נשים נשים – מיכאל ברוסובנסקי

דירוג שיאי העולם באתלטיקה - נשים

טוב, זה משהו שרציתי לעשות כבר הרבה מאוד זמן – לדרג את שיאי העולם באתלטיקה לפי מידת השבירות שלהם, מהשיא שהכי ניתן לשבירה שידורג בתחתית ועד לשיא הכי פחות שביר, שידורג… אה… ראשון? אז לקראת האולימפיאדה נראה לי כמו טיימינג טוב.

הדירוג הוא אישי שלי ומתבסס על חוויותיי כחובב וצופה אתלטיקה במשך כמעט 20 שנים, ולכן מהווה כמובן אמת מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור. הוא מתייחס למידת השבירות של השיא – עד כמה השיא ניתן לשבירה. הוא לא בהכרח משקף את האיכות של השיאים, למרות שאני מניח שתהיה קורלציה יפה בין שני המדדים. היה מאוד לא פשוט להכין אותו, והוא השתנה כמה פעמים, ויש סיכוי לא רע שאם הייתי מתחיל עכשיו להכין את הדירוג מאפס – הייתי מקבל תוצאות קצת שונות.

החלטתי לערוך את הדירוג בנפרד עבור הנשים ובנפרד עבור הגברים, כי גם ככה יש המון מקצועות. נתחיל עם הדירוג של הנשים. ואפרופו מקצועות – ההתייחסות היא רק לאותם 22 המקצועות שיהיו באולימפיאדה, ולכן אין כאן את השיא בריצת המייל למשל. כמו כן לא הכנסתי את מקצועות ההליכה, שאני לא צופה בהם ולכן גם לא מבין בהם כלום.

כל הקונספט של שיא עולם הוא מדהים בעיניי – ההרגשה הזאת שאתה יודע שאתה עושה משהו מסוים טוב יותר מכפי שמישהו עשה אותו אי פעם בעבר. פשוט וואו.

*לדירוג מצורף קולאז' מרהיב של רגעי קביעת כל שיאי העולם! (מלבד מקרים שבהם בלתי אפשרי היה למצוא את הרגע ולכן יש סתם תמונה של המחזיקה בשיא)

**הכותב מבקש סליחה מנחשון שוחט על הדירוג של השיא של רדקליף במרתון.

*

22) 100 משוכות – 12.20 שניות (קנדרה האריסון, 22.7.16) – שיא העולם הכי טרי טרף לי את כל הקלפים, כי כשהתחלתי להכין את הדירוג השיא של יורדנקה דונקובה מ-1988 (12.21 שניות) עדיין לא נשבר ובהתאם דירגתי אותו בערך במקום ה-15, כי חשבתי שלקנדרה יש פוטנציאל לשבור אותו, אחרי שרצה כבר 12.24 שניות מוקדם יותר השנה. אז הנה, היא הצליחה במשימה, שברה אותו, ולא מן הנמנע שתשבור אותו שוב מתישהו בהמשך. מה שכן, בריו זה לא יקרה כי היא לא נוסעת לאולימפיאדה. מצד שני, מי שכן נוסעת היא בריאנה רולינס, שב-2013 רצה זמן פנטסטי של 12.26, וביום מעולה שלה גם היא יכולה לאיים על השיא הטרי (השנה רצה כבר 12.34).

21) יידוי פטיש – 81.08 מטר (אניטה וולודרצ'יק, 1.8.15) – השיא השני הכי שביר לטעמי. וולודרצ'יק בת ה-30 שולטת במקצוע יידוי הפטיש כמו מלכת BDSM וזהו כבר שיא העולם ה-5 (!) שלה. השיא טרי טרי, בסה"כ בן פחות משנה, ועובדה שב-2016 היא כבר קבעה תוצאה של 80.26 מ'. צפו לשבירה בקרוב. אולי אפילו בריו.

20) 5,000 מ' – 14:11.15 דקות (טירונש דיבאבה, 6.6.08) – אמנם יש שיאים טריים יותר מהשיא הזה, אבל השיא הזה מדורג נמוך כי כבר ראינו כמה פעמים בשנתיים האחרונות שהתקרבו אליו מאוד: למשל, גנזבה דיבאבה – האחות של (כן, עדיין "האחות של", תנו כבוד למלכה טירונש), שרצה 14:15.41. אבל מי שהתקרבה אליו אפילו יותר היא אלמז איאנה, שהעזה "להרוס" את הסיפור היפה של גנזבה בשנה שעברה באליפות העולם, כשהקדימה אותה ב-5,000. השנה איאנה רצה ברומא 14:12.59. אני מהמר שנראה את השיא הזה נשבר בקרוב על ידי איאנה, ללא ספק הרצה הטובה והיציבה ביותר למרחק הזה בשנתיים האחרונות (למרות שגם גנזבה היא חביבת הספרה).

19) 3,000 מכשולים – 8:58.81 דקות (גולנרה גלקינה, 17.8.08) – מקצוע חדש יחסית אצל הנשים, שלמעשה מסיבה לא ברורה רק בבייג'ינג נכנס לראשונה למשחקים האולימפיים. השיא של גלקינה הוא מהגמר שם, והאמת שהוא היה מדורג גבוה יותר אילולא היינו מקבלים תוצאה מפתיעה בדאימונד ליג של יוג'ין השנה, שם ראינו את רות' ג'בט רצה את הריצה השנייה בהיסטוריה מתחת ל-9 דקות. ג'בט עושה רושם מצוין, היא כולה בת 19, ויש סיכוי לא רע שבזכותה ובזכות התחרות עם חיווין ג'פקמוי (שבאותה ריצה קבעה שיא אישי של 9:00.01) נראה שיא עולם במקצוע הזה בעתיד הקרוב.

18) קפיצה במוט – 5.06 מטר (ילנה איסינבייבה, 28.8.09) – איסינבייבה כבר לא האישה היחידה לעבור מעל 5 מטרים – ג'ן סור כבר עברה 5.03 מ' באולם רק השנה. העניין עם סור הוא שבניגוד לאיסינבייבה ההומופובית – היא ממש לא יציבה. אבל למרות שהיא כבר בת 34, היא עדיין בשיאה ויכולה בהחלט לשבור את השיא ביום ממש ממש טוב.

17) 1,500 מ' – 3:50.07 דקות (גנזבה דיבאבה, 17.7.15) – האמת שהשיא הזה אמנם טרי מאוד, אבל מאחר וגנזבה השיגה את המטרה שהייתה לה בשבירת השיא הקודם (שהחזיק מעמד כמעט 22 שנים) – אני לא רואה אותה יוצאת מגדרה כדי לנסות לשבור אותו שוב בקרוב. אף אחת חוץ ממנה לא באמת מתקרבת לזמן הזה, ועדיין – אם תרצה, גנזבה בהחלט מסוגלת לשבור אותו שוב.

16) 4*100 מ' – 40.82 שניות (ארה"ב, 10.8.12) – שיא פסיכי, שבזמנו הרגיש לי כמו ה-8.90 מ' של בוב בימון ברוחק של שיאי הנשים. נבחרת השליחות של ארה"ב בלונדון שברה את השיא של מזרח גרמניה (שהחזיק מעמד מאז 1985) בלא פחות מ-55 מאיות – שיפור בלתי נתפס, הרבה הודות להחלפות מעולות של המקל ולג אחרון לא מהעולם הזה של כרמליטה ג'טר (שעל החשדות שלי לגביה צריך לכתוב בנפרד) – 9.70 שניות, הכי מהיר שנמדד אי פעם. אבל מאז ההגמוניה עברה לנבחרת הג'מייקנית, ובשנה שעברה בבייג'ינג הן רצו את התוצאה השנייה הכי מהירה אי פעם – 41.07 שניות. עם השיפור העצום של איליין תומפסון לאחרונה – אולי יוכלו לאיים על השיא בקרוב.

