. וגם שאר הקבוצות שלא מצליחות להעפיל לשלב הבתים של הליגה האירופית.
עם כל הכבוד לג'ורדי והטכנולוגיה, הייתי מצפה שיביא לכאן זרים ברמה ושישחרר כמה שחקנים ישראלים מובילים. להביא שוער ב 3 מליון יורו אחרי העפלה לליגת האלופות זה לצחוק על האוהדים.

yaron 6 בנובמבר 2015

אני לא מרגיש שצוחקים עלי…
הבאנו את אחד השוערים הטובים באירופה לגילו והאתגר הוא להשביח אותו בשנתיים שלוד הקרובות.
זה לא אני אומר, אלה המילים של קרויף…
אבל בארץ, כרגיל, מישהו ציטט מישהו שאמר שהוא הכי טוב בעולם לגילו, חזר על זה מספיק פעמים והנה ניצול חלון ההזדמניות הפך לכישלון כי הרי כבר נובמבר ואף אחד לא הניח עשר מיליון יורו על השולחן…

יואב 6 בנובמבר 2015

איתן,
סלח לי אה, משום מה אני סומך על דעתם של האדונים הנכבדים שמנהלים את מכבי מאשר על דעתך המאד מלומדת והאובייקטיבית. סלח לי.
עצתי לך. תתרכז בצחוקים האחרונים מאת כבירי ותתמקד בסיקורי המשחקים.
עוד פעם עם להחליש את הליגה. אז לך תקים את הפועל בלומפילד אם לא נראה לך. מה זה היה עוזר לך כאשר יש לך ים תביעות בדרך ובעלים שעושה מכרז למאמן זול?

איתן מסוארי 6 בנובמבר 2015

דעתי אינה מלומדת אבל מאוד אוביקטיבית.
מתרכז בקבוצה שלי. בוכה על הכדורגל הישראלי.
ואוכל פופקורן כשאני רואה את הצהובים מהווים בשר תותחים של הבית שלהם.

יואב 7 בנובמבר 2015

מסוארי,
שחרר אותי מהצדקנות המאוסה שלך. הקבוצה שלך אנדראצ׳יבר סדרתית. תתרכז בה.

אריאל גרייזס 6 בנובמבר 2015

לא פתטי ולא מביך, זה מצב הכדורגל הישראלי. ההתעסקות בהבקעת גול כבוד זה או אחר זה תחליף להבנה שהכדורגל שלנו (והספורט בכלל) במצב מחפיר – ואני מתכוון פה לכולם. עיתונאים, אוהדים וכו.
העיקר ששרת הספורט מתעסקת בחרמות בינלאומיות ובנבחרת פלסטין

מתי 6 בנובמבר 2015

היא פוליטיקאית, במה חשבת שהיא תתעסק, בספורט?

בנישי 6 בנובמבר 2015

תרשו לי לא להסכים עם החפירה הזאת שמכבי לא ברמה הזאת(של הצ׳מפיונס). אני חושב שזה חילחל לכל המועדון ואולי אף המועדון עצמו שידר את זה מהרגע הראשון(בעיקר ג׳ורדי משום מה).
הסגל של מכבי בקדנציה הראשונה בצ׳מפיונס חלש אולי עשרות מונים מהסגל הנוכחי. אממה.. אז לא התעסקו באופן מוגזם בהבדלי הרמות(ואגב.. ברור שיש הבדלים).
יש עניין של DNA של מועדון. הפועל למשל, עם אותו סגל של מכבי אבל עם החולצה האדומה היו באים אחרת למשחקים הללו מול אותן קבוצות בדיוק(פה המקום לציין שאני סולד/שונא את הפועל מיום היולדי).
אני ממש מאוכזב מהגישה של מכבי. אני ציפיתי ממכבי לבוא בגישה של אנחנו רוצים נקודות! אנחנו רוצים להצליח. לנצח!! אבל משום מה, בניגוד לסיטגמה או למה שהמועדון משדר מכבי באו יותר קטנים ממה שהם באמת. להגיד על עצמך שאתה הקבוצה הכי חלשה במפעל.. כאשר יש קבוצות ברמה שלך כגון אסטרה או באטה זה כמו נבחרת ישראל שמקטינה עצמה כל שנה יותר ויותר עד שאתה לא מאמין בעצמך שאתה יכול להצליח.
אהבתי את הגישה(במגרש) בשני המשחקים מול פורטו בניגוד מוחלט למשחק מוך קייב.
הגישה שצריכה לבוא עכשיו היא אנחנו רוצים מקום שלישי! ואם לא נצליח(מה שסביר להניח שיקרה) זה בסדר לגמור לומר – מאוכזבים. לא נורא. ננסה שנה הבאה שוב.
מצפה ומקווה לנ י צ ח ו ן מול צ׳לסי! (הרי בשביל זה התכנסנו כאן לא??)

