צל"ש או טר"ש – גל קורן

מקריות ומזל בשירות המאמן.

GAL

 

אחת הסיטואציות הכי מעניינות והכי מותחות במשחקי כדורסל היא כאשר קבוצה צריכה בעזרת התקפה אחת, האמורה להימשך עד לסיומו, לנצח את המשחק. בסיטואציה זו על המאמן לצייר תרגיל אשר ייתן לו את הסיכוי הכי טוב לנצח את המשחק, וכמו כן לבחור את השחקן עליו הוא רוצה להמר עם הזריקה האחרונה. בדרך כלל התוכנית של מאמני כדורסל היא לבזבז את הזמן שנשאר למשחק עד שנשארות שניות בודדות ואז לסמוך על שחקן המטרה שבו הם בוחרים שיקלע את סל הניצחון.

דמיין את המצב הבא: הקבוצה שלך בפיגור של נקודה, עשרים שניות לסיום ואתה לוקח טיים-אאוט. המאמן מסמן לרכז הפותח לבזבז את הזמן עד שיישארו חמש-שש שניות ואז תגיע חסימה מהגבוה על מנת ליצור מיס מץ', לאחר החסימה הרכז צריך לחדור עד לטבעת או לקחת זריקה באמצע הדרך.

*

תרחיש דומה קורה לא מעט פעמים לכל קבוצה לאורך כל העונה. כאשר שחקן המטרה שלך הוא חודר איכותי, בעל קליעה טובה וטוב תחת לחץ, הסיכויים שלך לנצח את המשחק עולים. כאשר זה לא המצב אתה תמצא את עצמך, משחק אחר משחק, מתלונן על חוסר מזל, חוסר צדק או הזריקה האחת שהייתה משנה את המשחק עוד קודם ומונעת מהקבוצה שלך להגיע למצב הזה. דבר נוסף שצריך להביא בחשבון הוא שהקבוצה המגנה תנחש את המהלך לעיתים קרובות, ולכן ניתן לראות במקרים רבים עזרה הגנתית נוספת כנגד שחקן המטרה. במצב כזה מה שקורה במקרים רבים הוא בלבול של ההתקפה ובסופו של דבר זריקה רעה.

 לכל קבוצה יש את השחקנים הטובים יותר במצבי לחץ, שכן השחקנים הפחות טובים לא ירצו לקחת זריקה וכנראה- אם יאלצו- יחטיאו. לכן, קל יחסית למאמן היריבה לנחש את זהותו של שחקן המטרה היריב. למרות זאת מאמנים ממשיכים בבידוד שחקן המטרה שלהם ולעיתים רבות משלמים על כך מחיר כבד.

מקרה דומה אפשר היה לראות במהלך האחרון במשחק של מכבי תל אביב נגד ריאל מדריד. דייויד בלאט החליט שבלו הוא השחקן עליו הוא רוצה להמר, החלטה שנלקחה גם במשחק של מכבי נגד קובאן ברוסיה ונכשלה במבחן התוצאה. במהלך פסק הזמן בלאט צייר תרגיל כדי לתת לבלו שלשה פנויה ככל הניתן, אך בסופו של דבר מה שקרה הוא שריאל הייתה מוכנה לכך ולכן התוצאה של זריקה זו הייתה אייר-בול.

מקרה נוסף שניתן לראות בו את הבעייתיות של שיטה זו הוא במשחק של הפועל ירושלים נגד ניז'ני במלחה. במהלך האחרון בהתאם לתכנון של גרינברג, יותם הלפרין החזיק בכדור עד שמשארו חמש-שבע שניות ואז בא דאנקן לחסום לו והלפרין קיבל את הסנטר של היריבה עם ארבע שניות על השעון. הלפרין הטעה את השומר וקלע שלשה קשה על הבאזר. לכאורה תרחיש זה נראה אופטימאלי, שלשה גדולה וניצחון יוקרתי להפועל, אך לדעתי החלטה זו של גרינברג הייתה שגויה. הסבירות שהלפרין היה מחטיא היא גדולה מאוד במצב זה. אפילו בלו, שהוא קלעי יותר טוב לא הצליח לפגוע בטבעת, ואף יותם עצמו אמר שהוא הרגיש שהשלשה לא תיכנס.

*

ההבדל בין הצלחה לכישלון בסיטואציה זו הוא מקרי לחלוטין. במצב זה הקלעי הפחות טוב, הפחות ותיק וזה שמיוחסת לו התכונה של לוזריות ובריחה מאחריות מצליח לקלוע ולעומת זאת אחד הקלעים הטובים באירופה מחטיא פעמיים. סיטואציה דומה התרחשה במשחק בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב במלחה. יותם הלפרין קלע שלשה על הבאזר לאחר שנעזר בשופט ובמזל (גם במקרה זה הלפרין אמר שהוא היה בטוח שהשלשה לא תיכנס) ולעומת זאת דווין סמית' החטיא שלשה יחסית פנויה שהייתה מנצחת את המשחק למכבי.

