הגיע הזמן אומרת אימי

אני באמת מקווה שהכל כבר מוכן...

1348945209
תמונה מהאתר הרשמי של צסק"א

פראג, אפריל 2006. מכבי ת"א מגיעה לעוד פיינל פור, השלישי ברציפות שלה, למרות ששאראס, יקיר האומה הצהובה, הוחלף בקיץ הקודם בוויל סולומון. אחרי עונה שקצת החווירה בהשוואה לזו שקדמה לה, בה מכבי הפגינה עליונות אדירה מתחילתה ועד סופה, כולנו הגענו לפראג במצב של אופטימיות זהירה.

זה השתנה מהר מאד כבר בחצי הגמר. הקבוצה של פיני גרשון ודן שמיר שטפה את המגרש מול טאו ויטוריה. בסוף הרבע הראשון זה היה שבע הפרש, במחצית 19 ובסוף הרבע השלישי 25. זה נגמר 15 אחרי רבע גארבג' שבו הספרדים צמצמו.

רגע אחד שזכור לי מאותו משחק זו שלשה של באסטון (כן, באסטון), אחת משתיים שלו באותו משחק (כן, שתיים). הוא זרק ממעבר לקשת, הכדור פגע בטבעת, עלה כמעט עד תקרת האולם, וצלל פנימה בצורה חלקה וקומית. היינו בשמיים. אם כדור כזה נכנס, הפסד הוא בגדר בלתי אפשרי.

זחוחים יצאנו אל רחובות העיר ביומיים הקרובים. התהלכנו בפראג כאילו העיר, וגם הגביע, כבר שלנו. הרי פירקנו בחצי הגמר קבוצה ואנחנו במומנטום. עם רבבה צהובה ביציעים, הרוסים, עם האלפייה העלובה שלהם, לא יכולים עלינו. כשטיילנו ביום שבת ברחוב וחלפנו על פני דן שמיר, אבא שלי פנה אליו ותהה מדוע הוא לא נמצא במלון ורואה קלטות של היריבה. "הסר דאגה מליבך" שמיר השיב לנו בחיוך.

הגמר נפתח באותו האופן, 7-0 מהיר וצהוב, כשסולומון משלהב את הקהל. טירוף ביציעים. זה גמור. ידענו שזה יהיה ככה. ואז, הוא התערב. פסק זמן, אטורה מסינה.

שתי הקבוצות עוד החטיאו בתורם, אבל בהתקפה שאחר כך סמודיש קלע שלשה ואז התחיל המשחק. קצת תמוה שאין תקציר של המשחק הזה בחשבון הרשמי של מכבי ת"א ביוטיוב, אבל בסופו של דבר זה עדיף. המשחק הזה גרם לי לטראומה שלקח לי כמה שנים להתגבר עליה. צפיתי בעת כתיבת הטור הזה בכמה מהלכים מהמשחק המלא (שכן נמצא בחשבון הרשמי של היורוליג), וזה כאב. הזיכרונות העצובים מהערב הזה צפים מעלה מהר מדי.

כשהמשחק בפועל היה די צמוד לכל אורכו, בזיכרוני צסק"א שלטה בו לחלוטין. אני זוכר שגם כאוהד אופטימיסט, הייתי מיואש ומתוסכל מהכדורסל שמסינה כפה על המשחק. את ההליכה שלו לכיוון פיני בסיום המשחק, כשפניו בידוי כלא מאמין, ראיתי רק אחר כך בטלוויזיה.

פיני, במלוא תפארתו, הורד אל העם על ידי המאמן האיטלקי. כמו כולנו. אקורד סיום צורם לאחת השושלות הגדולות של הכדורסל האירופאי. מזכיר לי משפט ששמעתי ומאד התחברתי אליו: "כל דבר חייב להסתיים ברע, אחרת הוא לא היה מסתיים".

*

מדריד, מאי 2008. אחרי הפסקה של שנה, שבה מכבי ת"א ונבן ספאחיה הפסידה בשלושה משחקים בסדרת ההצלבה ל… צסק"א מוסקבה ואטורה מסינה, היא מעפילה לפיינל פור באופן קצת מפתיע. קטש פוטר אחרי פתיחת עונה מהוססת והוחלף בידי צביקה שרף, הג'נרגל מנג'ר. או משהו…

חילוף מאמנים באמצע העונה אף פעם לא מבשר טובות, אבל שרף מוביל את מכבי כל הדרך עד לגמר האירופאי, הרביעי שלה בתוך חמש שנים (וגם לגמר הגביע ולגמר גביע הליגה ע"ש קופל. מספר תארים בסיום העונה: 0). ומי מחכה לה שם? ידידנו משכבר הימים, אטורה.

