.
.
.
.
.
.
.
.
***
פוסט מאת שלומית גיא
*
חברים יקרים. רציתי שתהיו הראשונים לדעת: בשבוע הבא אני מתכוונת לכנס מסיבת עיתונאים בה אודיע כי בכוונתי להיות המאמנת הבאה של נבחרת ישראל בכדורגל.
לא, אין לי תעודת מאמן, ולא, מעולם לא אימנתי קבוצת כדורגל בוגרת. גם קבוצת נוער לא אימנתי, אבל זה לא באמת משנה. יש לי תוכנית. אני לא מתכוונת להציג אותה בפניכם עכשיו כי אין לי זמן. או מקום. או אנרגיה. או משהו אחר. אבל תאמינו לי, יש לי אחלה תוכנית.
כמו כן אני מתכוונת למנות עוזר מאמנת, עוזר מאמנת בפועל, עוזר לעוזר ומאמן כושר. ככה יהיה לי את מי להאשים כשניכשל. אבל אני לא מתכוונת להיכשל. אין סיכוי. הרי אי אפשר להיכשל אם לא נותנים לך סיכוי.
ואני יודעת שאף אחד לא ייתן לי סיכוי. אבל עוד שנתיים יגיע איזה כתב תוכניות תחקיר לבדוק מה השתנה איתי מאז. ואני אגיד לו: "אתה רואה שצדקתי?! והרי יותר כישלון מהמאמן ההוא של הנבחרת אני לא אוכל להיות". והכתב יהנהן בהסכמה, כי הרי לכולם ברור שגם בטורניר הבא הנבחרת תיכשל,
ואז הוא ישאל אותי בקול רציני: "מה את מציעה?", ואני אראה לו חוברת שלמה של תוכניות שעשיתי כדי להוציא את הכדורגל הישראלי מהבוץ. והכתב, ביוזמתו, ישלח את התוכנית ללשכת שרת החינוך, ליו"ר ההתאחדות ולנשיאי אופ"א ופיפ"א. ויריץ אותי, מיוזמתו כמובן, לתפקיד שרת הספורט בממשלת שלי יחימוביץ, ציפי לבני או בנימין נתניהו. זה לא באמת משנה לי. אין לי אג'נדה פוליטית, רק רצון לקדם את עצמי.
ויום אחד, עוד שנתיים אולי, מישהו מטומטם מספיק ימנה אותי לתפקיד. ואני אכשל. אבל אל תדאגו – אני אמצא את מי להאשים. זו השרה הקודמת שהחריבה כאן הכל. אז תנו לי עוד קדנציה ותראו מה אני יכולה לעשות.
*
התוכנית של אמנון לוי ששודרה השבוע ובה הראיון עם איל ברקוביץ' הצליחה לעצבן אותי. לא בגלל ברקוביץ', אליו כבר התרגלנו. עצבנה אותי הגישה הלא רצינית שבה הגיע לוי לראיון. הוא לא מבין בכדורגל ובכל זאת מתעקש לנהל בעצמו את הראיון. למה? האם היה מתקבל על הדעת שהוא היה מגיע לראיון עם ברק אובמה לא מוכן? ודאי שלא. למה ללכת רחוק: האם יעלה על הדעת שהוא יגיע לראיון עם גילה גמליאל לא מוכן? אין סיכוי. אבל ברקוביץ'? למה לא, גם ככה מדובר רק על כדורגל. מראיין חובבן ללא הבנה מינימלית בכדורגל ועם תחקיר של ילד בבית ספר. רק בישראל, רק בכדורגל.
והתוצאה של בישול ללא מתכון וללא הבנה בסיסית באוכל צפויה; תבשיל חסר טעם וריח שגורם בחילה וכאבי בטן.
אמנון לוי הוקסם מאיל ברקוביץ'. אם לא הבנו את זה לאורך הכתבה הסופר-מפרגנת, לוי גם טרח להגיד לנו את זה בסופה. היקסמותו מווירטואוז במשחק שהוא לא מבין אין בה משום ירידה אל העם לצורך רייטינג. יש בה התנשאות דומה רק לזו של קולוניאליסטים שהגיעו לאמריקות לפני מאות שנים וגילו שגם לאינדיאנים יש תרבות.
"זו הבעיה של איל ברקוביץ, שהוא אומר את האמת בפנים", מתמוגג לוי בטון רומנטי-לירי. ברקוביץ' הוא הפרא האציל של לוי; מגיע מתרבות רחוקה ונחותה, אך כל חטאו הוא בתמימותו, באומץ המוסרי שלו ובחוסר יכולתו לשקר.