15) 400 משוכות – 52.34 שניות (יוליה פצ'ונקינה, 8.8.03) – שיא מוזר. מליין ווקר מג'מייקה התקרבה אליו עוד ועוד, ורשמה כבר 52.42 שניות בגמר אליפות העולם בברלין (2009), אבל לא המשיכה מעבר. עם זאת, הפוטנציאל לשבירה קיים, לדעתי בעיקר אצל סוזנה היינובה הצ'כית, שקבעה 52.83 באליפות העולם ב-2013. רק שתחזור לכושר מאז ויהיה בסדר. מי שעוד יכולה אולי לאיים על השיא היא דלילה מוחמד הארה"בית, שהשנה רצה 52.88 במבחנים האמריקאיים.

14) קפיצה משולשת – 15.50 מטר (אינסה קראבץ, 10.8.95) – כאן יש קצת קושי בחיזוי, כי השיא של קרבץ אמנם מחזיק מעמד כבר למעלה משני עשורים, אבל כבר היו קופצות שהתקרבו אליו. קתרין איברגואן הקולומביאנית, ששולטת במקצוע הזה ב-3 השנים האחרונות, היא האחרונה שבהן, ומעבר להיותה שופעת כריזמה ובעלת סגנון קפיצה יפהפה היא גם בעלת שיא אישי של 15.31 מ'. בקונסטלציה הנכונה, עם התעלות שלה + רוח גבית טובה אני מהמר שיש לה סיכוי אמיתי לפחות לאיים עליו.

13) 200 מ' – 21.34 שניות (פלורנס גריפית' ג'וינר, 29.9.88) – אחד משני השיאים המיתולוגיים של פלו-ג'ו, שמחזיקים מעמד כבר קרוב ל-30 שנים. לא ראינו תוצאות שבאמת מתקרבות אליו – ה-21.69 של אליסון פליקס היה ההיילייט בשנים האחרונות, עד שבאליפות העולם בשנה שעברה שתי אצניות רצו מהר יותר מהתוצאה של פליקס – איליין תומפסון מג'מייקה (21.66) ודפני סחיפרס ההולנדית (21.63). בהתחשב בזה שדפני ואיליין שתיהן רק בנות 24, בהחלט ייתכן שיצליחו להתקרב עוד.

12) הטלת כידון – 72.28 מטר (ברבורה שפוטקובה, 13.9.08) – הטלת הכידון נמצאת בדעיכה גדולה אצל הנשים. השיא אמנם די חדש, ושפוטאקובה עדיין מתחרה, אבל היא כבר בת 35 ולא מגיעה לתוצאות מפעם. אין מישהי שבאמת מתקרבת לתוצאה הזאת, והמטילה השנייה בהיסטוריה – מריה אבקומובה הרוסייה, מושעית כמו כל חברותיה לנבחרת.

11) 800 מ' – 1:53.28 דקות (יארמילה קרטוכבילובה, 26.7.83) – שיא העולם הכי עתיק באתלטיקה (גברים או נשים) מחזיק מעמד כבר 33 שנים! ויחד עם זאת, אם הייתי עושה את הדירוג הזה בקיץ של 2008, הוא היה מדורג איפשהו בתחתיתו, כי פמלה ג'לימו, שוטרת במקצועה והכוכבת הזוהרת שזרחה בשנה ההיא בגיל 18 בלבד, פשוט התקרבה אליו עוד ועוד, נגסה עוד ועוד בפער, עד שהגיעה לתוצאה פנטסטית של 1:54.01 – הזמן השלישי הכי מהיר אי פעם! אבל מאז היא הלכה אחורה בגלל פציעות וכבר לא מתקרבת לזמנים ההם. קסטר סמניה, אחרי כל הבלאגן סביבה, חזרה לכושר העילאי מפעם והשנה כבר שיפרה את השיא האישי שלה ל-1:55.33 דקות, התוצאה ה-22 בטיבה בהיסטוריה. אני לא רואה מישהי כיום שמסוגלת לדגדג את הזמן של קרטוכבילובה, אבל סמניה אולי מסוגלת לקצץ עוד חלק מהפער.

10) 4*400 מ' – 3:15.17 דקות (בריה"מ, 1.10.88) – שיא מאוד ותיק אבל גם כזה שאני מאמין שהרביעייה של ארה"ב יכלה לשבור. מבחינת כישרון זה היה שם, אבל בשתי אליפויות העולם האחרונות משהו התפקשש להן והן זכו רק במדליית הכסף. לעומת זאת, בלונדון הן ניצחו, בתוצאה של 3:16.87 – ה-5 בהיסטוריה. בשיאה, רביעייה שכללה את אליסון פליקס וסניה ריצ'ארדס-רוס בהחלט הייתה אמורה לאיים על השיא, והן היו מאוד קרובות. אבל עכשיו פציעה בטריילים האמריקאיים לאולימפיאדה גמרה לריצ'ארס-רוס את הקריירה ולדעתי סתמה בינתיים את הגולל על שבירה אפשרית של השיא, לפחות באולימפיאדה הקרובה. אבל אני לא פוסל שאולי אחת מהרצות החדשות – פיליס פרנסיס לדוג', will step up her game ובעתיד הקרוב נוכל לדבר (בלחש, כשנהיה לבד בחדר מאוחר בלילה) על שבירה אפשרית.

9) 100 מ' – 10.49 שניות (פלורנס גריפית' ג'וינר, 16.7.88) – שיא שעד לא מזמן נחשב לבלתי-שביר לחלוטין. הוא עדיין די כזה, כי שלי-אן פרייז'ר-פרייס, הספרינטרית הגדולה ביותר בעשור האחרון, הצליחה לרשום "רק" תוצאת שיא של 10.70 שניות, אבל פתאום הגיעה לה איליין תומפסון ורשמה גם היא 10.70 במבחנים הג'מייקנים. כך שעול התקוות יוטל אולי עליה ועל דפני סחיפרס המדהימה, שאמנם מחזיקה בתוצאת שיא של 10.81 שניות "בלבד", אבל צריך לזכור שהיא רק בת 24 (כמו תומפסון).

8) קפיצה לגובה – 2.09 מטר (סטפקה קוסטדינובה, 30.8.87) – עוד שיא שאם הייתי עושה את הדירוג הזה ב-2008 היה מדורג הרבה יותר נמוך. בלנקה ולאסיץ' הפנטה את צופי האתלטיקה כשעברה אז 2.08 מ' ופרצה בדמעות. היו לה כמה ניסיונות ב-2.10 מ', כמו גם לאנה צ'יצ'רובה (שיא אישי של 2.07 מ'), אבל alas, זה לא הלך. עכשיו השנים ההן כבר זיכרון רחוק והקפיצה לגובה של הנשים בירידה חדה בשנים האחרונות. השנה היא בשפל של השפל, כשלרוב תוצאות של מתחת ל-2 מ' מספיקות כדי לנצח בתחרויות נחשבות. לצערי אין כיום אף קופצת שאפשר להצביע עליה כבעלת פוטנציאל לשבור את השיא. ולאסיץ' רחוקה מאוד מהכושר של פעם וצ'יצ'רובה מסתבר נתפסה על סמים.

7) קפיצה לרוחק – 7.52 מטר (גלינה צ'יסטיאקובה, 11.6.88) – אף אחת בימינו לא מתקרבת לתוצאה של צ'סטיאקובה. הקופצת הכי יציבה היום – איוונה שפאנוביץ', עושה באופן קבוע תוצאות של בערך 7 מ'. יש כמובן את בריטני ריס, 3 פעמים אלופת עולם והאלופה האולימפית, שאמנם לא יציבה אבל השנה קבעה במבחנים האמריקאיים שיא אישי אדיר של 7.31 מ'. ולמרות זאת, אני לא רואה את השיא הזה נשבר ע"י אחת הקופצות כיום.

