יומן הנרגן / יואב בורוביץ': אנחנו העלובים, כי אנחנו שותקים

.

.

.

.

.

.

.

.

לכל התיאורטיקנים והרומנטיקנים והקומבינטורים והעיתונאים והמתפרנסים מהכדורגל הישראלי:

הכישלון של כל הקבוצות הישראליות העונה במפעלים האירופים, כן כולן – מכבי חיפה (שלא הצליחה להעפיל לצ'מפיונס והיתה חלושה גם בליגה האירופית), הפועל תל אביב (קמפיין די ביזיוני באירופה), מכבי תל אביב (ניר לוין לחוזה ארוך טווח), בני יהודה (שהובסה על ידי קבוצה שוודית) – ובכן, הכישלון של הקבוצות הללו הוא הכישלון שלכם.

כן, שלכם. שלנו. מי אני שאוציא עצמי מתוך המשוואה. הכשלון הזה הוא של כולנו, כי כולנו עלובי החיים: כולנו לא מספיק כותבים עד כמה הכדורגל בארץ גרוע, ובעיקר- מה צריך לעשות כדי לשפרו.

כולנו פשוט אוכלים את מה שכל המושחתים ונמוכי המצב מבשלים לנו. ורבים מאיתנו אף אומרים שזה טעים. וממציאים מיני תיאוריות, ולעתים מזומנות אף כותבים דברי שבח על הכדורגל הישראלי.

כן, כולנו עלובים לא פחות מהשחקנים, המאמנים, ואפילו העסקנים. אנחנו – האוהדים והעיתונאים – אשמים. עלובים כמו מה שאנחנו מסקרים.

אנחנו כמעט תמיד שמים פעמינו לטפל. מסכימים עם כל מה שנעשה כאן. עם כל המינויים של המאמנים הלא טובים (שכשלו כבר אינספור פעמים בעבר, וברור כי ייכשלו גם בתחנה הבאה). עם זה שלא מצמיחים כאן מספיק שחקנים טובים. עם זה שאין כאן טכניקה בשיט. עם זה שאין כאן תנאי עבודה בשיט. עם זה שהאגודות מתייחסות לעיתונאים כמו לזבל. עם זה שכמעט אין גישה לשחקנים. עם זה שאין כאן פאבים לאוהדים. עם זה שאין כאן מועדוני אוהדים פיזיים, שבהם אוהדים יכולים להיפגש ולהכין אביזרי עידוד (ולעשות עוד מיליון ואחד דברים). עם זה שלא משלמים כאן משכורות, וכי המשכורות ודמי ההעברה כל כך מנופחים. עם זה שאין כאן חצי מקצוענות כמו שצריך להיות. עם כל הבלוף הזה שנקרא כדורגל ישראלי.

בלוף שאין לו שום היתכנות כלכלית, ולעתים אף לא מוסרית. אנחנו לא צריכים כאן כדורגל מקצועני, ויש לנו כזה ביותר משתי ליגות. אנחנו צריכים שחקנים שימצאו עוד עבודה. כי הם גם כך לא מספיק טובים בכדורגל.

אנחנו צריכים כאן עיתונאים שיכתבו רק על דבר אחד: תרבות ספורט. וגידול שחקנים. ודרישה להביא אנשי מקצוע זרים שייפתחו כאן את דור העתיד. אבל דבר וחצי דבר ורבע דבר לא נעשה. אנחנו משקרים את כולם ואת עצמנו. אנחנו אשמים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

בורוביץ' בדה באזר

 

 

 

אחחח איזו עונה בליגה השישית באירופה
רוצים לבנות קבוצה? קודם תקימו את המועדון

24 Comments

כסיפוביץ 15 בדצמבר 2011

טוב.
צרך לחבר את הפוסט הזה עם הפוסט של לוינטל כי התגובות שם יהיו תואמות, אבל בדבר אחד אתה טועה [שלא שבכוונה]

רוב העיתונאים כאן גרועים יותר מהשחקנים.

הצהובונים חוגגים וערוץ הספורט הוא בושה וחרפה שמחפש רק לכלוכים מחדר ההלבשה.
גם אם יביאו משהו זר יחתכו אותו בלי הרדמה.

