אגדת חורף – עידו גילרי

שניהם פרצו לתודעה שלי באותה תקופה, שניהם עומדים לרדת מהבמה בערך באותו הזמן אחרי דומיננטיות בלתי נתפסת של כמעט שני עשורים. פייטון מאנינג נכנס לחיי אי-שם לפני הדראפט של שנת 1998 כיורש העצר המיועד של ליגת ה-NFL אחריה עקבתי באדיקות כבר כעשור. שמונה עשרה שנים מאוחר יותר לאחר שבירת כל שיא אפשרי כמעט הוא רוכב אל השקיעה כמנצח ושם המוכר בכל בית אב בארצות הברית. אבל זה לא טור על פייטון.  לקראת סוף שנות ה-90 ערוץ יורוספורט הכניס לחיי מספר ענפי ספורט שהאוהד הישראלי הממוצע לא נחשף אליהם עד אז. יחד עם ענף האופניים נכנסו גם ענפי ספורט החורף למיניהם. כך עוד לפני אולימפיאדת החורף של נגאנו ב-1998 התוודעתי לאולה איינר ביורנדאלן.

***

ענף הסקי במדרון הוא יחסית מוכר ומעניין וגם יש לא מעט העוסקים בו בזמנם הפנוי. לעומת זאת סקי למרחק או מה שנקרא קרוס-קאנטרי יכול להיות די איטי ומשמים. אבל רגע, לא לדאוג רק תכניסו פנימה רובים ומטווח וקיבלתם את אחד מענפי הספורט המרתקים ביותר – הביאתלון. העיקרון פשוט המתחרים גולשים בין 10 ל-20 ק"מ תלוי בסוג המקצה כשבאמצע הם צריכים לעצור מספר פעמים לירי על מטרות המרוחקות 50 מטר מהם. הירי מתבצע משני מצבים: שכיבה ועמידה כשגודל המטרות משתנה בהתאם – 4.5 ס"מ בהיקף ממצב שכיבה ו-11.5 ס"מ ממצב עמידה. כל החטאה גוררת עימה עונש שמתבטא או בתוספת זמן או במרחק נוסף שצריך להחליק. השילוב של שני האלמנטים הנ"ל הוא שהופך את הספורט למרתק. מצד אחד הכושר האירובי הנדרש כדי להחליק מרחקים ארוכים במהירות גבוהה ומצד שני היכולת לרוגע וריכוז מקסימלי הנדרשים לפגיעה במטרות.

כמו מאנינג גם ביורנדאלן נחשב לתקווה הגדולה של הענף עוד בצעירותו. כבר ב-1993 בגיל 19 הוא חזר מאליפות העולם לצעירים עם 2 מדליות זהב במקצים האישיים. זה סימן את כניסתו לסבב העולמי כדבר הגדול הבא והוא לא אכזב. עד אולימפיאדת נאגנו הוא הספיק לנצח ב-5 מרוצים כשהוא מתברג כל שנה בין עשרת המקומות הראשונים בסבב של גביע העולם. באולימפיאדה ביפן הוא זכה במדליה האולימפית הראשונה שלו במקצה הספרינט ל-10 ק"מ.

ניצחון זה נתן את האות לפתיחתו של עידן של דומיננטיות בלתי נתפסת לאורך 12 שנים. במהלך התקופה הנ"ל מלך הביאתלון, כפי שהוא מכונה לעיתים, זכה ב-84 מרוצים כשהוא זוכה בסבב הגביע העולמי ב-6 עונות. הפעם היחידה לאורך התקופה שבה הוא סיים נמוך ממקום שני בסוף הסבב הייתה בעונה בה התכונן לאולימפיאדה של 2002 בסולט-לייק סיטי. במקרה הנ"ל ההכנה השתלמה כשהוא סיים עם סוויפ חסר תקדים של כל 4 מדליות הזהב האפשריות.

***

כאוהד של מתחרה מסוים הצפייה מהצד בתחרות ביאתלון היא בהחלט אירוע מעודד התקפי חרדה. היא מתגנבת לאורך רגעי ההחלקה האיטית על המסלול ומתגברת ככל שמתקרבים למטווח שם כל מה שנבנה על השלג יכול להתפוצץ בפנים. כך אתה מתרגל לקולות הייחודיים של הספורט אשר מזינים או מפיגים את החרדה הזו. הצלצול הנקי והמרגיע המבשר על פגיעה מדויקת במטרה לעומת הקול החתוך והמחוספס של החטאה.

ככל שאתה עוקב אחרי ספורט מסוים יותר ויותר אתה לומד גם לזהות את הניואנסים המפרידים בין הצלחה לכישלון. בביאתלון הדברים מתכנסים בסופו של דבר לניהול נכון של המאמץ. המסלול בדרך כלל מתוכנן כך שתהיה בו עלייה אחת גדולה בה הדופק עולה לשמיים, שלאחריה ירידה אל המטווח. מי שמשקיע יותר מדי מאמץ בהחלקה על השלג לא מספיק להסדיר את הדופק בזמן הירידה ונאלץ להאט את קצב הירי או להחטיא.

