זה היה ביתי – מאשקה ליטבק

צילום: מאשקה ליטבק
צילום: מאשקה ליטבק

 

 

אולם הספורט מלחה הוקם בשנת 1984 ע"י עיריית ירושלים.

בשנת 1986 קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים עלתה לליגה הלאומית שהייתה אז ליגת העל של היום, ובעונה הראשונה בליגה הלאומית שהיא שיחקה במלחה. כבר אז היציבות לא הייתה משהו והמשחק האחרון של אותה עונה במלחה היה נגד מכבי חיפה, והפועל ירושלים ניצחה אחרי הארכה ונשארה  בליגה הלאומית, ומעולם לא ירדה ליגה.

אני פוקדת את אולם מלחה במשחקים החל מתחילת שנות ה – 90 של המאה הקודמת  ואולם מלחה הוא כמו בית שני שלי, לא בגלל הכיסאות הנוחים שצבועים בצבע צהוב, אלא בעיקר בגלל האוהדים שממלאים את האולם הזה, והפכו את מלחה למשפחה אחת גדולה. כיום אחרי כ –  28 שנה הגיע העת לומר שלום.

עוד מעט קט נעבור לשחק האולם חדיש "אולם פייס" הארנה, ותמיד נעיף מבט של געגוע אל אולם מלחה כשנעבור לידו. באולם הזה הקזנו טונות של זיעה ומיתרי קול לעידוד הקבוצה, לכאן הגיעו אוהדים כילדים בני 10, והיום הם מביאים את ילדיהם שלהם. ארבעה דורות יש היום במלחה, וכולם באים מאהבה כמו שאמר  לנו עדי גורדון " יש בי אהבה והיא תנצח ".

*

ידענו משחקים נהדרים עם ניצחונות מתוקים יותר מדבש, ידענו באולם הזה גם הפסדים צורבים שחשבנו שזה בגלל שופטים או בגלל שלא שיחקנו טוב, ראינו דאנקים  מרהיבים כמו של טימי באורס  https://www.youtube.com/watch?v=zvbmccJCqYQ וצ'קרות של הסלים מקליעה לשלוש, החלפנו מקומות ישיבה עם התקדמות בגיל, מיציע אמיר כילדים, ליציע אלעד  כנערים, ואחרי הצבא ליציע העמידה, ומשם פיזור בין יציע 1 ליציע 2.

כאבנו  והתעצבנו על מותם של אוהדים שהיו חלק מאתנו, וקראנו על שמם את היציעים מאחורי הסלים, לאות זיכרון  לעודד ללא תנאי ובכל מצב את הקבוצה גם שהולכים להפסיד, ותמיד לשיר את "ירושלים של זהב " בסוף כל משחק. באולם הזה חרזנו שירי אהבה לקבוצה, ושירי שנאה לקבוצה יריבה, וקרענו את מיתרי הקול לשיר ביחד "הפועל עולה, הפועל עולה", " שבחי ירושלים" בסיום משחקים חשובים ומכריעים, ועוד עשרות שירים של אהבה לקבוצה ולשחקנים.

באולם הזה גם חווינו אירוע מחריד של זריקת חזיז בזמן משחק ופציעתו של יואב גילצרשטין וקטיעת אצבעות ידו.

*

המיוחד במלחה זו ההרגשה המשפחתית, הרגשת השמחה לפגוש כל פעם מחדש אוהד או אוהדת שאוהב את מה שאתה, וחיבר אותי תחת גג האולם הזה לאהבת הפועל ירושלים. ואחרי משחק ממשיכים להיפגש ולמחליפים חוויות לפני שהולכים הביתה. יש באולם הזה קסם מיוחד, הקרבה של היציעים לפרקט עד כדי כך שאפשר לשמוע את הוראות המאמן, וגם לפעמים לשלוח "ברכה" לשופט במשחק והוא ישמע אותה.

