תובנת ג'ינובילי

 

כמעט שליש (16/50) מבין חמישים השחקנים שנבחרו לגדולים ביותר ב-NBA בחמישים שנותיה הראשונות (1946- 1996) היו אמריקאים לבנים.

כיום, מבין 50 הקלעים הבולטים ב-NBA יש שלושה אמריקאים לבנים בלבד- קווין לאב, דייויד לי ורייאן אנדרסון- השניים הראשונים, הקלעים המובילים, לא הגיעו לפלייאוף.

בסך הכל מבין 50 הקלעים המובילים בליגה יש שמונה לבנים, ביניהם ארבעה אירופאים ודרום אמריקאי אחד.

הדרום אמריקאי הזה אינו מאנו ג'ינובילי!

לואיס סקולה, ארגנטינאי אחר, אוחז בכבוד עם 15.5 נק' בממוצע למשחק במדי היוסטון רוקטס שמעמידים אותו במקום ה-35 בדירוג קלעי ה-NBA.

ג'ינובילי, שחקן ספסל של סן אנטוניו ספרס, בסך הכל במקום ה-80 עם 12.9 נק' בממוצע.

 

בדרך כלל סופרים כוכבי NBA לפי הסטטיסטיקה שלהם שלרוב אינה משקרת.  ג'ינובילי הוא היוצא מן הכלל.

בעשר עונות NBA יש לו מספרים יפים למדי (15.2 נק', 4 ריב', 3.9 אס') אך ברור כי משמעותו היא של כוכב על.

הוא היה שחקן מאוד משמעותי בשלוש אליפויות של סן אנטוניו ספרס. למרות שעלה מן הספסל. חוץ מזה הוא הנהיג את בולוניה לזכייה ביורוליג (2001, וגם זכה ב-MVP של משחק הגמר) ואת נבחרת ארגנטינה למדליית זהב באולימפיאדת אתונה ולכסף באליפות העולם ב-2002.

ג'ינובילי הוא פיוצ'ר הול אוף פיימר- לא רק בגלל הישגיו הכביבים אלא גם בגלל האופן שבו הוא משחק כדורסל.

מדובר בוירטואוז. שחקן חכם ביותר עם שליטה נהדרת בכדור, מסירה נפלאה, חדירה מצוינת, וקליעה מעולה.

כיוון שהוא משחק בסן אנטוניו כל השנים הללו, גם כשחקן הגנה הוא לא איום ונורא (למרות שאין מה להשוות להתקפה).

מאז הצטרף לליגה רק לשלושה שחקנים לבנים היה אימפקט דומה לשלו: דירק נוביצקי, סטיב נאש ופאו גאסול.

כל הארבעה אינם אמריקאים. מבין כל האמריקאים הלבנים בליגה רק לאחד (לאב) יש סיכוי להיות כדורסלן בספירות הללו.

סיבות רבות מדוע הכדורסלן האמריקאי הלבן הוא כמעט בגדר זן נכחד.

המשחק הופך עם הזמן ליותר אתלטי ובכלל כמות הלבנים שמצטיינים בליגה קטנה- כולל הבינלאומיים.

כיום אמריקאים לבנים צעירים רבים מלכתחילה אולי מתייאשים מהאפשרות להגיע ל-NBA או להיות כוכב כדורסל. השחורים מרגישים שזה לגמרי המשחק שלהם והם מציפים אותו בכל הרמות והגילאים (למרות שהשחורים מרכיבים פחות מ-14% מהאוכלוסיה בארצות הברית).

נשמעות גם טענות כי אמריקיאם לבנים סובלים מאפליה מסוימת כי גם המאמנים שלהם לא מאמינים שהם יכולים להתפתח לכדי כוכבים. ספק אם זה נכון. עדיין במכללות יש המון אמריקאים לבנים. אבל כמות מזערית מהם הופכים לשחקני NBA סולידים.

שוב אומר- בשנים האחרונות גם כמות האירופאים (הלבנים) שנבחרת בדראפט הולכת ופוחתת. ב-NBA מבינים שההיסטרייה האירופית שנוצרה על ידי השלישיה הגדולה- נוביצקי, ג'ינובילי (ארגנטיני-איטלקי) וגאסול- לא בדיוק הצדיקה עצמה.

