הו ואלנטינו ואלנטינו, מי היה מאמין

פוסט מאת תמי גורלי

האושר הגדול באמת הוא רגע ההבנה, השנייה הזאת שבה הבטן מתהפכת ופתאום זה מחלחל פנימה -ההבנה שאני חיה חלום.

2010 הייתה שנה מיוחדת שבה קרו דברים שקיוויתי וייחלתי להם, אבל לא באמת האמנתי שיתרחשו במציאות. פנטזיות התגשמו. עולם המוטוג'יפי הזמין אותי לתוכו, הפכתי לחלק קטן ממנו, וניתנה לי ההזדמנות לחלוק אותו עם אוהדים ומעריצים של הספורט – אבל גם עם צופים שלא ידעו דבר על הספורט הנפלא הזה, מלבד שיש איזה אחד שקוראים לו ואלנטינו רוסי.

השנה הזאת הייתה עמוסה באירועים מרגשים, מדהימים, ולצערי גם עצובים. בכיתי לא מעט במהלך העונה, לעתים מהתרגשות ולפעמים גם מצער עמוק.

בארבעה מתוך 18 המרוצים העונה, הייתי בתוך ההתרחשות, כשדרנית (עבור ערוץ הספורט), כסוקרת ובעיקר כאוהדת. במין טקס קבוע, למשמע צלילי האופנועים הרגשתי דמעה זולגת (כן כן, אבל גם אתם תדמעו מהתרגשות כשתשמעו את הצליל העמוק הזה של פאר הטכנולוגיה המוטורית).

ואז מתחיל המרוץ, לא שלהם אלא שלי – להגיע לכל מקום, למצוא את הדברים המעניינים שקורים מאחורי הקלעים, לראות הכול, להיות הגרופית שאני תוך שמירה על איזשהו פאסון שלא יסגיר כמה אני מתרגשת, כי הלב דפק כל כך חזק.

הלב עדיין דופק חזק כשאני מנסה לסכם את השנה ונזכרת במה שעברתי.

ההכרה: קשה להשתלב בחדר המדייה של המוטוג'יפי. ישנן קליקות ברורות של ספרדים, איטלקים, יפנים, קואליציה של בריטים ואוסטרלים, אמריקאים וגרמנים מבודדים. החדר העמוס בצלמים ובעיתונאים נראה די מרתיע בכניסה הראשונה.

אחרי שבוחרים איפה להדביק את השם על השולחן הנבחר – יש לקחת בחשבון האם הצפייה במסכי הטלוויזיה נוחה כדי לראות את המרוצים, נתוני המהירות והמיקומים (וכן, גם ליד מי כדאי להתיישב) – מתחילה משמרת של שלושה וחצי ימים, שכוללת אימונים, מקצי זינוק ומרוצים.

המחמאות: מרוץ הבתולין שלי היה מלחיץ והתמזל מזלי ואומצתי על ידי כמה עיתונאים שהובילו אותי ביד בין מסיבת עיתונאים אחת לאחרת. בגלל הנטייה שלי לקבוע לו"ז צפוף של ראיונות אחד על אחד עם רוכבים ואנשי מפתח באליפות העולם, יצא לי שם של עלוקה, אבל כשקיבלתי מייל מאחת השדריות הבכירות בתחום, שבו ביקשה להתייעץ לגבי ראיון שתוכנן לה – לא ידעתי עצמי מנחת.

ואפרופו אגו טריפ קטן: אין כמו פרגון של קולגות. לשמוע ציטוטים שלי בשידור המוטוג'יפי הרשמי, לקרוא את שמי מוזכר ברשימת התודות בספר הונגרי ובספר איטלקי שעתיד לצאת. ריגוש ענק.

 

  חורחה רצה – חורחה קיבל

 

הפדיחות: ההתרגשות לפעמים משתלטת עלי ואז נפלטות לי שטויות מהפה, ממציאה פניני לשון או פשוט אומרת נתונים שלא קשורים לכלום. אנדרה דוביזיוזו, שסיים חמישי באליפות העולם, שאל במסיבת עיתונאים איך זה שאני לא בלונדינית. נעבוד על זה לקראת העונה הבאה.

