ניקוד בייסבול – אמיר אשכנזי

טז מה יש יותר בבייסבול, נקניקיות ובירה או סטטיסטיקות?

stks

 

בייסבול הוא משחק של סטטיסטיקה.  העונה נמשכת 162 משחקים ולכל שחקן יש הרבה הזדמנויות להגיש או לחבוט.  חובט כמו מיגי קבררה, ה-MVP של האמריקן ליג בשנתיים האחרונות, מקבל בין 650-700 נסיונות חבטה בעונה.  מגיש כמו קלייטון קרשו, הסיי-יאנג (ה-MVP של המגישים) של הנשיונל ליג בשתיים מתוך שלוש השנים האחרונות עולה להגיש בעונה בין 30-35 משחקים ומגיש בין 200-250 אינינגים.  במצב עניינים כזה, כשרק אחוז קטן יחסית של הקבוצות עולה לפלייאוף (33% לעומת 53% ב-NBA וב-NHL (ליגת ההוקי), ו-37.5% ב- NFL (ליגת הפוטבול)), גם הבדלים מזעריים בביצוע של השחקנים יכול להוות את ההבדל בין משחק באוקטובר או הליכה לים.

כדי להבין את המשחק לעומקו יש צורך להבין את הסטטיסטיקות שבונות אותו.  בפוסט הנוכחי אנסה להציג את המדדים הבסיסים של הבייסבול.  קיימים מדדים יותר מורכבים שהתפתחו יחד עם ענף הסייברמטריקס שמחלחל כיום גם לענפי ספורט אחרים (בעיקר, אם אני לא טועה, ל-NBA) ושטעימה קטנה מהם נרמזת בסרט "מאניבול", אבל זה לפעם אחרת.

*

סטטיסטיקות חובטים בסיסיות:

SINGLE (1B) – חבטה מוצלחת שהביאה את החובט לבסיס הראשון.  חובט לא יזוכה בסינגל אם ההגעה לבסיס היא תוצאה של ERROR של ההגנה (לדוגמא אם השחקן בבסיס הראשון השמיט את הכדור שנזרק אליו).

DOUBLE (B2) – חבטה מוצלחת שהביאה את החובט לבסיס השני.

TRIPLE (B3) – חבטה מוצלחת שהביאה את החובט לבסיס השלישי.

HOMERUN (HR) – חבטה מוצלחת שהביאה את החובט להקפת כל המגרש וחזרה לצלחת הבית.

HIT (H) – חבטה מוצלחת (ללא קשר לבסיס אליו החובט הגיע).

RUN (R) – מספר הפעמים שהשחקן הצליח להגיע לצלחת הבית ולזכות את קבוצתו בריצה (נקודה).

RUN BATTED IN  (RBI) – מספר הריצות שהקבוצה השיגה כתוצאה מחבטה של השחקן.  לדוגמא, אם כבר יש שני שחקנים על הבסיסים והחובט שלנו מצליח לחבוט דאבל שבעקבותיו שני השחקנים מצליחים להגיע לצלחת הבית הוא יזוכה בשני RBI.  אם שחקן חובט הומראן כשאין אף אחד על הבסיסים הוא זוכה גם ב-R אחד (כי הוא הגיע הביתה) וגם ב-RBI אחד (כי בזכות החבטה שלו הקבוצה זכתה בריצה).

WALK (BB) – הגעה לבסיס הראשון אחרי שהפיצ'ר זרק 4 זריקות מחוץ לסטרייק זון מבלי שהחובט ניסה להכות בהן.

INTENTIONAL WALK (IBB) – כשהמגיש בכוונה זורק מחוץ לסטרייקזון, על מנת להמנע מנסיונות חבטה של החובט.  בדרך כלל עושים זאת כנגד חובטים מעולים שסיכויי החבטה שלהם גדולים.

