ניצחון חסר תהילה (תם רון)

(צילום: ישי קינן)

בריצה, ובענפי ספורט אחרים, יש מושג שנקרא טייפר. טייפר הוא הורדה בנפח האימונים לקראת תחרות, כשהמטרה היא כפולה: מחד מנוחה על-מנת להגיע בהמשך לביצועים אופטימליים, ומאידך חידוד של הוראות, רעיונות, פרוטוקולים לקראת התחרות, חידוד מנטלי וחידוד פיזי כאחד.

החידוד הזה הוא בדיוק מה שהיה חסר בשבת לנבחרת הרוגבי של ישראל במשחק מול אוסטריה. שלא נטעה, הם עשו את המוטל עליהם – ניצחו 11:20, משני טריים (שערים, חמש נקודות לכל אחד( של סטס גורטבוי ומתן ברוש ומבעיטות של אמיר בויטלר, שהמיר (בעיטה חופשית) בהצלחה את שני הטריים (שתי נקודות להמרה) והוסיף שתי בעיטות עונשין (שלוש נקודות לבעיטה) – סך הכל 10 נקודות אישיות. אפשר להמשיך לחלום לקראת משחקי החוץ בחודש הבא מול דנמרק ונורווגיה.

ובכל זאת, משהו שם לא היה מספיק משכנע, ולא בטוח שהיכולת הנוכחית תספיק למשחקים הבאים (למרות שדנמרק, ששיחקה בסוף השבוע מול שוודיה בטורניר שלוש האומות הוויקינגי הובסה 52:15). לאוסטרים הייתה עליונות מוחלטת בליין אאוטים (הוצאות החוץ מצד המגרש), הם גנבו כמעט את כל הליין אאוטים של ישראל, וכשישראל כבר גנבה ליין אאוט אוסטרי הם דאגו להשיב את האבידה בליין אאוט הישראלי הבא. יש על מה להתאמן לקראת המסע לסקנדינביה.

לזכותה של ישראל נאמר כי הנבחרת החזיקה רוב הזמן ובילתה בעיקר בחצי המגרש האוסטרי. השאלה היא מה עושים עם הכדור. אז ראינו גם פריצות אדירות, שתיים מהן הסתיימו בטריי, ויחד איתן החמצות אדירות עוד יותר, במיוחד זאת של מודי רדשקוביץ' דקה לפתיחת המחצית השניה.

גם כאן צריך לחדד: מסירות מדויקות יותר, פריצות החלטיות יותר. רוגבי, כמו שאנחנו טורחים להדגיש, הוא לא משחק אלים, אבל עוד קצת אגרסיביות יכלה בהחלט לעזור. ההחמצה של מודי נבעה מהחלטה שלו למסור, שמצאה את הכדור מחוץ למגרש והפכה לליין אאוט אוסטרי. אם היה ממשיך בפריצה, או נכנס לתאקל, יש יסוד סביר להניח שהכדור, גם אם לא היה הופך לטריי, היה נשאר כחול-לבן.

הכדור הוא באמת כחול לבן. הקבוצות שיחקו בכדורים החדשים יחסית של איגוד הרוגבי. כדור מצוין עבור יחסי הציבור של האיגוד. מצוין גם עבור השחקנים? ספק, לי זה בעיקר נראה מבלבל. נכון שמי שלא יודע לרקוד אומר שהרצפה עקומה, והכדור ברוגבי באמת לא עגול, ועדיין הכדורים הסטנדרטיים נראים לי מוצלחים יותר. אני תוהה מה הנבחרת הישראלית היתה אומרת אם היתה מפסידה בחוץ אחרי ששיחקה עם כדור בצבעי הסוואה.

כשהכדור כבר הגיע לאוסטרים, ההגנה הישראלית תפקדה לרוב מצוין. רוב הבעיטות שהאוסטרים בעטו כדי להרחיק את הכדור משטחם נתפסו על-ידי ההגנה הישראלי והפכו להתקפות. פריצה אוסטרית אחת הסתיימה בטריי, שצמצם מ-20:6 ל-20:11 ובעיטת המרה שלמרבה המזל הוחמצה. ראינו עוד כמה פריצות אוסטריות מהזן המסוכן (בפוטבול היינו מדברים על יארדים שנכבשו), שחלקן נעצרו בתאקלים שעם קצת פחות מזל יכלו גם להתפספס.

