שמח בנופלו

בקיץ האחרון במהלך חופשה באירופה פגשתי בחורה הולנדית. היא סיפרה לי שבארצה כבר שנים רבות, אולי עשורים, מדברים על יחסי השנאה בין יוהן קרויף ללואי ואן חאל. היא אמרה שכל הולנד לכודה בתוך השנאה הזאת, כאילו בין שני טיטאנים או בני פלוגתא אגדיים. היא גם אמרה שמרבית ההולנדים לגמרי בצד של קרויף. ברור שהם גם מחשיבים אותו לגדול בהרבה. היא אמרה לי שואן חאל לא נתפס בהולנד כהולנדי. יש בו משהו לא נחמד. מניאקי. עריצותי.

את כל הדברים האלה היא אמרה, וזה לא שהיא איזו חולת כדורגל (למרות שאביה המנוח היה אוהד שרוף של פיינורד).

אבל היא אמרה את הדברים כאחת שמספרת פולקלור הולנדי שמוכר לכל. קרויף נגד ואן חאל- כל ילד מכיר.

ואן חאל לא ממש היה שחקן ובגיל די צעיר כבר נהנה עם אייאקס בהצלחה כבירה. לדעתי הוא קיבל המון קרדיט בזמן שבקבוצה שאימן היה המון כשרונות על. כיוון שאני מאמין שכשרונות כאלה מתפתחים בגילאים הרבה יותר צעירים אני פחות נותן קרדיט לואן חאל על "פיתוח" אייאקס הגדולה של שנתיים באמצע שנות ה-90, למרות שכמובן מגיע לו אשראי רב על ההצלחה והסגנון.

אבל לדעתי באותו שלב משום מה תויג ואן חאל כגאון כדורגל. משל היה קרויף.

וזה לדעתי פשע.

כי איך אפשר באמת להשוות בין השניים הללו. הרי קרויף שינה את המשחק כשחקן וכמאמן.

בהמשך הקריירה זכה ואן חאל בתוצאות מעורבות. הוא לא הצליח בברצלונה ופוטר. במשך לא מעט שנים הוא היה מחוץ למרכז התמונה. אחרי זה הצליח למדי בבאיירן, אך בהמשך פחות ואז פוטר. זכה באליפות נפלאה עם אלקמאר הקטנה בהולנד (העובדה שנאלץ לעבוד בקבוצה כמו אלקמאר ממחישה עד כמה התדרדר מעמדו). פעמיים אימן בנבחרת הולנד (את זה אני לא מבין. לא יודע מדוע להחזיר מישהו לקנדנציה שניה בנבחרת, זה תמיד מריח לי מקשרים מאוד טובים במסדרונות הכוח..). בכל מקרה, ואן חאל הצליח עם הולנד בקדנציה השניה והגיע לחצי גמר מונדיאל, למרות שהנבחרת שיחקה הרבה פחות טוב מכפי שסברו רבים. לדעתי זו הייתה נבחרת של אריאן רובן אחד סופרסטאר והרבה שחקנים אפורים שגם לא הציגו יכולת גדולה בלא מעט משחקים. אבל כולם זוכרים את ה5-1 נגד ספרד במחזור הראשון. ואת העובדה שהולנד העפילה לחצי גמר, כאילו ארבע שנים קודם לכן לא העפילה לגמר עצמו בתצוגת כדורגל לא משכנעת על פני המונדיאל בדרום אפריקה.

אבל ואן חאל סיים את המונדיאל האחרון כסוג של גיבור, הנה- מעמד הגאון חזר. הפילוסוף שוב בשיא כוחו. ועוד בעשור השביעי לחייו.

מה טבעי שמנצ'סטר יונייטד תיעזר בשירותיו.

אז זהו, גם אני לא ממש יכולתי להתנגד לכזה- בכל זאת ואן חאל- אבל לא אהבתי שיונייטד הביאה אותו. אני לא חושב שהוא הליהוק הנכון. לא בגילו, לא בחוסר ניסיונו בכדורגל האנגלי, לא עם האגו העצום שיש לו, לא עם כל גניבות הדעת בנוגע לשיטות המשחק. פשוט לא.

ואן חאל קיבל תקציב בלתי מוגבל מאז הצטרף ליונייטד. הקבוצה מעולם לא הוציאה כל כך הרבה על רכש (לא בודק כמה בדיוק אבל לדעתי משהו כמו 150-200 מיליון ליש"ט, איזה סכום פסיכי- לא משנה כמה הוא בדיוק).

ומה שיונייטד של ואן חאל עושה עם כל הכוכבים האלה, וכל הרכש הנוצץ, וכל זה שהיא פאקינג מאן יונייטד הכביררה, זה פחות או יותר להסריח את המגרש במשך כל העונה. ו-ואן חאל כל הזמן משנה הרכבים, מערכים, שחקנים, כמות בלמים, לא נותן לשום דבר לרוץ, ולא מקבל עונה באמת טובה כמעט מאף שחקן.

אני לא חסיד גדול של האשמת מאמנים- כפי שאני לא אוהב לתת להם קרדיט מנופח על הצלחות

אבל אני כן חושב שמרבית המאמנים היו משיגים הרבה יותר מיונייטד העונה מלואי ואן חאל.

ועוד משהו על הבחורה מהולנד. היא אמרה לי בסיום המונדיאל שכמות הביקורות על המאמן הלאומי בהולנד היו מטורפות. אינספור דיונים בטלוויזיה וברדיו. אינספור כתבות. רצחו את האיש. בארץ לא ממש שמענו על זה. ובינתיים גם קראנו בכל מקום, כולל כאן בדה באזר, עד כמה להביא את ואן חאל לאולד טראפורד זו הברקה ושיחוק או לכל הפחות, צעד מאוד הגיוני ומושכל.

אז זהו, כנראה שלא.

אולי ואן חאל יקבל עוד קרדיט ויזכה לעוד זמן ויצליח להוציא מיונייטד כדורגל הרבה יותר טוב ומצליח בעונה הבאה. הוא בכל זאת מאמן לא רע (:

אבל בינתיים, כאשר הוא כושל- ביג טיים- אני שמח בנופלו.