"ברקוביץ' כתב תוכנית שיכולה להציל את הכדורגל הישראלי", מתפלא לוי. הוא לא מקריא קטעים לצופה, כדי שיוכל להתרשם ממנה. הוא גם לא בוחן את היתכנותה מבחינה כלכלית/אנושית. לא שואל על עבודת המחקר של ברקוביץ' לקראת כתיבה התוכנית, על מקורות ההשראה שלו, ועל היכרותו עם מודלים דומים בעולם. הוא לא מעניק הצצה לאיש מקצוע/מדע שיבחן אותה ויביע דעה. לוי מתלהב מתוכניתו של ברקוביץ' כמו שרק קולוניאליסטים לפני 400 שנה יכולים היו להתלהב מיליד שיודע קרוא וכתוב.
*
אין לי שום דבר נגד איל ברקוביץ'. יכול להיות שתוכניתו מצוינת. אי אפשר לדעת כי "תחקיר העומק" לא נותן לנו הצצה, לא רומז על כיוון. "פנים אמיתיות" לא מחבקת את שחקן הכדורגל הגדול איל ברקוביץ' כדי למצוא חן בעיני אוהדי הכדורגל הרבים בישראל. היא עושה זאת מתוך התנשאות על ההמון.
תחינתו של לוי לשרת החינוך שתיפגש עם ברקוביץ' היא לא פחות מעלבון לאנשים שמשחקים, מנהלים, כותבים, חוקרים ואוהדים כדורגל בישראל. היא מניחה מראש שהשדה המחקרי של הכדורגל לא נחרש מעולם, כמו "העולם החדש", כפי שקראו הקולוניאליסטים לעולם שהיה קיים אלפי שנים לפני שהם עצמם הגיעו אליו.
היחס של לוי לתוכניתו של ברקוביץ מניחה שהפרא האציל יכוה להצליח איפה שנכשלו מאות פיזיולוגים, דיאטנים, פסיכולוגים, סוציולוגים ואנשי מינהל וחינוך שפועלים כבר עשרות שנים בחרישת התחום הזה.
וזו בדיוק הבעיה של הסיקור של אמצעי התקשורת את הכדורגל בישראל. הוא מחפש פתרונות מהירים וקוסמים שימלאו את שעות הפריים שלו. אין לו סבלנות לתוכניות ארוכות טווח ואירועים ש"לא מצטלמים יפה לטלוויזיה", כפי שהסביר לי אחד השדרנים הבכירים, כשהזמנתי אותו ל"כנס שלום הילד בספורט" שהתקיים בשנה שעברה.
***
אז אני החלטתי. במקום לערוך עוד מחקרים, לקרוא ספרים, להתנדב בארגונים, ולארגן כנסים שנתיים, בשבוע הבא אני מארגנת מסיבת עיתונאים ומצהירה כי בכוונתי להיות המאמנת הבאה של נבחרת ישראל.
אתם אולי תצחקו עלי, תקראו לי בשמות. אבל זה לא מעניין אותי. עוד שנתיים אלי גוטמן ייכשל בניסיון להצעיד את הנבחרת לטורניר גדול, ומישהו יצלצל בפעמון הדלת שלי. אני אראה לו תוכנית מסודרת עם עמוד שער יפה וגרפים שאפשר לעשות בקלות ב-word. אומר כמה מילים ארוכות שאף אחד לא מבין, ואעביר ביקורת על כל מי שניהל את הספורט פה בשנים האחרונות.
וגם אם זה לא יצליח, אני בטח אקבל זמן מסך, אולי אפילו מסע פרסום ממשלתי, כמו אלה שקיבלו צעקנים אחרים בעבר הלא רחוק. זו כנראה השיטה בכדורגל הישראלי. העסקני והרדוד כל כך.
*
*
34 Comments
יש אנשים שהגירסה שלהם בארץ נהדרת יותר מדוייקת מהמקור.
אמנון לוי למשל.
גם א. ברקוביץ.
אומר זאת כך: כדורגל אינו התחום היחיד בו אמנון לוי אינו מבין והראיון עם א. ברקוביץ' לא היה הראשון אליו הגיע לא מוכן. פרט לכך, אני בעדך לגמרי.
לייק
ועוד אחד….
+1
כל מילה בני!
