יאללה מסיבה – נבות גולן

לכבוד סוף שנת 2013 ניסיתי לדרג את עשרת הספורטאים הטובים בהיסטוריה של ישראל.

 לדרג את הטובים בהיסטוריה זו תמיד משימה בעייתית, בייחוד כשמשווים ספורטאים שהתחרו בתקופות שונות וענפי ספורט שונים.

השתדלתי כמה שאפשר למדוד בפרמטרים של הצלחה, הישגים, תארים, הקושי בענף הספורט בו הם התחרו ועוד מספר מדדים פחות מדידים.

לפני שמתחילים יש מספר ספורטאים שכמעט והצליחו להיכנס למסיבה, אבל נשארו בלי כרטיס פנוי:

1. הספורטאית הראשונה שנותרה בחוץ מראה בצורה הטובה ביותר עד כמה איכותית הרשימה, אסתר רוט שחמורוב. אסתר היא דמות ומופת בספורט הישראלי ובאתלטיקה הישראלית בפרט, הגיעה לחצי גמר אולימפי באולימפיאדת מינכן 1972 ונאלצה לפרוש בעקבות טבח הי"א בו נרצחו אחד עשר חבריה למשלחת. לאחר ארבע שנים הגיעה באולימפיאדת מונטריאול לגמר הריצה ל100 מטר משוכות.

 2.       עודד קטש. הכשרון הגדול ביותר שצמח בכדורסל הישראלי. קטש בנה לעצמו שם במספר מועדונים קטנים בתחילת הקריירה, לפני שהגיע למכבי תל אביב, שם עשה קסמים אשר לא נעלמו מעיני המאמנים באירופה וגם מעבר לים, מה שגרם לו לחתום על חוזה בקבוצת הניו יורק ניקס! חוזה זה פוצץ עקב שביתה בנ.ב.א.

קטש התגלגל לפנאתינייקוס היוונית עימה זכה באליפות אירופה כאשר הוא גובר בגמר על מכבי תל אביב, ונבחר לשחקן המצטיין. הפציעה שגרמה לו לפרוש לאחר מספר שנים היא ללא ספק הפספוס הגדול ביותר של הכדורסל הישראלי.

 3.  בסיומה של התלבטות ארוכה, איתן אורבך נותר בחוץ. ההחלטה הזאת הייתה קשה ואין טיעון חזק למה הוא בחוץ, אז אתאר לכם מה הוא כן עשה טוב, ונראה בסוף אם תסכימו שלעשרה האחרים הגיע יותר.

מגילאי הנוער היה ברור שגדל פה ספורטאי שיכול להגיע להישגים גבוהים, באחד משני ענפי הספורט היוקרתיים ביותר באירוע הספורט היוקרתי ביותר, השחייה באולימפיאדה. באטלנטה 1996 היה אורבך חלק מנבחרת 100*4 מעורב שליחים שהעפילה לגמר אולימפי היסטורי.

לאחר ארבע שנים בסידני כבר העפיל בעצמו לגמר 100 מטר גב, ובכך עשה היסטוריה והפך לשחיין הטוב בתולדות ישראל. על הדרך העפיל לגמר אליפות העולם והיה לראשון שזוכה במדליה באליפות אירופה.

 אז לאחר שהבנתם מי נשאר בחוץ, בואו תראו מי כן בפנים:

 10: אחרי ההתלבטויות הקשות, מי שתפסה את מקומו היקר של אורבך ברשימה היא יעל ארד. אין ספק שרוב המשקל של היותה בפנים היא מדליית הכסף האולימפית שלה, מדלייה ששברה 40 שנות בצורת של המשלחת הישראלית באולימפיאדות. מדליה שפתחה את הסכר למדליות רבות נוספות מאז. בין השנים   1989 -1999, יעל זכתה ב:מדליה אולימפית, 2 מדליות באליפות העולם ו3 מדליות באליפות אירופה (אחת מזהב).  מעבר לכך, לאורך כל הקריירה ואפילו עד היום יעל היא סמל בענף הג'ודו ולספורטאיות בכלל.

