רמון זה לא פתרון

 

אני לא אוהב חיבור בין פוליטיקאים לכדורגל. לא עושה כבוד לפוליטיקיה ובטח שלא לכדורגל. אני לא יודע אם חיים רמון צריך להיחשב כפוליטיקאי לשעבר או עדיין פעיל.

ברור לי כי רמון אוהד הפועל ורוצה בטובתה. אבל אולי גם בטובתו דרכה. אולי זה אפילו לגיטימי, הרי כולנו רוצים בראש ובראשונה בטובתנו (או בטובת קרובינו).

נצא אפילו מתוך הנחה שכוונותיו של רמון בנוגע להפועל הכי טהורות שאפשר. שהוא לא רוצה להרוויח כסף ממנה. לא רוצה להרוויח פופולאריות (למרות שזה בא עם הטריטוריה). לא רוצה כלום. חוץ מהצלחתה של הקבוצה.

גם אם כל אלה נכונים האם הפועל צריכה את רמון?

ומה זו הפועל בכלל?

לדעתי היא אוהדיה. האם אוהדי הפועל צריכים את רמון? לכאורה כן, הרי הוא מי שמגרש את טביב.

אולי הוא גם יכול להזרים כסף שיעזור לקבוצה להצליח.

האם זה טוב לאוהדי קבוצה שמישהו מזרים כסף שעוזר לקבוצה להצליח?

לכאורה כן.

אבל אני חושב שאוהדי הקבוצה הם אלה שצריכים לנהל אותה. למצוא את האנשים ורצוי הגופים המסחריים שיעזרו לקבוצה להצליח.

אני לא אוהב את המבנה הקיים בעולם הכדורגל שבעלי הון הם הממנים הכמעט בודדים של הדבר הזה שנקרא קבוצת כדורגל.

אפילו לא מבין אוהדים שמעודדים קבוצה שבעלי הון מזרימים לה כספים כל הזמן ולכן היא גם קודם כל מזוהה עם אותם בעלי הון.

אני לא מבין.

מדוע שהאוהדים לא יהיו אלו שמממנים את הקבוצה. מדוע לא שהקבוצה תחיה מהאפשרויות הכלכליות שגלומות באוהדיה?

מבלי שאוהדים עשירים במיוחד ישתלטו על העסק או יהיו המממנים העיקריים. מדוע שקבוצה לא תהיה מבנה שוויוני עד כמה שאפשר?

הרי זה לא הרעין של קבוצה המייצגת קהילה?

*

לכן אני בעד כדורגל הרבה יותר עני בישראל. לכן אני בעד חצי מקצוענות. לכן אני לא חושב ששחקנים צריכים להרוויח מעל 15 אלף שקלים בחודש. כי אני לא חושב שיש תשתית שמסוגלת לתמוך בזה אלמלא בעלי הון (כמעט תמיד עם אינטרים זרים) שנכנסים לעסק. וכפי שכבר כתבתי, גם אם אין להם אינטרסים זרים בעיני זה לא צריך להיות המבנה הכלכלי של הכדורגל. הספורט צריך לממן את עצמו והקבוצה צריכה לממן את עצמה. גם אם התקציב יהיה של 10 מיליון שקלים בשנה.

לאוהדי הפועל יש מספיק אוהדים. כל אחד מהם צריך לקנות מניה. כמו בקטמון. ועם זה הם יעשו מה שיעשו. ואז הם יהוו קבוצה הרבה יותר מוסרית ומדליקה מכל קבוצה אחרת, גם אם הקבוצות האחרות דוגמת מכבי תל אביב או מכבי חיפה יזכו באליפות.

מכבי חיפה היא כמו עסק פרטי של יענקלה שחר. זה לא אומר שאוהדיה לא יכולים להתחבר אליה. אבל זה כן אומר שאם שחר פתאום נעלם אז העתיד של מכבי חיפה בסכנה די רצינית. וגם אם הוא לא נעלם, הזיהוי הזה בינו לבין מכבי חיפה והסגידה לשליט מקוממים.