AT BAT  (AB) – מספר הפעמים שהחובט עלה לצלחת בנסיון לחבוט.  מספר זה לא כולל עליה לצלחת שמסתיימת בהגעה לבסיס הראשון כתוצאה מ-WALK, פגיעה מהכדור, הקרבה (חבטה שברור שהחובט יפסל בה אבל נועדה לקדם שחקנים אחרים שכבר נמצאים על הבסיסים) או מקרים איזוטרים אחרים.  חשוב לציין שאין מגבלה על מספר הזריקות שחובט יראה בכל AB.  בין אם הוא יצליח לחבוט כבר על הזריקה הראשונה ובין אם הוא יצליח לחבוט אחרי 20 זריקות, עדיין שני המקרים ייחשבו ש-AB אחד.

PLATE APPEARANCE (PA) – סך הפעמים שהחובט עלה לצלחת בנסיון לחבוט, ללא קשר לשאלה איך הניסיון הסתיים (בניגוד ל-AB שכן תלוי בתוצאה של הניסיון).

BATTING AVERAGE (BA) – מספר הפעמים שחובט הצליח לחבוט מתוך סך ה-AB שלו.  חובטים מצויינים מצליחים לחבוט 0.300.  BA של 0.200 נקרא קו מנדוזה (על שמו של השורטסטופ מריו מנדוזה ששיחק בליגה בין השנים 1974-1982 והיה ידוע בשל כישורי החבטה האומללים שלו).  שחקן שחובט מתחת לקו מנדוזה נחשב למי שאינו ראוי לשחק ב-MLB.

GROUND INTO DOUBLE PLAY (GIDP) – מספר הפעמים שחבטה של השחקן הסתיימה בדאבל פליי – פסילה גם שלו וגם של שחקן נוסף מקבוצתו שכבר היה על הבסיסים.

HIT BY PITCH (HBP) – כשהכדור פוגע בחובט.  כתוצאה מכך החובט מתקדם אוטומטית לבסיס הראשון.

ON BASE PERCENTAGE (OBP) – אחוז הפעמים שהשחקן הגיע לבסיסים בכל דרך שלא תהיה.  שילוב של H, BB, IBB ו-HBP.

TOTAL BASES (TB) – מספר הבסיסים שהשחקן חבט אליהם.  הנוסחה היא פשוט 1Xחבטות לבסיס הראשון + 2Xחבטות לבסיס השני + 3Xחבטות לבסיס השלישי + 4Xחבטות להומראן.  אפשר לראות שנתון זה גבוה יותר ככל שמדובר בחובטים עם עוצמה רבה יותר.

SLUGGING (SLG) – TB מחולק ב- AT BAT של החובט.  זהו אחד המדדים העיקריים לעוצמה של החובט.

OPS – OBS + SLG.

LEFT ON BASES (LOB) – מספר השחקנים שהיו על הבסיסים כשהאינינג הסתיים.  לדוגמא, אם שני שחקנים כבר נפסלו במהלך האינינג, יש שלושה שחקנים על הבסיסים והחובט שלנו נפסל גם הוא כדי לסיים את האינינג, אזי הוא השאיר שלושה על הבסיסים.

RUNNER IN SCORING POSITION (RISP) – נסיון חבטה כשיש שחקנים על הבסיס השני ו/או הבסיס השלישי.  הבסיס השני והשלישי מכונים SCORING POSITION מפני שמספיק שהחובט יחבוט לבסיס הראשון על מנת שהשחקנים על בסיסים אלו יצליחו להגיע חזרה הביתה.  לעומת זאת, שחקן שנמצא על הבסיס הראשון לא יצליח לרוב להקיף את כל המגרש ולהשיג ריצה.

STOLEN BASE  (SB) – גניבת בסיס (התקדמות בין הבסיסים שאינה תוצאה של חבטה מוצלחת).

CAUGHT STEALING (CS) – ניסיון כושל לגנוב בסיס, כשההגנה מצליחה לפסול את הגונב לפני שהוא מגיע לבסיס.

