אין ברירה, שוב בורחים אל הבאנג

הכדורגל הישראלי מלוכלך ומסריח, פלסטיק מקומט חסר תועלת, נתיב בריחה מהמציאות

פוסט מאת תומר חרוב

אז הליגה חוזרת אוטוטו, גביע הטוטו כבר כאן. הליגות באירופה נפתחות, ליגת האלופות מעבר לפינה. ובכל זאת אני לא מצליח באמת להתרגש. פרוסנר כתב פה טקסט רומנטי ויפה לקראת פתיחת העונה ובאופן בלתי רגיל לא הצלחתי להתחבר. הבנתי, אני מכיר טוב מדי את ההרגשה הזו, אבל איכשהו היא לא באמת הצליחה להשתלט עלי.

אולי זו האולימפיאדה שריגשה אותי באופן כל כך שונה מהכדורגל. בלי כוחניות, בלי להטיל כל כך הרבה חשיבות לנושא, בלי המחויבות שהכדורגל דורש, בלי ההקרבה.

כי בסופו של דבר, אני אמנם אוהב מאוד למצוא את הרומנטיקה במשחק הזה, ואין עוד משחק כזה רומנטי, אבל הפינות בהן מוצאים אותה נעלמות להן משנה לשנה.

ופתאום אני מבין שעוד עונה זה אומר שוב להידחף בתור לקופה ולפגוש בספסרים הנחמדים שדוחפים את ראשם לאשנב ויוצאים עם סטיפות של כרטיסים. שוב לגשת למזנון ולהבין שאין לך מה לשתות שם אם אתה לא רוצה לצרוך ערימות של סוכר. ופתיחת האצטדיון בנתניה שוב נדחית, כלאחר יד עם הודעה לאקונית של דוברת העירייה, שלא טורחת בכלל להתנצל כאילו לא מדובר בכספי ציבור (ומדובר בחריגות של מעל מאה מיליון שקלים).

כולם אופטימיים פתאום, כאילו שוכחים עם מה יש לנו עסק פה. אז אוהדי חיפה מבסוטים כי הם מרגישים התחלה חדשה עם עטר וכו'. ובהפועל נפטרו מטביב אז אפשר לחגוג. מכבי תל אביב כרגיל הולכת לדרוס ת'ליגה (סוף סוף הם הביאו שוער, מדהים כמה זמן לקח להם להבין את זה), בבית"ר שמחים כי הם עוברים בבקרה וגם יש עמותה (אז מה אם לא ברור מה יעלה בגורלה), קרית שמונה עוד תמצא עצמה בליגת האלופות או משהו כזה.

הכל נראה ורוד כל כך, תמים ובתולי. ונורא הייתי רוצה להצטרף לחגיגה הזו. אולי זה רק בגלל שמכבי חיפה וקופס מיררו לי את הקיץ, אבל גם עלי חטיב הנהדר ועומר צלישר (ילד מוכשר, בטח ילבש ירוק עוד שלוש שנים) ואפילו הבן של רונן גבאי (!) שעלה להופעת בכורה בהרכב, לא מצליחים להוציא אותי מהתוגה הזו.

אפשר פשוט לא ללכת, להתנתק. אבל איכשהו זו לא אופציה מנחמת, אני עדיין צריך את הבטון שלי, צריך את הדשא הירוק מול העיניים, צריך להריח תור מיוזע בכניסה צפופה למגרש.

הכדורגל הישראלי הוא כמו באנג בדירה של צעירים ישראלים בחו"ל – הוא מלוכלך ומסריח, פלסטיק מקומט שאין בו שום תועלת פרט לסיפוק נתיב בריחה ממציאות גרוטסקית ומסוכנת. מול ביבי וברק, שטייניץ ואלי ישי, אפילו אבי לוזון נראה כמו מישהו ששווה לבלות איתו עשרה חודשים מהשנה.