6) 10,000 מ' – 29:31.78 (וואנג ג'ונשייה, 8.9.93) – אחרון (לפחות מבין אלו שבמיינסטרים) השיאים הסיניים החשודים שנקבעו ב-93, אז רצות סיניות שברו בזה אחר זה את כל השיאים למרחקים בינוניים וארוכים והעמידו אותם על תוצאות שלשאר העולם לקח הרבה מאוד שנים להתקרב אליהן. רוב השיאים נשברו מאז, אבל השיא הזה עדיין עומד ובינתיים אף אחת לא מתקרבת אליו. טירונש דיבאבה ומסלץ' מלקאמו התקרבו עד כדי 20 ומשהו שניות ממנו, אבל עדיין – כל ירידה מה-30 דקות נתפסת כהישג כביר בימינו. אולי אלמז איאנה תשים לעצמה מטרה לשבור אותו, אחרי שתשיג את השיא ב-5,000 (שיאה האישי: 30:07.00).

5) מרתון – 2:15:25 שעות (פולה רדקליף, 13.4.03) – השיא הזה של רדקליף (שתמיד מאוד לא אהבתי אותה) נקבע בריצה מעורבת עם גברים, והיה סטייה ענקית מהקצב שבו נקבעו שיאי העולם במרתון עד אז. מאז ועד היום מנסות הרצות האחרות לסגור את הפער, והוא אכן נסגר לאט לאט, כשהדגש הוא על "לאט לאט" ולא על "נסגר". התוצאה המהירה ביותר של רצה שאינה רדקליף היא 2:18:37, של מארי קייטאני הקנייתית מ-2012. אני רואה את הפער הזה ממשיך להצטמצם בשנים הקרובות, אבל ייקח עוד הרבה שנים עד שהוא ייסגר לגמרי והשיא יישבר. או שתגיע מישהי ייחודית כמו רדקליף. קיוויתי שזאת תהיה טירונש דיבאבה, אבל המעבר שלה למרתון היה בינתיים חד פעמי, הגם שדי מוצלח (2:20:35).

4) קרב 7 – 7,291 נקודות (ג'קי ג'וינר-קרסי, 23-24.9.88) – אין שום סיכוי שמישהי אפילו תתקרב לשיא הזה בזמן הקרוב. אפילו קרולינה קלופט הגדולה הייתה רחוקה מאוד ובלי שום סיכוי ממשי לאיים עליו (שיאה האישי – 7,032 נק'), ומבין האתלטיות הנוכחיות רק ג'סיקה אניס-היל בהתעלות שהייתה לה בלונדון הצליחה להתקרב לגבול ה-7,000 (וסיימה עם 6,955 נק'). ג'קי ג'וינר-קרסי לא רק הייתה טובה ומעלה בכל 7 המקצועות, היא הייתה world-class בריצת 100 משוכות וב-200 מטרים, עם שיאים אישיים שבקלות מעלים אותה לגמרים אולימפיים כיום, וכמובן בין 2 הקופצות לרוחק הכי גדולות בהיסטוריה, עם שיא אישי שרחוק 3 ס"מ בלבד משיא העולם. אולי אם סחיפרס הייתה ממשיכה לפתח את עצמה בקרב 7 במקום לעשות הסבה לספרינט…

3) 400 מ' – 47.60 שניות (מריטה קוך, 6.10.85) – שיא בלתי שביר לחלוטין. מקבל "רק" את המקום ה-3 רק כי אולי יש איזה סיכוי תיאורטי שמישהי יכולה להתקרב אליו: ב-1996 מארי-ז'וזה פרק הגדולה רשמה תוצאה של 48.25 שניות, התוצאה ה-6 בהיסטוריה. אחרי הפרישה הכפויה של סניה ריצ'ארדס-רוס אין אף רצה פעילה בעלת PB מתחת ל-49 שניות, והכי קרובות הן אנטונינה קריבושפקה הרוסייה (49.16) ואליסון פליקס (49.26). אני מאמין שפליקס יכולה לרדת מ-49 שניות, אבל ממש לא להתקרב לזמן של קוך.

2) הדיפת כדור ברזל – 22.63 מטר (נטליה ליסובסקיה, 7.6.87) – אם ספסימן פלאי כמו ואלרי אדמס לא התקרבה בכלל לתוצאה הזאת והשיא שלה – 21.24 מ', הוא רק התוצאה ה-185 בטיבה בהיסטוריה (ועדיין ההדיפה הרחוקה ביותר במאה ה-21) – אין שום סיכוי שנראה שבירה שלו מתישהו בשנים הקרובות, או אולי אפילו אי פעם. איזה סמים איכותיים היו בשנות ה-80…

1) זריקת דיסקוס – 76.80 מטר (גבריאלה ריינש, 9.7.88) – כל הדירוג הזה נוצר במקור בגלל רצון לבדוק את הטענה שד"ר גלעד ויינגרטן היה אומר לעתים קרובות בשידורים: הוא אהב להגיד שיש טבלת ניקוד לכל השיאים באתלטיקה וששני השיאים של יוסיין ב-100 וב-200 הם השיאים הכי איכותיים שיש, לפי הטבלה הזאת. ובכן – הם לא. הם במקומות 2 ו-4. במקום הראשון? השיא הפסיכי הזה של גבריאלה ריינש. האמא של כל האאוטליירים. מלקולם גלדוול צריך לכתוב ספר רק עליו. שיא שרחוק ב-2.24 מ' מהתוצאה השנייה הכי טובה אי פעם!

*

סתם ככה לצורך השוואה – בטבלת הדירוג של השיאים, כמה נקודות "שווים" השיאים שבמקומות 2-4? ובכן, 1351 נק' למקום 4 (השיא של יוסיין ב-200), 1355 נק' למקום 3 (השיא של ז'לזני בכידון), ו-1356 נק' למקום 2 (השיא של יוסיין ב-100). השיא של ריינש, שבמקום הראשון? 1382.5 נק'!!! זה אפילו לא כוחות.

אין לי בעיה להגיד שהשיא הזה לא יישבר לעולם. זורקת הדיסקוס הטובה בעולם בשנים האחרונות – סנדרה פרקוביץ הקרואטית (שבעצמה הושעתה על סמים בעבר), היא בעלת שיא אישי של 71.08 מ'. זה רחוק מהשיא של ריינש כמו שאני רחוק מלזכות בתחרות ההטבעות ב-NBA. ככה זה, אי אפשר להתחרות עם הסמים של פעם. תעיפו מבט על רשימת כל הזמנים במקצוע הזה – עד שמגיעים לתוצאה של פרקוביץ' במקום ה-85, שנרשמה ב-2014, השנה הכי מוקדמת שמופיעה היא 1992. יאפ…

 

ריאליטי צ'ק - משה יחזקאל
העיר האולימפית. הבעיטה בתחת

76 Comments

רונן דורפן 31 ביולי 2016

אני לא רואה כאן שום הצעה לדרוג אובייקטיבי אלא יותר תחושתי.

Ivan Pedroso 31 ביולי 2016

אינדיד, לשם כיוונתי.
אובייקטיבי זה פחות מעניין בעיניי. אפשר לקחת 1) את הניקוד של ה-IAAF, או 2) כמה זמן עבר מאז השבירה של השיא, 3) כמה הוא רחוק מהתוצאה השנייה בכל הזמנים, משהו כזה.

אבל (עבורי לפחות) זה משעמם, זה סתם לאסוף מספרים ולדרג אותם מהגדול לקטן.
ניסיתי לייצר דירוג לפי התחושה שלי.

עידן. 31 ביולי 2016

מצוין. מחכה לפוסט המקביל לגברים.