אני שותף לעצבים שלך בורוביץ אבל הפתרון הוא חרם כללי על הסמרטוטיאדה הזו.

תומר חרוב 15 בדצמבר 2011

אני מעתיק את מה שכתבתי אצל לוינטל:

לא ממש מסכים עם הפוסט.

אם לא ראית את המשחקים, מאיפה לך שזה כל כך גרוע? ואיך בכלל מודדים רמה? איך מודדים את הרמה בליגת העל השנה לעומת שנה שעברה ולפני שנתיים? ודווקא לפני חודשיים כולם חגגו את זה שיש שלוש נציגות בשלב הבתים. אז פחות או יותר כצפוי שלושתן עפו, מה הביג דיל?

חבל שאתה לא רואה את המשחקים. היית רואה שלסכנין, אשדוד, קרית שמונה ועכו יש אחלה כדורגל. הייתי בדוחא, נתניה מול סכנין. שתי קבוצות שרוצות לנצח, קצב טוב, הזדמנויות, קהל. הפועל פתח תקווה האחרונה היא קבוצה ראויה ולא רעה בכלל שירקנו דם בקופסא כדי לצאת עם תיקו, רמת השרון שהייתה מועמדת לירידה עושה חייל עם נבחרת אולסטאר לעניים של לפני חמש ועשר שנים.

כשהגדולות בקאנטים אז אומרים שהרמה גרועה, כשהגדולות טובות אז אומרים שיש פערים ויותר מידי קבוצות לא ראויות בליגת העל. חלאס, יש כדורגל מחוץ לארבע המאוסות.
ולא שאין מה לשפר, יש לי המון ביקורת על הכדורגל הישראלי, לאורך ולרוחב. להנהלות, לאוהדים ולשחקנים. אבל מה הטעם בביקורת רק לשם הביקורת?

ואני מוסיף: התוספת היא בגלל שאתה מדבר על אשמה ואחריות. ואיזה אחריות אתה לוקח בעצם? אתה כותב טקסט על כמה המצב גרוע ועד כמה כולנו אשמים שאנו לא מתריעים אבל אתה עושה לעצמך חיים קלים- שום הצעה קונקרטית לשיפור. יודע מה? אני גם לא חושב שאתה באמת רוצה לשפר, אני לא חושב שהכדורגל הישראלי קרוב לליבך(וזה בסדר גמור).

Avg. Joe 15 בדצמבר 2011

מסכים באופן מוחלט עם בורוביץ ועם כסיפוביץ. וכך גם עם הפוסט של לווינטל. (ששם בחרתי להגיב בדברים דומים).

האמת העמוקה היא שהכדורגל מעצם היותו הספורט הפופולרי בישראל (כן, עדיין. אולי רק הפרוות (הסינטטיות) והרולקסים (מזוייפים?)של חמישי בנוקיה (כמעט מתאים האמת שהיה מתאים יותר לקרוא לו סלקום…) משקף נאמנה את מי שאנחנו כולנו.

העדפה של הישגים מיידים (אקזיט, מישהו?) על חשיבה ותכנון ארוך, העדר תרבות ומסורת (דשא טוב צריך רק מים וכיסוח-במשך 250 שנים..), ותחושת אני ואפסי ועוד.

נא להוציא את הנושא הזה מדה-באזר. אל תתנו דריסת רגל ללוזוניה (ולא שקודמיו ע"ע גברי לוי) ולפרוספריזם בתוך המקום הזה שמוקדש לספורט.

ואחד לדרך: גם מה שנכתב בפוסט וגם התגובה הזו שייכות אף הם לשדה שסביב הכדורגל הישראלי והישראליות בכלל – חוסר הנחת והעדר שביעות רצון, פלפול והדעה ההפוכה=יהודים אנו (עד שלא יוכח אחרת)

יואב בורוביץ' 15 בדצמבר 2011

כסיפוביץ- לא חושב שצריכים להחרים, אלא פשוט להתייחס לדבר כפי מה שהוא. לכתוב עד כמה הוא גרוע. ויותר חשוב: להציע כל הזמן איך לייעל. ובעיקר לתחקר מדוע המצב כה גרוע. ברור שהעיתונות בארץ לא עושה זאת.

