עשה את הלקוחות מרוצים / דניאל פורת, לאס וגאס

.

.

.

.

.

.

.

עוד לילה של פוקר יורד על לאס וגאס, ואני כמנהגי בחו"ל בודק על גבי הלפטופ מה מצב המשחקים בחדר הפוקר אליו אני מזדמן יותר מכל, הוונישן.

אני משתדל לא לעזוב את הדירה לפני שאני מוודא שהמשחק בו אני חפץ אכן בעיצומו. לפעמים לא יהיו משחקים שמעניינים אותי ואז ארקום תוכנית אלטרנטיבית, שעשויה לכלול פחות שעות משחק מהרגיל.

הערב, לראשונה אחרי הרבה זמן, התפרק שולחן האומהה הרגיל שלי מוקדם מהצפוי ולא נותר לי אלא לבחור בין משחק אומהה בסכומים נמוכים יותר, גבוהים יותר, או משחק אחר כמו הולדם.

לאור האמור לעיל, נכון לרגע זה אני עדיין בבית, קורא תכנים מעניינים שקשורים לפוקר.

כבר ציינתי בפוסט קודם שמשחק הפוקר הוא מכלול של מספר אלמנטים רב, והערב אני מחליט לשים דגש על שניים מהצדדים החלשים יותר שלי: קריאת שחקנים (tells) ופסיכולוגיה בשולחן.

המושג Tells הוא שם כולל למשהו מוכר בתרבות ולא רק בפוקר. האופן בו שחקן פוקר אוחז בצ'יפים (או ז'יטונים בישראלית), הכיוון אליו הוא מפנה את מבטו, הזמן שלוקח לו להמר – כולם יכולים להוות רמזים למידת הביטחון המושפעת מעוצמת היד שלו. הרמזים הללו קרויים Tells. לעיתים הם מאוד מעודנים, או מופיעים לשבריר שנייה, ועל כן קלים לפספוס.

בסרט קאזינו רויאל ( 2006) ג'יימס בונד מבחין ב-tell דקיק של לה שיף (או בישראלית: לה שיפרה) בזמן משחק הפוקר שלהם, שהוא משחרר במהלכו של בלוף. כשה-tell מופיע שוב, בונד פועל בהסתמך עליו ומגלה להפתעתו שה-tell תוכנן מלכתחילה ונוצל כדי לבלבל את הסוכן שלנו (מה שנקרא reverse tell) ולרושש אותו לגמרי.

שאר הסרט לא ממש חשוב ודי לציין שאווה הירוקה מופיעה בו אחרי ניסיון ליהוק כושל של אווה החומה (…ותודה לחברתי המושלמת על משחק הצבעים).

כדי להשתפר בקריאת שחקנים אני צופה בסרט תיעודי ביוטיוב שכלל לא עוסק בפוקר. הוא מציג את מה שמעבר למילים (שפת גוף, קול) שיוצאות מפיהם של דמויות משפיעות ממכלול תחומים, כגון פוליטיקה, פוליטיקה ופוליטיקאים:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בסיומו של הסרט עברתי להארדקור של poker tells: צפייה בקטעי וידאו ישנים של מייק קארו, המכונה הגאון המשוגע של הפוקר, דמות צבעונית ואוטוריטה בתחום שפת הגוף בפוקר.

ממש בעיצומה של הפיכתי למכונת אמת מהלכת, החלטתי לקרוא קצת מהבלוג של דוקטור אלן שונמייקר, פסיכולוג ושחקן פוקר, שכותב פוסטים על, לא תאמינו: פסיכולוגיה בפוקר. הנה הקישור:

בשביל לקרוא יריבים נכון, לא מספיק להבחין ב-tells שלהם, צריך גם להיות מסוגלים להיכנס לראש שלהם ולהבין מאיפה ה-tells הללו מגיעים. אלא שהפעם לא נכנסתי לבלוג שלו בכדי לשפר את קריאת השחקנים שלי, אלא על מנת לשפר את כישורי המכירות שלי.