*

אני יודע שאני בסוג של עמדת מיעוט. למרות שיש רוחות של שינוי אצל אוהדי הכדורגל בישראל אני בטוח שלמרביתם ממש לא מפריע שבעלי הון יימנו את קבוצותיהם. לא שמעתי אוהדי הפועל מתנגדים למה שתאומים אמר אתמול, כשביקש שאוהדים מבוססים יתרמו כמה שיוכלו.

אבל אני חושב שהדרך צריכה להיות שונה וחדשה. הפועל צריכה להיות קבוצת כל אוהדיה באמת. כמו ברצלונה. ואז אולי תוכל לגייס 15-20 אלף סוסיוס. אולי פחות. אבל מי שיהיה בפנים יממן את הקבוצה, ואם היא תהיה מזוהה כדבר חיובי אז אין סיבה שחברות מסחריות לא יתנו לה הרבה כסף כספונסריות.

חברי מועדון, רוכשי מנויים וכרטיסים, ספונסרים מסחריים, הכנסות טלויזיה וטוטו- אלו צריכים להיות מקורות המימון היחידים של קבוצת כדורגל. בלי טובות של עשירים. או בעלי עניין. ראינו לאן זה לקח אותנו.

ראינו איך זה הוביל לכך שהכדורגל כמעט בשום מקום בעולם אינו רווחי ואינו די תחרותי. כי העשירים ביותר מממנים את הקבוצות הגדולות ולמעשה משמידים את כל התחרותיות עם כל היתר.

לי זה נמאס.

הפועל תל אביב צריכה להוות סמן של שינוי בכודרגל הישראלי, לאחר שהפועל קטמון התחילה זאת בליגות הנמוכות.

וכפי שכבר כתבתי: ברור שחלק מן המסקנה הוא תקציבים נמוכים וכדורגל חצי מקצועני. עם הרבה פחות זרים בשל כך. והרבה יותר שחקנים בני 16 ו-17 ש"צריכים" לשחק בקבוצה הבוגרת.

מבחינתי, הכדורגל הזה גם הרבה יותר אטרקטיבי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כן, כן, למרות חיוכו המעצבן
יום היסטורי כזה

12 Comments

MG 5 ביולי 2012

כמה דברים:
1. נתחיל בגילוי נאות – אני אוהד מכבי חיפה.
2. הקבוצה אכן מזוהה עם יעקב שחר, אבל אף אחד (אני לא מוכן להתחייב על אף אחד, אבל הכוונה ברורה) לא סוגד לו. אגב, הקבוצה גם מזוהה עם שחקני בית (רחנמא לצלן) כמו ראובן עטר ויניב קטן – גם להם לא סוגדים (וואו איזה מילה גדולה בחרת – "סוגדים" – אני חושב שהסמנטיקה פה מעט מוגזמת).
3. בו נניח לרגע שאין יותר בעלי הון בכדורגל ונניח גם שהדבר אינו גורם לבריחת שחקנים בינוניים, שכעת משחקים בארץ, לליגות כמו בוסניה וגאורגיה – האם את חושב שיש סיכוי שמחלקות נוער כמו בקריית שמונה היו קיימות אם לאיזי לא היתה את האפשרות לשים "איתוראן" על החולצה של הקבוצה הבוגרת? מה דעתך על עוד 5,000 ילדים ברחוב? (אני מתכוון לא כולל אלה שיוכלו למצוא את עצמם במקום אחר). מחלקות נוער יתקימו, אך במתכונת מצוצמת. אגב, זה לא רק הם, אלא אותו מאמן בבי"ס לכדורגל של הפועל ת"א באופקים (אני לא יודע אם יש באמת כזה, אבל הדוגמא ברורה) שיפסיק להביא משכורת הביתה.
ומה יעשו הקבוצות הקטנות? יחדלו מקיום? באיזו ליגה שורדים עם 5 בעלי מניות?
הכנסות מטוטו וטלויזיה? מי ישלם בשביל ליגה כזו?
אפילו לפני 40 שנה היו המרכזים והם מימנו את כל העניין.
הרעיון יפה לקבוצת כדורגל בליגה א' או לקבוצה עם יותר מ-100,000 בעלי מניות כמו ברצלונה – באמצע צריך בעלי הון.
אפילו בגרמניה, שם מותר לאדם יחיד להחזיק עד 49% מהקבוצה יש בעלי הון והאוהדים לא מממנים את הכל.
4. 15,000 ש"ח בחודש זו משכורת מאד נמוכה לקרירה של 17 שנים או שאתה בעצם רוצה שהם יבואו לאימון אחרי עבודה בנמל?
5. לסיכום, אני לא נגד רפורמות, אבל אתה מציע רגרסיה חדה.

