פוסט מאת טל בן יהודה
בימים אלו, קשה למצוא משהו טוב שיעביר את הזמן. ולא, "אוהדים פוצצו את אימון הפתיחה של…" לא נחשב. השממה שנותרנו איתה כוללת בעיקר חדשות של החתמות, הדלפות, משאים ומתנים וחיים רמון.
אנחנו לא צריכים להיות חזירים – אפשר להודות על כך שהיורו והאולימפיאדה הקרבה קיצרו את עונת המלפפונים באופן ניכר – אבל חודש יולי הוא עדיין חודש מבאס, בהנחה שטניס או משחק האולסטאר של ליגת הבייסבול האמריקאית לא מזיזים לכם את השערות בגב.
לשמחתנו, דיויד סטרן המושמץ וה-NBA החליטו לעזור לנו והפיקו סרט דוקומנטרי שכולו סוכרייה לחובבי הכדורסל והספורט. נדירים הם הסרטים שהם מאה אחוז פאן, אבל כזה הוא הסרט הדוקומנטרי על הדרים טים מאולימפיאדת ברצלונה ב-1992. פאן פאן פאן!
לברון מול דוראנט? עם כל הכבוד…
חודש יוני האחרון הוקדש כולו ללברון ג'יימס וקווין דוראנט, בצדק. שני שחקני הכדורסל הטובים בעולם, עדיין לא בשיא הקריירה שלהם (אחד רחוק יותר מהשני), התמודדו זה מול זה בסדרת גמר שרצינו שתימשך עד לאוקטובר הבא.
אבל גם שני המגה-סטארים הללו עדיין לא מגרדים את הרמה של שלושת הסופר-דופר-מאדר-פאקר-מגה-סטארים שהובילו את נבחרת החלומות של ארה"ב לפני 20 שנה בדיוק. מייקל ג'ורדן, לארי בירד ומג'יק ג'ונסון. השלישייה ההיא חולקת 14 טבעות אליפות (10 עד לאותה אולימפיאדה), בעוד הצמד של לברון את דוראנט חולק טבעת בודדת בינתיים.
השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא "למה לעזאזל חיכו עד עכשיו עם הסרט הזה". מדובר ב-70 דקות של עונג צרוף, הכוללים צילומים שמעולם לא נראו וסיפורים שמעולם לא סופרו (לפחות לא מול מצלמה). אני מבטיח לכם שהחיוך יעלה באופן טבעי לפרצוף ויסרב לרדת עד להופעת הכתוביות בסוף, כשנותרים רק עם רצון לעוד.
הפעם אין "מחרימים" או כאלה שלא הגיעו להצטלם. מייקל, מג׳יק, לארי, צ'ארלס, סקוטי, קלייד, פטריק, מאלון וסטוקטון, דיוויד רובינסון, כריס מאלין ואפילו נער המגבות, כריסטיאן לייטנר. כולם מאוד גלויים וישירים, כשצ'רלס בארקלי כהרגלו מוביל את החבורה.
מה בתפריט?
כל הסיפורים שעקבתם אחריהם לפני 20 שנה וכבר הספקתם לשכוח נמצאים כאן בצילומי יד ראשונה. הכושר הבלתי מוסבר של ג'ורדן (בסרט אנחנו רואים שייתכן שמדובר ברובוט), השיתוק ההגנתי של קוקוץ' באולימפיאדה, המגה-סלב שבארקלי היה בברצלונה וכמובן האופנה הזוועתית שהייתה קיימת אז (רק חכו לתלבושות הצבעוניות של השחקנים).
בנוסף לאלה, מוצגים סיפורים שאולי לא כל כך ידעתם עליהם. הקשר המיוחד של מייקל ג'ורדן וצ'אק דיילי, משחקי הקלפים שנערכו כל לילה במלון, ההפסד (כן, הפסד) היחיד של הנבחרת האמריקאית הזו, ולמה זה באמת קרה, ובונוס בדמות סיפור משעשע עם ג'ון סטוקטון ברחובות ברצלונה.
הביקורת היחידה שלי היא על דרך הצגת הניפוי של אייזיה תומאס מהסגל. בזמנו, האשמה נפלה בעיקר על מייקל ג'ורדן ונימה זו חוזרת קצת גם בסרט עצמו. אבל מאז המקרה לא הפסיקו לצאת סיפורים על כך שלמעשה אף אחד מהשחקנים לא רצה אותו בנבחרת. המציאות הייתה שאף אחד לא ממש אהב את אייזיה.
"המשחק"
הבונבוניירה האמיתית של הסרט הם הצילומים הבלעדיים של "משחק הכדורסל הגדול ביותר אי פעם", משחק שעד עכשיו היה בגדר אגדה אורבאנית בלבד. השמועות שעברו מפה לאוזן במשך שני עשורים דיברו על משחק אימון שהשחקנים החלו לקחת קצת יותר מדי ברצינות.