ביורנדאלן אף פעם לא היה מהקלעים המדויקים ביותר. הוא בהחלט היה מהטובים אבל אף פעם לא בטופ. מה שאפשר לו להפוך לגדול מכולם הוא העליונות שלו על השלג. בשיאו הוא היה מחליק כל כך מהר שהיה יכול לסגור בקלות יחסית פער של שתי החטאות במטווח. זהו יתרון עצום מכיוון שהוא אפשר לו לתכנן את המאמץ שלו בהתאם לדיוק במטווח, בזמן שמתחריו לא יכלו לשמור כוחות אם רצו להשיגו. הדבר היה בולט במיוחד במרוצי המרדף בהם כולם מתחרים בו זמנית ולא נגד השעון.

***

המחזה של ביורנדאלן חוצה את קו הסיום (או כל ביאתלט אחר לצורך העניין) אף פעם לא היה חומר לשערי מגזינים. פנים מיוסרות ששאריות רוק קפוא מידלדלות מסנטרן שבדרך כלל מלוות גם בהתמוטטות לקרקע כמה מטרים לאחר מכן. למרות זאת כמו מאנינג מדובר באחת הדמויות הפופולאריות ביותר בנורבגיה ביתו. בניגוד למאנינג בעל האישיות המאד מוחצנת מחוץ למגרש ביורנדאלן הוא דווקא טיפוס מופנם, אפרורי וחסר חוש הומור שלא נוטה לספק לקהל מעריציו מידע שהוא כה צמא לו. כמו פייטון גם ביורנדאלן הוא וורקהוליק שלא נראה כדוגמתו אשר הציב סטנדרטים חדשים שהפכו מודל לחיקוי. בחודשי האימונים הוא מסתגר בקארוון שהותאם לשם כך בו הוא מתאכסן ושומר על כושר ליד מסלול האימונים. מספרים עליו שהוא יורד לכל פרט באובססיביות עד כדי כך שבתקופת האימונים הוא אפילו לא הרשה לילדיו לבוא לבקר כדי שלא יידבק חס וחלילה במחלות. למרות כל זאת לפחות בשנים האחרונות הוא התרכך ואף פונה אל מעריציו הרבים ברשתות החברתיות.

***

את עונת 2008/09 ביורנדאלן סיים בדומיננטיות האופיינית לו במקום הראשון, לאחר עוד 4 מדליות זהב באליפות העולם בפיונג'יאנג. אבל בעונה הבאה בגיל 36 השנים התחילו לעשות את שלהן והרגליים כבר לא הצליחו לייצר את אותה מהירות החלקה אגדית. אולה איינר עדיין ניצח ב-3 מרוצים אבל הפך לאחד מן השורה וסיים את הסבב במקום ה-10. באולימפיאדת ונקובר ב-2010 הוא אכזב ברוב המקצים וחזר עם מדליית כסף אישית בלבד (בנוסף לזהב בשליחים). כאן התחילו הקולות הרגילים סביב ספורטאים מזדקנים: "הוא גמר את הסוס" … "שיפרוש כבר לפני שהוא יבזה את עצמו" .. ועוד. לביורנדאלן זה לא ממש הזיז והוא המשיך להתחרות ולהתאמן באותה אדיקות סיזיפית שאפיינה אותו לאורך כל הקריירה.

באופן אישי תמיד קיוויתי שהוא יצליח לחבר כושר טוב לירי אפקטיבי ולזכות בתארים אבל הוא כבר לא הגיע יותר לפודיום באליפויות העולם. אחת לעונה בערך הכל היה מצליח להתחבר לו ועוד ניצחון היה נוסף לאוסף אבל הוא כבר נראה גמור. ביורנדאלן התעלם מכל הרינונים והודיע שימשיך להתחרות עד האולימפיאדה של סוצ'י ב-2014 שלאחריה יפרוש (האולימפיאדה ה-6 שלו).

כשמאנינג עבר לדנבר ב-2012, לאחר שני ניתוחי צוואר מסובכים, רבים תהו האם נשאר לק"ב המזדקן עוד משהו במיכל. פייטון ענה לכולם ביכולת שוברת שיאים על המגרש שהובילה את הברונקוס כמעט עד לבאר והם נעצרו רק בסופרבול של 2014 על ידי הגנת סיאטל ההיסטורית. כשביורנדאלן הגיע לסוצ'י לא הרבה נתנו לו סיכוי למדליה. המלך החדש של הביאתלון – הצרפתי מרטין פורקאד כבר שלט ביד רמה כשהוא מציג בשנתיים שקדמו דומיננטיות ביורנדאלנית ומנצח את סבב הגביע העולמי בהפרשים גדולים. אבל ההכנות הקדחתניות אפשרו למלך הותיק להפתיע ולהוציא מהמגלשיים שלו את אותה מהירות מוכרת פעם אחת אחרונה. ביורנדאלן ניצח את התחרות הראשונה במקצה הספרינט וגרף מדליה זהב אישית חמישית, 16 שנה אחרי הראשונה שלו.