 בספורט של היום המאמנים מנסים להביא לידי כך שמקריות ומזל לא יהוו גורם משמעותי בקביעת זהות המנצחת, על ידי שימוש בנתונים סטטיסטיים, שחקנים מוכחים, התאמות ליריבה, תרגילים מיוחדים ועוד. לכן הבחירה של מאמנים רבים ללכת במצב של התקפה אחרונה על שחקן המטרה שלהם גם כאשר היריבה יודעת מי הוא וכנראה התאמנה כדי למנוע את זה היא תמוהה. בחירה במהלך כזה היא בחירה באקראיות, בחירה שלא צריכה לאפיין קבוצות צמרת כה רבות.

הנמר הזקן והטוב
לקראת המשחק נגד טוטנהאם

16 Comments

אהד 30 במרץ 2014

מעולה. אני חושב שבאירופה (בניגוד לנבא) אפשר לצפות ממאמנים תרגיל קצת יותר מתוחכם מאשר "קח את הכדור ושים סל".
אגב, זה מאוד מתחבר לרצף ההפסדים של אפי בבני השרון. ישנה קבוצה שמתוך 9 משחקים צמודים מפסידה 8, ובמקום לנסות לעבוד על תרגילים בדקות הסיום, מתלוננת על אלוהי המזל. נו, מילא.

יוספיהו 30 במרץ 2014

אם אני מאמן של היריבה והמטרה שלי למנוע סל בהתקפה האחרונה, ב90% מהמקרים אני לא מעלה סנטר בכלל , אלא הרכב פורוורדים שיכול להסתדר כמעט עם כל חסימה ע"י חילוף.

בפועל, כמעט אף מאמן לא מסדר מראש תרגיל בפסק זמן אחרון לסנטר שלו, וגם אם בחזרה מפסק הזמן היריבה תזהה שעליתי ללא סנטר- הסיכוי שהם ידחפו אל הסנטר את הכדור הוא אפסי

גל קורן 30 במרץ 2014

אולי אני הולך רחוק מדי אבל אני חושב שהיעדר התרגילים לסנטר נובע מדעה קדומה. אני חושב שמאמנים רבים רואים בסנטר ככלי לייצור נקודות וללקיחת ריבאונד ותו לא. מאמנים רבים לא סומכים על הבנת המשחק של הסנטר, על יכולת המסירה שלו ובמיוחד לא על קליעות העונשין שלו. לכן במצב כמו זריקה אחרונה שאתה חייב לקלוע סל, המאמנים סומכים על הרכזים שלהם ועל השחקנים בעלי אינטליגנציית המשחק הגבוהה, גם מחשש לטעות של הסנטר (כמו צעדים או עבירת תוקף), גם מהחשש שהסנטר לא יקלע את זריקות העונשים וגם מאחר שהמאמנים מעדיפים שתהיה להם אופציה למקרה שהתרגיל לגבוה לא עובד, אופציה שהם מפחדים שהסנטר לא יממש וילך "ראש בקיר"

איציק 30 במרץ 2014

אני חושב שהפמן וויצ'יץ' וסבוניס היו אופציה, דאנקן, ג'אבר, וולטון (האב) ואפילו פריש גם היו אופציה. כנראה גם ביל ראסל אבל זה היה טרם זמני כחובב כדורסל ולכן לא יודע. גם אולסי פרי, לי ג'ונסון וקוין מגי (אם אפשר לקראו לו סנטר) היו כאלו. כך שזה לא מדויק לומר שלא סומכים עליו. צריך רק שיהיה חכם ובעל יד טובה מהעונשין. בנוסף, צריך סנטר דומיננטי בקבוצה, אחד שיחשב כמנהיג של הקבוצה (או לפחות בכיר) וזה מצרך מבוקש. שון ג'ימס יכל להיות סוג של… אבל הוא לא זמין…

גל קורן 30 במרץ 2014

כמובן שיש דוגמאות לסנטרים שהיו יכולים לבצע את זה כהלכה. אבל באופן כללי, מאמנים פחות סומכים על סנטרים גם עם בפועל הם יכולים להוות אופציה לא פחות רעה.

איציק 30 במרץ 2014

הדוגמאות שלי הם לא של סנטרים שהיו יכולים כי אם של כאלו שעשו, ואחד קשישה עושה עד היום (דאנקן) ואולי גם רוי היברט בכיוון. אם יש משהו ראוי, המאמן בדרך כלל סומך עליו. אני מניח שאליהם ניתן להוסיף גם את פאו גאסול.

MOBY 31 במרץ 2014

ביל למבייר!!!!