בצד אחד הייתה הקבוצה של מייקל ג'ורדן, שלקח איתו את סקוטי פיפן, פטריק יואינג, כריס מאלין וצ'רלס בארקלי. בצד השני עמדה הקבוצה של מג'יק ג'ונסון, שלקח את קארל מאלון, ג'ון סטוקטון, קלייד דרקסלר ודיוויד רובינסון. לארי בירד שכב בצד בגלל הגב, וכריסטיאן לייטנר… כפי שמג'יק אמר: כל אחד ניסה להפיל את "הבחור מהמכללות" על הצד השני.
למרות שמג'יק היה מחוץ למשחק כבר שנה שלמה, הדיבורים היו שמייקל לעולם לא יוכל להיות גדול כמוהו. הקרב של שני האלפא-דוג'ס היה מורגש, כשאליהם צריך להוסיף את קרבות האגו של יואינג מול רובינסון (הסנטרים) ומאלון מול בארקלי (הפאוור פורוורדים). כל אחד רצה להוכיח את עליונותו.
מדובר בדקות קסומות בעבור מי שרק שמע על המשחק הזה עד היום. הסרט מציג את הצילומים היחידים של ההתמודדות ואת השחקנים מדברים על אותו יום, עשרים שנה אחר כך, נזכרים באמוציות שזרמו באולם ההוא במונטה קרלו.
התשובה לקובי
וממש בהזמנה, הסרט הזה מהווה תשובה לציטוט המטופש והיהיר (אך מאד מאפיין) של קובי בראיינט השבוע. "אני חושב שהקבוצה הנוכחית הייתה מנצחת את הדרים טים", הוא אמר לתקשורת.
האמת שחבל על הוויכוח, אפשר רק לשבת ולראות את הסרט הנוכחי ולצחוק מהמחשבה הזו. כפי שגם בארקלי כבר ענה לו באמצעי המדיה השונים: למעט להברון, דוראנט וקובי, אין שחקן אחד בנבחרת של היום שהיה מתקבל לקבוצה ההיא.
אז ממש לפני שהנבחרת האמריקאית הנוכחית תתחיל את המסע שלה לעבר הזהב (בניגוד להמון קולות, אני לא מאמין שלספרד יש סיכוי אמיתי מולם), פנו לכם זמן כדי לצפות בנבחרת המדהימה ההיא, שהתחילה את מסורת ההתמודדות של שחקני NBA באולימפיאדה. ספק אם אי פעם נראה עוד קבוצת כדורסל כזו.
***
55 Comments
סרט ממש טוב!
מומלץ
מסכים!!!
תודה על הקישור. מקווה שקובי יושב לראות את זה
ראיתי את הסרט. מה שיותר מעניין הוא תיאור המשחק בספר החדש 'דרים טים' שייצא למדפים מתי שהוא באוגוסט, אך אני קבלתי אותו און-ליין לקוראו ולהביע דיעה, למפרע.
ההצהרה של קובי היא כל כך מטומטמת שאפילו להביע דיעה עליה מיותר. אזכיר רק שהפרונט-ליין של צ'ארלס בארקלי, פטריק יואינג (או דייויד רובינסון) וקרל מלון, היה מטגן כל פרונט ליין (כולל הבריאים כמו דווייט האוארד) לארוחת צהריים. מייקל היה מחסל את קובי וקולע 10 נקודות יותר ממנו, וסקוטי פיפן היה מנתרל את קווין דוראנט. ומג'יק? מה היה הושה מג'יק? לוקח את כריס פאול, דרון ויליאמס, וראסל ווסטברוק (את שלושתם ביחד) בכדרור אחורה לעבר הסל, ואז לוקח אותם לבית המטבחיים.
במשחק רגיל, חוקי NBA, על כסף גדול, 1992 מנצחת על 20 נק' לפחות.
מנחם מה קרה לאתר שלך? יש לך שם איזה וירוס!
chrome רושם את ההודעה הבאה שמנסים להיכנס לאתר:
"hoops.co.il מכיל תוכנה זדונית. המחשב שלך עלול להידבק בווירוס אם תבקר באתר זה."
מצטרף. האנטי-וירוס הסובלני למדי שלי לא מרשה לי בשום פנים ואופן להיכנס להופס.
מנחם, אנא טפל בזה.
אני כמובן מודע לזה. אבל אני לא מטפל בזה כי תוך שבוע-שבועיים יהיה לי אתר חדש לחלוטין 0רק השם יישאר אותו דבר). אבל האתר שלי בנוי על תוכנה ישנה והכניסה דרך כרום תמיד היתה בעייתית. האתר החדש יהיה מבוסס על וורדפרס, ויהיה לו טוקבק חדש, כמו כאן בדה-באזר.