מכירות? אתם בטח שואלים את עצמכם – הוא משחק פוקר או מוכר לנו לוקשים?

מהכתוב למעלה אתם כבר יודעים שבפוקר יש לא מעט מקום להטעייה והולכת שולל. אנחנו מנסים להיראות חזקים כשאנחנו חלשים וחלשים כשאנחנו חזקים.

הכל נועד כדי לגרום ליריב לשחק רע נגדנו (צריך להיזהר כשמולנו יריב חכם, שיודע שחזק=חלש ולהיפך).

אבל המשחק לא נגמר בסופה של כל יד. התדמית שלנו לא תלויה רק באופן בו אנחנו משחקים ידיים.

שחקנים חלשים (מעתה: "דגים") לא עוקבים בדריכות אחרי כל מהלך. הם לא באים לשחק רציני, הם באים לשחק ב-ס-ב-ב-ה.

אותם דגים הם מקור הרווח של המקצוענים (מעתה: "כרישים"). הכסף, כמו מים, זורם במקומות של חוסר איזון.

ובפוקר, אי איזון ביכולת המשחק מעביר את הכסף מהדג לכריש.

פערים ביכולת המשחק מתבטאים בהבדל במספר הטעויות ובחשיבותן.

הכריש יעשה פחות טעויות, וכשהוא כבר יעשה טעות היא תהיה לא משמעותית באופן יחסי.

הדג יטעה על ימין ועל שמאל, טעויות גדולות וניכרות.

מה שנשאר לעשות זה לדאוג להינות מהאקשן שהדג נותן.

כדי להבטיח את האקשן של הדג יש להתחבר איתו, להיות נחמד אליו, להראות לו שהוא תמיד רצוי.

אחת הטעויות הגדולות ביותר שלי כלל לא קשורה למהלכים הטכניים שלי במשחק. היא קשורה לתדמית שאני יוצר לעצמי בשולחן. אני תמיד רציני, דרוך, שקוע במשחק. לצופה מהצד זה נראה שאני לא ממש נהנה מהמשחק ומהסובב אותי. אז למה שהדג ייהנה מחברתי? למה שהוא ירצה לתת אקשן לילד האינטרנט שלא משחק אף יד ומעורר אמפתיה בערך כמו מורה רוסיה לכינור:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

גרוע מזה, למה שהדג יישאר בשולחן ולא יעבור לשולחן צוהל ושמח? הוא אפילו עלול לעזוב ולא לחזור לעולם!

הדג הוא לקוח, ולקוחות צריך להשאיר מרוצים. בכל פעם שהם באים, יש לקדם את פניהם בחיוך ודבר ברכה. כשהם מתיישבים לצידך יש לפטפט איתם ככל העולה על רוחם. שהרי הם רואים במשחק מפגש חברתי, פנאי. עשה כרצונם והם יתנו לך את מבו-ק(א)ש-ך.

שחקן טוב דואג ששחקנים חלשים ייפרדו מכספם. שחקן מעולה דואג ששחקנים חלשים ייפרדו מכספם ויחייכו.

חברה שלי עושה את זה כל כך טוב, הקשישל'ך האלה משתגעים ממנה. וגאס, מה ציפיתם?

אז איפה ההטעייה והולכת השולל בכל האוטופיה המשעממת הזאת?

ככה, זה לא כל כך קל להיות סחבק מתחילת המשחק ועד סופו. קורה ומפסידים, וכשהדג בסביבה, סביר להניח שההפסדים יהיו תוצאה של המון חוסר מזל. הכסף יזרום בכיוון ההפוך והפרצוף השמח יתחיל להיסדק.

מעבר לכך, הרבה פעמים הדגים לא ממש יודעים מה קורה בשולחן. הם ישאלו את הדילר אם תורם, כמה אפשר להמר, מי צריך להראות ראשון את היד וכו'. תוצרו של האמור הוא האטת קצב המשחק, מה שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הכריש: אקשן מהיר->יותר ידיים->יותר כסף בזמן נתון (הכל בהינתן תוחלת רווח חיובית, כמובן).

