החיפושית הצהובה של שאול אייזנברג / דני סיגל

 

אני אוהד מכבי. מגיל שש.

עקב נסיבות חיים מצערות, אני לא מסוגל לשנוא את הפועל. ובהכללה, אני לא מסוגל לשנוא אף קבוצה אחרת, אם כי בית"ר ירושלים די התקרבו למעמד הנחשק הזה.

כפי שכתבתי כאן בהזדמנות אחרת, חלק משמעותי מילדותי ביליתי ביציעים של אוהדי הפועל בבלומפילד. השנים היו שנות השבעים, שבהן הפועל הייתה האנדרדוג המובהק בעיר. כששחקני הפועל היו עולים למגרש, למשחק הבית שלהם בהצגות הכפולות, רוב האיצטדון היה שורק בוז.

כילד, הרגשתי את העלבון ואת ההשפלה של אוהדי הפועל. בהפסדים שלהם ראיתי את האוהדים הולכים הביתה חפויי ראש. להוותי, חלחלה אלי בהדרגה ההכרה שאוהדי הפועל הם אנשים. כמעט כמונו. אם תצבוט אותם – יצטבטו, ואם תשלח אותם למשחק נגד מכבי, יפסידו ויתבאסו. כך נוצרה אפילו מין הזדהות מסוימת עם אומללותם של החבר'ה האלה.

אפילו את שייע פייגנבוים, עם כל ההצגות והבכיינות שלו, לא הצלחתי לתעב. מה שמזכיר לי, שבגיל עשר השתתפתי באחת מקייטנות החלטורה שספורטאים נוהגים לארגן בחופשת הקיץ. במקרה הזה, דובר בשותפות עסקית בין צביקה רוזן לעיתונאי הספורט הצעיר דאז, שאול אייזנברג. ההסעות לקייטנה, אם ניתן לכנותן כך, בוצעו באמצעות החיפושית הצהובה והחבוטה של אייזנברג.

באחד הימים, במסגרת קיום ההתחייבות "להפגיש את הילדים עם ספורטאים מפורסמים" הביאו לקייטנה את פייגנבוים. שייע השתתף במשחק כדורגל עם הילדים: לקח את הכדור והתחיל לדהור לשער בלי לראות אף אחד ממטר, עד שהשחיל פצצה לשוער (מזכרון שלי: ילד בן תשע, גובה מטר ועשרים בערך). אחרי ההתקפה השלישית שבה רצתי לצידו בתקווה לקבל איזה פירור, נאלצתי לנזוף בו שהוא אגואיסט ולא משחק קבוצתי.

חשבתי על כל זה כשצפיתי אתמול בערב בהקרנה של שני סרטים בשדרות רוטשילד (ותודה על הקריאה לכל קהילת דה באזר): "יש לי קבוצה להציל" של חיים שדמי, ו"אדומים – כרוניקה של מאבק" של אסף בן דוד.

האמת חייבת להיאמר: הסרט של שדמי פצצה. עשו לעצמכם טובה ולכו לראות אותו. גם על הסרט על הפועל לגמרי לא רע. מעבר לכך, הקרנת שני הסרטים בזה אחר זה, והאינטראקציה שנוצרה בשדרה, היו מאלפות.

לכאורה, הסרט של שדמי עוקב אחרי אוהד מכבי, אורי משיח, ומאבקו בבעלי ההון שהשתלטו על קבוצות הכדורגל, ולוני הרציקוביץ (זוכרים?) בראשם.

אותו אורי משיח, שתמיד הצטייר בעיניי מתמונתו ומקריאה בעיתונים כדמות גסה, ברוטלית ועילגת, מתגלה כאדם מכמיר לב, שומר בחניון שמשווע לקשר אנושי ומקפיד על שיחת הטלפון היומית עם אמו. השיחה עם אמו, כאשר הוא באנגליה והיא מאיצה בו לא להתבייש ולנסות להשיג שם עבודה "בעזרת פרוטקציה", היא פנינה של ממש.