תודה לך על הסרט, הוא ממש טוב.
נראה את נבחרת הכדורסל של ארה"ב בעוד שבועיים בלונדון,
יהיה מעניין בטוח.
לא חושב ש"אף אחד לא אהב את איזיאה" זה נכון – צ'אק דיילי מאוד אהב אותו ומג'יק היה ונשאר אחד החברים הכי טובים שלו. אני מניח שבירד לא אהב אותו בגלל ההתבטאות ההיא, ואני בטוח שג'ורדן ופיפן לא אהבו אותו. לא חושב שלשאר הסגל היתה איזושהיא סיבה להרגיש לכאן או לשם לגביו.
אגב, חפשו ביוטיוב – יש קטעים ש"נפלו בעריכה" מהסרט הזה, שהוא באמת בונבוניירה.
מג'יק כבר מזמן לא חבר של אייזיה. הם מסוכסכים כבר המון שנים אחרי שהיו פעם צמד חמד.
היי בר,
כמובן שצ'אק דיילי אהב אותו… הוא אימן אותו :)
הסיפורים על הסכסוך של מג'יק עם אייזיה יצאו באופן רשמי בספרה של העיתונאית ג'קי מקמאלן, יחד עם לארי בירד ומג'יק (לינק:http://www.amazon.com/When-Game-Ours-Larry-Bird/dp/0547225474), קריאה נהדרת אגב.
מג'יק מספר בספר שהוא שמע שאייזיה מפזר שמועות עליו מאחורי גבו שה-HIV שלו הגיע כתוצאה מיחסים הומוסקסאוליים. וזה בעצם תקע טריז בידידות שלהם.
אז היה לך את מייקל, סקוטי פיפן, מג'יק, לארי בירד שלא רצו אותו. בארקלי הודה כמה פעמים בכל מיני רעיונות מאז שהוא לא אהב אותו וגם לא רצה לשחק איתו…
לגבי קטעים ש"נפלו בעריכה" – תודה על הטיפ, אלך לצפות.
לא ידעתי. תודה על התיקון.
זה הסרטון שראיתי – ייתכן ויש עוד: http://www.youtube.com/watch?v=VtAuq_U7OFE
מה השם של הסרט? ומי ניצח במשחק המדובר?
ליבר…
אני אחד מהאוהדים הגדולים של מג'יק… אבל אתה באמת חושב שג'ורדן היה מפסיד במשחק כזה???
:)
(השם: The Dream Team Documentary)
האמת שאחרי ששלחתי את התגובה רציתי להגיב לה ולהגיד שאין סיכוי שאלוהים יפסיד משחק כזה אבל האייפון שלי מת ולא היה לי אינטרנט.
תודה על התשובה המהירה.
מה אתה אומר יהיה עם מכבי? אותי אישית מצחיק שאומרים שחטפו לנו את התיוס אדני הזה. שחקן בינוני ומטה ואם קאנטו מוכנים לשלם לו סכומים כאלו בעיה שלהם. אם הוא לא ישראלי הוא היה מושווה לצ'ארלס גיינס הידוע לשמצה.
סליחה, לא תיוס אדני אלא אלכס תיוס.
יש לינק לסרט? או לטורנט של הסרט?
בתחתית הטור יש שני לינקים… השני הוא לסרט ב-5 חלקים ביוטיוב.
לטורנט, פשוט חפש באתר הקרוב לביתך
מנחם אתה ממש מאכזב.
מצד שני אתה הייטר לא קטן של קובי.
מצד שלישי כנראה שאף אחד לא עסק בספורט או שלא היווה פונציה במה שעשה.
הדבר הכי חשוב שוב שצריך לשדר שאתה תמיד יכול לנצח.
אסור להטיל ספקות, בטח לא כלפי חוץ.
עכשיו, שואלים אותך אם הנבחרת שלך יכולה לנצח נבחרת אחרת שנחשבת ליותר טובה.
מה תגיד שלא???? זו תבוסתנות לשמה. גם אם זה לא נכון, צריך לשדר לקבוצה ולשחקנים את האמונה הכי רבה. מה גם שזה לא נאמר בצורה חד משמעית ובחירת המילים וטון הדיבור (של קובי) לא כיוונו של ל"הנבחרת הזו יותר טובה מ 92 ".
שאלו האם הנבחרת הנוכחית יכולה לנצח. התשובה היתה שהיא יכולה. זהו.
מה ציפו שהוא יגיד??
זה מצחיק אותי גם לשמוע שארגנטינה מנצחת את הנבחרת האוליפית של ארה"ב. ומצחיק אותי לשמוע שיוון ניצחה את ארה"ב באליפות העולם. ומצחיק אותי לשמוע שפורטו ריקו גם היא ניצחה את ארה"ב.
