גנטיקה – שחר ברוקנר

על המחזור הקרוב בליגה הספרדית

מחזור מעניין בפתח. סוף השבוע הקרוב מביא איתו עניין רב מבחינת צמרת הליגה הספרדית שבמרכזו מספר קבוצות שמנסות לעצב את עצמן מחדש. ראשונה תשחק ברצלונה שתצא בשבת אחרי הצהריים למשחק חוץ קשה במסטאייה התלול והעיקש. אמנם ולנסיה רחוקה מלהבריק, באמתחתה רק תשע נקודות משמונה משחקים וכזכור היא גם החליפה את פאקו, אבל משחקים מסוג זה נוטים לפעמים להעיר ולנער כבוד אינהרנטי שטמון בדנ"א של קבוצה גדולה כמו ולנסיה. ברצלונה אמנם מגיעה עם מומנטום חיובי מהשחיטה של סיטי, אבל עם כמה צלקות: פיקה, שהפך בשנה האחרונה לאס אמיתי במשחקים הגדולים, כזה שתמיד שם את הרגל/מצח כשצריך אותו, ייעדר לשלושה שבועות. בנוסף, אקס ולנסיה המצוין ג'ורדי אלבה גם הוא בחוץ לשבועיים עקב מתיחה בשריר – מה שמשאיר את אנריקה עם חורים בהגנה וככל הנראה יכריח אותו לפתוח עם ג'רמי מת'ייה הצרפתי שזוכה לביקורות רבות. כמובן שהמשחק הזה עדיין תלוי בברצלונה ובשלישיה הקדמית שלה – אך מי שראה את כל המשחק מול סיטי יודע שהתוצאה קצת משקרת – ברצלונה מציגה הגנה מאוד לחיצה שמתעקשת לשחק בפסים קצרים – אמנם מדובר בקבוצה הטכנית בעולם, אך עם אלפי עטלפים ביציע שדוחפים את הקבוצה – ולנסיה תנסה להתנפל על ההגנה הפצועה של ברצלונה מהדקה הראשונה (בדיוק כמו שעשתה בהצלחה סלטה ויגו לפני כמה שבועות).

*

עוד שחקן ששווה התייחסות מיוחדת לקראת המפגש המסקרן הוא החלוץ פאקו אלקאסר שהגיע מהעטלפים לברצלונה. אלקאסר הוא עוד נציג של תהליך השינוי שעברה ולנסיה בעשור וקצת האחרונים, מאז שנותיו היפות והמבטיחות של רפא בניטז במסטאייה. מקבוצה שמושכת את הכוכבים הספרדים הגדולים ביותר (בתקופה דאז: ויסנטה, חואקין, מרצ'נה ועוד) היא הפכה לסוג של ספקית למועדונים הגדולים (ובמיוחד לברצלונה). תמיד מדברים על מועדונים כמו אייאקס או ספורטינג ליסבון כמו מועדונים שמספקים כישרונות לצמרת האירופית אך נראה שמקומה של ולנסיה במועדון המתסכל הזה מובטח; בחינת השמות שגדלו בולנסיה, עזבו אותה וכיכבו במועדון גדול אחר היא מפתיעה ומראה איזה קבוצה יכלה להתפתח שם אם היו קצת יותר מזומנים בקופה.

הנה אחד-עשר שחקנים, כולם הגיעו לולנסיה בגיל צעיר או גדלו בה, שיכולים להוות קבוצה מצוינת בכל ליגה בעולם: מיגל אנחל מויה (אתלטיקו מדריד), ג'ורדי אלבה (ברצלונה), ניקולאס אוטמנדי (סיטי), שקודראן מוסטפי (ארסנל), חואן ברנאט (באיירן מינכן), דויד סילבה (סיטי), חואן מאטה (יונייטד), איסקו (ריאל מדריד), אנדרה גומש(ברצלונה) דויד וייה (כרגע בניו יורק, אבל בשיאו – עבר לברצלונה), פאקו אלקאסר (ברצלונה). על הספסל יישבו שמות נוספים כמו מת'ייה, חואקין וראול אלביול.

מדובר בקבוצה שיכלה להיות מעצמה ספרדית אמיתית (וכפועל יוצא, עולמית) לולא הייתה משחררת כל כך הרבה שחקנים. כשלפני מספר שנים הגיע המיליארדר האסייתי פיטר לים הייתה תחושה שהנה מחזירים עטרה ליושנה – המועדון יהפוך עורו מחממת גידול למפעל תארים – אך בפועל, מספר החלטות תמוהות שבראשן מינויו של הפרשן המצוין גארי נוויל למאמן הורידו את מפלס האופטימיות.