roei034 6 ביולי 2012

חביבי אתה הצגת את שני הטיקונים המובילים שארצנו לא משופעת בהם. שחר ושרצקי באמת כל הכבוד. אבל כך לדוגמא את יואב כץ והפועל חיפה – המגרש בקריית חיים שבו גם הבוגרים מתאמנים וגם הנוער מוזנח מאין כמותו… מצב שבו בעל בית כמו פרוספר אזגי מחזיק קבוצה… או בעל בית כמו טביב שלא באמת אכפת לו מהקבוצה…או אחד כמו גומא אגייאר
הפתרון לדעתי היא בעלות משותפת כמו בגרמניה ששם 51 אחוז ממניות הקבוצות שייכים לאוהדים. נראה שזו צריכה להיות המסקנה והמודל המיושם. ולא תקרה של 15000 שקל, שזה מה שבניון מרוויח ליום!

רן 5 ביולי 2012

שמע בורוביץ', אתה יודע מה הסיבה העיקרית לכך שהתנועה הקיבוצית נפלה? (לא מדבר על שש – שבע הקיבוצים העירוניים במרכז או אלה עם המפעלים הגדולים)
אז ככה: לא בגלל הליכוד ולא בגלל בגין. לא נפילת ההסתדרות ולא המשבר הכלכלי של שנות השמונים. גם לא הקיבוצניקים שנמאס להם לעבוד בשביל כולם הם אלו שפירקו את החבילה. כל אלה הם רק סימפטומים. גרורות של הסיבה העיקרית שהיא: השיטה פשוט כבר לא התאימה. צורת החיים הפנימית לא הצליחה להחזיק את אורח החיים החיצוני. אסביר:
הרי הקיבוץ מהו? הקיבוץ הוא שיטת חיים טוטאלית-סוציאליסטית, שבה קבוצת אנשים יכולה לממן את הבסיס הכלכלי שלה בעזרת כוח עבודה של הקבוצה כולה. זאת אומרת, החלוצים, שהגיעו ארצה בתחילת המאה העשרים לעבוד ולחיות בארץ עם תנאי חיים בלתי אפשריים, בחרו לשתף פעולה באופן כלכלי-חברתי, על מנת לקיים אורח חיים בסיסי-קיומי. לא סתם הקיבוצים הראשונים שהוקמו היו בעמק הירדן (נראה אתכם עובדים שם בחקלאות ביולי-אוגוסט, בטח ובטח לפני תקופת המזגנים של ימינו). אותם חלוצים הבינו כי רק בעזרת שיתוף פעולה כלכלי הם יוכלו לשרוד. עצם העובדה שרוב אנשים העלייה השנייה היו צעירים חדורי אידיאולוגיה, שבחרו אורח חיים שיתופי, היא מה שגרמה לשגשוג החברתי-תרבותי של התנועה הקיבוצית. הקיבוץ היה שיטת חיים של חברה שהתבססה על אנשים צעירים, רווקים ואידיאליסטיים. לאחר שאנשי הקבוצה החלו להתחתן ולהוליד ילדים, האופי הסוציאלי של החברה הקיבוצית החל להשתנות. במקביל לכך, חלו שינויים כלכליים-פוליטיים-חברתיים-תרבותיים בחברה הישראלית כולה ובמהלך שנות השישים-שבעים-שמונים, שינויים אלו החלו לחדור ולהשפיע על הכלכלה הקיבוצית ועל אופי החיים של החברה הקיבוצית. שינויים אלו, שחקו את הבועה הקיבוצית עד אשר הביאו לנפילתה במהלך