אני יכול לצחוק עד מחר אבל זה קרה.
אז אם זה קרה, גם מה שקובי אמר יכול לקרות. שוב, יכול. זה לא אומר שהנבחרת הזו טובה יותר מ 92 כי היא לא.
אבל למה אף אחד לא הזכיר שהכניסו את כל הנתונים לתוכנת מחשב והיא הראתה שמתוך 10000 משחקים הנבחרת הנוכחית לוקחת 46 אחוז מהם?
אם הנתונים היו כאלה חד משמעיים זה לא היה אמור להיות כזה צמוד.
וכן, לברון, דוראנט ווסטברוק ופול יציבו שאלות קשות לנבחרת ההיא.
ואם מוסיפים את וויד ורוז מדובר בחבורה אתלטית שעוד לא נראיתה בעבר.
לקסיוס
רק לגבי הפסקה האחרונה שלך:
ווסטברוק מציב בעיות בעיקר לנבחרת שלו.
אם יצא לך לצפות במשחק היחיד שהם קיימו עד עכשיו, מול הרפובליקה הדומיניקנית, בטח ראית איך הוא היחיד בכל הסגל הזה שלגמרי "אאוט-אוב-דינסק" עם כל היתר. המלהכים היחידים בערך שהתפקששו להם מאיבודים או שטויות אחרות היו של ווסטברוק.
ומסכים שאם זורקים פנימה את רוז, ווייד והווארד (לא ברור כל כך במקום מי, אבל צריך למצוא להם מקום) זו הנבחרת שהכי קרובה מבחינת כישרון ל-92, מאז 92.
לניצן,
זה לא המשחק שנגמר ב 60 הפרש לארה"ב?…
אני לא חושב שיש משמעות לסגנון המשחק של ווסטברוק מולם.
ארה"ב 92 זו ממש לא הרפובליקה הדומניקנית, ובהנחה שהיה משחק מולם, ווסטברוק לא היה חופשי כמו במשחק האחרון.
הפלייאוף של הת'אנדר היה מאוד אחראי מבחינתו.
הוא היה עושה מה שצריך לעשות וזה לתת מהירות והגנה מסחררת מתי שצריך. (ראינו למה הוא מסוגל באליפות העולם)
כמו כן לא היה מחזיק יותר מדי בכדור , בשביל זה יש את פול-דרון-קובי-לברון שאופן טבעי ינהלו את המשחק ויקחו את מירב ההחלטות.
בסוג כזה של משחק ועם כאלה שחקנים ואם המשח היה חשוב באמת, גם ווסטברוק יודע שקובי ולברון הם האלפא דוג'ס ולא יהיה לו יותר מדי מקום לתמרון ולאבד כדורים.
הוא יעלה לדקות מסויימות לתת למשחק אופי יותר מסחרר, מהירות והגנה חונקת.
סרט מצויין. מבחינתי, הקטע היפה ביותר שייך לג'ון סטוקטון שבאמצע פקק החליט לרדת מהאוטבוס ולהסתובב ברגל עם אשתו והילדים.
ופירסמת נהדרת של מיקל ג"ורדן
http://www.youtube.com/watch?v=WxBBN3ZnYeU
אחלה סרט תודה!
סרט אדיר ופוסט מעולה. גם אני חשבתי על צפייה בסרט כתשובה מוחצת לכל מי שיצטט את קובי בתקופה הקרובה.
ברור שהכל ספקולציות וכנראה שגם קובי היה שם את הכסף על הנבחרת של 92, אבל עולות בי מחשבות שחמישיה של: רוז, וויד, ג'ימס, דוראנט והווארד; היו יכולים לשחק ראן אנד גאן והנבחרת של 92 היתה נופלת המרגליים. כמו כן, וויד היה יכול לפחות לנסוץ לשמור על ג'ורדן (סביר להניח שללא יותר מדי הצלחה), אבל מי בנבחרת של 92 יכול להתמודד עם הנתונים של ג'ימס?
סקוטי פיפן… ובלי קשר, יואינג, רובינסון ומאלון בכזו עדיפות על הגדולים של הנבחרת הנוכחית, שהיו סותמים את הצבע ולא מהססים לבוא לעזור על לברון.
מדהים אותי שסקוטי פיפן אומר-לא הרגשתי שהגיע לי להיות חלק מהקבוצה הזאת כשקראו לי להצטרף.וזה בדיוק אחרי זכיה שניה ברציפות באליפות,הצניעות של האיש הזה זה תופעה מדהימה בפניי עצמה .