אותו אורי משיח הוא, כאמור, אוהד מכבי – מה שאמור להתפרש מיידית ככוחנות ודורסנות – אבל הדמות הבודדה שאנחנו רואים מחוץ לאיצטדיון, שאינו מצליח לסחוף אחריו אפילו את החבר הטוב ביותר שלו להחרים את המשחק, היא ההיפך מכך.

אותו אורי משיח מסייר בעולם, לראשונה בחייו, כשהוא תר אחרי סולידריות בינלאומית של אוהדים, ובעצם אחרי קשר עם כל אוהד, עם כל אדם. כמה סמלי, שלקראת סוף הסרט הוא מסכים, מעט נבוך, להתעטף בצעיף אדום-לבן (!) של אף.סי.יונייטד – קבוצה אנגלית שהוקמה על ידי אוהדים ומנוהלת על ידיהם.

 

לעומתו, אוהדי הפועל בסרט השני. למרות הבדלי האמונה, הייתי אמור להיות בעדם ובעד המאבק החברתי שלהם. אבל זהו, שלא. האוהדים נראים חבורה כוחנית, מפונקת ומאוהבת בעצמה. הם לא מהססים לבזות כל מי שמתנגד להם, והכל בארשת רגישה וצדקנית – וחוכמולוגית.

כך, הם כמובן נעלבים כשסוגרים בפניהם את ישיבת מועצת העיריה שדנה בענין אולם אוסישקין, וכאילו לא מבינים מכח איזה חוק זה נעשה – אחרי שבישיבה הקודמת, שהוצגה בסרט, הם לא הפסיקו לצעוק וסתמו את הפה לכל מי שתמך בהריסת האולם, והכל במיטב הסגנון המלבב והידוע מהמגרשים. כל מי שדעתו שונה סומן כאויב וקיבל טיפול בהתאם.

מאלפת גם ההשוואה בין "כולם שונאים את הפועל" שמנחה את אוהדיה בסרט, והשנאה הנגדית והמלחמה שנגזרות ממנה, לבין החיפוש של אורי משיח אחרי המכנה המשותף לכל האוהדים באשר הם והניסיון התמים להגיע לאחוות אוהדים אוניברסלית.

ואם לא די היה בהבדלים שהזדקרו מהסרטים, באו כמה מאוהדי הפועל בשדרה ("הקומץ!") ובצורת התייחסות מזלזלת וגסת הרוח לחיים שדמי הבמאי, הכתיבו את הטון למפגש וחיסלו את האפשרות לקיים דיאלוג משמעותי.

וחוץ מזה, הסרט של שדמי כדאי לכל אוהד, ולו כדי לראות להרף עין את דרור קשטן הודף מעליו את אורי משיח, שאוחז בכנף בגדו, מנסה לעניין אותו ביוזמה שלו, תוך שהוא נותן את הנימוק האולטימטיבי: "אני המאמן הלאומי!". נדיר. אפשר לכתוב מאמר אקדמי שלם על הפריים הקצרצר הזה, כולל בחירת המילים של קשטן, אבל עדיף פשוט לראות אותו.

ועדיין אפילו לא אמרנו מילה על המוסיקה.

*

"יש לי קבוצה להציל" / הסרט

"יש לי קבוצה להציל" / ירון פריד, הארץ

אדומים – כרוניקה של מאבק (1) / הסרט

*

שיר מספר 8 / דני סיגל

לפני הכדורגל נשמע קצת הנדל / דני סיגל

*

דה באזר גם בפייסבוק

 

נשות הספורט המוטורי בישראל 1: אופנוע השטח של יעל קדשאי
הלביאה שוב ממריאה (טורונטו נשים)

