יומן אליפות צהוב-כחול (9) – הקאת רפלקס הכניעה

כיצד מכבי ת"א השאירה עשור שלם מאחוריה

"רק כדורגל מסוגל לעשות לך את זה" – ע. פרוסנר

כשהוא צודק, הוא צודק. הפרוסנר הזה. זה לא קורה הרבה, אז אני נהנה לציין את הרגע כשכן. יש לי המון טענות כלפי הספורט הזה על כל מגרעותיו, אבל לא נותר לי אלא להודות שרק משחק כדורגל יכול היה להעביר אותי סערת רגשות ומחשבות שכזו, בתוך פרק זמן של 90 דקות (נטו). לטובה או לרעה. זה משהו בשילוב של משמעות ההפרש בתוך משחק, הקצב של הכדורגל , מספר מחזורים בעונה, מומנטום בתוך ענף ועוד כמה גורמים ייחודיים לספורט הזה.

קשה לתאר שני קצוות מנטאליים רחוקים יותר מהרגעים בהם מכבי פיגרה 3-1 ואז הובילה 4-3, אבל אנסה בכל זאת.

במשך כל השבוע שלפני המשחק היה לי מין פחד (ואחסוך מכם את הבדיחה של "וזה לא היה מהטילים של החמאס"). המשחק מול רמת השרון מהשנה שעברה עוד חקוק בזיכרוני. מכבי הגיעה לשכנה מהצפון אחרי ארבעה ניצחונות רצופים מפתיחת הליגה, וחטפה 3-1 מהדהד. הבעות השמחה של ברוך דגו אחרי הגול שלו עדיין רודפות אותי. הזיכרונות הללו מגלות לי עכשיו שייתכן שלקחתי את אותו הפסד קשה מדי.

ובכן, כשהתוצאה הייתה 3-1 לרמת השרון בדקה ה-48 ביום שבת, הכל חזר. מקרה קלאסי של הפרעת פוסט-טראומה. הפוסט הקרב ב"יומן האליפות הצהוב-כחול" נכתב לי מעצמו לאט-לאט בראשי. המון ארס ורעל הסתובבו לי בתאי המוח, כמות רבה מדי לבן אנוש. הכל כבר היה מוכן למעשה לטור פרידה שלי מקבוצת הכדורגל ששמה מכבי ת"א.

כי באותן דקות, זה היה גמור. העונה, הפרויקט של גרסיה, הכל. אז נשבעתי שזו תהיה הפעם האחרונה בחיי שהם הצליחו לשאוב אותי פנימה. לא אאמין להם יותר לעולם, ולא משנה מי יהיה הבעלים או איזו צוות יגיע לנהל את המועדון. די. לא עוד. הם הצליחו לגרור אותי להאמין בשמות כמו קרויף וגרסיה, בעתיד חדש, בחזון אחר, ונראה שכרגיל, שום דבר לא השתנה בשטח.

המחשבות השליליות החלו לקרום עור וגידים. על שלושה הפסדים רצופים שהחלו בדרבי . על הפאניקה שמתחילה לשרור במתחם האימונים של קריית שלום. על התקשורת שתתנפל על הצוות הזר כמו עדר של צבועים שלא אכלו במשך חודשים. על החזרה להיות מושא ללעג. על הלחץ. על הרעש. על המהומה. זהו, זה נגמר. עוד עונה התחילה לעלות באש, ואנחנו משאירים את שארית הליגה בשביל הפועל, היא כבר תיקח אליפות בהליכה. לא עוד פעם. לא. לאאאא. לאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!

ואז גול. 3-2. אולי… אולי הפעם. מי לעזאזל זוכר מתי מכבי חזרה מפיגור כזה, אבל אני בוחר להיות נאיבי ואופטימי, כי זה אני. אולי באמת הפעם. ואז עוד גול. 3-3. שמחה אדירה מהולה בהקלה מהולה בפחד. האמת העצובה של אותם רגעים: אני מוכן לעצור עכשיו. לא מפחד להודות שהייתי חותם על התיקו מיד אחרי השוויון, הכל כדי לעצור את מפולת ההפסדים הזו (שמסתכמת בשניים בלבד, כן?). אני לא יודע אם אוכל להתמודד עם קאמבק כזה שלנו שיסתיים בגול ניצחון שלהם. רק תעצרו את זה. ננסה לנצח את בני סכנין בשבת הבאה, אבל לעכשיו, בואו לא נפסיד.