*
אלקאסר מעניין מסיבה נוספת, המעבירה אותנו למשחק הבא בתור: בדיוק עשרים וארבע  שעות אחרי המפגש במסטאייה, תארח סביליה המצוינת את אתלטיקו מדריד. גם כאן הדנ"א של הקבוצות והשינוי שהן מנסות להשלים הוא מרתק. בתחילת הקיץ הקודם היה נראה שתקופת הזוהר שבה נמצאת אתלטיקו מדריד עלולה להסתיים – הקבוצה בדיוק הפסידה את גמר ליגת האלופות בפעם השנייה מול יריבתה העירונית והחלו דיבורים על כך שדייגו סימאונה מרגיש כי מיצה את עצמו ושוקל לעזוב לאינטר. עם כל הכבוד האדיר שיש לגריזמן, גודין, אובלק ושאר החברים – אין ספק כי דייגו סימאונה הוא הוא כולו הדנ"א של אתלטיקו– מאמן שלקח קבוצה חבוטה, שהייתה אוספת תבוסות במשחקים גדולים ומתגאה רק בחלוץ העל המתחלף אצלה, והפך אותה למעצמה אירופית אדירה ולקבוצה מרגשת. עזיבה שלו אמנם לא תרסק את הקבוצה, אבל קשה להאמין שהמועדון היה מצליח למצוא תחליף הגון לפצצת האנרגיה והמוטיבציה הזו. לבסוף, סימאונה נשאר – אך התנה את הישארותו בחיזוק הקבוצה – שני השמות הבולטים שהגיעו היו ניקולאס גאיטן המצוין שהגיע מפורטוגל וגמיירו שנדד מסביליה. גמיירו בינתיים התאקלם בהצלחה יחסית אך צריך לזכור שבשלבים מוקדמים יותר הוא היה מועמד בכיר להגיע לברצלונה. אלקאסר למעשה, היווה את ההעדפה השלישית, כאשר גם וייטו המוכשר מקדים אותו. כמובן שאתלטיקו לא "ניצחה" את ברצלונה במירוץ להחתמת גמיירו, זה היה החלוץ עצמו שהבין שגם בשיא הקריירה, פשוט אין לו מה לחפש בשלישייה הקדמית המטורפת של ברצלונה ושאת סוארס הוא לא יחליף לעולם. בגלל זה הבחירה של אלקאסר די מוזרה – גם הוא חלוץ בשיא, פותח בקבוצה גדולה יחסית ומעדיף לעבור לאופציה מובהקת של ספסל, לאסוף פירורים וגם לאבד גובה במאבק די פתוח על החולצה הפותחת של חלוץ נבחרת ספרד.

*

סביליה גם היא מציגה ניסיון לשינוי מעניין ולקפיצת מדרגה לליגה של הגדולות. אחרי שגרמה לליגה האירופית להיות מפעל מיותר (שלוש זכיות רצופות) נאלצה הקבוצה להיפרד מהמאמן המצליח שלה אונאי אמרי שעבר לפריז. בזמנו, בנה אמרי קבוצה ממושמעת, צנועה, חזקה ולוחצת, שיודעת לשמור על הכדור ולשלוט במשחקים גם מול הגדולות. היה במועדון מין שקט כזה וחוסר לחץ שמבטיח הצלחות – ואלו אכן הגיעו. הפרידה מאמרי סימלה פרידה גם מהשקט היחסי הזה וסביליה התחמשה בכמה שחקנים מניאקים כאלו, ילדים "רעים"  שאמורים להתאחד לקבוצה בסגנון ה Suicide Squad,  הגיע סמיר נאסרי הבכיין המוכשר, גאנסו הפרימדונה הברזילאי, בן יידר הכעסן שהיה מועמד גם לארסנל, גבריאל מרקאדו הכסחן ומתיאס קראנביטר הפיטבול שמאוד מזכיר את מסצ'רנו של ליברפול ועוד.