למרות שצסק"א פייבוריטית ברורה, הייתי אופטימי ביומיים הללו שבין החצי גמר לגמר וחשבתי שהגיע הזמן לעצור את המנחוס האיטלקי הזה. כל מי שפניתי אליו הסביר לי שצסק"א תנצח כי היא טובה יותר, אבל אני עניתי שבמשחק אחד הכל יכול לקרות, והפעם תורנו לנצח. למרות שמדובר בקבוצה כמעט שונה לגמרי, הגיע הזמן לנקום את ההפסד ההוא לפני שנתיים.

כן… לא כל כך. אז חשבתי. אם מכבי עוד הצליחה לשמור על משחק צמוד במחצית הראשונה, לא היו לה מספיק כוחות כדי לתת את הפוש הנחוץ במחצית השנייה. עוד פעם הוא. עוד פעם מסינה.

*

בולוניה ותל אביב, מרץ 1999. אקורד הסיום של השנים השחורות של הקבוצה בעשור הנוראי ההוא. מכבי ת"א בעוד ניסיון לעלות לפיינל פור בסדרה של הטוב מ-3 מול קינדר בולוניה, עם נסטרוביץ' וריגודו.

מאחורי הקווים עמדו שני מאמנים מוכרים. במכבי זה היה פיני גרשון, בעונתו הראשונה במכבי, אחרי שהחליף את יורם חרוש שפוטר כמה חודשים קודם לכן. מולו, איזה איטלקי אחד, בלי משקפיים ועם הרבה שיער, אטורה מסינה.

אחרי הפסד מוחץ ב-21 הפרש במשחק הראשון בבולוניה, מכבי מגיעה להיכל הספורט ביד אליהו כדי לנסות ולכפות משחק שלישי מכריע באיטליה. לטל בן יהודה הצעיר ואבא שלו יש כרטיסים למשחק. אבא של טל אומר לטל: "אין למכבי סיכוי, אני לא רוצה ללכת, קח חבר". טל האופטימי הולך עם חבר, ולומד על בשרו מי זה המסינה הזה בפעם הראשונה בחייו.

הדברים היחידים שאני זוכר מההיכל באותו הערב זה את ריגודו עושה למכבי בית ספר, ואותי מתוסכל ביציע, לא מבין איך הפסד כזה מתרחש בהיכל, מה שנחשב בעיני לסוג של מבצר צהוב בלתי שביר. לצערי זו לא הייתה הפעם האחרונה שלי מול החומה האיטלקית הזו.

*

מילאנו מאי 2014. איך אמרו עשרות דמויות קולנועיות… We meet again. ועוד פעם משחק קובע של "תנצח או לך הביתה". ועוד פעם צסק"א. ועוד פעם מסינה. אני לא יכול להפסיד לו יותר. לא יכול. ל-א י-כ-ו-ל. מגיע שלב שבן אדם צריך לעמוד ולומר "די, עד כאן".

אני כידוע לכם אוהד אופטימי וכשזה מגיע למכבי איני יכול להיות ריאליסט או רציונלי. אז אם תרצו שאומר לכם את האמת (שלי כמובן), אני חושב שמכבי נמצאת במצב הטוב ביותר לנצח את מסינה מזה זמן מה.

ראשית, היא אנדרדוג ברור. לא רק בחצי הגמר, אלא בפיינל פור. מעבר לכך שאין עליה ציפיות ולחץ כמו שיש על הקבוצות האחרות, זה עובד לטובתה מכיוון נוסף. מכבי ת"א של השנה היא משוגעת ולא צפויה, אבל אם יש דבר אחד שכן שלמדנו עליה, זה שהיא משחקת הרבה יותר טוב כשהיא לא פייבוריטית. ראינו את זה בשני המשחקים מול ריאל מדריד, במשחק בהיכל מול צסק"א (שטוב שלא ניצחה אותו, על כך מיד) ובסדרה מול מילאנו. כשאין לה מה להפסיד, היא מתעלה.

