יום אב שמח (לכולם)!

מאת טל בן יהודה

היום, יום ראשון השלישי בחודש יוני, מצוין כמדי שנה "יום האב" ברחבי העולם (73 מתוך 126 מדינות שמציינות את המאורע מציינות אותה היום). ישראל אינה נמנית על המדינות הללו. הרשות הפלסטינית, סוריה, נמיביה וקמבודיה למשל, דווקא כן.

מסתבר שמדינת ישראל היא מדינה יותר פמיניסטית ממה שרובנו נותנים לה קרדיט. בעוד לאישה יש כמה ימים בשנה, כולל יום האישה הבינלאומי, שני חגי אהבה, יום נישואין ויום האם, שכולם מוקדשים לנשים, לגברים אין אפילו אחד.

כאילו שהגבר אינו חלק ב"נישואין" או ב"אהבה", האישה היא זו שזוכה לקבל את הפינוקים והמתנות בימים האלה, בעוד הגבר זוכה רק לא לפשל כשהוא מציין את המאורע עם זוגתו בכך שהוא קונה לה פרחים, שוקולדים או כל סוג אחר של פוצי-מוצי.

החברה הישראלית ראתה לנכון לייבא לכאן עוד חג אהבה בנוסף לט"ו באב בדמות ולנטיינס דיי, אך לא רואה צורך לציין יום אחד לדמות חשובה כמו האב במוסד המשפחה. ובבקשה אל תציינו את "יום המשפחה", עיוות מטופש ונלעג ל"יום האם" שכל מטרתו להסתיר את העובדה שאמא זכתה ליום משלה, ואבא לא.

משום מה, לא חשנו בצורך לציין יום למי שבמקרים רבים הוא המפרנס העיקרי של המשפחה. זה שקם כל יום מוקדם בבוקר כדי לעמוד בפקקים, לשבת 9-10 שעות מול שולחן ומחשב (וזה עוד במקרה הטוב), לתת שירות לאנשים טרחנים, ולעמוד שוב בפקקים בדרך הביתה. וכל זה בשביל מה? כדי לדאוג שיהיה חשמל לטלוויזיה בסלון, מים נקיים למקלחות ולחם, בשר ובקבוקי קוקה קולה על השולחן במטבח.

יום אחד בשנה זה באמת לא הרבה. הרי לילדים שלנו יש 365 מהם ואת הימים של הנשים כבר ציינו. האם 24 שעות שבהן אנחנו האבות נוכל להרים את הרגליים על השולחן, לפתוח בירה קרה, לקבל איזה ציור נחמד שהילדים ציירו לנו בגן ואולי אפילו פינוקון מהאישה, זה יותר מדי?

יום אחד ובודד של מנוחה מלקחת את המכוניות למוסך, לסחוב שקיות מהסופרמרקט, לתפוס עכברים, להחליף מנורות, לשחרר סתימות, לסדר את הגינה, להרכיב ארונות, לתקן חורים בקירות, לתלות תמונות, להחליף קנקני מי-עדן ולשטוף את האוטו.

היורו כמשל

אבל שינויים לא מתרחשים בבת אחת. אז אם לתת לנו יום אחד בשנה נשמע קצת מוגזם, אנחנו בהחלט מוכנים לקחת את זה בינתיים במנות קטנות. למשל בימים אלה כשמשחקי יורו 2012 מתקיימים בפולין ואוקראינה.

משום מה טורניר כדורגל גדול מוציא החוצה את כל הביטויים הפמיניסטיים השחוקים מהחורים. "בעלי אמר לי לחזור הביתה עוד חודש", "אני רוצה את הטלוויזיה שלי בסלון בחזרה" ו"עוד פעם כדורגל!? העונה הרגע נגמרה, לא?".

העובדה שאנחנו רואים בגלל האישה והילדים תוכניות כמו כוכב נולד, היפה והחנון ו"האנטומיה של גריי" בשאר ימות השנה נשכחת לגמרי. הן משלות את עצמן שאנחנו צופים בתוכניות האלו בגלל שגם אנחנו אוהבים אותן. אז זהו, שלא.

אז נשים, איפה שלא תהיו, תנו לאבות המשפחה לצפות בימים אלה בספורט שלהם בשקט ושלווה. מעבר לכך שזה בריא לנשמתו של הגבר ומאריך את חייו בממוצע של 8.4 שנים,הוא גם עושה זאת בשביל ילדיו.

עליכן לזכור שאין מתנה משמעותית יותר שאבא יכול לתת לילדיו מאשר את הקבוצות שהוא עצמו אוהד. אהדה לקבוצה תחזיק מעמד יותר מכל דבר אחר שאב יכול להעניק לבנו או בתו ויקשר בינם בצורה ייחודית. לא משנה מה, אב תמיד יוכל לדבר עם ילדיו על מכביהפועלבית"ר או על איך נבחרת ישראל בכדורגל לעולם לא תעפיל שוב לטורניר גדול.