שנות התשעים וסוף המאה העשרים. למעשה, אותה שיטה שהתאימה כל כך לאופי החיים הקשה של תחילת המאה בארץ ישראל, לקראת סופה, כבר לא הייתה רלוונטית והיה צורך להתאים שיטת חיים שונה שתתאים יותר. האירוניה בדבר היא, שאת צורת החיים הקיבוצית קיבלו עליהם בתחילת המאה העשרים, אותם חלוצים, בשל המצוקה הכלכלית, ולמעשה, בתחילת המאה העשרים ואחת, אותה שיטה הפכה לנחלתה הבלעדית של אלו שיכולים להרשות אותה מבחינה כלכלית.
אז איך כל זה מתקשר?
מה שאתה מתאר זו שיטה רומנטית נהדרת. כמו בעין חרוד של שנות השלושים, ישבו כולם, כל אוהדי הפועל, ויחד יחגגו את האידיליה הקיבוצית בכך שכולם בעלי הקבוצה וכולם שווים לכולם. אין בעלי קבוצה מרשעים, ואין אוליגרכים בעלי הון קפיטליסטים חזירים, שרק רוצים לשעבד אינטרסים כלכליים ולינוק משדי הקבוצה והפועלים. כמו באספות חברים בחצר ראשונים של דגניה במהלך שנות העשרים, כולם ידברו י-ח-ד באספות הקבוצה ויחליטו י-ח-ד בצורה דמוקרטית על עתידה. והתקציב? הכסף יהיה של כולם. כולם יבחרו איך לנהלו, בצורה נקייה, שקופה והוגנת.
בדיוק כמו בקיבוץ.
רק מה?
שבדיוק כמו בקיבוץ, השיטה לא מתאימה. אתה לא יכול לנהל עסק עם 20000 מנהלים. וגם אם אתה לא רוצה עסק מרוויח (כדורגל חצי-מקצועני), עדיין יש בעיה בירוקרטית-טכנית בצורת הניהול של תקציב המורכב מכמה מיליוני שקלים, בין כמה אלפי מקבלי החלטות. הרי, מה יותר חשוב? השקעה בנוער או פיתוח של האיצטדיון? השקעה במאמן חלוצים או סנדוויצ'ים אחרי משחקים?
גם בברצלונה יש יו"ר והנהלה בכירה ולא כל הסוסיוס מקבלים את כל החלטות המועדון.
בקיצור. כמו הקיבוץ, כך הקבוצה. הלוואי והיינו יכולים להמשיך לחיות בצורת חיים שוויונית בה כולם נותנים כמה שהם יכולים ומקבלים כמה שהם צריכים. אך לא סתם דור הזהב של הקיבוצים בכלל לא היה בתקופת המדינה, אלא בשנות הארבעים (במהלך עשור זה אחוז ההאנשים שחיו בקיבוץ הגיע לשיא של 7.3% מחברי הקהילה היהודית בארץ ישראל לעומת פחות מ-2% כיום).
כמו שההווה לא יכול לסבול שיטת חיים ארכאית שכזו, כך גם האוהדים לא יכלו לסבול צורת התנהלות חובבנית שכזו.

roei034 6 ביולי 2012

כתבת יפה וארוך. אולי הכי ארוך פה. אז מה אתה חושב שהניהול של ברצלונה ביירן מינכן ורוב מכריע של קבוצות הבונדוסליג הוא כמו בקיבוץ כי יש להם מודל בו לאוהדים יש את הרוב? ולמה יצרת אנלוגיה לשיטת ניהול קיבוצית לבין שיטות ניהול שבו לרוב יש השפעה.