***

זה היה אמור להיות אקורד הסיום המושלם לקריירה של אחד מגדולי הספורטאים בהיסטוריה. אבל כרגיל את ביורנדאלן זה לא עניין ועם האוכל בא התיאבון. אליפות העולם על השלג הביתי באוסלו הייתה במרחק של שנתיים בלבד והוא החליט לדחות את הפרישה המתוכננת. לא הפריע לו כלל להיות עוד מתחרה מן השורה במשך שנתיים ולקראת האליפות לקח חופש מתחרויות כדי לתת לקהל הנורבגי את ההצגה לה הוא ציפה. היורש מרטין פורקאד המשיך בשנתיים הנ"ל את השליטה הבלתי מעורערת שלו בסבב. בניגוד לביורנדאלן פורקאד ביסס את שלטונו הרבה בזכות יכולת הקליעה המדהימה שלו שתמיד הייתה בטופ וגם באליפות העולם באוסלו לא היו לו מתחרים. אבל למעט פורקאד אף אחד לא יכל לביורנדאלן. הסוס הותיק היה מושלם במטווח במקצה הספרינט וניצל את יתרונו משם גם במירוץ ה-pursuit  כדי לזכות בשתי מדליות כסף בנוסף לזהב במירוץ השליחים.

כאן הגיע המרוץ האחרון בתחרות, ה-mass start   שהוא המקצה בו כל המתחרים מזנקים יחד ולא נגד השעון. כאן הגיל של ביורנדאלן היווה בעיה מכיוון שלא נותרה לו המהירות הדרושה כדי לברוח או אפילו להיצמד לשאר המתחרים. הוא ידע שיהיה חייב לשמור על דף חלק במטווח כדי להשאיר לעצמו סיכוי.

כשהברונקוס ומאנינג זכו בסופרבול שמחתי בגלל שרציתי לראות את מאנינג פורש כמנצח למרות היכולת החלשה שהפגין בעונתו האחרונה. ההופעה של ביורנדאלן באליפות העולם ממש גרמה לי לרגעי אושר כי היה זה בעיני אחד ממפגני הווינריות הגדולים בהם נתקלתי בחיי. חששתי, אבל רציתי להאמין שיוכל לגרוף עוד מדליה אחת ולסיים אליפות עולם בגיל 42 עם 4 מדליות.

***

ככל שהמרוץ התקדם וביורנדאלן הוריד את המטרות אחת אחרי השנייה התקווה הלכה וגברה. מתחרים נשרו בזה אחר זה עם כל הקפה כתוצאה מהחטאות. לביקור האחרון במטווח הגיעו יחד שלושה: פורקאד, ביורנדאלן ויוהנס ת'יגנס בו. בו הוא התקווה הנורבגית הגדולה שנולד ב-1993 לאחר שביורנדאלן כבר הגיח לזירה. רק בן 22 הוא נראה כמתחרה העיקרי של פורקאד לשנים הבאות. לביורנדאלן לא היה סיכוי להשיג את השניים על השלג גם אם היו מחטיאים מטרה אחת אבל הוא היה חייב לפגוע בשלו כדי למנוע מהמתחרים בדבוקה הבאה מלהשיג אותו. בקור רוח אופייני הוא שוב עשה 5 מ-5 שהבטיחו לו מעשית את מדלית הארד. שני האחרים לא החטיאו גם הם וכך נותר רק הקרב על המקום הראשון. לקולות העידוד של הקהל הנורבגי הנלהב נכנסו השלושה לישורת האחרונה כשבו הצעיר רענן יותר ובמה שאולי מהווה רמז לבאות מקדים את פורקאד ונותן לקהל סיום מהסרטים לאליפות.

***

מאנינג לקח לעצמו כמה חודשים לחשוב לפני שהודיע על הפרישה הצפויה. גם ביורנדאלן לא מזדרז לתלות את המגלשיים ולשים את הרובה בארון. ייתכן שהוא יחליט לפרוש אבל יש גם סיכוי שהוא יחשוב לעצמו – האולימפיאדה הבאה רק עוד שנתיים, שבע זה מספר יפה אז למה לא?

יפרוש או לא זה לא באמת משנה, אחרי ההתעלות האחרונה נותר לי רק דבר אחד לומר – תודה , אגדה.

