איפה הייתי

 

הייתי בארבעת הימים האחרונים באי קסום ביוון במסיבת רווקים של חבר.

לא הבאתי איתי מחשב. הטלפון שלי לא עבד. וגם לא היה חיבור אינטרנט במקום (היה, אבל במחיר גבוה).

לא דיברתי עם ישראל פעם אחת. החברים שלי דיברו אבל הם לא חובבי ספורט גדולים.

לא עודכנתי בכלום.

נחתתי היום לפנות בוקר ומייד עם הנחיתה חבר שנסע איתי ראה באייפון שלו שאולימפיאקוס ניצחה בשניה האחרונה בגמר היורוליג.

התבאסתי- לא בגלל שאולימפיאקוס ניצחה (רציתי שתנצח). אלא בגלל שנמנע ממני לראות אולי את השידור החוזר מבלי לדעת את התוצאה בלילה.

הוא גם עידכן באותו רגע שמנצ'סטר סיטיי זכתה באליפות.

רגש הקלה הציף אותי. אבל זה היה צפוי, חשבתי לעצמי.

רק כשהגעתי הביתה הבנתי מה היה. ומה הפסדתי.

ואז גם הבנתי שהפועל ירושלים הפסידה פעמים רצוף מול חולון.

והבנתי שמכבי פתח תקווה ירדה ליגה.

ושהקליפרס ניצחו בגיים 7. ושהיה גיים 7 בסדרה בין הלייקרס לנאגטס.

ושטל בנין עזב את הפועל חיפה לטובת מכבי נתניה.

ושאלישע לוי אולי יאמן במכבי תל אביב.

כל כך הרבה דברים קרו בעולם הספורט בזמן שהייתי ביוון.

אגב, פגשתי כמה וכמה יוונים באי לפקאדה ואף אחד לא דיבר איתי על פיינל פור היורוליג.

גם אני למעשה שכחתי מזה ואפילו לא שאלתי.

לא אכפת לי שלא צפיתי בפיינל פור היורוליג. גם משחקי ה-NBA שהפסדתי אינם מעציבים אותי.

גם לא ממש אכפת לי מה שקרה בכדורגל שלנו ושמכבי פתח תקווה ירדו (למרות שזה נחמד, חייבים להודות).

אבל זה שלא ראיתי את מנצ'סטר סיטי לוקחת אליפות בדרך שהיא לקחה אליפות- את זה אזכור כל חיי.

כפי שכל חיי אזכור שעזבתי את הבית של החבר ב-1994 כ-40 שניות לפני סיום המשחק בין ניו יורק ניקס לאינדיאנה פייסרס ופספסתי את מה שרג'י מילר עשה שם עד שריקת הסיום (8 נק' רצופות כמדומני).

כעת אני חושב שאם הייתי צופה אתמול במשחק של סיטי נגד QPR אז מה שקרה לא היה קורה. אני לא הייתי זוכה לצפות בדבר כזה.

לעולם לא אדע.

העיקר שסיטי אלופה.

ועוד יותר חשוב- שיונייטד לא אלופה.

אני לא חושב שהגיע לה.

אני חושב שאם הייתה זוכה באליפות בגלל מפגן לוזריות היסטורי של הסיטי (לא לנצח את QPR בבית במחזור הסיום) אז זה היה שובר שיא חדש של ווינריות ליונייטד ומאמלל אותי לתקופה מאוד ארוכה קדימה.

אז לפחות זה לא קרה.

וגם אם לא ראיתי את הנס, לא נורא.

בעצם כן.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ערב של שושנים
מברוכ גלן

17 Comments

טימי 14 במאי 2012

גם אני ראיתי את המשחק בין הניקס לאינדיאנה עד דקה וחצי לסוף. עד היום מדי פעם הזכרון עולה ואיתו התהיה איך?? איך לא חיכית עוד קצת. רק עוד קצת??!!
מאז אני משתדל שלא להפסיד את הסוף. לפחות למדתי משהו..

בעז 14 במאי 2012

אני סגרתי את הטלויזיה שלוש שניות לפני סוף הזמן החוקי של מכבי נגד ג'לגיריס. מה כבר אפשר לעשות שלוש הפרש לליטאים וקליעות עונשין שלהם:))

אורי 14 במאי 2012

שורות קצרות או רווח גדול מדי ביניהם לא הופך פוסט בנאלי על הערב של אתמול – למשהו מתוחכם או פילוסופי, בסה"כ למדנו שהיית באי מסוים ופיספסת את אחד מערבי הספורט הגדולים, בשביל זה ישנה ספה.

matipool 14 במאי 2012

מזכיר לי שכשנכנסתי לאוטו בדרך הביתה אחרי הנחיתה ( תרתי משמע ) מאיסטנבול ב-2005 , שמעתי את טל ברמן מקטר לאביעד על זה שבגלל שהוא צריך לקום כל כך מוקדם לתכנית ברדיו , הוא הלך לישון במחצית המשחק כשמילאן הובילה 3:0 כי כבר לא היה טעם למשחק ..

פראליה 14 במאי 2012

בורוביץ', אף-פעם לא מאוחר להחליף חברים.

יואב בורוביץ' 14 במאי 2012

לא כל החברים שלי כאלה..