רן 6 ביולי 2012

תודה רבה ומצטער על האורך של התגובה הקודמתהנוכחית (כשהדברים מפריעים אז הם יוצאים ואי אפשר להפסיקם).
לרגע לא השוויתי בין מודל ניהול מועדון כדורגל לבין מודל של ניהול קיבוץ. ההסבר על תהליך התנוונותה של התנועה הקיבוצית היה אנלוגיה לאופן בו אני מתאר רעיון אידיאלי אוטופי שהיה מתאים לתקופה מסוימת וכיום איבד את תקפותו. אופן הדומה לדרך ניהול מועדון כדורגל לפי בורוביץ'. לדעתי, יש כאן הסתכלות ילדותית אוטופית לדרך ניהול מועדון. זוהי צורה לא הגיונית ולא מציאותית מבחינות רבות בדיוק באותו אופן בו הקיבוץ כיום (ואני מדגיש את המילה כ-י-ו-ם) הוא לא מציאותי ולא רלוונטי (שוב, ללא התייחסות לקיבוצים אשר יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית דרך חיים שיתופית).
לדעתי דרך ניהול מועדון, בה לאוהדים יש רוב ממניות הקבוצה, מוכיחה את עצמה ויכולה להצליח. לעומת זאת, דוגמא לדרך ניהול מועדון אוהדים כמו הפועל קטמון, לא יכולה באמת להצליח מבחינה כלכלית באופן בו תתורגם ההצלחה בצורה מקצוענית הישגית.
ודבר נוסף. אני לא חושב שהפיסקה הראשונה של הפוסט היא נכונה. אין ולא יהיה דבר כזה "ספורט ללא פוליטיקה". ההסבר ארוך ומי שמעוניין יכול לפנות לד"ר עידו נבו מאוניברסיטת בן גוריון שיסביר, אבל בקצרה: כל ספורט, במיוחד כדורגל, מתנהל בצורה פוליטית (משאבים כלכליים, תרבותיים, קבלת החלטות) הן מבחינה פנימית בתוך המועדון (במועדון יש נשיאיו"רהנהלה – הכל פוליטי) והן מבחינה כללית-ארגונית (התאחדותמינהלתקומינשינר). בנוסף, הכדורגל הישראלי טבוע מעצם הקמתו באופן פוליטי ורק עצם העובדה שהמועדון המדובר נקרא "הפועל" אומרת הכל. אז לכל מי שאומרת שצריך להפריד את הספורט מהפוליטיקה, אני אומר – אתה לא יודעת על מה אתה מדברת!!

בני תבורי 6 ביולי 2012

רן,
קודם כל, כתבת נפלא ואין מגבלות כמות כאן בדה באזר. שנית, כמי שחי בקיבוץ למעלה משלושים שנה אני בהחלט מקבל את הניתוח שלך, רק שהייתי מציע הנחה נוספת: לא הקיבוץ השתנה ולא הרעיון הפך לבלתי רלוונטי. האנשים הם שהפכו לחזירים.

יאיר אלון 5 ביולי 2012

וכולנו נשב במועצת העם כמו ביוון העתיקה ונסגור את הכנסת…

שלו 5 ביולי 2012

מסכים איתך ב 100%.

יואב בורוביץ' 5 ביולי 2012

אני בעבודה ואין לי זמן להגיב בפרוטרוט.
אבל התכוונתי לכך שהאוהדים יחזיקו בקבוצה ושנציגיהם ישבו בדירקטוריון, כמו בברצלונה- כולל נשיא שייבחר אחת לכמה שנים.

MG 5 ביולי 2012

לי זה היה מובן ועל כן תגובתי.

שמעון מזרחי 5 ביולי 2012

״בעבודה״

רפאל זר 6 ביולי 2012

ניתוח וניסוח מעולה רן, (לגבי הקיבוצים כוונתי).

Comments closed