לקראת ריו 2016 – ירון גרופמן

זכייה במדליות אולימפיות: על אוכלוסייה, כסף, פיתוח אנושי ותרבות ספורט

זכייה במדליה אולימפית היא אירוע שיא בחייה של ספורטאית, שהשקיעה, הקריבה והתגברה על עייפות, פציעות, ואכזבות במשך שנים. אבל היא גם הישג לאומי. הרבה מדינות זוכות במדליות, אבל יש מדינות שזוכות באופן עקבי בהרבה מדליות.

קשה למצוא סיבה אחת שתסביר את ההצטיינות של מדינות במשחקים האולימפיים. יש גורמים שוניםשנראה שהם קשורים לכך, אבל אף אחד מהם לא נראה כתנאי הכרחי או מספיק.

יש קשר מסוים בין גודל האוכלוסייה להצטיינות במשחקים האולימפיים. בקרב אוכלוסייה גדולה סביר להניח שיימצאו יותר ספורטאים בעלי היכולת הנדרשת כדי להעפיל לפסגה. לשש המדורגות הראשונות בטבלת זוכות המדליות אוכלוסייה גדולה. ארה"ב, בה 324 מיליון תושבים, מובילה עם 2,400 מדליות. אחריה באות רוסיה (150 מיליון,1,528 מדליות, כולל גם את זכיות בריה"מ), גרמניה (80 מיליון, 1,305 מדליות), בריטניה (65 מיליון, 779 מדליות), צרפת (65 מיליון,671 מדליות) ואיטליה (60 מיליון, 556 מדליות). אבל אוכלוסייה גדולה היא לא ערובה להצטיינות ולא תנאי הכרחי לה. באינדונזיה ובניגריה 260 מיליון ו – 186 מיליון תושבים והן זכו רק ב – 27 ו– 23 מדליות, בהתאמה. בהודו 1.3 מיליון תושבים ולזכותה 26 מדליות בלבד. במקום השמיני והתשיעי בטבלת המדליות שוודיה (483) והונגריה (476), בשתיהן קצת יותר מ – 9 מיליון תושבים.

*

קיים גם קשר מסוים בין מצב כלכלי לבין הצטיינות במשחקים האולימפיים. יותר ממחצית המדינות מעשרים הראשונות בטבלת המדליות הן מדינות עשירות. התל"ג לנפש של ארה"ב הוא 55,805 דולר, עשירי בעולם (כל נתוני התל"ג לנפש ברשימה לקוחים מפרסומי קרן המטבע הבינלאומית אודות תל"ג לנפש במונחי כוח קניה). באוסטרליה, המדורגת שביעית בטבלת המדליות, התל"ג לנפש 47,100 דולר. גם לגרמניה, יפן, קנדה, הולנד ושוויץ, שברשימת העשרים, נתונים כלכליים גבוהים. אבל כסף אינו תנאי מספיק להצטיינות. סינגפור (4 מדליות), הונג קונג (3 מדליות), כווית (2 מדליות)וערב הסעודית(3 מדליות), הן מהעשירות במדינות העולם. לעומת זאת, יש מצטיינות בספורט האולימפי עם רמת תוצר בינונית. למשל בולגריה, עם תל"ג לנפש 19,000 דולר ו – 214 מדליות (מקום 18). גם קובה בינונית בתוצר (20,000 דולר) ומצטיינת במשחקים (208 מדליות). קניה היא דוגמה למדינה עניה (3,200 דולר תל"ג לנפש) שזכתה בכמות נכבדה של מדליות, 86 (25 מזהב).

*

קשר חזק יותר מצוי בין הצטיינות במשחקים לבין הציון במדד הפיתוח האנושי. המדד משקלל תוחלת חיים, רמת חינוך ותוצר לאומי ומחלק את המדינות לארבע קבוצות – גבוה מאוד, גבוה, בינוניונמוך. ניתן להניח שמדינות בעלות מערכת בריאות טובה, מערכת חינוך טובה ויכולות כלכליות משקיעות בספורט וקוצרות הישגים. אכן, מרבית המדינות המדורגות בצמרת טבלת המדליות שייכות לקבוצת הדרג העליון במדד. ארה"ב, המצליחה ביותר, מדורגת שישית במדד, עם ציון של 0.915. גרמניה, הממלכה המאוחדת, צרפת, איטליה, אוסטרליה, שוודיה, יפן, פינלנד, קנדה, הולנד, דרום קוריאה ושוויץ, כולן בצמרת שתי הטבלאות. היוצאות מן הכלל, המדורגות גבוה בטבלת המדליות ואינן כלולות בדרג העליון של  מדד הפיתוח, הן סין (420 מדליות וציון של 0.727 במדד, 90 בעולם), רוסיה (שניה בטבלת המדליות ורק 0.798 במדד, 50 בעולם), וכן רומניה, בולגריה וקובה (כולן ממוקמות גם כן בדרג הפיתוח השני בלבד). שום מדינה מהדרג השלישי במדד הפיתוח אינה מדינה ממש מצליחה במשחקים האולימפיים.

