אל אל Israel – ארם אבירם

יש ראגבי בישראל - לקראת המשחק נגד אנדורה

(תמונת השער באדיבות דף הפייסבוק של התאחדות הראגבי בישראל)

***

לפעמים, כשהיו מגיעים לליגת הראגבי בארץ שחקנים שגדלו בחוות בדרום אפריקה ושפתם הראשונה הייתה אפריקאנס, היינו צוחקים ואומרים להם שנרשה להם לשחק יחפים, ואפילו נפזר קצת קוצים על המגרש כדי שירגישו בבית. מן הידועות היא, שהחברה שגדלו בחוות בדרום אפריקה או ניו זילנד, הם מהקשוחים שבנמצא. הבדיחה היתה חביבה, אבל צריך להודות שלא היה פה מי יודע מה במה להתגאות מבחינת מתקנים.

במשך שנים רבות, לא היו כמעט מגרשי ראגבי יעודיים בארץ. המגרשים הקבועים היחידים שאני זוכר, היו בספורטק בתל אביב ובקיבוץ יזרעאל. יתר המגרשים היו במקרה הטוב מגרשי כדורגל שכוחי אל שאיכשהו מישהו הסכים שישחקו עליהם ראגבי. דשא על המגרש היה סוג של מותרות וגם זה החזיק רק בשבועות הראשונים של העונה. עם בוא החורף, הפך המגרש לעיסת בוץ שעליה טבועים סימני הפקקים של נעלי הראגבי. הפקקים אמנם יוצרים חורים בבוץ, אבל כפועל יוצא, החלקים שבין החורים יוצרים בעצם מעין שפיצים של בוץ. מה שבאמת יפה בכל הסיפור הזה, הוא מה שקורה בסוף החורף. אתם בטח יודעים שבארץ, האביב קורה לרוב ביום רביעי אחד לקראת סוף מרץ בין השעות שתיים לשש אחר הצהריים, או אז מתחיל הקיץ. תוך ימים ספורים מתקשה התבנית שיצרו הפקקים, למשטח של דוקרני בטון איימתניים. מאותו רגע כל ריצה על המגרש מארגנת מחדש את סידור החוליות בגב ומאתגרת את אחיזתן של הסתימות בשיניים. כל נפילה על הקרקע מסתיימת בשריטות עמוקות וזבות דם. מעתה ועד לסיום העונה אתה מעביר את השבוע עם פצעים שלאט לאט מגלידים ברגליים, רק כדי לראות את הגלד מתקלף בתיקול הראשון בשבת הבאה וחוזר חלילה.

*

כפי שסיפרתי, גדלתי בקיבוץ שרבים מתושביו עלו ארצה מדרום אפריקה וכך יצא שראגבי היה משחק ששיחקנו בנוסף לכדורגל והכדורסל המסורתיים. כשהיינו נערים, חברי הקיבוץ הדרום אפריקאים נשאו בתפקידים שונים בקיבוץ וניהלו את ענפי החקלאות והתעשיה ביד רמה ובמבטא כבד. כך יצא שעבדנו במטעים ולמדנו שיש כל מיני זנים של עצי שקד. יש למשל "נאפה", "אום אל פאחם" ויש גם זן שנקרא "מיסה" (Missah). קחו רגע ודמיינו לעצמכם את שם הזן הזה נאמר במבטא דרום אפריקאי: Missah. היו אומרים לנו למשל "לכו לגזום את השורות של המיסה והאום אל פאחם". עברו שנים, סיימנו את התיכון, הלכנו לצבא, סיימנו גם את זה וחזרנו לקיבוץ שם מצאנו את עצמנו שוב עובדים במטע. בנתיים כבר חל חילוף משמרות ודורות בניהול המטע ומרכז הענף היה צבר, בן משק. מה גדולה הייתה הפתעתנו כשהתחוור לנו שלזן השקד המדובר למעלה, זה שכל השנים קראנו לו "מיסה", קוראים בעצם "מיסר" (Misser)…

נבחרת ישראל נגד ליטא
נבחרת ישראל נגד ליטא

הראגבי הישראלי גם הוא עובר תהליך דומה. במשך שנים רבות, היתה האנגלית השפה העיקרית שנשמעה על המגרש. והראגבי שוחק באזורים בהם היה ריכוז של אוכלוסיה אנגלוסקסית. עיקר השחקנים בארץ ובנבחרת היו עולים חדשים מדרום אפריקה, אנגליה, אוסטרליה, ארגנטינה ובשלב קצת מאוחר יותר, יוצאי ברית המועצות. כיום, בזכות עבודת קודש בתחום הפיתוח, יש שחקני נבחרת רבים שהם צברים לכל דבר. הנבחרת הישראלית עשתה התקדמות עצומה בשנים האחרונות בהובלה של המאמן רענן פן ואף הגיעה בשלב מסוים קרוב למקום הארבעים בעולם.