פדיחה אחרת לגמרי: כשהבאתי לחורחה לורנסו תמונה חתומה מבר רפאלי, המדיה הספרדית קצת הוציאה דברים מהקשרם והכתירה אותי במגזין כעורכת "בלייזר". מה אכפת להם.

הנשיקה: אותו לורנסו, ספרדי צעיר, אלוף העולם, התגלה כאחד האנשים החביבים ביותר. בין המרוצים שבהם נפגשנו חלפו חמישה חודשים, אבל כשהאלוף המוכתר ל-2010 חלף במהירות לצידי על הטוסטוס, בדרכו לקרונוע הפרטי שלו, הוא האט, בלם, עצר ונישק לשלום, כשהוא מתעניין באריכות לשלומי. חמוד, לא יעזור כלום.

התחתונים: לכל רוכב נחשב יש ליין פריטים הנושאים את שמו ואת סמליו, הנמכרים באוהלים מסביב למסלול המרוצים. השנה נוספו לליין של לורנסו תחתוני בוקסר חביבים, ומה יותר נחמד מלנצל את הקשרים ולהעלות את ערך המתנה על ידי החתמתו על המוצרים.

את חבילת התחתונים הארוזה הבאתי ליד ימינו של האלוף הצעיר, וסיכמנו שאאסוף אותם מחר עם החתימה. ביום שלמחרת, לתדהמתי, חסר זוג תחתונים אחד בחבילה. הסתבר שאחרי שבועיים של נסיעות נגמרו ללורנסו התחתונים והוא חשב שהביאו לו חבילה חדשה.

אחרי שנרגעתי מלצחוק, בעיקר בגלל פניו הנבוכות של לורנסו, לא יכולתי להתאפק ולומר שאני הבחורה היחידה בעולם שאלוף עולם לובש את התחתונים שלה, ושאלתי את האלוף אם התחתונים עוזרים לו לסיים מהר יותר. לצערי, מחסום השפה מנע ממנו מלהבין. DO THEY HELP YOU FINISH FASTER?

 

 

 לורנצו והתחתונים שלי

 

הסוד: קולין אדוארדס מארה"ב הוא רוכב ותיק, מנוסה ובעל לשון ללא מעצורים. אדוארדס הוא "רד נק" אמיתי. צייד, פטריוט נלהב, תומך להוט של צבא ארה"ב וידיד ישראל. אבל כשהוא מתחיל לדבר, איך נגיד, לפעמים עדיף שישתוק. אולי בגלל זה אדוארדס מתנהל כבר שנים ללא סוכן אישי, שלבטח היה סובל מהתקפי לב חוזרים ונשנים.

לפני שפגשתי את אדוארדס יעצו לי שלא להעלות בסביבתו נושאים שקשורים בסקס, כי הוא לא יפסיק והוא עלול להביך אותי. באחד הערבים בסוף השבוע של המרוץ בפורטוגל, הזמין אותי חבר משותף לארוחת ערב עם אדוארדס. אחרי שבדק שאין עלי מכשיר הקלטה, והשביע אותי לסודיות, שיחרר אדוארדס את הניצרה וירה גסויות חסרות תקנה. וכל מה שנאמר שם, נשאר שם. נשבעתי.

 

איזו מקריות

 

הצילום: כמה דקות לפני מסיבת עיתונאים, במרוץ האחרון של העונה, תפס אותי אחד הצלמים הבכירים של המוטוג'יפי, אנדרו ווילר המוכשר, וביקש שאעמוד לפני הקיר בזרועות משולבות, כשהוא משחק עם העדשה, התאורה ומפזר הנחיות כמו סנטר למעלה, למטה, הצידה.

כששאלתי מה קרה שביקש שאפתח כך בקריירת דוגמנות, הסביר שהוא צריך לצלם רוכב מבלי לעכב אותו. מספר חודשים אחר כך ראיתי את שער המגזין והבנתי. כבוד.

