מייל אישי לעורך: אני רוצה להשתלב בעיתונות (מיכל אנגל)

 

שלום, זאת לא מיכל אנגל, זה איתן בקרמן, העורך של "דה באזר". השתלטתי למיכל על הפוסט, שהיתה יכולה גם היא לכתוב, מסיבות שיובנו בהמשך (או לא).

אנחנו מכירים ומיודדים דרך האתר, מיכלי כתבה כאן כמה פוסטים מעוררי סערה קלה עד רוגשת. היא אחרי תואר ראשון ולפני השני בלימודי מגדר בבאר שבע, חוקרת ספורט במסגרת האקדמיה (באר שבע מובילים בתחום הזה), שחקנית ומאמנת כדורסל, טמפרמנטית מאוד ואידאליסטית (איך נעלמה המילה הזאת, אה). 

לפני כמה שעות מיכלי שלחה לי מייל. להלן.

*

איתן!


אני רוצה לנסות להשתלב בעיתונות וכאלה. אתה ממליץ לי על קורס כתיבה עיתונאית? להוציא תעודה?

עיתונות ספורט מעניינת אותי במיוחד שהיא כל כך רדודה בארץ…. לרוב:) חוץ ממשבי רוח רעננים בדמות דה באזר :)

מחכה לשמוע ממך:)

מיכלי

*

עניתי לה את דעתי:

מיכלי!

אין מצב. אני יותר מדי מחבב אותך מכדי לעזור לך להיכנס למקצוע הזה. תתמקדי באקדמיה.

אם את יכולה להוציא תעודה ברמת על-הדרך זה לא יזיק, בתכלס זה לא ממש מועיל.

קורס כתיבה עיתונאית תלוי איפה. לא מכיר בבאר שבע.

באופן כללי אני לא מאמין בלימודי תקשורת בארץ, עם ההשכלה וההיכרות שלך זה כבר מתחתיך. לפעמים זה אפילו מזיק.
 
בתכלס הכי טוב להתחיל בקטנה, אבל מהשטח. עיתונות קצת נלמדת כמו ספורט, מהתנסות שהיא יותר מתיאוריה ותירגול.

ואני מזכיר: הכל זה בתנאי שאת לא מתכננת להתפרנס מזה. זה כן יכול מתישהו להתגלגל לפרנסה, אבל באמת שזה לא מקצוע לחיים.
 
*

ואז בא לי רעיון, וכתבתי למיכל:

ועכשיו יש לי רעיון. בואי נעשה מהשאלה שלך, כלשונה, פוסט לדה באזר. אה?

*

מיכל ענתה: יאללה מגניב :)….

*

הצעתי שנפרסם גם את התגובה שלי, מיכל ראתה בזה רעיון טוב. וכעת לנושא הדיון: האם הייתם מציעים למיכלי – המסוימת ובעיקר התיאורטית – לעסוק ב"עיתונות וכאלה"?  בתחום הספורט? האם בעיתונות הכתובה? האם כדאי לה ולאחרים ללמוד תקשורת ו/או כתיבה עיתונאית? האם יעצתי לה נכון? מה כדאי לייעץ לה במקום זאת או בנוסף?

(ואנא אל תתרגשו מדי מהשיר, המרגש, זאת בדיחה פנימית עם מיכל)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

תתרגלו. ואולי כבר התרגלתם (מיכל אנגל)

מחקר: המגיבים של "דה באזר" שוביניסטים (מיכל אנגל)

*

"דה באזר" בפייסבוק

כדורגל חופים? כדורגל באולם? כדורגל נשים!
מיקי, מוטי, מגי, אולסי, סילבר. אבל אנחנו באנו לוהטים

131 Comments

כסיפוביץ 19 ביולי 2011

כל עוד היא לא תצטרף ללהקת הפשחצקים הרדודים אז למה לא?

פרננדס 19 ביולי 2011

חבל על הזמן והכסף. עדיף שתתמקדי בתואר שני, תמצאי עבודה נורמלית ובשביל הנפש תאמני איזה קבוצת ילדים ומדי פעם תכתכבי לדה באזר.
אם בכל זאת את מתעקשת אז:
איתן צודק- בחורה עם רמת השכלה כמו שלך לא זקוקה לשנמוך בדמות קורס בכתיבה עיתונאית.
הבעיה שלך זה איפה תצברי נסיון וגם קחי בחשבון שתתחילי מלמטה והכי גרוע שרוב כלי התקשורת פונים למכנה הנמוך והרחב ביותר- תצטרכי להתעסק בהרבה זבל.

בהצלחה!

הופ 19 ביולי 2011

עיתונות הספורט זקוקה לנשים.

כסיפוביץ 19 ביולי 2011

הופ
העיתונות זקוקה להרבה דברים חוץ מנשים אבל את קברניטי התקשורת בארץ [זו שמתעסקת בספורט] לא מעניין כל ה"חארטה" הזה.
כסף, כסף ורייטינג.
לא מירי נבו, לא מאיה רונן ולא מורן ברק יצילו את המצב.
עובדה שלחדשות הביאו דוגמנית שתתן לנו כמה ידיעות מרעישות מחדר ההלבשה של מכבי פתח תקווה.
אפילו את מונדיאל הנשים הם בקושי סיקרו.
בתקשורת זה לא אתנה מדברות וכו' וכו' אלא אתנה תהיו יפות ומשם כבר נעלה את הרייטינג בידיעה מרעישה ומבופרקת

הופ 19 ביולי 2011

עיתונות הספורט זקוקה להרבה דברים והיא גם זקוקה לנשים. בזכות זווית הראיה השונה לפעמים, בשביל קידום ספורט הנשים, בגלל המאצ'ואיזם והסקסיזם המשתוללים.
ולשאלה של מיכל – אני למדתי פילוסופיה ואמנות והתקבלתי בעבר לעבוד באתר אינטרנט. לימודי תקשורת הם לא יתרון בקבלה לעבודה. רוחב אופקים, יכולת כתיבה טובה ונכונות לעבודה מאומצת (לחרוש את השטח ולהיות נודניקית, אם את רוצה להיות כתבת) – כן.
עם זאת, בהחלט יכול להיות שלימודי תקשורת יתרמו לך דברים אחרים – ר' תגובתו של דובינסקי (23). יש חוסר ניכר אצל עיתונאי הארץ החדשים בהכרת המקצוע והאידיאולוגיה שעומדת מאחוריו.

מיכל 19 ביולי 2011

קודם כל , איתן אתה מרגש אותי:)

זאת שאלה מעניינת, אני עדיין מפלרטטת עם הרעיון…

פרננדס- לאמן ולהתאמן, על זה אני בחיים לא מוותרת:)

ואם כבר העליתם את זה, אז מה אני אהיה כשאגדל?

שאלת השאלות:)

תודה בקרמן:)

צפי 19 ביולי 2011

כל עיתונאי ישר ימליץ לך: אל תהיי עיתונאית!!!

עדי 19 ביולי 2011

איתן- אני, באופן אישי, אשמח אם מיכל תכתוב על ספורט יותר או הרבה או בכלל. אין ספק שאין כמו נסיון מעשי אבל לפעמים כלים טובים והנחיה יכולה לשפר את ההתמודדות עם כתיבה לאורך זמן ולשפר אותה כך שתהפוך להיות אפילו מקור פרנסה. ההשכלה שיתן לה התואר השני חשובה לא פחות- בגלל שמהבנתי, היא בנושאי הכתיבה והעניין שלה.
מיכל- תקפצי לעמוקים, ועל הדרך תעמיקי את ידיעותייך ואת הכלים שיסיעו לך להיות מעולה במה שאת עושה. אם תכתבי בלוג ספורט אני מבטיחה להירשם ולהעביר הלאה. יש רעב בארץ לעתונות ספורט דעתנית. וכמו שכתבתי לך פעם- גם אם אני לא תמיד מסכימה איתך זה נפלא שאת כאן ומביעה את דעתך.

amit pros 19 ביולי 2011

למיטב ידיעתי ,מספיק קורס בתקשורת כדי להתקבל לאחד העיתונים/מדיה כלשהיא.חלק גדול מאלו שכותבים עכשיו בעיתונים לא למדו תקשורת אלא דברים אחרים.משלכך,עדיף להתמקד בלימודים אחרים ועל הדרך אם רוצים לעשות קורס.וכן.עיתונאי היום זה לא מקצוע קל

shany katzav 19 ביולי 2011

אז האמת שתשובתו של עורכנו כאן, הכי כנה שיכולה להיות – אין משהו מקצועי שהאקדמיה יכולה ללמד אותך, ובאמת יעזור לך בעבודה כעיתונאית.
רוצה להיות, כתבי – לא רוצה, אל תכתבי. אני לא מכירה אף אתר/עיתון/מקומון שיקבל אותך על סמך תעודה ולא על סמך ניסיון ודגמאות כתיבה.

ועוד דבר – אני לא מצליחה להבין איך בפוסט אחד גם מפריעה לך הרדידות של ה"עיתונות" בארץ, וגם הסכמת בלי למצמץ להפוך את שיחתכם (שרק אלוהים יודע איך אמורה להיות רלוונטית לשאר העולם) לפוסט בפני עצמו.

זה טוב לבלוגים כן, אבל זו בטוח לא עיתונות.

המון בהצלחה אם תחליטי שכן ליצור עיתונות.
וכמו שאומרים אצלנו
don`t leave your day job..
:)

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

את רואה מיכל, עוד לא התחלת וכבר מאשימים אותך בהזניית מושג העיתונות. אל תגידי שלא הוזהרת.

מיכל 19 ביולי 2011

:)

כן, ועוד בלי למצמץ!

תם 19 ביולי 2011

ברגע שיודעים מי אתה, תמיד יש מי שיבוא אליך בטענות שאתה כזה.
("כל החיים לפניו" / רומן גארי)

shany 19 ביולי 2011

לא רק שהוזהרה אפילו קיבלה מחמאה
ומר בקרמן אין צורך לקלל, לא יצאתי בהאשמות, על אףשמוסד העיתונות זונה כבר שנים לפני שהתחלתם לדבר עליו..