Yavor 30 במרץ 2014

יוספיהו
ספר את זה לדאנקן ופופוביץ שנה שעברה…

איציק 30 במרץ 2014

אני חושב שזו הפשטה לא נכונה של העיניין. קליעה בפוזשן אחרון זה משהו שעובדים עליו באימונים (ואם לא , זה חמור מאוד). יש מספר אופציות ובפסק זמן המאמן מצביע על האופציה הרצויה ואולי מדגיש ניואנס זה או אחר. למה מצפים שהמאמן יפתיע וישלח את טיוס לזרוק שלשה פנויה… אני מעדיף זריקה לא פנויה של בלו ושטיוס ילך להלחם על הריבאונד. אם המצב היה שונה והיה מספיק שתי נקודות לניצחון, כנראה משהו אחר כמו ריס או היקמן היו מובילים את המהלך. כאשר המהלך מצליח אז שומעים את רסקין צועק וינר שאט וכשלו, כותבים פוסט עם תאוריה סדורה. האמת, שני הקצוות לא מחזיקים מים. המאמן בונה את המהלכים הכי טובים שהוא יכול עם גיבוים, ומאמן היריב מתכנן מהלך הגנה הכי טוב שהוא יכול. בו נקצין ובמהלך האחרון נעלה את החמישיה השנייה, רצוי שחקנים שעוד לו נגעו בכדור… הגנת היריב תיכנס לשוק והשחקן הקר יקלע חלק בעיין מפריע. אז אולי לפעמים צריך ללכת על הסקנד בסט, אבל תמיד לתת את הכדור בידים של שחקנים שמסוגלים לפעול תחת לחץ (גם אם האחוזים יורדים בגלל הגנת היריב). ללכת על ז'יז'ץ' (כמה גרש-ים יש לו בשם שלו) שיעשה שינוי כיוון, הטעייה ופייד אווי 4.5 מטר מהסל לסל ועברה, כדי להפתיע את ריאל, נראה לי אפילו יותר מופרח מזריקה קשה של בלו וטיוס נלחם על הריבאונד, טופס אייר בול, קולע, סוחט עברה ומתפללים שיקלע עונשין.

גל קורן 30 במרץ 2014

אני חושב שלא הבנת אותי עד הסוף. אני מסכים איתך לגמרי שבחירה בקלעי פחות טוב (כמו טיוס לדוגמה) או בשחקן שאינו טוב במצבי לחץ היא שגויה והיא לא הגיונית, גם לאור העובדה שהגנת היריבה תתמקד בשחקני המטרה שלך. הפתרון שאני חושב שראוי למצב זה אינו בחירה בשחקנים מפתיעים, אני חושב שבחירה בשחקן המטרה שלך היא חשובה גם במידה והוא לא יקלע את סלי הניצחון באופן עקבי. אני חושב שעל ידי נתינת הכדור לשחקן המטרה אתה מקבע את זהותו כמנהיג של הקבוצה והאיש שעליו סומכים במצבי לחץ, זהות שחשובה גם כאשר לא מדובר בסל ניצחון.

הבעיה העיקרית שלי עם השיטה הנוכחית היא מה אתה עושה לפני חמש השניות האחרונות בהן צריך לקחת זריקה. מעטים המקרים בהם מוביל הכדור אינו מבזבז את חמש עשרה השניות הראשונות של ההתקפה כדי להגיע לזריקה שתהיה האחרונה במשחק. אני חושב שיהיה יותר יעיל להשתמש בזמן הזה בתרגיל מיוחד לקלעי שנבנה בדיוק למצבים האלה. כאשר אתה מבזבז את הזמן אתה מגביל את השליטה שלך על תוצאת המשחק כי אתה גם נותן להגנה ליישם את מה שהיא התכוננה אליו וגם בדרך כלל אין לך זמן מספק כדי לבנות מהלך מתוחכם יותר מחסימה של גבוה וזריקת התאבדות. על ידי שימוש בעשרים השניות שנשארו למשחק לטובת תרגיל שידגיש את העליונות של המאמן והשחקנים שלך על הקבוצה אתה מוריד את אלמנט האקראיות הקיים בהסתברות לכך שהזריקה תיכנס. על ידי בניית מהלך מתוכנן המנצל את כל השעון המאמן יוכל להשיג שליטה טובה יותר על התוצאה, שליטה שלא תהיה מוחלטת כי לא משנה מה תעשה המזל ישפיע, אך שליטה שתגרום לכך שהיתרונות שלך, הן הטקטים והן של חומר השחקנים, יבואו לידי ביטוי בצורה טובה יותר.