נחשון שוחט, רץ מחונן למרחקים ארוכים, משתמש במושג "ריצות חסרות תהילה" כדי לתאר את ריצות היום-יום בפארק, שנועדו כדי לצבור עוד קילומטראז' ברגליים, לשמור על נפח פעילות. כזה בדיוק היה המשחק אתמול, ניצחון חסר תהילה, ששמר על רצף ההצלחות של הנבחרת, שלא שיחקה מאז אוקטובר. אבל בשביל להגשים את המטרות גם בהמשך, עם נצחונות בנורווגיה ובדנמרק, צפוי לנבחרת שלנו חודש של עבודה קשה, תירגול וגיבוש מקצועי. אנחנו, כמובן, מאמינים בהם.

תם רון היא שחקנית עבר בנבחרת הרוגבי שביעיות של ישראל.

*

הבלוג של תם רון

רוגבי/ ויקיפדיה

מספר-2
אתם מוכנים לחזור על זה בבקשה?

22 Comments

מולי 11 באפריל 2011

כל הכבוד לנבחרת וכל הכבוד לכותבת המאירה תחום לא-מוכר יחסית.

אזי 11 באפריל 2011

ניסיתי לראות את המשחק אבל יש יותר מדי חוקים שאני לא מבין…
א. מה המטרה של השטיח הקבוצתי הזה שעושים בתחילת התקפה ואז מגלגלים את הכדור מתחת?
ב. למה לפעמים הכדור פשוט מתגלגל לו על הדשא, וכולם עסוקים בלהתחבק ואף אחד לא לוקח אותו?

אדם 12 באפריל 2011

אתה מוזמן להגיע לאחד האימונים של הקבוצות או הנבחרת ותקבל את כל ההסברים שתרצה…. זה משחק שרק נראה מסובך….

אלי 12 באפריל 2011

לשאלתך, והתשובות על רגל אחת:
א. השטיח, או בשמו הפחות ידוע "סקראם", הוא מצב בו 8 שחקני ההתקפה של כל קבוצה חוברים יחד, כשהקבוצה שהיתרון שלה מכניסה את הכדור פנימה. הסקראם קורה במצב בו אחד השחקנים הפיל את הכדור קדימה (אחורה מותר). שמונת השחקנים בקבוצה התוקפת מגלגלים את הכדור אחורה על מנת להתחיל התקפה, בעוד הקבוצה המגינה דוחפת אותם אחורה על מנת לגנוב את הכדור או לגרום להם לאבד שטח. מסובך, אני יודע.
ב. החיבוקים, ערמת ילדים וכו', או שוב בשמן המקצועי "ראק" הוא מצב בו השחקן שהחזיק את הכדור, זה שתיקל אותו עוד אחד נמצאים על הרצפה. במצב כזה, הכדור "מחוץ למשחק", ואם אתה רוצה לשמור אותו אתה צריך לעבור מעליו, דרך אמצע הראק.הבעיה היא שגם הקבוצה השניה מנסה לעשות את זה. שתי הקבוצות מנסות להעיף את האנשים מהקבוצה השניה על מנת להשתלט על הכדור. במידה ואחת מצליחה, עד שמישהו נוגע בכדור המשחק נעצר. זאת הסיבה שהם מתחבקים ולא לוקחים אותו, עד שההתקפה מסתדרת שוב.
מקווה שזה יותר ברור

איריס 12 באפריל 2011

אהבתי את התגובה, הקדמת אותי :) אז רק אוסיף, שאם בחורה מצליחה להבין את זה- כנראה שזה לא כזה מסובך לא?

מתבונן בקביעות מהצד 11 באפריל 2011

נבחרת מצויינת שהתחילה מאפס ומתקדמת בצורה יוצאת דופן

דורפן 11 באפריל 2011

השאלה למה הכל צריך להתחיל תמיד מאפס?

ב-1995-96 סיקרתי את הנבחרת עבור עיתון העיר, גם במוקדמות אליפות העולם (מול אוסטריה ושוויץ) וגם במכביה. וגם אז הייתה התחלה טובה ושחקנים יצאו לשחק בהשתלמויות במקומות כמו אנגליה וניו זילנד. אבל איכשהו לא הייתה המשכיות.

משהו אחד נותן לי תקווה – בענף מאד מאד יקר ללבי. עכשיו כשראגבי שביעיות נכנס למשחקים האולימפיים הוא זכאי לעליה משמעותית בהקצבות.

שחקן 12 באפריל 2011

דורפן תודה על האמון בראגבי שביעיות.

כדי ליצור משהו רציני בארץ צריך להשקיע ולגדל שחקנים מגיל אפס.

דורפן 12 באפריל 2011

אני מעדיף ראגבי-15. אבל אני פשוט מכיר את חוקי התקציב. ענף אולימפי זכאי להרבה יותר כסף. זה האבסורד בישראל – סקי מקבל יותר כסף מגלישת גלים….

אבל למדינה ברמה של ישראל אולי שביעיות זה טוב. זה יוצר בסיס של שחקנים.