בלינדר 19 ביולי 2011

שני קצב ממעלות?

קרמר 19 ביולי 2011

כשלמדתי בוינגייט פתחו מגמת תקשורת ספורט. שם גיליתי, בעזרתו של שגיא כהן, את הכתיבה.

אף פעם לא התפרנסתי מהכתיבה למרות שהרבה פעמים פינטזתי על זה. גם לא ראיתי בעצמי עיתונאי כי בעיני זה מקצוע רציני מדיי שדרש זמן שמעולם לא היה לי. תמיד שיחקתי ואימנתי והכתיבה הייתה סייד קיק בזמני הפנוי.

אני חושב שאם זה בוער בך, וכולנו יודעים עד כמה זה בוער לפעמים, לכי על זה כדי שזה יקבל פורקן וביטוי. חשוב גם מול מי תעבדי – למזלי תמיד התברכתי בעורכים שהיו מודעים למגבלות הזמן והמחויבות שלי.

ואם לא ילך, אני מחפש עוזר/ת מאמן לקבוצת הנוער לאומית של נתניה אותה אני מאמן…

S&M 20 ביולי 2011

קח את משה ופניארסקי… ;-)

matipool 19 ביולי 2011

בקרמן – באמת כל כך רע בעיתונות בכלל ובעיתונות הספורט ( על שלל המדיות השונות ) בפרט ?
לא יודע . לא נראה לי שכולם כל כך סובלים במקצוע הזה .
מיכל – מה שאני כן יודע , זה שאת חייבת לבחור תחום שתאהבי אותו ותהיי שלמה איתו כי סביר להניח שהוא ילווה אותך מרבית חייך הבוגרים ובחלק גדול משעות היממה .
כמובן , רצוי שהוא יהיה עם שכרו בצידו אבל זה לא הכל .
כל הנ"ל מבוסס על מה שקרה וקורה לי בחיים . להיות תקוע במקצוע ועבודה שאתה יודע לחלוטין שזה לא מה שאתה באמת ולא מה שרוצה אבל עשית טעות בגיל צעיר ועכשיו כמעט בלתי אפשרי לתקן אותה כי על הגב יש 3 ילדים ומשכנתא .
לפחות בשנים האחרונות יש לי עבודה שהיא משרדית בחלקה , יש מחשב ויש אינטרנט ( בעיקר ספורט ). זו הנחמה הקטנה .

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

שמע גבר, יש לנו חבר, יואב גורן, כותב נפלא, שתפס את העסק בגיל צעיר והגשים את החלום הכחול של כל עיתונאי – פתח שווארמה. הולך לו מצוין, הוא אדם מאושר בחלקו.

סבל הוא סוגיית הקיום האנושית הכי עמוקה, בודהה עשה על זה קריירה. מיכל עדיין לא שואלת איפה היא תסבול פחות, אלא איפה תיהנה יותר (/

אני אומר את זה כי מי שנראה מבחוץ הכי מרוצה, ולפחות מרוויח הכי הרבה, האנשים שנחשפים בטלוויזיה, משלמים גם הם לא פעם מחירים כבדים של היעדר פרטיות.

יש לי חבר שהוא איש טלוויזיה מוכר מאוד, ולמרות שיש גם הסכמה גמורה בציבור שהוא עיתונאי מהמעלה הראשונה, כך שאיש לא נגדו – בכל פעם כשאנחנו יחד ברחוב או בחומוסיה, אני אומר לעצמי, וגם לו: וואלה, עשרה מיליון בכיס ואני לא מתחלף איתך אפילו לשנה. אל תשכח שזאת חשיפה לא הפיכה, כל החיים איפה שלא תהיה מישהו ידפוק לך על הכתף.

בקיצור, אין לזה תשובה אחת, אבל אני מאוד מסכים לעצה שכתבת: תעשה את מה שאתה אוהב. בגלל זה הצעתי למיכלי להישאר באקדמיה…

אזי 19 ביולי 2011

לא מסכים על דבר אחד
לא כל החיים ידפקו לך על הכתף
תעלם לשנה-שנתיים-חמש
ותגיע למצב שאם תרצה לחזור להיות מפורסם, תצטרך להצטרף לתוכנית שמציגה אותך בתנאי מעבדה 24/7
אם יש לך מזל, היא תהיה בקשת ולא במתחרות העלובות (רשת, 10, 24)

ד"ר א 19 ביולי 2011

מעיד הנחתום על עיסתו:
עזבי לימודי עתונאות ספורט, לכי ללמוד היסטוריא.

אפריים 19 ביולי 2011

וואוו, תסלחו לי, אבל לא מנומס להתפרץ לדלת פתוחה.
בקרמן, זוכר שלפני שנה וחצי באת לדבר עם סטודנטים של אבי ויינברג לתקשורת (במסלול של עיתונאות)? אז אני אחד מאלו שאחרי שנגמר הסשן הקצת מוזר בכיתה ישבו איתך בחוץ על סיגריה (כי לא היה משהו אחר…) ודיברו איתך בלהט על עיתונות ספורט, מציונים לשחקנים ועד מקורות ממורמרים.
רגע לפני סיום התואר, אני חושב שיש לי פרספקטיבה די טובה על הנושא, והתשובה שלי היא לא. אין צורך ללכת ללמוד.
אפשר לחשוב שזה אמור לבאס אותי או לגרום לי להרגשה שבזבזתי את הזמן, אבל גם זה לא ממש נכון.
בדיעבד, כנראה שכל תואר שהייתי הולך ללמוד (מדעי המדינה/פילוסופייה/היסטוריה וכו'..) היה נותן לי לא פחות ידע שהיה משמש אותי בעתיד בעבודה עיתונאית, אבל גם ללימוד של מסגרות תיאוריות על תקשורת, חברה ומה שביניהם יש ערך ואין ספק שזה פיתח אותי כבן-אדם ומאפשר לי להסתכל בעין יותר מפוכחת על המציאות ועל התקשורת.
אם חשבתי שלימודי התקשורת (התיאורטיים ובעיקר הפרקטיים) יתנו לי יתרון כלשהו בכניסה לעולם האמיתי של עיתונות ככלל ועיתונות ספורט בפרט, השנה האחרונה הוכיחה לי כי טעיתי. במשך מספר חודשים עבדתי ככתב ספורט (וגם תחומים אחרים) במקומונים באזור והתנסיתי בכל הצדדים השונים של התפקיד והמסקנה היא ברורה. אם זה מתאים לך אתה תצליח, אם לא אז לא.
מיכל, קחי שנייה לחשוב על זה.
ממה מורכבת בעצם העבודה של עיתונאי ספורט? נתחיל מהכתיבה. רגע לפני שסיימת תואר תהיי בטוחה שיכולות הכתיבה שלך הן טובות משל מרבית העיתונאים שכתבותיהם משופצות על-ידי עורכים (אני יודע, אם זה התוצר לאחר עריכה, מה היה לפני…). עבודה מול מקורות- תשאלי את עצמך האם יש לך רצון להיות בקשר צמוד עם ספורטאים? האם בא לך להתקשר לכדורגלן כדי לשמוע רכילות מחדר ההלבשה? האם את רוצה לשמש שופר לדבר מנהלים כדי שימשיכו להעביר לך מידע שתוכלי למלא את המקום שמוקצב לך? אני יודע שהתשובה שלי לשאלות האלה הגיע רק לאחר התנסות ולא הייתה שונה אם לא הייתי לומד משהו בתחום. עבודה כעיתונאי- האם מה שבא לך זה שכל הזמן תצטרכי להיות זמינה? שעורך ילחיץ אותך תמידית? שתמיד תהיי בלחץ לדד-ליין?.
קל לשכוח את זה כשמנהלים דיון בדה-באזר, אבל רובה המכריעה של עיתונות הספורט לא עוסקת בכתיבת דעות והרגשות אלא מבוססת על קבלת מידע והעברתו הלאה. זהו.
לדעתי, וזו עצתי למי ששוקל לימודי תקשורת או כניסה לתחום, מה שדרוש כדי להיות עיתונאי טוב זה שילוב בין ידע ואינטילגנציה אישית (ולכן לא ממש משנה מה את לומדת) לבין התאמה לפרקטיקה של המקצוע (כי בשורה התחתונה, סביר יותר שירצו שתדווחי ב-100 מילה מי נעלב שלא הוזמן לחתונה של שטראובר ולא שתכתבי 3000 מילה על למה חתונתו של זה משקפת את אובדן הדרך המכביסטית).
ואני לא נכנס לקטע הכלכלי, כי למרות שבגדול אני מסכים עם בקרמן, בקטע הזה אין חכם כבעל ניסיון ולהגשמה עצמית עדיין יש ערך בעיני.

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

אפריים, איך אפשר לשכוח. אני זוכר את מפח הנפש שנחלתי משני דברים שם במכללה ביום שמש חורפי: היעדר של משהו אחר לעשן והמינון הנמוך של טובות מראה ממש. זוכר שאמרתם שזה מקרי.

שמע, אני הולך להיות גס, אבל יודע שתבין שזה לא אישי, וגם שהטיפ הזה יעזור לך ולאחרים:

מי שגמר תואר ראשון בתקשורת, ולא הפנימו לו, אם בכלל אמרו, שכדאי מאוד לעשות רווח בין פסקאות, ובכלל שלא יהיו ארוכות מדי, במיוחד על מצע אינטרנטי – כאילו לא למד דבר.

כתיבה ועריכה הם תמיד ארכיטקטורה של תוכן, ברמות משתנות, וזה כמו לא ללמד מעצב את בסיסי החלוקה לחדרים של הבית. משהו כזה.

ואגב, על אותו אבי וינברג חשבתי בהקשר של אנשים שטוב לדעת שהם מורים לתקשורת. השאלה כמה כאלה יש.