הוא ניגן בלהקה עם מוצארט/למד בכיתה עם ניוטון/צייר בסדנא עם מיכאלנג'לו. אתה לומד להיות צנוע שאתה משתף פעולה עם אלוהים, גם אם אתה הדבר הכי קרוב שיש לאלוהים.
ברור שמדובר בויכuחים היפותטיים… אבל מי אמר שהם לא כיפיים :)
אני שם לב שנימה אחת בתגובות היא שהנבחרת של 92 לא הייתה יכולה להתמודד עם נבחרת שכוללת גם את רוז, וויד, והאוורד. אבל זו לא כל כך השאלה, אנחנו לא שואלים אם הנבחרת של 92 לא הייתה מנצחת את הנבחרת הכי טובה שהיו יכולים להרכיב היום… אלא את הנבחרת שכן הרכיבו היום.
באותה המידה שאנשים מוסיפים פה את רוז, וויד והאוורד, אנחנו צריכים להוסיף לנבחרת של 92' את אייזייה תומאס במקום לייטנר למשל. ולמרות שאף אחד לא אהב אותו, אייזיה הוא אחד הפוינטים הכי טובים בהיסטוריה של הליגה, והוא היה ב-92 בשיא הקריירה שלו והיה נותן את ההגנה שכולם אומרים שהנבחרת של אז צריכה כדי להתמודד עם ווסטברוקפול.
ו-MG, לא יודע למה, אני חושב שסקוטי פיפן היה נותן הגנה דיי טובה על לברון. הם שניהם באותו הגבוה בדיוק ופיפן היה פשוט רודף אחריו לכל מקום. אני לא אומר שהוא היה משתק אותו, אבל הוא היה נותן לו מצ'אפ טוב (יותר טוב מכל אחד שנתן לו מצ'אפ בפלייאוף האחרון). לא?
טל, התייחסות ל-2 הדברים:
1. ברור שאתה צודק והשאלה היא מול הנבחרת הנוכחית, אבל אם כבר עוסקים בספקולציות, אז תן קצת לפנטז. בכל מקרה כשעושים דיונים כאלה, לעניות דעתי בכל אופן, אין דין פצועים כדין שחקנים שלא הסתדרו חברתית.
2. לגבי פיפן יכול מאד להיות שאתה צודק. אני חושב שזה תלוי ביום קליעה מבחוץ של לברון. פיפן שומר אדיר וגם מאד חזק. בפוסט הוא יכול לגרום ללברון לעבוד, אבל לפיפן, אם זכרוני אינו מטעני, היה צעד ראשון לא מספיק מהיר (לפחות ביחס ללברון). על החדירה של לברון אתה לא מהמר, ולכן הוא היה צריך לתת לו מטר ואז הכל תלוי באיך לברון קולע מבחוץ. אם הוא טופס יום כמו המשחק השישי נגד בוסטון אז הוא יכול לחגוג. להבדיל וויד יכול להתעלק על מייקל כי יש לו צעד ראשון מצויין, מהירות וכוח ואז מייקל היה צריך לעבוד הרבה יותר קשה. אגב, מכל הנבחרת של 92 אני חושב שפיפן הכי מתאים למשחק של ראן אנד גאן כיוון שלדעתי (לא הוכח מדעית) יש לו משהו כמו 4-5 ריאות.
MG, אני מת על הדיונים האלה, באמת :-)
אני רק רוצה לתקן, לפיפן היה צעד ראשון מהיר ומטעה מאד כי הוא לא תמיד היה מסמן לאיזה כיוון הוא היה הולך. הרבה פעמים הוא היה יכול לשבור לכיוון השני או לעלות לקליעה אחרי צעד ראשון. בכל מקרה, אני חושב עד היום שפיפן הוא שחקן ההגנה הטוב שאי פעם ראיתי שזה בשלושת העשורים האחרונים. משחק מספר 3 בגמר הפלייאוף של 1998 הוא אולי תצוגת ההגנה הגדולה ביותר בתולדות הפלייאוף ובו פיפן שמר בו זמנית גם על אוסטרטג וגם על מלון ושיתק את שניהם. אני לא חושב שללברון היה איזשהו סיכוי מולו, גם לא בהגנה כי פיפן היה מוסר מצויין. מעניין איך לברון היה מסתדר מול בארקלי או מאלון בהגנה או בהתקפה כי בניגוד להרבה מספרי 4 של ימינו (וגם ימיהם) הם הרבה יותר כבדים אבל גם מיומנים.
אריאל,
פיפן גם לדעתי שחקן ההגנה הכי טוב שראיתי (הזקנים אומרים שראסל, אבל לא ראיתי אותו באותה התקופה ואח"כ זה ממש לא אותו הדבר), אבל זה לא אומר שהוא יכל לשמור על צמברלין. זה עניין של מאצ'-אפ.