נחשון שוחט 31 ביולי 2016

רעיון מעניין לפוסט וכתוב מעניין לא פחות.
הבעיה בהתייחסות לשיאי הנשים באתלטיקה קלה היא שחלק מהם הם "בולשיט בקונצנזוס" – כלומר ברור לגמרי שהושגו באופן לא כשר.
תמיד משמח לראות תוצאה מפוקפקת שנמחקת. כמו שיא ה-1500 שדיבבה שברה בשנה שעברה, שמחנו עד שגילינו – לא ממש נדהמנו – שמאמנה ג'אמה איידן נעצר בחשד לשימוש בסוגים שונים של חומרים אסורים. מה עושים עם זה? מה עושים?
מצד אחד מייחלים ששיאים מפוקפקים יימחקו, מצד שני מרגישים שהם מוחלפים בשיא לא פחות מפוקפק.

שתי הערות:
1. אני יותר אופטימי לגבי סיכוייה של סמאניה. יותר מכך, אני לא שולל אפשרות שהיא נמנעת מלהתקרב יותר מדי אל השיא כדי לא לעורר מחדש דיונים לגבי הסטטוס התחרותי שלה.
2. לגבי שיא המרתון ישנה כיום הכרה בשני שיאים נפרדים. השני הוא שיא במירוץ לנשים בלבד (ללא סיוע מושכים גברים). גם שיא זה שייך לראדקליף – 2:17:18 (שיקגו 2002) וגם הוא כנראה לא יישבר בקרוב. בכל זאת מטרה קצת יותר ריאלית לשאוף אליה.

Ivan Pedroso 31 ביולי 2016

לא ידעתי על המעצר של המאמן של גנזבה… ואוו.

מתי להערכתך יוכל להיסגר הפער במרתון? לפחות עד לשיא של רצות בלבד (2:17:18)?

שי 31 ביולי 2016

מה זה משנה אם יש מושכים גברים? גם אם זה עוזר, ואני מתאר לעצמי שזה עוזר ברמה כלשהי, זה לא כמו להגדיר שיאים נפרדים לרוח חזיתית ורוח גב? השיא הוא התוצאה הכי טובה שהושגה במקצוע וזהו

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

קודם כל עובדתית, ישנה הכרה בשני שיאים (mixed gender races ו-women's only races). יותר מכך, ההחלטה המקורית של התאחדות האתלטיקה הבי"ל, מינואר 2012, היתה שההכרה תהיה אך ורק בשיאים שנקבעו במירוצים לנשים בלבד, ללא סיוע (כך ששתי התוצאות הטובות ביותר של ראדקליף 2:15:25 ו-2:17:18 לא יוכרו, והשיא הרשמי – אני מתקן את הטעות בתגובה הקודמת שלי – הוא 2:17:42 (לונדון 2005). על כך קמה מחאה שמה פתאום לפסול את השיא של ראדקליף שנקבע בהתאם לחוקים שנהגו, ולכן הוחלט שתהיה הכרה בשני שיאים בנפרד.

עניינית, לא ניתן להתעלם מכך ששימוש במכתיבי קצב שאינם חלק מן המירוץ (אך משלימים את המרחק כולו, או קרוב לכך) מהווה יתרון. זה לא יתרון שמסביר 2:17 דק' הבדל, ובכל זאת זה מנוגד לחוקת האתלטיקה הקלה לפיו פייסר חייב להיות מתחרה כשיר.

עשויים להשיב לך שההשוואה הרלוונטית היא לא לשיאים נפרדים לרוח חזיתית ורוח גב, אבל אולי לשיא שנקבע עם רוח חוקית לעומת שיא שנקבע עם רוח גב חזקה מהמותר (בפועל אין הכרה בשיאים כאלו), או שיא שנקבע על מסלול שאיננו מוכר (כגון מרתון בוסטון, שהוא פיונט טו פוינט). המגמה של התאחדות האתלטיקה היא לתמרץ קיום מירוצים לנשים בלבד, ללא הסיוע (המשמעות היא בדרך כלל שרצות העלית פשוט מוזנקות 30-45 דקות קודם לזינוק הגברים והזינוק הכללי).

אני באופן אישי בעד ההכרה בשיאיה של ראדקליף, אין הגיון בהתעלמות מהם בדיעבד, אבל לא שולל את רציונאל האבחנה.

איציק 1 באוגוסט 2016

נראה לי שאם לא מחשיבים שיא בתחרות מעורבת (ד.א., שיא גברים עם היה נקבע אז היו מחשיבים אותו. כך שאין פה סימטריה וגם זה לא בסדר), אז צריך גם לא להחשיב תחרויות שיש בהם מושכים שנועדו למשוך, ולא רק שהם מאטים אחר-כך שיהיה אפשר לומר למראית עיין שניסו לנצח אך התעייפו, הם בכלל זזים הצידה ועוצרים. אז אם משיכה מכוונת מותרת, למה לא משיכה מעצם השתתפות בתחרות מעורבת. לא לעיניין לדעתי. דבר נוסף, המשיכה אינה סימום או או שימוש באביזרים לשיפור יכולת (כמו מנוע קטן באופניים), כי אם אפשרות לסופרטאי למצות את יכולתו עד תום. זוהי יכותו המקסימאלית. מה הבעיה עם זה???

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

הסימטריה קיימת.
א. שיא גברים במירוץ מעורב בוודאי מוכר/יוכר. אין כאן סיטואציה של יתרון, כי אין רצה שיכולה להחזיק יותר מחמישה ק"מ בקצב שיא עולם למרתון לגברים.
ב. שיא עולם מוכר/יוכר גם לגברים וגם לנשים כאשר נעשה שימוש במכתיב קצב, אך זאת בתנאי שהוא מתחרה במירוץ (כלומר הוא יכול לנצח, ולו תיאורטית. אם הוא מחזיק מעמד ומגיע לסיום – והיו פייסרים שניצחו או זכו במקום גבוה ובכסף). שימוש במכתיבי קצב גברים על-ידי נשים משמעו ליווי לאורך מרחק הריצה המלא, ללא שום אלמנט של תחרות.

אני מודה שלי באופן אישי זה מעולם לא הפריע כל כך, ככל שמדובר בקביעת תוצאה מהירה (למרות שאני לא שולל את ההגיון של ההסתייגות). המצב החמור יותר הוא כאשר ישנה תחרות של ממש בין שתי נשים (הרצה במקום השני סוגרת על המובילה) ואז גבר שמכתיב קצב מדרבן, עוזר ומושך את המובילה. זה כבר לא סיוע נגד השעון אלא התערבות בתחרות עצמה, וראינו את זה קורה.

איציק 1 באוגוסט 2016

מכתיב קצב שממשיך ומסיים זה דבר אחד, אבל לרוב הם פורשים הצידה. עד כמה שאני מבין גם משלמים להם יפה כדי שיכתיבו קצב מסויים ומוגדר מראש. יש לפעמים יותר ממכתיב אחד, כל אחד צריך למשוך עד לנקודה מסויימת בזמן נתון ואז פורש. זו בטח התערבות לטובת הרץ ושיא זה נחשב.

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

ברור. כאן יש סימטריה מוחלטת. וכאן נשים משתמשות באותה מידה במכתיבות קצב (שהן מתחרות במירוץ).
אחרי נקודת ה-30 הרץ/רצה נשארים לבד למבחן הקשה של החזקת הקצב מבלי לדעוך.
הסימטריה נשברת כאשר הפייסר אינו פורש אלא ממשיך ללוות.

Ivan Pedroso 1 באוגוסט 2016

יצא לי לשמוע (בשידורים כמדומני) שמספרים על מכתיבי קצב שלא פרשו כמצופה מהם אלא המשיכו וניצחו, אבל מעולם לא ראיתי את זה קורה בפועל.

יש נגיד מקרה מפורסם שבו זה קרה? (במרתון או במרחקים אחרים)

איציק 1 באוגוסט 2016

השאלה היותר מלהיבה, האם יש מכתיב קצב שבסוף ניצח ושבר שיא.

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

ברלין 2003 – פול טרגט שיפר באופן משמעותי את שיא העולם למרתון (2:04:55). מכתיב הקצב סמי קוריר סיים שניה אחת אחריו. 400מ' לפני הסוף היה רגע שטרגט טעה וסטה מעט מהמסלול וקוריר צמצם אליו את הפער. לטרגט נשאר מספיק כדי להבטיח הניצחון.