 *

FMtLBXlMZ-s

***

5 עניינים שיכריעו את עונת 2012/13 בפרמיירליג
חלון בלהות

43 Comments

הופמן 18 באוגוסט 2012

אוף, אתה צודק. אבל אני מכור :(

הרצל 18 באוגוסט 2012

אם הכל כל כך רע, מדוע אתה לא עוזב?

תומר. 18 באוגוסט 2012

יעזרו לך לארוז את המזוודות

תומר. 18 באוגוסט 2012

סע כבר, יאללה שלך!

עופר פרוסנר 18 באוגוסט 2012

אז איך בטורונטו?

MG 18 באוגוסט 2012

תומר, אני לא יודע על איזה אוהדי מכבי חיפה אתה מדבר, אבל אני לא מבסוט ולא אופטימי (אלא אם תפאום עטר יבריק עם קשר אחורי שיאפשר להאבק על האליפות – מה שלא נראה שעומד לקרות).
תסביר לי את הטענות למכבי חיפה – הקיץ שלך נהרס בעקבות עזיבתו של שחקן אחד? על העזיבה של רורן אני לא חושב שיש לך מה להתאונן. הוא רצה מאד לעזוב כבר לפני שנה ותודות להחלטה של שחר הוא נשאר בנתניה עוד עונה ואתם הרווחתם אירופה. אפילו אם תצרף את העונות הקודמות, אז על ימפולסקי עשיתם קופה (חוסר מקצוענות. אני מוכן לממן מכיסי את המונית שלו לנתניה) ודגני הוא שחקן בית שלנו (לעולם לא ארגיש חוסר צדק בהחזרת שחקן הביתה).
שמע, בחיי לא נסיתי סמים, אבל אם אכן ההתמכרות היא קשה כמו לקבוצת הכדורגל, אז בפעם הראשונה אני מבין למה אנשים לא מפסיקים, אפילו שברור להם כמה זה מזיק.

תומר חרוב 18 באוגוסט 2012

אתה מבין? תודות להחלטה של שחר. אני תלוי בהחלטות של שחר ועוד צריך להגיד תודה.

MG 18 באוגוסט 2012

אתה גם לא עונה לכל הטענות וגם לא מתייחס עניינית.
עטר רצה לעזוב עונה שעברה. לא שחר שידל אותו לעזוב, אלא אמר לו שהוא צריך לחכות עוד עונה – גם בזה הוא אשם?

תומר חרוב 18 באוגוסט 2012

ניהלנו כבר את הדיון הזה. זה לא רק חן ועטר אלא כל הצוות המקצועי כולל מאמן הכושר שעבד בנתניה לפני עטר. וזה יהיה כנראה גם פיראס מוגרבי. אוראל דגני שיחק בחיפה בגיל 16, זה להחזיר שחקן הביתה?
אתם לוקחים את זה אישית. אבל בסופו של דבר מבחינתי, דלה, אוראל, פירס וחן: לארבעתם הוצע חוזה סופר הוגן והם בחרו ללכת לכסף החיפאי. אני מבין שככה זה עובד בעולם ואני מכבד את הבחירות שלהם אבל אני עוד אמור להגיד על זה תודה? אני אמור לקבל את זה שאם לא שחר אז לא הייתה לי קבוצה? אם לא שחר(ובעלי הון אחרים) לא היה מי שיציע להם יותר. גם אוהדי הפועל פתח תקווה אמורים להגיד תודה לשחר על כל הטוב שהוא הרעיף עליהם לאורך השנים?

תומר חרוב 18 באוגוסט 2012

ותדייק, עטר לא רצה לעבור או לא לעבור. היה לו חוזה (גבוה מאוד) והוא היה צריך לסיים אותו. אני מכבד אותו ומבין שחיפה זו הזדמנות גדולה בשבילו. הוא היה צריך לכבד את מקום העבודה שלו ולהימנע מפגישות עבודה עם שחר לפני שהעונה הסתיימה.