בנוסף לסוג האופי שהקבוצה הזו פיתחה, מכבי כאנדרדוג זה תמיד שילוב מנצח עם השנאה שאופפת אותה כאן בארץ. מול עשרות אלפי האוהדים הצהובים שיצפו ויעודדו מחר בערב, יהיו עשרות אלפי אוהדים שמייחלים לכישלונה. ואם יש משהו שמכבי ת"א מתמחה בו, זה לשבור את ליבם של מספידיה ושונאיה.

אחרי זה שהיא מגיעה כאנדרדוג, העובדה שמכבי הפסידה לצסק"א כבר פעמיים העונה גם כן מהווה דבר חיובי. כשישנם פערים כל כך גדולים בין שתי קבוצות, החלשה לא הולכת לנצח את החזקה פעמיים בעונה. ניצחון אחד זה המקסימום שהחלשה תצליח להשיג, אם בכלל. ולכן טוב שמכבי לא "בזבזה" את הפעם היחידה הזו בהיכל, כי אם היא הייתה מנצחת את צסק"א באותו המפגש, הסיכויים שלה בחצי הגמר היו שואפים לאפס.

לשני הגורמים הללו נוסיף גם את המצב שבו מסינה נמצא עם הקבוצה שלו. לפני שתקפצו עלי, אומר שאני לא מאמין לרגע לאווירת המשבר שכביכול שוררת בצסק"א אחרי פיגור של 0-2 בסדרת הפלייאוף שלהם מול קובאן. אבל הם כן בתקופה פחות טובה, ולזה נוסיף את העובדה שלכולם כבר ידוע שמסינה לא ממשיך עם הקבוצה והשחקנים האלה בשנה הבאה.

בואו נאמר זאת ככה, אם תצטרכו לנסח מסמך בשם "התנאים האידאליים להגיע איתם לפיינל פור", שני התנאים הללו של צסק"א לא יהיו בו.

ולבסוף, כי זה חייב להגיע בסופו של דבר. כי צריך לנצח אותו פעם אחת. ניצחון שיהיה אפשר לשים על המדף במוזיאון, כדי שכשנעבור מולו עם הילדים, נוכל לספר להם ש"הנה, ניצחנו אותו בפעם ההיא, לפני שהוא הספיק לברוח לארה"ב ולאמן ב-NBA מבלי לתת לנו עוד צ'אנס".

זה לא רק מכבי ת"א, אלא גם דיוויד בלאט שעומד על מאזן של אפס ניצחונות ושמונה הפסדים מול אטורה. שיאים וסטטיסטיקה סופם להישבר.

*

כדי לתאר מלחמה בין שני גורמים כ"יריבות", שני הצדדים צריכים לנצח מדי פעם. מה שיש בין מכבי ת"א לבין מסינה זו לא יריבות, זה יותר כמו היטפלות של הבריון האיטלקי שלובש אדום לילד כאפות שלובש צהוב. הגיע הזמן להשיב לו ולסיים את הקריירה האירופית שלו עם מכה שהוא לא ישכח כל כך מהר.

אני מאמין שזה אפשרי. אני חייב להאמין, אחרת אין לי סיבה לפתוח הערב טלוויזיה. באמת שהגיע הזמן שזה יקרה. כמו שאומרת אימי, הכל כבר מוכן לז**ן ת'אדומים.

יומן מילאנו - פיינל פור 2014
יהיה מעניין

23 Comments

אריה לייב טרוצקי 16 במאי 2014

הצהובים כאנדרדוג מוכה…מרתק. בדבר אחד אתה צודק מכבי מומחית בלשבור את הלב לשונאיה. אייחל בשקט למכה קשה מיד התורה מסיני. לא נוכל לסבול עוד פסטיבל טרמפיסטים צהוב

כסיפוביץ 16 במאי 2014

אוי אריה כמה שאני מצטרף אליך.
אוננות בשיאה

רועי 16 במאי 2014

אין ספק, ה-נמסיס.

איתמר 16 במאי 2014

אני תמיד מעדיף שמכבי תפסיד בגמר אבל אני חושש שמכבי של העונה בינונית מדי ולכן לא נותר לי אלא לקוות שההפסד הערב לצסק״א ילווה בתצוגת שיפוט מחפירה שתקפח באופן בוטה את מכבי ותעורר גל של בכיינות צהובה

עומר 16 במאי 2014

גבר.

shir 16 במאי 2014

כיף כמעט כמו לקרוא את הטור הנהדר שלך זה לקרוא איך האדומים אוכלים את הלב..
והכי כיף והלוואי שזה יקרה, שהקפטן גיא פניני יניף את הגביע

MOBY 16 במאי 2014

יא ילד כפות :) לך שב,שב בלול….
לי נראה שהמפתחות בידיים של בלו יהיה חד ויתפור שלשות יחד עם עבודת הגנה וריבאונדים ואתם יכולים לפנטז על הגמר. שאר העמדות (בינתן שלנדסברג פצוע) אין לכם יתרון (אולי בגמישות של המאמן).
אבל שיהיה בהצלחה.
נצחון שלכם, ותהיה חגיגת שידורים ביום ראשון. הפסד, ואני לא אמצא את הערוץ שמשדר את הגמר.