ברלין 2012 – דניס קימטו שימש מכתיב קצב של ג'פרי מוטאי (אז הרץ הטוב בעולם). קימטו החזיק עם מוטאי ממש עד הסוף ונראה כמוותר למנטור שלו על הניצחון (והזכיה במייג'ורס). קימטו סיים עם הבכורה המהירה אי פעם 2:04:16, שניה אחרי מוטאי. (אשוויץ שחזיתי אז מראש תסריט שיישאר עם מוטאי עד הסוף, לאור שיא העולם שקבע באותה שנה ל-25 ק"מ).

חצי מרתון אולומוק(?), בצ'כיה. הפייסר ניצח את ויסלון קיפסאנג ואת דניס קימטו (סיים ראשון).
ישנן לא מעט דוגמאות לפייסרים שפשוט המשיכו וסיימו בשלישיה הראשונה, יש מקרים כאלו מעת לעת, לא חריג במיוחד. העיקר – שזה לגמרי מותר.

ריצה היסטורית שכיף לראות – ה-1500 באוסלו 1981 תוכנן כניסיון לשבור את שיא העולם, אם אובט, ג'ון ווקר, סטיב קראם, סטיב סקוט ועוד. וזה היה יומו של הפייסר תום באיירס.
https://www.youtube.com/watch?v=28_WpclPgTo

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

פייסר ששבר את שיא העולם – אני לא מכיר. המקרה של סמי קוריר הוא הקרוב ביותר, ככל הידוע לי (הוא היה כמובן מהיר משיא העולם הקודם, ב-42 שניות).

Ivan Pedroso 1 באוגוסט 2016

וואו איזו ריצה מדהימה (אוסלו 81)!

מעניין אותי מה קרה אח"כ. האם המשיכו להזמין אותו בתור פייסר או שהפסיקו לסמוך עליו?

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

חודשיים לאחר מכן הוא היה הפייסר לשיא העולם של סבסטיאן קו למייל, בבריסל.
https://www.youtube.com/watch?v=rFkEJ3v8AW8

באיירס היה רץ לא רע בכלל. בשיאו 3:50 למייל (2.5 שניות משיא העולם אז, תוצאה מאד איכותית גם היום), החזיק לזמן מסוים בשיא העולם האיזוטרי של 1000 יארד באולם. זכה לתהילה העולמית דווקא באותה ריצה מוזרה באוסלו, כקוריוז.
הוא לא עשה משהו לא בסדר. זה פשוט שהרצים הטובים לא הלכו עם הקצב והניחו שהוא ייחלש. סטיב אובט אמר: We ran like a bunch of hacks.

Yavor 1 באוגוסט 2016

למה לא לאפשר גם פייסרים מחוץ למירוץ לגברים?
בסופו של דבר רץ נמדד בכמה מהר הוא רץ, ולא "סופרים לו" את גורמי המוטיבציה.
אני הייתי מאפשר "מסדרון הרצה", שבו יכולים לרוץ סוג של פייסרים לאורך כל המירוץ. אלה יכולים להיות גם 5-6 שמתחלפים, וכך בכל רגע נתון יהיה לאצן מישהו מהיר שמושך אותו למעלה. לטעמי זה לגמרי בגבולות החוק והמוסר.

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

שלוש הערות:
1. זה לא (רק) עניין של מוטיבציה. זה עניין של דראפטינג (התנגדות האוויר, ובפרט כשיש רוח) ושל מאמץ מנטלי שקושר להובלה/הכתבת קצב. מי שרץ מבין היטב שזו השפעה משמעותית. שיאי עולם למרחקים של 1500מ' ומעלה כמעט אף פעם לא נקבעים ללא שימוש בפייסרים (אם כי לבקלה בשיאו היה קושי למצוא פייסרים שיחזיקו איתו מעבר לחצי המרחק).
2. חוקת האתלטיקה ברורה ומפורשת.
For the purpose of this Rule, the following examples shall be
considered assistance, and are therefore not allowed:
(a) Pacing in races by persons not participating in the same race,
by athletes lapped or about to be lapped or by any kind of
technical device (other than those permitted under Rule
144.4(d))
הכלל מאוד ברור: פייסר, גם אם מוגדר, חייב להיות מתחרה כשיר לכל דבר ועניין, חייב לזנק ולרוץ באופן רציף, ואסורה מניפולציה. במקרה שבו רץ נעקף בהקפה שלמה ומגביר קצב כדי להוביל השופטים יזהירו ועשויים גם לפסול את שני הרצים.
3. בעבר אסרה החוקה על כל סוד של שימוש בפייסרים. כיום ישנן דעות שונות ביחס לשאלה אם רצוי לאפשר שימוש בפייסרים בכלל, כלומר האם זה טוב או פחות טוב לספורט. ישנם מירוצים בהם לא נהוג השימוש ב- designated pacers והעיקרון הוא ש"כל רץ לעצמו". כמובן אליפויות גדולות (אליפויות מדינות, עולם, משחקים אולימפיים) וגם מרתונים כמו ניו יורק ובוסטון.

קוריוז: לפני שרוג'ר באניסטר רץ לראשונה מייל בפחות מארבע דקות (בעזרת שני חבריו, ששימשו פייסרים, כריס בריישר וכריס צ'טאוויי), היה ניסיון קודם שבו בריישר הוביל שני סיבובים בזמן שצ'טאוויי רץ ריצה קלה מאוד כדי שיעקפו אותו בהקפה שלמה ומשם ייכנס להובלה. מזל שלא כך נקבעה הריצה ההיסטורית (השיא לא היה מאושר ככל הנראה כך).

יש ה-מ-ו-ן חומר קריאה בנושא השימוש בפייסרים -האם רצוי, מהו הגבול – בסך הכל מחפשים איזון.

איציק 1 באוגוסט 2016

מספר הערות:
1. החוקה ברורה – אך לנו כאן במרחביה הפתוחים של דה-באזר מותר לחלוק עליה, גם אם אין בכוחינו לשנותה ;)
2. בפועל עושים הרבה פוילישטיקים, כלומר רצים שהיו יכולים לסיים את המרוץ בפוטנציאה, לא מסיימים ויודעים זאת מראש. הם רצים בקצבים גבוהים מידי, לפי הקצב של המועמד לשבור שיא עולם, מסיימים את חלקם וזזים הצידה שהחזיר את נשמתם לבורה, או להמתין לפעם הבאה בה יצטרכו לרוץ.
3. האתיופים באליפויות עולם נוהגים לרוץ בטקטיקה כך שהרץ המועמד לאליפות לא יצטרך לרוץ נגד הרוח והיו מכתיבים לו קצב עד לרגע הפריצה, פותחים לו מעבר וחוסמים את האחרים. לא יודע האם זה אתי, אבל כנראה שזה חוקי וזה עובד להם. עליפות עולם/אולימפיאדה זו לא ריצת שליחים ולא ריצה קבוצתית כי אם מצופה שכל אחד לעצמו, אבל ענראה שאין איך לאכוף זאת.