ואז הדיווח על 4-3 צהוב. הבלתי ייאמן התרחש. לא הפועל ת"א ולא מכבי חיפה. לא לא, מכבי ת"א היא זו שהפגינה אופי. אני חוזר על זה, מכבי ת"א הפגינה אופי אמיתי וחזרה מפיגור של שני שערים כדי לנצח משחק כדורגל רשמי. וכל המחשבות על פרידה סופית מהקבוצה שלי התפוגגו כמו מחשבות על קיצוצים בתקציב המשפחה כשאישה נכנסת לסופר-פארם.

מדהים כיצד המוח האנושי פועל. בתוך כמה דקות בלבד, שיניתי את קו המחשבה שלי ב-180 מעלות. אולי יהיה יותר נכון לומר כ-150 מעלות, כי בכל זאת, זה לא שהאמנתי לפתע שהקבוצה הזו עלתה בחזרה על דרך המלך ואף אחד כבר לא יעצור אותה בדרך לאליפות. אבל אין ספק שהם הפגינו משחק שאמור להפנות אותם בכיוון הנכון.

"זה היה משחק שבו מכבי הקיאה עשר שנים החוצה" – ע. פרוסנר

באותה השיחה עם פרוסנר, הגיעה גם האבחנה הנהדרת שבכותרת המתמצתת את הסיפור שהתרחש על הדשא של רמת השרון. אבל אפילו הוא לא ידע כמה האמרה הזו שלו הייתה מדויקת. כמה דקות לאחר מכן, קראנו את הנתון הרשמי הבא: "פעם אחרונה שמכבי חזרה מפיגור של שני שערים לניצחון היה לפני עשר שנים, בעונת 02/03 מול בית"ר ירושלים בטדי".

10 שנים! פרק זמן ארוך מאד בהתחשב בעובדה שמכבי ת"א אמורה להיות "קבוצה גדולה", כזו שכל קיץ בונה את עצמה מחדש על מנת לרוץ לאליפות (מה שקורה בפועל לאחר מכן פחות רלוונטי). הרי פיגור של שני שערים זה לא סוף העולם, אנחנו שומעים כל הזמן על משחקי כדורגל בהם קבוצות חוזרות מפיגור כזה. לא לחזור מפיגור של שני שערים במשך עשר עונות רצופות, בהם שחקנים ומאמנים התחלפו כמו גרביים, מעיד על בעיה עמוקה יותר ממצבת כוח אדם. זה מעיד על מערכת שהיא חלשה מנטאלית, זה מעיד על שבריריות, וחמור מכל עבור "מכבי פאקינג ת"א", זה מעיד על מחסור בווינריות.

אם נוכל לקחת רק דבר אחד מהמשחק בשבת, נאמר שסופסוף יש העונה למכבי ת"אקבוצה עם אופי. אחרי המשחק שמעתי את הביטוי המוכר של "מזל של אלופים" נזרק לעברי, אבל אני ממש לא חושב שזה העניין. "מזל של אלופים" זה פנדל שבועטים מולך ופוגע בקורה אחרי שהשוער שלך כבר הוכנע, או כשהיריבה שלך לצמרת מבקיעה גול עצמי בדקות הסיום במשחק מקביל. אבל בשביל מכבי ת"א להבקיע שלושה שערים בתוך חצי שעה (או ליתר דיוק, 16 דקות) ולהפוך פיגור, מהווה טרנספורמציה של הדי.אן.איי שלה.