בישראל 8.2 מיליון תושבים, תל"ג לנפש 33,100 דולר (33 בעולם) וציון 0.888 במדד הפיתוח (18 בעולם). בהתחשב בנתונים אלה יבול המדליות של ישראל מאכזב,7 בסך הכול. ממשחקי לונדון 2012 חזרה המשלחת ללא מדליות כלל. גודל האוכלוסייה אינו הסבר מספיק לכך. בבלגיה 10 מיליון תושבים ויש לה 142 מדליות. בפינלנד 5.5 מיליון תושבים ויש לה 302 מדליות.

*

קיימים אם כך, בהכרח, גורמים נוספים להצלחה של מדינה בספורט מלבד גודל, מצב כלכלי ורמת הפיתוח האנושי. מרבים לדבר על תרבות ספורט כגורם מכריע. מדובר בגורם בלתי מדיד ולכן קשה להגדרה. בכל זאת מקובל לומר שתרבות ספורט מתבטאת בהשתתפות רחבה בספורט עממי, באהדה לספורט בציבור, בנוכחות רחבה באירועים ספורטיביים, בביקוש לשידורים של אירועי ספורט, באפשרות לצעירים להתנסות בסוגי ספורט רבים, בקיומם של מתקנים משופרים ובאירוח אירועי ספורט בינלאומיים.

מבט אל טבלת המדליות מזהה שתי קבוצות החשודות בקיומה של תרבות ספורט. מדינות סקנדינביה מעוטות אוכלוסין, עשירות מאוד, סובלות מתנאי מזג אויר קשים ובעלות הצלחה אדירה במשחקים.כולן בצמרת הטבלה. לשוודיה 483 מדליות, לפינלנד 302 מדליות, לדנמרק 180 מדליות ולנורבגיה 148 מדליות (23 בעולם). למדינות מזרח אירופה עבר קומוניסטי, בחלקן חוסר יציבות פוליטית, נתונים כלכליים בינוניים והישגים ספורטיביים פנטסטיים. להונגריה 476 מדליות, לרומניה 300 מדליות, לפולין 278 מדליות, לבולגריה 214 מדליות ולרפובליקה הצ'כית 184 מדליות (21 בעולם).אין כמעט דבר במשותף לשתי הקבוצות האלה, זולת אולי קיומהשל תרבות ספורט.

*

אם זה אכן גורם בעל משקל יש סיבות לאופטימיות.הרבה יותר ישראלים עוסקים בספורט מבעבר, הפארקים מלאים ברצים ורוכבים, תחרויות רבות מתקיימות כמעט מדי כל סופשבוע. הארץ משובצת  במועדוני כושר, במועדוני ספורט ובמתקני ספורט ציבוריים רבים. הישראלים אוהבים ספורט והוא נוכח מאוד בהוויה הישראלית ובתקשורת. ערוצי הספורט מביאים את מיטב (ולא רק) האירועים העולמיים בשידור ישיר. מתקנים חדשים ונהדרים נחנכים מדי שנה ולאחרונה אנו מארחים אירועי ספורט חשובים (אליפות אירופה בכדורגלעד גיל 21 בשנת 2013 ואליפות אירופה בשחייה בבריכות קצרות בשנת 2015, בין היתר). ישראל הנה גם אחת מארבע המארחות של שלב הבתים של אליפות אירופה בכדורסל לשנת 2017. אפשר וכדאי ללמוד מהניסיון של אוסטרליה ודנמרק, שתי מדינות שהרגישו נסיגה גדולה בהישגים והקימו תכניות לאומיות לקידום הספורט ההישגי. הסיפור של מכון הספורט של אוסטרליה, שהוקם לאחר הכישלון במשחקי מונטריאול 1976, ראוי לרשימה נפרדת.