כל אחד ייקח עמו ממלחה את הרגעים היפים של ניצחונות, וגם רגעים של עצב, באולם הזה גדלנו, באולם הזה הזדקנו ונשארנו עם אותו הלהט של סמל האריה האדום, באולם הזה פרחו אהבות התחתנו והקימו משפחות צעירות, וכיום ילדיהם מגיעים לאולם לעודד.

באולם הזה אליו אני מגיעה כמה עשרות שנים, זכיתי להגשים חלום מוזר, העונה נתנו לי להיות מנגבת הפרקט בזמן משחק, לעמוד עם המטאטא הגדול מתחת לסל, ולנגב זעתם של השחקנים, חוויה גדולה של אוהדת שאשא עמי  זמן רב.

השירים ששרנו במלחה  לקבוצה יעברו אתנו אחר כבוד לארנה, וקריאות הפועל עולה, הפועל עולה, תהדהד בקירות הזכוכית של הארנה יחד עם הקריאה יאללה הפועל, שירי האהבה לקבוצה יעברו גם הם לאולם החדש.

יש משהו מיוחד בפשטות של האולם הזה, הוא מקרין מעצמו חום אנושי שמחבר אותנו כולנו למשפחה אחת גדולה, כל אחד יודע את מקומו הקבוע של חברו, אולם קטן ואינטימי כך שאתה יכול לראות מי יושב מולך כל השנים ביציע שמנגד. עתה תם עידן אולם מלחה ומעט נחרד איפה הוא יישב בארנה ועל יד מי יישב . חמשת חברי ואני שישבו שנים יחדיו בשורה הראשונה ביציע 1 מאחורי ספסל הפועל, לא רוצים להיפרד וקנינו יחדיו מינוים למקומות באולם הארנה שנשב בו שוב יחדיו ולא ניפרד.  כאן במלחה כולם מכירים את כולם, ומגיעים לאולם הזה לא רק אוהדים מירושלים והסביבה, גם אוהדים ממקומות מרוחקים יותר מגיעים, כי התאהבו באווירה של האולם, נשבו באהבה הגדול של האוהדים לקבוצה.

*

עצוב לי מעט לעזוב את מלחה, באולם הזה השקעתי כל כך הרבה  מעצמי במשחקים, אליו הייתי מגיעה מביתי בקיבוץ נגבה כ – 25 פעמים בעונה ומכירה כל כך הרבה אוהדים שהם משפחתי השנייה. מלחה היה באמת בית חם לאוהדים של הפועל ירושלים, והגיע הזמן להיפרד, שוב משחק אחרון נגד מכבי חיפה כמו לפני 28 שנה, הפעם זה חצי גמר אליפות המדינה, יום שישי 15:00, מגיעים 2,800 אוהדים, ילדים, נערים ומבוגרים, כולם באדום, מצטופפים באולם הקטן הזה שיכול להכיל רק 2,400 מקומות, שלט ענק נפרש בפתיחת המשחק : " עוד סיפור אחד של אהבה לפני שסוגרים את האורות" מילות שירו של עוזי חיטמן צורבת את לבי כמה זה נכון למשחק הזה.

לאורך כל המשחק  יציעים גועשים בשירים ללא הפסקה, כל מלחה על הרגליים בדקות האחרונות של המשחק, בתוך תוכי אני יודעת ואולי גם כל האוהדים יודעים שזה באמת המשחק האחרון במלחה כשכולנו שרים את "ירושלים של זהב" כנו אחרי כל משחק כאן. אחרי המשחק לאורך דקות ארוכות, כולם נשארים כמו רוצים למצות עוד רגע מהאולם הזה, גם אני נשארת עדיין לא רוצה ללכת הביתה לפני שאפרד מהאוהדים כאן, חיבוקים וצילומים אחרונים ככה נפרדת מאוהדים ומאולם, ונוסעת הביתה דרומה. תם עידן, ומתחיל עידן חדש.

