צילומים: אנדרו ווילר (+ מנה ראשונה לתחילת העונה)

 מאת: תמי גורלי

*

צילום: אנדרו ווילר (כפות ידיו של רוסי) 

 

אנדרו ווילר, בריטי שחי בארצות הברית, הוא הצלם האהוב עלי, במוטוג'יפי ובכלל. עולם תחרויות האופנועים, שנראה לעתים לאנשים מבחוץ כמכאני ונוקשה, מוגש אצל ווילר ברגישות ובפיוטיות של אמן. וווילר רואה הכל: את האופנוע, את הרוכב, את הסיפור שמאחוריהם, וגם את העננים, הפרחים והדשא שלצד המסלול.

אחת העבודות האהובות עלי ביותר היא צילום כפות הידיים שווילר לקח בשנה שעברה בקטאר, במהלך הצילום הקבוצתי של רוכבי המוטוג'יפי לעונת 2010. בדרך כלל הרוכבים מצולמים כשהם ישובים כמו בצילום השנתי של גן אהובה, אבל ווילר מספר כאן סיפור אחר.

הידיים בתמונה הן של ולנטינו רוסי. הן משולבות בנינוחות ובעוצמה שקטה. ידיהם של הרוכבים בדרך כלל מעוותות מפציעות, ניתוחים, מתכות, ואילו הידיים האלה – שכבר הניפו עד אז תשעה גביעי אליפות ומעל מאה גביעי נצחונות – שלמות, יפות ועם מניקור מושלם. הנצחה מדויקת ומרשימה של הרוכב הטוב בעולם, מהזווית הפרטית של ווילר.

 צילום: אנדרו ווילר (פיליפ איילנד, אוסטרליה)  

מסלול התחרויות האהוב ביותר על הצלם האהוב ביותר, אנדרו ווילר, הוא זה של פיליפ איילנד, במדינת ויקטוריה שבמזרח אוסטרליה. האור, הצלילות, מזג האוויר שמתחלף במהירות, תצורות העננים, הקירבה לים (אין בשום מקום מסלול כל כך קרוב לחוף) יוצרים את התחושה של מה שהמקום הזה באמת – קצה העולם.

ווילר ממליץ ל"דה באזר" על האתר בפיליפ איילנד. "בהנחה שזה אפשרי כלכלית, כמובן", מוסיף האיש הנעים הזה. "המסלול בפיליפ איילנד לא מוקף בגדרות גבוהות, וזה מאפשר להקיף אותו ולראות את המירוץ בקלות ממיקומים שונים. גם קהל האוהדים שם פשוט נפלא. רק קחו איתכם ביגוד עמיד לגשם, מעיל רוח שמתקפל בקלות, כי גם אם קר ורטוב, כשהשמש יוצאת תוך חצי שעה חם או חם ורטוב. אז לא לשכוח קרם הגנה, כי אין שם שכבת אוזון ונשרפים בקלות גם כשיורד גשם!".

שני הרוכבים האהודים ביותר על ווילר הם אנשי טקסס, ניקי היידן ובן ספיס. למעשה הוא חבר קרוב של משפחותיהם בילוגיות והמוטוריות. בשנה שעברה ווילר תפס את היידן על המסלול בפיליפ איילנד.

 צילום: אנדרו ווילר (בן ספיס, חבר)

 

החבר הטוב ביותר של צלם האופנועים אנדרו ווילר הוא הרוכב הטקסני בן ספיס, אלוף הסופרבייק ב-2009 ובן קבוצת המוטוג'יפי של חורחה לורנסו בעונה הבאה. כשאשתו של ווילר, אמילי, הגיעה בשנה שעברה לתחרות באינדיאנפוליס, משפחת ספיס, בראשות האמא (והסוכנת) מארי, אירחה אותה עמוק בתוך המתרחש. "מארי וקבוצת ימאהה אירחו אותה לתפארת", מספר ווילר, "היא בילתה את כל הוויקנד במחיצתם וצפתה כשותפה מבפנים בכל ההכנות למרוצים. אני פשוט מאושר כשאני נזכר בזה".