אפריים 19 ביולי 2011

צודק, נסחפתי…

רפאל 19 ביולי 2011

לפחות התגובה שלו היתה מעניינת ושווה קריאה.

לא עיתונאי ספורט 19 ביולי 2011

אם מיכל היא סיקריקית ו/או מתאבדת שיעית, ו/או אחת שנכנסת לאמבטיה עם כבל חשמלי ביד – שתלך על זה בכל הכח. אם עתידה הכלכלי,החברתי והמקצועי חשוב לה – הייתי ממליץ שתוותר

מיכל 19 ביולי 2011

מעניין…

דחילו ורחימו 19 ביולי 2011

משהו שלמדתי משנים של עבודה בערוצי טלוויזיה, משרדי פרסום וחברות הפקה – אם אתה מקבל קורות חיים של חמישה אנשים, מתוכם ארבעה למדו תקשורת ואחד למד מזרח אסיה/אוקיינולוגיה/שיפוץ רהיטים באיטליה – הסיכוי של הבן אדם שלא למד תקשורת לקבל את העבודה גדול יותר. לא יודע איך זה בעיתונות הכתובה אבל אני יכול לשער שזה דומה.

אני משער שזה נובע מהעבודה שרבים מהאנשים שקוראים קורות חיים למדו תקשורת בעצמם או מכירים מספיק אנשים שעשו את זה כדי לדעת שזה לא יכול לנבא כלום.

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

את האמת, יצא לי לשבת בסיטואציה הזאת עם הקורות חיים, וברוב הגדול של המקרים החלטתי בול ככה. לכן אמרתי מה שאמרתי למיכל, מצד שני חשבתי שאולי היום לימודי התקשורת יותר איכותיים.

הסיבה המרכזית מבחינתי, אז לפחות, היתה הכי קשה: ממה שהבנתי לימדו אותם דברים ישנים (להבדיל מיסודות נצחיים..) של עיתונות ישנה וממוסדית, ועכשיו לך תשנה הרגלים גרועים. עדיף דף חלק.

מעבר לזה, אני מכיר מקקוב לפחות מורה בכיר למדי אחד בתחום הזה (מכיר גם עוד כמה מורים שהם עיתונאים סבבה)שמזעזע לחשוב מה לומדים ממנו.

לרוב, כנראה, הגופים האלה הם נוגדי יצירתיות, ויצירתיות, במיוחד היום, זה שם המשחק בתקשורת.

אפריים 19 ביולי 2011

לא יודע מה יש לך נגדו, אבל הוא המרצה הכי טוב שיצא לי לשמוע.
יחד עם זה, משהו גורם לי להאמין לך שרב הנסתר על הגלוי.

אחת שקצת יודעת 19 ביולי 2011

מיכל היקרה

זה לא שאין בעיתונות הספורט כסף, אבל תלוי למי, והבעיה העיקרית במקצוע הזה כמו במרבית מקצועות "האמנות", וכעת זה מתפשט גם לעוד תחומים שיש צוואר בקבוק בעייתי, שבו "הטאלנטים" (גם אם הם לא מוכשרים) מרוויחים יפה והעיתונאים המתחילים מרוויחים רע מאוד. גם כתבי קבוצות באתרי האינטרנט מרוויחים סכומים ז-ע-ו-מ-י-ם ומנוצלים מאוד.

מצד שני – גם עם תואר שני בישראל, לא הולך להיות לך הרבה כסף. עם תואר שני אין הרבה מע לעשות חוץ מדוקטורנט ומצב הדוקטורנטים בישראל הוא בכי רע. תואר דוקטור לא בהכרח מספק עבודה והשתלבות באקדמיה, בטח שלא הכנסה נאותה כמו שהיה בעבר

אחת שקצת יודעת 19 ביולי 2011

מע=מה, דוקטורנט=דוקטורט

מיכל 19 ביולי 2011

חברות וחברים , התשובות שלכםן מקרבות אותי יותר ויותר למטוס לארה"ב לדוקטורט. אמא שלי בכלל לא מבסוטית עליכםן:)

תשובות מרתקות. פתחתןם לי המון כיווני מחשבה חדשים.

מחכה לעוד:)

דורפן 19 ביולי 2011

מיכל – מהתרשמותי מהמגיבים בבלוג שלי למי שנמצאים באקדמיה האמריקאית יש הכי הרבה זמן לראות ספורט

פולדש 19 ביולי 2011

התגובה הכי חשובה ומועילה שהייתה כאן.

יואב דובינסקי 19 ביולי 2011

לגמרי

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

דורפן, אני יודע שזה לא אתי לאתר, כי אנחנו חברים וכל זה, אבל לפעמים אתה באמת קורע אותי..

גיל 19 ביולי 2011

ובזמנים נוחים מאוד לרוב.

Amir A 19 ביולי 2011

אז הנה תשובה ממישהו שיש לו שלושה ילדים, משכנתא וכלבה. (בעצם כלבה לא כי היינו צריכים להרדים אותה לפני חודש, אבל היא הייתה איתנו 14 שנים). לפני 25 שנה גם אני וגם אישתי חשבנו שמה שצריך בקריירה זה מקצוע בשביל הנפש, משהו שנאהב ושיעשה לנו טוב. וככה התמדנו לנו אני בלימודי הפסיכולוגיה המחקרית והיא בלימודי תולדות האמנות וכששאלו אותנו ממה נחייה אמרנו שיהיה בסדר. ואספנו לנו עוד תואר ועוד תואר, ושני דוקטורטים ואפילו פוסט דוקטורט אחד. והיום, כשמסתכלים קדימה רואים כבר את החשבון על לימודי הקולג' של הילדים (אנחנו חיים בארה"ב ואני מניח שבישראל היינו צריכים לעבוד בשתי עבודות כל אחד כדי להתפרנס) ואם מסתכלים קצת יותר קדימה רואים את הפנסיה. ואז עולות שתי שאלות שוב ושוב:
1. למה לעזאזל לא בחרנו מקצועות יותר פרקטיים.
2. למה לא יצאנו לשוק העבודה מיד אחרי תואר ראשון (אח, עוד 15 שנה של חיסכון לפנסיה היה דבר נפלא).

מדכא? אולי.
ריאלי? מאוד.
מה הייתי ממליץ? להיות ריאלית. כמו שאמר פעם מארק טווין – "כשהייתי בן 14 אבא שלי היה כל כך בור שלא סבלתי להיות במחיצתו. כשהגעתי לגיל 21 נדהמתי לגלות כמה הזקן למד ב-7 שנים".

תומר חרוב 19 ביולי 2011

נושא מעניין. נראה לי שמה שמושך במקצוע הזה, זה העיסוק הבלתי פוסק בספורט. משהו שגם ככה רובנו עושים בחינם, אז למה לא להרוויח מזה? אני מניח שכמו כל דבר, יש הבדל כשאתה עושה אותו כתחביב לעומת אם אתה מחליט לעשות מזה מקצוע. לבשל זה כיף גדול, להיות שף זו עבודה קשה.
בקרמן, אתה מצייר תמונה קצת מעוותת של מצב השווארמה בישראל. על כל שווארמה טובה יש עשרות רדודות, בהן העמבה מימית מידי והפיתה יבשה, שלא לדבר על החריף (כל פלפל שבקושי נטחן חושב שהוא איזה סחוג רציני). השווארמה בישראל זו בועה שתתפוצץ מתישהו. הטכנולוגיה המקוללת הרגה את המקצוע, היום כל חותך מצויד במגזמה חשמלית ואין צורך בכישורים מיוחדים כדי לעמוד בחום הכבד שליד הגלגל.

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

תומר, השורה התחתונה של לוגיקה השווארמה שהצגת היא: לא אכלת אצל גורן.

ואגב, אם להתפלצן קצת, אני לא חושב שזה מקרי שגם המקום של גורן וגם החומוס של זאב מעולים. שניהם, גם ככותבים, עושים את זה "קום איל פו". יענו משלבים ידע, חכמה, רגש, אהבה, עד שיוצא המוצר האופטימלי מבחינתם.

דורפן 19 ביולי 2011

השווארמה של יואב גורן מעולה

מיכל 19 ביולי 2011

יופי, עכשיו בא לי שווארמה.

איפה יושב יואב גורן?
:)

דורפן 19 ביולי 2011

אבן גבירול פינת באזל. חמישה אחוז הנחה לקוראי דה באזר או שאני שוחט אותו

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

יאללה פרסום לחברים: השם הוא "קונגרס באזל". החלטנו בתמורה בשביל גורן שהיום ומחר יש הנחות מפליגות לגולשי דה באזר.

בני תבורי 19 ביולי 2011

אכלתי שם, באמא שלי. טוב.

הופ 19 ביולי 2011

מצטרף, כשגרתי בבאזל אכלתי שם על בסיס דו שבועי ומדובר בשווארמה בהחלט מוצלחת (לא שאני מומחה בשווארמה, אבל בכל זאת חיפאי לשעבר)

יואב דובינסקי 19 ביולי 2011

למדתי שלוש שנים בבי"ס לעיתונות "כותרת" בת"א ועשיתי תואר שני בתקשורת פוליטית. בחודשיים של עבודה פרקטית במערכת לומדים יותר, אין ספק. אבל אני חושב שהלימודים הכניסו בי סוג של גאווה להיות עיתונאי, אתיקה מקצועית והבנה ערכית של מקום העיתונאי בחברה. וזה בעיני מאוד חסר בעיתונות הספורט בישראל.
לגבי משכורות, אחת הסיבות למעבר לקנדה וללימודי הדוקטורט היתה לפתוח אופציות כלכליות אטרקטיביות יותר ויציבות יותר לאורך זמן.
ועדיין, עיתונות הספורט הגשימה לי מספר חלומות ילדות ואחרי חצי שנה בחו"ל ממש כמוך שלחתי לבקרמן מייל שאני מתגעגע לכתוב.