ומי ייתן, ונאמין שנזכה באליפות אחת במאה ה – 21, הפעם זה יהיה כבר בארנה. לו יהי.

יש בי אהבה והיא תנצח!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מורה נבוכים (חלק שני) - ערן קאלימי
יומן האליפות של הולנד 2: משחקי ההכנה

20 Comments

עמית זילברבוש 4 ביוני 2014

יפה, קירות שישמרו איתם הרבה זכרונות.
כמאמר הקלישאה – כל סוף הוא התחלה חדשה.
מאחל לכם שההתחלה החדשה (שסימניה כבר נראו השנה) תהיה הפעם אמיתית ובעלת המשכיות.
לצערי, לפי הרוחות המנשבות בימים האחרונים – לא בטוח שזה המצב.

בני תבורי 4 ביוני 2014

מאשקה,
כל כך מבין…

ניינר 4 ביוני 2014

נפלא! כירושלמי לשעבר שדי סולד מהעיר כיום, הפועל ירושלים זה החיבור הכי חזק שלי לעיר הולדתי

אביאל 4 ביוני 2014

מרגש !

shohat 4 ביוני 2014

פוסט יפה מאד!

wazza 4 ביוני 2014

מאשקה, מקריאה עלייך גם בעיתונות הקיבוצית וגם בדה באזר אין ספק שאת בן אדם מיוחד

מאשקה 4 ביוני 2014

WAZZA, זה מביך אותי. וגם שאני אחראית על התחנה המטאורולוגית של נגבה ( מודדת הגשם בחורף ובמקצוע של המטאורולוגיה כתחביב ) בצהריים של יום זה חג השבעות מדדתי 42 מעלות בקיבוץ נגבה.

wazza 4 ביוני 2014

לפי הכמויות גשמים אצלכם זה לא דורש הרבה עבודה…

איציק 4 ביוני 2014

יפה מאשקה…
שאלה, מה מביא מישהי מנגבה לאהוד דווקא את ירושלים? היו הרי כמה בחירות קלות יותר.

מאשקה 4 ביוני 2014

הדוד שלי יצחק ליטבק היה מנהל חברת האוטובוסים "המקשר" של ירושלים, בחופשים היינו נוסעים אחי ארנון ז"ל ואני לירושלים, זה היה בתחילת שנות ה – 60 של המאה הקודמת, ובן דודי היה לוקח אותנו למשחקים של הפועל ירושלים בכדורגל ( כשיחקו ברח' רחל אמנו קטמון ) , מאהבתי לספורט "נדבקתי" למועדון הפועל ירושלים, מאהבתי לכדורסל לקבוצת הכדורסל של המועדון, ואחרי הצבא הייתי נוסעת לפעמים לראות את משחקי הפועל ירושלים שעוד שיחקו באולם שטראוס במרכז ירושלים, והייתי ישנה אצל קרובי משפחתי אחרי המשחק. אח"כ עברו למלחה, ולי לא היה רכב להגיע לכל משחק, והייתי מגיעה למשחקים חשובים ומשחקי גמר גביע ביד אליהו. לימים "השתפר" צי הרכב של הקיבוץ וגם מצבי הכספי, ומתחילת שנות ה – 90 הייתי קונה מינוי לעונה, ומגיעה כמעט לכל המשחקים, "בגשם, רוח וסערה, במצב רוח טוב או רע", ופעמים נתקעתי בירושלים אחרי משחק בגלל שלג, והייתי לנה אצל אחד האוהדים, והיו הרבה אוהדים שהיו מציעים לי להישאר ללון אצלם גם בערבים של גשם שוטף או סערה. זהו חלק מהחום והמשפחתיות של אוהדי הפועל ירושלים.