תומר חרוב- לא מבין מדוע אתה אומר שאנחנו לא רואים את המשחקים. האמן לי, ראיתי בימי חיי הרבה יותר מדי משחקים בכדורגל הישראלי (ואני עדיין רואה המון). גם את המשחקים אתמול ראיתי. ולא מעט פעמים גם כן כתבתי על מה לא טוב בכדורגל כאן ואיך אפשר לשפר (אבל ברור שלא מספיק, בזאת אני מודה). אבל אל תכתוב שהכדורגל הישראלי אינו חשוב ללוינטל או לי. אני מגיל 7 צורך את הכדורגל הזה בלי הפסקה. באופן תמוה אני עדיין צורך אותו. נכון שחלק מזה הוא בגלל המקצוע שלי. אבל הייתי מת שתהיה כאן תרבות כדורגל יותר טובה.

ג'ו- הכדורגל כאן משקף בצורה הטובה ביותר את מי שאנחנו ואת מה שישראל הפכה להיות. בזאת אתה צודק במאה אחוז. לכן תפקידו של הכדורגל ממשיך להיות כל כך חשוב. כי הוא משקף אותנו ואת תרבותנו אחד לאחד.

כסיפוביץ 15 בדצמבר 2011

בורוביץ
אתה יודע טוב ממני מי באמת שולט בתקשורת.

לשפוך אלפי מילים ולתחקר כבר לא עוזר, אחרת קופמן היה ממונה לשר הספורט.
ישנם אנשי מקצוע שמבקרים כל הזמן את השיטה [צביקה שרף לדוגמה].

ישנם עיתונאים שהמעסיקים שלהם רק מחכים למוצא פיו של היו"ר כדי למרוח פונטים בגודל 72 על העמוד הראשי.

עיתונאי מבקר היום הוא סוג של דון קישוט.

המכה האמתית והרצינית היא תמיד לכיס וצריך שהיא תהיה כמה שיותר כואבת.

בוא נראה כמה המדינה על כל המוסדות הציבוריים וארגוניי ההימורים החוקיים מרוויחים כל שבת מהליגה.

הרי אם תחרים את המפעל הזה בתוך כמה שבועות היהודים הנכבדים לא יוכלו לשאת בהפסדים ויקראו לשינוי.

ליגת העל זה מוצר כלכלי וכל עוד אתה מבקר אותו במילים ואותיות כאילו לא עשית כלום.

הפסדים של מליונים כל שבוע ירעידו את המערכת מהר מאוד.

תומר חרוב 15 בדצמבר 2011

יואב. ההתייחסות לגבי צפייה במשחקים מכוונת יורת ללווינטל שכתב שהוא לא רואה משחקים פרט לאלו של הפועל. אני לא יודע אם יצא לך לראות משחקים מחוץ לארבע המאוסות, בכל מקרה יש כדורגל לא רע. לא מדהים אבל גם לא רע.

לגבי אם הכדורגל קרוב לליבך. אני לא מכיר אותך אישית, זה מה שמסתמן מהקריאה שלי את הטקסטים שלך. לפרוסנר ולאלפסי יש לא פחות ביקורת אבל בקריאה אי אפשר לפספס שיש להם המון אהבה לכדורגל הזה.

תפיסת המשחק היא מכלול שלם, בקריאת הטקסטים שלך עולה שאצלך התפיסה היא חד מימדית. זה טוב שכותבים באופן ביקורתי, אני גם מעדיף את זה. אבל כשזו רק ביקורת וכשהיא חוזרת על עצמה אז זה בהחלט לגיטימי אבל פחות מעניין וגם פחות אמין.

יואב בורוביץ' 15 בדצמבר 2011

תומר- אענה לך כמו גדעון לוי. כולם כותבים על אספקטים חיוביים בכדורגל שלנו. צריך אחד שיכתוב רק מדוע הוא אינו טוב. עדיין לא נמצא כזה, אגב, ב-63 שנות עצמאות.