אלון 19 ביולי 2011

אחרי תואר ראשון רוב האנשים עדיין לא מבינים שמה שחשוב זה פרנסה. לימודי מגדר או עיתונאות הם כנראה לא הכיוון הנכון. תדאגי קודם לעתיד שלך ורק אחר כך תעשי דברים בשביל הנפש.
אם כבר לעשות דוקטורט אז עדיף בארה"ב, אפשרויות יותר טובות אחרי התואר וכמובן שעות נוחות יותר לראות ספורט.

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

אתה יודע מה, זה כמובן נכון, אבל דברים נבדקים במבט לאחור, ולא סתם מאמיני הבודהה אומרים שהרגע החשוב בחיים הוא זה שלפני עצימת העיניים הסופית (רק לגלגול הזה כמובן /), והשאלה איך נראה את הבחירות שלנו ברגע הזה..

אלון 19 ביולי 2011

לצערי, עבור בחורה אחרי תואר ראשון ועוד לפחות 60 שנות חיים השאלה איך נראית הבחירה באותו הרגע לא צריכה להיות חלק מהשיקול.
בגיל 25 אתה אומר לעצמך, אני עוד צעיר ויכול להעביר עוד שנתיים של תואר שני כי נחמד לי. אנחנו לא תמיד מבינים שייתכן ואתה בדרך להשאב למקומות שיהיה לך קשה אח"כ לצאת מהם (ראה התגובה של Amir A למעלה).

גיל 19 ביולי 2011

אני לא מאמין בזה. אני חושב שאנשים צריכים לחיות בעיקר את הרגע (עם מבט לעתיד). מה שווה לחשוב על עוד 30 שנה אם אתה כרגע לא נהנה? ושנתיים (או 5 או אפילו 10) שהשפיעו על החיים שלך בצורות שרק יכלת לחלום עליהן, אי אפשר למדוד בכסף. אולי הדוקטורט שלי הפסיד לי מיליונים, אז מה? הרווחתי כל כך הרבה דברים מהלימודים הללו ולא צריך להסתכל על הדברים רק מהפריזמה של הכסף.

Amir A 19 ביולי 2011

אם להיות קנטרני, אני יכול להניח שאתה תומך בכל אלו שמעשנים 20 קופסאות סיגריות ליום כי מה זה משנה שזה יהרוג אותם עוד 40 שנה העיקר שעכשיו הם נהנים, לא?

גיל 19 ביולי 2011

מה הקשר? עם תואר שני או שלישי אפשר למצוא עבודה סבירה ולא צריך לקבץ נדבות זו כל הנקודה. זה לא פוגם באיכות או תוחלת החיים שלך.

אלון 19 ביולי 2011

למה לחסוך לפנסיה שמגיעה עוד 30 שנה אם אפשר לחיות עוד יותר טוב עכשיו?

הכונה היא לא להתענות עכשיו בשביל העתיד אלא לחשוב ממה אני יכול להנות (קצת פחות) וגם להרויח. רוב האנשים הרי בכל מקרה מתלוננים על הבחירות שלהם באיזשהו שלב בחיים אז עדיף לעשות את זה עם כסף.

גיל 19 ביולי 2011

אני לא חושב שכל האנשים מתלוננים, אני למשל לא מתלונן למרות שעל פי הקריטריונים שלכם הייתי יכול להיות במצב כלכלי הרבה יותר טוב. מה לעשות שלא לכל האנשים כסף זה מניע מרכזי בחיים. אפשר להנות בחיים גם אם פחות כסף, ואם השיקול הוא הפחתה בהנאה עכשיו לעומת עוד כסף בעתיד, אני מעדיף דווקא להנות יותר עכשיו.

Amir A 19 ביולי 2011

תואר שני או שלישי במה? אם להוריד את הכפפות, אז גם עם תואר שלישי במגדר היא לא תמצא עבודה, כולל בארה"ב, אלא רק אם יהיה לה מזל לא נורמלי.
רק כדי לסבר את האוזן למי שלא מכיר את העולם הזה מבפנים: אוניברסיטאות סוג ג' כאן (ואני מדבר על סטייט יוניברסיטיס ולא על איביי ליג) שפעם היו לוקחות את מי שרק היה רוצה לעבוד בהן, מקבלות ודוחות היום קורות חיים למשרות פנויות מאנשים שסיימו דוקטורטים בהארווארד, ייל, סטנפורד וכדומה. בלי רשימת פרסומים באורך הגלות, המלצות מאנשים מרכזיים בתחום ופדיגרי נוסף כזה או אחר אין לה מה לחפש באקדמיה כאן במיוחד במקצועות הרוח. על המצב בישראל אני בכלל לא רוצה לדבר.
אתה רוצה לשכנע אותה או את עצמך שזה אחרת? שיהיה לך לבריאות.

אלון 19 ביולי 2011

גיל, כתבתי רוב האנשים.
אישתי אחרי פוסט (ביולוגיה) והאפשרויות בארץ כמעט ולא קיימות או עם משכורות מעליבות. בארה"ב המצב קצת יותר טוב אבל קצת.

גיל 19 ביולי 2011

היא תמצא עבודה, אולי לא בהכרח באקדמיה. ואני שואל אז מה? תואר דוקטורט יפתח לה הרבה דלתות ויש הרבה מקומות שירצו להעסיק אותה בארה"ב. יש פריחה במישרות לא אקדמיות.

לגבי האקדמיה, כרגע יש באוניברסיטאות בארה"ב את המשבר הכי גדול ב60 השנה האחרונות שנובע ישירות מהמשבר הכלכלי. אי אפשר לדעת מה יקרה עוד 5-10 שנים כשהיא תסיים דוקטורט, אלו דברים שקשה לנבא. נכון שקשה מאוד לקבל מישרות אקדמיות אבל לא בלתי אפשרי. אם היא חושבת שהיא מוכשרת ואוהבת מה שהיא עושה אז אין ספק בעיניי שווה לה לנסות. הדברים שהיא תלמד בזמן הלימודים שווים הרבה יותר ממישרה מכניסה.

אלון 19 ביולי 2011

שאתה רואה שהמשכורת החציונית של בוגר mba בשנה אחרי התואר היא 104k והבוגרים לא תמיד מרשימים שאתה פוגש אןתם אז אתה שואל שוב את השאלות לגבי הבחירות שלך.

עוד משהו שצריך לזכור זה הגיל, איפה שאני נמצא יש חברה שסיימו דוקטורט צעירים יותר ממה שאני הייתי שסיימתי תואר ראשון ומולם פוסט ישראלי שמתקרה ל-40.

גיל 19 ביולי 2011

MBA בכלל לא מטרידים אותי. אז הם מרוויחים הרבה כסף, אז מה? זה נראה לי אחד המקצועות הכי משעממים שיש ובטח לא מושא לקנאה מצידי.

אלון 19 ביולי 2011

אף אחד הוא לא מושא לקנאה. התלבטות לגבי בחירות עבר זה דבר יותר מלגיטימי באמצע החיים.

גיל 19 ביולי 2011

זה נכון, אבל למה אתה יוצא מנקודת הנחה שאנשים מתחרטים על הבחירות שלהם, ואלו שמחרטים עושים את זה רק בגלל שהם לא מרוויחים מספיק כמו שיכלו?

אלון 19 ביולי 2011

ממש לא כולם מתחרטים וכסף זה לא הכל אם כי מאד חשוב. העניין הוא שבגיל 25 אתה לא יודע מה שאתה יודע בגיל 40. לפני שהייתי נכנס להרפתקאה ארוכה של דוקטורט במגדר הייתי מדבר עם אנשים (נשים) מהתחום, בודק אפשרויות ועושה שיעורים שלרוב בני 25 לא עושים.

גיל 19 ביולי 2011

ואם הנשים במגדר יאמרו לה שזה כן משתלם? שוב, קשה מאוד לצפות מה יהיה בעוד כמה שנים מבחינת שוק העבודה והאקדמיה, והניסיון לדכא מישהי רק בגלל שהסיכויים להצליח לא גבוהים הוא בעייתי בעיניי. מה אם היא תהיה באחוזים המעטים שכן מצליחים ומשגשגים? למה היא חייבת להיות דווקא באלו שלא ימצאו עבודה?

הופ 19 ביולי 2011

אמיר – למדתי פילוסופיה ואמנויות, זה בערך כמו ללמוד מגדר. אני עובד בפרסום, ועבדתי בתקשורת. אני מרוויח בסדר גמור, ויכול להרוויח הרבה יותר אם ארצה.
אני עם גיל פה. זה לא שחור או לבן, אבל אני לא רואה יתרון להנאה בחיים שלך בגיל 60 על פני הנאה בחיים שלך בגיל 30 (אבל זה לא חכמה, אני בסביבות גיל 30. אני מניח שבאופן כללי הגישה תלוית גיל – בן 50 יצטער שלא עבד יותר מוקדם כי הפנסיה מתקרבת, ובן 30 שעובד בוקר עד לילה יקנא בחבריו שנהנים מהחיים הטובים).

Amir A 19 ביולי 2011

היא לא חייבת להיות בין אלו שלא ימצאו עבודה בתחום. אבל סטטיסטית היא כן תהיה, ולא משנה איך תנסה לסובב את זה.

Amir A 19 ביולי 2011

הופ, הלכת ללמוד פילוסופיה ואמנויות כדי לעבוד בסופו של דבר בפרסום ותקשורת?

גיל 19 ביולי 2011

אין דבר כזה סטטיסטית היא כן תהיה. בשבילה, או שהיא תמצא עבודה באקדמיה או שלא אבל גם אם לא, זה ממש לא אסון כמו שאתה מנסה להציג את זה. החוויות והדברים שהיא תלמד בדוקטורט ילוו אותה כל החיים, והדוקטורט יאפשר לה לעבוד בהרבה מקומות מכובדים ושהיא תאהב. זה עדיף מאשר ללכת ללמוד מדעי המחשב ולעבוד בזה כשאתה לא סובל את המקצוע הזה.

Amir A 19 ביולי 2011

תגיד לי, אין דברים אחרים שהיא יכולה ללמוד שיהיו יותר פרקטיים ועדיין היא תגלה בהם עניין?

