שמאל. אני – טל סיון

בגיל שלושים, אחרי ארבע עשרה עונות פרמיירליג שכללו הצלחות היסטריות (והיסטוריות) וגם כאב, הפך הקשר הימני ג'יימס מילנר (דאז הכשרון האנגלי הצעיר טוב ביותר ואף לתקופה הצעיר ביותר שכבש שער בפרמיירליג) למגן השמאלי המבטיח בממלכה.

את ג'יימס מילנר כולכם מכירים, הקשר האנגלי האפור שתמיד נלחם עד טיפת הדם האחרונה ועד לשריקת השופט, ההוא שנותן את כל הנשמה ומעט מעבר לה על המגרש.

בקיץ שעבר השלים מילנר מעבר חופשי לליברפול שגרר בחובו המון מבטים תמוהים- האם זה השחקן שליברפול צריכה? למה ליברפול לוקחת שחקן אחרי שיאו? וכמובן: "זה הפיצוי על סטיבן ג'רארד?", המון שאלות שנשאלו, חלקן בגיחוך על ידי התקשורת, אוהדים יריבים וחלקן הקטן אף בחשש מפי אוהדי ליברפול. ואכן, היה נדמה כי הנה, אחרי תקופת סוארז המטריפה וחותם לעידן ג'רארד הסוחף והמרגש, הביאו לליברפול את ובכן, השחקן הכי משעמם בליגה.

*

ג'יימס ענה לכולם על המגרש, בהגיעו בעונה שעברה מונה לסגן הקפטן של הנדרסון שנפצע לרוב העונה. בשל כך כיהן כקפטן לא מעט משחקים, בעונה כולה תרם שבעה שערים וארבע עשר בישולים, חלקם המכריע- מכריע. תשאלו את דורטמונד.

העונה נגמרה באקורד צורם, כאשר ליברפול איבדה יתרון מול סביליה והפסידה את גמר הליגה האירופית, כאשר אחת המטרות העיקריות לביקורת הייתה עמדת המגן השמאלי בראשות אקס סביליה, אלברטו מורנו.

ג'יימי קראגר, אחד מיקירי המועדון המכהן כיום כאחד הפרשנים הבכירים של רשת סקיי ובחייו הפרטיים נחשב לאושיית טוויטר, אף פנה ברשת לכל מאן דבעי: "יורגן, ועדת רכש, מישהו בבקשה תחתימו מגן שמאלי מז****", זו אכן הייתה התחושה על גדת המרסי, אין מגן שמאלי, יש תקציב ויש את קלופ, הגיע הזמן לשבור שמאלה.

היו שמועות לגבי יונאס הקטור, אך נאמר כי דרישת קלן היא מוגזמת, אבל קלופ היה משוכנע. יש לי מגן שמאלי, יש לי את אלברטו מורנו ואת ג'יימס מילנר.

יש שמועות שעדיין שומעים במאדים את הדי הצחוק של תקשורת הספורט העולמית להכרזה הזו, אבל דבר אחד ודאי- כל המלגלגים האדימו.

*

תחנת הכוח ע"ש ג'יימס מילנר, הקשר הימני המשעמם (שאוהדי סיטי כבר הודו בגעגועים עזים אליו), עבר להיות מגן שמאלי ולעזאזל- הוא פורח שם.

שבעה מחזורים בלבד לתוך הליגה, כשאת אגפי שמאל בליגה שורפים שמות כמו קולארוב הפנטסטי, מונריאל בפתיחה מסחררת, דני רוז היציב, לוק שואו ועוד רבים וטובים (שרובם עלו הון תועפות, כיאה לשוק ההעברות ולעמדה הבעייתית), ג'יימס מילנר מעמיד נתונים שקשה להתווכח עמם.

עם שני תיקולים, יירוט ושלושה קלירנסים בממוצע למשחק- כמו גם הכי מעט עבירות מבין שחקני העמדה, מילנר נכנס די מהר לעניינים (כמובן שיש עדיין מקום לשיפור). הגדולה היא דווקא למעלה, המבוגר האחראי של ליברפול הצעירה (לצד הנדרסון בן העשרים ושש  בפתיחת עונה פנומנלית) הוא הפנדליסט של ליברפול, מחזיק בארבעה שערים ובישול בשישה משחקים שכללו את הלונדוניות הבכירות בחוץ, אלופת אנגליה לסטר סיטי, ועקב אכילס של ליברפול, הקבוצות ה"קטנות", ברנלי, האל וסוואנסי.

*

בגיל שלושים ג'יימס מילנר לא רק משלים מעבר אגף ותפקיד, הוא גם משלים בצורה נפלאה את הפאזל עליו עמל יורגן קלופ במלווד ואנפילד- הקבוצתיות.
הערך המוסף של השחקן שצריך לשבור רגליו כדי לעצור ריצתו (מפלגה בה שותפים גם הנדרסון וללאנה), הבגרות בקבלת ההחלטות והידע כיצד לעזור לחבריו על המגרש- בעיקר בפיגור הן תכונות שלא יסולאו בפז. ואכן, הן לא סולאו. הקשר האנגלי שניפק ערימות מספרים לצד הנהגה בשעות קשות בעונה שעברה והמגן שקובר את כל הספקנים העונה הגיע לגדות המרסי בחינם. העברת בוסמן הם קוראים לזה (ויסלח לי ז'אן מארק), אבל פשוטו כמשמעו בוס. מן.

בעניין הלגלוג מהיריבות ומהתקשורת- הכסף שנשפך בקופות הכרטיסים ובהסכמי השידורים האדירים מתמצה לרגע אחד בו "בורינג מילנר", אותו מילנר המשעמם ניצב מול כדור שיכנס לשער בדקת משחק מאוחרת, חוגג עם ילדי קלופ וחוזר בריצת אמוק לאגף, תוך שהוא הופך בגיל שלושים לאחד הברגים העיקריים במכונה הכי מלהיבה בליגה האנגלית.