לגבי הצד השני של המגרש – לדעתי לברון בקלות היה עוצר אותו. היום הוא מתמודד עם שחקנים שעולים על פיפן באתלטיות ובכשרון.
כבר כתבתי על לברון, אבל למה לא עוד הפעם – הוא השחקן הורסאטילי ביותר שידע המשחק. אם היית צריך לתת ציון לכל תכונה (כמו במשחק מחשב – ומבחינתי אתה יכול להכניס גם דברים שהם לא כדורסל נטו כמו ווינריות, מנהיגות, לקיחת אחריות וכו') היה ראשון בפער.
אני לא אומר שהוא הכי טוב בכל הזמנים (דיון מיותר לתקופה זו וצריך לנהל אותו עוד 10 שנים) או הכי מוכשר, אבל אם הייתי יכול לקחת את 10 השחקנים הטובים ביותר (2 בכל עמדה), לחלק אותם רנדומלית לשתי חמישיות ולתת להם לשחק משחק מלא, לדעתי הוא היה משיג את המדד הטוב ביותר (אפילו מעל מג'יק).
אגב, מייקל היה קולע הכי הרבה וקובי (שבחיים לא היה נכנס למשחק הזה) איכשהו היה מקבל את ה-MVP בהחלטה שערוריתית.
לגבי ההגנה על לברון – אני מת מת מת על השחקן, ריגש אותי עד דמעות בפלייאוף האחרון, אבל פאק – הבנאדם לקח אליפות אחת, בפלייאוף בלי סוויפים עם לא מעט הפסדים. זה אומר שאפשר לנצח את הקבוצה שלו, גם אם הוא אישית בלתי עציר ומייצר מיסמאצ' מפלצתי.
MG,
לא מסכים איתך פה ספציפית כי פיפן היה בדיוק המצ'אפ מהגהינום ללברון. השחקן הראשון (והיחידי עד לברון) שהיה מסוגל לשמור על כל חמשת העמדות. אין ללברון שום נשק התקפי שנותן לו עדיפות על פיפן גם לא מתחת לסל – לא הכוח, לא המהירות ולא הגמישות. ברמה ההגנתית הוא אולי היה מצליח למנוע מפיפן את הקליעה והחדירה אבל אז המשמעות היתה שהוא היה צריך לרדוף אחריו מחוץ לקשת השלוש.
רק כדי לבדוק את מה שאמרת, הלכתי לראות מבצעים התקפיים של פיפן כמו פה:
http://www.youtube.com/watch?v=tObgS6uUVjQ
שומר ברמה של לברון היה עוצר חלק לא מבוטל מהסלים הללו, מה גם שהמשחק היום הרבה יותר מהיר מאז. מה שפתאום שמתי לב זה כמה המשחק של דורנט בהתקפה דומה לזה של פיפן. העצירה והקליעה מעבר לקו השלוש, ההיסוס לפני החדירה לסל, היעילות על חשבון ההצגה, שימוש בשתי ידיים. מעניין שלא ראיתי את זה קודם. חבל רק שבהגנה דורנט לא מגרד את הרמה של פיפן.
ורק לסיום – אין שום סיכוי שקובי היה מקבל MVP עם מייקל על אותו המגרש. אין. ההוכחה היא פשוטה לחלוטין, אתה יכול לדמיין את מייקל אומר שהדרים טים של 1992 היתה אוכלת את הנוכחית ומישהו מעז בכלל לענות לו? לזלזל באמירה? זה ההבדל.
גיל, לא אמרתי שהוא בלתי מנוצח, אלא שהוא השחקן הורסטילי ביותר שראה המשחק ואני עדיין מחזיק בדעה זו.
אריאל, אני חושב שפיפן לא יכל לשמור 1 ו-5, וגם מול 2 ו-4 זה מאד תלוי בנשמר (למשל מול גרנט הוא היה קישוט). אבל מול 3 הוא חומה בצורה ונהדרת.
וכנראה שלא הבנת אותי – אין שום סיכוי שקובי מתקרב ל-10, בטח שלא MVP! זה היה ציני על זה שהוא מקבל את התואר הזה בלוא מעט משחקים ברגע שהוא דרך על הפרקט, ממש בלי קשר למה שהוא עושה.
אני לא בדיוק זוכר מה הבולס עשו ללא MJ אבל לפי דעתי פיפן לא לקח אותם יותר רחוק מסיבוב ראשון- לכן לא בדיוק השחקן שהייתי מכני ל 10 הגדולים. ואם כבר מדברים על הגנה יש מקום להזכיר את רודמן ששמר בעמת על כל העמדות והיה אולי היחיד שיכול לעצור את לברון ואפילו שמר על MJ בהצלחה מסוימת…בערך
http://www.youtube.com/watch?v=zKFFmqyeXxc
socrtes, פיפן לקח את שיקגו בלי ג'ורדן לעונה עם 55 נצחונות ומרחק טעות שיפוט אחת מגמר ה-NBA. אם יש פשע גדול יותר מכך שפיפן מעולם לא קיבל את תואר שחקן ההגנה של העונה (שוב, לדעתי שחקן ההגנה הטוב ביותר אי פעם) זו העובדה שהוא לא קיבל MVP על העונה הזאת.