אז האם מכבי ת"א שוב מועמדת לאליפות? לא, כי אני לא חושב שהיה עדיין פרק זמן העונה בו היא לא נחשבה ככזו. האם מכבי ת"א יצאה מהמשבר שלה? לא ברור אם היא אי פעם הייתה באחד כזה. האם הקבוצה חזרה למסלול הניצחונות? מצטער לאכזב אתכם, אבל נדע את זה רק בשבת הקרובה מול בני סכנין. האם רק אני שמתי לב שפרוסנר התייחס אל מכבי ת"א כ"מכבי" בציטוט? גם אם כן, עכשיו התשובה היא כבר לא. האם היומן אליפות הזה עדיין רלוונטי? בהחלט!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

נתניה בסכנין. פוסט טראומה
תפקידו של הכדורגל בחיים

38 Comments

פנדלוביץ' 27 בנובמבר 2012

התחושות שאתה מתאר מזכירות לי משחק באצ' ר"ג ב 95 בין מכבי לבית שאן, כשיורי שוקאנוב הבקיע שער ניצחון בדקה 96 או משהו כזה.
ראינו כבר את חיפה חולפת על פנינו והופ… בבעיטת דרדלה שוקי הבקיע שער שהרים את כל 5000 המיואשים ביציע לגבהים שאפילו אלון ברומר לא השיג כמה שבועות אח"כ.

ארז (דא יונג) 27 בנובמבר 2012

הדרדל'ה של שוקאנוב הייתה גול האליפות האמיתי של אותה עונה.הגול הזה, אחרי תצוגה של השוער (המחליף) של בית שאן באותו יום, הבהיר שהאליפות תהיה של מכבי אותה שנה.

לי אישית המשחק בשבת הזכיר משחק זניח ששמעתי בשירים ושערים בעונת 90-91 או משהו כזה בו פיגרנו 3:0 מול בית"ר ת"א וחזרנו ל 3:3 (עם לפחות גול אחד היה של אלחנדרו מרטין קניג)

פנדלוביץ' 27 בנובמבר 2012

אני זוכר את המשחק הזה. זה היה בתקופה שניסים כהן היה ממרר את חיינו באופן קבוע, וזו הייתה אחת הפעמים היחידות שהחזרנו לו.

MG 27 בנובמבר 2012

באותם ימים היו גם כמה פרשנים שדברו על שלהי הקריירה שלו :)

Yavor 27 בנובמבר 2012

אני זוכר את המשחק הזה – חזרתם מפיגור 2:0 לניצחון 2:3, לא לתיקו.
מסכנים של הכהנים של אז (ניסים, ניסן, ירון…)

אמנון ג 27 בנובמבר 2012

ה 2-3 היה באשדוד בעונת האליפות נגד בית"ר ת"א ואז דווקא בית"ר ניצחו עם הופעה גרועה של אובארוב במשחק הראשון או השני שלו בארץ ואנשים כבר דרשו להחליף אותו.

Yavor 27 בנובמבר 2012

זה לא המשחק – זה היה המשחק הראשון של העונה – כנראה בעונה שאחרי. אתה יכול לראות בקישור שנתת שהשערים לא הובקעו בדקות האחרונות

תולעת 27 בנובמבר 2012

yavor, זה היה הפוך – בית"ר ת"א הפכו פיגור של 2:0 לניצחון 3:2 על מכבי בפתיחת עונת 91/92 עם טעויות קשות בדקות הסיום של אובארוב ופולוקארוב.

ארז (דא יונג) 27 בנובמבר 2012

לא יודע על איזה משחק אתה מדבר – אני התכוונתי לזה, כולל הגול של אלחנדרו מרטין קניג…

Yavor 27 בנובמבר 2012

תולעת
אז אולי בגלל זה אני זוכר את המשחק הזה לטובה…

אלי 27 בנובמבר 2012

לפי מיטב זכרוני הגול של שוקאנוב לא היה דרדלה אלא פצצה מ 20 מטר.
אבל יכול להיות שאני טועה.

תולעת 27 בנובמבר 2012

זו הייתה דרדלה מחצי מגרש (אם לא יותר) שנבעטה בעוצמה בדקה ה93, התגלגלה לאיטה כשכל השחקנים על המגרש עוצרים את נשימתם והקהל מסתכל בחוסר אמון, נתפסה על ידי השוער ואיכשהו חמקה פנימה באזור הדקה ה102 באמצעות כח עליון.
לפחות ככה זה נראה משער 4.

