ק ב ו צ ה (טל בן יהודה)

 

במרץ 2005, לארי בירד הגדול ביקר במדינת תל אביב כדי לחזר אחרי שאראס במטרה שיבוא לחתום באינדיאנה פייסרס. תקשורת הספורט הישראלית הקדישה לביקור את הכבוד הראוי ודיווחה על כל מילה שיצאה מפיו של ה"ישו של הכדורסל". בין היתר, בירד שחרר למיקרופונים את המשפט הבא: "המשחק האירופי יותר טוב מזה שיש בארה"ב, בגלל שהוא יותר קבוצתי. אצלנו המשחק הפך ב-12 השנים האחרונות למשחק אינדיבידואלי וכאן משחקים כדורסל יותר נכון." 

לצערם של כל (או רוב) חובבי הכדורסל, המשפט של בירד מעולם לא היה נכון יותר מבעונת 2010/11. המיאמי היט הייתה ממש על סף זכייה באליפות – קבוצת כדורסל שעם שניים וחצי שחקנים בלבד למעשה רמסה כל צידוד או תמיכה בטענה ש"כדורסל הוא משחק קבוצתי".

"כדורסל מנצחים ביחד" זו אמיתה שעליה גדלנו מאז שהיינו ילדים. אני זוכר את עצמי משחק ולומד בחוג הכדורסל שלי בבית הספר היסודי, שכדי לנצח צריך לשחק ביחד. טניס, באולינג, פינג פונג, איגרוף, מקצועות אתלטיקה קלה, אפילו מרוצי מכוניות – כל אלה הם ענפי ספורט אינדיווידואליים שבו היחיד, לא הקבוצה, מנצח. כמעט הוספנו לרשימה עוד ענף אחד, כדורסל אמריקאי.

תמיד חשבתי שאליפות ב-NBA היא משהו נשגב, משהו שרק הקבוצות הטובות ביותר מצליחות להשיג. אבל למשך כמעט כל הפלייאוף הנוכחי, הרעיון נראה לא רלוונטי יותר. לא אשקר, יש הרבה סיבות לכך שאני מתעב את ההיט, אבל אחת המרכזיות שבהן היא שהם הציגו את האמת המרגיזה לפיה אפשר תוך כמה דקות לבנות קבוצה שמסוגלת לקחת אליפות, כשמספיקים שניים או שלושה שחקנים בלבד.

עכשיו כשהכל תם ונשלם, בואו ניקח צעד אחורה ונסתכל לרגע על הסגל הזה. יש את ווייד, יש את לברון, יש את סיסי בוש ויש את… זהו. שניים וחצי שחקנים, אדירים ככל שיהיו, הם עדיין רק שניים וחצי שחקנים. הצוות המסייע של מיאמי ייזכר אולי כצוות המסייע הפתטי ביותר שהגיע לסדרת הגמר בעת החדשה של ה-NBA (התקופה שלאחר המיזוג בין הליגות).

צפיתי בכל דקה של סדרת הגמר, בכל דקה של גמר המזרח וברוב הסדרה של מיאמי מול בוסטון. אני מנסה לחשוב על מהלך של שחקן מיאמי שלא שייך לווייד-לברון-בוש ועולה לי רק אחד, אותה שלשה של צ'אלמרס בסיום המשחק השני של הגמר (שלא הספיקה תודות לנוביצקי). אחד בלבד.

ההתעלות המדהימה של לברון אולי הספיקה מול קבוצה צעירה וחסרת ניסיון כמו הבולס, אבל התצוגות של ווייד כבר לא הספיקו מול קבוצה אמיתית. קבוצה במלוא מובן המילה, כזו שמשחקת ביחד כבר כמה שנים, עם שחקנים שמאמינים וסומכים אחד על השני.

כל אוהד כדורסל בעולם צריך לשמוח היום שדאלאס ניצחה. כי ה"קבוצה" ניצחה את ה"צמד", כי המועדון שבנה את הסגל הנוכחי במשך שנים, ניצח קבוצה שהרכיבה פאזל חפוז בתוך כמה דקות.

בראה, צ'נדלר, קיד, טרי, סטיבנסון ומריון מהווים צוות מסייע שבלעדיו דאלאס לא הייתה זוכה בתואר. האם יש שחקן אחד במיאמי שאתם יכולים להגיד את זה עליו? האם מיאמי לא הייתה מגיעה לאותה הנקודה בדיוק בלי צ'למרס, מילר, ג'ונס, האסלם או הגופה של מייק ביבי?