תומר חרוב 15 בדצמבר 2011

אתה מעוות קצת. דבר ראשון לא חסר מי שכותב על הצדדים השליליים, ממש לא. דבר שני, לא הכל שחור ולא הכל לבן, אם מבקרים וכותבים לעומק אז זה בא לידי ביטוי.

הופמן 15 בדצמבר 2011

לשם שינוי, מסכים עם הכל. אם יו"ר ההתאחדות מרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה, למנות את מי שרוצה ולהתנהג איך שהוא רוצה ואנחנו לא עושים כלום, אנחנו אשמים. ואם המשחק המרכזי, גולת הכותרת, ספינת הדגל של הכדורגל שלנו, מפורשן על ידי אדם שלכולם ברור שהוא לא נמצא שם בשל כישוריו, ומשחקים אחרים מפורשנים על ידי "אישים" שלא תורמים כלום להבנה שלנו או לכדורגל שלנו אלא רק למעמדם האישי ואנחנו לא עושים כלום בנדון, אנחנו אשמים. ואם קבוצה בישראל ממשיכה לתלות שלט על דלתה "אין כניסה לערבים" בשל לחץ אלים של אוהדים, ובקבוצות אחרות האוהדים מרשים לעצמם לסכן את חייו של המאמן, אנחנו אשמים.
לפני כמה חודשים הוכחנו לעצמנו שאנחנו יכולים להוריד תאגידי ענק על הברכיים ולהרעיד את האדמה מתחת למנהיגים שלנו. אין סיבה שלא נעשה את זה גם בספורט.

אזי 15 בדצמבר 2011

אני חושב שהתקשורת אשמה.
זאת אומרת, לא אשמה ישירה במצב, אלא אשמה שהמצב לא משתנה.
הרי כל סדר היום במדינה הזאת מוכתב מהתקשורת. לחצי מהאנשים פה אין דעה על כלום אם הם לא קוראים עיתון.
כמה פעמים שמעתם בתוכנית ספורט או תוכניות פסאודו חדשות בכלל, משפטים שמתחילים ב ”קראתי היום בעיתון ש…”
אם אתה עיתונאי, למה אתה ממציא לי כתבות מהעיתון?
ולכן אני חושב שהתקשורת אשמה, או לפחות שתיקון המצב הוא בלעדית באחריותה!
אם מחר, בכל העיתונים הגדולים בישראל ובאתרים הגדולים, תהיה כותרת אחידה, ”איך יכול להיות שכשהשורגלן הישראלי יוצא לחו”ל הוא מתפעל מהאימונים ומהאינטנסיביות, לעומת בארץ שאימון ערב הוא עונש??”
ישר עניין החוסר מקצוענות יעלה לסדר היום. בכל שיחות המסדרון ידברו על הכדורגלנים העצלנים, ובכל תוכניות הרדיו יעלו שחקנים ובעלים ומאמנים וסוכנים וישאלו אותם למה אין יותר אימונים, כמו שכתוב בעיתון?

הבעייה היא שאין אף עורך ספורט בארץ שזה מעניין אותו, כתבה כזאת מקבלת רבע דף בעמוד 6 ביום שאין בו משחקי כדורגל…

בכל מקרה, אני באמת מאמין שרק העיתונות יכולה להזיז דברים בארץ.

הופמן 15 בדצמבר 2011

התקשורת זה אנחנו, ובמיוחד היום. נדמה לי שרוב האנשים כבר מקבלים את רוב המידע שלהם מחברים בפייסבוק ובמייל. גם אם לא, לדעת החברים על מה שמשודר בתקשורת הממוסדת יש הרבה יותר השפעה מאשר פעם.
ודה באזר הוא הוכחה טובה לכך – אתה מגיב כאן לאיש תקשורת וכך גם לשישה מתוך הבלוגים האחרים פה. אנשי התקשורת קוראים את התגובה שלך, מגיבים לה ומושפעים ממנה.

אזי 15 בדצמבר 2011

הופמן, אני לא מסכים איתך.
דה באזר זה לא התקשורת. גם לא פייסבוק.