אתן רואות? גם צפייה בספורט זה בשבילכן ובשביל הילדים.

אז לכולם, נשים וגברים כאחד, איפה שלא תהיו בעת קריאת הטור, גשו אל אבא שלכם או אל האבא שלצדכן, ותנו לו נשיקה גדולה. תראו לו כמה אתם מעריכים ומעריכות אותו. גם אם אין איזה יום מיוחד שמציין את זה, גם לנו מגיע לפעמים.

ולאבא שלי? Happy father's day Daddy… Love you.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 ***

טל בן יהודה ב"דה באזר"

אופי!
ליגת שוקי ההון: הקרב מגיע לסיבובים האחרונים

35 Comments

yavor 17 ביוני 2012

יופי!
פה בקנדה קיבלתי פסל כלשהו שבני הכין (על פי פירסומים זרים – המטפלת היא מוונצואלה).

חג שמח לכולנו!

כוכב עליון 17 ביוני 2012

יפה…
בלי קשר,משהו על הדיל של שמעון מזרחי ואהוב לבכם אבנר קופל? מסקרנת אותי דעתך בנושא.

בלינדר 17 ביוני 2012

לא יודע טל, לא יודע. אין לא סבלנות לכל הימים האלה בשנה ולמזלי זוגתי פחות או יותר באותו ראש. אישית אני לא סובל כשאומרים לי מתי לקנות מתנות או מתי להזכר ב6 מיליון קורבנות השואה (דווקא את השילוב של יום הזכרון-יום העצמאות אני אוהב). אני משתדל להביא מתנות ולפנק מידי פעם וזה נראה לי הרבה יותר כיף ככה. אפילו ב20 באפריל אני לא חוגג יותר מאשר בימים אחרים. ככה גם לא צריך לזכור את כל הימים האלה ולחפש בייאוש משהו יותר מקורי משנה שעברה. ליום האב אני מתחבר פחות מכל יום אחר בגלל שיש לי אבא שמקומו צריך להיות בכלא ולא במשרד של חברת הייטק אבל אני בהחלט מצטרף לקריאה שלך בפסקה האחרונה.

בתור חובב ספורט לא הייתי נכנס למערכת יחסים עם מישהי שלא מבינה את התשוקה שלי. התחלתי לצאת עם חברה שלי בזמן האולימפיאדה הקודמת והיא הייתה המומה כי היא לא האמינה שמשהו מרצונו החופשי ישב לראות במשך שעות קפיצה למים, התעמלות קרקע ואומנותית, טנ"ש וקייאקים. היא גם הייתה בשוק גמור כשהתעוררתי לא מזמן ב4 בבוקר בשביל לראות את המשחקים של גלפנד. אריק ברמן מתאר את הגישה שלי הכי טוב:

"נו, אז אתה יכול להקליט ולהביט כשנחזור,
זה כדורגל או אני, אדוני, אתה צריך לבחור!".
קראו לה הדס או הדר? מוזר, אני לא מצליח לזכור…

תמיד היה לי מוזר לראות את הזוגות האלה שבכוח מנסים להפוך ליישות אחת ולעשות כל דבר ביחד. אנחנו במערכת יחסים, לא בכלא.

ערן קאלימי 17 ביוני 2012

הפתרון הוא להכיר את אשתך ביציע אוהדי החוץ באוסישקין. מכאן ועד צפיה משותפת במוקדמות המשקולות באולימפיאדות הדרך קצרה.

matipool 17 ביוני 2012

בלינדר – מעולה . גם אני אוהב את הגישה הזו .
בקשר לברמן – יש שם עוד שורה שהיא שיא יצירתו ( למרות שהערוץ כבר לא רלוונטי ) ומאז הוא רק מידרדר :
"יש מנצ'סטר וליברפול חי בערץ חמש" .

yavor 18 ביוני 2012

בלינדר – מה אתה חוגג ב-20 באפריל?!?! זה יום ההולדת של היטלר

בלינדר 18 ביוני 2012

יום המריחואנה הבינלאומי

בלינדר 18 ביוני 2012

אם זה היומולדת של היטלר זה גם היומולדת של צ'ארלי צ'אפלין, לא?

ערן קאלימי 17 ביוני 2012

"מסתבר שמדינת ישראל היא מדינה יותר פמיניסטית ממה שרובנו נותנים לה קרדיט. בעוד לאישה יש כמה ימים בשנה, כולל יום האישה הבינלאומי, שני חגי אהבה, יום נישואין ויום האם, שכולם מוקדשים לנשים, לגברים אין אפילו אחד."