ויכסלפיש 28 בנובמבר 2012

נכון, הייתי שם והשוער היה שלומי ממן ולא מאיר כהן הקבוע

ויכסלפיש 28 בנובמבר 2012

אכן מחוץ לרחבה

טל בן יהודה 27 בנובמבר 2012

פנדלוביץ',

אני לא חושב שאני מגזים כשאני כותב שמדובר ברגע של "איפה היית כש".
אני חושב שכל אוהד מכבי זוכר איפה הוא היה באותו גול של שוקאנוב. אני הייתי בבית הורי, שהיה הבית שלי באותו הזמן… צופה בטלוויזיה, לא מאמין שהכדור הזה נכנס.

שווה צפייה: http://www.youtube.com/watch?v=7U5FMn1XJhE&t=4m9s
(תקציר כל המשחק, הגול מגיע כדקה ועשרים שניות אחר כך)

שוהם 27 בנובמבר 2012

עונה מופלאה, בייחוד שחיפה היו כל כך יותר טובים…רכבת הרים כזאת לא הרגשתי מאז ה2:2 מול מכבי פתח תקווה באותה עונה…רק מכבי מסוגלת לקבל גול דקה 85 שהעלה את פ"ת ל2:1, להשוות עם דריקס דקה אחר כך, ושנמני יחמיץ מול שער ריק בדקה ה90 כדי שיהיה מתח במחזור הסיום… (והשמועות אמרו גם שזה כדי לחזק את חשבון הבנק שלו אחרי ההימור המוצלח…)

איתי 27 בנובמבר 2012

דקה 94 !!!! אבל מי סופר ;-)

ארז (דא יונג) 27 בנובמבר 2012

גם אותי המשחק הזה שימח, אבל בצורה אחרת (הופתעתי לראות שאצלך זה היה אחרת).
כאוהד מכבי, מצב בו אנחנו מפסידים 3:1 לרמה"ש הוא לא טבעי. המחשבה שלי ב3:1 הייתה "עכשיו נצטרך 3 שערים, יותר עבודה" , אבל לא היה לי ספק שזה מה שיקרה, כי אנחנו מכבי. וכשנכנס הגול הרביעי, זו הייתה שמחה ותחושה של סיפוק על זה שמכבי עשתה מה שהיא צריכה ואמורה לעשות באופן טבעי – לנצח משחקים כאלה, לא משנה לאיזה בור הכנסנו את עצמנו לפני כן.
התחושה הזו של מכבי הישנה, עם הידיעה שאנחנו לא נפסיד את המשחק הזה ולא משנה מה, זה מה שמשמח ומעודד אותי מאז יום שבת.

MG 27 בנובמבר 2012

2 דברים:
1. לשאלה האחת לפני האחרונה – לא!
2. ככל שהליגה מתקדמת (כל עונה), קבוצות יותר נואשות לנקודות (בעיקר בליגה בלי בטן שכל נצחון מקרב אותך לאירופה והפסד לירידה) ומוותרות על כדורגל לטובת קווי ביצורים. מול צפיפות מכבי ת"א טובה בהרבה מהפועל. רוצה לומר, שכל שבוע שהן נשראות עם מספר נקודות זהה פועל לטובתה של מכבי ת"א.

תולעת 27 בנובמבר 2012

באיזה אופן מכבי טובה יותר מהפועל במשחק צפוף?
להפועל יש אגפים מהירים ולמכבי משחק אגפים גרוע (הגול של דאבור היה השני שלו ושל הקבוצה בראש – כך שגם בהגבהות אנחנו לא משהו).

וההגנה שלנו מביכה.

MG 27 בנובמבר 2012

זו בדיוק הנקודה!
מול משחק צפוף מהירות הרבה פחות חשובה, כיוון שאין כמעט מקום לפתח אותה.
להפועל ת"א מתפרצות קטלניות, אבל הקישור האחרוי לא מנהל משחק ברמה אפילו קרובה לזו של מכבי ת"א.
בנוסף, משחק ההגנה של הפועל ת"א טוב, כל עוד הם מתגוננים. ברגע שהם מעט נחשפים, את מגלה שמבחינת חומר השחקנים מדובר על הגנה רעועה.

תולעת 27 בנובמבר 2012

יש להפועל הרבה עוצמה בחלק הקדמי וגם אם הם רק יעיפו כדורים מהקישור האחורי לתמוז, דמארי וטב"ח הם יתנו לפחות גול אחד במשחק.
הקישור האחורי שלהם אולי בינוני אבל ממן מצוין עד כה, ורמוט יחזור מתישהו לכושר (אם לא יפצע שוב) וגם גורדנה עושה התקדמות מקצועית טובה (משחק יותר תכלס).