גיל 19 ביולי 2011

אני לא מכיר אותה ולא יודע, אבל למה שהיא תוותר על הדבר שהיא הכי מתעניינת בו?

רפאל 19 ביולי 2011

החיים זה לא מדע מדויק. כל אחד יודע וצריך לדאוג למה שנכון בשבילו. מי שמצליח לראות את הצדדים החיוביים ולא להצטער כ"כ הרבה מרוויח.

הופ 19 ביולי 2011

אמיר, הלכתי ללמוד פילוסופיה ואמנות כי אלו היו הדברים שהכי עניין אותי ללמוד. לא הייתי מסוגל ללמוד משהו שאני לא מתעניין בו/ נהנה ממנו, ובטח לא לעבוד בתחום כזה יותר מחודש.
יש מקצועות בעולם שדורשים יותר ידע רחב ויכולות מסוימות (יצירתיות, יכולות תקשורת טובות, יכולות ארגון והפקה, יכולות שיווק) מאשר תארים אקדמיים.
למען הדיוק בשביל העבודה בפרסום למדתי קורס של שבעה חודשים (שלוש שעות פעמיים בשבוע), אבל את זה אפשר לעשות בכל גיל ולא דורש היערכות מיוחדת.

Amir A 19 ביולי 2011

נו, אז הלימודים זה בשביל הנשמה והפרסום בשביל הפרנסה. במקרה של הפוסט הנוכחי השאלה היתה האם לעסוק במקצוע שפרנסה אין בו ובנוסף ללמוד משהו שפרנסה אין בו.

הופ 19 ביולי 2011

אבל אני לא מתווכח עם הפוסט, אני מתווכח עם הטענה שלך שעם תואר במגדר אי אפשר למצוא עבודה ולכן חשוב יותר ללמוד משהו פרקטי. אם לא הבנתי אותך נכון, שכח מזה.
יותר מהכל אני מסכים למה שבקרמן כתב. לך יש פרספקטיבה מסוימת, של הגיל שלך, ולי יש פרספקטיבה (צרה יותר, נניח), של הגיל שלי. אבל הפרספקטיבה הכי טובה לגבי איכותם של החיים בכללותם מגיעה (אם בכלל), רק לפני שעוצמים את העיניים, ושנינו לשמחתי לא שם אז שנינו לא אוחזים בה.
אגב, עוד דבר – אדם בן 30 אומר לעצמו "ומה אם פתאום אמות בתאונה או אחלה במחלה קשה לפני הפנסיה, אז מה היה שווה כל העמל הזה? למה לא נהניתי או למדתי משהו שעניין אותי?".
אתה לעומת זאת יודע שלא מתת בתאונה או חלית חו"ח. כשהשיקול הזה יוצא מהמשוואה הרבה יותר קל להגיד "חבל שלא התאמצתי אז".

Amir A 19 ביולי 2011

הטענה שלי היא שעם כל הצער הכנסה קודמת לרוח. אפשר למות מרעב אבל קשה יותר למות מטיפשות. כמובן שהאידיאל הוא לשלב בין השניים, ונראה שזה מה שאתה עשית. העובדה היא שאתה לא עובד בפילוסופיה או באמנות אלא בפרסום, וכנראה שאפשר למצוא עבודה בפרסום יחסית בקלות כפי שציינת בעצמך. מרבית הסיכויים הם שאדם לא ימצא עבודה במגדר (קשה להתווכח עם המציאות) ולא נראה לי שעיתונאות ספורט מבטיחה הכנסה. אלא אם כן אתה סטודנט של לס, וגם אז בסופו של יום לא תעסוק בעיתונאות ספורט אלא בשיווק.

הופ 19 ביולי 2011

המשפט הראשון נכון כמובן, ואני בטוח שגם גיל מסכים איתו.
מה שאני לא לגמרי מסכים איתו זה שיש דבר כזה תואר "פרקטי". אם אני שונא מחשבים ולא מסוגל לעבוד בזה אז תואר במחשבים הוא בכלל לא פרקטי בשבילי, ואם אני אדם יצירתי עם נטיה לכתיבה אז רוב העבודות בהן אני יכול לעבוד לא דורשות תואר, אבל כן דורשות ידע רחב ויכולות חשיבה מסוימות – מה שהופך את פילוסופיה ואמנות לתארים "פרקטיים", עבור העבודות האלה.
תואר במגדר יכול להיות מאוד פרקטי אם את בונה על קריירה אקדמית, או אם את חושבת שתוכלי להצליח בעיתונות (או בכל מקצוע אחר שלא דורש תואר). במקרה כזה עדיף שתעשי תואר ראשון בתחום שמעניין אותך לכתוב עליו. אבל בכל מקרה תואר ראשון זה דבר שטוב שיש לך.
למצוא עבודה בפרסום זה לא קל בכלל (התכוונתי שקל ומהיר ללמוד את זה, אבל צריך גם יכולות מסוימות), אבל האמנתי שאני מספיק טוב לעבוד בזה. וזה בדיוק האלמנט שאתה לא מתייחס אליו – מעבר לביקוש ולהיצע בשוק העבודה (שגם הם משתנים כל הזמן וצודק גיל שמעט מאוד ניתן לחיזוי) יש גם את הדברים שאדם מרגיש שהוא יכול או לא יכול לעשות, ולעשות טוב או סתם טוב יותר מאחרים.

גיל 19 ביולי 2011

אבל הטענה שלך פשוט לא נכונה. אף אחד לא ימות מרעב עם תואר דוקטור, גם אם לא יעסוק במקצוע שלו. זה שאתה לקחת על עצמך מחויבויות שדורשות הרבה כסף זו בחירה אישית שלך. אתה לא יכול להשליך ממנה על כולם, מה עוד שאנשים שונים מסתדרים עם סכומי כסף שונים, ואותו סכום יכול להחשב לאחד הרבה ולשני מעט. דאגות פרנסה אלו לא דאגות שצריכות להעסיק אותה יותר מדי כי עבודה תמיד תהיה לה.

פראליה 19 ביולי 2011

ראשית, רב הלימודים אינם מכשירים לעבודה במקצוע, זו פשוט דרך סטנדרטית של סינון שנמצאת בידי המעסיקים.
שנית, רב האנשים לא מרוצים מהעבודה וכמעט תמיד ינתבו את הצאצאים לכיוונים אחרים. (חוץ משחקני כדורגל ועוד כמה בסגנון).
שלישית, לא משנה איזו עבודה בסוף בחרת, בסופו של דבר תהי עבד של המקצוע ותסגלי רמת חיים שהמקצוע מרשה לך כי הקפיצות בתוך רב המקצועות כמעט ולא קיימים.

נינו 19 ביולי 2011

נמחקה לי תגובה ממש ארוכה.
אז אני אחזור על העיקר ואקצר:
אל תלכי להיות שדרית קווים, חדרי הלבשה, כתבת וכו'. הסיכויים שלך להתקדם משם למשהו באמת מעניין או משמעותי נמוכים, לפי מה שאני יודע.
אם כבר תקשורת הספורט, הייתי ממליץ לך למנף את הידע שלך ולנסות להיכנס למקום בתור "עלה התאנה" – האקדמאית-הפמיניסטית שבנוכחותה גורמת לעיתון/אתר להיראות פחות כמו גליצ'ים, או לפחות לאפשר את קיום הגליצ'ים.
יש מקומות מסוימים בתקשורת הספורט בהם יש יותר עומק – ספורט הארץ למשל (העיר ז"ל), ויש אנשים שיושבים על הטיקט של המלומדים – אמיר בן-פורת, חיים קאופמן וכו'.
כרטיס הכניסה שלך הוא שאת יכולה להציע דבר אחר, ראייה אקדמית יותר – עמוקה, רחבה, היסטורית, ביקורתית, שמתעלה מעבר ל"ורשביאק מושחת" ו"שטראובר לא מדבר עם אורי אוזן"

תם 19 ביולי 2011

נראה לי שהייתי בצומת דומה לפני כמה חודשים. תמיד היו לי הרהורי כפירה בתחום הלימודים שלי (מדעי המחשב-מדעי הרוח ואח"כ מדעי המחשב-מנהל עסקים) עם משיכה עזה לכיוון הסוציולוגיה / כלכלה / מדע המדינה.

אני בחרתי לבינתיים להשאר באקדמיה במדעי המחשב (ולהחליף מנחה). להשאר באקדמיה מאפשר לטעום מהרבה תחומים ולהתפרס ולנסות כל מיני דברים – להיות פיטר פן לעוד כמה שנים ולא להחליט עכשיו. החלק השני של ההחלטה של מה שגם בער לי היה לכתוב בלוג. אז פה או בפלטפורמות אחרות זה דרך לספק את זה.

במדעי המחשב יש הרבה הזדמנויות ודברים מעניינים (בעיניי המתבונן) לעשות מחוץ לאקדמיה. נדמה לי שבתחום שלך זה אולי קצת שונה וגם זה שיקול.

בני תבורי 19 ביולי 2011

דחפתי לדורפן את הבקבוק השבור קרוב מאוד לרשתית בדיוק בזמן שאני עומד יציב על הגרוגרת של בקרמן. לא נשארו להם יותר מידי אפשרויות. כך התחלתי לכתוב ואפילו אין לי בגרות. מצד שני, הגיע הזמן שאחת הכותבים (לא טעות) הגדולים בתבל, ציפי שמילוביץ', לא תהיה לבד. לכי על זה מיכלי.

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

בני, אני כל הזמן בקשר עם ציפי הנפלאה, וגם סחטתי הבטחה שלא ירחק היום והיא תכתוב לנו.. חמור מזאת: אני מאמין בנס הזה.