 

 

 

 

חבל שלא היתה סולחה
ליגת שוקי ההון - על רגולציית שכר הבכירים

56 Comments

אריאל גרייזס 27 במרץ 2016

תיארת בשלמות את האהבה שלי לביאתלון. ספורט אדיר שבו אין שולי טעות בכלל. כל פעם מחדש אני נדהם מהיכולת שלהם לדייק בירי כשהדופק שלהם עומד על 200 וכל פעם מחדש אני מבין כמה מדובר בספורט קשה כשהם מתמוטטים על קו הסיום, משהו שאתה לא רואה כמעט בשום ספורט אחר. זה נראה מאמץ אדיר כמו מרתון – והם מתחרים יום אחרי יום אחרי יום. היה ממש כיף לראות את ביורדאלן נותן פינאלה אדירה כזאת. היה גם ניצחון שליחים אדיר של הנורבגים (אני חושב של הנשים) באליפות האחרונה שהיה פשוט מהנה מאוד לצפיה.

עידו ג. 27 במרץ 2016

ואפילו לא ידעתי שאתה כזה.
הדיוק של פורקאד הוא מדהים בעיני. מתי בפעם האחרונה היה חייל צרפתי שעושה שימוש כל כך יעיל ברובה שלו?
לנורבגיות יש היסטוריה ארוכה של פשלות במעמדים גדולים אבל הפעם הם הצליחו לשמור על היתרון מהצרפתיות (מודה חשבתי שהם יפשלו שוב).

בני תבורי 27 במרץ 2016

גרייזס,
קפוץ פעם אלינו ביום חורף קר וגשום ותראה איך רוכבים על אופני הרים בבוץ וגשם ומחליקים על סלעים רטובים בירידות של 60 אחוז בסינגלים פתלתלים, יהיה לך קל יותר להבין אותם.

עידו ג. 27 במרץ 2016

השאלה היא במה אתם עוצרים לירות בדרך?

בני תבורי 27 במרץ 2016

את התשובה שעברה לי בראש אמנע מלרשום…

רומן 27 במרץ 2016

גם אני חובב מושבע של ספורט חורף ולדעתי עשית פה ממש חסר צדק עם מתן פורקאד כשאמרת "בניגוד לביורנדאלן פורקאד ביסס את שלטונו הרבה בזכות יכולת הקליעה המדהימה שלו".
פורקאד הוא הוא ביי פאר המחליק המהיר בסבב, בהרבה מקרים כשהוא מגיע לישורת האחרונה עם מישהו היריב פשוט מוותר ולא מנסה אפילו, כשפורקאד בפיגור 30 שניות עם יותר מ2 ק"מ לסוף אתה יודע שהוא עדיין הפייבוריט הגדול לנצח.
בתחילת השנה הוא אפילו התחרה בסבב הקרוס-קאנטרי וסיים חזק בטופ 20 כשהוא הפסיד פחות מדקה ב10 ק"מ, נראה(לפי שרדני היורוספורט) שאם הוא יתאמן על גלישה בלי רובה עוד קצת הוא יכול לעשות שם אפילו יותר טוב.
בלי קשר ביורנדאלן הוא אגדה שראויה להערצה!
אגב( בלי לפגוע באגדה ששמה ביורנדאלן) זה פחות נדיר בספורט חורף שממשיכים להיות בטופ בגילאים האלה, קח לדוגמא את נורייקי קסאי שהוא בן איזה 100 (לפחות 40) וממשיך לקטוף תוצאות יפות מאוד בקפיצות סקי. בדאון היל יש המון חבר'ה מעל 35 בטופ למשל.

עידו ג. 27 במרץ 2016

אוקיי, לא התכוונתי שזה מה שישתמע לגבי פורקאד. הוא בהחלט המהיר ביותר על השלג אבל ההפרש בינו לבין השאר אינו דומה לזה שהיה בין ביורנדאלן בשיאו לשאר (ביורנדאלן גם התחרה בקרוס קאנטרי ואפילו זכה בתחרויות). להיפך רציתי להדגיש את יכולת הקליעה הפנונמנלית שלו.
יש הבדל מהותי בין מקצועות כמו קפיצות סקי ודאונהיל לביאתלון וקרוס קאנטרי. יחד עם זאת היו לא מעט שהמשיכו להתחרות עד לסוף שנות ה-30 שלהם (ריקו גרוס לדוגמא). אבל אנחנו מדברים כאן על מדלית זהב אישית בגיל 40 ואליפות עולם של 4 מדליות בגיל 42. בעיני זה הישג בלתי נתפס.

רומן 27 במרץ 2016

ביורנדאלן הוא אגדה, על זה אין וכוח.
פשוט רצית להגן על שמו הטוב של פורקאד :-)

עידו ג. 27 במרץ 2016

בצדק, בצדק. מאד מעניין עד איזה גיל הוא יוכל לשמור על כושר כזה. הדומיננטיות שלו כרגע עולה אפילו על זו של ביורנדאלן בשיאו.