מעניין יהיה לעשות השוואה בין הידע של אמנון לוי לזה של שרת התרבות והספורט בתחום הכדורגל, טאקוואנדו או קפיצה משולשת
ברקוביץ לאימון הוא כמו לידי גאגא למוסיקה.
שניהם עוברים טוב מצלמה.
אני לא מבין מה כותבת רצינית כמוך מתקרנפת על הבלים כאלו.
האמת שבמשך יומיים התלבטתי אם להגיב בכלל. אני חושבת שאני רגישה לעניין הזה דווקא מכיוון שבשנה האחרונה השקעתי הון עתק של משאבים ומאמצים לקדם פרויקטים חינוכיים ראויים, שלא עניינו כמעט אף אחד בתקשורת המשודרת.
וברקוביץ הוא לא העניין פה. חורה לי ההתחסדות של אנשי התקשורת שהופכים את אי-הבנתם בספורט למעלה. הגישה הזו מחלחלת גם לאקדמיה, ראה לדוגמא פוסט קודם של דובי מילר על פאנל ספורט יהודי בגרמניה.
בהצלחה!!!
ד"ר גיא,
לא ראיתי את התכנית של אמנון לוי, אבל כבר יצא לי לראות כמה תכניות "תחקירים" על ספורט, בהם עיתונאים רציניים מגיעים לא מוכנים או לא משקיעים כמו שהיו בתכניות אחרות. זכורה לי בעיקר תכנית של עובדה שהתמקדה באבי נמני ולמעשה לא חידשה כמעט כלום למי שעוקב אחרי ספורט (להבדיל מהתכנית הנהדרת שאילנה דיין עשתה על יוסי בניון כשהוא עבר לשחק בנוער של איאקס).
אני איתך קואוץ'.
לא טרחתי לראות, וגם אין לי כוונה לחפש באינטרנט. הבנאדם מתחשבן עם שחקנים על תקן "פרשן" בערוץ 10 כי יש לו חברים שסידרו לו ג'וב אז טבעי שאותו ערוץ ייתן לו במה נוספת. אני מעדיף שתהיי שרת הביטחון ולא מאמנת הנבחרת
אני מסכים בהחלט, בהבדל אחד אולי: אני לא חושב שזה נובע מגישה מתנשאת כלפי הכדורגל. אני חושב שזה נובע מסיבה הרבה יותר פרוזאית: אמנון לוי היה צריך לחמש את התוכנית שלו בחומרים שהם בגדר "חשיפה" (קלושה ביותר), כדי שלא תהיה סתם דוקו סלב. והוא לא הצליח, ויצא הכי גרוע: נתן לברקוביץ' את פתחון הפה שממילא לא חסר לו, ומבלי לתקל אותו לשניה – מה התוכנית, איזה קומבינות, למה אם אתה בטוח שאתה כזה אהוב כל כך הרבה אנשים לא רוצים אותך בקרבתם. לוי פשוט הוקסם מהקוסם.
את השאר כתבתי כאן:
http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,790,209,66091,.aspx
שלומית אני בעדך כמאמנת הנבחרת ומוכנה להצטרף לצוות המקצועי.
אם אייל ברקוביץ' יכול גם את ואני יכולות.
אם אמנון לוי שלא מבין כלום בכדורגל יכול להוציא ראיון שכזה, גם אנחנו יכולות.
הראיון ההזוי של אמנון לוי בערוץ 10 היה כמו לאחוז בקרנות המזבח של ערוץ 10.
תקשורת הספורט עסוקה באלי טביב וכאלה במקום לסקר את הדברים הנפלאים שאת עושה בתחום הספורט בישראל.
את אימפריה !!!!
תודה, מאשקה. אני שומרת לך תפקיד בצוות.
לפני קצת יותר מחודש לערך, בזמן הפרסומות של תוכנית הספורט של 103, העברתי לתכנית הספורט של ברקוביץ' ושל אופירה אסייג.
נקלעתי לשיחה הזויה שהתנהלה סביב תכנית הגרעין האיראני, והסבירות למלחמה כוללת בשנה הקרובה.
כמהופנט, המשכתי להאזין לבליל השטויות של שניהם. השיחה נמשכה לפחות 10 דקות…
נ.ב.
מאז אני מחפש איפה ניתן להוריד את השיחה הנ"ל. אם מישהו במקרה שמע וזוכר את התאריך המדויק – אודה לו אם יוכל לפרסם אותו.
