64 שנים לאבא שלי שבתמונה / מאשקה ליטבק

.

.

,

,

,

,

,

אבא שלי, משה ליטבק, נולד ב–1/9/1911 בעיר קוסטופול בפולין (היום היא חלק מאוקראינה) ועלה לארץ בשנת 1933. בשנת 1943 התחתן עם אמא שלי, שושנה לבית קולרשטיין, ובאוגוסט 1944 נולד אחי הבכור ארנון.

אבא יקר שלי. כל חיי אני רואה אותך רק בתמונת שחור לבן.

זכית לחוות את השמחה הגדולה האחרונה בחייך בכ"ט בנובמבר 1947 היום בו הוחלט באו"ם על תוכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל. אמא סיפרה לי כמה היית שמח ושרקדת איתה ריקוד קטן, ולמחרת סיפרת לארנון על היום ההיסטורי הזה כשאתה מרים אותו בזרועותיך אל-על.

שבוע ימים לאחר מכן  היו צריכים להעביר מיכלי מים מנגבה לקיבוץ גת. שתי משאיות יצאו מנגבה והגיעו אל גת. האחת עם המים נשארה שם וכל חמשת החברים חזרו במשאית השנייה, שחיים נוהג בה, מורדי יושב לידו, משה יולוביץ', יוחנן ויעקב מילר יושבים בחלק האחורי על המשא.

 בשעת לילה, כשהגיעה המשאית לכפר כרתייה (צומת נהורה של היום) היא נתקלה במחסום אבנים וערבים מהכפר החלו להשתולל ולעצור את המשאית. משה יולוביץ' ויעקב מילר קפצו מהמשאית וניסו לברוח, יוחנן ומורדי נשארו, וחיים הנהג נדקר מסכין (שברייה), ועם הסכין התקועה בידו המשיך בנסיעה לנגבה.

היה זה בשבת 6/12/1947, כ"ג כסלו תש"ח. המשאית הגיעה לנגבה עם חיים ומורדי ויוחנן, שסיפרו את שהתרחש. מיד התארגנה חברות הנוטרים ו-14 חברים יצאו עם המשאית לכיוון כרתייה דרך השדות. אחרי שעברו בוואדי מתחת לכפר בית עפה, לא יכלו להמשיך עוד בגלל הבוץ.

שישה מהנוטרים ירדו מהמשאית, וביניהם אתה, אבא שלי, שעבדת בשדות והכרת אותם היטב. התחלתם לקרוא בקולי קולות בשמותיהם של יולוביץ' ומילר. אתה הלכת בראש השורה, הובלת את שאר החברים בשבילי השדות כאשר לפתע נפתחה אש ממארב שחיכה לכם

לרוע מזלך, אתה אבא, שהלכת ראשון בטור, לא הספקת לירות ונפגעת מצרור כדורים ונפלת פצוע שותת דם. חבריך ירו לעבר התוקפים ואחר כך נשאו אותך פצוע על כתפיהם לכיוון הבית. בדרך הוצאת את נשמתך.

בבית בנגבה, אמא היתה בהריון אתי ברחמה, וארנון היה בן שלוש וחצי.

*

אני נולדתי ביולי 1948 בעת הפינוי של האמהות והילדים מנגבה להרצליה, שבעה חודשים אחרי שנהרגת, נושאת את שמך. אמא סיפרה שאתה ידעת שהיא בהריון ומובן שלא ידעת אם זה בן או בת.

מיום הולדתי אתה בשבילי אבא בתמונה.

64 שנים של געגוע עוברות עלי, רק תמונה דהויה בשחור לבן זה מה שיש לי, וסיפורים מאמא עליך. ואני כל כך רציתי לשמוע את קולך לו פעם אחת, לראות את פניך ולגעת בך, לחבק אותך, ושאתה תחבק אותי ותרים אותי אל-על כמו שהרמת את ארנון, לצחוק איתך, לרוץ איתך ולקרוא לך אבא, מילה שלא יצאה מפי מעולם.

כשהייתי ילדה כתבתי לך מכתבים ושמתי אותם מתחת למצבה שלך. כאשר באתי כעבור זמן לשים עוד מכתב ולא מצאתי את הקודם, האמנתי שאתה לקחת אותו וקראת אותו. לא ידעתי שהגשם והרוח פיזרו את המכתב לכל עבר.

64 שנה עברו, ארנון התחתן, הוליד שני ילדים ונהרג ב-1970, אמא הלכה לעולמה בשנת 1988, ואתה קיבלת את שניהם שם למעלה בשמיים, אולי טס על ענן לעבר ירושלים לאסוף את אחיך הגדול יעקב, ויחד אתם טסים על ענן גדול לעיר הולדתכם קוסטופול. ואני למטה נשארתי לבדי .