33 Comments

אנונימוס 15 באוגוסט 2011

נו שויין, יש פה הרבה התנשאות וקצת התעלמות מהמציאות בנושא הסרט "אדומים". יתכן פשוט בגלל שזה לא מודגש מספיק בסרט.
ההתפרצות המדוברת במועצה הגיעה אחרי שנה וחצי (!) של מאבק "בלתי אלים" (עצרות, תהלוכות, עצומות, עתירות, שלטים וכן הלאה וכן הלאה) שבה העירייה סירבה להידבר על נושא הריסת האולם מחוץ לבתי המשפט.
אינ לא מדבר על מו"מ, או הקמת ועדות. אני מדבר על להידבר במובן המינימלי ביותר של להיפגש, פיזית, עם האוהדים.
אני חושב שאין ציבור כלשהו של אלפי אנשים (גם שאינם אוהדי כדורגל) שאחרי שנה וחצי של התעלמות מוחלטת שכזאת מצד נבחרי הציבור שאמורים לשרת אותו שלא היה מביע את דעתו בצורה קצת יותר בוטה מילולית.

תום 15 באוגוסט 2011

אם הפועל והאוהדים שלה באמת רצו להציל את אושיסקין הם היו מציעים לקנות את האולם מהעירייה.

אנונימוס 15 באוגוסט 2011

רכישת האולם הייתה דורשת מאות מיליונים. אין ציבור אוהדים בארץ שהיה מצליח לגייס סכומים שכאלו.
ומדוע בכלל שהעירייה תסכים למכור בניין וקרקע ציבורית ששווים מאות מיליונים?
זה היה לא ריאלי לחלוטין

תום 15 באוגוסט 2011

מאות מיליונים? לא ידעתי שאושיסקין היה אולם בסטנדרט של NBA.

אנונימוס 15 באוגוסט 2011

יש עוד דברים שלא ידעת, כמו למשל שווי נדל"ן במרכז תל אביב בתוך פארק הירקון מטר מהנמל והים. כל יום לומדים משהו חדש.

אורי הברווז 15 באוגוסט 2011

כן, ממש בלתי אלים.
אוהדי הפועל לא כתבו "אתה הבא בתור" על המצבה של ההורים של חולדאי.
זה הולך מצוין עם שאר המעשים הלא אלימים של אוהדי הפועל שאני יכול לפרט אבל חבל לי לכלכך את המקלדת בצירופי מילים.

אנונימוס 15 באוגוסט 2011

אתה מוזמן פשוט במקום להתייחס למשהו שקרה בשבוע האחרון לפני ההריסה, לשבת ולפרט את כל המעשים הבלתי אלימים שהיו במאבק המדובר עד לישיבת המועצה הנ"ל, ושסותרים את מה שכתבתי לגבי היותו של המאבק בלתי אלים באותן שנה וחצי ראשונות.

דורפן 15 באוגוסט 2011

שתי נקודות – לגבי המאבקים ולא הסרטים.

זה נכון שיש משהו בהתבדלות של אוהדי הפועל שהוא מאד לא מושך. שירי שואה הם דוחים גם אם הציבור הרחב הוא כל כך פרובינציאלי ולא מבין שזה לא תמיכה בהיטלר כמובן אלא התחברות ליורופיאן אנדרגראונד קלצ'ר. העמדה הזו – לפיה הציבור מטוטמם כשהוא לא מבין שאצל בית"ר זו גזענות אמיתית ופה זו בסך הכל התמרדות במיינסטרים – היא מגוחכת בהתנשאות שלה. אני מביא את הדבר הזה כדוגמא. ואפילו הייתי בין אוהדי הכדורסל שהלך לכמה משחקי לאומית ב' – לא מתוך פנטיות פשוט גרתי ברחוב אוסישקין. היום שקצת נגמר לי היה אחר: היה טקס לבארי ואף אחד לא בא. רק כמה טמבלים ששרו על שמעון מזרחי כל הטקס. מי שהגיעו – כי הם אמריקאים תרבותיים – היו גריפין, סילבר ובוטרייט.