ועדיין אני מעוניין לחזור לרביעייה הזו (כולל נאש) ולשאול מדוע מבין 224 מיליון אמריקאים לבנים אין איפלו שחקן אחד ברמה הזאת? (עד לאב השנה, אבל הוא עדיין צעיר ומוקדם מאוד לשפוט אותו)

הרי תשתיות הכדורסל בארצות הברית, ובוודאי ללבנים בני המעמד הבינוני, הן מעולות. מתקנים, מאמנים, ליגות תיכונים ו-AAU, מכללות, הכל.

ובכל זאת, התפוקה כמעט אפסית.

שוב- נחזור לרביעיית הלבנים הבינלאומיים.

נוביצקי- ספק אם ניתן לייצר שחקן כזה, 2.13 מ' עם יד כזאת ופלואידיות אתלטית כזו. נוביצקי, מעבר להיותו כשרון עולמי חד פעמי, הוא תוצר של עבודה של שנים של אחד על אחד עם הולגר גשווידנר, כדורסלן מערב גרמני לשעבר ואיש די קיצוני  שלקח את נוביצקי ועבד אתו כפי שאף מאמן לא עובד עם אף שחקן בעולם.

נאש- לא אתלט דגול הגם שדי מוכשר. בהחלט ניתן לייצר שחקן כזה. תוצר של עבודה אישית חולנית- מאז שהוא בן 15 עובד לפחות 5-6 שעות ביום על שיפור יכולות אישיות.

גאסול- בהחלט שניתן לייצר שחקן כזה. גבוה חכם עם יד טובה מחצי מרחק ומובים מצויינים בקרבת הסל. יש מספיק אמריקאים גבוהים וקואורדינטיבים שניתן לפתח אותם להיות פאו גאול (או משהו קרוב אליו). אולי העובדה שהם מתחרים עם שחקנים שחורים גבוהים מקשה על האמריקאי הגבוה הלבן להתפתח עם הביטחון שמאפשר לכשרון לצמוח כך. אבל אנחנו כבר רואים את קווין לאב, שככל הנראה יתפתח לגבוה טוב מגאסול- והם בדיוק באותה עמדה.

ג'ינובילי- על פניו הכי קל לפתח. ג'ינובילי אינו גבוה במיוחד (1.98 מ') וגם אינו פריק אתלטי נדיר. הוא בסך הכל שחקן של מיומנויות. לאמריקאים לבנים רבים יש יד כמו שלו. העניין הוא הכדרור, החדירה והמסירה. השילוב בין ארבע התכונות הללו קיים אצל השחורים הטובים בליגה אבל לא אצל אף לבן, אולי למעט נאש.

ג'ינובילי גבוה מנאש. והוא סקנד גארד. אין עוד סקנד גארד או סמול פורוורד לבן שמשחק כמוהו ומביא את תמהיל המיומנויות שלו. הוא האקזמפלר.

על פניו, ניתן לפתח יד כמו שלו, ואפילו כדרור וחדירה. אבל מסירה? זה כבר הופך את השחקן הזה לנדיר. אבל לא עד כדי כך נדיר שמבין כל כך הרבה אמריקאים לבנים לא יהיה ניתן לפתח מספיק שחקנים שלפחות מתקרבים לרמת ג'ינובילי.

כדאי לשים לב לדבר נוסף שהופך את ג'ינובילי לכל כך מיוחד. הטעיות הגוף. שינויי הכיוון המפתיעים, האחד על אחד. רואים שיש לו רקע של כדורגלן.

גם לנאש יש (אביו ואחיו היו שחקנים מקצוענים). אני חושב שגם לגאסול. לנוביצקי יש רקע בכדוריד- גם משחק שמפתח קואורדינציה, שינויי כיוון, ראיית משחק ומיומנויות שמתאימות לכדורסל- רבים מבין כדורסלני יוגוסלביה הגדולים (וגם מבין הרוסים) שיחקו כדוריד בילדותם.

האמריקאי הלבן הצעיר המוכשר בכדורסל במרבית המקרים גם ישחק בייסבול ואולי פוטבול, משחקים שלמעט ערכים של אתלטיות וקשיחות קשה לראות איך הם תורמים לפיתוחו של כדורסלן.

אבל יש לג'ינובילי (ואולי גם ללבנים הבינ"ל הגדולים האחרים) דבר נוסף שאין כמעט לאף אמריקאי לבן. ביטחון, משחקיות, שחצנות, ברוואדו.

כל הדברים שרוכשים על מגרש המשחקים ברחוב, כשמשחקים נגד הילדים הכי מוכשרים ושחצנים.

הבעיה של האמריקאים הלבנים היא שהם לא משחקים כמעט ברחוב מול הילדים השחורים. הכדורסל שהם רוכשים הוא סכמטי מדי, נעדר אלמנט אנושי.