MOBY 4 ביוני 2014

את מלכה, ואנחנו מדי פעם נפגשים, בעיקר בתערוכות וכנסים. חוץ מהאהבה הבלתי מוסברת שלך לצבע אדום (אני שבא מהעיר האדומה לצבע הזה יש כלכך הרבה אלמנטים שליליים) את זן נדיר.
מי ייתן ויהיו לכם מלא כמעט תארים ותראו את הקטר הירוק מלפניכם בכל סיבוב משער הגיא….

איציק 4 ביוני 2014

אתה חמוד :-)
נקווה שאתם תהיו (בכדורסל) ממש צעד אחרי הצהובים, ואז הסדר יהיה על כנו…

סימנטוב 4 ביוני 2014

מעציב אותי לשמוע שעוזבים את מלחה איש יקר שתכנן את מערכת המיזוג נהרג בפיגוע בכל פעם שמזכירים את האולם אני חושב עליו אבל אני בטוח שהוא היה מבסוט שממשיכים האלה לאולם חדש.
אני עובר די הרבה ליד הקיבוץ שלך בקטע הקצר בין שדה יואב לצומת גיבעתי יורדים כמויות משקעים אדירות לא פעם התחננתי שהוישרים יעבדו יותר מהר

אלכס דוקורסקי 4 ביוני 2014

מאשקה, כתבת בצורה מאוד יפה ומרגשת.
בהצלחה באולם החדש!

יוסי מהאבטיחים 5 ביוני 2014

שני דברים היו בשבילי הפועל ירושלים במשך שנים- עדי גורדון ומלחה.
הראשון תמיד הזכיר לי למה התאהבתי בקבוצה הזו, והשני תמיד הזכיר לי למה המשכתי לאהוב אותה גם אחרי שהלך.
יהיה מוזר לראות משחקים של הפועל בעונה הבאה…

מאשקה 5 ביוני 2014

חשבתי על זה, גם לי יהיה מעט מוזר לראות משחקים באולם החדש.
תם עידן, מתחיל עידן חדש.

עכו"ם 5 ביוני 2014

מקסים ומרגש, את כל כך סימפטית שאני כמעט מאחל לכם לקחת אליפות.
בכל אופן הלוואי וחלק גדול יותר מאוהדי הספורט בארץ היו דומים לך (יודעת מה עזבי אוהדי ספורט תעשי את זה אזרחי המדינה).

גולנציק 5 ביוני 2014

מאשקה היקרה, את האמא והסבתא של כל אוהדי הפועל ירושלים, אוהבים אותך כולנו, אוהדת מספר 1, זכינו כולנו להכיר אדם מיוחד כמוך, יישר כח, מאחל לך אושר ושמחות משפחתיות ועם הקבוצה שכולנו אוהבים כל כך.

אסף כלשהו 6 ביוני 2014

מרגש מאוד.
תם עידן נפלא. הפועל תמיד תהיה הקבוצה שלי, ומלחה תמיד יהיה האולם שבו ביליתי במאות משחקים, התרגשתי, כאבתי, סבלתי ונהניתי מכל רגע ורגע. גם מאחורי הסלים וגם מאחורי הספסלים.
הקטע עם ניגוב הפרקט מעולה, וכנראה שפספסתי את הפוסט המקורי שעסק בזה, אבל הוא הזכיר לי שכשהייתי בן 10 או 11, אי שם באמצע שנות ה- 90, יורם מנחם, שהיה מאמן הכושר דאז, שלף אותי (לגמרי במקרה) מתוך היציע כדי להיות מנגב הפרקט במשחק באירופה נגד ויטוריה (ניצחנו, אגב. ויטוריה עוד לא היתה עדיין הקבוצה שהיא היום…). זה היה רגע שאני לא אשכח כל חיי.

תודה לך מלחה, נקווה שבאולם החדש נזכה לראות גם אליפויות (ושיורידו את מחירי הכניסה- אם אין לך מנוי זו ממש התאבדות).

אלון רייכמן 8 ביוני 2014

מאשקה, תענוג לקרוא.
מאחל לכם המון זכרונות חדשים (ותארים!) בארנה החדשה.

Comments closed