אזי 6 בנובמבר 2015

בני אדם זוכרים מקרים קיצוניים.
קמפיין 0,0, עונה בלי הפסדים, הניצחון הכי גדול, ההפסד הכי גדול… ככה אנחנו עובדים.
כן, לשחק שישה משחקים ולא לכבוש אף לא שער אחד זה מביך.
זה לא בושה ולא חרפה. זה מביך.
זה מביך כמו לא להצליח להכנס לחניה בניסיון הראשון או לכתוב משהו באינטרנט עם שגיאת כתיב מיותרת.
לא סוף העולם. אבל מביך.
וכן, גם חגיגות של שער מפנדל שלא היה כשאתה בפיגור 3-0 זה מביך.
אבל לא חגגנו את השער. חגגנו את הסטטיסטיקה. חגגנו את זה שאנחנו לא נהיה שם עם מכבי חיפה כשיזכירו את הקמפיין המביך.
כי אולי אפשר להגיד שהיה לנו קמפיין יותר גרוע משל מכבי חיפה, אבל אי אפשר להגיד שאנחנו היחידים בהיסטוריה של המפעל ש…
את זה חגגנו בשער.
וזה מעצבן.
כי דווקא במשחק הזה הגיע לנו לכבוש.
הגיע לנו לכבוש יותר ובשלב יותר תחרותי של המשחק.
אבל אין מגיע בכדורגל. ולא כבשנו.
ואז בא פנדל, שלכולם ברור שלא היה.
ואחרי 6 מצבים של 95% גול בלי אף גול, אתה אומר לעצמך שאין סיכוי, שאיקר קסאיס לוקח את זה.
כי מי הסדיסט הזה ששם שוער כמו איקר קסיאס בקבוצת דרג ב'!?
והוא לא לוקח.
שמנו גול.
פיו פיו!
כל שאר הדעות לא עניינו אותי באותו רגע.

ניב 6 בנובמבר 2015

לאיקר היו כמה הצלות טובות וכמה טעויות מביכות, אם הוא היה במכבי היו אומרים שקרויף נכשל עם הרכש, למזלו מכבי עמדו מולו.
טל בן חיים כל כך מוכשר. אני קטנוני אבל באחת הפריצות שלו הוא היה חייב למסור לריקן שעמד פנוי בערך במרחק אפס מהשער (אם היה מוסר אז היינו צוחקים על ההחמצה האיומה של ריקן, אני מניח).

-גיסנו- 8 בנובמבר 2015

אם בן חיים היה יודע למסור בזמן או לשים גול מכריע, הוא כבר מזמן לא היה במכבי

יואב דובינסקי 6 בנובמבר 2015

בשורה התחתונה, מכבי ת"א עושה היסטוריה והופכת לקבוצה הישראלית הראשונה שכובשת בשני קמפיינים בליגת האלופות. עכשיו המטרה לא לסיים עם יותר ממינוס 18 ביחס שערים. גם להוציא נקודה יהיה נחמד.

ניתאי 6 בנובמבר 2015

בבקשה טל. אי אפשר היה לבקש דוגמא טובה יותר להתעסקות שלכם בזה. היסטוריה, לא פחות. קראת משהו כזה בתקשורת איפשהו?