*

ולסיום מבט אל השכונה שלנו, ראשית המדינות הגובלות. בלבנון התל"ג לנפש הוא 18,100 דולר, במצריים 11,850 דולר ובירדן 12,123 דולר. לבנון וירדן מצויות בתחתית קבוצת הדירוג השנייה במדד הפיתוח (68 ו – 80 בעולם) ומצריים בקבוצת הדירוג השלישית (108 בעולם). ירדן מעולם לא זכתה במדליה, ללבנון 4 מדליות ולמצריים יבול מכובד יחסית של 26 מדליות (7 מזהב). לכמה מדינות אחרות בסביבה הישגים לא רעים, יחסית, במשחקים האולימפיים. למרוקו 22 מדליות (6 מזהב), לאלג'יריה 15 מדליות (5 מזהב) ואילו לאיראן 60 מדליות, (15 מזהב). איראן ממשיכה להצליח גם לאחר מהפכת 1979. במשחקי אתונה 2004 זכתה ב – 6 מדליות (2 מזהב) ובמשחקי לונדון 2012 ב – 12 מדליות,(4 מזהב). באיראן 80 מיליון תושבים, התל"ג לנפש הוא17,000 דולר, ובטבלת מדד הפיתוח היא במקום ה– 69. מעורר מחשבה. ייתכן שקיימת באיראן תרבות ספורט שלא נחשפנו אליה. ייתכן שאיראן, כחברה וקהילה אנושית, שונה ולו במעט מהתדמית הרווחת שלה בישראל.

 

 

 

חידון מספר 510. התעמלות
ריו לא מחכה להן - יוחאי שטנצלר

52 Comments

איציק 24 ביולי 2016

תיקון קטן באמצע הקריאה: בהודו 1.3 מיליארד תושבים…

Oded 24 ביולי 2016

לא הבנתי את הפוסט, אשמח להסבר :)
אתה לוקח כל מדד ואומר שבפני עצמו הוא לא מספיק
ברור, הרי צריך לשקלל את כולם יחד (גודל אוכלוסיה, מצב כלכלי, מדד הפיתוח וכנראה גם אחרים) ובנוסף כנראה לשקלל גורמים איכותיים כמו שיטת משטר והיסטוריה (איך אפשר להשוות מדינה כמו ישראל או הודו למדינות שקיימות מעל 200 שנים?)

איציק 24 ביולי 2016

תודה, כתבה מעניינת.
אני חושב שיש גם עיניין של השקעה בספורט באופן נכון (ואין דרך אחת בלבד שהיא נכונה), בארה"ב תראה את המתקנים בבתי ספר, גם במדינות סקנדינביה יש השקעה במיתקנים כחלק מתרבות הספורט וגם בהון האנושי (אני מניח שברבות ממדינות המערב), ובכול מתקן יש המון ילדים ונוער, רבים מהם אם מדריך/מאמן. כל זה בנוסף למתקנים הציבוריים לקהל הרחב. זה נראה לי פשוט כהשקעה באיכות חיים, כמו בפארקים, קמפינגים, תאטראות וכל שאר הדברים שמאפשרים מבחר וגיוון לאזרח לבחירתו. במדינות טוטאליטריות יש השקעה בספורט, במידה רבה על חשבון האזרחים, כעוד מנוף פוליטי כדי להראות את העליונות של המדינה גם כלפי חוץ אך עוד יותר כלפי פנים. ישראל לא שייכת לא לפה ולא לשם. נכון שיש יותר מתקנים אך זה עדיין בקטנה. בבתי ספר המתקנים עלובים ואין תשתית אנושית לניצול המשאבים. לא מדבר על ספורטאי על, כי אם לתת לילדים מגוון אפשרויות זולות ונגישות לשחייה, כדורסל, ג'ודו ועוד. שיתחילו כחוג ומשם כבב אפשר יהיה לברור. אין מספיק מתקנים ברמה סבירה פלוס, וזה יקר מאד יחסית. כך שלברור את המוכשרים קשה, כי רבים מהם לא מגיעים לחוגים.
לגבי אירן, היא אנומאליה בעולם המוסלמי. נכון שהתל"ג שלה הוא נמוך, אך היא מדינה מאד משכילה גם בקרב הגברים וגם הנשים, זה עם עם רמה גבוהה במדעים מדוייקים, בחינוך טכנולוגי, סופרים, משוררים, וכן גם פעילות גופנית (בעיקר גברים). אצלם ספורט אינו מפגן כח כמו במדינות טוטאליטריות, כי אם חלק מהתרבות הקיים שם.

ירון ג 24 ביולי 2016

תודה. לא יודע מספיק על איראן, שמח ללמוד.