אז תודה לך דאלאס, שהשבת את אמוני בענף הכדורסל ומנעת מהרעים לנפץ כל תפיסה שהייתה לי לגבי המשחק שאני כל כך מאוהב בו. עכשיו, מצדי, אתם יכולים לצאת לשביתה שלכם בראש שקט. רק שתהיה ממש קצרה, אם אפשר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

יום במרוצים (סוף שבוע של פורמולה 1 במונטריאול)
ניצחון תרבותי

25 Comments

אלעד 13 ביוני 2011

מספיק השימוש במילים "צוות מסייע" כדי להגדיר את הבעיה בכדורסל האמריקאי. וכן, גם דאלאס היא לא "קבוצה" במובן שאנחנו חושבים עליו. היא בהחלט יותר "קבוצה" ממיאמי, אבל גם היא מתבססת על הברקות של אינדיבידואלים, ובסופו של דבר אתה כן נדרש לביטוי "הצוות המסייע של דירק נוביצקי", כאילו יש פה שחקן אחד במשימה, וחבורת פועלים שעוזרים לו להגיע לשם (כמו הצוות שמחליף גלגלים בפורמולה-1)

אזי 13 ביוני 2011

לא מסכים איתך בעליל, זה שהיא לא לקחה אליפות לא אומר שהיא לא הוכיחה שכדורסל אמריקאי הוא ספורט קבוצתי כמו הפורמולה 1. יש נהג, ויש את אלה שמחליפים לו גלגלים.
הרי בסך הכל היה חסר ללברון ביצים טיפ טיפה יותר גדולות כדי לקחת אליפות.
חוץ מזה, שלמרות כל התירוצים, בוסטון כבר הוכיחה בדיוק את הטענה הזאת. קבוצת כדורסל אמריקאי אפשר לבנות ברבע שעה.
מה שמצחיק הוא דווקא שדאלאס ניצחה כי היה לה רק כוכב אחד ולמיאמי 2.
כוכבים הולכים בכח. הם מספיק טובים בשביל להכריח את עצמם על המשחק.
אז כשלנוביצקי לא הלך, יש ארבעה שחקני כדורסל מסביבו.
כשלווייד וג'יימס לא הלך… נשארו רק שלושה מסביבם..

בסופו של דבר, אולי דאלאס לקחה את האליפות עם כדורסל קבוצתי, אבל זה כי קבוצות הכוכבים נתנו לה

תומר 13 ביוני 2011

"…אז כשלנוביצקי לא הלך, יש ארבעה שחקני כדורסל מסביבו.
כשלווייד וג'יימס לא הלך… נשארו רק שלושה מסביבם…"

זו אולי בדיחה אבל אם לא, הייתי שמח לשמוע למה אתה מתכוון בדיוק.

אזי 13 ביוני 2011

כמו שכתבתי… מי שמוגדר כוכב לא צריך לעבוד בשביל הקבוצה. יש לו רישיון לעשות מה שבראש שלו (כי זה יעבוד באחוזים יותר גבוהים מלשאר האוכלוסיה)
הקבוצה, כמו שהפוסט מדבר עליה, זה בעצם שאר השחקנים. 'הצוות המסייע' (הביטוי הכי עלוב בספורט הקבוצתי אי פעם)
למיאמי יש שני כוכבים שלא חייבים לשים על שאר הקבוצה ויש להם מנדט לשחק 48 דקות במשחק.
כשלקבוצה לא הולך, רק אם היא תישען על היסודות הקבוצתיים שלה היא תצליח להתאושש. במיאמי הקבוצה היא שלושה שחקנים + שניים שהולכים עם הראש בקיר.
בדאלאס הקבוצה היא 4 שחקנים + אחד שהולך עם הראש בקיר.

אז אתה צודק. זה בדיחה. אבל בדיוק ככה אני רואה את המשחק הזה.