אבל יש גם עובדות. המאבק של משיח הפך בסופו של דבר למאבק בעד אבי נמני. יש בזה משהו אנושי יפה אבל בעיקר יש בזה נזק עצום. והמאבק של הפועל תל אביב הוליד בסופו של דבר את פרוייקט הפועל אוסישקין המוצלח מאד.

דני 15 באוגוסט 2011

רונן, נקודה מעניינת ובהחלט נכונה לגבי התוצאות השונות של שני המאבקים.
מי שראה את הסרט של שדמי יכול להבין מנין הגיעה ההצמדות של משיח לנמני והדבקות בו.

תום 15 באוגוסט 2011

אל תבלבל את אוהדי הפועל עם האמת רונן.

אנונימוס 15 באוגוסט 2011

רונן, הגעת בימים השחורים ביותר של הפועל, ושלא במפתיע נתקלת בעיקר בגועל נפש ואולם ריק.
אני מציע לך להתחיל לבוא למשחקים של הפועל המחודשת, ואולי גם לתפוס לשיחה קצרה את אחד מחברי ההנהלה ולהתרשם "מפי האתון".
אני לא אעשה רומנטיזציה ואומר שהכל מושלם. אבל להרגשתי המועדון והקהל בעיצומו של תהליך תיקון היסטורי. להתנהלות על המגרש ומחוצה לו, להתנהגות, ליחס לשחקנים, וגם ביחס לעבר.
יש לי הרגשה שהחווייה שלך תהיה הפעם שונה.

יואב 15 באוגוסט 2011

לייק

איפי 15 באוגוסט 2011

הסרט של חיים שדמי ענק בכל קנה מידה, צפיית חובה לכל אוהד כדורגל.

ברוך 15 באוגוסט 2011

אולי יואילו להסביר לי החכמים מדוע אוסשקין זה געגעוע, רומנטיקה ו"ריח ילדות" ואיו האורווה זה בושה, 'פני הכדורגל הישראלי' ושאר שמות גנאי?
אוסשקין היה איצדיון לא ראוי, נקודה

עומר 15 באוגוסט 2011

אוסישקין היה אולם מאוד בעייתי, אבל המציאות היא שהיום אין מספיק אולמות להכיל את הקבוצות הבוגרות של תל אביב (ואני מדבר גם על כדוריד וכדורעף). אני ממש לא אוהד הפועל, אבל רק ראוי היה שאם העירייה הורסת אולם (אומנם מיתולוגי אבל מת לפול) היא תבנה אולם אחר במקומו. או לפחות לשפץ אץ הנוכחי. חבל

דורפן 15 באוגוסט 2011

ברוך – יש הבדל בין שני המתקנים האיומים האלו. כדורסל באולם דחוס וקטן זו דווקא חוויה. הלוואי שהאורווה היה דחוס וקטן – הוא היה מפוזר לכל עבר. לדעתי לא הרבה יותר קטן מאולד טראפורד בשטח המתחם.

אלעד 15 באוגוסט 2011

ההבדל טמון במסורת והצלחות. מאותה סיבה שהבוסטון גארדן היה מיתולוגי למרות שלא ראוי למאכל אדם. באוסישקין היו מאבקים גדולים וסיפורים שיכולים לפרנס ספרי ספורט שלמים. מה היה באורווה?

בעז 15 באוגוסט 2011

הפוך גוטה הפוך

אם משהוא מסריח זה סיפור האורוה .

באוסישקין הייתה אטימות וחוסר דאגה לתרבות הספורט בתל אביב. אבל בגדול הרסו אולם מחורבן ואם היו מנפיקים במקומו אולם חלופי נורמלי , חולדאי היה צריך לקבל את אות יקיר הפועל ע"ש עלי מוהר.

האורווה זה סיפור שמדיף ניחוחות של שחיתות. בעל הון מגיע לקבוצה יציבה , בעלת מסורת, מחלקת נוער מעולה והישגים טובים בליגה ( שלוש סגנויות וגביע בתחילת שנות ה90). לקבוצה יש זכויות באיצטדיון כדורגל ( שבשיפוץ קל יכול להמשיך ולשמש אותה שנים רבות).