 9: את המקום התשיעי תפס הכדורגלן המוכשר בהיסטוריה של הכדורגל  הישראלי, יוסי בניון. ילד צנום וצנוע מדימונה שהגיע ועדיין נמצא ברמות הגבוהות ביותר. את תחילת הקריירה החל בהפועל ב"ש בה זכה בגביע וגם ירד ליגה עם הדמעות שכולנו זוכרים. לאחר מכן עבר למכבי חיפה איתה זכהבשתי אליפויות ,והראה לכולם שהוא כמה רמות מעל הכדורגל הישראלי. יוסי החל קריירה אירופית מפוארת אשר כללה (עד היום), השתתפות בהרכבים הפותחים של שלוש מבין ארבע המעצמות של אנגליה, צ'לסי, ליברפול וארסנל. מעבר לכך, לאחר שדור הזהב של ברקו, רביבו ומזרחי פרש, הוביל יוסי פחות או יותר לבדו קמפיינים מכובדים של הנבחרת במוקדמות היורו והמונדיאל.

 8: שחר פאר. אני מודה, אם לא הייתי מנתק את חלק מהרגשות בכתיבת כתבה זו, אין ספק ששחר הייתה בחוץ וקטש היה בפנים. שחר היא ההוכחה שאין דבר העומד בפני הרצון. לא הטניסאית עם הנתונים הטבעיים הכי טובים או הכי מוכשרת, אבל עם המון עבודה קשה ואבא ומשפחה תומכת, הצליחה לעשות את הבלתי יאומן. פאר הגיעה עם הרבה עקביות לדירוג שיא (11 בעולם), שהיא במרחק נגיעה מהעשירייה הראשונה. הגיעה לשני רבעי גמר גראנד סלאם , הישגים עם נבחרת הפדרציה ומספר אליפויות ישראל. דעה שלי, אם לא הייתה מחליפה כל כך הרבה מאמנים, הייתה למעלה יותר ברשימה זו.

 7: הכניסה של אנדי רם ויוני ארליך למקום השביעי קצת מחדדת את המצב העגום של הטניס כיום, אבל לא בזה נתמקד.

אנדיוני הם הצלחה בלתי נתפסת, טניס הוא ללא ספק ענף הספורט הפופולרי והיוקרתי ביותר כשמוציאים את הכדורגל והכדורסל, ועם ההישגים שלהם לא ניתן להתווכח. זכייה בגראנד סלאם(אנדי הוסיף לכך שני תארי זוגות מעורבים), מקום בעשירייה הראשונה לאורך שנים והשתתפות בגביע המאסטרס. מעבר לכך היו שותפים מלאים לעלייה ההיסטורית של נבחרת ישראל לחצי גמר(!) גביע הדייויס שם נעצרו רק מול ספרד.

 6: בתור אוהד מכבי נתניה, בימים קשים אלה נחמה קטנה בשבילי היא כניסתו למקום השישי של מוטלה שפיגלר. הרבה פעמים אומרים על שחקנים במהלך המשחק שהסטטיסטיקה לא תצליח לתאר כמה הם עשו במשחק. כמה סופרלטיבים שלא ארעיף על מוטלה, לא יתארו איזה סמל וכמה גדול הוא היה. אבל בכל זאת:הבקיע את השער שהעלה את ישראל למונדיאל וכמובן את השער ההיסטורי במקסיקו 70 מול שבדיה, זכה בשתי אליפויות עם מכבי נתניה, שיחק בפריס סן ז'רמן ושיתף פעולה עם פלה. וכמובן שאם נשבר לך האף במהלך משחק, לפחות שזה יהיה מהיתקלות עם לא אחר מאשר אלכס פרגוסון. סליחה, סר אלכס פרגוסון.

 5: לפני שכתבתי את הכתבה חשבתי לעצמי האם יש כדורסלן אשר מגיע לו להיכנס לרשימה, חשבתי שבתור אחד שגדל על קטש, אכניס אותו. במהלך הסקירה שעשיתי על כל אחד מהמועמדים שלי הבנתי שאין דרך לברוח מזה, במקום החמישי, מיקי ברקוביץ. אבא שלי תמיד תיאר לי כמה גדול מיקי היה מעבר למספרים והתארים, אבל עם מספרים ותארים כאלה, קשה לי להאמין:

19 אליפויות, 17 גביעים, הצעה מהניו ג'רזי נטס, שתי זכיות בגביע אירופה עם מכבי תל אביב (4 סגנויות), זכייה בגביע הבין יבשתי, זכייה במדליית כסף באליפות אירופה (בה נבחר לשחקן המצטיין) עם נבחרת ישראל, כניסה לרשימת חמישים השחקנים המשפיעים בתולדות גביע אירופה, השחקן הגדול בתולדות מכבי ת"א ועוד ועוד..נראה לי שאין מה להוסיף.