זה הזמן לעשות סדר עדיפויות: חוסר המושג של הדג אמנם מעצבן לפעמים, אבל הוא בדיוק הסיבה בגללה התיישבנו לשחק. למעשה, אילולא הדג בחר לשחות לשולחן שלנו, ייתכן ולא היה כלל משחק (אנחנו לא הכרישים היחידים בשלולית הפוקר שמחכים לחטיף קשקשים).

זוהי שרשרת המזון במלוא תפארתה. פגיעה באספקת הדגים מסכנת את חיי הכרישים ואת שרידות עולם המים כולו, הלוא הוא כלכלת הפוקר.

מרוב דיבורים על דגים נעשיתי רעב… וקוראת נאמנה ציינה בפניי שכריש הוא בכלל יונק. אתם בוודאי מכירים אותה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אולי בכל זאת אצא אל הלילה השחור בחיפוש אחר טרף…

טיפ הפוקר השבועי: שבו לשולחן כשמולכם בקבוק בירה (לא יודע מה איתכם, לי מספיקות שלוש רשומות וחמש שורות של טיפים כדי לסתור את עצמי). די בכך ליצור חזות משוחררת ולא רצינית. תעשו חיים אבל תמשיכו להתרכז במשחק ולאסוף מידע חיוני. איך לעשות את האיזון? לא יודע, גם אני סוג של מתחיל בכל מה שקשור לקלילות, שכחתם?

***

דניאל פורת ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

 

הפראנואיד
לפני הסוויט סיקסטין

30 Comments

אנונימוס 22 במרץ 2012

אני יודע שזה מאד לא "קול" ונשמע צדקני לאמר. אבל זה נשמע שבשביל להיות "כריש" צריך די להיות בנאדם לא משהו.
ה"דגים" באמת מודעים להיותם דגים? הם מודעים לזה שהכל הצגה, ומישהו הולך "לחלוב" אותם?
או שיש פה ממש אלמנט של העמדת פנים על גבול הרמייה?

למלמ 22 במרץ 2012

מה זה להיות בנאדם לא משהו? אתה בא להרוויח, ואתה לא עושה משהו שהוא בהתאם לחוקים, אז איך זה להיות לא משהו
הדגים לא יודעים שהם דגים, הם באים לשחק בכיף. ואתה יודע מה, גם אם ישנו אחוז קטן שמבין שהוא פחות טוב מהשחקנים האחרים שבאים לעשות כסף, זה לא מעניין אותו, הוא בא להמר, זה אותו דבר כמו לשבת בבלאק ג'ק או לשלוח הימורי ספורט מבחינתו.

נמריקו 22 במרץ 2012

חבר, תמצא לך פרנסה הגונה. להתעסק כל היום בעולם שבו יש מנצלים ומנוצלים לא יעשה אותך מבסוט. גם לא עשיר, בטווח הבינוני-רחוק. אנחנו כבר לא חיים באוקיינוס. התפתחנו מאז.

אזי 22 במרץ 2012

אתה חושב שבמקצועות ספורט אחרים זה לא המצב? (למרות שאני לא חושב שפוקר הוא ספורט, הוא עניין תחרותי)

אין שחקני כדורגל שרואים מולם שחקן חלש ומסבסבים אותו 5 פעמים וכשבא מולם שחקן טוב הם מוסרים למישהו אחר וממשיכים הלאה?

פשוט שחקני כדורגל מקבלים משכורת, ושחקן פוקר מקבל כסף פר סיבוב.

Tomer 22 במרץ 2012

הבדל גדול,כדורגל הוא לא סכום אפס,השחקן לא מרוויח את המשכורת על חשבון השחקן אותו הוא סיבסב חמש פעמים,בניגוד למערכת היחסים בין כריש לבין הדג.