אדם 12 באפריל 2011

פה עלית על הנקודה דורפן. הכל מתחיל ונגמר בכסף. אבל לדעתי המשך של עבודה קשה של הנבחרת תוביל להשגים, ההישגים הללו במידה ובאיגוד ידעו לנצל את זה, יביאו לילדים רבים שיגיעו למשחק… דומה לבום שקיבל הג'ודו מיעל ארד או הטניס מהראל לוי או דודי סלע… מינוף נכון של הנבחרת יכול להביא לביסוס של שכבה חדשה של שחקנים.

אסף 12 באפריל 2011

בארץ ובעולם, רוגבי 15 הרבה יותר פופולארי. הבעייה היא בהבדלים האדירים בין הנבחרות. בשביעיות, לעומת זאת ההבדלים קטנים יותר וניתן להגיע לרמות הגבוהות (ראה נבחרת קניה). זו הסיבה להשקיע בשביעיות.
לגבי התקציב, אומנם נבחרת הגברים בשביעיות זוכה לתקצוב, אך אין ספק כי הענף כולו, גברים ונשים, שביעיות ו-15 יזכה לתנופה רבה. התוספת תתבטא במאמנים ברמה גבוהה, תמיכה במתקנים, תקציבים לתחרויות ועוד. זה ירים את הענף כולו.

דורון 12 באפריל 2011

טוב… זקני הרוגבי באמת הופתעו מכל איבודי הכדור של הנבחרת, במיוחד מסירות שגרמו להתקפה לאבד את המומנטום. טעויות בדברים בסיסיים למדי ברוגבי.
לא יודע מי שיחק בתפקיד 9 ותפקיד 10, אבל לדעתם המנוסה של זקני הרוגבי, יום חלש שלהם מנע מהנבחרת הרבה נקודות.

שחקן 12 באפריל 2011

פוסט חסר תהילה בעל מאפייני הלקאה עצמית מהזן הנמוך ביותר. נכון, הנבחרת לא שיחקה באופן מעורר השראה וגם אירעו לא מעט טעויות, אך ראבק, היא היתה טובה יותר מהנבחרת האוסטרית ולכן ניצחה. קצת קרדיט…
יש על מה לעבוד לקראת המשחקים הבאים אך שאין באמת על מה לכתוב מתחילים לקשקש משהו על הכדור.
לידיעתך, הכדור כבר עבר אין ספור משחקים בליגה המקומית ולא הגיעו תלונות, נהפוכו,מדובר בכדור מאד בולט ובעל נוכחות.ההשוואה לכדור בצבעי הסוואה מגוכחת. משהו כאן מרגיש לי כמו נסיון לירות לכל הכיוונים, אולי איזה כדור יפגע במישהו.
יכול להיות שיש כאן תסכול מאי הכנסת רוגבי נשים לענף מעודף בועד האולימפי הישראלי כפי שצירפו את רוגבי הגברים (7) לקראת אולימפיאדת ריו?

דורפן 12 באפריל 2011

שחקן – ב-2006 הפסידה ארצות הברית 0-3 לצ'כיה בגביע העולם בכדורגל, למחרת הייתה קטילה תקשורתית ואחרי יום נוסף קראתי מאמר בניו יורק טיימס שאמר דבר כזה "סוף סוף יש לנו כדורגל! סוף סוף אנחנו חוטפים הפסד ומישהו דורש לפטר את המאמן וזה מעניין את הציבור!".

מה לדעתי מוסר ההשכל?

אני קצת הכרתי יותר את הראגבי הישראלי בשנות התשעים כשהכרתי כמה מהאנשים המשחקים. אבל עם כל ההערכה שלי לאנשים הללו הייתה שם קצת אווירה של תנועת נוער. כולם מפרגנים, כולם מדברים על זה שכאן זה לא תת רמה כמו בכדורגל, אין שום ביקורת על שום דבר. כולם נ-ה-ד-ר-י-ם יוצאי סיירות או מועמדים לסיירות, מלח הארץ וכו' וכו'. ואם מישהו מעביר איזו ביקורת קטנה מיד שיחה כדי לראות איך לטפל בו. חלילה לא לעסוק בביקורת עצמה.

אני לא יודע אם אתה שחקן ששיחק במשחק או לא. אבל צריך לדעת לקבל ביקורת. לא הייתי במשחק אז אולי הביקורת לחלוטין לא מוצדקת. אבל הראגבי בישראל לא יתקדם אם הסיקור התקשורתי יהיה "בחורינו המצויינים שהם כמשפחה אחת שיחקו משחק מלא השראה ושובה עין שהזכיר מאד את הנבחרות הוולשיות הגדולות של שנות השבעים".