רומן 27 במרץ 2016

אל תשכח את שיפולין שנתן לו פייט אדיר השנה.

עידו ג. 27 במרץ 2016

השנה? בעונה שעברה הוא היה יחסית צמוד, אבל העונה תמיד היה ביניהם מרווח ביטחון ואליפות העולם הייתה נוקאאוט מוחלט.
שיפולין הוא הבטחה שעד עכשיו מסרבת להתממש. הזמן שלה גם הולך ומתקצר כי נראה לי שיוהנס בו הוא באמת הדבר הגדול הבא.

יותם מ 28 במרץ 2016

זה המקום להזכיר ששיפולין הוא אחיה של האלופה האולימפית אנסטסיה קוזמינה (שמייצגת את סלבוקיה), שהיא אשתו של גולש הקרוס קאנטרי דניאל קוזמין, שייצג את ישראל בחמש אליפויות עולם.

עידו ג. 28 במרץ 2016

וואלה לא ידעתי. תודה.

רומן 27 במרץ 2016

פאק זה באמת לא יאומן, אני זוכר את ביורנדאלן לוקח את כל מה שאפשר עוד כשהייתי ממש ממש ילד.

גיל 27 במרץ 2016

אני חובב ספורט חורף אבל לא ביאתלון. זה אולי מאמץ פיזי ומנטלי עליון אבל משעמם מאוד לצפייה בעיניי. תחרויות ההחלקה המהירה הן ההתמכרות שלי כי שם שולי הטעות ממש מזעריים ויש הרבה אקשן בזמן קצר. גם ההאלף פייפ והסלאלומים למיניהם מעניינים.

עידו ג. 27 במרץ 2016

אז אין מה לדבר על קרלינג?

גיל 27 במרץ 2016

תדע לך שדווקא בקארלינג יש קצת עניין כי לפחות שם יש מתח מסוים שנשבר מהר. פשוט תחרויות שנמשכות הרבה זמן ונראות בהילוך איטי הן לא בשבילי.

עידו ג. 27 במרץ 2016

זה מצחיק לשמוע מבן אדם שלמיטב זכרוני אוהב גולף.
(שלא תבין אותי לא נכון גם אני מאד אוהב)

גיל 27 במרץ 2016

דווקא גולף זה אחלה משחק לצפייה וגם לשחק אותו. אני אומר לך מה ההבדל: גולף הוא אולי משחק איטי אבל לכל חבטה יש משמעות ומה שיפה בו, זה שכל הזמן קורה משהו כי יש הרבה שחקנים על המגרש. בתחרות ריצה או ביאתלון מתמקדים בעיקר במובילים ושם זה די חד גוני. בגולף מתמקדים בהרבה שחקנים.

עידו ג. 27 במרץ 2016

אתה לא צריך לספר לי. מספיק פעמים צחקו עלי כשביקשתי לא להפריע לי באמצע האקשן. אבל בגלל זה הבאתי דוגמא שאתה מכיר ואוהב. זה די דומה גם בביאתלון. תחשוב שהתחרות היא נגד השעון וההזנקות הן במרווחים קצרים. ככה כל הזמן יש לך מתחרים במטווח וכל הזמן צריך לעקוב אחרי כל המשתתפים בדיוק כמו בגולף. כאן כל ירייה במטווח שקולה לחבטה.
המרוצים שאתה חושב עליהם הם בהזנקה משותפת אבל גם אז יש הרבה עניין כי קטעי ההחלקה לא כך כך ארוכים ובכל ביקור במטווח כולם יורים יחד ורואים איפה שאר המתחרים. יש כאן המון מתח ותהפוכות.

רומן 27 במרץ 2016

האמת שכל ההייפ סביב הביאטלון לדעתי זה משהו די חדש,
אני זוכר שכשהייתי ילד ברוסיה הקרוס-קאנטרי היה היהלום שבכתר של ספורט החורף, כנראה זה התחלף איפשהו שמרוצת השנים, אבל אז ה50 ק"מ באולימפיאדה היה ארוע בסדר גודל של גמר המונדיאל ברוסיה לפחות.
איכשהו ביורוספורט פחות מתלהבים מקרוס קאנטרי טהור, ויוצרים הייפ אדיר סביב הביאטלון.

יוסי מהאבטיחים 27 במרץ 2016

זה מצטלם יותר טוב

אריאל גרייזס 27 במרץ 2016

אני מאוד אוהב ביאתלון ולא מצליח לראות קרוס קאנטרי, במיוחד את זה שהם הולכים בתוך המסלולים החצובים בשלג (זה הקלאסי, אני חושב)

עידו ג. 27 במרץ 2016

אין לי יכולת לשפוט ואני יודע שאני אישית מתקשה לצפות במרוצי קרוס-קאנטרי. בנורבגיה זה גם ללא ספק ספורט גדול לפחות כמו הביאתלון אם לא יותר. מה שלדעתי מאד עזר לפופלריות של הביאתלון היה הכנסת מקצי ה-pursuit וה- mass start. אלו מקצים עם המון אקשן ותהפוכות.