סביליה הכניסה רוע חיובי ובינתיים זה עובד מצוין כשהיא ממוקמת חזק  בצמרת עם נקודה מעל ברצלונה. המקרה של סביליה מעניין כי לדעתי המועדון הזה מציג עבודה חלומית מבחינת ניהול: רגוע ושקט עם התנהלות כלכלית רגועה, עם הבנה שיש תהליך, קהל תומך, הצלחה הדרגתית וכדורגל יפה. נראה שסביליה מיישמת את הטקסטבוק של בניית קבוצה בריאה ויהיה מעניין לראות אם היא תצליח לעשות את הקפיצה שקבוצות רבות בסדר הגודל שלה מנסות או ניסו לעשות ולא הצליחו (טוטנהאם, ולנסיה, ליברפול, רומא ונאפולי) – ממועדון חביב, עם כדורגל חיובי לאימפריה אמיתית שבאמת מאיימת על הגדולות ביבשת ומכוונת לתארים.

*

המשחק האחרון של ערב יום ראשון יפגיש את ריאל מדריד עם אתלטיק בילבאו בברנבאו שבמדריד. נראה שמבין הקבוצות הגדולות בספרד, ריאל עוברת, או לפחות מנסה לעבור, את התהליך המשמעותי ביותר – בעוד שברצלונה תתעופף ותרקוד עד יומו האחרון של מסי ואתלטיקו תפרק ותחסל עד לכתו של סימאונה– ריאל נמצאת בתקופת מעבר שתוצאותיה לא ברורות. הקבוצה מציגה שני סגנונות, שתי הוויות וצורות גישה לכדורגל – גישה אחת, שהיא ללא ספק המוכרת יותר – מוצגת על ידי השלישיה הקדמית. בייל רונאלדו ובנזמה, שלושתם כוכבים, מוחצנים, כישרוניים מאוד ומקומם בהרכב מובטח גם אם יסריחו את הדשא משחק אחרי משחק. אלו ה"גלאקטיקוס" שאוהבים להציג בריאל ובאמת מדובר בשחקנים מאוד מוכשרים.

עם זאת, אין להשוות את השלישייה הזו לזו של ברצלונה שנראית מחוברת באמת, לא רק ברמת הכדורגל אלא ברמה האנושית הבסיסית ביותר, של הנאה מהצלחה של האחר ופרגון כדרך להצלחה. אמנם השלישיה הזו היא הייצוג, אך עוד שחקנים במועדון מחוברים להוויה הזו כמו חאמס ומרסלו. לא מדובר כאן רק בפאן שלילי – רונאלדו כל כך גדול רק בגלל האופי הבלתי מתפשר והאנוכי שלו – גם חאמס יכול להיות כוכב אילולא ניסיונותיו להראות כי כל שער שלו ייראה כאילו נלקח מפיפא, אך נראה כי הדבר מקרין על הקבוצה כולה ופוער סדקים ביכולת של הקבוצה לנצל את מלוא הכישרון שלה.

ההוויה השנייה במדריד מיוצגת ע"י הקישור –מודריץ' קרוס וקאסמירו, גם כאן מדובר בשחקנים מהרמה הגבוהה ביותר, אך נראה שהם מבינים שבלי הקבוצה הם פשוט לא יצליחו. קרוס שידרג את עצמו בשנה האחרונה והפך לקשר 50-50 שלם ואיכותי, מודריץ' הוא שחקן של פעם בדור וקאסמירו עשה קפיצת מדרגה מדהימה והשתלט על הקישור האחורי. הקישור הזה מקריב, נותן המון עבודה שחורה ובעיקר עובד בשני צידי המגרש כדי שהחברה מקדימה יוכלו לחגוג. גם כאן הקישור הוא רק הייצוג – דני קרבחאל, פפה, מוראטה ולוקאס ואסקז גם הם חלק מהשחקנים שבאים לירוק דם בכל משחק.
*
המאבק הזה בין שני הסגנונות הוא משהו שיקבע לאן ריאל תצליח להתפתח כקבוצה – אין ספק שיש שם כשרון בשפע, ספסל עמוק ואיכויות גבוהות, אבל נראה כי זידאן עדיין לא מצא את הנוסחה שנותנת שקט לקבוצה. בייל נראה כבוי ולא מזכיר את גיבור העל שראינו ביורו (באמת תצוגה בלתי נשכחת), רונאלדו מרבה לכעוס ולצבור תסכול, דבר שמקשה עליו להציג כדורגל איכותי על פני משך זמן. קארים בנזמה נראה כמו מקרה קלאסי בו השחקן משתתק נוכח התחרות על ההרכב– בתקופת מוריניו הייתה לבנזמה תחרות עם היגוואין על ההרכב ושהיגוואין עזב אמרו שעכשיו בנזמה יפרח – עונתו האחרונה אכן הייתה טובה אבל עכשיו שמוראטה הנמרץ חזר – נראה שבנזמה שוב מתחיל לקפוא. ההבדל בין שני השחקנים הללו הוא כל כך מהותי, כל כך נראה לעין שקשה לראות איך בנזמה יכול להמשיך לפתוח. מוראטה הוא פצצת אנרגיה שלא מפסיקה לרוץ וללחוץ ולהילחם, הוא פחות מוכשר מבנזמה אבל הצרפתי אדיש, קפוא ופשוט מעצבן ונראה שרק מדינת מוצאו משאירה אותו בהרכב. נראה שגם זידאן עצמו מצוי בקונפליקט המדרידאי הזה – הוא זה שהביא את הילדים הלוחמים שעכשיו מתדפקים על דלתות ההרכב, הוא זה שהאמין בקרבחאל וגם בקאסמירו אבל בינתיים, נראה שהוא לא מצליח להכתיב את רצונו באופן מלא.