כשאני אומר תקשורת אני מתכוון לכותרות מדורי הספורט של ידיעות, מעריב והארץ (לישראל היום אין שער כל כך), ולאתרים ואן וספורט5.
מהגורמים שכתבתי, ומהגורמים האלה בלבד, נגזרות הכתבות במדורי החדשות השונים ובכלל סדר היום הציבורי (בספורט).

קח את מקרה ברקוביץ' לנבחרת. מועמד מטעם עצמו, שהצליח להכניס את עצמו לכותרות, ולמרות שלוזון מעולם לא שקל למנות אותו, אבא שלי, שלא אוהד ספורט, יודע שאיל ברקוביץ' מועמד לאימון הנבחרת.
אבא שלי, אגב, לא מכיר את שאר המועמדים. הם לא בכותרות.

דה באזר הוא בדיוק ההפך מהתקשורת. כמות הנושאים שיש פה שלא מופיעים בתקשורת היא בלתי נגמרת.
אתה אומר שחלק גדול מהכותבים פה הם עיתונאים. אז איך זה שלא היתה אף כתבה באף עיתון על זה שלוזון מקדם שחקנים שלו לנבחרת, למרות מספר פוסטים בדה באזר, כולם ע”י עיתונאים פעילים? איך אין אף כתבה על התפרקות הכדורגל הישראלי מהיסוד, למרות שני פוסטים רק היום באותו נושא בדיוק?

כותרות בעתונים גורמות לבאז. הן גורמות לאנשים לדבר, גם אם אין להם מושג בספורט. כבר שמעתי המון אנשים שמדברים על שחקן כזה או אחר שהוא תותח בלי שראו אף משחק שלו.
הבאז הזה הוא שגורם לאנשים לזוז.
הוא שגורם לאנשים לצאת למחאת האוהלים. המחאה הזאת התחילה מנושא מסויים, העתונות שינתה את הנושא ושילהבה את ההמון.
העיתונות היא שגרמה לאנשים להפסיק לקנות קוטג', למרות שאין להם מושג כמה עולה גביע.

בלי כותרות בעתונים, שום דבר לא זז פה.

Amir A 15 בדצמבר 2011

הסוגיה של מצב ותרבות הספורט בישראל רחבה יותר מעיתונאי זה או אחר ומיו"ר התאחדות זו או אחרת. השאלה היא מה תפקיד הספורט מבחינה חברתית. אפשר לראות כאן מספר תשובות:

1. בעבר הספורט היה כלי לשרת פוליטיקאים (משה דיין ומכבי תל-אביב, אולמרט ובית"ר ירושלים ועוד ועוד). מעניין אם בפריפריות זה עדיין כך. עם התפתחות התקשורת וגורמים כמו מספר ערוצים בטלוויזיה, אינטרנט, רשתות חברתיות וכדומה, אין יותר צורך בקבוצות ספורט ככלי לחיבור עם מצביעים פוטנציאלים.
2. אמצעי לרווח כספי, בין אם על-ידי רווח מהקבוצות עצמן או באמצעות הימורים (חוקיים או לא). בשביל זה אין צורך לפתח תרבות ספורט. המהמרים יהמרו בכל מקרה, כך שכל השקעה כספית היא בעצם בזבוז של כסף על רקע המטרה האמורה של רווח כספי.
3. שליטה על הזמן הפנוי של ההמון. זמן פנוי לבני אדם זה לא דבר טוב. הם עלולים להתחיל לחשוב ובסופו של דבר עוד יבינו, חס וחלילה, שהמשטר לא פועל לטובתם ושאולי יש דרך טובה יותר לחיות. הצורך הזה לא קיים בישראל כי השיח הבטחוני הוא היחידי שקובע. ובמצב הדמוגרפי בישראל אין אפשרות שאם אנשים יפסיקו ללכת לארועי ספורט אז הזמן הפנוי יביא אותם פתאום לחשוב שאולי יציאה מהשטחים וחלוקת ירושלים אלו הפתרונות שיביאו להם שגשוג ורווחה. ואם כך, אז לא צריך לבזבז כסף ומשאבים שיבטיחו שהם ימשיכו ללכת לארועי ספורט.
4. הנאה לשמה. אבל המטרה הזו סורסה על מזבח האשליה של הג'ניוס היהודי והמחשבה שישראל צריכה להתבסס ולפרוח על בסיס אינטלקט. והיום כבר אין אינטלקט אבל עדיין יש את האשליה. הממסד לא רואה בספורט משהו שצריך להשקיע בו כמו שצריך להשקיע בחינוך.