אז הדרישה "לקצת קרדיט" היא לא רצינית. נכתב פה די בענייניות מה הייתה התוצאה ושהמשחק לא ריגש והיו הרבה טעויות. גם אתה אומר ככה.
וגם היוו שבחים על ההגנה.

מכיוון שלא צפיתי – תוכל לומר לי:

לא הייתה בעיה בליין-אאוט?

ישראל לא הייתה יותר טובה בהגנה מאשר בהתקפה?

אתה אופטימי לגבי המשחקים בסקנדיביה לאור היכולת מול אוסטריה?

כלומר – אשמח לביקורת עניינית.

עוד דבר: איך זה שראגבי שביעיות גברים קיבל יחס של ענף מועדף ונשים לא? נראה לי עילה לבג"צ.

תם 12 באפריל 2011

לגבי הענף המועדף. בעקרון נבחרו שני ענפים בעדיפות א' (כדורסל נשים וכדור יד גברים)ושני ענפים בעדיפות ב' (רוגבי גברים וכדורמים נשים).

מראש ההחלטה לבחור ענף גברים וענף נשים אחת בכל קטגוריה יוצרת שוק לא יעיל שזאת בעיה אחת. חוץ מזה בלי להשמיץ את הכדור מים נשים לא מצאתי יותר מדי מידה על פועלן ונדמה לי שלפני כמה ימים קראתי התבטאות נדמה של לוסטיג שלא כל-כך ברור מה קורה שם. לכן אפשר להניח שהסיכוי שלהן להעפיל למשחקים האולימפיים הוא כמו הסיכוי של נבחרת הרוגבי נשים להעפיל למשחקים האולימפיים. במקרה הזה אני חושבת שיותר היה נכון לבחור לתקצב הן את הרוגבי נשים והן את הרוגבי גברים ולהרים את הענף.

אבל נסתרות הן דרכי האל (=פקידי האוצר).

כתבתי על הנושא קצת בעבר – http://wp.me/p1hgBo-2j

שחקן אחר 12 באפריל 2011

אם כבר בביקורת עסקינן,
האם לא ראוי לתגובה חמה יותר בתקשורת? איזו כתבת צבע? אמנם ערוץ הספורט עשה כתבה נקודתית על האימון של מאמן דרא"פ אך אין שום המשך.. אם סיקור של מחזורי הליגה (גם בעיתון שבו אתה כותב טור) היה דבר שבשגרה אולי היינו רואים עוד קצת ילדים שמשחקים את הספורט הנפלא הזה… ואז גם יותר אנשים יכלו להעביר ביקורת.. ואולי אז נתחיל גם אנחנו לצאת עם דוגמניות.

חלפס 12 באפריל 2011

מברוק לנבחרת. לרגע התבלבלתי עם הכותרת. נחשון שוחט? ראגבי? אנאלוגיה יפה.

רענן 12 באפריל 2011

אהלן תם.
בסה"כ כל הכבוד על העבודה.
מספר הערות :
1) לגבי חוסר החידוד, מסכים לחלוטין.
2) על הליינאאוט יש הרבה מה לעבוד.
3) לגבי הכדור – ממש שטויות.במה בדיוק צבעי הכדור מפריעים ולמי ?הרמיזה כאילו אנחנו היינו משתמשים בזה כתירוץ להפסד היא מביכה. אולי מאמנים ונבחרות שאת מכירה מחפשים כאלה תירוצים. אנחנו ממש לא.
4)אין כזה דבר מזל/חוסר מזל בהגנה. התאקלים האלה התבצעו מסיבה מסויימת. זה לא שהאוסטרים החליקו על בננה.

keep up the good work

תם 12 באפריל 2011

דווקא בקשר לכדור הרפרנס שלי לא היה לנבחרת אלא להתבכינויות הבלתי נגמרות סביב הכדור בגביע העולם הכדורגל בקיץ האחרון.

מהקהל זה נראה חדיר למדי ואקראי. זה לא מדע זאת תחושה.

מנהל נבחרת הנשים במיל. :-) 12 באפריל 2011

מסכים עם רענן במאה אחוז ! כשקראתי את השורות על הכדור זינקתי מהכסא (חברי למשרד נבהלו) הכדור מצויין בצבעים בולטים וכמובן מידותיו חוקיות לחלוטין וכולם שיחקו בו בעבר (בשונה מהכדורים שכל שנה מחליפים לבנות באליפות אירופה או לפחות כמו שהיה לנו בעבר …) מעבר לזה מאמר יפה מאוד.
ישי

מנהל נבחרת הנשים במיל. :-) 12 באפריל 2011

נ.ב – תמונה מצויינת מהמשחק … מי צילם ? ;)

Comments closed