אלעד 13 ביוני 2011

עוד פעם – תמיד חוזרים ל"צוות המסייע". קח לדוגמא את מכבי ת"א. בכל יום נתון יש לך 6 שחקנים שכל אחד מהם יכול להיות MVPשל גמר היורוליג. אתה רואה סרט שדאלאס לוקחים אליפות וה-MVP הוא לא נוביצקי? ב-20 שנים האחרונות היו רק 3 פעמים שה-MVP בגמר לא היה ידוע מראש. בשאר הפעמים זה היה ברור – "אם הניקס מנצחים אז יואינג, ואם יוסטון אז האקים", "אם שיקאגו זה ג'ורדן". ההיררכיה ברורה ואין דרך אחרת – או שהכוכב מוביל את הקבוצה או שלקבוצה אין סיכוי. כשדטרויט זכו לא הבינו איך הם עושים את זה בלי שיהיה מישהו ספציפי שניצח עבורם את המשחק.

אזי 13 ביוני 2011

זה בדיוק מה שאמרתי… רק שלדעתי זה נורא…

אלעד 13 ביוני 2011

same same

עמית 13 ביוני 2011

מי הם השלושה?

יוני 13 ביוני 2011

עמית, נראה לי שטוני פארקר ובילאפס בוודאות. השלישי זה פול פירס? הם היחידים שלא ברורים מראש אם הקבוצה שלהם תנצח..

אלעד 14 ביוני 2011

יוני – כן. רק מראה שהחשיבה שלי בהירה במקרה הזה

טל בן יהודה 14 ביוני 2011

הזכייה של טוני פרקר היא אחת הפארסות הגודול של הגמרים בעזור הראשון של המילניום. טים דאנקן היה ה-MVP הברור – והנתינה של הפרס לפרקר היה ניסיון להתחכם.

אלעד 14 ביוני 2011

האמת שסידרת הגמר ההיא בעצמה הייתה אחת הפארסות…

אשך טמיר המקורי 13 ביוני 2011

יפה.

נמו 13 ביוני 2011

ללא קשר לשום דבר שנאמר פה- אתם לא חושבים שהתקפה יכולה להתבסס על שני סופר סטארים, ואילו הגנה על כל החמישיה? ראיתי את כל הפלייאוף מהתחלתו ועד סופו, והקבוצה שלי היא שיקאגו. האם דרק רוז הוא לא כוכב בודד? למה כולם אומרי םשהם משחקים קבוצתי? בגלל האופי וההגנה.. כשאתה אומר שראית את מיאמי מפרקת את בוסטון ושיקאגו עם שני סטארים, אתה לא מתייחס להגנה המטורפת שהם שיחקו (כל החמישיה), וזה לא הגיוני.. כל קבוצה מתבססת על כח התקפי משמעותי,לא משנה אם זה כוכב, או שניים, או שלושה.. ואת האליפות היא לוקחת דרך הגנה- שזו פעולה קבוצתית לחלוטין. אז תפסיקו להחליט מי "קבוצה" ומי לא. כולן קבוצות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות.

אלעד 13 ביוני 2011

שיקאגו לא משחקת קבוצתי. לא יודע מי אמר את זה. אולי אם רוז לא היה לוקח 30 זריקות למשחק הם היו מגיעים יותר רחוק.

טל בן יהודה 13 ביוני 2011

כמה נקודות:
– עצם העניין שדאלאס מתבססת על הברקות של אינדיוידואל, לא סותרת את הטענה שהם קבוצה. מכבי ת"א הגדולה של העשור האחרון התבססה על מהלכים סוליסטים של פארקר, האם זה עשה אותה פחות קבוצה?

בסופו של דבר, קבוצה מורכבת מכוכב + צוות מסייע יציב וחזק. הבעיה הייתה שלמיאמי לא היה צוות מסייע בכלל!

המשחק השישי רק חיזק את הטענה של "קבוצה". כשנוביצקי לא תפקד במחצית הראשונה עם 1 מ-12 מהשדה, היו לדאלאס מספיק שחקנים שיתפקדו במקומו. כשלברון לא תפקד החל מהמשחק הרביעי והלאה – נותר למיאמי שחקן אחד בלבד עם אף אחד סביבו – בגלל זה הם הפסידו.

תסתכלו על מה קרה היום בכל כלי התקשורת שסיקרו את האליפות. מעבר לסיפור של דירק, כולם מדברים על הביצים של טרי, הנוכחות של צ'נדלר, ההגנה של מריון, השלשות של סטיבנסון, המנהיגות של קיד וההתעלות של בראה… ערן סורוקה אפילו כתב טור שלם ב-NRG על פאקינג בריאן קרדינל. אה, וכולם פה שכחו שקרון באטלר (מי שנחשב שלשחקן השני בטיבו בקבוצה היה פצוע כל הפלייאוף). אני סופר כאן 9 (!!) שחקנים לגיטימיים בדאלאס מאבריקס.