מה בין זה לפמיניזם?

שי 17 ביוני 2012

תתפלא, אבל גם אשתי קמה ב6 וחצי בבוקר, עומדת שעה בפקקים, מעבירה 9-10 שעות מול מחשב ובישיבות משמימות בכדי שנוכל לשלם על חשמל לטלוויזיה בסלון, מים נקיים למקלחות ולחם, בשר ובקבוקי קוקה קולה על השולחן במטבח

אזי 17 ביוני 2012

ועל כן מקבלת 6 ימים בשנה, לא כולל עוד 359 ימים… :)

מאשקה 17 ביוני 2012

מה אתם מקטרים ?
רובכם בתקשורת ובפוליטקה, בבקשה תדאגו לציון יום הגבר בישראל,
ופרגנו לנו הנשים.
אם אתם עזרה ממני, ההני כאן.
חג שמח לכם,
ולא לשכוח להוריד את הקרש בשירותים לפני שאתם יוצאים :)

אזי 17 ביוני 2012

אף פעם לא הבנתי את הסיפור הזה עם הקרש…
אתן לא יכולות להוריד אותו לבד?

זה כמו שאני אבקש מאישתי שכשהיא מכבה את הטלוויזיה שלא תשכח להעביר לערוץ 554

אריאל גרייזס 17 ביוני 2012

LOL, תתפלא אבל אשתי תמיד מתלוננת שאני עוזב אותה בסלון עם הטלוויזיה על ESPN..

אזי 17 ביוני 2012

:)
אני ואישתי הגענו להסכמה הנפלאה שהטלווזיה בחדר היא בתחום שיפוט שלה
והטלווזיה בסלון בתחום שיפוט שלי

מזל שבורא עולם עשה שנשים לא יודעות להבדיל בין חול ל HD…

טל בן יהודה 17 ביוני 2012

אזי,

הקבלה ענקית!

ותודה שענית לשי במקומי…

אלעד 17 ביוני 2012

גדול אזי! פעם הבאה שאני שומע על הקרש באסלה, זאת התשובה שאני נותן לאישתי.

אזי 18 ביוני 2012

שמחתי לעזור!
אני ממש רוזה פארקס של הגברים….

מנחם לס 17 ביוני 2012

הי מאשקה
כפי שאת בוודאי יודעת או מרגישה, אני כבר לא בצוות הבלוגיסטים לדהבאזר. זאת היתה החלטה משותפת, ללא מריבות והרגשה רעה. אני פשוט לא שייך לאתר כזה כי אצלי זה הכל ספורט נטו, ואני לא מספיק אינטלקטואל כדי להבין את כל המילים הגבוהות שכאן. הגיע גם הזמן לשים יותר לב לאתר שלי הופס.קו.איל שקצת הזנחתי לאחרונה, ויש לי 5,000 ילדים בגילאי 10 עד 14 שאני צריך לשטוף להם את המוח הרבה יותר משעשיתי לאחרונה שיהפכו לאוהדי ההיט, מכבי ת"א כדרסל, מכבי חיפה כדורגל, ושישנאו את ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד. עלי גם לחדש את האתר שיהפוך לאתר עם תוכנה מודרנית, וכנראה אעבור לוורד-פרס כמו דה-באזר כדי שהטוקבקים יהיו קלים יותר.
הלילה למשל אני מוזמן לבובקאטס למסיבה שנותן מייקל ג'ורדן לעתונאים ו-VIP בלאונג' העתונאים בשרלוט שם אני נמצא ליום האב (קני בנה של גייל, מחשיב אותי לאב יותר מאביו הביולוגי), ומשם אעשה את הבלוג החי שלי, בהשתתפות – מדי פעם אני מקווה – של מייקל בכבודו ובעצמו. אבל הטוקבקים באתר שלי הם ישנים ומיושנים, וזה חבל.
אני בכל אופן אשמור אתך על קשר דרך דהבאזר ואולי הקיץ (עוד 3 שבועות) נבוא לבקר בקיבוץ.

מאשקה 17 ביוני 2012

מנחם, עברתי לקרוא אותך בהופס, לא כל כך מהר אני מוותרת עליך אחרי עשרות שנים של קראית טוריך הנהדרים.
בשמחה אקבל אתכם בביתי הקיבוצי ובשדותיי,
בבקש מאיתן בקרמן את המייל שלי והטלפון הנייד שלי, ונהיה בקשר.

matipool 17 ביוני 2012

טל – כל כך נכון .
חשבתי על זה בעבר לא פעם . לא רק ימים כאלו ואחרים , גם אין ספור מגזינים ייחודיים לעומת בלייזר אחד בשבילנו ופה ושם איזה מגזין ספורט שמחזיק קצת מעמד .
לאשתי אין הרבה ברירות בנושא הטלויזיה ( זו גם לא בעיה כל כך כי יש 3 בבית ). על ליברפול ונבחרת אנגליה היא יודעת שלא מוותרים ומקבלת את זה . עכשיו יש לנו גם בן 18 שמכור לכדורגל וגם אבא שלה כזה אז אין יותר מדי טענות .
מה שכן – היא מכריחה אותי לראות לפעמים את אלון גל וזה מטריף אותי . איך הוא הצליח להפיל אותה בפח שלו ..