גיל 27 במרץ 2016

כי זה פשוט משעמם ואיטי. לפחות בביאטלון יש שילוב של שני ענפים די שונים זה מזה.

אריאל גרייזס 27 במרץ 2016

אם מדברים על שילוב בין שני ענפי חורף, אז יש לי הצעת שדרוג רצינית – יש את הסקי הנורדי, שהוא שילוב של קפיצות וקרוס קאנטרי, שכל אחד כשלעצמו הוא לא כזה מעניין – אבל אם היו עושים אותם ברצף הם היו הופכים לספורט אדיר. האיש קופץ מהמגלשה וישר לוקח מגלשיים ומתחיל להחליק. הבא אחריו יוצא חצי דקה אחריו וכן הלאה, כמו בביאתלון רגיל.
בעצם, בואו תוסיפו שם ירי, תקראו לזה טריאתלון נורדי מצדי – וקיבלתם את ספורט החורף המושלם לדעתי

גיל 27 במרץ 2016

השילוב הכי טוב בין ענפי ספורט זה שח-איגרוף. אין יותר קיצוניות מזה.

עידו ג. 27 במרץ 2016

לא הבנתי איך אתה רוצה אז לתת משקל משמעותי לחלק של הקפיצה? אחרת זה רק הופך את ההזנקה ליותר מגניבה (לא שיש לי התנגדות) אבל גם אפשר להקפיץ אותם דרך חישוק בוער.או סתם לשחרר דובים על המסלול.

אריאל גרייזס 27 במרץ 2016

אפשר לשקלל את זה בדקות הכוללות. כמו שיש תחרויות ביאתלון שבהן אחרי החטאה אתה לא צריך לעשות סיבוב עונשין אלא פשוט מוסיפים לך דקה לתוצאה, אז גם פה משהו כזה

עידו ג. 27 במרץ 2016

אבל ככה התחרות מתרחשת בפועל היום, אז מה ההבדל (למעט הקטע של להוסיף את המטווח, שזה דווקא באמת יהיה אחלה)?

איציק 27 במרץ 2016

תודה על הכתבה. לא מומחה ולא מכיר שמות אך מאד אוהב לצפות (לצערי השנה לא יצא). קרוס קאנטרי וביאטלון הם היהלומים שבכתר, מהפנט. היכולת לירות אחרי מאמץ כזה פשוט בילתי נתפסת. לחשוב שהיו מבקשים ממישהו לירות אחרי ריצת 2 ק"מ ולעשות את זה 4 פעמים ברצף. חוץ מסטף קרי, לא רואה מי עוד יכול לעשות זאת ;)

עידו ג. 27 במרץ 2016

סטף היה הולך 50 מטר אחורה לפני שהוא יורה.

איציק 27 במרץ 2016

:-)

כוכבית 27 במרץ 2016

מעולה!

איציק 27 במרץ 2016

אם כבר מדברים על שיפורים היתי מוסיף ירי במטרות נאות ;)

Amir A 27 במרץ 2016

איציק, בתור פסיכולוג אני חייב לשאול אם יש לך בעיה בדימוי העצמי עקב העובדה שאתה רוצה לירות במטרות נאות…

איציק 27 במרץ 2016

לא, זה לא קשור לעובדה שאני מכוער, אם זה מה שאתה שואל. פשוט הרבה יותר קל לפגוע בהן מאשר במטרות נעות :-)

אלכס דוקורסקי 27 במרץ 2016

עידו, פוסט מעולה וגם הדיון בעקבותיו מעניין מאוד. ביורנדאלן הוא אכן אגדי, והענף בו הוא מתחרה הוא אחד הקשים והמורכבים ביותר.
מסכים עם רומן שיורוספורט משדרים הרבה מאוד ביאתלון (כנראה הענף המסוקר ביותר מבין ענפי החורף), והדבר עזר לקדם את הפופולאריות שלו.
באופן אישי, מתחבר פחות לביאתלון (אולי בגלל הרצף שנקטע עם המעבר לירי וחוסר הבנתי של חלק מהכללים. למשל, מה קורה כאשר גולש החטיא כמה מטרות), ודווקא נהנה יותר מהקרוס הרגיל. בכל אופן, שני ענפי החורף המועדפים עליי הם ההחלקה המהירה הקלאסית (בהקפה של 400 מטר, כאשר ישנן שני מתחרים על המסלול) וקפיצות הסקי, שבזכות יורוספורט התוודעתי לקופצים גדולים כמו סוון הנבאלד, אדם מאליש, סימון אמאן, גרגור שלירנזאול, קאמיל סטוך ועוד. מה שמעט גורע, לעניות דעתי, מהתחרות בקפיצות הוא הניקוד על הסגנון. מיותר מאוד.