אדום עולה 28 בנובמבר 2012

עוד מעט אבוטבול חוזר….

רועי 27 בנובמבר 2012

טל, הצלחת לתאר במדויק את התחושות שלי דקה לדקה כשצפיתי במשחק.
רק שאצלי השבירה באה כבר ב 2-0, באותה רגע סימסתי (יותר נכון וויטסאפתי) לחבר שהיה בחול ולא ראה את המשחק – "נגמר הסיפור."
מכבי לא חוזרת מפיגור, לא מ 1-0, בטח שלא מ 2-0.
כעבור שעה שלחתי "לא יאומן."

עדי 27 בנובמבר 2012

שאתה צודק אתה צודק.
צפיתי במשחק עם אוהד הפועל(לאחר המשחק הוא נשבע שיותר הוא לא רואה איתי משחקים של מכבי)ולאחר הגול השלישי של רמה"ש הוא אמר לי-"תראה מה דרבי אחד עושה לכם".האמת היא שלמרות התוצאות בשתי המחזורים הקודמים,מכבי(או יותר נכון ה11 שהיו על הדשא) לא נתנה לי סיבה אמיתית לפקפק ביכולות שלה.כל חיות הטרף מסביב כן.
משחק של אליפות?לא יודע ולמען האמת לא אכפת לי גם.
אבל מה שכן-היא חזרה.
"ואם יגידו ברחוב
וירכלו עלייך כאן בכל העיר
לי בכלל לא אכפת
מה שחשוב שכן תהיי שלי".

יצחק 27 בנובמבר 2012

טל שלום
לא יודע בדיוק בן כמה אתה אך בתור אוהד הפועל בן כמעט 40 אני זוכר איך בשנות ה 90 המוקדמות מכבי היו מפרקים כל דבר שזז והיו בוודאות הקבוצה השנואה בישראל (התואר הזה הוא תואר מחייב).
לעניות דעתי הרגע שמכבי הלכה כמה צעדים אחורה הוא הרגע שאבי נמני פרש ממשחק פעיל.

Blue Jay 27 בנובמבר 2012

היי יצחק
טל בן 31
לעניות דעתי מכבי לא תחזור לעצמה עד שאחרון ההחתמות של נימני ייעלם ונישארו לדעתי עדיין 4 כאלה (אני קורא לזה נימניידה)!
"כמה צעדים אחורה" אתה קורא לזה ? אני קורא לזה , עשורים אחורה !

אבא של טל :-)

איציק 27 בנובמבר 2012

לא ראיתי את המשחק של מכבי, אבל אתמול יצא לי לראות קטעים מהמשחקים ששוחקו ונחשבולטובים. ראיתי את מכבי בכמה משחקים קודמים (בחלקים) וכךגם קבוצות אחרות. תמיד התלוננתי שזה מראה קשה לצפיה, וגם אתמול העברתילדברים אחרים מאותה הסיבה. הבוקר הציפה אותי תחושה שאני טועה לחלוטין והפרספקטיבה שלישגויה. צריך לחייב את כל שחקני הקבוצות לשחק כשעל גב החולצה בגדול מודפסת האות 'ל' ואז הפרספקטיבה נכונה והכול מסתדר.

צור שפי 27 בנובמבר 2012

פוסט יפה. אצלי כאוהד הפועל זה כמובן הלך בדיוק הפוך: מ"הנה הם עוד פעם שובקים" בהנאה צרופה (1-3), ל"כנראה בכל זאת השתנה משהו ב-DNA הדפוק שלהם" במועקה עמוקה (4-3).