אזי 16 במאי 2014

מפתיע שאתה אומר על הגמר ב 2006 שהתחיל ב7-0 והיה משחק צמוד.
איך שאני זוכר את זה הפסדנו 80-0. אני זוכר שח מט מוחלט של אטורה מסינה על פיני גרשון.
המון שנים לא הרגשתי חוסר אונים ותסכול כמו במשחק ההוא. אנחנו הקבוצה הכי טובה באירופה, אבל הקבוצה ממול נותנת הגנה כמו שלא ראיתי בחיים.
וויל סלומון. זה מה שקורה כשלוקחים שחקנים מהפועל ירושלים.
מזל שפניני עבר שנת צינון…

פאקו 16 במאי 2014

אני זוכר את פסק הזמן הזה ב 7-0. מסינה פשוט אמר לשחקנים להירגע והכל בסדר. הוא לא עשה שום חילופין או שינה שום דבר טקטית, סתם הרגיע. פסק זמן של אליפות.

פאןפאן 16 במאי 2014

איך סבתא שלי אומרת – אל תבנה בניינים
הקבלן שלהם מביא קבלות ידוע…

אור גולן 16 במאי 2014

אתה גאון.

איתמר 16 במאי 2014

מסכנים הפדרמנים שקיוו להיפטר מבלאט ועלולים לגלות ביום ראשון בלילה שהמאמן שהם כה שונאים הוא אלוף אירופה

ג'וני 17 במאי 2014

גם רגב פאנן היה אלוף אירופה ,אז?
בסופו של דבר אף אחד במועדון לא סופר את בלאט חוץ ממזרחי
השחקנים שבלאט רצה לזרוק כגון טיוס ורייס שהם אלה שהובילו את מכבי לגמר ולכן השחקנים הם הווינרים של הקבוצה .
ובלו בכלל לא היה תוכניות של מכבי אז זה אומר שבלאט כשל שלא חשב לחזק את הקבוצה
מה בלאט היה עושה בלי בלו?

מכבי זכתה בתאאים לפני בלאט ותהיה גם אחריו אבל לפדרמן נכון להרגע אין תחליף .

רועי 17 במאי 2014

לפדרמן אין תחליף ? הוא לא מוציא שקל מכיסו.

MOBY 16 במאי 2014

אמרתי לך…..

גל ד 16 במאי 2014

רק בזכות הפוסט הזה.

וחבל שלא ניתקו שם את החשמל לעמדת השידור של ארבל וגרשון, במקום התאורה.

יואב 17 במאי 2014

עלק קבוצה של איש אחד. ערן המוזהב אפילו לא התלבש היום.

יניב פרנקו 17 במאי 2014

בן יהודה – תן לי טיפ קטן את מי אתה אוהד במונדיאל ? אני רוצה לעשות קופה .

איתן מסוארי 17 במאי 2014

ושוב טב"י עם ביצים של שור, חוגר ומתהלל כמפתח. למרות שהפעם הוא נותן כבוד ליריבה.

אני לא ממש מבין בכדורסל אירופאי, ויש לי שאלה. למה האדון מסינה מעולם לא הגיע לאמן את מכבי תל אביב?

רועי 17 במאי 2014

עניין פעוט של מיליון יורו… :)

בישבש 17 במאי 2014

אני קורא דהבאזר כבר למעלה משנתיים

מעולם לא הגבתי

אבל הפעם אני מרגיש ממש חייב

טל בן יהודה- אתה המכביסט הגדול ביותר ברשת.
כל טור שלך מכניס בי רוח קרב ואמונה אינסופית.
במיוחד שכמעט תמיד אתה צודק בסופו של דבר :)

תודה

מאשקה 17 במאי 2014

טל, ממני בשבילך – כל הכבוד !!!!!

א. חוגי 17 במאי 2014

טב"ד – אתה גאון. כל מילה בסלע.

Comments closed