דניאל פורת 22 במרץ 2012

פוקר הוא הכל חוץ ממשחק סכום אפס.
שחקן הפוקר מפרנס תעשייה שלמה של עובדים קשי יום שתלויים בו.
מעבר לרייק, שמצדיק פתיחת חדר פוקר והעסקת עשרות עובדים, שחקן הפוקר משאיר טיפים לדילר, למלצרית, לכלוב, לבראש, למוכר במסעדה הסמוכה…
מה שנשאר לכריש הוא הרבה פעמים פחות ממה שהוא התחיל איתו, גם בערב "רווחי"…

תמורה סמלית היא בדמות comps, שמספיקים לארוחה או שתיים על חשבון המלון.
כלומר, ישנם יחסי גומלין מורכבים בתוך המשוואה הלכאורה פשוטה הזאת…

Tomer 23 במרץ 2012

תשמע,מפרגן לך על איך שאתה בוחר לראות את דרך החיים שלך, אבל בסיכומו של יום העובדה שאתה גם ממן את שאר הניצבים (דינרים,מלצריות וכו) לא משנה את העובדה שרק אחד לוקח את הקופה, ואתה בעצמך מציין שדרך כלל הדגים מממנים אותה.

כסיפוביץ 22 במרץ 2012

יופי של פוסט!
הייתי שמח בהמשך לדעת אם שיחקת מול הכרישים הגדולים וניתוח של כמה מן הדמויות המוכרות [פיל אייבי, טום דוואן, דניאל נגרנו…]

יונתן 22 במרץ 2012

למה לא בעצם לשחק בשעות הקטנות של הלילה בהן רוב השחקנים הם תיירים שכבר היו במועדון או שניים ושתו לרוב?

בוב השקט 22 במרץ 2012

תודה דניאל, פוסט מעניין.

כשאתה מתיישב לשולחן, כמה שחקנים יושבים בו בממוצע? וכמה מתוכם הם כרישים וכמה דגים?
אני מנסה להבין האם מדובר למעשה בתחרות דייג (כלומר, הכרישים באים במטרה להוציא כסף מהדגים ואינם מעוניינים בקרבות כריש מול כריש) או שמדובר במשחק פוקר אמיתי שמקרה (או לא) כולל גם מקצוענים וגם חובבנים ושחקנים מזדמנים?

דניאל פורת 22 במרץ 2012

"כשאתה מתיישב לשולחן, כמה שחקנים יושבים בו בממוצע? וכמה מתוכם הם כרישים וכמה דגים?"

משחק טוב הוא משחק עם הרבה דגים. אני משתדל לשחק רק במשחקים טובים. בשולחן מלא יושבים 9-10 שחקנים. 4-5 דגים זה יופי.

"אני מנסה להבין האם מדובר למעשה בתחרות דייג (כלומר, הכרישים באים במטרה להוציא כסף מהדגים ואינם מעוניינים בקרבות כריש מול כריש) או שמדובר במשחק פוקר אמיתי שמקרה (או לא) כולל גם מקצוענים וגם חובבנים ושחקנים מזדמנים?"

אין קבוצות, ולפעמים הכריש מוצא את עצמו ראש בראש עם כריש אחר. זה נדיר, אמנם, כי הדגים מטבעם נותנים המון אקשן, גם כשהם לא אמורים. לכן, לא תראה הרבה קופות בהן לא מעורב דג אחד או יותר.

יש תחלופה, וכששחקן טוב קם, עשוי לתפוס את מקומו שחקן חלש. חילוף כזה יכול לעשות פלאים לאיכות המשחק ולתוחלת הרווח שלך. ייתכן גם המצב ההפוך – דג קם וכריש מתיישב – זמן מצוין לבחון האם המשחק שווה את הזמן והאנרגיה שלך.

If you can't spot the sucker within the first half hour at the table, then you are the sucker

בוב השקט 22 במרץ 2012

תודה רבה

אורי דב 22 במרץ 2012

מעניין. תודה

שירן 22 במרץ 2012

פוסט מעניין מאוד וכתיבה קולחת ומרתקת.