 

אח של קופמן

 

ואלנטינו: לשניים מהמרוצים שנסעתי לסקר ואלנטינו רוסי לא הגיע, עקב הפציעה החמורה שחווה. היה מסביב מן שקט רגוע, ותחושת ריקנות ענקית. בצמד המרוצים האחרונים של העונה גדול הרוכבים בעידן המודרני כבר נכח, וההיסטריה גם. יותר אנשים הסתובבו בין ביתני האירוח, יותר אנשי תקשורת אלקטרונית וכתובה, הכל יותר. מה לעשות, אמנם לא אלוף 2010, אבל עדיין הגדול מכולם.

גם אני התרגשתי יותר. בכל פעם שעמד לידי, שדיברנו, החלפתי צבעים. כשאזרתי אומץ לבקש מאלוף העולם תשע פעמים שיחזיק את לוגו ערוץ הספורט הוא סירב בתחילה, כי בעבר עבדו עליו וגרמו לו להחזיק בפרסומת. אחרי מסע שכנוע והרגעה קל, שקיבל ממנהל המדיה של "ימאהה" שנחלץ לעזרתי, הצטלם האלוף וצ'יפר אותי בטפיחה ידידותית על הכתף. לא מכבסת את המעיל הזה לעולם.

המוות: שויאה טומיזאווה נהרג בתאונה מחרידה במהלך מרוץ המוטו2. הוא היה הכוכב היפני העולה, ומעבר לזה בחור מקסים, מצחיק וחברותי. קורע לב.

הפציעה: הרגע הבלתי נתפס של השנה היה הפציעה של רוסי, ששמר עד אז על רצף של 221 מרוצים. לא האמנתי שרוסי יכול באמת להיפצע באופן משמעותי. עד אותו היום, לאורך כל הקריירה, הוא נפצע בסך הכל פעמיים, באופן שאפילו לא מנע ממנו להמשיך להתחרות. מדכא.

המיטב: שני המירוצים הכי טובים של השנה. יפן –  רוסי אגרסיבי ותוקף את לורנסו. זאת הסיבה לראות מרוצים.  פורטוגל – הקטגורייה הנמוכה, 125 סמ"ק. האליפות עוד לא סגורה, שני מרוצים לסוף העונה, ושני ספרדים מתמודדים על האליפות. המרוץ מופסק בגלל תנאי מזג אוויר חורפיים במיוחד. מארק מארקז הצעיר מתרסק בהקפת החימום, ובהזנקה המחודשת מזנק – במקום מהמיקום הראשון בו היה כשהופסק המרוץ – מהמקום ה-17 והאחרון. מארקז עוקף 16 מתחרים וחוצה ראשון את קו הסיום. כוכב נולד.  

 *

הפרחה והאופנוע / תמי גורלי על פריס הילטון והקבוצה שרכשה

 

"ואם כבר" - חשיבה אסוציאטיבית
סליחה, תקלה

9 Comments

יוסי 9 בינואר 2011

תודה על פוסט מעניין. לא מבין חצי דבר בתחום, אך כתיבתך מעניינת ואשמח להמשיך לקרוא עוד על התחום.

יוסי בר ג'וחה 9 בינואר 2011

מעניין משעשע וכתוב יפה.. אבל זה לא קצת מסוכן כל הסיפור הזה עם האופנועים?

דני מכביסט 9 בינואר 2011

טקסט נפלא וולנטינו הגדול מכולם

ניינר 9 בינואר 2011

תמי, אני לא יכול לחכות ליום שבו נראה את מספר 46 , מלך מלכי המלכים, על הדוקאטי האדום!

תמי 9 בינואר 2011

מחרתיים

פאקו 11 בינואר 2011

פוסט מצויין וכתיבה מהנה.

d-d 11 בינואר 2011

נהדר !

שירלי 9 בפברואר 2011

מעולה! החיים שלך באמת חלום! ואם את צריכה עוזרת צמודה דוברת איטלקית רק תגידי… :-)

נתן מהלילי. 28 ביולי 2011

מעולה!

Comments closed