MG 18 באוגוסט 2012

תומר, רובן היה על סף חתימה לפני עונה ושחר החליט לחכות ולתת עוד עונה לאלישע.
את פירס אני מאד מקווה שלא יביאו (אינפלצית שחקנים בקישור הקדמי).
עזרא לא הלך לכסף (קיבל הצעה כמעט זהה לנתניה), אלא להזדמנויות המקצועיות.
אני מבין את הטענות שלך ומאיפה זה בא. גם אני כעסתי על אריק בנאדו שהלך לבית"ר י-ם (אגב על זנדברג ועידן טל לא כעסתי, כי אין לי "רגשות שייכות" לשכירי חרב).
מה שאני לא מבין למה אתה לא בא בטענות לאותם שחקנים ולמנהלים של נתניה. האם מישהו מכריח אותם למשהו? אני חושב שאתה צריך לבוא קודם כל בטענות אליהם. חוץ מזה, לא ראיתי שכעסת על נתניה שהביאו את שכטר מנצרת עלית.

תומר חרוב 18 באוגוסט 2012

אני לא יודע מה זה היה על סף חתימה. אני יודע שהיה לו חוזה בנתניה, עד כמה שזכור לי אם יש לך חוזה, אתה לא יכול להיות על סף חתימה בקבוצה אחרת.
על השחקנים אני כועס רק כי הצהירו כביכול שהם ישארו בנתניה. אני מבין שהם רוצים ללכת ולשדרג את שכרם ומעמדם, ועזרא שדרג את שכרו האמן לי, אמנם בנתניה הציעו לו הרבה אבל בחיפה הרבה יותר. והשדרוג המקצועי למשל? כן, עזרא הגיע לנבחרת אחרי שחתם בחיפה. שלוש שנים בנתניה כולל עונה אחרונה בכושר מעולה לא הצדיקו זימון אבל כמה אימונים ומחצית בגביע הטוטו בחיפה והילד כבר הופך לחלק לגיטימי מהסגל?
אני בעיקר כועס על השיטה שמאפשרת את זה ולא חותרת לשוויון. ומן הסתם שלא כעסתי כששכטר חתם בנתניה, אבל בדיעבד אני מסתכל על התקופה ההיא ואני לא מתגעגע אליה כי בשנים האחרונות אני נהנה הרבה יותר מנתניה. אבל חבל לי שגם כשקבוצה מתנהלת נכון, מנסה לעבוד מהבסיס ולעשות את הדברים הנכונים(כולל המון שיתוף פעולה עם הקהל ושמירה על הקבוצה נקייה מעבריינים וכסף שחור) וזה לא הולך.
מה שאני לא מבין זה מדוע לכם זה כל כך מפריע שסולדים ממכבי חיפה? ככה זה, זה מה שמקבלים עם הכוח, הכסף וההצלחה.

מוזגטס 18 באוגוסט 2012

אני הפסקתי לצרוך השנה את הסם המלוכלך הזה.
רוצה תערובות יותר נקיות וטובות. ויש אותן, חבל לפגוע בבריאות.

יואב בורוביץ' 18 באוגוסט 2012

אין לי בעיה עם ההקבלה לסמים. זה אפילו נכון. אלא שהכדורגל הישראלי הוא חומר רע במיוחד.

הופמן 18 באוגוסט 2012

זה כמו מבסוטון במקום סופר סקאנק. אבל כשיבש, מסתדרים עם מה שיש.

יואב בורוביץ' 18 באוגוסט 2012

הוא לא מהווה בריחה מהיום יום הישראלי (או מה"ישראליות") אלא לרוב מעמיק את ההשתכשכות במי האפסיים שלה.

תומר. 18 באוגוסט 2012

אבל זה כיף!