Amir A 24 ביולי 2016

קיימת בפוסט הנחה מובלעת שהדרך למדליה אולימפית היא אחת, ואני לא משוכנע שזה המצב. יש מדינות שהמשמעות של המדליה היא לאומית ויש מדינות אחרות שהמשמעות היא התעלות האינדבידואל, או במילים אחרות יש כאן מודל עם שני פתרונות. חיפוש של דרך אמצע במטרה לזהות פתרון אחד תשאיר אותך עם פתרון לא אופטימלי, ואני יכול רק להניח שזה המצב בישראל. מצד אחד אין התגייסות מאחורי התנועה האולימפית כאמצעי להאדרת המדינה (את זה משאירים לצה"ל ולהיי-טק). מצד שני גם אין ביסוס תשתיות להצטיינות אינדבידואלית (מספיק לראות את מה שעובר על ספורטאים אולימפיים אחרי הפרישה כדי להבין שאין נסיון לעודד אינדבידואלים ללכת בדרך זו). כאמור, התוצאה היא לא אופטימלית בלשון המעטה.

איציק 24 ביולי 2016

העיניין הוא שהצלחה בספורט לא באה בפני עצמה. היא בבואה לראית עולם יותר רחבה שהספורט הוא אחד המרכיבים בו. נראה לי שהתפתחות של ספורט, תאטרון, מוזיקה בארה"ב יהיה במידה גדולה דרך מערכת החינוך (לא ליגות ילדים נערים, וכו'), כמו שמשחקים בבית ספר כדורסל, ביסבול או מתאמנים בריצה, כך גם יהיה חוג לתאטרון וחוג למוזיקה בבית-ספר. בברה"מ זה הכל היה מאוגד לטובת האדרת האומה, הקבוצות הכי טובות, צסק"א של הצבא, הלהקה הכי טובה של הצבא האדום, התאטראות והתזמורות אלו שמקורבות לשילטון ומחוייבות להציג גם הצגות שמאדירות את המשטר, וכו'. כלומר, קשה לי לראות מדינה שיש לה ספורט איכותי ומסביב שממה, אם זו לא קניה או אתיופיה, ששם זה בתחום צר מאד ובנסיבות מיוחדות.

Ivan Pedroso 24 ביולי 2016

פוסט מעניין!

לגבי אירן, אם אני לא טועה הרמת משקולות והיאבקות תמיד היו ענפים חזקים שם.

לאחרונה חדרו קצת גם לאתלטיקה, עם אחסן חדאדי בדיסקוס

אלכס דוקורסקי 24 ביולי 2016

אכן היתה חוויה מיוחדת לצפות בחוסיין רזאזדה קובע את שיאי העולם שלו בהנפה ובדחיקה, בקטגוריית המשקל הגבוהה ביותר.

רומן 24 ביולי 2016

למה אתה לא סופר אולימפיאדת חורף?

יוני (המקורי, מפעם) 24 ביולי 2016

סליחה, לא ברורה הנקודה פה. מה קשור תקציב? הונגריה זכתה במדליית זהב בכל אולימפיאדה מאז 1896 פרט ל-2 אולימפיאדות, ודורפן יכול לכתוב על זה ספר. 3 מדליות זהב רק בכדורגל, רוב הזכיות בכדורמים, שחיינים, סייף, מתאבקים, קאנו, אתלטיקה, התעמלות ומה לא.

אם עוזרים ומכוונים לתרבות, ספורט הוא רק דוגמא, אז זה מה שיהיה. תן לאנשים מתקנים וידע לאימון. אצלנו קלגנוב עזב את הארץ בגלל פוליטיקה, ספורטאי ענק שהעפיל ל-3 מדליות. זו התרבות שלנו.

NoOne 24 ביולי 2016

דעתי האישית היא שהאולימפידה בריו תהיה כשלון עצום , התנאים הם איומים להתחרות ולשהייה מבחינת הספורטאים.

ויכסלפיש 24 ביולי 2016

מה זה כישלון? מכונות היח"צ יטחנו במוח כמה נפלא היה

אלון 24 ביולי 2016

התיקון שלי, פינלנד זה לא חלק מסקנדיביה.

איציק 24 ביולי 2016

בהגדרה המצומצמת אתה צודק, אך בהגדרה המורחבת היא שם. כדי להיות יותר מדויק עדיף להיתייחס למדינות הנורדיות.

אלון 24 ביולי 2016

אין כזה דבר הגדרה מורחבת. פינלנד היא לא חלק מסקנדיביה. מנסיון, אין משהו שמעצבן סקנדינבים יותר מלהגיד להם שםינלנד חלק ממדינות סקנדינביה.

ירון ג 24 ביולי 2016

יפה. בהגדרה המורחבת גם גרינלנד, איסלנד, איי פארו הם סקנדינביה. כל המקומות בים הצפוני המיושבים בסקנדינבים במובן הצר. נאה.
במשך המון שנים ההתיישבויות האלה היו תליות בשבדיה ונורווגיה למחייתן.

