תולדות האובססיה: גירסת התקציר

1. בתחילת המאה ה-20 התמקמה משפחת פישר ברחוב רוזבנק בעיר ליברפול. הם היו שני אחים, פיליפ והארי. הם הקימו חנות קטנה לבגדים. עם הזמן הקימו בצדה מפעל. לימים פגש פיליפ את אשתו לעתיד תמא. היו אלה שנים קשות, אפורות, מוכות אבטלה וגלים של אירים שלא התאוששו ממשבר תפוחי האדמה, ונפוצו או לארצות הברית או למרסיסייד, או לכל מקום אחר שהרוח והויסקי העיפו אותם. פיליפ הסתובב בסמטאות מעמד הפועלים, נחשף לתרבות האלכוהול, למניירות המקומיות, וכמובן – לקבוצת הכדורגל האדומה. זו היתה התאהבות ממבט ראשון. תוך זמן קצר הבן אדם התייצב כל שבת באנפילד. עבר את בילי לידל (שכונה בילי לידלפול), עבר משברים, אליפויות. הקבוצה נספגה לו בדם, הפכה לחלק מההרכב הגנטי שלו. אחיו הארי, משום מה, אולי כאקט מרדני, החליט לאהוד את אברטון.

2. עם הזמן נולדה לפיליפ ותמא בת יחידה סילביה. היא גדלה לתוך הסאון הליברפולי, הבינה מגיל צעיר שלאבא שלה יש אובססיה. היא לא יכלה להתעלם מכך. היא ידעה מי זה ביל שנקלי, היא ידעה מה קורה שם. בגיל 18 עשתה עלייה לקיבוץ אושה, בהתחלה לשנת שרות, ופגשה שם את אורי שלומוביץ' (לימים אורי שלו), והחליטה שמדינת ישראל היא המקום הטבעי שלה. ליברפול נותרה מאחור, אבל תמיד בלב. העיר, ההורים, ההיסטוריה, הזיכרונות, האופי, וכמובן – גם הקבוצה. אלו היו שנים נפלאות לקבוצה.

הוא גם הביא גביע אירופה מאלומיניום

3. סילביה ואורי הולידו שלושה ילדים: בת בכורה ושני בנים. פיליפ היה מגיע אחת לשנה או שנתיים, והמשפחה גם היתה נוסעת אחת לשנה או שנתיים לבקר בליברפול. תמא נפטרה יחסית צעירה. בכל פעם שפיליפ הגיע לארץ הוא הביא עמו מתנות, ככה זה כשאתה סבא אכול געגועים. הוא הביא שוקולדים, הוא הביא ממתקים, הוא הביא ניירות מכתבים לבת הבכורה. לשני הבנים הוא הביא בגדים של ליברפול, דגלים של ליברפול, צעיפים של ליברפול. הוא ידע שחייו על הפלנטה הם זמניים, והדור הבא חייב להמשיך לשאת את הלפיד. הוא לא היה צריך להתאמץ.

4. הרבה פעמים ניסיתי לתהות על המשמעות של ליברפול בחיים שלי. עשיתי את זה קצת ברומן "ימי הפופ". עשיתי את זה בכל מיני רשומות לאורך החיים. לא מדובר כאן באהדה במובן הרגיל של המילה, מדובר במשהו לכאורה גנטי, או יותר נכון משהו משפחתי, רגשי ומאוד חזק. משהו שקשור בחומרי הבסיס שמרכיבים זהות של אדם. אתה יכול לפעמים להיות מנותק מהקבוצה (והיו שנים כאלה), אבל היא תמיד תהיה חלק ממך. תלווה אותך, תעצבן אותך, תשתלט לך על החיים, תפריע לך, תקומם אותך, תגרום לך רגעים של אושר.

5. אז למה בכלל בילבלתי לכם את המוח עם כל זה? כי אתמול, באיחור של שנים, הלכתי לסטודיו של קעקועים ועשיתי את הליברבירד האדומה על הכתף. קבלו…

12 Comments

אתי 1 באוקטובר 2007

בספר "ארמון הקרח" תועה ילדה קטנה לנצח במבנה עצום שעשוי מקרח. חברתה מוצאת דרכים לזכור ולהזכיר את שהיה. בעיניי זו שבועה נצחית שיש גם לך בהעדר סבא, בהעדר אמא.

Motti 1 באוקטובר 2007

תתחדש. את שלי עשיתי על זרוע שמאל לפני שנה בערך ואני לא מפסיק להסתכל עליה בגאווה.

אתה מתכנן להעלות תמונה?

Motti 1 באוקטובר 2007

ואגב, אין שום צורך לתת הקדמה של עמוד וחצי על הסיבות לזה שעשית קעקוע של ליברפול… אין דבר ברור ומובן מזה

דלגליש 1 באוקטובר 2007

שמע, יותר קרוב מזה ויותר עמוק מזה אי אפשר. סוג של סגירת מעגל לא?
יופי של פוסט.
תתחדש.

roee05 2 באוקטובר 2007

טוב תאמת גם לי יש מחשבות בקשר לזה . הסמל הנפלא שלנו על בכתף. נראה מה העתיד יוליד

עמיחי שלו 2 באוקטובר 2007

בקרוב נארגן תמונה. אגב, גם אני מביט בגאווה מול הראי..

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 2 באוקטובר 2007

אני מבין ששאבת הרבה עידוד מפרננדו טורס כי אחרת (אלא אם כן אתה מאמין שבניון יושיע אתכם..)המצב נראה לא משהו.
להוציא את טורס , ליברפול של השנה = ליברפול של השנה הקודמת
אולי פיטורי מוריניו עשו לך את זה ? גם אני לא מאמין (אפילו לא 1:100 שגרנט יכול לקחת אליפות עם צ'לסי…

amichai 2 באוקטובר 2007

יואב, אני חושב שעם גרנט צ'לסי תצא מהמירוץ, ובינתיים זה ארסנל ואתם ראש בראש. אנחנו עוד לא ממש התחלנו את העונה

נדיב 2 באוקטובר 2007

עמיחי אל תתלהב מיונייטד… ראיתיאותם יותר גרועים מאיתנו בשלב זה פשוט רק נסיון ומזל
מביאים אותם לעמדה שהם נמצאים בה

Motti 3 באוקטובר 2007

יפה מאד. שלי בצד שמאל.

איפה עשית?

עמיחי שלו 3 באוקטובר 2007

בראשל"צ, vempire tatto

Itamar Zohar 5 באוקטובר 2007

יופי של קעקוע

Comments closed