השחורים עדיין כן משחקים ברחוב. בנוסף לזה, הם משחקים במסגרות המסודרות.

הוסיפו לכך את היתרון האתלטי ותבינו מדוע הכדורסלן האמריקאי הלבן כמעט נמחק.

אבל הוא יכול לחזור. אם ישלחו את הילדים לשחק במגרשי הרחוב ויוסיפו לתפריט הספורטיבי שלהם גם כדורגל.

 

חזרה לנוסחה הישנה
ליגת שוקי ההון: לברון ופייסבוק

24 Comments

ניינר 28 במאי 2012

היתה למנו הטעייה אחת במשחק לקראת הסוף (כשהוא שולח את דוראנט לקיבינמט) שהיא רגע טהור ומזוקק של כדורסל עילאי. איזה שחקן!

אלכס 28 במאי 2012

האקים דה דרים לדעתי היה הראשון ששכלל את השילוב בין כדורגל לכדורסל לאומנות.

רונן דורפן 28 במאי 2012

לחלוטין. זריזות וקוארדינציית הרגליים שלו לשחקן גבוה היו הטובים אי פעם.

שניר 28 במאי 2012

הסיבה המרכזית לכך שרוברט הורי טוען שהוא שחקן הפנים הטוב בהיסטוריה , וזה אחד ששיחק עם שאקרובינסוןדאנקן.

יואב בורוביץ' 28 במאי 2012

אלכס- ברור שזה נכון. האקים הוא ראש וראשון לשחקני הכדורסל שגדלו ככדורגלנים. אגב, גם לואל דנג שיחק כדורגל וזה עוזר לו מאוד בכדורסל. ולעוד כמה שחקנים זרים. עבודת הרגליים ושינויי הכיוון והשליטה בכדור וגם הדמיון- את כל הדברים האלה אפשר להביא מהכדורגל לכדורסל. גם את האחד על אחד, ואפשר להבחין בכך באופן משמעותי אצל ג'ינובילי, שהאחד על האחד שלו הוא של כדורגלן. אף כדורסלן לא משחק כך.

דוב 28 במאי 2012

תודה לך.

תמיד ראיתי בגינובילי שחקן שהביא את הכדורגל לכדורסל, הכי קרוב לאמן אמיתי.

על אולג'וואן לא חשבתי אף-פעם, אבל זה לחלוטין נכון, ההטעיות, הזריזות, הכל מההתחלה שלו בכדורגל.

בני תבורי 28 במאי 2012

יופי של פוסט בורוביץ'. איפה אתה ממקם את קוקוץ' וסבוניס?

יואב בורוביץ' 28 במאי 2012

בני- שניים מהשחקנים האהובים עלי בכל הזמנים. לשניהם סגדתי. הייתי רואה אינספור משחקים במיוחד כדי לראות אותם. גם בתקופת ג'ורדן, יותר אהבתי לראות את קוקוץ' (למרות שאני כמובן לא משווה בין השניים). לצערי, אירופה כבר לא מייצרת שחקנים כאלה יותר. מובן מתוך הטקסט, שאמריקה אפילו לא מתקרבת לייצור שחקנים כאלה. זה עצוב. אבל המציאות הנוכחית בפני הכדורסלנים הלבנים היא לגמרי שונה. אתה יכול להצליח רק אם אתה עילוי וקלעי כביר. ברור שסאבוניס וקוקוץ' היו כאלה. אבל גם היה להם סייז נדיר.

אופיר 28 במאי 2012

מאוד נהנתי לקרוא, יואב.

תגיד, לא שכחת איזו מדליית זהב אולימפית של מנו שם מעלה…?

יואב בורוביץ' 28 במאי 2012

בהחלט שכחתי. תודה אופיר. הוספתי.

אלון 28 במאי 2012

הסנטר הכי טוב בליגה לבן. קוראים לו מארק גאסול.

מישקה 28 במאי 2012

אני מת על מארק גאסול, הוא שחקן נהדר עם המון אינטיליגנציית משחק והוא משתפר משנה לשנה, אבל אם הוא היה הסנטר הטוב בליגה, ממפיס היו מעפילים לסיבוב שני. הוא סנטר נהדר, אבל הוא רחוק מהדומיננטיות שמאפיינת מישהו שנחשב לטוב בליגה בעמדה שלו- התקפית והגנתית. אולי בעתיד זה יקרה, אבל אני בספק. בכל מקרה, הוא בשלישייה המובילה.