אלון 24 ביולי 2016

זה פשוט לא נכון. זה שאנשים מכלילים את פינלנד בסקנדינביה לא הופך את זה לנכון. זה אנשים מגזע שונה ואין שום דמיון בשפה. הפינים יותר קרובים לאנשים מהמדינות הבלטיות מאשר לסקנדינביות.
לא כל מה שקר ובצפון אירופה הוא סקנדינבי.

איציק 25 ביולי 2016

בדיוק בגלל זה יש את ההגדרה המצומצמת, שהיא אתנית ולא כוללת את פינלנד. טלפי הגדרה זו אתה צודק בהחלט. עם השנים הוסיפו הגדרה כללית יותר שלא על בסיס אתני אלה יותר גאוגראפי, שהוא יותר סוג של כפילות למדינות הנורדיות אך גם לא לגמרי. לא פוסל את העובדה שההגדרה המורחבת הגיע מתוך הבלבול שהאנשים נוטים לייחס לפינים ולאחרים.

יוסי מהאבטיחים 24 ביולי 2016

"הפארקים מלאים ברצים ורוכבים " זו עדיין לא תרבות ספורט שמביאה מדליות.
לא מעט מהחבר'ה האלו זה אנשים במשבר גיל ה 40 שהחליטו (החלטה מבורכת) שזה יעד לכיבוש.

אם היינו במצב של "הפארקים מלאים בילדים שמשחקים כדורגל ומתחרים בקפיצה" אולי היינו מרגישים מה זה מונדיאל ולא היינו חוזרים עם אפס מדליות מלונדון (עם כל ההערכה העצומה לכל אלו שניסו).
תרבות ספורט זה מה שהילד שלך נחשף אליו, לא מה שקורה בפארק בערב כשהוא כבר ישן.

ירון ג 24 ביולי 2016

ילד שנחשף להורים שעושים ספורט ומצויים בכושר ומשתתפים באירועים ספורטיביים תחרותיים, חובבניים כמובן, סופג את רוח הספורט גם כן.

יוסי מהאבטיחים 25 ביולי 2016

ילד שנחשף לכל מה שאמרת ובסוף מקבל שעתיים חנ"ג בשבוע שמתמצים ב"יש כדור"' לא מקבל כלום

bhr 24 ביולי 2016

38 מכלל המדליות האירניות הן בהאבקות 16 בהרמת משקולות 5 בטקוואנדו ועוד 1 באתלטיקה.
התשובה המלומדת ממש באתר זה (דורפמן אלא מי) http://debuzzer.com/dorfan/14181/

ירון ג 24 ביולי 2016

טוב להתמקד במה שאתה טוב בו. ליצור התמחות ומורשת. למנף את ההצלחה להצלחות נוספות.
ישראל עושה את שה בדרכה בג׳ודו ושיט.

אורי 24 ביולי 2016

או במילים אחרות ללכת מכות בים

ויכסלפיש 24 ביולי 2016

אני חושב שצריך לבחון את טבלת המדליות ב30 או 50 השנים האחרונות כדי לקבל תוצאות ריאליות ורלוונטיות. בתחילת המאה ה-20 הסקנדינבים חגגו באתלטיקה גם כי לא היו אפריקאים, וסין החלה להשתתף ב-1984. אני כמובן לא מזלזל בפינים עם 302 מדליות בכל הזמנים אבל מבין בחשבון שמאז 1980 יש להם רק 46, ההבדל המשמעותי ביותר בעיני הוא בין הסינים שהמשטר דואג שיזכו במקסימום מדליות לבין ההודים שמצפצפים על התחרות הזו ומתרכזים בקריקט

איציק 24 ביולי 2016

אם אתה מבין בחשובון ;) , אז צריך להבין שפרוק באה"מ, פרוק יוגוסלביה ופרוק צ'כוסלובקיה (בקטנה) הביאה להפחתה של מדליות מהרבה מדינות. לא יודע באחוזים מי ניפגע ומי לא, אך אני מניח שישראל תהיה מהבודדות שכמות המדליות שלה עלה, גם הוא חלקית בגלל זה (קולגנוב).

ויכסלפיש 24 ביולי 2016

מבין בחשבון=מביא בחשבון

ירון ג 24 ביולי 2016

צודק. מגבלות הכותב ידועות. לכן הרשימה מקבלת עושר, עומק, תוקף וביקורת הודות להערות חכמות וידעניות של המגיבים.