אחד משלושת המסלולים האהובים ביותר על ווילר – לצד פיליפ איילנד שבאוסטרליה והמסלול החדש באראגון, ספרד – הוא זה שבברנו, צ'כיה. כל צלם יכול לשכור שם קטנוע, שבאמצעותו הוא יכול לנוע סביב המסלול ולמצוא את הפינות והפניות הטובות לצילום. הטופוגרפיה המשתנה של מסלול ברנו מוסיפה עניין רב, והרקע לאופנועים תמיד ירוק ומרשים.

מהשילוב הזה, קרבתו של ווילר לספיס והתנאים והנוף בברנו, נולד הצילום שלמעלה.

צילום: אנדרו ווילר (רוסי באראגון)

אחד המסלולים האהובים על אנדרו ווילר הוא ה"מוטורלנד" החדש באראגון, ספרד. כאן הוא תפס את ולנטינו רוסי. נדמה לי שאין מה להוסיף.

*** מנה ראשונה לתחילת העונה ***

את הצלם הנפלא אנדרו ווילר, ושתיים מהעבודות שלו, למדנו להכיר בשני הפוסטים הקודמים. האהבה הגדולה הנוספת של ווילר – בנוסף לצילום, אופנועים וכמובן אשתו אמילי – היא בישול. כשהוא מגיע לתחרויות בפינות העולם הוא שוכר דירה מקומית, רצוי לא רחוק מהשוק המרכזי, ותוך יום או יומיים הוא כבר מצוי להפליא באוכל המקומי, מבשל ממנו מטעמים ומצלם אותם בתשוקה גדולה.

אתר התחרויות האהודות ביותר על ווילר מהבחינה הקולינרית היא זו שבמלזיה. בשנה שעברה, יחד עם צלם מחונן אחר, אנדרו נורטקוט, הוא שכר שם "דירה מדהימה "והסתובבתי בשוק בהלם מכל הריחות והצבעים. היה סוף שבוע נפלא. בישלתי עוף. הריח היה מצוין". גם התמונות יצאו לא רע.

*** מנה ראשונה לתחילת העונה ***

בסוף השבוע שעבר ובתחילת הנוכחי, במסלול ספאנג במלזיה, הבחורים שלי חזרו לעונה חדשה. המבחנים הראשונים לעונת 2011 התקיימו שם. למה מלזיה? כי בה לא אמור לרדת גשם בעונה הזאת של השנה.

יחד עם הבחורים הגיעו מטוס ג'מבו עמוס באופנועים ובסחורה (לסבב רגיל יש שני ג'מבואים מלאים) וכ-300 אנשי צוות ועיתונאים (לסבב רגיל מגיעים כאלף). מסלול ספאנג, שמזוהה עם מגדל הפיקוח שלו, "הפגודה", אירח את שני המבחנים הראשונים של העונה, ולראשונה הורשו לצפות בהם גם אוהדים מהשורה. 

הצופים הנלהבים יכלו לראות את ואלנטינו רוסי רוכב לראשונה בצבעי הקבוצה החדשה, ואת קייסי סטונר, האיש שרוסי החליף, חוזר להונדה ומתמקם בקבוצת רפסול. מתקפה כפולה צפויה לאלוף העולם, חורחה לורנסו.

בין הרוכבים החדשים בלט קרול אברהם, שאבאל'ה קנה לו קבוצה פרטית ואופנוע במימון חברת התרופות שלו. יש גם בריטי חדש, קאל קרטצ'לו, שהגיע מהסופרבייק ומחליף את בן ספיס (שהחליף את רוסי בקבוצה הבכירה של ימאהה). ויש גם חבר שחוזר, בדמותו של טוני אליאס, ששב מהקטגוריה האמצעית, מוטו2, אל הקטגורייה הבכירה.

*  

רוסי במלזיה (צילומים: דוקאטי)

מטרת מבחני הניסוי היא ללמוד ולהשתפשף. בודקים הכל – פיתוחים שנעשו במפעלים הרחק מהקבוצות, שיפורים, עבודת צוות. יצרנית הצמיגים ברידג'סטון הגיעה עם הפתעות חדשות, מנסה לפתור בעיות אחיזה באמצעות צמיגים מעורבים שמתאימים למסלולים שונים (חלק מהצמיג רך וחלק קשה, בהתאם למספר הפניות ימינה ושמאלה).