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

1- נכון. רק קח בחשבון שיורם אהרוני, למשל, יציג את העמדה ההפוכה בדיוק, שהשימוש בפייסרים הורס. מכל מקום, אני לא כאן כדי להגיד שיש דרך אחת נכונה בהכרח, אלא כדי להסביר השיקולים שביסוד הכללים הקיימים. חלק מן ההנחות שמוצגות בדיון מחייבות להסביר לפחות את היתרונות והבעיות בפייסינג חופשי.
2 – מה שאתה מתאר זה לא "פולישטיק" אלא בדיוק מה שהחוקה מתירה. רץ יכול לזנק, לרוץ מהר מיכולתו ולא לסיים. בתחרויות ליגת יהלום או בניסיונות לשבירת שיא משלמים לרצים מעולים בדיוק בשביל זה, בהתאם לכללים.
3 – נכון. אין שום כלל שאוסר על טקטיקה קבוצתית. היו ריצות ממש נפלאות של בקלה-סיהין-גברסלאסי של חלוקת הובלת הקצב שהובילה אותם לסיים 1-2-3 (או 1-2-5 בגמר ה10000 באתונה). החוקה גם לא אוסרת על כך שרץ אחד מהקבוצה יקריב את עצמו עבור חבר לקבוצה. הטריק הוא שהרץ הזה חייב להיות טוב מספיק כדי לעלות לגמר, ואז לוותר על הסיכוי שלו שם. מי שנהגו לעשות זאת בצורה הבוטה ביותר היו אל גארוז' וחבריו, כמו אדיל קאוצ'. כלומר רץ מרוקני נוסף היה עולה לגמר (מדובר ברצים מעולים של 3:30-3:31) ואז פשוט היה משמש כמכתיב קצב לאלף מטר, בידיעה שישרוף את עצמו.

מה שאסור וניתן לאכיפה הוא שימוש בפייסר שלא מתחרה, לא מזנק עם כולם אלא קופץ פנימה באמצע או מאפשר שיעקפו אותו בסיבוב כדי לסייע. כל זמן שהרץ הוא חלק מהמירוץ כפי שהוא מתרחש – מותר לו לעשות מה שהוא רוצה.

איציק 1 באוגוסט 2016

1. קטונטי מלהתמודד מול יורם אהרוני, אך עדיין, בשקט, בשקט, מותר לי לא להסכים איתו אם הוא לא יצליח לשכנע אותי.
3. אני מבין שהחוקה מאפשרת, השאלה שלי יותר עקרונית, האם היא מאפשרת לחסום רצים אחרים. אני כבר לא זוכר את הריצות אבל זוכר את האירוע. שני רצים אתיופיים רצים מקדימה והמועמד מיד מאחוריהם. בזמן המתאים, הם פותחים רווח כדי שהמועמד יעבור דרכו ומייד שוב ניצמדים אחד לשני, כמובן במסלול הפנימי ביותר. באופן זה למועמד יש מסלול פתוח לריצה, כאשר המתמודדים האחרים לא יכולים לעבור במעבר ונאלצים לבצע עיקוף מימין שתופסים מסלול וחצי. התהליך כמובן גם מאט אותם וגם גורם להם לרוץ מרחק נוסף, כאשר ברור שכל מטר קובע.

נחשון שוחט 1 באוגוסט 2016

1 – ברור. הדגש הוא לא שאין מקום לדעה. אלא שהניסיון הוא להסביר. התחלנו מהסבר מהם ההבדלים בין פייסינג מותר לבין פייסינג שאיננו מותר (או שהוא מובחן) ומשם כבר גלשנו. אני מעביר אינפורמציה ומסביר. אתה יכול להחזיק בכל דעה.
3 – יש הבדל בין חסימה אסורה (לחתוך את הרץ או לזרוק יד או רגל החוצה) לבין חסימה שנובעת מעצם ההשתתפות בריצה וריצה בקצב מסוים, במיקום מסוים. להתחרות בריצות בינוניות זה גם להתמקם נכון ולדעת לא להיכנס למלכודות ומתי לרוץ קדימה. וישנם מקרים של שימוש בטקטיקה קבוצתית מכוונת. למשל, יכולים שני רצים לרוץ לצד המוביל לרוחב בהקפה לפני האחרונה (הם ירוצו יותר) כדי לאלץ רצים שרוצים לתקוף או לשפר עמדה לעשות עקיפה רחבה, וזה עשוי להיראות כחסימה. לא כל כך יפה לראות את זה, אבל זה במסגרת הכללים. שוב, כל זמן שהרץ מתחרה והוא חלק מההתנהלות של הריצה אי אפשר למנוע ממנו לרוץ בכל קצב ובכל מיקום.

עכשיו אם נחזור לשאלה המקורית של מירוץ מעורב לגברים ולנשים, תאר לך שאשה רצה במירוץ כשהיא מוקפת מכל הצדדים בשישה גברים שמקבלים כסף כדי ללוות אותה, חלק מכתיבים קצב וחוסמים את הרוח מלפנים, חלק מרחיקים רצים אחרים, חלק לוקחים עבורה את הבקבוק מתחנות השתיה, מכינים לה אותו וכו'. יש לי חבר שניסה להתקרב לדבוקה של האשה המובילה במרתון ברלין וקיבל מרפק של "הלו תעוף מפה". התיאור שאני נותן לך הוא לא מוגזם. כמובן שזה יכול לקרות רק במירוצי כביש ולא בריצות המסלול, שהינן נפרדות לחלוטין.

אז שוב, מנסים באמצעות הכללים להגדיר גבולות של מידה לדבר הזה.

איציק 1 באוגוסט 2016

אני מבין, ועדיין לשלם לשישה גברים שיהיו עם אישה אחת זה אירוע הרבה יותר נדיר מאשר תשלום לשש נשים כדי שיהיו עם גבר אחד.
בכול אופן, אני מבין את הרציאונל, ולא מפריע לי שיקיפו אותה ויחזיקו לה את המיים, כל עוד לא מחזיקים לה את היד ועוזרים לה לרוץ. מבחינתי זה כמו הרצים האתיופיים שחוסמים את הרוח ואת הרצים האחרים. אם שם מותר לא מפריע לי שגם פה יעשו את העבודה עבור האישה. זו כמובן דעתי, וכנראה אני במיעוט.

איציק 1 באוגוסט 2016

האם קריטריון אולימפי חייב להיקבע בריצה נפרדת של גברים ונשים (עבור הנשים כמובן)?

shohat 1 באוגוסט 2016

זאת שאלה טובה. קריטריון אולימפי אכן יכול להיקבע במירוץ מעורב (פריז, טבריה, תל אביב, פרנקפורט, רוטרדם למשל)

איציק 1 באוגוסט 2016

תודה

שי 1 באוגוסט 2016

השכלתי, תודה על ההסבר

נחשון שוחט 31 ביולי 2016

אז אתה הוא Ivan Pedroso?! נעים מאוד להכיר. כבוד!

Ivan Pedroso 31 ביולי 2016

"כל מה שאני יודע על מרתון למדתי מנחשון שוחט"

כבוד זה לקבל תגובה ממך על הפוסט :)

austaldo 31 ביולי 2016

מצטרף למחמאות, פוסט ניפלא.

no propaganda 31 ביולי 2016

לדעתי השיא של קרטחבילובה וודאי השיא של גוינר גריפית ב100, צריכים להיות גבוהה יותר. מקומות 5-6 אם לא יותר גבוהה.

matipool 31 ביולי 2016

זה היה גם האינסטינקט שלי אבל אחרי בחינה נוספת של השיאים , אני כבר לא בטוח למעט להקפיץ את השיא של גריפית ג'וניור מעל הקפיצה לגובה ולרוחק למקום השביעי ואת של קרטכבילובה למקום העשירי ע"ח 4X400 .

נחשון שוחט 31 ביולי 2016

כושר עכשווי של סמאניה (שיא ליגת היהלום). אפשר לראות שהיא מסוגלת לרוץ מהר הרבה יותר.

https://www.youtube.com/watch?v=aVm3CjUsrSQ

no propaganda 31 ביולי 2016

בסופו של דבר זה עניין סובביקטיבי אבל לדעתי השיא ב100 מטר נשים לא ישבר לעולם, אלא אם כן יאשרו שימוש בסמים.
דבר נוסף שלא כל כך אהבתי בניתוח, זה היחס הגדול שניתן למי כרגע יכול לנסות לשבור את השיא, כשיש שיאים בני 20-30 שנה, זה לדעתי לא מייצג. חלק מבשיאים פה גם אם ישברו ייתכן שעוד לא נולדה האישה שתעשה את זה וליכולת של הספורטאיות הנוכחיות אין כ;ל כך קשר לזה.