בעל ההון מוכר את המגרש לעצמו ולאחר מספר שנים נוספות עוזב את המועדון וממנה תחתיו את דני לוי ( וכל המוסיף גורע).

על המגרש מוקמת שכונת מגורים בשווי של מאות מיליוני שקלים. עירית פ"ת והטוטו שפכו למעלה ממאה ועשרים מיליון ש"ח על בניית איצטדיון חלופי ( כאשר להפוך את האורווה לבלומפילד מוקטן היה עולה כמה עשרות בודדות).

רבותי- היכן צריך לבדוק? מה ההבדל בין האורווה לאוסישקין?

תומר. 15 באוגוסט 2011

בבוסטון גארדן היו אליפויות וכוכבים שנכנסו להיכל התהילה.
באוסישקין היו חולדות וממוצע קהל של 300-500 איש למשחק.

נינו 15 באוגוסט 2011

קודם כל – על מסלול הריצה (בסגנון המיושן) שמרחיק את הקהל מהמשחק.
שנית, כר הדשא שנראה נוראי בכל עשור אפשרי (תראה תקצירים משנות ה-80 ומלפני שנה – הדבר היחיד שלא משתנה זה תנאי המגרש)
שנית, הוא סמל לחוסר תרבות הכדורגל בעיר – מהזנחה ופגמים, דרך מספר אוהדים מצומצם וניהול שערורייתי (הפועל) או תחמני (לוזונייה).

התנאים של אוסישקין (רצפה לא ישרה, מערכת אוורו דפוקה) נחשבים לנוסטלגיה גם בגלל הקישור לקבוצה מצליחה יותר, וגם כי בכדורסל זה נראה יותר הגיוני (כמו הבוסטון גארדן הישן). בכדורסל זה נראה סביר יותר אם יש כמה נקודות שהכדור לא קופץ בהן, ויודעי ח"ן מצליחים להתחמק מהן. בכדורגל, כשמשחקים על משטח שנראה גרוע יותר מגן ציבורי מוזנח, זה פוגע בכל איכות המשחק, הצפייה ותרבות הכדורגל

ואת זה כותב אוהד מכבי בכדורסל…

אביעד 15 באוגוסט 2011

תגידו, הקטע הזה של "משורר ופילוסוף כדורגל", זה ג'וב זה?

קרקו 15 באוגוסט 2011

יאללה, שיסתפר וימצא עבודה בחברה מסודרת לפילוסופיית כדורגל. אם צריך, שיפעיל פרוטקציה.

סופרפלי 15 באוגוסט 2011

ראיתי עכשיו בעקבות המלצתך את הסרט על אורי משיח, נהניתי, בעיקר מכל מה שקרה באנגליה (המפגש שלו עם אנשי פ.סי יונייטד מקסים, בעיקר רנדי והשיחה במסעדה) מטריד אותי קצת כמה מהסרט מוקומנטרי, האם כל האנשים שם שחקנים, נכתב להם תסריט?

אביעד 15 באוגוסט 2011

אני יודע רק על פקיד הבנק המצויין והעורך לעת מצוא איתן בקרמן :)

S&M 15 באוגוסט 2011

בעקבות הפוסט והסרט התעוררה אצלי רק שאלה אחת – למה חיים שדמי ודני סיגל לא כותבים כאן מספיק/יותר?

דני 15 באוגוסט 2011

בגרושים שמשלמים כאן? יש לי משפחה לפרנס.
בחוזה הבא אני אכניס סעיף יציאה ל"ידיעות".
חוץ מזה, תודה על התגובה השקולה, הנבונה והמנומקת!

דני 15 באוגוסט 2011

בגרושים שמשלמים כאן? יש לי משפחה לפרנס.
בחוזה הבא אני אכניס סעיף יציאה ל"ידיעות".