גיל 22 במרץ 2012

איך כל הדברים הללו באים לידי ביטוי אם משחקים באינטרנט? האם הדינמיקה שם לא שונה לגמרי?

דניאל פורת 22 במרץ 2012

שונה מאוד. באונליין, אתה יכול להיות אנטי-סוציאלי ולא תהיה לזה שום השפעה על ה-bottom line שלך.
בלייב, נושא המכירות, או אולי מדויק יותר לומר: "השיווק", הוא פשוט מכריע, והרבה שחקנים שלמדו איך לשחק ואפילו הרוויחו באינטרנט, פשוט לא מצליחים לעשות את ה-adjustment. הם לא מייחסים די חשיבות לנושא הזה.

כמובן שזה לא ההבדל היחיד ולא ניתן להאשים תדמית בכך שתיאורטיקן/טכניקן מעולה מהאינטרנט מתקשה מול חבורה של חובבנים.

במשחקים חיים אין תוכנות מעקב ואת כל עבודת ה"בילוש" ולמידת היריב השחקן צריך לעשות לגמרי לבדו. הוא צריך לפקוח את העיניים ולהתרכז כשמסביבו כל כך הרבה הסחות דעת שפשוט אינן קיימות באינטרנט (המשחק בטלויזיה, מלצריות הקוקטייל, השחקן הפטפטן/מסריח/נצמד שלידו). בזמן משחק באינטרנט, ניתן לשמוע מוסיקה, לגלוש, לכתוב מיילים, לראות טלויזיה, אבל זה תלוי רק באותו שחקן אם כל החלונות/מכשירים יהיו סגורים/כבויים או לא. שחקן האונליין בוחר לעצמו את סביבת העבודה.

באונליין האקשן מהיר ועצבני, ניתן לשחק בעשרה שולחנות, כשבכל שולחן יד לוקחת שניות. בלייב יד יכולה לקחת לפעמים 3 דקות או יותר. ישנן מחלוקות שמצריכות פסיקה, החלפת deck קלפים, החלפת דילר, טיפול ב-rack הצ'יפים שמול הדילר. כל הדברים הללו לוקחים המון זמן.

עולם האונליין מעודד עצלנות (תוכנות מעקב) וחוסר סבלנות (אקשן מהיר ובמקביל) ושחקנים לרוב באים מתוכנתים כך. שינוי כה דרסטי עלול לפגוע ברמת משחקם.

אזי 22 במרץ 2012

דניאל,
הם הדגים הם כל כך חסרי מושג כמו שאתה מתאר אותם (לא יודעים מתי תורם וכמה כסף שמים)
זה אומר שאת משחק בשולחנות עם קופות דיי נמוכות, והדגים יעזבו מהר מאוד את השולחן, לא?

אני חושב על עצמי, אני לא יודע (כל כך) לשחק פוקר.
אם הייתי מחליט להתישב בשולחן על כסף אמיתי, לא הייתי נכנס בשולחן עם בליינד של יותר מדולרים בודדים, ואחרי מעט מאוד הפסדים הייתי קם והולך.

דניאל פורת 22 במרץ 2012

הרבה דגים עונים לתיאור הזה של חוסר מושג. שחקנים אחרים יודעים בדיוק מה קורה סביבם אבל בכל זאת משחקים נורא ואיום. יש אין סוף סוגים ודוגמאות.

כן, אני משחק בסטייקס נמוכים יחסית, שם ניתן למצוא יותר דגים ולנצלם. הרבה שחקנים חלשים נוטים לעזוב מהר אחרי שהפסידו (תיירים, לדוגמה). אחת הדרכים להתמודד עם התופעה הזאת היא להתיישב בשולחן שזה עתה נפתח, כזה שסביר יותר שיכלול דגים טריים.
לעומתם, יש הרבה מקומיים שהם מפסידים גדולים יום אחרי יום במשך שנים.