האם מישהו יכול לספור במיאמי ארבעה שחקנים לגיטימיים? לא חושב.

– בעניין ה"כוכב". ההיסטוריה מראה שלכל קבוצה חייבת להיות "אלפא-דוג". דטרויט הייתה היוצאת מן הכלל ב-30 השנים האחרונות. עצם זה שקבוצה תלויה בכוכב, לא גורע מהעובדה שהם "קבוצה". האם העובדה שג'ורדן היה ה-MVP המובן מאליו גרע מן העובדה שהיה לו את פיפן, רודמן, קוקוץ', הארפר, סטיב קר ולונגלי? שיקאגו הייתה קבוצה – ג'רדון, גדול ככל שיהיה (והוא הכי גדול) – מעולם לא עשה זאת לבד.

כפי שזה נראה, ווייד ולברון הם לבד. ברגע שמיאמי תבנה סביבם צוות מסייע חזק יותר – הם באמת יקחו את האליפויות שלהם בקלות. זה רק עניין של זמן.

אלעד 13 ביוני 2011

טל, עוד פעם נכנסת לעניין ה"צוות המסייע". כתבת שמכבי הגדולה התבססה על הסוליסטיות פארקר. מעבר לזה שאני לא חושב שזה נכון – זה דיון נפרד – האם אי פעם התייחסת למכבי, או לכל קבוצה מחוץ לספורט האמריקאי, והשתמשת במילים "צוות מסייע"?

טל בן יהודה 14 ביוני 2011

רק ניסיתי להדגים כי גם "קבוצות" – לעיתים צריכות להסתמך על יכולות של סופרסטאר אחד. מעולם לא התייחסתי לקבוצה אירופאית במושגים האלה בעיקר בגלל מה שכתבתי בפסקה הראשונה בטור – הספורט האירופאי הוא הרבה יותר קבוצתי (אבל זה לא אומר שהקבוצות האמריקאיות הן סוליסטיות).

אני חושב שקבוצה בריאה ב-NBA נבנית על ספורסטאר וחבורה של "רול-פלייר"-ים חזקים ויציבים. זה פשוט הטבע של הליגה.

אשמח אם תוכל להגדיר לי מה היא קבוצה לדעתך.

ירון 15 ביוני 2011

על איזה סופרסטאר נשענה דטרויט מודל 2004-2006?

טל בן יהודה 15 ביוני 2011

היי ירון,

אם תסתכל על התגובה הארוכה שלי, התייחסתי לדטרויט כשכתבתי "דטרויט הייתה היוצאת מן הכלל ב-30 השנים האחרונות". אלופה אחת כזו ב-30 השנים האחרונות מראה לנו שזה באמת לא השיטה הכי טוב הלדבוק בה.

סיאטל של שנות ה-90 הייתה כזו כשלא היה להם גו-טו גאי מובהק בין גרי פייטון ושון קמפ.

אם אתה רוצה אליפות ב-NBA, כדאי שיהיה לך סופרסטאר (או תקווה שתפגוש בגמר קבוצה מפורקת לגמרי בגלל סכסכוך בין שני הכוכבים הכי גדולים של הקבוצה שקוראים להם שאק וקובי)

אלעד 15 ביוני 2011

טל, אני לא אגדיר כי אני לא טוב בהגדרות. פשוט אגיד מה שאני חושב. כתבת נכון שקבוצה ב-נ.ב.א צריכה סופרסטאר וסביבו רול-פליירס. השאלה היא למה? אני חושב למשל שהספרס שלקחו 3 אליפויות (מינוס האליפות ב-99) לא עונים על ההגדרה הזו. גם יוטה שהפסידה פעמיים לג'ורדן הגיעה רחוק בלי ההיררכיה הברורה הזאת. היו להם שחקנים גדולים, ברור, הרי אי אפש לנצח עם סנדלרים, אבל הם לא שיחקו במודל של 20 השנה האחרונות – סופרסטאר שמשחק לבד וארבעה מסביבו אוספים את הפירורים. לדעתי עם אימון נכון ובניית קבוצה נכונה, אפשר לבנות קבוצות אלופות בדגם של ס"א. הבעיה שזה מצריך יותר חשיבה, יותר עבודה לעומק, ה-ר-ב-ה יותר סבלנות. האלטרנטיבה המועדפת על כולם היא זו – תשיג סופרסטאר (אם בטרייד או בדראפט, או פרי-אייג'נט), תקווה ש"יש לו את זה" וכל שנה תביא לו שחקנים עד שיימצא התלכיד המנצח. בשיקגו עם ג'ורדן זה עבד. בקליבלנד עם לברון – לא.