פלד 19 ביולי 2011

מחכה בקוצר רוח לימות המשיח האלה

גיל 19 ביולי 2011

אם היה מדובר בארה"ב אז התשובה הייתה כנראה חיובית אבל לא בארץ. עיתונות זה מושג מאוד נרחב והיא כיום בקשיים עצומים. אני הייתי ממליץ לך לפתוח דווקא בלוג בנושא ספורט ושם לכתוב. את יכולה להביא זווית מעניינת לכתיבה שלך, לכתוב על נושאים שאתרים ועיתונים לא מסקרים וליצור נישה ייחודית לך. זה יכול אולי להתרגם לכסף אבל זה די נדיר. חוץ מזה, גם המצב באקדמיה לא מזהיר היום ואפילו עם דוקטורט לא בטוח שתוכלי למצוא עבודה (בטח לא בארץ).

אביעד 19 ביולי 2011

האמת, אני הייתי בהתלבטות דומה בעבר. אז אני היום במקצוע שאני אוהב ואמנם קצת פחות בוער בעצמותיי מכתיבה על ספורט אבל בטוח מכניס לי הרבה יותר כסף. את הרצון לכתוב היה נדמה לי שאיבדתי על שקורא מסוים של דה באזר החזיר לי אותו.
אתה יודע מי אתה (זה הופ!) ולעזאזל איתך על זה! :)
אני מניח שעצתי תהיה לחפש את המקצוע שבאמצע. זה שמעניין וגם מכניס. לעיתונאות ספורט בארץ לא הייתי מתקרב במקומך.

הופ 19 ביולי 2011

איכשהו פספסתי את זה!
אני מאוד שמח לשמוע. בלוג – ועכשיו!

עופר פרוסנר 20 ביולי 2011

שלח לחמך :)

מיכל 19 ביולי 2011

בואנה, זה מרתק.

קודם כל, התכנון הוא לדוקטורט בארה"ב.

דבר שני, אני מקבלת טלפונים זועמים מחברות שממש בדיכאון מחלק מהתגובות כאן, כל הסיפור של ההפרדה בין חומר ורוח. מאוד לא נעים.

שלישית, אני חושבת שאחד המאפיינים של לימודי מגדר זה העובדה שאני כל פעם צריכה "להמציא את עצמי מחדש", כי אין לי מקצוע של ממגדרת אחרי הלימודים:) כמו הרבה תחומים של מדעי הרוח והחברה אחרים.

מה שכן, לימודי מגדר מעבר לעניין הרב והפלטפורמה המחקרית המצויינת, זה החלטה פוליטית,יש בזה אמירה ללכת ללמוד מגדר ועל זה אני לא אוותר בנתיים. אידיאליסטית נו, זה עוד קיים בשנות העשרים.

דורפן, בהחלט התגובה הכי שימושית שניתנה כאן:) כמו כן, ברגע שאגיע לתא אבדוק את השווארמה של גורן, ואני אומרת שאתם שלחתם אותי!

גיל 19 ביולי 2011

מיכל, בתור אחד שנמצא בתחום לא פרודוקטיבי מבחינה כספית אני דווקא לא מסכים עם כל הדברים שאחרים כתבו בנוגע למעשיות. כן, כסף זה חשוב אבל יותר חשוב זה לעשות משהו שלכל הפחות, מרגישים איתו בנוח בתור קריירה. אם את אוהבת מה שאת עושה אז אולי לא תרוויחי הרבה כסף אבל סביר שתמצאי פרנסה סבירה. ודוקטורט בארה"ב פותח לך הרבה דלתות והוא חווייה שלדעתי אין דומה לה מכל כך הרבה בחינות.

מיכל 19 ביולי 2011

זה בהחלט כיוון המחשבה שלי. אל תדאג אני לא נותנת לפרקטיות לבאס אותי:)

אלון 19 ביולי 2011

מה שהכי חשוב זה שתדאגי שאת בוחרת אוניברסיטה בארה"ב עם קבוצת פוטבול ראויה.

Amir A 19 ביולי 2011

אחד הדברים הרומנטיים ביותר בבני האדם זה חוסר יכולתם ללמוד מנסיונם של אחרים.

גיל 19 ביולי 2011

סליחה, אבל זו חוצפה לדעתי. למה היא צריכה ללמוד מאחרים וממי בדיוק? כל בני האדם זהים ברצונות שלהם, במה שהם רוצים להשיג בחיים שלהם? אולי למשל היא לא מעוניינת בילדים ואז כל הדיבורים על לשלוח אתצ הילד לקולג' לא רלוונטיים? ולמה צריך לחיות ממשכנתא כשאפשר לשכור דירה? יש אינספור דרכים לחיות את החיים ורצוי לא להכתיב לאחרים מה הם צריכים לעשות רק בגלל שאתה לא אוהב משהו בחיים שלך.

Amir A 19 ביולי 2011

באמת, למה ללמוד בנסיונם של אחרים?

גיל 19 ביולי 2011

אחרים זה מושג מאוד רחב. יש כל כך הרבה אנשים עם שאיפות שונות ואישיות שונה שממי תלמד בדיוק? על כל אחד שסובל ממשכנתא ועומס בעבודה ומתחרט שלא למד מקצוע יותר מכניס או שלא התחיל לעבודה בעבודה קבועה מוקדם יותר, יש גם אחר שעשה בדיוק את זה ומתחרט מאוד על זה שכבר 30 שנה הוא באותה עבודה משעממת ולא הלך ללמוד מה שהוא באמת רצה.

גמל (סתם גמל) 19 ביולי 2011

ואחד הדברים המעצבנים באנשים זה כשהם אומרים לאחרים מה לעשות בחיים שלהם. שכל אחד יחיה את החיים שלו

Amir A 19 ביולי 2011

אתה יודע, הפוסט הזה התחיל מזה שביקשו את חוות הדעת של הקוראים…

מאשקה 19 ביולי 2011

מיכל, להתפרנס מעיתונאות ספורט – לא ולא.
להמשיך לכתוב כאן ולעסוק במחקרים של באקדמיה כן וכן.
למה לא להתפרנס מעתונות ספורט? זה מכרה זהב ????
מה, את צריכה טיפוסים כאלה כמו אברהם גרנט ש….. את… ה….
את רוצה להיות שופר של קבוצה כמו רפאל נאה ? ש.. את.. ה.. של הקבוצה ?
אני אוהבת מאוד את מה שכתבת כאן באתר, והיו לך גם הרבה תגובות.
בטוחה שיש לך הרבה מה להוסיף לנו כאן בנושא ספורט מהמחקרים שלך.
פרשי כנפיים למוסדות האקדמיה גם מעבר לים, לימדי ותלמדי אותם.
השאירי את הביצה העכורה של עיתנות הספורט בארץ למישהו אחר,
מלבד – ממדור הספורט של עיתון "הארץ", רק שם יש לך מקום בגלל אופי מדור הספורט המצויין הזה.
בהצלחה

מיכל 19 ביולי 2011

amir a

ארה"ב היא (תזהרו ניפוץ מיתוס) לא המקום היחיד בעולם….כמו כן, אני חושבת שעם התמקצעות כמו שתהיה לי בתחום אני אצליח לעשות פה ושם כמה דברים:)

כשאני אשתלט על העולם אתה לא תהיה מוזמן אם תמשיך להיות כל כך פסימי:)

סתם, זה לא שאני חסידה גדולה של אופטימיות, אבל כן יש לי אמונה בעצמי, ובכך שאחרי דוקטורט בארהב עם כמה פריצות דרך חשובות ופרסום ספר, אני אצליח להיות חלק מסגל אקדמיה בארץ או בארה"ב.

אביעד 19 ביולי 2011

רק תיזהרי. אם מנחם לס שומע אותך אומרת שארה"ב לא המקום היחיד בעולם, חבל לך על הזמן… :)

גיל 19 ביולי 2011

אל תתני להם לרפות את ידייך. הדבר הכי חשוב שאפשר ללמוד מניסיון של אחרים זה שאף אחד לא יכול לחזות כלום, במיוחד כשזה נוגע לעתיד.

Amir A 19 ביולי 2011

קודם כל אני לא פסימי. יש לי חיים מאוד נוחים, עם עבודה נפלאה. אני גר בעיר שנמצאת באמצע הדרך בין ניו-יורק ובוסטון וכשאני מסתכל החוצה מהחלון אני רואה כל כך הרבה גוונים של ירוק שלא האמנתי שקיימים. אבל אחרי 43 שנים על הכדור הזה אני חושב שיש לי פרספקטיבה קצת יותר רחבה ממה שהיתה לי כשהייתי בן 23. למשל, בזמנו לא חשבתי בכלל על השאלה ממה אני אחיה בין גיל 65 ועד שאפרד מהעולם הזה. אז נכון שיכול להיות שהפרידה תהיה בגיל 65 ויום ואז למה לחשוב על זה. אבל הסטטיסטיקה מציעה שזה יהיה אחרת. ומה אז? אני יכול להמשיך ולהרחיב לגבי הדברים שאתה מגלה עם הזמן שהם יותר חשובים אבל אני חושש שזה ירגיז את גיל.

ויינר 19 ביולי 2011

משום מה יש נטיה לפוסטים בדה באזר להתכנס לשתי דעות מנוגדות בלבד. ולי יש תמיד נטיה לבחור בשביל הזהב – מקצוע מכניס אבל מעניין! אתם יודעים, יש אנשים שלומדים מקצועות מכניסים כי זה מעניין אותם…
אבל לעצם הדיון – כל אדם נע על ציר אחר ויש דברים אחרים שעומדים בראש מעיניו. יש תיאוריה שגורסת שכל אדם חושב בעיקר על כסף, משפחה, או תהילה.
כפי שאמיר טוען, יכול להיות שאנשי התהילה לא התבגרו ומתישהו יבינו שהכסף הוא החשוב. אולם, כפי שגיל ודאי חושב, ללא אנשי תהילה העולם לא היה מתקדם.

*תהילה אגב לא במובן הפרסום, אלא במובן של להיות בחזית המדע / המחקר / כל תחום אחר, להרגיש שאתה עושה משהו מעניין ולהיות בעל חזון.

לפחות אף אחד כאן לא בקודקוד המשפחה.