אם אתה מוצא, שתף. אם כבר לשמוע את אחת מהתוכניות הללו ברדיו, אני תמיד אעדיף את אופירה ואיל, אצלם יש הרבה יותר צחוקים. שתי התוכניות לא מקצועיות, מהוות בושה ומסמלות את ההתדרדרות הכללית של המדיום הטוב ביותר, הרדיו.
זאת באמת אחת הדילמות הגדולות שלי, איזה מהתוכניות פחות גרועה.
בחיים לא האמנתי שיצליחו להרכיב פאנל שבו קופמן הוא הרגוע והשקט מבין השלושה… איינשטיין ופרימו מתחילים לצעוק מכל שטות כאילו אנסו את כל המשפחה שלהם.
ועדיין, כשאין ברירה אני מאזין להם. אופירה ואייל זה גדול עליי
סליחה על הגסות: התכנית היתה מרבץ של גז טבעי, או במילה אחת – נפיחה.
כמה שאת צודקת. לא ראיתי את התוכנית, אבל זה לא חדש- גם ירון לונדון עשה בזמנו סדרה כזו. גם קל למכור את זה כי רוב הצפים אוכלים את הסטריאוטיפים הלעוסים הללו מבלי לשים לב שזה כבר היה בפה של מישהו אחר.
אבל זה אופייני לכל תוכניות "התחקירים" שלו….תוכנית של 40 דקות מתוכם 15 דקות פרסומות,7 דקות פרומו ו- 3 דקות סיכום….
אחד האנשים האובררייטד בטלווויזיה…
לא ראיתי (פשוט חבל"ז) מה שכן הפרומו נראה טוב לפני הפרסומות (זה חושב כי אסור לזלזל במהות של המסחר).
שלומית.אני מת עלייך, באמת.
אבל אני מעדיף את ברקוביץ כמאמן נבחרת המדינה השכנה.
אני אומר שאם כבר נבחרת כושלת ולא מודעת לעצמה (40 שנה לא עשו כלטם ובכל פעם בהלם מזה שהשגרה ממשיכה) אז שיהייה מצחיק ואם המצחיקול שיעמוד בראשה של הנבחרת הלא מודעת הוא אחד שלא מודע לעצמו בעצמו? הרי שזה משעשע כפליים.
אני היחיד שמצא דמיון מדהים בין התחקיר על הרב עובדיה, שבוע קודם, לבין התחקיר על אייל ברקוביץ'?
שעה של זמזום סביב כל הדברים שאתה רוצה לנבור בהם וכלום. רק חגים מסביב.
שלומית – כל שאני יכול לומר לך הוא שאין מה לעשות פה. מלבד לא לתת לדברים להשפיע עליך. התקשורת היא חלק מסויים בחיים- אבל אם את מאמינה שאת יכולה לתרום לספורט הישראלי מידיעותיך, זה מבורך לעשות זאת. ולא – לא תקבלי רוח גבית מהתקשורת הפופולארית.
רונן,
ראשית – אני לא חושבת שזה עניין רק שלי. אני עוד תינוקת יחסית לאנשים שכותבים, חוקרים, לומדים ויודעים ספורט עשרים, שלושים ואפילו ארבעים שנה.
שנית – אני לא מאמינה שאין מה לעשות. האדישות תגיע רק כשכבר לא יהיה אכפת.
אם כבר קרקס, אז למה לא לתת לליצן לנהל את ההצגה?
ימונה ברקוביץ מייד למאמן הנבחרת.
תמונה אופירה לדוברת הנבחרת.
ובא לציון גועל.
שלומית – פוסט מצוין, אבל אל תתעצבני על ברקוביץ' או על אמנון לוי, זה מה שמגיע לאנשים במדינה הזו, בדיוק כמו הממשלה שלה…
תמשיכי לעשות ולשנות בדרך שלך.
השינוי מגיע מלמטה ונמצא בפרטים הקטנים !
לשלומית,
שכחת רק שהוא שיחק ברמות הכי גבוהות של הכדורגל ואת לא..
אז יש קצת הבדל ביניכם.
הכי קל לקפוץ על עגלת ברקוביץ אבל הסיכוי שלו להצליח בתור מאמן נבחרת, ואני מדגיש נבחרת בלבד, הוא לפחות כמו גוטמןקשטןאלישע וכו.
