הזווית המנצחת – אורי קורט

עצבני? מתוסכל? למה אחש'לו, בוא תלמד איך נהיים ג'ורדן.

1-kobe-breaking-bad

 

לפני כמה ימים כששיחקתי עם חבר קרוב, עברו במוחי כל מיני מחשבות שנוגעות לדברים שהוא לא עושה על המגרש כמעט. הכוונה היא לא לטעויות ברמה המעשית אלא למחסור באלמנטים חשובים במשחק שפשוט עושה רושם שלא נמצאים לו בראש.
אם פעם הייתי מתעצבן על החסרונות הללו בציפיה ליותר ומוציא עליו את התסכול שלי בצורה תוקפנית, כיום אני דוקא חושב על מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב.
בעודי מהרהר באסטרטגיות הסברה, חפרתי עמוק יותר ויותר לניתוח המשחק והגעתי למסקנה שפרסום ניתוח כזה יכול לשפר להרבה אנשים את המשחק באופן משמעותי, אם הם רק יבינו ויפנימו כמה עקרונות פשוטים במשחק, שיישום שלהם עושה את המלאכה קלה ויפה והרבה יותר.
אז מי שרוצה מוזמן לקרוא, ובמיוחד גם לתת את מחשבותיו על הרעיון ולהוסיף עליו.

2

 אז בואו נצלול פנימה:

כדורסל הוא בבסיסו הטהור ביותר משחק של זוויות. תחשבו כמה פעמים אתם נתקלים במילה זוית במונחי כדורסל נפוצים ושגורים – 'פתח זוית מסירה',' זוית חדירה לסל','איזו זוית יש לו בקליעה' וכו'. הזויות נמצאות בכל זוית של משחק הכדורסל. זוית הפגיעה בקרש מהצד, הזוית של המרפק ושל מפרק היד בזריקה, הזוית בה הכדור יחזור מהקרש בריבאונד. הזוית שבה החסימה הכי מגבילה את המגן בפיק אנד רול, כל המשחק אתה מחשב זויות שוב ושוב ושוב.

הזוית היא המשחק. ההבנה הזאת מאפשרת לך לנצל חולשות של היריב על המגרש באופן שמפצה כמעט באופן מוחלט על היעדר באתלטיות, כח או מהירות. שחקנים שהבינו זאת הם אנשים כמו ג'ייסון קיד, מארק ג'קסון, סטיב נאש וג'ון סטוקטון. כולם קטנים, לא מהירים במיוחד ולא אתלטים בכלל, אבל הם יודעים בדיוק איפה להיות ולאן להשחיל את הכדור כי הם מכירים את כל הזויות (השמטתי מהרשימה את מג'יק כי הוא במקרה גדול וחזק מאוד אבל גם הוא, אמן זויות לא פראייר בכלל).

יש כמה רמות כלליות של הבנה של זוויות המשחק.

רמה 0 היא אותם אנשים שרואים את המגן שלהם רץ אליך לדאבל וחושבים לעצמם 'היי אני פנוי ממש פה, אז אין לי סיבה לזוז למקום אחר, שימסור לי כבר….'.הם לא חושבים האם אתה רואה אותם מאיפה שהם נמצאים, או אם נח לך להוציא אליהם מסירה לכיוון הזה (דרגה מינוס 1 היא אלו שאפילו מגדילים ורצים למקום גרוע יותר).

רמה 1 היא אלו שעושים את התנועות מבלי להבין אותן, כי הם היו בקט-סל ב' ולימדו אותם שאחרי פיק בא רול ושצריך לנוע על המגרש כי ככה צריך. לא תמיד התנועה תהיה יעילה אבל לפחות הם זזים.

רמה 2 היא אלו שלמדו קצת תאוריית כדורסל בחטיבת-הביניים ובתיכון, יודעים איך לחסום כמו שצריך, ככה שהמגן לא יוכל לעבור בקלות, יודעים איך לכדרר מעבר לחסימה למקום הכי טוב ופנוי לזריקה. הם מבינים שהזוית הנכונה נגזרת מאיפה שהמגן נמצא, ושהיא נתונה לשינוי כל הזמן ובטווח רחב מאוד תרתי משמע.