עפר ויקסלבאום 18 באוגוסט 2012

עשה את הדבר הנכון, תומר,
הרי, בינינו, בליגה שלנו:
אין נאמנות לדגל,
אין מחויבות לסמל,
מנשקי החולצות של היום יחתמו במועדון אחר מחר,
סנדביץ' ושתייה במזנון יעלו, גם העונה, 30 שקל,
רמת המאמנים במחלקות הילדים, הנערים והנוער, לא תעלה,
המשכורות ישולמו לשחקנים, גם השנה, ברוב הקבוצות, באיחור,
הבעלים של המועדונים הגדולים יתראיינו וידברו יפה,
אלה של הבינוניים ידברו יפה פחות,
אלה של הקטנים ינבלו את הפה,
אולי יכנו את הבלם או הקשר של קבוצתם שלהם " כושי ",
אולי יעקמו אצבע לשוער המועדון שהם בעליו,
לתפארת מדינת ישראל.
אהבתי כדורגל ישראלי פעם.
באמת שאהבתי,
מאד!
הייתי בימק"א, ואח"כ בטדי,
הייתי בקרית חיים, בקרית אליעזר, בכפ"ס, בהרצליה,
בר"ג, איפה לא…
היום אני בבית, מול ספורט אחד וספורט שתיים, ואם ואן פרסי בוחר לעבור מועדון?
הדבר שהכי מטריד אותי זה התמחור שלו בפנטזי פוטבול.
כל השאר, סליחה, על הזין.

רעות 18 באוגוסט 2012

תגובה יפה :)

תומר חרוב 18 באוגוסט 2012

האמת שיש משהו אחד שמחזיק אותי ושווה את כל החרא, החברים ליציע.

asterix 18 באוגוסט 2012

סמיר נאסרי נאמן לסמל הלישט לדוגמא
לואיס פיגו מחויב לדגל
לסמואל אטו חשוב למצות פוטנציאל
פורטסמות משלמים בזמן
ריינג'רס כבר לא משלמים
ברלוסקוני, בעלים של מועדון קטן באיטליה, זרק מילה לנשיא לא חשוב
ואני לא מדבר על מחיקת החובות הקבועה של הקבוצה הממלכתית מספרד
הקלצ'ופולי באיטליה לא קרה בליגה א' מחוז דרום

אז הכדורגל שלנו מעפן ברובו, אבל לי יותר מרגש לראות בטדי או בלומפילד או בדוחא מאשר בטלוויזיה.

גם אני מתבאס על המעטפת, וכן, גם הרבה על הרמה, אבל בלי הליגה הישראלית היה פה מאד מאד משעמם.

עפר ויקסלבאום 18 באוגוסט 2012

אסטריקס,
אין ספק שבלאטר ופלאטיני מצליחים לקלקל אט אט גם את הטוב בכדורגל האירופאי, אבל הדוגמאות שהבאת, משש או שבע ליגות שונות, קורות אצלנו, בבית, בכדורגל הישראלי, כל עונה.
אולי בלי הכדורגל היה משעמם, אבל גם איתו משעמם.
משעמם אחו שרמוטה

עופר פרוסנר 18 באוגוסט 2012

האמת, שכל מה שכתבת נכון. ועדיין, אין לי בחיי דבר שאני מעדיף לעשות מחוץ לבית יותר מאשר לראות משחקים של מכבי. אתה יודע משהו, אני חושב שביום שזה ייגמר לי, באמת לא תהיה לי סיבה להיות בארץ.

תומר חרוב 18 באוגוסט 2012

אוכל, מזג אוויר ומכבי נתניה. שלושה דברים שבאמת שווה לחיות פה בשבילם.

עופר פרוסנר 18 באוגוסט 2012

תוריד את המזג אוויר, עם אוכל אני יכול להסתדר.

צור שפי 18 באוגוסט 2012

מזג האוויר בלי יולי-אוגוסט. חוץ מזה – השפה העברית וחוף הים.

