פופ כמשל – איתי סממה

פופ

 

"דווקא מפני שעריצותה של דעת הקהל עושה את הזרות לחרפה, רצוי שיהיו בני האדם מוזרים, כדי לשבור עריצות זו". (ג'ון סטיוארט מיל)

פעמים רבות אתה חושב על כך, שאתה לא באמת פוגש בייחודו של האדם כאשר אתה משוחח עימו. משהו בצורת הדיבור נראה לך דומה, המילים חוזרות על עצמן בוריאציות שונות, התשובות לשאלות תמיד נשארות באותו ספקטרום, ואתה מרגיש שאין כבר שום דבר שבאמת שייך למי שעומד מאחורי השפתיים שזעות להם בקפידה. אתה מסתכל על המוכניות הזאת שקיימת בשלל תגובותיו ומעשיו של האדם,משהו מבפנים בוער בך ומרגיש לך שזה פשוט לא בסדר.

אתה נזכר בפעם היא שניסית להבין האם קיים משהו שונה בקשר בינך לבין אותה בחורה. חשבת עליה ועלייך, ונזכרת באופן שבו היא מחייכת אלייך כל פעם שהיא פוגשת אותך.  אתה נזכר שהחיוך הזה היה נראה לך אמיתי, וככזה שמוענק רק עבורך. כעבור כמה ימים יצא לך לבלות בקרבה כמה ימים, ראית את אותו חיוך מוכר מפוזר לשלל מכריה, היא הפגינה את אותה אהבה גדולה לכולם. משהו השתנה ביניכם באותו יום, אתה אפילו לא יודע אם היא אי פעם שמה לב, אבל הקסם טיפה התפוגג.

*

ז'אן ז'אק רוסו היה זה שטען שהתפתחותם של המדעים והאמנויות , שהפציעו בעולם והשפיעו ללא היכר על התרבות, הם הגורמים העיקריים לדחיקתה של אישיותו הפנימית של האדם. רוסו מתאר את אותה אדיבות מוקפדת אשר קיימת בכל מפגש בין אנשים, כנורמה ערכית אשר דורשת מהאדם להסביר פנים ולנקוט באינספור מליצות כלפיי כל אדם שעימו הוא מתרועע. אותו דפוס על פי רוסו, גורם לרידודה של זהות האדם, ולכך שנוצרת מעין האחדה בין שלל בני האדם אשר נוהגים באותה צורה בכל עת. רוסו מבכה על אובדן זהותו הייחודית של האדם לאור הכורח המוסרי שנכפה עליו, ואומר בכתביו שבעולם הזה: " לעולם לא תדע עם מי יש לך עסק".

*

אתה נזכר בפעמים שראית את גרג פופוביץ מתראיין, ולא יכולת שלא להישבות בקסמיו. פופוביץ הוא בדיוק מסוג האנשים שתשובותיו הבלתי צפויות, מבארות לך שאתה יודע  בדיוק עם מי יש לך עסק.  פופוביץ אינו מוכן לשחק באותו דו שיח, עמוס קלישאות לעייפה ברגע ששאלה חבוטה נשאלת. נאמנותו לאישיות הפנימית שלו, גוברת על אותם אסופה של כללים הנהוגים בחברה. כי כששאלה טיפשית משחרת לפתחו, הוא לא יענה עליה בכובד ראש מעושה, אלא יגחיך את שאלות אלו, ויבאר לנו את האבסורדיות שהן טומנות בחובן. וכאשר משחק מסתיים וקבוצתו מובסת בצורה משפילה, הוא לא ישקע ברחמים וישנן את אותן תשובות המתארות את המשחק הזה כשאלה של חיים ומוות, אלא יבחר לצחוק במסיבת עיתונאים, כי זה סך הכל משחק כדורסל, וזה הדבר שמרגיש לו נכון לעשות באותו רגע. פופוביץ בהתנהלותו מצליח לשמור על העצמיות שלו, ולנו הצופים הוא מראה שעדיין קיימת בעולם צורת חיים שהיא אותנטית.

*

האותנטיות של פופוביץ אינה טומנת בחובה את אותו רצון להגשמה עצמית אשר אותו אנו נוטים לפרש כאותנטיות. אלא היא מדגישה את אותו אלמנט של מקוריות שהוא הוא זה שמגדיר את האדם האותנטי. תשובותיו הכנות והיצירתיות של פופוביץ יוצרות באופן תמידי, מבני שיחה חדשים, אשר בזים לאלו הבנאליים והרגילים. פופוביץ מראה לנו מסגרת יחסים חדשה בין בני האדם אשר סוף סוף יכולה להאיר לנו על אותה אפלה שנקראת אישיותו של האדם. אותה אישיות שפופוביץ כל פעם  חושף לנגד עינינו מחדש, מראה לנו אדם, שבגלל שהוא כל כך אדם וכל כך אנושי. בעולם הכה תקין שלנו, אנו מכנים אותו ואת תשובותיו מוזרים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מפגש חוזר
אמצע רולאן גארוס - אלעד בר איתן

10 Comments

עידוקוליס ליפשיץ 1 ביוני 2014

מחליף את המילה "אתה" במילה "אני" וזה פוסט מצוין.

עמית זילברבוש 1 ביוני 2014

+1

ברק 1 ביוני 2014

טקסט פשוט מעולה ומקורי

עמית 1 ביוני 2014

מה זה אומר על אייל ברקוביץ'?

אסף .ג. 1 ביוני 2014

כמו שאמרת לא שונה אלה מספיק אמיץ להיות הוא עצמו בלי לשים על מה שהסביבה חושבת עליו ואיך היא רואה אותו,אחד המאמנים היחידים שמסוגלים להחזיק כוכבים קרובים ונאמנים לו מתוך הערכה אליו ובו בזמן לגעור בהם כאילו התחילו לשחק אתמול…http://youtu.be/4iMUTWTEPM0
בכלל לא מדברים על זה אבל היכולת שלו להחזיק שחקנים בקצה הרוטציה שתמיד יהיו מוכנים להכנס ולעשות מה שהוא מצפה מהם ולתרום למשחק עם מתוך רצון לשנות את המשחק(מאט בונר במשחקים 5-6)או אילוץ(קורי ג'וזף הלילה)היא אומנות שאין מאמנים רבים שמצטיינים בה (ספולסטרה גם מראה יכולת כזו בפלייאוף הזה).

עמית זילברבוש 1 ביוני 2014

אני מנסה להיזכר מתי הראיונות המדהימים האלו התחילו והאם זה היה כך תמיד.
אני כל הזמן מנסה לחשוב האם פופ מרשה לעצמו להתנהל בצורה הזו בגלל מעמדו הבלתי מעורער או ללא קשר, כי זהו אופיו.
בכל מקרה, אין ספק שהוא יחיד ומיוחד. נקודת המבט של הטקסט מעניינת.

מאיה (השותפה הנודדת) 1 ביוני 2014

כתוב היטב, מקורי ומעורר מחשבה

פאקו 2 ביוני 2014

אני היחיד שלא משתגע על כל ההשתפכויות האלה על פופ?

IZ 3 ביוני 2014

Excellent text. Thanks!

איל רדושקוביץ 4 ביוני 2014

יפה

Comments closed