לפני שש שנים נסעתי עם משה בן זוגי לעיר קוסטופול. קילומטרים ספורים לפני הגיעי לעיר אחזה בי התרגשות גדולה, ונשמתי עמוק לתוכי את הריחות והמראות, לחוות את מה שאתה ראית בילדותך. בעיר עצמה לא נשאר זכר לקהילה היהודית וגם לא בית קברות, עליו נבנה תיאטרון. נותרו רק מצבות אילמות בתוך היערות, היכן שנטבחו אלפי יהודים ובהם כל משפחתך – משפחתי.

הדלקתי נר נשמה גם בשמך לבני משפחתי שנרצחו, והבאתי לארץ בלוטים של עצי אלון מהיער הזה. בלוט אלון אחד הנחתי ליד אבן מצבת קברך.

*

בפעם הראשונה שלבשתי את מדי נבחרת ישראל בכדורעף, חשבתי עליך. כמה היית גאה לראות אותי במדי הנבחרת של מדינת ישראל.

כל חיי אתה לא שותף איתי בשמחותי ולא בימים קשים של עצבות וכאב, אתה רק בתמונה.

64 שנה אתה בשבילי אבא בתמונה, ואני כל כך רוצה לראות אותך רק פעם אחת, ללטף את פניך ולהריח את ריח גופך, לדעת שאתה באמת האבא שלי, ולא רק בתמונה.

אני אוהבת אותך אבא וגאה בך.

בתך, מאשקה ליטבק.

*

מות אבי / יהודה עמיחי

לחן: מתי כספי ושלמה גרוניך

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

מאשקה ליטבק ב"דה באזר"

 

בוקר טוב, מדבר הלב שלך - רובן מגיע
התוצאה המדהימה בקאמפ נואו

37 Comments

יוני 24 באפריל 2012

מקסים ונוגע. בעיניי, כאבא לבן שנתיים, הזכרון שיש לבן שנתיים נעלם , ולכן זה לא באמת שונה מהסיפור המרגש שלך.

מעניין ששמו של בן זוגך הוא משה.

רוני שטנאי 24 באפריל 2012

הדמעות יורדות ויורדות. אין לי משהו טוב יותר כרגע להגיד, רק שתמשיכי להגשים את החיים שציווה לך במותו.

ירון 25 באפריל 2012

מרגש עד דמעות מאשקה. כל שנה מחדש ביום הזיכרון זה מכה בי, איזה מחיר נורא אנחנו שילמנו ומשלמים כדי להקים את המדינה הזו ולחיות בה.
שלא תדעי עוד צער.

דורפן 25 באפריל 2012

מאשקה – אינני מכירך אישית אבל מהכרותי את כתיבתך וערכייך ועכשיו גם חלק מסיפור חייך – אני נפעם מהאצילות

סופרפלי 25 באפריל 2012

כתיבה של אצילות ויופי ואהבה, מאשקה את אדם טוב.

איתמר 25 באפריל 2012

מאשקה,
זה מרגש אותי בכל פעם מחדש. בגלל העובדות ובגלל כתיבתך.

old timer 25 באפריל 2012

במקרה, ממש אתמול ראיתי את הסרט "זמני" בערוץ 8. כשראיתי אותך (זו היית את נכון?) נפעמתי מהאופטימיות על רקע האובדן שלך.

מאשקה 25 באפריל 2012

כן זו אני בסרט זמני. ואני מופיעה גם בסדרת הטלוויזיה 60 של ענת זלצר ומודי בראון

גיל 25 באפריל 2012

מאשקה, כל כך הרבה אהבה ולא טיפת שנאה, אני בטוח שהוא היה גאה בך.

סימנטוב 25 באפריל 2012

מאשקה הלוואי ויכולתי לחבק אותך מכאן. אני עובר כל יום בצומת הזאת אחשוב עליך בימים הקרובים.
תהיי בטוחה שאביך גאה בך האנושיות כזאת היא מופת לכל הורה.

תומר חרוב 25 באפריל 2012

מאשקה, איזה טקסט מרגש ומעציב. איזה טקסט מעולה. בת 64 עם נפש של ילדה שרוצה להכיר את אבא שלה. הבלוט על הקבר העציב אותי, נבחרת הכדורעף רגשה ומגע הידיים בתמונה צימרר אותי. גרמת לי להתגעגע לאבא שלי, שראיתי אותו לפני שבוע וחצי ודיברתי איתו אתמול. הזכרת לי כמה הוא חשוב לי.
תודה על הטקסט. שלא תדעי עוד צער.

דובי מילר 25 באפריל 2012

מאשקה – הדבר היחיד שאני יכול להגיד בשניות אלו, לאחר הקריאה, איתך בלב ובראש ביום שכזה.

איתן בקרמן 25 באפריל 2012

מאשקה יקירתי, בפשטות: הגשמת את החלומות שלו, בפעילות ובאישיות שלך, מעל ומעבר.

matipool 25 באפריל 2012

מאשקה – כל כך עצוב ומרגש . אין מילים .

מיכאל 25 באפריל 2012

מקסים. מרגש. עצוב. לבכות.

martzianno 25 באפריל 2012

מאשקה – רק שתהיי לי בריאה!
לא זוכר מתי דמעתי ממשהו שקראתי באינטרנט.