האם השמות כריס מאלין סקוטי פיפן צ'ארלס ברקלי אומרים לך משהו כל אלה הם שחקנים שיותר מיכולים לשמור על לברון
על סקוטי פיפן כבר עניתי לטל.
צ'ארלס ברקלי נמוך ואיטי מלברון בצורה משמעותית.
כריס מאלין? אנחנו מדברים על המשחק חיובים? לדעתי לא יכול ללברון בשום צורה. סביר להניח שהיה טופס את המותניים מעייפות אחרי 3 דקות.
אבל לעולם לא נדע באמת, אז אני יכול להניח מה שבא לי.
אני חושב שאדי האלכוהול מהפה של מאלין היו מאטים את לברון במקרה הזה :-)
אם השאלה האם ההנבחרת של 2012 כמו שהיא מנצחת את הנבחרת של 1992,אני חושב שהתשובה די ברורה.
אין ספק שלברון היא מיסמצ' לכל אחד ובכל תקופה,אבל מי לעזאזל אמור לשמור על קארל מלון??דוראנט?קווין לאב?
קיצר
אין לנבחרת של היום שום סיכוי.רק לחשוב על לארי בירד עומד לו בנחת בצדדים,ומחכה לכדורים שמג'י' ומייקל שימסרו לו,כי אין אף אחד שיכול על מג'יק חוץ מלברון.אבל לברון יש רק אחד.
אם מדברים על הנבחרת הכי טובה שהתקופה הזו יכולה להעמיד,אז צריך לקחת בחשבון שגם איזיה חייב להיכנס ,והיו מספיק סטופרים לפני 20 שנה שיכלו להאט את לברון,אפילו רודמן.לעצור לגמרי את לברון כמובן אי אפשר.
ואגב
קשה לי לראות את הסגל של היום משחק ראן נ גאן נגד הרכב שכולל בתוכו את דרקסלר-שהיה שחקן יותר טוב מוויד,-ג'ורדן וקארל מלון.אנשים שוכחים איזה כושר גופני פסיכי היה לקארל מלון.
אתה רואה, אפשר גם לא להזכיר את מכבי תל אביב, ובכל זאת לשחק אותה. תודה! ;-)
אם מישהו רוצה טורנט:
magnet:?xt=urn:btih:d87d3b869abf05541340e88d97cbc449ef1b9952&dn=The+Dream+Team+-+NBA+TV+Documentary&tr=udp%3A%2F%2Ftracker.openbittorrent.com%3A80&tr=udp%3A%2F%2Ftracker.publicbt.com%3A80&tr=udp%3A%2F%2Ftracker.istole.it%3A6969&tr=udp%3A%2F%2Ftracker.ccc.de%3A80
או:
magnet:?xt=urn:btih:dd2dd61f0b556f7bcea43b7c30dd48a294578154&dn=The+Dream+Team+Documentary+HD.mp4&tr=udp%3A%2F%2Ftracker.openbittorrent.com%3A80&tr=udp%3A%2F%2Ftracker.publicbt.com%3A80&tr=udp%3A%2F%2Ftracker.istole.it%3A6969&tr=udp%3A%2F%2Ftracker.ccc.de%3A80
נתמקד רגע בעמדת הסנטר, מישהו באמת חושב שלהווארד היה מה למכור מול דיוויד רובינסון? הם באותו גיל (27), עם יתרון בכל פרמטר התקפי לרובינסון. וגם ליואינג (בן 30 ב 1992).
קצת תזכורות –
http://www.youtube.com/watch?v=KkpT0QdUDIY
http://www.youtube.com/watch?v=oIkTMOwJsto
וקצת יואינג –
http://www.youtube.com/watch?v=R2SIY01Pi2s
לנבחרת מ92 היו 11 האל אוף פיימרים בזכות עצמם, עד שהנבחרת הנוכחית לא תגיע למספר כזה אין על מה לדבר. ג'ורדן בנבחרת ההיא שיחק יותר ברצינות במשחקי אימון וגולף ולא נדרש בכלל להתאמץ במשחקים הרשמיים. השחקן הכי טוב שלהם היה ברקלי שאין לאף אחד מהנבחרת הנוכחית תשובה אליו. גם שחקני המשנה של אז טובים בהרבה. מאלין ופיפן שהיה חונק בהגנה שלו כל שחקן פשוט לא מעמידים את כל הנושא בסימן שאלה.