Amir A 19 ביולי 2011

ויינר, על כל "אדם תהילה" אחד כפי שאתה מתאר יש בערך אלפים אם לא עשרות אלפים של כאלו שרק יחלמו לתהילה. יותר מזה, היו לי מנחים שהיו המובילים בתחומם. אנשים שעיצבו את תחום המחקר שלהם. מסוג האנשים שכשהם נכנסים לחדר בכנס מקצועי עם 500 איש כולם משתתקים. וגם הם כשהגיעו לגיל 65 גילו שמה שחשוב זה שיהיה לך את הכסף לקיום בכבוד. שתהיה לך האפשרות לעזור כלכלית לילדים ולנכדים. הנה, גם מנחם לס מיודענו כתב שהוא הולך לעזוב את פלורידה המופלאה רק כדי להיות קרוב יותר לילדים…
אז נכון שלהם זו לא היתה בעיה, כי אחרי הכל משרות פרופסורה באייבי ליג מלוות במשכורות יפות אבל מדובר בדור שבו ברגע שסיימת דוקטורט פנו אליך כל האוניברסיטאות הבכירות והציעו לך הרים וגבעות רק כדי שתבוא אליהן. זה כבר לא קיים היום. ובמקצוע כמו מגדר עוד פחות. תאמין לאישתי, היא יודעת.
אם תשאל אותי אישית אז הדבר הכי חשוב זו משפחה. התמזל מזלי לעבוד במקום שמאפשר לי לקחת את הילדים לבית הספר כל בוקר ולחזור הביתה מוקדם מספיק שיהיה לי זמן גם לעזור להם בשיעורים וגם לבלות איתם לפני השינה. שום דבר לא מתקרב לזה. אבל זו דעתי האישית והמשוחדת.

Amir A 19 ביולי 2011

מיכל, כדי לסכם את הבוקר הנחמד הזה שהפוסט שלך גרם אני יכול לנסות את המסגרת הבאה:

1. ככל שאתה מתבגר הדברים שחשובים לך בחיים משתנים.
2. אי אפשר להחזיר את הזמן אחרונית.
3. לפיכך, החלטה שיש לה משמעויות לאורך החיים כולם (קריירה לדוגמא) על בסיס קריטריונים עכשווים בלבד תוך התעלמות מסיטואציות עתידיות עלולה להוביל לחרטה.
4. תמיד יהיה מי שיגיד לך ללכת עם החלום שלך ולא להתפשר.
5. ותמיד גם יהיה מי שיגיד לך לא.

מסקנה?

לכי תטילי מטבע.

וחוץ מזה, נכון שאת כבר יודעת את התשובה עוד לפני ששאלת את השאלה?

מיכל 20 ביולי 2011

מעניין שאתה שואל.
כי אני לא בטוחה, אני אף פעם לא לגמרי בטוחה.

את התואר השני אני מתחילה באוקטובר הקרוב. אז כנראה ששם זה סגור. אבל גם זה לווה בהרבה התלבטויות.
אולי לצאת לשוק העבודה עכשיו, אולי להמשיך מכוח האינרציה לתואר שני, אבל במקביל מצוא עבודה, ואז השאלה היא אם למצוא עבודה באיזה ארגון חברתי, או לנסות בכל זאת להקים בת ספר לכדורסל לילדות בב"ש..

ואם אקדמיה לא יסתדר, ואם ימאס לי לכתוב כי ראבק כמה אפשר (תכלס אפשר עוד לא התחלתי אפילו), מה אני אעשה אז? ואז מגיח רעיון העיתונאות….בקיצור זה מעגל קסמים שכזהנ.

תראו, עם העובדה שעשירה אני ככל הנראה לא אהיה בחיי, השלמתי. עכשיו אני רק רוצה לחיות בכבוד. ואני אומרת את זה בדרך למאהל מחאת הדיור פה בב"ש, כשאח שלי הגדול ורעייתו נטשו את בית החולים, ואני עוד חושבת איך לעזאזל לגרד עוד מלגה לשלם את התואר השני. אני לא מבקשת הרבה, רק עניין, תשוקה, וחיים בכבוד.

רותם 20 ביולי 2011

נראה לי שאת יכולה להוסיף לרשימה פתיחת פאנל ספורט באוניברסיטה, בכל זאת יש שם יותר אנשים שמביעים עניין אמיתי בספורט ברמת הדיונים שבאתר הזה מאשר ברוב הקומות בארץ

רותם 20 ביולי 2011

נראה לי שאת יכולה להוסיף לרשימה פתיחת פאנל ספורט באוניברסיטה, בכל זאת יש שם יותר אנשים שמביעים עניין אמיתי בספורט ברמת הדיונים שבאתר הזה מאשר ברוב המקומות בארץ

איברה 20 ביולי 2011

אני רואה את הדיון מאוחר אז אני יכול להוסיף נימה אישית.
אם את בוחרת לופט גשפט כמו לימודי מגדר (וגם אני בעסק המופלא של לופט גשפט) ומגדר עוד יותר מדברים אחרים – היתרון הגדול שלך הוא שאין תחום במציאות שאת לא יכולה לתרום בו. ולכן אני הייתי מקדיש זמן למחשבה "מה אני רוצה לעשות", או כאידיאלסטית מוצהרת (לו… הייתי שם עלייך "אזיק" :)) הייתי מנסח(ת) את זה: איך אני רוצה להשפיע בעולם. וכמובן שזה אמור להיות מורכב ממכלול של גורמים: הנאה ועניין אישי, פרנסה בכבוד, שחיקה ומעמד חברתי וכו'.
עיתונאות ספורט היא עוד שדה, ואני לא מבין בו כלום. אבל האו אופציה ראויה בהחלט כתשובה לשאלה הנ"ל.

חוץ מזה כדרומית בהווה, באמת למה שלא תשתלבי בארגונים חברתיים למכביר. מסל"ן למשל. ללא מחשבה רבה, אני סתם זורק – יכול להיות פוטנציאל רב לשילוב של ספורט וסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. הבניה מגדרית מתקנת…

yoffer 21 ביולי 2011

בואי לעשות הסבה להוראה במכללת סמינר הקיבוצים!
עניין, תשוקה ואתגרים יש!
כסף? אין בשום מקום!
ונראה לי עבודה עם אנשיםילדים מושך אותך אחרי הכל.
אז למה להתבלט?
ההרשמה בעיצומה!

מנחם לס 19 ביולי 2011

רק הגעתי הביתה משייט של עשרה ימים לבהאמאס ולצ'ארלסטון (שתהיה ביתי הבא; גייל ואני מדסקסים לעבור לשם בכל הרצינות, לחתוך בשני שליש את המרחק ל-11 נכדים ו-4 נינים). רונן ואיתן יודעים שלמעשה תכננתי שייט לבראזיל, שיהיה השייט האחרון הגדול שלי, אבל יותר מדי אנשים הירפו את ידי, והחלפתי את השייט, שהיה כנראה האחרון מיותר משייט יומי. אז אין לי זמן לקרוא את כל התגובות. תנו לי לענות , וזאת תשובה של אחד שעשה דוקטורט בארה"ב, והיה מנהל שתי מחלקות: ביומכניקה, ומ-1989 גם "מנהל ושיווק ספורט", בשתי המחלקות B.A ו-M.A.
על ביומכניקה לא נדבר יותר. אדבר על החוק ל-SPORT MEDIA באדלפיי יוניברסיטי:

אלף, עתונאי ספורט הוא אחד המקצועות היחידים שלא דורש כל הכנה מיוחדת, תוארים מיוחדים, או רשיונות מיוחדים. כדי להיות עתונאי ספורט כל מה שאתה צריך הוא כשרון להיות עתונאי ספורט. אם אתה כותב טורים, ברור שהשכלה רחבה היא חובה, ולכן אני המלצתי לכל אלה שרצו ללמוד ספורט מדיה, שיהיה להם תואר בהסטוריה, ספרות, או כל דבר אחר ב-LIBERAL ARTS. ישנם עתונאים אחרים מהסוג של משה שיינמן או פורת, ואחרים, שכשרונם הוא מלחפש סקופים, ספורים, להיכנס לחדר הלבשה ולדובב שחקנים. אנשים כאלה צריכים את הכריזמה הדרושדה, הקשרים הדרושים, ולשתות כוסית סקוטש ולעשן סיגר אף פעם לא מזיק. הם לא צריכים לכתוב: הם מביאים ידיעות ומישהו כותב עבורם.

אני לא מחשיב, ולא החשבתי את עצמי לעתונאי ספורט אף פעם, למרות שמכל העתונאים הכותבים ספורט בארץ והם עודם בחיים, אני מעריך שאולי רק רפאל נאה כתב יותר ממני. אני סתם סאקר לספורט שאוהב לכתוב, בעל כשרון לא רע לכתיבה, הכתיבה באה לי בקלות, ולמעשה הפכתי ל-"עתונאי" כדי שבתחילה אקבל כמה לירות לעזור לי כסטודנט צעיר, ואז רק כדי לזכות שדרך עתוני ישראל אגיע למאורעות ספורט אמריקאים כולל אולימפיאדות ואליפויות עולם. עתוני ישראל הטיסו אותי לאן שבקשתי, ועוד שילמו לי משכורת מכובדת מאד (במיוחד ידיעות). היה לי עוד הובי שמאד עזר: אני אוהב לדבר עם ספורטאים גדולים, ולמזלי כתבתי בתקופה שהכל היה הרבה יותר קל מהיום, וכך ראיינתי את גדולי ספורטאי העולם. יש בי מין כשרון לדובב אנשים, ומלבד כמה מקרים מאד בודדים, אף פעם לא העליבו אותי ע"י שפנו לי עורף.

אז, מיכל, את צריכה לדעת אם יש לך את זה. אם את מסוגלת להגיע ל-US OPEN עם אקרדיטציה, להיכנס לחדר ההלבשה של הנשים, ולהתחיל לדבר עם שרקובה או וונוס ויליאמס. אני מכיר הרבה עתונאים (ישראלים) שפחדו מזה, והרבה פעמים הייתי נאלץ לעשות זאת עבורם.