בקיצורו של דבר, הבעיה היא לא בעיתונאים או בשחקנים. הבעיה היא שאף אחת מהמטרות שלשמה מדינות וחברות מפתחות תרבות ספורטיבית לא מתקיימת בישראל.

ברק 16 בדצמבר 2011

אם מסתכלים על הדברים מקודת המבט הצינית-מציאותית, צריך להזכיר גם ממי ההתאחדות מקבלת מנדט.

1. בהגדרה, ההתאחדות מייצגת את הקבוצות, לא את האוהדים ולא את הקבוצות שהם אוהדים – את כל הקבוצות כולל ליגה ג'. לכן, תקנונית, האינטרסים שלה לא יכולים להיות תואמים את שלנו.

2. ההתאחדות יכולה להפסיק לקבל תקצוב מממשלת ישראל – כל זמן שרק לה יש את המנדט מפיפ"א ואופ"א לשלוח נבחרות וקבוצות למפעלים שלהן – היא מחזיקה את כל התעשייה בביצים

מיכאל 15 בדצמבר 2011

מה זה הדבר הזה שאתם מכנים אותו "תרבות ספורט" ? את מה אתם מציעים לשנות חוץ מהגישה של העיתונות ?
אין פה שום ביקורת או אירוניה בשאלה רק ניסיון לברר למה באמת הכוונה.

Amir A 15 בדצמבר 2011

אני יכול להעיד רק מהיכן שאני יושב (קונטיקט, ארה"ב). הנה מספר דוגמאות:

1. בכל בית ספר בנוסף לשיעורי הספורט יש קבוצות ספורט שמתחרות נגד בתי ספר אחרים באזור, גם לבנים וגם לבנות. הילדים לא חייבים לקחת חלק בזה, רק אם הם רוצים. האימונים הם אחרי שעות הלימודים וזה מצריך את ההורים להתארגן על הסעות וכדומה.
2. בתיכונים יש לך כבר קבוצות מאורגנות יותר ותחרויות של המדינה והארץ. מדובר כבר בצוותי אימון, אמצעים, תקשורת וכדומה. משדרים את המשחקים (ולא רק כדורסל תיכונים אלא גם פוטבול ובייסבול) ברשתות מקומיות ואת הטורנירים הגדולים ברשתות ארציות.
3. יש מגרשי ספורט בכל חור. הספורטק בישראל? אתה מוצא 2-3 כאלו בכל עיר מסכנה. בסופי שבוע אתה תראה בכל מגרש שכזה מבוגרים משחקים בייסבול, כשהם מתארגנים לקבוצות של גברים ונשים ונפגשים למשחקים שבוע אחרי שבוע.
4. ליגות מאורגנות לילדים. הדוגמא הכי טובה היא הליטל ליג בבייסבול.
5. הכבוד שרוכשים לספורטאי עבר גדולים. השם בייב רות' מעביר צמרמורת בגב של אנשים שההורים שלהם עוד לא נולדו כשהוא כבר נפטר.
6. הקשר שהספורט יוצר לקהילה – ספורט קולג'ים, כשאנשים חוזרים כל שנה לפגוש מכרים מהעבר או היכן הם למדו והטריגר לכך זה המשחקים של קבוצת הספורט.
7. התפיסה של ספורט כחלק מבילוי בשעות הפנאי, החל מעשרות מגרשי גולף שמפוזרים בכל מקום וכלה בטיילגייטינג לפני כל משחק פוטבול.

ועוד ועוד.