א,ק 15 באוגוסט 2011

אורי משיח עלוב, הסרט טוב אבל עצוב לי על אורי משיח,ראיתי אותו כמה פעמים מאז שנמני פוטר, גם אם מכבי יזכו באליפות הוא לא יהיה מרוצה…הוא לא אוהד מכבי הוא אוהד נמני ולכן מפתיע אותי ששדמי שידוע כאחד שלא מחבב את נמני עשה כזה סרט(או שאולי זאת גדולתו). לגבי הסרט של האדומים, אוסישקין לא היה איצטדיון ראוי,הוא אמנם היה ביתי אבל הגג שלו היה יכול לקרוס בכל רגע…ולשפץ איצטדיון באזור זה הוא מעשה בלתי הגיוני בשל המיקום הבעייתי. אם היו משחקים לדוגמה בחמישי או שבת ליד הנמל באיצטדיון חדש כל אזור הצפון היה נסתם. לגבי איצטדיון חדש אני ממש בעד אבל כמו שמכבי משחקים בכדורגל באיצטדיון מזוהה עם הפועל ומחכים שנים לחידוש איצטדיון שהיה גם באזור הנמל(כמה אירוני) אז הפועל יכולים לשחק בהדר יוסף או נוקיה. כל הסיפורים על מספרי אוהדים וכסף מיותרים כי ברור הרי שבדרבי גם בכדורגל וגם בכדורסל יכולים לבוא 25000 צופים בקלות ולכן ההצדקה לאיצטדיון כדורגל שווה בדיוק להצדקה לאיצטדיון כדורסל( שאני ממש בעד שניהם כמובן).

א,ק 15 באוגוסט 2011

זה רק אני שכולם ציפו לרומן בין אורי משיח לאוהדת fc united. לפחות היה להם מחנה משחותף אחד בולט……

א,ק 15 באוגוסט 2011

זה רק אני שכולם ציפו לרומן בין אורי משיח לאוהדת fc united. לפחות היה להם מחנה משותף אחד בולט……

zivush 15 באוגוסט 2011

הלינק (לסרט של שדמי) לא עובד (נראה כאילו הורידו את הסרט מהאתר של יס)… יש למישהו לינק אחר? או שזה חסום בחו"ל? מת לראות את בקרמן בתפקיד אורח

S&M 16 באוגוסט 2011

הלינק טוב. הסרט שם. תבדוק את החסימות אצלך (אולי אחד התוספים בדפדפן).

אפריים 16 באוגוסט 2011

ההשוואה בין הסרטים היא לא נכונה ולא הוגנת.

הסרט של שדמי מורכב רובו ככולו מקטעים מתוכננים ומהתנגשויות מובנות המראות את אומללתו הגרוטסקית של משיח אל מול קור הרוח האכזרי של 'בעלי ההון' ובכלל אנשים בעל כוח ואמצעים (כמשל לזו של אוהדי הכדורגל שאהובתם נמצאת בידי בעלי הון).

ולמרות שהסרט סבבה, הייתי שולח מי שרוצה סרט דוקו משובח על ספורט ל-'בית שאן סרט מלחמה'. גם יותר מרגש, גם יותר אותנטי וגם עם רגעי קאלט רבים יותר (ועם פסקול משובח ומתאים להפליא..).

לעומת זאת, הסרט על אוסישקין הוא חובבני, נעשית בו עריכה מצ'וקמקת ולכן גם המסר של יוצרי הסרט, של גיבוריו ושל אוהדי הפועל מתמסמס ונשארת הרגשה כאילו זה סרט על חוליגנים דה-לה-שמטה.
המסר שמתחבא במקום לצעוק הוא שאנשים בודדים וקהילות נתקלים באטימות בירוקרטית ובבעלי שררה שלוקחים את הכוח שניתן להם ומנצלים אותו לטובתם האישית.

בקיצור, המבנה והאיכות של הסרטים לא מאפשרת השוואה אמיתית ביניהם. על המאבקים המתוארים בהם אפשר לדבר אבל אני לא חושב שהסרטים מייצגים אותם נאמנה.

Comments closed