 

3

 

רמה 3 היא הרמה של המומחים, אלו שכבר יוצרים זויות לעצמם ולחבריהם, זויות קליעה וזויות מסירה. דוגמא ציורית לכך היא הקרוס אובר. אני הולך שמאלה כדי ללכת ימינה. אני יוצר זווית לעצמי כדי לשקשק אותך.

 כל זה טוב ויפה, אבל הקרוס אובר הוא כלום לעומת הכח של יצירת זווית למישהו אחר.

במקרה, מכנה משותף נוסף של כל החברה' ברשימה הקודמת של אגדות כדורסל הוא שהם כולם עשו קריירה במסירת אסיסטים. פה אנחנו מגיעים לנקודה המרכזית שרציתי לדבר עליה – זוית המסירה. זוהי ללא עוררין (סתם כביטוי, יתכן ויש עוררין) הזוית החשובה ביותר בכדורסל בהפרש ניכר. היא גם הזוית הכי לא מובנת בכדורסל, וכתוצאה מכך גם ממש לא מספיק מוערכת.

בשביל ליצור זווית למישהו אחר, צריך כבר שני אנשים. אחד שייצור את הזוית (או את האפשרות לזווית) ושני בשביל לנצל את הזוית. בשיתוף הפעולה הזה בין רמה 2 לרמה 3 נוצר החומר שבונה קבוצות אליפות. כאשר קבוצה שלמה משתפת פעולה ברמה הזאת מקבלים קבוצות NBA כמו סאן אנטוניו, מיאמי ודאלאס מהשנים האחרונות ולמעשה מכל שנה האלופה היא קבוצה נדיבת אסיסטים ששכללה את הכימיה הקבוצתית שלה לכדי רמה שהיא יכולה לייצר סל מתי שהיא רוצה.

אבל לא הגענו לפה בשביל לדבר על מג'יק ג'ונסון ועל אלופות NBA, אלא עליך ועל איך אתה יכול לתת בראש בספורטק.

 אז בואו נעשה שיעור קצר בכימיה.

כמה דברים קורים כשאתה משחק בלי הכדור שמובילים לפגיעה במשחק שלך.

קודם כל אתה ציני ומריר וניסיון עבר לא גורם לך להאמין בסיכויים שהשחקן עם הכדור ימסור לך בשום סיטואציה, אז אתה לא טורח לזוז בכלל כי זה נראה לך כמו בזבוז אנרגיה (לפעמים זה אכן המצב לצערי. באיזו רמה נמצא השחקן עם הכדור?). כמו כן אתה שייך לדור הOCD ואתה משתעמם בקלות כשהכדור אצל מישהו אחר ואור הזרקורים לא עליך.

 הדוגמא היא קיצונית מן הסתם אבל ברמה כזאת או אחרת זה קורה לכולם. וזו טעות. הבעיה הגדולה ביותר של הבחור ששומר עליך כרגע היא שהוא חייב לפצל את תשומת הלב שלו בינך לבין הכדור. ברגע שאתה נייח, או יותר נכון – צפוי כשאתה בלי הכדור, השחקן שלך יכול להתמקד לו ביתר נוחות בכדור, להתאים את עצמו לזוית שלו ולבוא לעזרה ברגע המתאים. כשהוא בא לעזרה, הוא מונע את הסל של השחקן שחדר, ואתה עומד לך בנקודה רנדומלית בה התחלת את ההתקפה, אי שם לפני שני כדרורים, והמסירה שתגיע אליך תפעל כמו כפתור ריסטרט להתקפה, זה אם לא תחליט שאתה נוביצקי ותעיף זריקה מצעד בתוך השלשה שנכנסת לך 1 מ10. ההגנה ניצלה את המשאבים שלה היטב וההתקפה בזבזה את שלה.