 4: אלכס אברבוך. בענף שלהצליח בו בארץ זו כמעט משימה בלתי אפשרית, הצליח אלכס אברבוך לשנות קצת את התפיסה בעקבות קריירה מפוארת שכללה:

 שני גמרים אולימפיים, שתי מדליות באליפות העולם, שלוש זכיות באליפות אירופה (אחת באולם), שיא אישי מטורף שרק תופעת הטבע החד פעמית סרגיי בובקה (שיאן העולם המיתולוגי 6.14) יכול להוריד מאיכותו וטונות של ציונות וגדולה בלתי ניתנת להסברה של בנאדם שהספורט הוא חייו.

סמל, מופת, אתלט – אברבוך

 3: מדליית ארד. את השלישייה הגדולה פותח אריק זאבי.

כמות ההישגים הבלתי נתפסת של אריק לא מראה אפילו קצת איזה ספורטאי ענק הוא היה ואיזה אדם ענק הוא עדיין.

מדליית ארד אולימפית, מקום חמישי באולימפיאדה, מדליה באליפות העולם ותשע מדליות באליפות אירופה, ארבע מהן מזהב. באמת שכל זה מתגמד כשמסתכלים על האדם שמעבר לספורטאי, זאבי לאורך כל הקריירה הוא סמל, דוגמא ומופת לאיך ספורטאי צריך להיראות. כמה קלאסה, כמה מקצוענות ותרומה לענף שמנוהל בצורה בעייתית כל כך, וזה אנדרסטייטמנט. למרות זאת, נשאר צנוע ולא שוכח מאיפה הוא בא, בלי טיפת שחצנות ואולי הספורטאי היחיד שיכול לאכזב אכזבה מטאורית באולימפיאדה ולבכות בראיון מיד אחרי, ובמקום להתעצבן עליו, אתה תבכה בעצמך ותזדהה.

 2. סכסוך עם האיגוד, פגיעה בעמוד השדרה, איבוד הכרה מפגיעה עם מתחרה צרפתייה ולאחר כל זה, פרסום לאחר שנים של תחרויות על מחלת דם קשה הגורמת לכאבים עזים. לא זיהיתם? טוב תנסו שוב.

אלופת העולם ב2004, 2011, 2012 וכן גם 2013. עדיין לא זיהיתם? אני זיהיתי. טוב אולי כי נולדנו באותו יישוב.

במקום השני מתייצבת בגאווה גדולה לי קורזיץ. כואב לראות איך אלופת עולם 4 בפעמים, 3 מהן בשלוש השנים האחרונות לא זוכה שיזהו את פניה אפילו בסניף הארומה שצמוד לביתה. הדבר היחיד שמפריד בינה לבין המקום הראשון היא מדליה אולימפית.

 1: גל פרידמן משלים לענף הגלישה זכייה בצמד המלכותי.

מדליית כסף מאליפות אירופה 1995 ומדליית כסף באליפות העולם שנה אחרי, הביאו להשתתפותו באולימפיאדת אטלנטה 1996, בה זכה במדליית ארד. שנה לאחר מכן זכה במדליית ארד באליפות אירופה. מאז החלה הדרדרות שהובילה להפסד הכרטיס היקר לאולימפיאדת סידני 2000 לעמית ענבר, דבר שגרם לו לפרוש. פרידמן לא נשבר וחזר. מדליית ארד באליפות אירופה ב2001, זהב באליפות העולם 2002, כסף באליפות אירופה 2003 וארד באליפות העולם באותה שנה סללו את דרכו חזרה אל המשחקים האולימפים באתונה 2004, שם הניף את הדגל ולצלילי התקווה זכה להיות הראשון והיחיד שזוכה במדליית זהב אולימפית.

אומרים הרבה פעמים על ספורטאים גדולים באמת שאם היו עוסקים בספורט אחר עדיין היו מגיעים להישגים גדולים, אז אם אתם צריכים עוד הוכחה לאיזה ספורטאי ענק פרידמן, בשנת 2005 זכה באליפות ישראל באופני הרים.

מאחל לכם לפגוש את כל אחד מהעשרה, ואפילו שניים מאלה שנשארו בחוץ, קטש במסיבה שלי. חג שמח!