תולעת 17 ביוני 2012

עצרו את העולם, יש כאן גבר שזכויותיו נפגעו ואין לו מספיק מגזינים.

מנחם לס 17 ביוני 2012

גייל אשתי חולת ספורט לא קטנה ממני.
אבל היא אוהדת הלייקרס.

מישקה 17 ביוני 2012

מנחם, זה יותר גרוע.

trischi 17 ביוני 2012

הגם שהפוסט הזה לא ממש רלוונטי למשפחה שלי (אבא אחד, שבעה אחים, אני היחידה שצופה בספורט כלשהו בצורה סדירה), יש בו מן ההיגיון. אצלנו מציינים רק ימי הולדת. חרף ניסיונותיה העקביים של אמא שלי להפוך את יום האם ויום הנישואין לחגיגה מיוחדת פשוט לא זרמנו עם זה. לא נראה לי שזה נחוץ.
לגבי אהבה לקבוצה, אני חלוקה בדעתי. מצד אחד זה באמת משהו שנשאר לכל החיים. מצד שני, זו בדיוק הבעיה, זה משהו שנשאר לכל החיים. לא בטוחה שאני רוצה שהילדים שלי יחזיקו על הגב את מכבי חיפה וארסנל לכל החיים. אבל זה לא באמת בידיים שלי…

תולעת 17 ביוני 2012

אולי ביקום שבו ישראל היא מדינה "יותר פמיניסטית" ממשהו הביטויים שציטטת לעיל הם ביטויים פמיניסטיים.

ערן קאלימי 18 ביוני 2012

אשכרה.
רגע, בואו נקנה לאישה שוקולד, ובתמורה לזה היא תנקה את הבית! הרי זה הרציונל מאחורי יום האם.
וההגדרה של ימי האהבה כימים פמיניסטים בכלל קורעת.

טל בן יהודה 18 ביוני 2012

1. רגע, הרציונל הזה לא אמור לעבוד? אני מקווה שזוגתי לא קוראת כאן את התגובות (מה הסיכוי, היא בקושי קוראת את הטורים).

2. איך עוד נקרא ליום שבו לאישה יש את כל הכוח… ולגבר יש רק מה להפסיד.

אם אשתמש באנלוגיה של הקומיקאי אדם קורולה… ימי אהבה הם כמו "מבחן שיכרות" של המשטרה. אתה יכול רק לפשל בו. אם עברת אותו – השוטר לא אומר לך "כל הכבוד לך… אתה נוהג פיכח בוא תקבל פרס", אלא פשוט משלח אותך לדרכך ואתה ממשיך בחייך.

ככה זה ימי אהבה… אם קנית לה מתנה יפה, אז עשית את המוטל עליך, ואתה יכול להמשיך בחייך. אבל אם לא… התחת שלך נזרק לכלא. בשני המקרים.

מנחם לס 17 ביוני 2012

הי טל!
אני מבלה את יום האב עם קני, בנה של גייל אשתי, ועם הנכדים והנינים בשרלוט.
הערב אני אורח של מייקל ג'ורדן בדינר שהוא עורך לVIP ועתונאים (קבלתי אקרדיטציה) בלאונג' העתונאים של הבובקאטס. משם אעשה את הטוקבק שלי בהופס. אתה מוזמן!

martzianno 17 ביוני 2012

יש משפט שנחקק בזכרוני מהסדרה המופלאה "מופע שנות ה-70", כשרד אומר לאריק:
part of being a man is doing all kind of crap you dont wanna do
אז די להתלונן.

ניתאי 17 ביוני 2012

יש יומיים בשנה שצריך לחגוג: יומהולדת ויום הנישואים.
והיפה והחנון אחלה תוכנית. בחיי.

תומר חרוב 18 ביוני 2012

נראה לי שלא הבנת מה זה פמיניזם.

צור שפי 18 ביוני 2012

לנו יש תשעה באב לא?

צור שפי 18 ביוני 2012

או אם לדייק, יש לנו חודש שלם, אב, ובמיוחד תשעה באב.

Yavor 21 ביוני 2012

יותר טוב, טו באב

Comments closed