לעומת זאת כששחקן ההגנה שומר על מישהו בלתי צפוי, הוא יודע שהוא יכול להיעלם לו בכל רגע, וחייב להקדיש לו יותר תשומת לב. אז הוא כבר צריך לבחור – להתמקד בבחור שלו ולהשאיר את הכדור בלי עזרה, או לבוא לעזור ולהסתכן בלעזוב אותך בלי השגחה. ככל ששחקן בלי כדור יודע לנצל את המצבים הנוצרים לו כך שחקן ההגנה יצטרך לשלם יותר על כל פעם שאינו משגיח עליו.

 עכשיו ניסוי מחשבתי:

משחק 3 על 3, אני עם הכדור באמצע השלשה והשומר שלי צמוד אלי כאילו יש לי ריח של במבה, אתה באגף ימין בין השלשה לצבע ככה באמצע, והשומר שלך שם עליך יד בזמן שהוא פוזל לעברי מחכה לראות מה אני אעשה עם הכדור. בני בצד שמאל על המפתח והשומר שלו לוקח מטר כי בני לא מהווה איום קליעה גם לא מהטווח הזה.

 

4

 

הבעיה של רוב השומרים היא שהכדור תמיד יותר מעניין אותם, והוא ממש מעניין במיוחד כשקורה איתו משהו חשוב. אם אני סתם מקפיץ במקום השומר עדיין ישים לב אליך, אבל תמיד יש שתי נקודות מרכזיות בהן הוא יהיה יותר מדי מרוכז בכדור ביואתה יכול להשיג עליו צעד.

הראשונה היא בצעד הראשון שאני עושה לעבר הסל. נניח שאני מתחיל לרוץ ימינה (לצד שלך) בזוית רחבה כאילו אני רוצה להתפנות לג'אמפ שוט. אם אני שחקן טוב שקולע מהמצב הזה, השומר שלך, שאני בא לכיוונו, לא יכול להישאר אדיש ולהימנע מלגנוב צעד לכיוון שלי, בכוונה טובה כמובן. רק שהוא בחיים לא יכול להגיע בזמן אז אחרי צעד הוא מתחרט וחוזר ונצמד אליך. באותו רגע שבו הוא לוקח את הצעד הקטן הזה אלי, אתה יכול לחתוך חזק פנימה ולקבל את הכדור בכניסה לצבע כשהשומר שלך מאחוריך והשומר של בני בא בכלל מהצד השני של הטבעת. סלאאאם דנק!

 

5

 

השנייה היא כשאני מרים את הכדרור. נניח ועלית לתת לי פיק-אנד-רול לצד ימין בזמן שבני פתח מרחב לצד שמאל, ואני עברתי בכדרור אחד בצעד לא גדול מדי ימינה ועליתי לזריקה. השומר שלי נאבק בחסימה שלך או עבר מעליה (אולי הובלת אותו אפילו שיעבור מעליה כדי ליצור זוית בה אתה בינו לבין הסל) כלומר הוא לא יכול למנוע ממך מלהגיע לטבעת חוץ מאשר לתפוס לך את החולצה. ברגע שאני הרמתי כדרור ועליתי לזריקה השומר שלך חייב לצאת אלי כדי לנסות לחסום וברגע זה אף אחד לא מפריע לך מלהגיע לסל, ולי יש מסירה ממש קלה אליך פנימה. ווינדמיל ג'אם!

 

6

 

יישום מעולה של דוגמא 2:

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 עוד חצי שניה והשומר של בני כבר יבוא לחפות עליהם והשומר שלך כבר יחזור ואני כבר אהיה מסובך באויר עם הכדור והמסירה תצא כמו קודם, סתם.

שניה לפני זה השומר שלך עוד יכול לבוא איתך למטה ואז אני נשאר עם החלטה בין לעלות לג'אמפ או לתת לך לעבוד בפוסט מול השומר שלך. שתי אפשרויות לא רעות כשלעצמן אבל הרבה פחות טובות מהראשונה (ווינדמיל).