חמש דקות ממוזיאון חיל האוויר בחצרים
הליגה נפתחת - מזרח - 30 משפטים על 30 קבוצות (וגם החמישיות והימור שלי)

23 Comments

נמרוד איתן 21 באוקטובר 2016

פוסט מעניין.
נגעת בנקודה הנכונה לגבי ריאל. המשחק כרגע לא זורם, לא ברור מה מנסים לעשות וכשאין את קאסמירו ומודריץ' אז גם פגיעים מאוד בחלק האחורי.
בייל שחקן טוב אבל הוא לא בלבל של MSN ורונאלדו. יש לו יכולות ומהלכים טובים ויעילים אך הוא לא יציב. גם רונאלדו וגם בנזמה לא התאוששו מהפציעות שלהם עדיין ולא נראים טוב. ונשאלת השאלה באמת איך לעזאזל מוראטה לא פותח. הוא כ"כ יותר טוב מבנזמה כרגע ומוסיף הרבה לחץ ומהירות וטירוף למשחק שזה באמת לא ברור.

שחר ברוקנר 22 באוקטובר 2016

אני לא מסכים בקשר לבייל, ביורו ראינו שכאשר הוא מרגיש שהקבוצה על הגב שלו הוא עושה הכל מהכל. ההרגשה שלי היא שבריאל הוא לא מרגיש ככה. קצת ביישן כזה ומתחבא בצל של רונאלדו

שמעון 23 באוקטובר 2016

בייל לא ברמה שלהם? בייל שחקן מדהים שיש לו הכל מהירות טכניקה מסירות משחק ראש פיזיות, הוא השחקן מס 2 של ריאל בלי תחרות ובדרך להיות מספר 1, שחקן מדהים.
בייל לא מתחבא בצל של אף אחד הוא עושה לא פחות מרונלדו.

kirma der faux 21 באוקטובר 2016

כל הכבוד על הרמת הכפפה ועל הניתוח המעניין.

יכול להיות שרונאלדו מתקרב לשלב הנימני בקריירה שלו?

dk 22 באוקטובר 2016

לפחות כבר 3-4 שנים עמוק בתוך הנימניזציה :(

ד"ר רזי הופמן 21 באוקטובר 2016

הבעייה הגדולה של ריאל היא הפציעה של לוקה. כשלוקא בריא זו ריאל של תחילת העונה והנצחונות הרצופים, כן, גם בלי רונאלדו..

מיכאל 21 באוקטובר 2016

מצטרף לתודה על הרמת הכפפה. כיף ומעניין לקרוא.

טרנטה 21 באוקטובר 2016

תודה רבה. הופעה טובה מאד. עכשיו רק צריך לשמור על יציבות :)

ק. 21 באוקטובר 2016

מצטרף למברכים. ניתוח יפה
מה שכתבת על ולנסיה תופס גם על סביליה – מחלקת סקאוטינג טובה (גם אם אולי השמות לא ברמה של אלה של ולנסיה לגמרי) שבתוספת אימון טוב ושקט תעשייתי+אצטדיון בייתי מצליחה כל פעם מחדש אחרי שמרוקנים אותה.
מודריץ' באמת מאד חשוב לריאל אבל גם קסימיירו בשיטה של זידאן, שאותי (בלי קשר לתיעוב הספורטיבי כלפיהם) מאד מאכזב. לפניו, אנצ'לוטי שיחק עם די מריה / חאמס לצד מודריץ' וקרוס, הזהירות הזאת בולטת בעיקר במשחקים מול קבוצות טובות מאד (לא שנתקל בכאלה בצמפיונס ליג עד הגמר ).
מסכים לגבי מוראטה. מת על השחקן הזה.
לבארסה יהיה קשה גם בלי סרג'י רוברטו וגם בלי אלבה, אבל מקווה שהוא יפתח עם אומטיוי ומסצ'רנו ולוקא דין רק לא עם מתייה (מצידי שיעלה מגן שמאלי מלה מאסייה )

