לילה באופרה

יש הפתעות טובות בחיים

images (6)

 

כך באמצע החיים הגעתי לאופרה. הייתי פעם אחת לפני עשר שנים בפראג. אופרה שלא הכרתי של מוצארט ורציתי לצאת באמצע. אבל הלילה הגעתי שוב. התפנה לי כרטיס והלכתי עם אדם שאני מאוד אוהב. הוא רכש שני כרטיסים ב-800 שקל. ישבנו בשורה שמינית. רציתי קצת להקשיב לפני ולקרוא על "לה טרוויאטה" אבל לא הספקתי. הגעתי בלי ציפיות.

מייד בכניסה התרשמתי מהיופי של אולם האופרה. תחושה של חו"ל אבל בהקצנה, גם של זמן אחר, יפה יותר, של חיים יפים וטובים יותר. לפני הפתיחה חשבתי על איך חבל שאני לא כאן עם בחורה שאני מאוד רוצה. בטח הייתהמוכנה לבוא אם הייתי מזמין אבל לא היה לי כרטיס נוסף, וגם: אני לא מזמין אותה עכשיו לשום מקום. נותן לה ליזום. אני כבר יזמתי מספיק בעבר וזה לא עזר.

האופרה התחילה. מייד אתה נפעם מהיופי של הבמה, עליה מתרחש נשף בפאריס של לפני מאתיים שנה. נשים יפהפיות, גברים לבושים יפהפה, החיים הטובים.

העלילה מתייחסת לחיי העינוגים, לאופן שבו מתמכרים לחיים האלה. התחברתי. ויש גם אהבה. גבר רוצה אישה שרק חיה את חיי העונג. שוב התחברתי. בדרך פלא הגבר משיג את הבחורה. אבל לה יש חובות מן העבר וגם אבא שלו לוחץ עליה שתעזוב אותו. היא עוזבת. במקביל, היא גם חולה. הזוג חוזר אבל זה כבר מאוחר מדי.

וואו- אני מתנצל על הספוילרים. אבל אולי זה לא באמת חשוב. כי העלילה היא לא באמת מה שחשוב באופרה. חשובה המוסיקה, השירה, התפאורה, המשחק, הרגש. כן- רגש חשוף שגורם גם לאדם שלא מבין דבר וחצי דבר באופרות להתחבר ולהתרגש עד דמעות (פנימיות).

במהלך האופרה חשבתי לעצמי: יואב, אם בעוד שבוע בדיוק תשב בשורה שמינית בוומבלי בגמר הצ'מפיונס, האם גם אז תתרגש או אפילו תהנה באותה מידה? התשובה, לפחות הלילה, היתה לי ברורה.

לא.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

4-0. שבוע "גזור ושמור" צהוב
יומן אליפות של הניקס. סוף הפארסה

8 Comments

Amir A 19 במאי 2013

אהבת שלושת התפוזים במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, באמצע שנות ה-90. מעט זמן לאחר שהבניין נפתח. התחושה שהיתה לי אז זהה לתחושות שאתה מתאר – ניחוח של חו"ל ושל זמנים עברו. של זמנים טובים יותר (כמובן אם נולדת למשפחה ולמעמד הנכון). כמעט 20 שנים אחרי ועדיין התחושות האלו חדות בזכרון. אחד הדברים שאני מצר עליהם זה שהאזנה לאופרה לא הפכה להיות חלק מחיי הפנאי שלנו.

המאמן 19 במאי 2013

אני מאמין בכנות.
תגיד לה מה אתה מרגיש, ותדרוש תשובה: או כן או לא.
אם זה לא, תמשיך הלאה ושכח ממנה כמה שיותר מהר (הפסד שלה, מטומטמת).
בכל מקרה, מאחל שתגיד כן.

ועד אז יש לך אותנו!

גיל 19 במאי 2013

אני לא חושב שאפשר להשוות אופרה או האזנה למוסיקה לכדורגל. כשאתה הולך לקוצנרט אז אתה מתרכז במוסיקה ובמופע על הבמה בעוד אתה פאסיבי לגמרי. יש נינוחות שנובעת מזה שאתה יודע מה יקרה. בכדורגל אתה צופה במשהו הרבה יותר גמיש ולא צפוי ולכן הדרמות גדולות יותר (אם כי יש גם סיכוי לשיעמומון). אתה גם יכול להיות אקטיבי בתגובות שלך.

איציק 19 במאי 2013

האזנה למוזיקה היא ממש לא פסיבית, וכמובן שיש הפתעה ויש אי-ודאות, אחרת לא היה ביצוע מרגש וביצוע סתמי. האי-ודאות אינה כמו במשחק ספורט אך קיים וההשתתפות היא בהרגשה ובתגובה של כל הגוף ליצירה ולביצוע. מי שמוצא את עצמו םאסיבי בקונצרט או באופרה, עדיף שיסים דיסק בבית (ולא, לא צריך לקפוץ כל קרשנדו בשביל להיות אקטיבי).
בורוביץ', ממליץ לך להמשיך ללכת לקונצרטים/אופרות גם אם ללא זוגתך. זו חוייה שונה לגמרי מומבלי, לא היתי מוותר על אף אחת מהן.

גיל 19 במאי 2013

הכוונה לפאסיבית מבחינת הגוף. כל מה שאמרת מתרחש בין האוזניים. לגבי האי ודאות, היא קיימת במידה מסוימת אבל הגבולות די ברורים. זה לא שבאמצע הסימפוניה התשיעית של בטהובן פתאום תתחיל לשמוע מאהלר.

איציק 19 במאי 2013

אני מסכים לחלק ב' אך לא לא', לגבי הפסיביות של הגוף. העובדה שאתה לא קופץ כל שתי דקות עדיין לא הופך את זה לפסיבי. אכן החלק הריגשי הוא חזק, אך לא רק. הרי גם בכדורגל החלק הריגשי הוא שגורם לאקטיביות של הגוף.

שוקי 19 במאי 2013

מה זה השטויות האלה ?
איך זה קשור לספורט ?
אם הייתי רוצה לקרוא על אופרה, הייתי נכנס לאתר של אופרה…

matipool 19 במאי 2013

כל מה שאני יודע זה ששום דבר ( כמעט ) בחיי לא השתווה לאותו לילה באיסטנבול ( כמובן למעט לידת הילדים וכו' ) .
גם לא הופעות לייב של U-2 ו REM שכל אחת בתורה הייתה הלהקה שהכי אהבתי בעולם .

Comments closed