איציק 27 במרץ 2016

אם מישהו מחטיא עד כמה שאני מבין יש 3 אופציות ענישה (בהתאם לחוקי התחרות הספציפית):
1. תוספת זמן קבועה לכל החטאה.
2. הקפה אחת של מסלול צדדי על כל החטאה.
3. מחסנית של 6 כדורים ל-5 פגיעות, כלומר ביזבוז זמן ליריאה אחת נוספת. אם אחרי 6 ירייות עדיין לא פגעת בכל ה-5, חוזרים לענישה של (1) או (2).

אלכס דוקורסקי 27 במרץ 2016

איציק, תודה על ההסבר.
מניח שהספורטאים המצטיינים בענף מאוזנים למדי ביכולת הגלישה והירי שלהם.
האם ישנם יוצאי דופן, למשל, גולשים שיכולת הקרוס שלהם טובה משמעותית מהקליעה, ובכל זאת הצליחו לזכות בתחרויות גדולות?

איציק 27 במרץ 2016

את זאת נפנה למומחים גדולים ממני בתחום.

עידו ג. 27 במרץ 2016

אתה צריך להיות סביר לפחות בשני התחומים. אם זה מתקיים יותר קריטי מהירות הגלישה.
מבחינת דיוק 90% זה מצויין ו-85% זה טוב, מתחת ל-80% זה כבר בעייתי.
לנצח מירוץ יחיד נורא תלוי בתנאים סביבתיים וכל אחד יכול לתפוס יום שהוא מוריד את כל המטרות. בשביל לזכות בסבב כולו נגיד קשה לעשות זאת בימינו אם פחות מ-85%. ביורנדאלן עשה את זה עם 82% פעם וגם הגיע שני עם פחות מ-80% אבל זה היה כשהייתה לו מהירות גלישה חסרת תקדים. יש מתחרים כמו סימון אדר האוסטרי לדוגמא שהוא ממש מכונת יריה. כלומר הוא יורה בלי השהיה בכלל. זה נותן לו יתרון בכך שהוא מרוויח 10 שניות כל פעם במטווח. היו שנים שהוא גם פגע באחוזים מאד טובים ועדיין מהירות הגלישה שלו לא מספיק טובה. הוא ניצח כמה מירוצים אבל הוא לא דומיננטי.
היום מרטין פורקאד הוא גם המחליק המהיר בסבב (כמו שרומן ציין למעלה) וגם הקלע המדויק בסבב או לפחות בטופ-5 שביניהם.

יותם מ 28 במרץ 2016

לארס ברגר (אח של טורה ברגר האגדית) היה יורה גרוע (פחות מ-70%), ועדיין הצליח לנצח כמה מרוצים בסבב הגביע העולמי ובמדליות באליפות העולם.

הוא כנראה הביאתלט הכי מהיר אי פעם (מעט יותר מביורנדאלן ופורקאד) – כל כך מהיר, שהיה אלוף עולם בקרוס קאנטרי. המאמנים שלו רצו שיתמקד רק בקרוס קאנטרי, אבל הוא פשוט העדיף ואהב ביאתלון.

עידו ג. 28 במרץ 2016

לארס ברגר … איזו תאונה שמחכה להתרחש. אני די בטוח שביורנדאלן היה מהיר ממנו על השלג (לפחות בתקופת השיא שלו). אבל אם כבר נורבגים שלא מסוגלים לפגוע במטרה אם החיים שלהם תלויים בזה אז – פרודו אנדרסן.

עידו ג. 27 במרץ 2016

העונש הוא פר החטאה.
האופציה הראשונה היא במקצה הארוך ל20 ק"מ.
האופציה השנייה היא בכל שאר המקצים האישיים.
האופציה השלישית היא במקצי השליחים.יש 8 כדורים לפגיעה בחמש מטרות כל פעם. מי שזה לא מספיק לו צריך להחליק את הקפת העונש לפי מספר המטרות שפספס.

אלכס דוקורסקי 27 במרץ 2016

עידו, תודה רבה. תשובות מפורטות ומחכימות.

Ivan Pedroso 27 במרץ 2016

הולי שיט החזרת אותי אחורה כמעט עשור וחצי!