ישנם שחקנים שאתה רואה שהם מלאים בכסף. ישנם אחרים שהם חידה, כי ברור שאינם עשירים, ובמקום לעבוד באים כל יום ומפסידים בכמויות (מאיפה הכסף?!). אולי אני אקדיש טקסט לכמה סיפורים אנושיים…

איתן בקרמן 23 במרץ 2012

סיפורים אנושיים זה מעולה.. בכלל תענוג לקרוא.

סוס זקן 22 במרץ 2012

יומן הנוקדן:

לוויתן הוא יונק.
כריש אינו יונק.

מתנצל על הטרחנות

דניאל פורת 22 במרץ 2012

לתקן את כריסטין הדוגמנית זו באמת טרחנות לא נורמלית…

סוס זקן 23 במרץ 2012

צודק.

ההערה נכתבה ממחשב החוסם את הסרטונים כך שלא יכולתי לחזות בזיו פניה של מאור הגולה.

דורפן 23 במרץ 2012

אנשים – השני סנט שלי.

ההבדל בין אלו שיודעים לאלו שלא יודעים קיים בהרבה תחומים בחיים. דוגמא מצויינת: הבורסה. רק שבמקרה של הפוקר לפחות התנאים שווים וחוקיים והמרוויחים עושים זאת ביושר.

אנונימוס 23 במרץ 2012

אין ספק שהבורסה היא סוג של קזינו ממוסד. נדמה לי שכל מומחה הגון בתחום מכיר בכך.
וגם חלק גדול מהמחאה החברתית האחרונה קשורה לזה שהתובנה הזאת והמשמעות של העובדה שמרבית כספו מושקע מחלחלת לשאר הציבור.

Tomer 23 במרץ 2012

שוב,הבורסה היא לא משחק סכום אפס,אתה לא מרוויח על חשבון משקיע אחר,

Rami Chicago 23 במרץ 2012

הבורסה היא כמו משחק פוקר שבו חצי מהשחקנים אפילו לא יודעים שכספם נמצא על השולחן..

חשבתי שאמא תרזה יש רק אחת,אבל אני רואה שבישראל קמו לה מתחרים רבים.

יונתן מהתנינים 23 במרץ 2012

אני רק שאלה
בביקור האחרון בוגאס לקחתי חלק בטורניר הולדם ואפילו לקחתי מקום חמישי בשולחן הסופי.. הזוי, פשוט היו לי קלפים מטורפים.
בבוקר אחרי תרמתי חזרה את מה שהרווחתי תוך פחות משעה והכרזתי על פרישה מוקדמת מהמשחק.

השאלה היא: בכל הימים שהיינו שם, כל פעם שעברנו ליד חדר הפוקר ישבו שם (מעבר לתיירים המתחלפים) אותם הפרצופים – היה נראה כאילו לא הלכו לישון או לאכול, כל הזמן שם.
אלו הכרישים בהכרח? או שזו העבודה במשרה מלאה שלהם?

דניאל פורת 23 במרץ 2012

לא כל מקומי או קבוע הוא בהכרח כריש. רחוק מזה. הרייק (+טיפים) יוצר מצב שרק אחוז מאוד קטן מהשחקנים בכלל מרוויח בטווח הארוך (5-10%). הרבה מהפרצופים המוכרים הם שחקנים מפסידים הרבה מאוד שנים. ניסיון הוא סגולה גם בפוקר, אבל לא יכול להוות תחליף לידע. המקומיים/קבועים לא בהכרח יודעים מה הם עושים ו/או למה הם עושים את זה…

matipool 23 במרץ 2012

אין לי ( כמעט ) מושג בפוקר , אבל הטורים שלך מעניינים ומרתקים אפילו אותי .

אדם בן דוד 23 במרץ 2012

טור, ויותר מזה- מקצוע- מעניין. תודה, כיף לקרוא.

Comments closed