פראליה 14 במאי 2012

hope for you :)

איתן מקטמון 14 במאי 2012

כמו שאמר פעם יהודה אטלס החכם –
"חזרנו בערב עייפים אך מאושרים
אבל הפסדנו בטלוויזיה סרטים מצוירים"

ניינר 14 במאי 2012

בדיוק חזרתי אתמול מחופשה בעקבה (אסף דה קופ בטח מאד יעריך את זה) אבל אירגנתי את זה כך שאגיע למחצית השנייה בפרמייר ליג והיה שווה גם שווה לוותר על כמה שעות חופש עבור הדרמה המטורפת הזו.זה היה כל כך מלהיב שלא ממש לקחתי ללב את ההפסד של הפועל בכדורסל כמה שעות לאחר מכן. בעצם, אם להיות כן, שמחתי על ההדחה הזו כי היא חסכה לי ביזיון מול מכבי.
היה נהדר לצפות באתלטיקו לוקחת את הגביע תוך עישון שישא מפוטמת בחברת עשרות ירדנים שלא הפסיקו להתפעל מפלקאו ובצדק.

ערן לוי 14 במאי 2012

בקרמן, הזכרת לי נשכחות…
לפני מספר שנים הכרתי בחורה. היא התגוררה בקרית מוצקין, אני באזור. באחד מימי השבוע עליתי צפונה כדי לפגוש אותה. הצעתי שנצא בערב, היא שאלה: "אין איזה משחק נבחרת היום?". אמרתי לה "עזבי משחק נבחרת, אסתדר בלעדיו, גם ככה הנבחרת איבדה כל סיכוי". יצאנו לפאב בקרית ביאליק, שתינו קצת, קישקשנו קצת וחזרנו אליה הביתה. רק בבוקר הבנתי מה פספסתי:
נבחרת ישראל, במשחק שלא קבע דבר, ניצחה את נבחרת צרפת 2:3. עם "ראובן עטר, בפארק דה פראנס" ועם "מאיר תירגע". מהבחורה נפרדתי לפני שמונה עשרה שנים, את קליפ המשחק אני שומר עד היום על ה-USB. זה מה שנשאר.

ניינר 14 במאי 2012

אני הייתי בפריז באותו יום ובכלל לא עלה בדעתי ללכת למשחק…אולי כי הייתי לפני כן במשחק מול צרפת ברמת גן וקיבלנו מהם 4-0 אם אני לא טועה

rondi 14 במאי 2012

ב-25 למאי 1999 חגגתי את יום הולדתי ה-22 עם מיעוט החברים שלי שהיו בארץ באותו הזמן. למחרת הייתי צריך לחזור ליחידה שלי לקראת אימון חשוב של צוות המסלול שעליו פיקדתי באותו לילה. למרות שגמר בין מאניונייטד לבאיירן מינכן נגע לי באופן אישי כמו הבחירה בין ביבי לליבני, סדר העדיפויות פה די ברור. במחצית, כשהמפקד שלי עבר לאיים עליי בטלפון, כבר היה לי ברור שזה 1-0 קלאסי. ממש לפניי שהגעתי לבסיס שמעתי עדכון לקראת הדקה ה-90 עם אותה תוצאה צפויה.

בערך יומיים אחר-כך שמעתי על הטרבל הארור!

מעולם לא התרגשתי כל-כך ממשחק ששוחק בין שתי קבוצות שאף אחת מהן אני לא אוהד. כאוהד הסלטיקס, מכבי חיפה, ליברפול וברצלונה, השמחה הכי גדולה שלי העונה הייתה שמחה לאיד.

ואני אפילו לא מתבייש בזה!!!

roei034 14 במאי 2012

אני הפסדתי את מצסטר יוניטד בגמר הצמפיונס 2-1 משני שערים בתוספת הזמן. גם בחורה. אבל אתמול בלי ספק זה ערב הלוזרים או הקבוצות "הדפוקות" של העיר הקליפרס, אולמיפיקוס…..

איתן 14 במאי 2012

לכל המפספסים מומלץ לקרוא מערכון קצר של חנוך לוין בשם "בזמן שהשתנת" מתוך הספר "מה איכפת לציפור. בחור יוצא לרגע להשתין באמצע סרט וכשהוא חוזר מתברר לו שפיספס את כל הדברים להם ייחל במשך כל חייו.

תiמר 15 במאי 2012

ואני, חובב כדורגל מושבע, כמו רבים אחרים הלכתי לישון
במחצית של מילאן ליברפול ):

יואב בורוביץ' 15 במאי 2012

הייתי באיסטנבול ורציתי לעזוב במחצית המשחק. כשנשארתי, הרגשתי שסתם נשארתי. שהדבר הנכון היה לעזוב.
כי ליברפול טינפה את המגרש במחצית הראשונה. וזה היה אחרי שנים רבות של אכזבה מהקבוצה. נראינו כמו דגי רקק מול מילאן, שהייתה כל כך יותר טובה מאיתנו למרות שאוהדיה הבזויים הגיעו רק ביום המשחק (בערך 15 אלף) בעוד שאוהדי ליברפול גדשו את איסטנבול ברבבותיהם (כ-50 אלף לפחות) כבר שלושה-ארבעה ימים לפני.
אולי בגלל זה נשארתי במשחק. בגלל האוהדים. ודאי לא בגלל השחקנים.
לבסוף השחקנים גמלו לאוהדים.

שם נחוץ 15 במאי 2012

תן לי להבין נכון, רצית לעזוב במחצית גמר ליגת האלופות?

יש אנשים שלא מעריכים את מה שיש להם ביד. בין אם זו מועדון כדורגל כמו ליברפול, או מקצוע כמו עיתונאי ספורט, או הזכות לשבת ולצפות במו עייניך במשהו שלא לרבים יוצא לחזות.

Comments closed