 עכשיו, אם השומר של בני חכם ואחרי פעמיים שהטבעת להם על הפרצוף הוא הבין את הטריק וגונב מראש ובא לעזור מתחת לסל, פה מתחיל כבר שיתוף הפעולה המשולש – אתה יכול לחתוך עמוק ימינה במקום לתוך הטבעת ולקחת את השומר של בני איתך, שאם הוא בעניינים מקבל זוית פנויה לחלוטין לסל לעוד סלאם.

 

7

 

כל זה קורה בשניה נכונה שמגיעה שוב ושוב ברגע שהשחקן עם הכדור יודע לראות את הזויות הנוצרות והשחקן בלי הכדור יודע לנצל אותן, ואתה יכול להיות כל אחד מאלה.

 אלה רק שתי דוגמאות שממחישות עיקרון פשוט מאוד, המשחק הוא דינמי וחלונות הזדמנות צצים ונעלמים בתוך שניות, כאשר כדי לנצל אותן יש צורך לשלב בין זויות תנועה ותזמון. שני מרכיבים אלה יוצרים רגעים מושלמים שמחמיצים ברגע.

הרבה מזה בנוי גם על תיאום בין השחקנים בקבוצה, וזה משהו שקל לשכלל ברגע שמודעים אליו ומתאמנים במודע על הפקת תועלת מאותם רגעים.כאמור, הזדמנויות כאלו צצות כל הזמן, במיוחד כשמשחקים עם שחקן טוב שרואה את המשחק ויוצר אותם, רק צריך להזיז את התחת ולנצל אותן, כי אם כבר הלכת לשחק, אז תשחק.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

המאמן הבא של בית"ר הוא זונה
לא ראיתי! ההפסד לאברטון

19 Comments

בני תבורי 4 בדצמבר 2013

נפלא!

סימנטוב 4 בדצמבר 2013

וואו נהדר!! תודה

אריק האחר 4 בדצמבר 2013

מדהים
מתי אתה מתחיל לאמן?

אורי קורט 5 בדצמבר 2013

אני במו"מ עם הלייקרס. לא נשאר להם כסף לשלם לי אחרי החוזה של קובי… :)

ש. בן ד. 4 בדצמבר 2013

נחמד מאד, תודה.

עידוקוליס ליפשיץ 4 בדצמבר 2013

אני אהבתי

יוני (המקורי, מפעם) 4 בדצמבר 2013

אני רק שאלה – יש משחק בו הזוית היא לא הדבר הכי חשוב? כדורגל – זוית הבעיטה והמסירה, טניס – הכל זה זויות, ובעיקר סנוקר.

אורי קורט 5 בדצמבר 2013

אני רק תשובה – פוקר, איגרוף
עכשיו ברצינות, כל משחק כדור מתרכז סביב זויות. בסנוקר וטניס זה יותר ברור כי זה ממש מול הפרצוף, כשבכדורסל (וכדורגל, ופוטבול, וכל משחק קבוצתי אחר) קל לפספס את העניין. הכוונה היתה בדיוק להדגיש את החשיבות של הזוית בכדורסל, אבל מן הסתם העקרונות האלה ישימים גם בענפי ספורט אחרים. בגלל זה למי שטוב בענף אחד קל להתמקצע בענף אחר לעומת מישהו ללא רקע בספורט בכלל, כי בבסיס הכל אותו הדבר…

גל ד 18 בדצמבר 2013

באיגרוף יש חשיבות אדירה לזוויות. למעשה כשמדברים על עבודת רגליים, מדברים כמעט אך ורק על הזווית שמתאגרף יצר בין כפות הרגליים שלו לאלה של המתאגרף היריב.

אורי קורט 21 בדצמבר 2013

יש גם עניין של העברת משקלים ושל טווח פגיעה אבל בתכלס זה נכון. הזווית שאתה יוצר גם יכולה לצמצם את שטח הפגיעה שיש ליריב שלך בך.

תמיר 5 בדצמבר 2013

אוי כמה שצחקתי. אגב, אחרי המסירה באפשרות 2 אני מעדיף דווקא טומהוק ג'אם. אבל זה כבר באמת ניואנסים.