איציק 30 במרץ 2014

יש לתאוריה שלך מספר בעיות. חלקן קשורות למכבי הנוכחית וחלקן בעיתיות ללא קשר לקבוצה:
1. לבצע תרגיל חכם דורש שחקנים חכמים. מקבי סובלת מאי-ספיקת IQ כבר שנה שנייה לפחות ולכן זה ממש לא מתאים.
2. לבצע תרגיל שעובר מספר ידים או דורש פעולות מתוזמנות על-ידי שחקנים עם ידים רועדות (מוח משקשק) הוא מתקון לעיבוד כדור. צריך להקטין את התלות בהם עד לאפס אם אפשר, ואתה מגדיל את המעורבות שלהם.
שמירת כדור בידים בטוחות מקטין את אפשרות איבוד הכדור, ומקטין את הסיכוי לזריקה לפני הזמן.

גל קורן 30 במרץ 2014

1. אני מסכים איתך בנושא זה.

2.אני חושב שכאשר מאמן בוחר שחקנים הוא צריך לסמוך לפחות על חלקם לבצע את הפעולה הנכונה תחת לחץ, כשאתה בונה קבוצה ממושמעת אתה מוריד את הסיכויים לזריקה לא במקום וכמו כן אתה משפר את הסיכויים להגעה למצב קליעה טוב, גם במחיר של שתיים-שלוש שניות פחות. שחקנים ממושמעים ידעו לבצע את התרגיל כהלכה ולא יקחו סיכונים מיותרים שיובילו לאיבוד כדור. גם במצב הנוכחי שחקנים מאבדים כדורים בגלל חסימות שנובעות בכך שהמהלך שקוף. צריך לזכור שגם הקבוצה היריבה נמצאת תחת לחץ ולכן גם בהגנה שלה יכולות להיות בעיות. הטענה שלי היא שבמידה והמאמנים רוצים למזער את האקראיות שבסיכויי ההצלחה של הזריקה לנצח את המשחק, הם צריכים להשיג כמה שיותר שליטה על המהלך, תוך כדי הנחה שכדי שמהלך זה יצא לפועל בצורה טובה על המאמן לסמוך על שחקניו ולהאמין שהם יבצעו את משימתם בהצלחה.

איציק 30 במרץ 2014

1. אני מסכים עם ההסכמה שלך ;)
2. ידוע שבמצבי לחץ צריך לפשט תהליכים. אתה מציע פעולה מורכבת ולכן סיכויי הכישלון גוברים. אם נוסיף שהשופטים נותים להוריד למינימות את המעורבות במהלך האחרון ולתת לשחקנים להכריע את המשחק (זאת למרות העברה שנשרקה לטובת טיוס) אז יש יתרון מסוים להגנה ולכן קל יותר לחפות על הטעויות שלה. אני מציע לך להסכים לטענה שלי, אחרת נאלץ שלא להסכים :-)

גל קורן 30 במרץ 2014

אני מסכים איתך שכאשר אתה מבצע פעולה מורכבת, בטח במצבי לחץ, הסיכויים לטעות גוברים, וכמו כן אני מסכים איתך שלהגנה יש יתרון קל במצב כזה. אבל למרות כל זה אני חושב שבמיוחד לקבוצות איכותיות באופן יחסי, עדיף להמר על תרגיל מסובך יותר מאשר להמר על הסיטואציה שאתה מעדיף. על ידי בחירה בתרגיל מסובך אתה מחזק את השליטה שלך בכל הנוגע למה קורה על המגרש ואתה יכול להבליט בצורה טובה יותר את היתרונות היחסיים שלך.

כמובן שלכל דעה יש את היתרונות שלה, אני פשוט חושב שתרגיל מסובך יחסית יכול לשרת את האינטרסים של קבוצות רבות, ובמיוחד החזקות שבינהן, להיות בשליטה כמה שיותר מוחלטת על מה שקורה על המגרש. כאשר אתה סומך על שחקן שיקלע את סל הניצחון לבדו אתה מחליש את השליטה במה שקורה ובעצם מעביר את האחריות לשחקןמזל. אני חושב שבסיטואציות מסוימות יש יתרונות לשיטה שלך, אבל אני חושב שהן מיעוט.

וכמובן שלגיטימי לא להסכים איתי

איציק 30 במרץ 2014

גם אם יש דברים בגו זה מתאים למכבי מלפני מספר שנים ולא לזו, זה מתאים ל-SA ולא לפילדלפיה למשל. מעטות הקבוצות שבאמת מסוגלות לבצע כמו שצריך את מה שאתה מציע. ובזה אתה צודק, לקבוצות אלו יש יתרון מובנה על שאר הקבוצות.

MOBY 31 במרץ 2014

וזו גדולתו של הוד מעלתו….
להוריד כדור להודג'ס לקר או לקחת פייד אויי ג'אמפר לך תשמור על דברים כאלה….(לעומת היום בניו יורק, ואוקלהומה) דוקא במיאמי יש 3-4 אופציות פתוחות היום לנושא.

Comments closed