תומר חרוב 18 באוגוסט 2012

צודק לגבי השפה. מוכן להחליף את חוף הים בעבור בונדסליגה.

איציק 18 באוגוסט 2012

תאמין לי, לאחד שלא מבין.
אני חייתי שנה בשוויץ. חרא של מקום, לא שווה. הזמנו חברים הביתה, באו בתלונות שזה רק חמישה ימים מראש. כלומר התפנה מקום אז הזמנו אותם. מה יש להם להתקונן חמישה ימים להזמנה, ועוד להעלב.
אני מסיים עוד מעט שנה בצרפת. מת לברוח, לא בני אדם. אוסף אגו מניאקים.
תאמין לי, בארץ יש בני-אדם. אתה יכול לאהוב אותם, אתה יכול לשנוא אותם, אבל הם בני אדם.

חוץ מזה, שמישהו יסביר לי, אם כדורגל זה התמכרות כמו סמים, ואני אפילו מקבל טענה זו, מה לעזזל רומנטי בסמים??? לא ניסיתי אף פעם, אולי הגיע הזמן אם זה כל-כך רומנטי??? למה כדורגל יותר רומנטי מכדורסל, כדוריד, טניס, פינג-פונג כיס???
שמהו כבר יעזור לי להבין את הרומנטיות בסם הכדורגל. גם אני רוצה להנות מהחיים. PLEASE :-(

MG 18 באוגוסט 2012

איציק, חשבתי פעם לכתוב פוסט בנושא ואולי יום אחד אם יהיה לי כוח, אז ארחיב, אבל על קצה המזלג למה כדורגל מושך יותר מענפי הספורט האחרים:
1. גודל המגרש ואפשרות לאצטדיונים גדולים.
2. הרבה משתתפים בכל משחק.
3. לא צריך כסף כדי לעסוק באופן חובבני (4 אבנים ו-2 סמרטוטים).
4. הקושי בהשגת הניקוד.
5. מתאם נמוך (אם בכלל חיובי) לרמת החומר האנושי.
6. משחק דינמי מאד (כולל ספירת הזמן שלו).
7. כמעט לא תלוי במזג האויר.
8. אחד מענפי הספורט בהם לכשרון יש יותר מקום מאתלטיות (באופן יחסי לעומת כדורסל, פוטבול ועוד).

איציק 18 באוגוסט 2012

SORRY, למרות שאני מסכים עם הכל, למה יותר ולמה פחות, פרט ל-8, זה עדיין לא מספק (דרך-אגב, גם רוגבי עונה על כל זה ומאוד פופולרי בכמה מדינות). כל הסיבות הללו לא מתקשרות לי לרומנטיקה במקום ללא צעקות קללות, זריקת גרעינים על אלו שמתחתיך. אולי אקסטזה, אבל לא רומנטיקה.
כפי שכבר כתבתי, הזיכרון מומבלי הינו זכרון חזק מאוד של ריגוש אשר אינו קשור לכדורגל כלל וכלל. הוא קשור לאופן בוא האוהדים התחברו, כל אחד עבור קבוצתו, ליחידה מלוכדת של חדווה והתרגשות. כאוהד ליברפול, לשמוע את השירה של אוהדי ארסנל אחרי שהפסידו את גביע החלב. לא קיללו, לא השתוללו, עמדו עם הצעיפים מורמים מלע, מתנועים ושרים יחד לקבוצתם האהובה שהפסידה. זה היה קרוב לשיא הריגוש. מה שקורה בארץ, אפילו לא קרוב לזה. אולי אם היתי חיי בחו"ל בעיר של כדורגל, היתי מבין, אבל מתוך ה"ביצה" שלנו, ומהמעט שאני זוכר מהאיצטדיון העירוני באר-שבע (אז עוד לא נקרא "וסרמיל") בשנות ה-70, זה לא מעורר בי געגועים. אבל תמשיכו לכתוב פוסטים, אני אמשיך לקרוא, ואולי אם הזמן ההקרה תגיע גם אלי.