אורי קורט 5 בדצמבר 2013

זה עניין של טעם. אני מכיר אנשים שאפילו עושים לייאפ במצב כזה תאמין או לא

דורון קרמר 5 בדצמבר 2013

יופי של פוסט.

סטס טישקביץ' 5 בדצמבר 2013

כתיבה קולחת ושנונה, מה עם להפוך את זה לסדרת הסברים תיאורטית על כדורסל..? איך צריך לעלות לבלוק? איך עומדים בחסימה כמו שצריך בשביל שהמגן לא יעבור אותנו בקלות, מה הסיפור עם הפיק-אנד-רול הזה ועוד..?

נמו 5 בדצמבר 2013

אני מוכן לייעץ לך בפוסטים הבאים על "אומנות הטראש טוק" ועל "איך מכריעים שחקן טוב באחד על אחד בעזרת שלשות מתשע מטר". אני מומחה בשניהם.

MOBY 5 בדצמבר 2013

איך שוכחים את מאיר סטייל?
לוקחים את השומר האתלטי הצעיר והאנרגטי לטיול קצר, זורקים בלי לראות אבל עם חושים מפותחים שוב בלי לראות את הסל. כשהשומר עושה הכל נכון חוץ מלדרוך על הרגל או לבצע הורדת זקיף.
ועכשיו נותר להתמסר לקפיצות החברים וחגיגות עם הקהל.
מאיר בעל הנס איזה כיף.

red sox 6 בדצמבר 2013

כל התייחסות מקצועית לספורט בעברית היא מבורכת. תודה.

שתי הערות בשוליים:
* פתחת את ההסבר בכך שכל אדם באינסטינקט שלו משתעמם ומאבד מוטיבציה כשהכדור ו"אור הזרקורים" אצל מישהו אחר. ואז הוכחת את זה כשבכל הסכימות והתיאורים הצבת את עצמך ("אני") כשחקן עם הכדור שמקבל את ההחלטות.
* בוידאו ששמת כדי להמחיש את הדוגמא השנייה, הדאנק הקליל של קווין לאב מתאפשר בזכות תנועה קטנה וכמעט לא מורגשת של שחקן הציר שנמצא במרכז הצבע. הוא עושה סיבוב קטן לכיוון *ההפוך* מהצד ממנו מגיע הכדור ומכריח את השומר שלו לנוע אחריו. אם שחקן הציר היה מסתובב לכיוון הכדור, השומר שלו יכל לסגור ללאב את התנועה לסל, להתייצב לעבירת תוקף או סתם לבצע עבירה ולשלוח אותו לקו.
זה לא מפתיע ששחקן הציר הזה הוא ניקולה פקוביץ' – אחד התוצרים היותר אינטלגנטיים של מערכת שהתנועה ללא כדור, משחק הזוויות והבנת המשחק הקבוחתי הם הערכים הבולטים בה כבר חמישים שנה.

אורי קורט 7 בדצמבר 2013

תודה רבה. בהתייחסות להערות השוליים שלך:
1. אין קשר בין הדברים. השימוש בגוף ראשון נובע משתי סיבות עיקריות – הראשונה היא שאני אכן משחק 99% מהזמן כרכז ככה שהכדור לרוב בידיים שלי וכתוצאה מכך ככה אני רואה את המשחק, בתור זה שמתחיל את המהלך ומוסר הלאה לשחקן שבתנועה. השניה היא ש"אני" הרבה יותר קצר מ"השחקן שעם הכדור" ויוצר סיטואציה שהרבה יותר קל למי שקורא להזדהות איתה ולדמיין את המהלך, לדעתי.

2. אחלה הערה ותוספת, שמתחברת היטב לדוגמא האחרונה שבא התנועה של השחקן השלישי משתלבת עם התנועה של שני השחקנים בפיק אנד רול. התנועה של פקוביץ גם מאפשרת ללאב את התנועה וגם באותו זמן מאפשרת ללאב זוית מסירה נוחה לפקוביץ אם השומר שלו בכל זאת מחליט לבוא לעזרה. יופי של אבחנה.

איברה 9 בדצמבר 2013

כיף, נכון, מזכיר תסכולים :)

Comments closed