עמי ג 31 ביולי 2016

הדירוג הוא סובייקטיבי –
אבל בסוף מה שיישבר בפועל – זה לגמרי אובייקטיבי.
לתחושתי השיא ב-100 נשים דווקא יישבר בימי חיינו, אולי אפילו ב-30 השנים הקרובות. סתם תחושה.

no propaganda 31 ביולי 2016

מסכים מאוד עם החלק הראשון. לגבי החלק השני כמו שאמרתי לדעתי ה100 לא ישבר לעולם

רומן 31 ביולי 2016

זה תנאי הכרחי בלהיות שמאלן נאור וליברל, לציין ליד ילנה יסנבייבה את המילה "הומופובית"? כאילו אחרת לא יפרסמו אותך?
אתה מתיימר לכתוב טור מקצועי על אתלטיקה ומה שיש לך להגיד על אחת האתלטיות הגדולות בהיסטוריה (שאגב גם כנראה התמודדה עם לא מעט גזענות כלפיה בהיותה לא רוסיה ) זה שהיא "הומופובית" על סמך ציטוט אחד שלה? אתה מתיימר להבין את כל הנסיבות, את כל המניעים? וכמובן שאלף ההתנצלויות אחר כך לא שיכנעו אותך, אתה עדיין מחויב לרשום "הומופובית" ישר אחרי יסנבייבה גם כשאתה רושם עליה 50 תוים.
אם הייתי העורך של יציע העיתונות/ספורט ברדיו היית מקבל ממני זימון, אתה נראה כמו מישהו שישתלב שם נפלא.
גם כן חובב אתלטיקה, חחח

Ivan Pedroso 31 ביולי 2016

אני שמח שאתה יודע עליי כ"כ הרבה דברים מהדבר האחד הזה. חלק מהדברים לא ידעתי בעצמי.

בעבר איסינבייבה הייתה אחת האתלטיות האהובות עליי ביותר. ואף אחד לא ייקח ממנה את ההישגים הכבירים שלה.

להתנצל תמיד אפשר אח"כ, גם מני פאקיאו התנצל על מה שאמר.

רומן 31 ביולי 2016

אף פעם בלהט הרגע במשחק כדורגל לא קראת למישהו בשם שאתה מצטער עליו?

austaldo 31 ביולי 2016

אתה בטוח לא אמרת שום דבר שאחר כך הצטערת עליו

ואם כבר מדברים על איסינבייבה, אז ההתנצלויות שלה באו כשהיה צריך להרגיע את האווירה לקראת סוצ'י, ועל זה שהיא הצדיקה את המעצר וההתעמרות בחברות "פוסי ריוט" היא לא התנצלה אף פעם. אז כן, אני לא קונה את ההתנצלויות שלה.

רומן 31 ביולי 2016

יפה שאתה מכיר אותי.
ולענייננו, איסנבייבה מועסקת עי הממשל הרוסי, הם מפרנסים אותה, אז לפני שאתם שופטים אותה בעיניים הליברליות והמתחסדות שלכם, תנסו אפילו לרגע להכנס לנעליים שלה, למי של נולד ולא חי ברוסיה אין באמת סיכוי לעשות את זה.
יסנבייבה דוברת של הקרמלין והיא אומרת בדיוק מה שמצופה ממנה.
כנל גם שאפולין (הביאטלוניסט השני הכי טוב בעולם) וקריאקין ששיתמודד על תואר אלוף העולם ועוד רבים וטובים.
כולם רוסים וכולם רוצים לחיות טוב ובכבוד, וחלק מעניין זה ליישר קו עם המעסיק שלך.
אז אל תבלבלו את המוח בבקשה

רטקסס 31 ביולי 2016

מעולה, אהבתי מאוד!
מחכה מאוד לחלק של הגברים.

אני אגב חושב שקפיצה לרוחק (בדומה לגברים) צריך לעלות יותר גבוה. לדעתי השיא לא שביר בעשור הקרוב.

בקשר ל100, לדעתי היריבות הג'מייקנית אמריקאית עוד לא הגיעה לשיא, אנחנו נמשיך לראות תוצאות טובות בשנים הקרובות ואכן מתישהו שבירה.

עמי ג 31 ביולי 2016

מצטרף למחמאות. טור מעניין.

לגבי 100 משוכות נשים – אמנם השיא של דונקובה היה עתיק, אבל בשנים האחרונות דגדגו אותו עם תוצאות קרובות של סאלי פירסון (21.29 ב-2011), בריאנה רולינס (12.26 ב-2013) ועוד שתי אמריקאיות מ-2015 עם תוצאות של 12.34 ו-12.35. גם קנדרה האריסון התקרבה אליו קודם עד כדי 3 מאיות.
כשכל כך הרבה מתחרות מתקרבות לשיא עתיק זה בדרך כלל סימן שהוא קרוב להישבר.
בגברים אגב היה נראה לפני שנתיים ששיא הגובה של סוטומאיור מאויים על ידי כמה מתחרים שהגיעו קרוב. אולי זה השיא הראשון במקצועות השדה של הגברים שיישבר.
בעניין שיאי גברים – לדעתי שיא הרוחק של פאואל הוא היציב היותר בטבלה (בניכוי שיאים שנקבעו עם ממריצים). הרמה רק יורדת שם עם השנים. ספרינטרים שהגיעו למקצוע בעבר (כמו קרל לואיס או ג'וינר קרסי) כבר לא מגיעים לשם.

יניר 31 ביולי 2016

אני מסרב לקבל את המחשבה שבלנקה ולאשיץ' לא תשבור את השיא בגובה, היא עוד תעשה את זה!
(אל תנסו לשכנע אותי עם טיעונים רציונליים)

matipool 1 באוגוסט 2016

בלאנקה מלכה !

Ivan Pedroso 31 ביולי 2016

אני מאוד מודה לכם על התגובות!

בתור מישהו שרק הגיב פה עד עכשיו (וגם זה מדי פעם ובעיקר בפוסטים על אתלטיקה) אני חייב להגיד שזאת חווייה מאוד מעניינת (ואפילו מלחיצה מעט) להיחשף פתאום כך שמה שאתה כותב פתוח פתאום לכולם. יצא לי כבר לפרסם את הדירוג הזה בפייסבוק למשל, אבל שם זה שונה כי מי שרואה את זה הם חברים שאתה מכיר אישית.

היות וזה דירוג שהוא מאוד סובייקטיבי, אחת המטרות שלו הייתה לייצר דיון. אני בד"כ מאוד נהנה לקרוא את התגובות בפוסטים פה, לפעמים אפילו יותר מהפוסטים עצמם.

no propaganda צודק, אני מודה שכושר נוכחי של ספורטאיות אכן היווה bias.

ובתור נקודה אחרונה: אני שמח שאף אחד לא מצא לנכון לנזוף בי על כך שהקולאז' המרהיב שהובטח בתחילת הפוסט לא נמצא בפוסט עצמו משום-מה. אין לי מושג למה זה :(.

אלכס דוקורסקי 31 ביולי 2016

מיכאל, יישר כח על הטור!!! מעניין מאוד.
נעים גם לדעת מי הוא Ivan pedroso.
לגבי "טיב" הסמים של האייטיז לעומת היום, לא יודע האם באמת היו איכותיים יותר או שמא הבדיקות היום (בדגש על מספרן ועל העיתוי שלהן), למרות הספקות שקיימים בדבר כשרותם של אתלטים רבים גם בזמננו, בכל זאת איכותיות מאשר אלה של שנות השמונים.

Ivan Pedroso 31 ביולי 2016

מסכים. זה מזכיר לי את הסרט 9.79* שהמלצת עליו באחד הפוסטים פה.