הנה כמה דוגמאות:

המהלך הזה התחיל עם שחקן על הבסיס השני (RISP).  החובט היכה TRIPLE והשחקן שהיה על הבסיס השני הצליח להגיע הביתה ולזכות את הקבוצה שלו בריצה.  הוא עצמו מזוכה ב-R ואילו החובט מזוכה ב-RBI.

כאן המהלך התחיל עם שחקן על הבסיס הראשון.  החובט ניסה באנט (לגרום לכדור לפגוע במחבט בלי לנפנף, מה שגורם לכך שהכדור יפול קרוב לחובט ולהגנה יקח זמן להגיע אליו, מה שיאפשר לחובט לרוץ לבסיס הראשון או לשחקן על הבסיס הראשון להתקדם לבסיס השני).  במצב שלפנינו השחקן על הבסיס הראשון היה חייב להתקדם לבסיס השני (כי החובט היה חייב לנסות להגיע לבסיס הראשון ואסור ששני שחקנים יהיו על אותו הבסיס).  הכדור התגלגל למגיש שזרק אותו לבסיס השני, שם תפס אותו שחקן ההגנה לפני שהשחקן שהיה על הבסיס הראשון הספיק להגיע אליו ואז הוא המשיך וזרק את הכדור לבסיס הראשון, שם תפס אותו שחקן ההגנה לפני שהחובט הספיק להגיע אליו.  באופן זה נפסלו שני השחקנים והחובט מזוכה בקללה הידועה בשמה GIDP.

תשפטו אתם האם השחקן שניסה לגנוב בסיס כאן SB באמת היה צריך להיפסל ולזכות ב-CS.

*

סטטיסטיקות מגישים בסיסיות:

EARNED RUNS (ER) – מספר הריצות שההתקפה השיגה בזמן שהפיצ'ר הגיש, לא כולל ריצות שהושגו כתוצאה מטעויות של שחקני ההגנה.

EARNED RUN AVERAGE (ERA) – מכיוון שבכל משחק הפיצ'ר מגיש מספר שונה של אינינגים צריך איכשהו לחשב מדד שיקח זאת בחשבון.  ה-ERA הוא מדד שקובע כמה ריצות היה נותן הפיצ'ר במידה והיה משחק משחק מלא של 9 אינינגים.  הנוסחה היא פשוט מספר הריצות שהפיצ'ר נתן במשחק מוכפל ב-9 ומחולק במספר האינינגים שהפיצ'ר באמת הגיש בזמן המשחק.  ERA של מתחת ל-3 נחשב מצויין.  ו-ERA של מתחת ל-2, כפי שנתן קלייטון קרשו בעונה שעברה, ישיג לכם חוזה של מאות מליוני דולרים.

ADJUSTED EARNED RUN AVERAGE (+ERA) – תיקון ל-ERA שלוקח בחשבון את ההבדל בין המגרשים השונים.  אחרי הכל, המרחקים בין החובטים לקצה המגרש שונים בין האיצטדיונים השונים וכתוצאה מכך יש מגרשים יותר ידידותיים למגישים ויש כאלו שנוטים לכיוון החובטים.

WALK (BB) – מספר הפעמים שהפיצ'ר זרק ארבעה 4 זריקות מחוץ לסטרייק זון מבלי שהחובט ניסה להכות בהן, מה שהסתיים בעליתו של החובט לבסיס הראשון.

HITS (H) – כמה חבטות הפיצ'ר איפשר.

WALKS AND HITS PER INNING PITCHED (WHIP) – מספר ההליכות והחבטות שהפיצ'ר נותן בממוצע פר אינינג.  סך השחקנים שמגיעים לבסיסים בכל אינינג שהפיצ'ר מגיש.

HIT BATSMAN (HB) – זריקה שפגעה בחובט.

STRIKEOUT (K או SO) – מספר הפעמים שהפיצ'ר הצליח לפסול חובט על ידי שלושה סטרייקס (באופן כללי – זריקה לסטרייקזון שלא נעשה עליה נסיון חבטה או זריקה מחוץ לסטרייקזון שנעשה עליה נסיון חבטה כושל).