יואב דובינסקי 24 ביולי 2016

יש הרבה סיבות היסטוריות שהשפיעו. צריך גם לקחת בחשבון מתי התחילו להתחרות במשחקים האולימפיים. עד לסיום מלחמת העולם השניה התנועה האולימפית היתה אירופאית-אמריקנית. מה עוד שאז היה עידן חובבני, ככה שהאריסטוקרטיה האירופאית צברה מדליות בכמויות. סין החלה להתחרות ברצינות רק בשנות ה80 (למעט הבלחה בהלסינקי), ככה שיש לאירופה פור של כמעט מאה עליהם. ברה"מ גם החלה להתחרות מאוחר וגם התפרקה. אחת הסיבות להצלחה הקנייתית בריצות ארוכות היה הקולוניאליזם הבריטי והידע המקצועי שבא עם זה. ככה שגם לקולוניאליזם היתה השפעה. בהודו ובפקיסטן משוגעים על קריקט.

ויכסלפיש 24 ביולי 2016

זו טבלת כל הזמנים
SUMMER MEDALS GOLD SILVER BRONZE TOTAL
1 United States of America 977 758 668 2403
2 USSR 395 319 296 1010
3 Great Britain 237 272 271 780
4 France 201 223 245 669
5 China 201 144 128 473
6 Italy 198 166 185 549
7 Germany 175 182 217 574
8 Hungary 167 145 164 476
9 Democratic Republic of Germany 153 129 127 409
10 Sweden 143 163 177 483

במאה ה-21 זה נראה כך
סידני 2000
1. United States of America 40 24 33 97
2. Russia 32 28 28 88
3. China 28 16 15 59
4. Australia 16 25 17 58
5. Germany 13 17 26 56
6. France 13 14 11 38
7. Italy 13 8 13 34
8. The Netherlands 12 9 4 25
9. Cuba 11 11 7 29
10. Great Britain 11 10 7 28

אתונה 2004

United States of America 35 40 27 102
2. China 32 17 14 63
3. Russia 27 27 38 92
4. Australia 17 16 16 49
5. Japan 16 9 12 37
6. Germany 14 16 19 49
7. France 11 9 13 33
8. Italy 10 11 11 32
9. South Korea 9 12 9 30
10. Great Britain 9 9 12 30

בייג'ין 2008
1. China 51 21 27 99
2. United States of America 36 38 37 111
3. Russia 23 21 27 71
4. Great Britain 19 13 15 47
5. Germany 16 10 15 41
6. Australia 14 15 17 46
7. South Korea 13 10 8 31
8. Japan 9 6 10 25
9. Italy 8 10 10 28
10. France 7 16 17 40

לונדון 2012
1. United States of America 46 29 29 104
2. China 38 27 23 88
3. Great Britain 29 17 19 65
4. Russia 24 26 32 82
5. South Korea 13 8 7 28
6. Germany 11 19 14 44
7. France 11 11 12 34
8. Italy 8 9 11 28
9. Hungary 8 4 5 17
10. Australia 7 16 12 35

ובסך הכל רואים שבמאה שלנו
ארה"ב 414
רוסיה 333
סין 309
גרמניה 190
בריטניה 170
צרפת 145
איטליה 126
ברית המועצות ומזרח גרמניה כבר לא קיימות, נורבגיה והונגריה במקומות 11-12 בכל הזמנים ירדו מגדולתן. הפער בין הסינים למקום הרביעי גדול מאוד. יפן ודרום קוריאה נכנסו לעשיריה המובילה בשתי האולימפיאדות האחרונות

ויכסלפיש 25 ביולי 2016

תיקון:יפן ודרום קוריאה בעשיריה בשלוש האולימפיאדות האחרונות

ויכסלפיש 24 ביולי 2016

*בדירוגים מסוימים הונגריה שמינית ובאחרים לא בעשיריה הראשונה כי חיברו את רוסיה וברית המועצות, אבל המגמה ברורה

shohat 25 ביולי 2016

האם בדקת נתוני שיעור ההשתתפות בספורט במסגרות מאורגנות (כעיסוק עקבי) בגילאי 12 עד 18?