עופר כהן 6 בנובמבר 2015

מדברים על הבדלי הרמות כל הזמן כדי לבקר את ג'ורדי ואת התהליך במכבי.
בינתיים עברו 4 שנים והישגית המועדון משיג יותר ויותר. אליפות, אחר כך אליפות וקמפיין אירופי, אחר כך דאבל+טוטו, אחר כך צ'מפיונס ונקווה שגם אליפות. הפיתרון שמציעים רוב האנשים זה שמכבי תשיג זרים איכותיים, אני מאמין שזה בדרך ומאוד מקווה שהדרך היא לא דייגו פורלאן…

yaron 6 בנובמבר 2015

כששאלו את סוזה מה המטרות בליגה האירופאית (שלא הגענו אליה בזכות עצמינו), הוא אמר: "נשתדל להנות".
ובאמת בשלושת המשחקים הראשונים הוא המשיך ברוטציה כשההרכב החזק יותר משחק בליגה. רק כשהאפשרות לעבור לפלייאוף הפכה לריאלית הוא שינה את הגישה.
והאמת היא שזה מה שחסר לי השנה בליגת האלופות, לא שערים ולא נקודות אלא ההשתדלות להנות.
הרבה מזה בגלל הקוף המעצבן הזה שישב לנו על הכתף…
אני נהנה מהמשחקים ונהנה מהקבוצה, ו"הבדלי הרמות" לא מזעזעים אותי כי זה לא דבר שסוגרים בשנה או בשנתיים או בשלוש. זה דבר שמ צ מ צ מ י ם בכמה שנים.
אני לא עסוק בלהשוות את פורטו 2015 לבאיירן או יבנטוס אלפיים ומשהו.
אם היו מציעים לי לפני עידן קרויף קבוצה שלוקחת אליפות ומשתתפת במפעל אירופאי אחת לשנתיים הייתי חותם על זה במקום.
האם אוהדי ב"ש, חיפה, הפועל ובית"ר לא יחתמו על זה עכשיו?
זה יצא לגולדהר/קרויף קצת יותר טוב מהתוכנית, מה שהופך אותם לכשלונות… כשלונות ברכש, בבחירת מאמנים בבניית סגל ובזה שאנחנו עדיין קבוצת דרג 4 (בקושי) בליגת האלופות…
יש לי לא מעט חברים אוהדי חיפה והפועל שמחכים למשחקים האלה יותר מלמשחקי ליגה של הקבוצות שלהם ובזמן שהם סופרים את הדקות ל0-0-0 הם מודים שזה תענוג לראות אותנו "מקבלים בראש"… הם גם צופים בהל משחק ליגה שלנו ומחכים לטעויות שיפוט…

גיא זהר 6 בנובמבר 2015

בתור אוהד בש אליפות מספיקה לי בהחלט. אירופה מעניינת אותי כקליפת השום. בגלל זה הגדלת הזרים מבחינתי זה אסון

yaron 7 בנובמבר 2015

זאת בדיוק הנקודה, בתור אוהד ב"ש/חיפה/בית"ר/הפועל, אליפות תספק אותך בהחלט ובצדק. אז איך זה שהמילים קרויף וכשלון נאמרות באותו משפט?

צור שפי 6 בנובמבר 2015

Fair enough טל, כל שונאי מכבי היו פתטית בעד ההצרחה הגדולה וברור שזה גרר אתכם. בוא נשים את זה רגע בצד. עד עכשיו הקמפיין הזה הוא כישלון חרוץ. בית קשה, נכון. הבדלי רמות, נכון. אבל לא לגרד תיקו בבית זה כישלון.

yaron 7 בנובמבר 2015

למה כשלון חרוץ? זה הבית ספר הכי טוב שיכולנו לקבל!
לדעתי מכבי תהפוך לקבוצה יותר טובה בזכותו, ואנחנו נראה את זה בטווח של כמה שנים לא חודשים.
האם קרויף עושה טעויות? ברור שכן. האם יוקטנוביץ עושה טעויות? ברור.
אבל כשלון חרוץ?

יורם 6 בנובמבר 2015

אני ממש נדהם שאתה "לא זוכר ולא רוצה לזכור" את הקמפוון של מכבי חיפה בליגת האלופות.
הרי הם ייצגו את ישראל, לא?
יכול להיות שאתה שונא ישראל כמו אוהדי הפועל?

אחד 7 בנובמבר 2015

עם (חוסר) היכולת שמכבי מציגה בקמפיין האלופות, כל מה שנשאר לאנשים להתעסק בו הוא פיקנטריה.
אם התקשורת לא תתעסק בהצבת מטרות מגוכחות למכבי, הם יצטרכו להתמודד עם האמת בנוגע למצבו העגום של הכדורגל הישראלי.
בתור אוהד מכבי, אתה אמור להיות מרוצה מהמצב.
התקשורת יוצאת מגדרה כדי להציג את מכבי באור קצת פחות מביך.

Comments closed