שחר ברוקנר 22 באוקטובר 2016

זידאן זהיר, אבל זה לאו דווקא מפחדנות. כשבניטז עלה לקלאסיקו עם קאסמירו על הספסל הוא חטף רביעייה (כאשר שלושה הגיעו בלי שמסי היה על המגרש). עם כל הרצון לעשות הרכב פיפא כשרוני, קבוצה שרוצה לרוץ לאליפות חייבת את הגרזן הזה.

ק. 22 באוקטובר 2016

בניטז עשה עוד כמה שטויות במשחק הזה, לכן השוויתי להרכבים של אנצ'לוטי עם די מאריה וחאמס במקומו, שאמנם כהרגלו, פחות הצליח בליגה, אבל הכדורגל היה יותר איכותי בעיני וגם הביא את הלה דסימה

שחר ברוקנר 22 באוקטובר 2016

אין ספק שהכדורגל היה יותר איכותי אבל היו לזה כמה סיבות נוספות – שלד ההרכב המרכזי היה בריא לאורך זמן, חאמס היה עם הרבה ביטחון בעצמו (עובדה חשובה מאוד לשחקן כמוהו) ובייל היה עם שיער קצר וכפועל יוצא – שחקן הרבה הרבה יותר משמעותי.
קישור בסגנון קרוס מודריץ' חאמס כאשר קרוס משחק את האחורי כבר נוסה מספר פעמים ולא כל כך הצליח במשחקים קשים. אני חושב שקאסמירו מאזן את כל ההגנה ומשחק המעבר של ריאל ולפתוח איתו לאו דווקא מעיד על פחדנות, אלא יותר על איזון.
הפחדנות של זידאן, אם אפשר לקרוא לזה ככה, מגולמת דווקא בהרכב ההתקפה – בנזמה חייב לשבת קצת וגם רונאלדו ובייל חייבים להבין שאם הם לא משחקים טוב, האופציה להחליפם קיימת.

שמעון 23 באוקטובר 2016

מוראטה שחקן ענק, לא יודע איך זידאן הטמבל הזה נותן לבנזמה הפח לשחק במקומו. מוראטה כמה דרגות מעל בנזמה הפח.

יוני (המקורי, מפעם) 22 באוקטובר 2016

כיף שהרמת את הכפפה. נקודות מעניינות.

שי ס. 22 באוקטובר 2016

גיסנו, אחי, פוסט מעולה, תודה!

עומר מ. 22 באוקטובר 2016

פוסט מעולה וניתוח מצוין. סביליה בעייני יכלה להרכיב אפילו קבוצה טובה יותר מולנסיה. ההמשכיות במועדון שייכת למנהל המקצועי מונצ'י שמייצר שם המשכיות, שיטה ומערך סקאוטינג מהטובים בעולם, במיוחד לשחקנים דרום אמריקאים
בתדירות שמאמנים מתחלפים היום בכדורגל, וברמה הגבוהה שנדרשת מקבוצות כדי רק לשמור על מעמדן, החשיבות של מנהל מקצועי רק תלך ותגבר

אורי 22 באוקטובר 2016

נהנתי לקרוא תודה

מאנו 22 באוקטובר 2016

מחזור מטורף. לדעתי ברצלונה תנצח במסטאייה. לריאל, לעומת זאת יהיה קשה בבית נגד בילבאו, וסביליה נגד אתלטיקו מדריד יהיה משחק מטורף, שבו אי אפשר לצפות מה הולך לקרות.

אסף THE KOP 22 באוקטובר 2016

ברוך הבא וטוב שיש לאוהדי הכדורגל הספרדי אכסניה חדשה. קצת פאתטית הייתה הבכיינות שלהם בנושא עד כה…
ולגבי אימפריות וכו', רק רציתי להזכיר שבמפגש האחרון בין ליברפול לברצלונה זה נגמר עם רביעייה…

שבת שלום.

זיקו 22 באוקטובר 2016

כמה בראש צריך לקבל הכדורגל האנגלי מהספרדי על שילמדו להוריד את הראש ולהודות בעליונות המוחלטת של הספרדים??
מי ששולט בפרימיר המצחיקה זה שחקנים ספרדים סוג ב'. רק תדמיינו מה היו עושים שמה כל מיני סוג א'.
ודרך אגב, אם שלושת הספרדיות הבכירות עוברות לאנגליה, הן יזכו באליפות כבר במרץ.