ירון ג 25 ביולי 2016

לא. עשיתי עבודה חלקית, ראשונית בלבד. בדקתי רק הנתונים המופיעים ברשימה, הזמינים בקלות במאגרי המידע הרלוונטיים (אתר קרן המטבע, אתר רשות הפיתוח של האו״ם, אתר הועד האולימפי ווויקי).
מהנתון שאתה מזכיר אפשר וודאי ללמוד המון, רק שהוא אינו כזה שניתן לאתר בקלות במאגר אחד.

shohat 25 ביולי 2016

תודה. טרנד הריצה למבוגרים הוא יפה אמנם אבל לא ממש אינדיקציה. באליפות ישראל בא"ק עדיין מוזנקים מקצים חצי ריקים במקצועות מסוימין (אין מספיק משתתפים), הרמה נמוכה מאליפות תיכונים במדינה בארה"ב (למעט מספר מצומצם של מצטיינים) וכמות הכישרונות הצעירים שנחשפים לענף ומתאמנים באופן עקבי כמעט אפסית. נמוכה גם ביחס למה שהיה כאן בשנות השבעים. זהו המקום שבו הפער משמעותי ביותר. וכל מי שלמד בתיכון בארה"ב מיד מבין.

ירון ג 25 ביולי 2016

רק על עצמי לספר ידעתי …
ברור שמהאלפים הפוקדים את מירוץ אייל לא יצמח הרץ האולימפי הבא.
ובכל זאת, ילדים שנחשפים לגברים מזדקנים העוסקים בספורט מקבלים מסר בדבר חשיבותם ותרומתם של חיים ספורטיביים. משהו מחלחל.

נחשון שוחט 25 ביולי 2016

הדיון הזה מעניין. לדוגמה האישית של הורה יכולה להיות השפעה חיובית (למרות שאני לא רואה בינתיים אצל הילדים שלי משיכה מיוחדת לריצה, וזה בסדר גמור). אבל גם ילד/נער שמגיע למירוץ אייל כנראה לא יתפתח לאתלט. אפשר שיתפתח כרץ חובב, יהיה בכושר טוב וייהנה ׁ(זה כמובן דבר טוב מאוד). בשביל לייצר שינוי דרושות מסגרות משמעותיות רלוונטיות לגיל, לגירויים, לקבוצת ההתייחסות ולעניין של נערים.
אני אגיד דבר ישיר עוד יותר: זו לא אותה התנסות, זו לא אותה רכישה של הרגלים ויסודות אתלטיים, וזה לא ממש אותו הספורט.

בתחום הריצה למרחקים אני מדבר תמיד על מבחן ה"שתי דקות ל-800" (פשוט כי זו היתה התוצאה שלי בגיל 17, תוצאה יפה אבל רחוקה מאוד מרלוונטיות תחרותית-אתלטית אמיתית). מבחינת פוטנציאל ישנם לפחות כמה עשרות רצים כאלו בכל מחזור/שכבה בישראל (לדעתי מעל מאה) – לאחר חשיפה לשתי שנות אימון. בפועל ישנם בודדים בלבד, וזו רמה של גמר ב' (בשנים פחות טובות גמר א') באליפות ישראל…. לבוגרים.

תיאורטית ניתן לצפות לזיקה, כך שבקרב הרצים החובבים תהיה רמת עניין גבוהה באתלטיקה שתתמרץ השקעה בענף וצמיחה בו. בפועל, בישראל של היום, קשה עדיין לזהות זיקה ממשית כזו. טרנד הריצה למבוגרים מבוסס על self improvement והסיבה שהוא פורח כל כך היא דווקא בגלל התרופפות הקשר לסטנדרטים תחרותיים ומקצועיים ברמה הגבוהה, אובייקטיבית.

להבנת התופעה של זיקה משמעותית בין קהילת ריצה כללית לבין אתלטיקה ממשית בדגש על טיפוח מסגרות נוער, אני ממליץ מאוד על הספר Bowerman and the Men of Oregon של קני מור. ההצלחה של באוורמן לייצר "תרבות ספורט" היא יוצאת דופן ומודל שאפשר ללמוד ממנו הרבה מאוד. אורגון היא מרכז האתלטיקה הקלה של ארה"ב עד היום.

מודל יפה ורלוונטי מאוד בישראל לטיפוח ספורט בקרב הנוער הוא קבוצת "רצי הסמטה", שם מייצרים באמת אתלטיקת-נוער אמיתית אופטימית ואיכותית. ישנה גם עבודה יפה עם רצים מכפר הנוער בן שמן. ישנן מגמות יפות בענף הטריאתלון בתחום הילדים-נוער.

לדעתי הפער הגדול ולכן השינוי המהותי הנדרש הם באופן ההתייחסות לספורט בבתי הספר.

איציק אלפסי 25 ביולי 2016

ישר כוח ירון! פוסט מרתק שאני מניח דרש לא מעט עבודה באיסוף ועיבוד הנתונים.
בהחלט מסכים עם השורה התחתונה. הכישלון של ישראל בספורט הוא תוצר של חוסר בתרבות ספורט.

נחשון שוחט 25 ביולי 2016

מצטרף למחמאות!