איציק אלפסי 25 באפריל 2012

מאשקה היקרה, פשוט מקסים! שלא תדעי עוד שום צער. שתחווי רק אושר ושמחה.

עמית 25 באפריל 2012

כל כך מרגש וכלכך עצוב.

רחל לונדון כץ 25 באפריל 2012

כל כך יפה ונוגע ללב.
כמה עדינות ורגישות במה שכתבת.
חיבוק ונשיקה
רחל

אורי 25 באפריל 2012

מרגש

מנחם לס 25 באפריל 2012

מאשקה, אפילו מדרום אמריקה אני מרגיש את הכאב העצוב שלך. היי, את ילדה ממש. חשבתי תמיד שאת בת גילי, והנה את צעירה ממני ב-11 שנים! היש קירבה בין אביך ומשה ליטבאק, הבלם של מכבי רחובות משנות ה-50?

מאשקה 26 באפריל 2012

מנחם, אין קשר לנו משפחתי למשה (מוסי) ליטבק מרחובות, אגב הוא נפטר לפני כמה חודשים.

כלילה 25 באפריל 2012

מאשקה,
מחבקת אותך.
כלילה

גיל שלי 25 באפריל 2012

גם אני במחבקים

מישקה 25 באפריל 2012

ריגשת אותי מאוד בכתיבה שלך מאשקה. נוגע ויפייפה ועצוב נורא. כל כך כואב לי על הגעגוע שלך לאדם שהוא כל כולך אבל אף פעם לא הכרת.

מירב 26 באפריל 2012

מאשקה אחותי
רגשת אותי עד דמעות (שבמילא בימים אלו זורמות להן בחופשיות ….)
ונגעת בנימי נפשי נשמתי ונשימתי
אוהבת אותך מירב

רוני קוניקוב 26 באפריל 2012

מאשקה, מאד התרגשתי מסיפור חייך ומכתיבתך הכנה. איזה תעצומות נפש! מחבקת. רוני.

דניאל 26 באפריל 2012

מה שנפלא כל-כך בכתיבתך הוא הֶעְדֵר הַמְּרִירוּת.
אֲנִי שָׁכַלְתִּי אָב נֶהְדָּר כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן אַרְבַּע, בְּשֹׂא מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם, ומאז חיי אינם חיים. נאבקתי ועשיתי הרבה ויש האומרים שאין לי סבה לְחֻלְשַׁת-הַדַּעַת. אז אני מסתכל בך – ומקנא. זה לא שאיני יודע להיות נדיב. אני יודע. אבל זה לא זה.
סֻפַּר עַל מַקְסִים גוֹרְקִי שאמר שמי שחושב עצמו לְאִיּוֹב, שֶׁכָּל תְּלָאוֹת הַחַיִּים נפלו רק בחלקו – די לו שיציץ סביבו, יראה גורלם של זולתו, והשטויות יצאו לו מהראש.
אני מסתכל בכתיבתך ויודע – אפשר גם אחרת.

יהודה 27 באפריל 2012

תודה לך.

אודי כהנים 27 באפריל 2012

מרגש מאשקה. היום יותר מאי פעם.

טוביה מצר 27 באפריל 2012

מאשקה יקירתי

כואב, מרגש ואמיתי כל כך !
רק ששים וארבע שנים ואנו מתרחקים במהירות, כל יום וכל שנה מאותם ערכים של רעות, חברות ,הקרבה וציונות אמיתית.
סימן שאלה גדול מנקר במוחי :האם המחיר היה כדאי, לאן מובלת מדינתנו ועוד ועוד……

בני תבורי 27 באפריל 2012

מאשקה,
סיפור חייך נורא אך מעורר השראה. תודה על האדם שהינך למרות הכאב.

חיים שדמי 27 באפריל 2012

מאשקה היקרה,

טקסט מרגש, מקסים ויפהפה. חיבוק והרבה אהבה.

אלון 27 באפריל 2012

מאשקה היקרה,
כשהגרון חנוק מדמעות התרגשות, קל יותר להגיב בכתב. את אשה מדהימה וחזקה, אשת אשכולות וחכמה (חכם = ר"ת של חצי כוס מלאה). תמשיכי להוות דוגמה ומופת לכל מכרייך. משפחת פל מחבקת אותך באהבה רבה.

איתן 27 באפריל 2012

מאשקה,

את מרגשת מתמיד, ומעלה דמעה. את מיוחדת בדרכייך ונותנת השראה לכולנו, בכל הגילאים. סיפור החיים שלך הוא מיוחד ביותר ומעורר השראה של רצינה לתת ולתרום. מקווה שעל כל דמעה של עצב את דומעת אלפי דמעות של אושר. דמעות שמחה מהנכדים, מהילדים ומהשמש הזורחת בשדותייך. שלא תדעי עוד צער.

איתן דרגן

אפריים 27 באפריל 2012

מרגש מאוד.
מקווה שלא יהיו עוד הורים בתמונות בלבד.

יעל מישייקר 28 באפריל 2012

מחבקת אותך חיבוק ענק.

Comments closed