תולעת 27 בנובמבר 2012

ניצחון מקרי מאד שלא מעיד על כלום (עם כל השמחה, הטירוף וריח הבצק הנאפה). בשבוע שעבר נגד בני יהודה שיחקנו הרבה יותר טוב.
אם לא תצוגת השוערות המביכה של גל ניר גונזאלו ומכבי ממשיכים להסתובב סביב עצמם עד מחרתיים.
ראדי בכושר נוראי, לא נותן שום השפעה חיובית על המשחק, וזה קריטי כשאנחנו משחקים עם שלושה קשרים דפנסיביים. מלאכת ארגון המשחק נופלת על אלברמן, שאין לו יכולת לתת פסים מפתיעים שמפרקים (או לפחות מערערים) את ההגנה ומצד שני. אבו זייד לא תורם כרגע כלום בעמדה שלו – לא הגנה, לא איום על השער ולא הנעת כדור. לו היה חוזר לכושר משנה שעברה, המיקום הזה תפור על מושיקו.

C.T 27 בנובמבר 2012

לגבי המשחק – הכל נכון. אבל…

משחק אחד לא מוחק עשור שלם. משחק אחד לא משנה DNA של עשור שלם. אמנם, מתחילת העונה מכבי נלחמת בלא מעט "מנחוסים" שנפלו עליה בשנים האחרונות. מחסום המחזור החמישי. נצחון חוץ בעכו. נצחון על קרית שמונה כשיש למשחק משמעות אמיתית ולא גארבג' טיים. נצחון על מכבי חיפה. בשבת הוספנו גם נצחון על רמת השרון (ראשון לאחר שני הפסדים בעונה שעברה) וחזרה מפיגור של שני שערים אחרי 10 שנים.

אבל יש עוד דרך מאד מאד ארוכה והמון מנחוסים לשבור.

יריב 27 בנובמבר 2012

"פרק זמן ארוך מאד"
אני לא כל כך בטוח. קודם כל, אנחנו שומעים כל הזמן על קבוצות שחוזרות מפיגורים כאלו, אבל אנחנו בעיקר שומעים כל הזמן על כדורגל. כשמסתכלים על 5 ליגות, שבכל אחת שני סיבובים, גם אם כל אחת חוזרת מפיגור כזה פעם בעשר שנים אתה שומע על מקרה כזה כל ארבעה שבועות בממוצע.
מעבר לזה, צריך להשוות את זה למקרים בהם קבוצה באמת בפיגור שני שערים. השאלה המעניינת היא, נאמר, מה הסיכוי של קבוצה לחזור מפיגור 2 שערים בדקה ה60 (סתם מספר, כמובן), ומצד שני כמה פעמים מכבי ת"א היתה בפיגור כזה בעשור האחרון. אני מנחש שלא תראה פה שום דבר חריג.
שורה תחתונה: סטטיסטיקה זה לא אינטואיטיבי.

D! בארץ הקודש 27 בנובמבר 2012

אם כל ההנאה מזו שאנחנו בכל זאת נמצאים בצמרת ויש לנו צוות מקצועי שמשדר רוגע ולא נכנס להיסטריה כל דקה קשה לי לא לשכוח,
שעוד לא היה משחק אחד העונה שבו באמת נראינו טוב. אין תנועה בחלק ההתקפי, אין לחץ ממשי בהגנה. שני הדברים היחדים שיש זה יכולת אישית והנעת כדור משעממת (ומסוכנת בהתחשב בשחקנים שעושים אותה) ומייבשת מאחורה, לא רק בלי נסיון אמיתי ללכת קדימה אלא בלי יכולת.
מי כתב מעלי שהם צריכים לשחק עם 'ל' על הגב? מבחינתי שילמדו גם עוד שלוש שנים.
אה כן.. להביא מחליף ל-י. זיו ועכשיו.

עופר פרוסנר 27 בנובמבר 2012

הייתי אומר שחבל לי שאף אחד מהמגיבים לא התייחס למילים היפות שנתתי על מכבי תל אביב.
ואחרי אתמול – מכבי קיבלו מחדש את התואר מכבי. ואחלה פוסט חביבי, אתה בא לקרית אליעזר עוד שבועיים?

טל בן יהודה 28 בנובמבר 2012

1. ניצחון אחד מספיק כדי להעניק לה חזרה את התואר? מה אם היא תפסיד בשבת הקרובה…?

2. לגבי קריית אליעזר… אל תשמור לי מקום לידך. קר בחוץ ועוד לא קניתי כפפות. :)

טיטו מהחפ"ק 1 בדצמבר 2012

ותודה לגל ניר.

Comments closed