ד"ר רזי הופמן 22 באוקטובר 2016

נצל"ש

איזה ניצחון של מילאן על יובה. מזכיר את הימים הגדולים כשמשחק כזה היה הטופ של הסרייה A. מילאן מתחילה לעשות קולות שמזכירים את העבר המפואר וזה בלי השקעות מופרזות. איזה דור צעיר ומוכשר ושוער אחד מיוחד ופנתרי , דונהרומה שמו, שמתחיל להזכיר קצת את בופון. הגול של לוקאטלי הזכיר קצת את זה של בן חיים. כדור שאי אפשר לעצור.

שמעון 23 באוקטובר 2016

כאוהד מילאן לצערי אני לא אופטימי כמוך, עזוב את זה שהליגה האיטלקית חלשה ברמות היום כסף קונה הכל, הצעירים של מילאן נחמדים אבל זה לא השחקנים שיביאו אליפויות וגביעי אירופה. היחיד שם שבאמת בדרך להיות כוכב על זה ניאנג, הוא כמו איילה ועם הגול והפיזיות שלו הוא לא אמור לאכזב אבל בשנייה שיהיה טופ הוא יימכר לגדולות עם הכסף.
אולי לסינים יש תכניות אחרות ויזרימו הרבה כסף. אני מקווה שפברגאס לא יגיע נמאס מהזקנים האלו בסוף הקריירה.

אהד 23 באוקטובר 2016

כמה הערות לגבי ולנסיה (בם בתור אוהד שלה) –
1. פיטר לים עושה המון שגיאות, בעיקר כיוון שהסתמך על סוכן העל מנדס. למרות זאת, דווקא המינוי של נוויל היה טוב על הנייר (גם אם בדיעבד התברר ככשלון גמור). בכל מקרה, הוא אמור לסגור את החובות וזה הדבר החשוב ביותר.
2. לגבי מכירת השחקנים, צריך להפריד בין מקרי העבר בהם שחקנים שלא ששו לעזוב נאלצו לעשות זאת בגלל חובות העתק שבהם הייתה שרויה ולנסיה (מאטה, וייה וסילבה), לבין ההווה – שחקנים טובים שרוצים להתקדם לקבוצה טובה יותר (מוסטאפי, אוטאמנדי, אלבה). זה יסתיים בצורה כזו או אחרת כאשר ולנסיה תמצב את עצמה מחדש כמשתתפת קבועה בליגת האלופות. השאלה היא לא אם זה יקרה, אלא מתי.
3. אנדרה גומס הוא שחקן נהדר. הוא גם השחקן הכי פחות מתאים בעולם לברסה – שחקן עם פסים בעיתיים (בלשון המעטה), ללא נוכחות במרכז המגרש, שהכשרון הגדול שלו הוא להוביל מתפרצות (פחות הולך עם שיטת המשחק של ברסה). מעריך שתוך שנה ברסה מוכרת אותו לאיזו קבוצה רוסית/טורקית/מידלסבוראית.
4. פאקו הוא חלוץ מאוד חכם שיודע לעשות תנועות מעולות כדי להגיע למצבים טובים מול השער. הבעיה שלו שמול השער, הוא פחות סגור על מה לעשות. עוד שחקן שיחזיק בגג שנה וחצי/שנתיים בברסה.
5. השחקן הבא ברשימת השחקנים שברסה רוצה מולנסיה הוא קנסלו שדווקא כן מתאים לקבוצה (מדברים עליו כמחליף לוידאל). הוא קצת חלש הגנתית אבל מעולה התקפית. נקווה שבסוף הגאונים של ברסה יבקשו עוד איזה שחקן הגנה מרשים כמו ורמאלן.
6. השופט די שדד את ולנסיה אתמול. בכל מקרה, כמו שכתבת היא תמיד מתעלה על עצמה מול ברסה, לא בגלל הדנא אלא יותר בגלל שהיא בנויה לשחק על מתפרצות ומשחק מעבר מהיר (פארחו, נאני, רודריגו). במשחק עומד לעטלפים אין שמץ של מושג מה צריך לעשות. מקווה שפארנדלי ישנה את זה.
7. מדהים אותי איך הסיטי חטפה 4 שערים מברסה בכושרה הנוכחי. בעצם, זה לא מפתיע – פפ..

Comments closed