סופר מריו (פיינלס 2)

היה לי לפני כמה ימים עימות פייסבוקי עם דורפן על יורו הצעירות. אני טוען שזה טורניר די מיותר, מהרבה סיבות, אבל המשמעותית שבהן: השחקנים הכי טובים בהרבה מאוד נבחרות פשוט לא מגיעים. דורפן, בתגובה, גרס כי זה כמו כדורסל המכללות. והוא שואל: האם גם שם אין עניין כי שחקנים טובים רבים כבר נמצאים במקצוענים?

טענתי שאין להקביל בין המקרים. כי במכללות כבר עשרות שנים חיים עם זה שטלאנטים גדולים עוזבים מוקדם למקצוענים (במשך שנים רבות הם דילגו לגמרי על המכללות). אבל הסיבה המשמעותית עוד יותר היא שכדורסל המכללות הוא יקום לגמרי נפרד ומקביל למקצוענים. אלה חוקים אחרים, אוהדים אחרים, תקשורת אחרת ותרבות אחרת. כדורסל המכללות חי מעולה, ובנפרד לחלוטין, מהמקצוענים.

ובכדורסל המכללות, שלטעמי לא ממש פחות פופולארי מה-NBA, מריו צ'אלמרס כבר עשה את שלו. זה כמובן אנדרסטייטמנט. לפני חמש שנים במשחק גמר טורניר ה-NCAA כשקבוצתו, קנזס, בפיגור 9 נק' שתי דקות לסיום מול ממפיס של דריק רוז, הוליך אותה צ'אלרמס לקאמבק מיתולוגי שהסתיים בשלשה ששלחה את המשחק להארכה 2.1 שניות לסיום – לפני הניצחון 75- 68 והזכיה באליפות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

"זה הסל הכי גדול בתולדות מכללת קנזס", הכתיר אותו המאמן ביל סלף. במכללת קנזס, להזכירכם, אימן ממציא הכדורסל ד"ר ג'יימס נייסמית. קבוצת הכדורסל של המכללה קיימת כבר מהמאה ה-19 (1898) ושיחקו בה בין היתר ווילט צ'מברליין, ג'ו ג'ו ווייט, דני מאנינג ופול פירס. אבל הסל של צ'למרס, Mario's Miracle, נחשב לגדול בהיסטוריה.

הסל שהביא אליפות, בנוסף ל-18 נק' במשחק הגמר (והופעה נהדרת מול צפון קרוליינה בחצי הגמר) הביאו לצ'אלמרס את פרס ה-Most Outstanding Player שניתן לשחקן המצטיין של הפיינל פור. קנזס, מכללה אגדית על מיליוני אוהדיה, הפרישה את גופיה מס' 15 של צ'אלמרס. אבל כל העובדות הללו לא גרמו ל-NBA לכבד אותו. בדראפט 2008 הוא אפילו לא נבחר בסיבוב הראשון בדראפט. המומחים ראו בצ'אלמרס שחקן פרוע מדי, לא קלעי יציב, לא רכז טהור. מינסוטה טימבוולבס בחרה בו במקום ה-34 ומייד העבירה אותו למיאמי היט, שבחרה במקום השני באותו דראפט פלופ בשם מייקל ביזלי.

כשכל זה קורה יש לך מה להוכיח.

אלא שצ'אלמרס, בתחילת קריירת ה-NBA, כמעט והצדיק את החששות. הוא באמת היה נראה כמו קלעי לא יציב ושחקן פזיז ולא חכם במיוחד. מיאמי, שנתנה לו צ'אנסים בתחילה, התחילה לתת לו פחות. אבל צ'אלמרס המשיך להאמין בעצמו. כשהיה על המגרש, הוא תמיד שיחק עם ביטחון. אבל בד בבד הוא גם התחיל לשחק עם יותר שליטה ושכל.

צ'אלמרס, באופיו ובמהותו, עדיין סקורר בעמדת הרכז. אך צעד ראשון מסחרר ושליטה בכדור, ביחד עם יכולת לסיים את החדירה נהדר, מאפשרים לו לייצר לעצמו ולחבריו הרבה מאוד מצבי קליעה. בשנים האחרונות הוא כבר באנקר בחמישייה. עם הזמן הוא גם הופך לבורג הרבה יותר משמעותי במשחק ההתקפה, וכמובן שגם בהגנה- היכן שהרגליים והידיים הזריזות שלו, בנוסף לעובדה שאינו חושש ממשחק פיזי, אפשרו לו בעונת הרוקי לחטוף פעם 9 כדורים במשחק.

בסדרת הגמר מול סן אנטוניו הוא מופקד על שמירת הרכז הטוב בעולם, ובינתיים הוא עושה עבודה לגמרי לא רעה. פארקר אמנם קלע 21 נק' במשחק הראשון, אך לא רק צ'אלמרס שמר עליו, והוא גם נאלץ לעבוד קשה מאוד בעבורן. אתמול בלילה הסתפק הרכז הצרפתי כבר ב-13 נק' באחוזים רעים (5- 14)- מרבית הקרדיט לצ'אלמרס. אך התרומה של מריו בהתקפה היתה גדולה אף יותר: 19 נק'- הכי הרבה במיאמי. אפילו יותר מלברון ג'יימס (17 נק'). מי האמין- מיאמי יכולה לנצח גם כאשר לברון קולע 17. מה לנצח? להביס. לפחות המלך ידע למי לתת קרדיט בסוף. "מריו הוא ביג טיים פלייר ואנחנו אוהבים שהוא אגרסיבי", אמר לברון בסיום המשחק.

לא פשוט להשתפר כל הזמן כשאתה משחק לצד אגדות שלוקחות המון זריקות כמו ג'יימס ודי-ווייד, ועוד כוכב התקפי בדמות כריס בוש. אבל לצ'אלמרס אף פעם לא היתה בעיה של ביטחון עצמי ביכולת שלו. או בעצמו. או בילדיו- לבנו קוראים זכריה אמריו ג'ונסון ולבתו קווין (המלכה) אליזבת'.

על גופו מוטבעים קעקועים רבים ביניהם המילים "זריזות" ו"ביטחון"- "שתי המילים שסבתא שלי אמרה לי כל החיים שאזדקק להן כדי להצליח", לדברי צ'אלמרס.

זריזות יש לו בהחלט. ביטחון לא פחות.

כעת מיאמי זקוקה לצ'אלמרס, לא פחות מאשר לדי-ווייד ולבוש, כדי לסייע ללברון לגבור על סן אנטוניו.

עם שתי טבעות אליפות, שמצטרפות לזו שהשיג בקנזס, יהפוך צ'אלמרס לשחקן מיוחד ביותר בשני היקומים: ה-NBA והמכללות.