טל בן יהודה 15 ביוני 2011

אתה מציג טענות מעניינות, אבל לא יודע כמה אני מסכים איתן.
ייתכן ואתה לוקח את המילה "סופר-סטאר" במובן מילולי מדי, כי אתה לא מחשיב את טים דאנקן ככזה.

טים דאנקן הוא אולי הפאוור פורוורד הטוב ביותר ששיחק כדורסל. נכון שהוא היה משעמם ואני מעדיף לראות קרטיב נמס לי ביד מאשר עוד "קרש-סל" שלו, אבל האם הוא לא סופר-סטאר בעיניך? בשיאו אף אחד לא יכל לעצור אותו כשהוא עשה כל מה שצריך בשביל הקבוצה.

ג'ינובילי ופרקר הם שחקנים מצוינים – אבל דאנקן הוא הסיבה העיקרית לשושלת מסן-אנטוניו.

לגבי יוטה, נכון שג'ון סטוקטון היה הרכז, אבל ההיררכיה הייתה ברורה ומלון היה ה"go to guy" של הקבוצה. מסביב להם היו רול פליירס אדירים: הורנסק, אוסטרטנג, ראסל, פוסטר ועוד כמה שאני שוכח…

אלעד 15 ביוני 2011

דאנקן הוא בהחלט סופרסטאר, וזו טענתי. אתה חייב שחקנים טובים כדי לזכות באליפויות. אם אין לך שחקנים טובים אתה עדיין יכול לנצח ע"י משחק קבוצתי, אבל זה יביא אותך עד תקרה מסויימת. דוגמא טובה היא הסיקסרס של השנה שעברה.
אבל זה שיש לך סופרסטאר בקבוצה לא אומר שהכל סביבו. דאנקן אף פעם לא היה חייב להיות במרכז העניינים, והיו משחקים, מכריעים אפילו, שהתרומה שלו דמתה לתרומה של מה שאנו מכנים רול-פלייר, בזמן שאת התרומה העיקרית הביאו שחקנים כג'ינובילי והורי, ואפילו סטיב קאר. אני גם לא מסכים איתך לגבי יוטה. מאלון שחקן ענק, אבל במשך יותר מעשור הייתה להם התקפה היעילה בליגה ולא בהכרח כל התקפה עברה דרכו. שחקנים כהורנאסק, אייסלי ושנדון אנדרסון פרחו בקבוצה המאומנת היטב הזו, ולא חזרו על כך בקבוצות אחרות.

הופ 14 ביוני 2011

אני לא מת על החלוקות הנוקשות האלה, דאלאס היא קבוצה ומיאמי לא. מיאמי היא קבוצה מסוג אחר, כזו שיש בה סופר סטארים וכאלה שנועדו לשרת אותם, וגם זו קבוצה. אבל הפוסט יפה ומשכנע.

ירון 15 ביוני 2011

יש לציין שהטריו דווקא גילה משחק קבוצתי למדי. וויד ולברון חילקו אסיסטים בכמויות מכובדות וג'יימס אף זכה לביקורת רבה על כך שהוא קבוצתי מדי, לא אגרסיבי מספיק ומחפש יותר מדי פעמים את המסירה על חשבון חדירה לסל. כמה פעמים ראינו את ווייד וג'יימס מוצאים שחקנים פנויים תחת הסל?
הבעיה של מיאמי בעיניי הייתה בעיקר בעמדת המאמן. בניגוד לקרלייל שידע למצות את המקסימום מהספסל ומכל שחקן שהוא העלה, מאמן מיאמי כשל בזאת לחלוטין. וזה לא דווקא בגלל שהאוס וצ'אלמרס נחותים משמעותית מבאראה וטרי, אלא בגלל שמהצגת השחקנים לפני שנה ודרך הכל העונה הם הוצגו כשוליות של השלישה ושחקנים זניחים.
ג'יימס & ווייד דווקא ניסו לשחק קבוצתי, זה המאמן שכשל לחלוטין בלהביא קבוצה מסודרת עם מהלכים מתוכננים לגמר.

Comments closed