STRIKEOUT-TO-WALK RATIO (BB/K) – יחס בין הסטרייקאאוטס להולכות שהפיצ'ר נותן.  לקלייטון קרשו מיודעינו היה יחס של 4.46 בעונה שעברה.  כמובן שמדד זה מוטה לטובת מגישי כוח, אלו שמסתמכים על פאסטבול מהירים שלמגישים יותר קשה להגיע אליהם.  מגישים אחרים שמסתמכים על הגשות שגורמות לכדור פשוט להתגלגל על הקרקע ולהגנה לתפוס אותם בקלות לא יראו יחס גבוה כאן.

WIN (W) – מוענק לפיצ'ר שקבוצתו עלתה ליתרון בעודו מגיש ולא שמטה יתרון זה עד סוף המשחק.  כשמדובר בפיצ'ר פותח (הפיצ'ר שהתחיל את המשחק), הוא צריך להגיש לפחות 5 אינינגים כדי לזכות ב-W.

LOSS (L) – מוענק לפיצ'ר שהקבוצה היריבה עלתה ליתרון בעודו מגיש ולא איבדה יתרון זה עד סיום המשחק.

QUALITY START (QS) – ניתן לפיצ'ר שהגיש לפחות שישה אינינגים במשחק ונתן לא יותר משלוש ריצות לקבוצה היריבה.

SAVE (SV) – ניתן לפיצ'ר שנכנס למשחק בעוד הקבוצה שלו מובילה והגיש עד לסיום המשחק מבלי שקבוצתו איבדה את היתרון, והוא אינו הפיצ'ר שזכה ב-W.  בנוסף, צריך להתקיים אחד מהתנאים הבאים:  המגיש נכנס למשחק שקבוצתו היתה ביתרון של לא יותר משלוש ריצות; או שהריצה המשווה היתה על הבסיסים, על הצלחת או על הדק; או שהמגיש הגיש שלושה או יותר אינינגים.  בנוגע לריצה המשווה, נניח שלקבוצה יש יתרון של 4-0 אבל הקבוצה השניה הצליחה להעלות שלושה שחקנים על הבסיסים.  החובט הבא יכול לחבוט להומראן וכך להשוות את התוצאה.  זהו מצב סייב כי החובט שעל הצלחת הוא בעל פוטנציאל להיות הריצה המשווה.

INNINGS PITCHED (IP) – כמה אינינגים הגיש הפיצ'ר במהלך העונה.  נתון שמאפשר לקבל מידע על האמינות של המגישים, בעיקר הפותחים.  קלייטון שלנו הגיש בעונה שעברה 236 אינינגים ב-33 משחקים.  זה אומר שבכל משחק הוא משך יותר מ-7 אינינגים בממוצע, שזה נתון מדהים.  יש לך מגיש שאתה יודע שבכל יום שהוא עולה על הגבעה אתה יכול להיות רגוע ולא לדאוג שמא תצטרך להחליף אותו מהר כי הקבוצה ממול תחגוג עליו.

ולמי שמתעניין, הנה שירה טהורה

*

יש כיום סטטיסטיקות מתקדמות הרבה יותר, כולל כאלו שמנסות לנבא ערך של שחקנים בהשוואה לשחקנים מחליפים פוטנציאלים.  הטענה הגדולה כנגד שיטות אלו היא שקריאת קבצי אקסל לא מסוגלת באמת להעריך את הפוטנציאל של השחקנים, ושקיים מרכיב מסתורי נוסף שלא ניתן לכימות.  האמת כנראה איפשהו באמצע.  כשמדובר על עונה ארוכה שבסופה הסטטיסטיקה מתאזנת, קבצי האקסל נותנים שירות לא רע.  אולם כשמגיעים לפלייאוף, שם כל משחק עומד בפני עצמו ולסטטיסטיקה אין משמעות, צריך את הדבר הנוסף.  או כמו שאמר בילי בין, המנג'ר של אוקלנד שהצליח בזכות הסייברמטריקס להביא קבוצה עניה שוב ושוב לפלייאוף על חשבון קבוצות עשירות פי כמה אבל נכשל שוב ושוב בנסיונו לנצח את הוורלד סרייס:

""My shit doesn't work in the playoffs

טורניר ציריך: קרלסן, כרגיל
כמה הערות על המשחק נגד ארסנל

9 Comments

יהודה 9 בפברואר 2014

כל הכבוד על המילון הבסיסי – אך מורחב בשביל ההדיוטות

Amir A 9 בפברואר 2014

תודה על ההתענינות יהודה. לסקירה יותר כוללנית של המשחק אני מפנה אותך לפוסט קודם שפרסמתי כאן:
http://debuzzer.sport5.co.il/buzz/?p=28270

הפוסט הנוכחי מיועד למי שהפוסטים האחרונים על בייסבול יצרו אצלם התעניינות והם רוצים להבין את הספורט הזה קצת יותר לעומק.

Bigunit 9 בפברואר 2014

אמיר מה המייל שלך?

אלון 9 בפברואר 2014

אני בשוק שהכרתי את רוב ההגדרות.

אמנון ג 10 בפברואר 2014

תודה .השלמתי חוסר או שניים.
שאלות : יש הבדל בין היט לבין בייס היט? איך יודעים ש"סקריפייז פליי" הוא באמת סקריפייז או סתם חבטה לא חזקה מספיק לאאוטפילד או להום ראן? ( לצורך חישוב "אט באט" ).

Amir A 10 בפברואר 2014

בייס היט היא חבטה שמעלה אותך לבסיס שלא כתוצאה מטעות של ההגנה או "פילדר'ס צ'ויס" (בחירה של ההגנה לפסול שחקן אחר שנמצא על הבסיסים למרות שיכלו לפסול אותך). בשני המקרים האלו, למרות שהשחקן הגיע לבסיס אין זה נחשב לבייס היט.
לגבי הסקריפייז צריך להבדיל בין באנט לבין חבטה. באנט (המקרה הזה שמחזיקים את המחבט מאוזן על מנת שהכדור פשוט יפגע בו) נחשב כהקרבה כאשר יש שחקן על הבסיסים ואתה מצליח ככה לקדם אותו למרות שנפסלת. לרוב מגישים שעולים לחבוט עושים את זה פשוט כי הם לא חובטים טובים מספיק. לגבי סקרריפייז פליי (הכדורים האלו שעפים לאאוטפילד) הדרישה היא, אם אני לא טועה, שכתוצאה מהחבטה יהיה שחקן אשר מגיע לצלחת הבית וזוכה בראן. כמובן שלרוב מדובר בחבטה שפשוט לא היתה חזקה מספיק כדי להפוך להומראן, אבל ההגדרה שלה כהקרבה אינה תלויה בכוונת החובט אלא במצב העניינים על המגרש והתוצאה של החבטה.

אלעד אחד 12 בפברואר 2014

תודה רבה אמיר.
שאלה, לפי מה נקבע האם החובט ניסה לפגוע בכדור, כי לפעמים הם מתחילים תנועה ואז נעצרים באמצע?

Amir A 12 בפברואר 2014

ההחלטה האם היה נסיון חבטה או לא נתונה בידיו של האמפייר שעומד מאחורי התופס. במידה והוא לא מצליח להחליט או שהתופס/מנג'ר מערערים על ההחלטה שלו הוא יכול לפנות לאמפיירס שעומדים על הבסיס הראשון או השלישי לקבלת עצה. בכל מקרה, השיפוט הוא סובייקטיבי ומבוסס הרבה פעמים על תנועת הגוף של החובט (לדוגמא, מאפיינים מסויימים בתנועת שורש כף היד).

Comments closed