סוון הנאבלד, האיש והאגדה, היחיד שניצח בכל 4 הטורנירים של 4 הגבעות בשנה אחת :)
אגם מאליש, שהיה מביא בערך 50,000 צופים לתחרות כשהיה מתחרה בפולין… הקופץ האהוב עליי ביותר!
סימואן אמאן, "הארי פוטר" שזוכה בשתי מדליות זהב אולימפיות פעם ב-8 שנים. אפשר לסגור את האולימפיאדה הבאה כבר.
מאוד אהבתי גם את תומאס מורגנשטרן ומרטין שמידט…

עידו ג. 27 במרץ 2016

האמת היא שעד לפני 5 שנים הייתי עוקב די מקרוב אבל איכשהוא ב-5 שנים האחרונות התרחקתי. תמיד הפריע לי המרכיב הסגנוני. מה איכפת להם איך הוא שם את הנחיתה כל עוד הוא מגיע רחוק. מה שכן אני תמיד הייתי בעד אחד ששכחת: יאני אהונן. היום אני עדיין מכיר את הקופצים המובילים אבל רואנ ממש לעיתים נדירות.
הזדמן לי הקיץ להיות בפלאניצה וכשאתה רואה את הגבעות האלה מקרוב אתה מבין עד כמה זה פסיכי לקפוץ מהן. ואז אתה רואה ילדים קטנים קופצים מגבעונת בצד ומבין איך מתחיל השיגעון. מה שכן המקומיים סיפרו שבזמן התחרות המקום הופך לפסטיבל של בירה ושכרות למשך יומיים הרבה יותר מלתחרות ספורטיבית.

אלכס דוקורסקי 28 במרץ 2016

לגמרי. הצפיה בתחרות בזאקופאנה, כאשר עשרות אלפי האנשים ממלאים את היציעים ומנופפים בדגלי פולין, היא מחזה מרהיב (ובכלל, להתרשמותי, תחרויות קפיצות הסקי ממלאות את היציעים גם במקומות נוספים). מאליש הוא מהספורטאים הנערצים במדינה ותמיד משך קהל רב.
נהניתי לראות מאוד גם את אמאן, שלא בכדי זכה לכינויו (-:
עבר פציעה מאוד לא נעימה בשנה שעברה, תזכורת לסכנות שהן מנת חלקו של המקצוע.

אכן שכחתי, שלא בצדק, את אהונן, מורגנשטרן ושמידט – שלושה קופצים מהטובים ביותר בדורם.

רומן 28 במרץ 2016

ואיך אפשר בלי המעופף היפה ביותר נורייקי קסאי? והאגדה הפינית יאני אהונן?

Ivan Pedroso 27 במרץ 2016

כתבה מדהימה! איזה כיף שגם ספורט "איזוטרי" ביחס לישראל זוכה לטור בדה-באזר.

ביורנדאלן הוא אגדה, ומבחינתי היה ספורטאי השנה ב-2002, ההישג שלו בסולט-לייק סיטי היה בלתי נתפס… סוויפ של 4/4!

כ"כ התרגשתי לראות אותו בסוצ'י מנצח בגיל 40…

ואפרופו פורקאד, הוא בסה"כ מנסה לנקום את נקמתו של בן ארצו רפאל פוארה שלא הצליח לנצח את ביורנדאלן כמו שצריך בזמנו…

עידו ג. 27 במרץ 2016

אם לא היה רפאל פוארה לביורנדאלן היו היום איזה 10 גביעי עולם. לתחרויות הגדולות הוא אף פעם לא הופיע, פורקאד הוא ההיפך הגמור.

גילעד 27 במרץ 2016

אני חושב שאולי פרט ל50 ק"מ הליכה אין שום ענף ספורט שארצה לראות פחות.
משזה נאמר, מה שאני באמת באמת אוהב בדהבאזר זה שפה אין מקום לשיקולי רייטינג. יש מקום גם לענף כל כך רחוק מישראל, כל זמן שכותבים על זה מאהבה לענף וברמה גבוהה.
אישית, בקרלינג מצאתי עניין למרות שתמיד צחקו עליו. מעולם לא טרחתי להתענין בענפי חורף מעבר לשידור המזדמן ביורוספורט. אבל האמת? גם זה כיף. להחליט תוך כדי שידור בעד מי אתה, גם אם אתה לא מבין את הכללים.
אבל חייבים להיות בעד מישהו מתישהו. לראות ספורט, כל ספורט, מתוך נייטרליות, זה הדבר המשעמם ביקום

יואב דובינסקי 28 במרץ 2016

אני לא מתעניין במיוחד בספורט חורף, אבל כמובן שזוכר את הסיפור שלו מסוצ'י. יופי של פוסט.

רומן 28 במרץ 2016

טוב עכשיו שמישהו ירים את הכפפה ויכתוב גם על סקי אלפיני, על התחרות המטורפת השנה בין מרסל הירשר לקריסטופסן היה אפשר בכלל לעשות סרט

אלעד 28 במרץ 2016

תודה, מלא שנים לא ראיתי ביאתלון, ופתאום הזכרת לי את ביורנדאלן. הזוי שהוא עדיין פעיל

Comments closed