מישקה 28 במאי 2012

יואב, אני חושב שאתה טיפה מזלזל באתלטיות של מאנו ג'ינובלי. הוא ממש לא "בסך הכל שחקן של מיומנות". אם תראה לי עוד שחקן לבן בגובה שלו עם האתלטיות הזו, אני אוריד בפניך את הכובע. הוא אתלט מדהים, ששולט בגוף שלו בצורה נהדרת ועדיין מסוגל לחתוך הגנות כמו סכין חמה שחותכת חמאה, גם כשהוא מתקרב ל35. הדברים שהוא עשה בפלייאוף 2003, הם דברים שמעטים שחקנים מסוגלים לעשות- לא רק מבחינת מיומנות, אלא גם מבחינת יכולת גופנית נטו.
לגבי שחקנים לבנים אמריקאים- שאלה מעניינת. ישנם כמה שחקנים מעניינים כרגע בליגה, שחקנים לבנים שמשלבים יכולת אתלטית עם יכולת קליעה (צ'ייס באדינג'ר מהרוקטס והיוורד מיוטה ג'אז). השאלה אם יש להם את הדחף להפוך לגדולים באמת, או שמכיוון שהם התחנכו על מגרשי פרקט ולא על האספלט של השכונה, חסרה להם התחרותיות והקשיחות הדרושה.

יואב בורוביץ' 28 במאי 2012

מישקה- אתה צודק, נוצר רושם שאני לא מספיק מכבד את האתלטיות של ג'ינובילי. ולא היא. הוא בהחלט אתלט נהדר. עוד יותר לנוכח גילו. הוא לא שחקן הכי חזק בעולם ואין לו דאנקים מהדהדים (למרות שהוא בהחלט מסוגל לכמה דאנקים יפהפיים) אבל הוא אתלט מצוין, ודאי יחסית ללבן. בהשוואה לסקנד גארד שחור הוא לא אתלט יוצא דופן, אבל סולידי פלוס.

איתן 28 במאי 2012

אכן תיאוריה יפה – הילדים הלבנים מתקשים להתמודד עם האתלטיות של השחורים ומנתבים את עצמם למקומות בהם קל להם יותר לבלוט.

איתן 28 במאי 2012

ובנוסף – דובר פה לאחרונה על מנגנון הסקאוטינג שנותן עדיפות לאתלטיות. יכול להיות שהרבה נאשים, ג'ינובילים ולארי בירדים הולכים שם לאיבוד.

יואב בורוביץ' 28 במאי 2012

איתן- לא חושב שהולכים לאיבוד. אם הילד מוכשר בכדורסל הוא ישחק. ויש אינספור מסגרות לילד הלבן לשחק בהן. אפילו יותר מאשר לילד השחור. אבל אולי כן יש אמונה עמוקה אצל ילדים, ואולי גם אצל מאמנים, שהכדורסל המודרני לא נועד לילד הלבן. כי תקרת האתלטיות שלו מוגבלת. במקרים רבים לצערנו זה נכון. אבל מי שהוא מספיק מיומן ומוכשר ויש לו אתלטיות סבירה כנראה כן יכול להגיע לרמה של שחקן סולידי ואולי אפילו כוכב ב-NBA.
אבל בגדול- לילד שחור שהוא גם מוכשר טכנית וגם אתלטית יש יותר סיכוי להצליח מלילד לבן שהוא מוכשר טכנית (ואולי גם אתלטית יחסית לגילו). כי הסיכוי של הלבן לבלוט אתלטית כשהוא בוגר הרבה יותר קטן.

מישקה 28 במאי 2012

ההבדל הוא שילד שחור שמוכשר אתלטית אבל לא טכנית- סיכוייו להיות שחקן בליגה הזו עדיין קיימים.
אני מסתכל על אוון טרנר ועל טייריק אוונס- שני אתלטים נהדרים, חזקים, מהירים, קופצים גבוה. כל מה שהיית רוצה מספורטאי. ואז אני רואה את הג'אמפ שוט שלהם ויש לי בחילה. אני כבר מעדיף את הג'אמפים של שון מריון- הם אולי מכוערים אבל הם לפחות נכנסים.
ועוד מדובר בשני כוכבים צעירים, שנבחרו גבוה בדראפט ופותחים בחמישייה. אני חושב שיש נטייה להעריך אתלטיות יתר על המידה בליגה, ולא להעריך מספיק מיומנות.