ועתונאי חייב (לדעתי) שיהיה לו חוש הומור בכתיבה. אז ככה, אלה הדרישות:

1. ידע כללי רחב.
2. אהבה יוקדת לספורט (כולל ההסטוריה של הספורט)
3. חוש הומור
4. בטחון עצמי (לראיין ספורטאים)
5. כריזמה (שספורטאים ממש יפתחו את הפה ולא סתם יגידו כן או לא)
6. עורך טוב שיכיר אותך, ואחרי שהוא בוטח בך, שיתן לך יד חופשית.
7. וכמובן, יכולת כתיבה קלילה עם סגנון שאת מייחדת לעצמך.

אבל להרבה סטודנטים שלי לא היה את הדרוש. אז כשאני חושב על כך, היום בין הישראלים שלמדו אצלי רוני שניידר מנהל המחלקה לאימון של וינגייט, רובי יאנג – מנהל מחלקה לחנ"ג, אמנון ארונסקינד – מנהל ואיש יחסי ציבור של חברת משקאות, שוקה פלגי – דקקטורט בפיזיולוגיה של הספורט, ליה להב (לא עובדת עכשיו) אבל עבדה בשיווק ויחצנות בשוק ההון והיהלומים בישראל, רון שלם – מנהל מחלקת העתונאות באיידהו סטייט קולג', נמרוד דרייפוס – עסק עצמאי בפיתוח גופני בישראל, שאולה רבינה, מחלקת המדיה של הספארס, ישראל גולדשטיין – MBA בישראל, ישראל בן צבי – מנהל מסעות יאכטות בברמודה. מתוך מאות האמריקאים שהיו סטודנטים שלי, הייתי אומר שבערך 100 סיימו בקבוצות מקצועניות, כמה עובדים ב-NBA, NFL, MLB, והוקי, בכל מיני מחלקות.

מה שאני מנסה לומר זה שמעתונאות ספורט עושים סטאג' נניח בניקס או בג'איינטס, ולפני שאת יודעת את מתחילה לעבוד בשיווק, ואז הופכת למנהלת מחלקת השיווק של קבוצה מקצוענית. עשרות מהסטודנטים שלי קבלו M.A במנהל ושיווק ספורט עם CONCENTRATION ב-'ספורט מדיה', והם עובדים היום במשרות נכבדות כמעט בכל ענף שאפשר לחשוב עליו בספורט, ובעסקים.

ויכסלפיש 19 ביולי 2011

כסיפוביץ.מירי נבו מאיה רונן ומורן ברק אינן עיתונאיות אלא מנחות. שירלי בר דיין ודניאל רוט הן עיתונאיות כמו גם לימור שפיגל וורד כהן.

בשביל להיות כתב חדר הלבשה במשך 30-40 שנה לא צריך ללמוד כלום, צריך פרוטקציה משימון מזרחי. אני מניח שאת לא מעוניינת להיות כזו

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

ויכסלפיש, אז מה זה אומר, בלי לפגוע באף אחת, שהמנחות מבינות בספורט הרבה יותר מהכתבות?

י.ג 19 ביולי 2011

להגיד שאונ ב״ש מובילה בחקר הספורט זה מעט (טוב הרבה..) מוגזם. לדעתי (הממש לא אובייקטיבית) בוינגייט יש הכי הרבה מחקרי ספורט ואפילו יותר ממרבית (או כל!) אירופה. אבל לא רוצה לבלבל עיתונאים עם עובדות ,,(-;

איתן בקרמן 19 ביולי 2011

י.ג היקר, הטיעון שלך נכון אבל הוא גם לופ. יתכן מאוד שבמבט תוך-אקדמי אתה צודק, אני יודע שנעשית בוינגייט עבודה רצינית, אבל ממבט של אנשי תקשורת הזרימה של התוכן לעולם החיצון, והאקטואליות של ההסתכלות, כמו גם קצב ההתפתחות, הוא הבשורה הרעננה.

יכול להיות שזה הזמן שוינגייט יתחברו יותר גם אל העולם החוץ-אקדמי? דה באזר יהיה הרראשון שישמח לשתף פעולה. מה דעתך?

י.ג 19 ביולי 2011

שכנעת אותי איתן. מצרף לך (ובעיקר למיכל) שלוש דוגמאות עדכניות לקשר של ספורט ומגדר בישראל. אגב, הראשונה אמורה לעניין אותך במיוחד בתור עורך. י

http://web.macam.ac.il/~galiliy/17869.pdf

http://web.macam.ac.il/~galiliy/935074420.pdf

http://web.macam.ac.il/~galiliy/ejss2010.pdf

שלו 19 ביולי 2011

העצה היחידה שיש לי היא, שלא יהיה משעמם.
לעשות דברים מתוך תשוקה, הפרנסה תגיע.
לא להתפשר, על שום דבר.
לימודים, חיים פרטיים, מקצוע.
לבדוק את עצמך כל הזמן אם אתה עושה מה שאתה רוצה או שנכנסת למסלול שמכתיב לך.
אין רע בלהפוך תחביב למקצוע, כל עוד הוא מהנה, יש רע בלהרוס תחביב למקצוע.
לא חייבים לנסוע לארה"ב יש גם אירופה.
ואוסטרליה.

רפאל 20 ביולי 2011

שלו, ניחמתנו.

ויכסלפיש 20 ביולי 2011

בקרמן, המנחות מנחות כי החליטו שהן תהיינה בפרונט. לדעתי, הכתבות מבינות בספורט יותר, ובטוח שהן מתאמצות יותר

מנחם לס 20 ביולי 2011

אם ציפי שמילוביץ' עדיין בבראנז'ה? לפני המון שנים עבדנו יחד במעריב והיו לנו זמנים טובים ביחד. גם כתבנו ספר ביחד (היא כתבה את רובו, ושמי מופיע ראשון, שלא בצדק). חשבתי שהיא עזבה את העתונות. מסרו לה ד"ש ממני, מי שעדיין בקשר איתה.

איתן בקרמן 20 ביולי 2011

מנחם, עוד בימיה ב"ספורט חדשות" ציפי היתה הממונה על תיק לס, היחידה שהצליחה להתמודד עם הידע והכתיבה הפראית שלך. נמסור ד"ש.

yoffer 21 ביולי 2011

אהלן מיכל,

אני אתחיל בזה שאני חושב בדיוק על השאלה שלך…
אני קצת יותר צעיר ממך, מסיים שנה ראשונה בסמינר הקיבוצים בלימודי חינוך(מישהו אמר עתיד בלי כסף?) ספורט מאז ומתמיד משך אותי.
לפני מספר חודשים כתבתי כתבה והחלטתי לשלוח למגזין של ספורט 5, באופן מפתיע ומשמח הכתבה פורסמה! פרסמתי גם בעיתון הדמוקרטי בלימודים(לומד חינוך דמוקרטי) מאז קבלתי את מדור הספורט בעיתון.
זה כיף, זה עושה טוב לנשמה, להוציא, לכתוב, להביע דעה ולקבל על זה פידבקים. מאז אני חושב האם ללכת לקורסי כתיבה, להתמקצע יותר? בנתיים אני כותב פה בדה באזר תגובות, קורא ולומד הרבה בכל יום מהפוסטים הנהדרים.
עצתי היא וגם מה שאני הולך להמשיך איתו. תדבקי במקצוע שבחרת. את הכתיבה תשאירי בשביל הנשמה, אפשר ללמוד הרבה מקריאה ומקורסי כתיבה כאלה ואחרים. אבל כסף מעיתונות, כמו שהבנתי מהתגובות פה רואים רק המוצלחים ביותר!
בחרת כבר מקצוע, אם הוא לא מושך אותך, אף פעם לא מאוחר להחליף. מה שחשוב זה לעשות מה שבאמת אוהבים ומעניין אותך. כדי שלא תקומי בוקר אחד ותביני שאין לך שום משמעות וכיף בעבודה. שיהיה בהצלחה!

לואי לואי 22 ביולי 2011

איזה דיון מרתק. ציטטתי אותו גם אצלי:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=391&MessageId=154216425

אישית, אני לא רואה שום רע בכניסה לעיתונות כל עוד זה ממש בוער בעצמות: מוטב למצות את התשוקה עד שתחלוף – וברך כלל היא חולפת – מאשר להישאר איתה בבטן לכל החיים.

כתיבה במקומונים, למשל, לא דורשת יותר מדי ונותנת סיפוק מיידי: בדרך כלל אתה רואה תוצאות לעמלך כשאתה מטייל ברחוב או אפילו סתם מציץ מהמרפסת שלי. הייתי אומר, לכי על זה.

וברשותך, איתן, ניצלו"ש קטן – לפני הרבה שנים השתתפתי באימוני ירי אצל מדריך מיתולוגי בשם דייב בקרמן, ואח"כ אימן אותנו בנו, איתן. יש במקרה קשר?

(זה יהיה משהו, כי גם שמואל דורפן, אבא של רונן, היה מורה שלי לאנגלית בתיכון).

אופיר 23 ביולי 2011

הסיבה שעזבתי את המתמטיקה התיאורטית היא שהנתי שאני לעולם לא אהיה עילוי בתחום, וככזה אין לי מה לחפש שם. יש מקצועות שכדי להתפרנס מהם אתה חייב להיות בשפיץ של השפיץ, ועיתונאות הוא כנראה אחד מהם.

ממה שקראתי עד היום ממיכל אני לא חושב שהיא שייכת לחוג המצומצם הזה. לכתוב כתחביב בשביל הפורקן כל אחד יכול. להתפרנס מזה – אני לא הייתי הולך על זה במקומך.

אופיר 23 ביולי 2011

הנתי = הבנתי

lunettes de soleil 29 במאי 2013

it simply screams Pot me May very well more bucks than I am aware of where to start with…

Comments closed