רפאל 16 בדצמבר 2011

העניין הוא שהכותבים על ספורט לא רואים את ההדחה מאירופה כמשהו רע. מבחינתם יש להם סקריפטים מוכנים לפי סיטואציה ומצב רוח.
דווקא כשהולך גרוע התחושה היא שיקראו אותם יותר וירצו 'לרקוד על הדם'.
הרצון הכנה לראות פה תרבות ספורט מזכיר את הפתגם- תפסת מרובה, לא תפסת.
קודם שיהיה לנו אחד מהדברים ואז נדבר על איך משלבים.
לא, סתם. זה סוג הדברים שכותבים בעיתון למשל.

בשורה התחתונה-
יש לך פה לא מעט תומכים ומאמינים בדרך, זה בסיס טוב להתחיל עימו.
זה חשוב לך, תחשוב חיובי. תצליח!

תורג'י 16 בדצמבר 2011

אם האנשים שכותבים וקוראים בדהבאזר היו מנהלים את הכדורגל הוא היה נראה הרבה יותר טוב.
בכלל, אני בעד להקים מפלגת דהבאזר שתרוץ לשלטון!
ואני לרגע לא ציני.

אוסטרלי 16 בדצמבר 2011

למתבונן מרחוק נדמה שמפלגת דה בהזר עולה בקנה אחד עם גב' זועבי.

תורג'י 16 בדצמבר 2011

אתה אוסטרלי. ואני כמעט אוסטרלי. טוב לדעת שיש עוד אוסטרלים שקוראים כאן.

מישו 16 בדצמבר 2011

טקסט מתנשא, תגובות מתנשאות, גועל נפש.
הכל גדוש בשנאה עצמית שמאלנית.
כמה בוז, כמה מרמור, על ענף הספורט הפופולרי בישראל.
מי שנכנס לדהבאזר עוד עלול לחשוב שכל עם ישראל עוסק בניינרס ובפאקרס, ולא חולה על בית"ר ירושלים, פשוטו כמשמעו. מי שקורא את הפוסט הקיצוני ואת התגובות המתלהמות אליו עלול לשכוח שכדורגל הוא הענף היחיד שמסעיר פה את הציבור (עם כל הכבוד ללי קורזיץ, שאליפות העולם בשייט גררה פה יותר כותרות מאשר בפרת' עצמה), והיחיד שיכול למלא איצטדיונים בשירה ובאהבה (מלבד למכבי תל אביב בכדורסל, עוד אחת משנואות האתר הזה).
אז מר איתן בקרמן (שאני יודע אישית כמה הכדורגל הישראלי יקר ללבך), כל עוד האתר שלך יביע כזה בוז, כזאת שנאה, כזאת התנשאות, כלפי הכדורגל הישראלי, תישאר תקוע עם אותם אלף גולשים. אומנם "איכותיים", אבל דוחים. לדעתי גם גזענים.

רפאל 16 בדצמבר 2011

ילדים עארסים, מנהלים עבריינים, תקשורת זוממת ואוהדים מפגרים יקומו ויקראו לדה באזר חבורה של מתנשאים גזענים. בשביל הבידור הזה אני בא לכאן.

ברק 16 בדצמבר 2011

רפאל, אתה תוקף לגופו של אדם ולא לגוף הדיון. נכון שהמילה "שמאלנית" היתה מיותרת פה, וההתייחסות לפוטבול מוקצנת, אבל מה שהוא אומר זו באמת נקודה למחשבה. נכון שיש הרבה מה לשפר, אבל אם יש גם טוב – מותר להראות אותו ולדבר גם עליו…

ברק 16 בדצמבר 2011

אחרי שקראתי את התגובות וחשבתי קצת בהמשך לדיון על "תקשורת" ו"דיון ציבורי" והאם היא ביקורתית מדי או חנפנית מדי, נראה לי שצריך לחדד איזו נקודה: ההבדל בין עיתונאים לבעלי-דעה.

יש בתקשורת הספורט בארץ המון בעלי דעה, חלקם אולי חנפנים אבל רובם ביקורתיים, לדעתי ברמה חמוצה עד מטונפת (עמיר פלג, אבי רצון, קופמן). מי שנקרא "עיתונאי ספורט" בארץ הוא למעשה רק מסקר. אין עיתונאי ספורט אמיתיים בארץ

Comments closed