בר שושני 28 במאי 2012

אז תסתכל על שחקנים לבנים ששלטו לחלוטין במשחק המכללות, הקל יותר מבחינה אתלטית, וקרסו לחלוטין במעבר לאן.בי.איי (רק אחד מהם הצליח להתקדם, וזה בגלל שהוא עבר על תכונות שלא היו לו כשחקן מכללות, וגם בגלל שהוא אתלט סביר):

1. בובי הרלי.
שהיה אחד מרכזי המכללות הגדולים ביותר שיצא לי לראות (לעזאזל, הוא היה הגדול והטוב מכל רכזי המכללות שיצא לי לראות). הבעיה שלו היתה שהוא קצת קטן פיזית ולא אתלט מספיק טוב.

מספרים במכללות: 12.4 נקודות, 7.7 אסיסטים, פעמיים (רצוף) אלוף, פעם אחת הפסיד בגמר.

מספרים באן.בי.איי: 3.9 נקודות, 3.3 אסיסטים (1.4 איבודים), 35% מהשדה, חמש שנים בליגה (ארבעה בסקרמנטו, אחת בונקובר, אחר כך אני חושב שהוא עבר תאונה קשה וגמר את הקריירה דה פקטו).

2. אדם "ג'ים" מוריסון
שלקח את גונזאגה (של גון סטוקטון בעבר) רחוק, כשהוא פחות או יותר השחקן היחיד בקבוצה. בעונה האחרונה שלו הוא היה באמת בלתי עציר לחלוטין – כל זריקה בינגו. אבל הוא גם היה איטי, ולא מאוד חלש, והניתור שלו היה קצת נמוך. אין לי מושג איפה הוא היום.

מספרים במכללות (בסוגריים – המספרים בעונה האחרונה שלו): 19.7 נקודות למשחק (28.1) 51% מהשדה (50%), 5 ריבאונדים (5.5).

מספרים באן.בי.איי (בסוגריים – בעונה הראשונה, הטובה יותר): 7.5 נקודות (11.8) 37% מהשדה (!!! אותו מספר בעונה הראשונה, וזה לשחקן שהגיע לליגה על הטיקט של סקורר יעיל), 2 ריבאונדים (2.9).

אפשר לראות את אותו דבר קורה גם לכריסטיאן לייטנר, בובי פארי, ג'ימר פרדט, ופחות או יותר כל שחקן לבן שהוא לא אתלט מצוין (כמו למשל קווין לאב או גורדון היווארד). את העובדה שמארק גאסול כ"כ דומיננטי אני תולה בעיקר בואקום בעמדת הסנטר. אין שום מצב שגאסול נחשב לאחד מ-5 הסנטרים הטובים בליגה אם הוא משחק לפני עשור.

האתלטיות חשובה לא כי "הליגה הפכה להיות ליגה של היילייטס" או בגלל מייקל ג'ורדן, אלא בגלל שרמת האתלטיות עלתה, באופן טבעי (תזונה טובה יותר וכד'), ומשלב מסוים שחקנים לא מספיק אתלטים כבר לא היו יכולים להגיע לזריקה נוחה. אז או שהם התמקצעו (כמו סטיב קר) או שהם, ובכן, נעלמו..

יואב בורוביץ' 28 במאי 2012

בר- מסכים עם הניתוח שלך. בנוסף, אני גם חושב שמארק גאסול די אוברייטד. בעבר התייחסתי לכמות העצומה של הלבנים הפלופים שנבחרו במקומות גבוהים בדראפט מאז שנת 2000. אנסה לתת לזה לינק בהמשך. אין מה לעשות, הדרישות האתלטיות בליגה גבוהות מדי בעבור מרביתם.

איתן 28 במאי 2012

מעניין איך בירד היה משחק אם לברון היה שומר עליו. מישהו זוכר איך הוא שיחק כשדניס רודמן שמר עליו?

בר שושני 28 במאי 2012

בירד היה עילוי כדורסל, ועילויי כדורסל היו תורמים בכל מצב, בכל אופן ומול כל יריב. אבל זה לא פייר – פאונד פר פאונד, אם מנטרלים אתלטיות, בירד היה שחקן הכדורסל הגדול בהסטוריה (כלומר, אם מחר לוקחים לכל השחקנים את האתלטיות שלהם ומחזירים אותם לשיא, בירד הוא השחקן הטוב בהסטוריה בלי תחרות כמעט).

ד"ר גולדמן 29 במאי 2012

והיה לו הכי מעט להחזיר (-:

Yavor 29 במאי 2012

מה יהיה עם כל הדוקטורים שצצים פה? נתחשב בדעתכם גם בלי התואר…

Comments closed