לואיס ואן חאל הוא מאמן יותר טוב מבארט ואן מרוויק בתור מאמן קבוצה אבל ואן מרוויק הוא מאמן נבחרת יותר טוב.
(הולנד)
אז אין פה שחור ולבן.
בקמפיין כזה של נבחרות למאמן יש המון השפעה, כי אין פה יותר מדי מה לבנות.
שחקנים צריכים בתת מודע ללכת אחריו, להילחם גם כשהם לא יודעים לאן זה יוביל אותם.
הם פשוט צריכים לסמוך על המאמן שיש דרך וכיוון.
גרנט היה פוליטיקאי מלוכלך, קשטן אימן בצורה דבילית והשחקנים לא סמכו עליהם ולא משנה מה הם אמרו בתקשורת.
לכן "כאילו" דברים לא התחברו וכל פעם מחדש הופתענו כמה שיוון רחוקה מאיתנו.
היא לא.
אנחנו כ"כ חלשים מנטלית שזה מדהים.
אני לא יודע כמה ברקוביץ מבין בכדורגל אבל עצם זה שכרגע, פיו וליבו שווים, והוא לא מנסה לבלבל לשחקנים שלו את המוח עם דילמות האסיר או תורת המשחקים, יש לו יותר צ'אנס מאשר למאמנים כמו גרנט.
מדובר על משימה ממוקדת של 10 משחקים. לא יותר ולא פחות.
קסיוס, הדיון כאן הוא בכלל לא על ברקוביץ, אלא על היחס לשדה של המחקר על הספורט.
כן אבל זה עלה בפוסט ובתגובות.
ויש לזה קשר קטן לעומק המחקר. לדעתי אם היה עמוק היה מפספס את כל העיקר.
כדורגל זה לא משחק של מחקרים זה משחק מנטלי, ניהול נכון, גישה, הכוח להתמיד ולהישאר במתח הנכון.
כמובן שכשרון- טכניקה- מהירות ברמה כזו או אחרת היא הבסיס למשחק.
אבל זה למעשה לכל משחק.
כדורגל היא משחק שצריך לשחק אותו ללא מצפון.
אמרתי זאת כמה פעמים.
מי ששיחק יודע ומי שלא , חי בתיאוריות.
אני לא מדבר עלייך אני מדבר באופן כללי.
זו כל התורה על רגל אחת.
מרשים, קסיוס קליי, שאתה מדגים בתור אוהד של המשחק בדיוק את מה שהכותבת מתריאה מפניו. היא מנסה להסביר לך שיש תהליכים עמוקים יותר שמרכיבים את עולם הכדורגל מאשר המשחק עצמו, ואתה מסרב להקשיב.
שלומית – אני מאד מאד מעריך את מה שאת עושה ובטוח, שיזכרו את מה שעשית יותר אנשים ויותר זמן מאשר את אמנון לוי. עזבי, אין פה אפילו כוונה לעשות טלביזיה עם תוכן או משמעות. זה חיפוש רייטינג זול. הדרך היחידה היא לעצום עיניים, לסתום אזניים ולהמשיך. כי זה מה שישנה באמת. בהצלחה.
הרעיון של "זה רק כדורגל" הוביל אותנו למקומות שאנו נמצאים בהם כיום.
כדורסל לא מעניין אנשים רבים וגם את אלו שכן הם אומרים שהם אוהדי מכבי, כדי ללכת עם הזרם, אבל מתי פעם אחרונה הם באמת התעניינו שמכבי הפסידה בליגה?
בכדורגל זה אחרת לגמרי, אנשים בוכים אחרי הפסדים וזה מעניין אותם, הבעיה היא שאף אחד למעלה, בין אם זה בפוליטיקה ובין אם זה בעלי המועדונים השונים – פשוט לא אכפת לו וכל מה שהוא רואה זה עסק לכל דבר מנגד עיניו ולא מאמנת אישית שכולם אוהבים.
חבל, הכדורגל בארץ הוא בעל פוטנציאל גדול, לא מבחינת טאלנטים, אלא מבחינת טיפוח טוב של טאלנטים שעד היום היחידה שעושה זאת בצורה הטובה ביותר תתפלאו – היא הפועל ירושלים, בונה טאלנטים בצורה הכי טובה ואז מוכרת אותם לקבוצות הגדולות:
רם סטי, עידן טל, ועוד.
כאשר יש לך מספר מצומצם של קבוצות שיש להן יכולת לבנות טאלנטים, שלא יתפלאו שהכדורגל נראה כך.