איציק 31 ביולי 2016

מיכאל Pedroso,
אחלא פוסט. יש כמובן דירוגים שונים וכל אחד היה מדרג אחרת, ועדיין נראה די בברור שרוב השיאים ה"על מותיי" הם כאלו שדי ברור שהספורטאיות השתינו עלינו ממקפצה, ובשתן היה יותר סם מאשר כל חומר אחר. אלו מקומות 1, 2, 3. אני גם היתי שם שם את 9. למרות כל הרצון, לא רואה את זה בקרוב (קרוב, זה ימי חיי נכדי שעוד אין לי). מצד שני, תמיד יכול להגיע איזה בימון נשי ולהעיף אותנו לשיאים חדשים, או שימוש בקוקטלים חדשים שאפילו ד"ר רוסנובסקי לא שמע עליהם.

קרל לואיס 31 ביולי 2016

את כל השיאים אפשר לשבור…חוץ מאת השיא של האחד והיחיד מייקל גונסון ב400 מטר. גם עוד 50 שנה אף אחד לא יצליח להתקרב אל ריצה בסביליה שמבחינה ביו מכנית הייתה מושלמת!!!!

דן דן 1 באוגוסט 2016

זה מה שאמרו (ביותר החלטיות) על השיא שלו ב 200, ואז הגיע בולט.., תמיד יכול להגיע עוד בולט למרחק הזה, אז never say never

פורד פרפקט 31 ביולי 2016

פוסט נהדר. גם אני מחכה לפוסט המקביל של הגברים ולפוסט של המעבדות הטובות בעולם לגילוי סמים.
חוצמיזה האם יש מישהו שירים את הכפפה ויעשה פוסט דומה לשיאי השחייה למשל?

THEBADAPP 1 באוגוסט 2016

טור מצוין, מחכה לשני.

אין טעם לעשות טור דומה בשחיה, אין לדעתי אף שיא שנקבע לפני 2008.

אלון 1 באוגוסט 2016

דווקא בשחייה בעיקר בגברים בעידן החליפות נוצרו כמה שיאים בלתי שבירים בשים הקרובות שאנשים לא ממש מתקרבים אליהם כמו השיא של הגרמני(בידרמן?) ב200 חופשי או השיא של פלפס ב400 מ.א

Ivan Pedroso 1 באוגוסט 2016

מה שהכי מדהים אותי בשיאים של השחייה זה השיא של איאן ת'ורפ ב-400 חופשי, שגם בעידן החליפות נשבר רק במאית אחת בלבד ע"י בידרמן. כאילו, אילולא המאית האחת הזאת זה היה השיא היחיד כיום שנקבע לפני 2008…

איציק 1 באוגוסט 2016

זו לא חוכמה גדולה, טורפ שחה עם סנפירים.

austaldo 1 באוגוסט 2016

אגב, השיא של פלפס ב 400 מטר מעורב אמנם ניקבע בעידן החליפות אבל ספציפית במישחה הזה פלפס (וגם לוכטה) שחה בלי חליפה או יותר נכון, רק עם החלק התחתון והפחות משמעותי של החליפה. 4:03:86 זה זמן הזוי, בריו זמן של 4 שניות יותר מהשיא הזה יספיק לזהב …

austaldo 1 באוגוסט 2016

כן, אבל יש לא מעט שיאים שנקבעו אחרי עידן החליפות, כולל השיא היחידי ששרד את עידן החליפות (השיא של כריסטינה אגרסגי האלוהית ב 200 מטר גב שמיסי פרנקלין שברה בלונדון)

oded 1 באוגוסט 2016

טור מעולה
תודה

Zak 1 באוגוסט 2016

פוסט נהדר, תודה!

Yavor 1 באוגוסט 2016

מהרשימה הנ"ל אפשר להבין שיש 22 מקצועות אתלטיקה (23 עם ההליכה). כמה משחים שונים ישנם?

איציק 1 באוגוסט 2016

הליכה נדמה לי יש 2, ל-20 ק"מ ו-50 ק"מ.
שחייה:
חתירה – 50, 100, 200, 400, 1500 (800 נשים)
גב – 100, 200
חזה – 100, 200
פרפר – 100, 200
מעורב – 200, 400
שליחים – 4X100 חופשי, 4X400 מעורב, 4X200 חופשי
16 משחים לגברים, יש גם 16 משחים לנשים
בנוסף יש בשליחים – 4X100 חופשי (2 גברים ו-2 נשים) וכנ"ל 4X100 מעורב
יש עוד משחה ל-10 ק"מ במים חופשיים.

Yavor 1 באוגוסט 2016

לפי מה שרשמת יש 17 או 18 משחי גברים (יש להם 800?). פלפס זכה ב-8 מהם באחת האולימפיאדות – מדהים פשוט.

איציק 1 באוגוסט 2016

אין 800 גברים ואין 1500 נשים.

איציק 1 באוגוסט 2016

אלו משחים של אליפות עולם אך לא משחים אולימפיים, ממש כמו המשחים ל-50 מטר פרפר, גב, וחזה.

Ivan Pedroso 1 באוגוסט 2016

אצל הנשים אין תחרויות הליכה ל-50 ק"מ באליפויות עולם/אולימפיאדות.

לגבי השחייה – זה מוזר, זכור לי שדיברו על להשוות לגמרי את המשחים של הגבירם והנשים והנשים היו אמורות לשחות גם 1500. מה קרה עם זה?

איציק 1 באוגוסט 2016

זה קיים באליפויות עולם ונדמה לי אליפויות אירופה. נראה לי שבאולימפיאדה לא ישנו משתי סיבות:
1. 800 לא יבטלו כי זה חלק מהקלאסיקה של המשחים האולימפיים.
2. משחים חדשים לא יוסיפו כי אין מספיק מדליות. עד כמה שאני זוכר, באולימפיאדה יש מספר מוגדר של מדליות. לכן, כאשר מוסיפים ענף, תמיד מורידים ענף (או כמות מדליות בענפים אחרים) כדי לשמור על איזון מבחינת המדליות. אני לא מבין את הקשיחות הזו, אבל עד כמה שזכור לי, זו הסיבה. היה מאבק די גדול להכניס 50 מטר חתירה (גברים ונשים) כי היה צריך להחליט ממי לוקחים שתי מדליות.

Ivan Pedroso 1 באוגוסט 2016

:-(

בכל מקרה, תודה על המידע.

red sox 1 באוגוסט 2016

פרמטר אחד שלא נלקח בחשבון במדד 'שבירות' השיאים הוא שכיחות התחרות.לעומת מיקצים ומקצועות שנוכחים בכל תחרות, ישנם אחרים שמתקיימים רק בסביבה מאוד ספציפית. בהקשר הזה, שיאי השליחי הם כמעט בלתי שבירים ולו בשל העובדה שברמות הגבוהות הם מתקיימים כמעט רק באליפויות יבשתיות, באליפויות עולם ובאולימפיאדות.

יניר 1 באוגוסט 2016

אבל זה תמיד היה ככה, לא? וזה אמור לאזן את זה ולהפוך אותם לפחות איכותיים יחסית

red sox 1 באוגוסט 2016

ראשית, בעבר כבר נשברו שיאי שליחים בכל מיני 'מפגשים' בינ"ל שנועדו במידה רבה לצורך שבירתם.
אל תזלזל באיכות הנדירה שבחיבור 4 רצי עילית לריצה, ולתוצאה, אחת. זה שהחיבור הזה קורה לעיתים נדירות לא מפחית מהאיכות שלו.

Yavor 1 באוגוסט 2016

בהקשר השליחים: האם ניתן לקבץ רביעייה שאינה בת לאום אחד? זה עשוי להקל על שבירת השיאים.

Ivan Pedroso 1 באוגוסט 2016

אפשר, זה קורה לפעמים בתחרויות שהן לא בין מדינות (כמו דאימונד ליג וכו').

עומר 12 באוגוסט 2016

והנה שיא מספר 6 נשבר! על ידי איאנה – כמו שהימרת.

Ivan Pedroso 12 באוגוסט 2016

בחיים לא הייתי חולם שזה יקרה עכשיו!

גם תרנגול עיוור צודק פעמיים ביום :)

Comments closed