לפני כמה חודשים ניצן פלד ערך מין השוואה בין שתי הנבחרות, של 92 ושל 12. חשבתי אז, ואני כותב זאת היום, שאין שום מקום להשוואה בין שתי הנבחרות בפרמטרים החשובים ביותר בכל ענף ספורט קבוצתי:
אינטליגנציית משחק, ווינריות ואגרסיביות. אלו שלוש תכונות קשות להגדרה מדויקת ועוד יותר קשות למדידה, אבל אני מאמין שכל חובב ספורט יודע להבחין בהן.
אחרי צפיה בסרט היפה והמרגש (ותודה לקישור אליו!), אני מוסיף עוד שני גורמים שרק מעצימים את ההבדל בין שתי הנבחרות:
כימיה בין השחקנים והמאמן. צ'אק דיילי יכול היה ליפול בקלות בכל כך הרבה פחים אפשריים ולהיקלע לקרבות אגו מטופשים והרסניים. במקום זאת הוא נתן להם להבין שהם יכולים להפסיד, וגרם להם לשחק כקבוצה לוחמנית שלא מוכנה לקבל סל ולא כחבורה של סופרסטארים מפונקים.
המקום שבו הנ.ב.א. נמצא היום, שנותן הרבה יותר מקום לאינדיבידואל ולאתלטיות שלו, גורם לנו לשאול מי היה שומר את ג'יימס או את דוראנט ולחשוב שבגלל שהם כאלה שחקנים עצומים, יש לנבחרת של היום סיכוי לנצח.
כדורסל, מה לעשות, הוא ספורט קבוצתי, וכקבוצה – אין, וכנראה גם לא תהיה, קבוצת כדורסל כמו נבחרת החלומות המקורית.
ועוד מחשבה שעלתה אצלי בעקבות הצפיה בסרט – הדרים טים היו הביטלס של הכדורסל. בכל אספקט שתחשבו עליו, הראשוניות, הגאונות, החברות, הפירגון ההדדי, ההערצה המטורפת אליהם, והחד-פעמיות שלהם.
וכמו שהביטלס הוציאו תחת ידיהם, בתנאי אולפן פרימיטיביים כמעט, את יצירות המופת הגדולות ביותר של המוסיקה הפופולרית, כך גם הדרים טים, עם היכולות האתלטיות ה"מוגבלות" שלהם.
הכל נכון חוץ מהנושא של החברות והפירגון ההדדי-בביטלס, ללנון ומקרטני הייתה יריבות די גדולה, שיכול להיות שהייתה בין הגורמים(חוץ מזה שלנון התחתן עם יוקו אונו) לפירוק הלהקה.
בדרים טים הייתה חברות טהורה, למרות היריבות המרה שלהם על המגרש
הקישור לסרט עצמו לא עובד (כתוב שהורידו בגלל זכויות יוצרים).
יש למישהו קישור אחר?
זה בדיוק מה שאני מחפש-אם הייתי מקדים לקרוא את הפוסט הזה, אולי הייתי מספיק לראות אותו
מהר לפני שיורידו גם את זה..
http://www.youtube.com/watch?v=GJ97P9mvX7M&feature=related
אני זוכר שקראתי על המשחק הפנימי של שחקני הדרים טים (מה שנחשב אז כאגדה אורבנית) במונטה קרלו וגם על ההפסד היחיד של הנבחרת הזו בספר של זאב אברהמי על סיכום עונת 98/99
רבותיי שימו לב:
4 שחקנים לבנים בקבוצה הטובה ביותר שאי פעם נבנתה.
תודה רבה על הקישור.
ראיתי אתמול בלילה את הסרט – אדיר!!
לא רק המשחק בין הקבוצה של מג'יק לזו של ג'ורדן אלא גם האימון הראשון, הדאנק של בארקלי בו. תחרותיות ברמה הגבוהה ביותר.
שבר אחד לא הבנתי, איך צ'אק דיילי היה יכול "לזרוק" את המשחק מול שחקני המכללות? הרי גם אם הוא מעלה את המחליפים של המחליפים, הם עדיין מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק.
נשמע לי כמו "שיפוץ" של ההיסטוריה…
גיאקו, ייתכן שזה שיפוץ של ההיסטוריה… בכלל לא פוסל את זה.
אבל אנחנו יודעים מהסרט ש:
1. ג'ורדן לא שיחק הרבה באותו היום (הוא שיחק הרבה יותר יום למחרת).
2. דיילי עצר את המשחק אימון כשהנבחרת שלו החלה לחזור למשחק.
אז הנה 2 עדויות שתומכות בזה.
אני לא יודע כלום על אנוגלה ואבל אני יודע שהם בצרות חחחחח ענק