רוסי הוא אמנם GOAT – Greatest Of All Times, אבל הוא מחלים מפציעה מסובכת וניתוח משולש בכתף, והוא גם זה שמתיישב על הכסא הכי פחות נוח בכיתה. דוקאטי הוא אופנוע איטלקי עקשן ובעל דעה עצמאית, ורוסי סיים את היום הראשון של האימונים רק במקום ה-12. עדיף מה-15 בניסוי הקודם.

"לעיתים רחוקות אני מרוצה ממקום 12", הוא אמר לתקשורת, "אבל אחרי האכזבה מהמבחן שעשינו בשבוע שעבר במיסאנו (מבחן פרטי על דוקאטי שמתחרה באליפות סופרבייק), שם הרגשתי ממש לא טוב והיינו פסימיים – היום הלך יותר טוב משצפיתי. הצלחנו לעשות 20-25 הקפות ברציפות בזמנים טובים".

ולמה זה חשוב? אחרי ניתוח או פציעה הרוכבים מנסים לבצע מספר גבוה ככל האפשר של הקפות במטרה לדמות מרוץ, ובמבדקים האלה חשוב ועדיף לבצע זמנים טובים לאורך 25 הקפות מאשר זמן הקפה מצוין אחד או שניים.

רוסי חוזר ומבקש סבלנות. הלחץ שהוא נתון בו מפחיד, הציפייה להצלחה מיידית גדולה גם עליו, אבל רק אותו אפשר להאשים: הוא זה שלקח אליפות בעונה הראשונה שלו בימאהה, 2004, כשכבר במרוץ הראשון הוא מנצח כנגד כל הסיכויים. הציפיות כעת דומות.   

את זמני הקפת המסלול במבחנים משווים לתוצאות השנים הקודמות ולתוצאות של רוכבים אחרים, אבל בעיקר נבדקת התקדמות הרוכב ביחס לעצמו. בכל כניסה למוסך לתיקון הסאטינג צריך להיות שיפור בזמנים, מה שיעיד עד כמה הרוכב מבין את הכלי ומה טיב העברת המידע בינו לבין הקבוצה. בפעם הראשונה שרוסי עלה על הדוקאטי, במיסאנו, לא נרשם שיפור משמעותי בין ההקפות. במלזיה זה נראה יותר טוב.

הכוכב במלזיה היה קייסי סטונר, שרכב על דוקאטי בארבע העונות האחרונות, ועבר להונדה החברותי. הוא קבע את הזמנים הטובים ביותר, וגם בני קבוצתו הרשימו – דני פטרוסה שלישי ואנדראה דוביזיוזו שמיני. והאלוף המכהן? לורנסו סיים שני, כמעט חצי שנייה אחרי סטונר. המון זמן, אבל מסתבר שלורנסו למד סבלנות מהי בעוד סטונר דוחף ודוחף ולפעמים שוכח שצריך לשמור קצת רזרבות בצד.

יש הרבה מתמודדים פוטנציאלים על הכתר העונה, בראשות הרביעיה רוסי, לורנסו, סטונר ופטרוסה, ובתוספת מספר אסטרונאוטים בדמותם של מרקו סימונצאלי על ההונדה גרסיני, בן ספיס על היאמהה וניקי היידן על הדוקאטי. ניחושים מישהו?

*

תמי גורלי / נשות האופנוענים

 

 

דבר כזה עוד לא היה!
ההחתמה הטובה של הקיץ!

5 Comments

מנחם לס 1 בפברואר 2011

את לא נגעלת מגברים עם מניקור? ומה יקרה אם תיכנסי למיטה עם גבר, ופתאום תראי שהוא עושה גם פדיקור?
כתבתי תגובה בטור שלי על 12 סיבות למה נובאק מתחיל לעלות על נדאל ופדרר. שכחתי להוסיף סיבה 13: כי נדאל עושה מניקור לציפורניים!

גמל (סתם גמל) 1 בפברואר 2011

אפרופו תמונות יפות, אני פשוט אוהב את התמונות שמקבלים בשידורים של המוטו ג'י.פי כשיש גשם והבמאי מפנק בהילוכים חוזרים סופר איטיים

Comments closed