תומר חרוב 18 באוגוסט 2012

איציק, זה מה שרומנטי בו. אי אפשר להסביר אותו.

איציק 18 באוגוסט 2012

טוב, אז אולי עוד יש לי תקווה.
סתם סיפור כנקודה למחשבה, בצרפת מראים הרבה מאוד רוגבי בטלביזה. ידעתי פהוא פופולרי אך לא ידעתי עד כמה. שאלתי בעבודה, למה מראים כל-כך הרבה. תשובתם קצת הפתיע אותי. לטענתם לא רק שרוגבי תמיד היה פופולרי, כי אם הפופולריות שלו גדלה על חשבון הכדורגל. הרבה אנשים מאסו באלימות אשר במיגרש וביציעים. לעומת הכדורגל, רוגבי נחשב לספורט פיזי וג'נטלמני בו זמנית. הם טוענים שלרוגבי אפשר ללכת עם החברה, האישה, הילדים. זה אירוע משפחתי, ובמגרשי הכדורגל אינו אפשרי. נקודה למחשבה.

באבא ימים 18 באוגוסט 2012

אני חשבתי שבריחה אל הבאנג זה מה שעושים כדי להיות מסוגלים לצפות בכדורגל ישראלי.

מיכה 18 באוגוסט 2012

להתראות במושבה :)

ארבם 18 באוגוסט 2012

חזק. בעיקר הפיסקה האחרונה.

קורא אדוק 18 באוגוסט 2012

חזק מאוד

jk 19 באוגוסט 2012

הקינה על עתידו של הרגש בכדורגל הישראלי במקום, אבל מדובר בתהליך שקורה בכל העולם.
הקבוצות הגדולות רק מתחזקות, הקטנות רק נחלשות ולאט לאט יותר ויותר קבוצות עוברות לצד של הקטנות.
כמו בכלכלה, כמה טייקונים מנהלים את כל העסק, אז ככה זה בכדורגל העולמי. עד לא מזמן עוד לא ממש הבינו שזה הכיוון אליו הולך הכדורגל, אבל נראה לי שהתובנה הזאת מתחילה לחלחל.
בסופו של יום (או בעוד כמה שנים), נישאר עם שתיים-שלוש קבוצות גדולות מכל מדינה (מי שישרוד את התחרות, יש מדינות שזה כבר סיפור סגור, אבל יש מדינות שעדיין מתנהל מאבק כלשהו), שסביבם יהיה כל הכדורגל. כנראה ונחזה בליגה כלל אירופית (אולי שתיים, אבל השנייה תהיה כמו גביע אופ'א), כנראה ונחזה בכדורגל ברמה גבוהה, אבל כנראה ונתרגש מזה פחות ופחות.
לצערי אינפלציית הקלאסיקו של שנה שעברה (ושתחזור על עצמה השנה) זה העתיד אליו צועד כל הכדורגל האירופי.

אלקו 24 באוגוסט 2012

נכון, זה לא סם איכותי במיוחד. לא מדובר באם-די טהור או קוק בוליביאני. מצד שני זה גם לא הרואין או קריסטל-מאת', זה לא גומר את החיים, בסך הכל יש דאונים מבאסים ולומדים לחיות איתם.
הליגה החובבנית והמחורבנת שלנו מסוגלת לרגש אותי הרבה יותר מכל קלאסיקו נוצץ בניחוח הוליוודי.

לראות כדורגל אירופי בטלויזיה זה לא מקביל ללעלות לשכנים לשאכטה של חומר איכותי, זה מקביל ללשמוע מבעד לקיר את השכנים מתמסטלים ואז לספר כאילו היית שם.

ובכל מקרה, אם להמשיך עם משוואת הסמים, הליגה האנגלית והספרדית הן לא יותר מאשר אמפטאמין סינטטי, מוצר מעובד מפלסטיק.

Comments closed