ירון ג 25 ביולי 2016

תודה לשניכם ובכלל לכל המפרגנים.

אלעד 25 ביולי 2016

מה עם התמקדות במקצועות ספציפיים? לדוגמה, קניה השיגה יבול נכבד של מדליות, אבל רובן במקצועות הריצה לטווחים אורכים.

בואו נגיד שישראל רוצה להיות מעצמה בשחיה – חלק הארי מהתקציבים שמופנים כיום לענפים אחרים, ובראשם הכדורגל, יופנו לשחיה – מתקנים, מאמנים בעלי שם עולמי, סיבסוד של המדינה למתאמנים כך שיגדל מספר השחיינים… האם לא סביר שנוכל לקצור כמות יפה של מדליות בעוד כמה שנים? והאם זה יצביע על איכות המדינה בספורט, אם רוב המדליות באות מענף אולימפי אחד?

austaldo 25 ביולי 2016

קודם כל, אני רוצה להצטרף למחמאות – לא רק על הטור הזה אלא על כל הסידרה על האולימפיאדות.
למה אנחנו לא מצליחים? אני מניח שיש הרבה סיבות אני יכול לחשוב על אחת מאוד משמעותית: שיעורי ספורט בבית הספר, ובכלל התייחסות רצינית לאימוני ספורט בגילאים צעירים. ממה שאני יודע מחברים וקרובי משפחה שגרים בארה״ב, הולנד ואוסטרליה ויש להם ילדים בבתי ספר שם – אנחנו רחוקים שנות אור מהם. כאן ילד ילמד לשחות רק אם ההורים שלו ירשמו אותו לחוג. בהולנד למשל בגיל 6 ילדים מקבלים המון שעות שחייה עם מאמנים מקצועיים על חשבון בית הספר וכולם לומדים לשחות. פלא שבכל אולימפיאדה ההולנדים חוזרים עם 2-3 מדליות רק מהבריכה?

איציק 25 ביולי 2016

יש שיעורי ספורט בבתי ספר? אני לא מדבר על רשום במערכת כי אם בפועל. למרות שגם רשום שעתים בקושי בשבוע.

יוחאי שטנצלר 25 ביולי 2016

אני פשוט עדיין בהלם מהנתון שאומר שבניגריה יש 180 מיליון תושבים, בדקתי וזה נכון… מטורף… רק מקום 12 בשטח שלה באפריקה ומקום ראשון בפער של פי שתיים באוכלוסיה על אתיופיה. מנחי שהנתון של שטח קצת מבלבל בגלל אזורים מדבריים במדינות רבות, ועדיין, זה מטורף לשמוע שיש 180 מיליון ניגרים.

Yavor 25 ביולי 2016

תודה. מעניין מאוד.
מסכים שצריך לבחון מדליות פר מספר השתתפויות במשחקים – אבל הכי מסכים עם הרשימה שניתנה פה לגבי שנות ה-2000 או אולי קצת לפני. עושה רושם שהיא יותר מייצגת.
ובאופן כללי – זה עניין של מקצועות והתמקצעות. מה הכוונה? כמו שב-100 מייל מרובע בארה"ב גדלו 4-5 קוורטרבקים מהגדולים בהיסטוריה, כך לכל מדינה או איזור יש "תחומי התמחות". מי שתחום זה רחב מספיק ובעל מספיק ייצוג באולימפיאדות (שחייה למשל) – זוכה לייצוג נכבד בטבלת המדליות. מי שמתעסק בקריקט – נשאר בלי יותר מדי…

ויכסלפיש 25 ביולי 2016

וזו הטבלה לפי מדליות לנפש

1 Finland 302 5.4 55.8
2 Sweden 483 9.5 50.9
3 Hungary 476 10.0 47.8
4 Bahamas 12 0.4 33.9
5 Denmark 179 5.6 32.1
6 Norway 148 5.0 29.4
7 Bulgaria 214 7.4 29.1
8 Estonia 33 1.3 25.5
9 East Germany # 409 16.1 25.4
10 Jamaica 67 2.7 24.8

ויכסלפיש 25 ביולי 2016

* כלומר למיליון תושבים

איציק 25 ביולי 2016

אבל האוכלוסיה משתנה. האם בוצע איזה נירמול יחסית לאוכלוסיה בשנה אולימפית בה נלקחו המדליות?

Yavor 26 ביולי 2016

מאמין שלא, אבל גם הבדיקה של ירון לא עשתה את הנירמול הזה. יכול להיות שפעם פינלנד לא היתה ברשימת המדינות העשירות, ודווקא אז היא זכתה במדליות.
לא יודע – יותר מדי משתנים…

Comments closed