האיגוד והעומד בראשו, מנחם בן מנחם (גילוי נאות: שתיתי אי אלו בירות עם מנחם במהלך השנים), עושים עבודה מצויינת בקידום הענף. לדוגמא: האיגוד מזה כמה שנים מממן שנת משחק בקבוצה בחו"ל לבוגרי י"ב מצטיינים. בנוסף, מושקע המון בפיתוח נבחרת ראגבי שביעיות. הבחירה להשקיע בשביעיות נעשתה מכיוון שהחל מאולימיפאדת ריו זהו ענף ספורט אולימפי וכספורט אולימפי חדש יש בהחלט מקום לכניסה של כוחות חדשים. לאחרונה צורף ראגבי השביעיות גם לתוכנית של הפנימיה למצויינות בווינגייט ויש להניח שגם זה יניב פירות בעתיד. גם בתחום המתקנים חלה אט אט התקדמות ובוויגייט יש עכשיו מגרש ראגבי ייעודי ברמה גבוהה.

*

פרוייקט מעניין נוסף לטעמי הוא קבוצת ראגבי שפועלת בכפר הדרוזי מראר. מסורתית (בארצות המוצא) הראגבי נתפס כמשחק של השכבות החזקות באוכלוסיה והוא תמיד שוחק באוניברסיטאות היוקרתיות וזאת להבדיל מהכדורגל שנחשב למשחק של "פשוטי העם". דווקא כאן יש אולי הזדמנות להפוך אותו למשחק שמחבר שכבות מקובלות פחות אל תוך המיינסטרים. הדרוזים אם יאמצו את הספורט אל ליבם יכולים להיות כוח עצום לדעתי ולהוסיף הרבה לקאדר השחקנים המקומי. הייתי שמח מאוד לראות את הפרוייקט הזה מתפתח ומתרחב גם לישובי מיעוטים נוספים.

ביום שבת הקרוב (8.4.2017, בשעה 15:00 בווינגייט) תפגוש נבחרת ישראל בראגבי את נבחרת אנדורה במסגרת המחזור השלישי בגביע אירופה לאומות. הנבחרת מגיעה לאחר ניצחון ביתי על קרואטיה 23:16 וניצחון חוץ על קפריסין 38:28. כרגיל תהיה אווירה טובה ביציעים, אוכל והרבה בירה.

 

צווארון כחול
אברטון. משחק הכנה מצויין

26 Comments

בני תבורי 4 באפריל 2017

לא מעניין אותנו שבאנדורה אין צבא, לא מזיז לנו שהיא הידידה הגדולה ביותר של ישראל, רק על זה שנשים קיבלו שם זכות הצבעה ב 1970 אנחנו נקרע אותם בשבת.

ארם אבירם 4 באפריל 2017

עם אוהדים כאלה, איך אפשר להיכשל?

איציק 4 באפריל 2017

מה ליוצאי ברית המועצות ולרגבי?

דורפן 4 באפריל 2017

רוסיה הייתה לא רעה בראגבי ועלתה לדעתי לגביע עולמי אחד. בגיאורגיה זה ספורט גדול מאד.

אהוד 4 באפריל 2017

הם מנסים להיכנס לטורניר 6 האומות בשנים האחרונות, מבקשים שמי שמסיימת אחרונה שם תוחלף באלופה של טורניר ה"נחותות"

דורפן 4 באפריל 2017

שזה הגיוני. כי הם נראו יותר טוב בגביע העולם מול ניו זילנד מאשר איטליה בדרך כלל. הבעיה היא שבאיטליה יש כסף ובגיאורגיה לא – וזה אחד הדברים הלא יפים בראגבי. גם לפיג׳י מגיע להיות בטורניר עילית – אבל יקבלו את יפן קודם

Gil - Zimbabwe 4 באפריל 2017

פוסט יפה. מדהים ההבדל בארץ בין ענף ספורט "משפחתי" שטרם חדרה אליו הפוליטיקה ובעלי האינטרס לבין שאר הספורט בארץ.
אני מקווה שתדעו לשמר את זה ברמה המשפחתית ולא תיתנו לכל מיני מחפשי כבוד לחדור.

אריאל גרייזס 4 באפריל 2017

יפה מאוד. כמי שמעורב בארץ בליגת הפוטבול, ראינו את אותן בעיות עם המגרשים כמו אצלכם. למזלנו, יש היום בארץ (בעיקר במרכז – הצפון וירושלים עדיין בעיתיות מאוד) לא מעט מגרשים עם דשא סינטטי שפותרים את הבעיה. גם אצלנו זה היה משחק של דוברי אנגלית (אמריקאים מן הסתם) אבל היום הליגה מאוד מאוד צברית, למעט בריכוזים אמריקאים כמו ירושלים.

ארם אבירם 4 באפריל 2017

איזה כיף זה כשיש תשתיות טובות. פחות סיפורי מורשת קרב מצד שני.

חיים הצהוב 4 באפריל 2017

מאיזה גיל אפשר לרשום ילדים לרוגבי בארץ?

דורפן 4 באפריל 2017

אני רוצה קצת לתקן. באנגליה וצרפת זה ספורט אליטיסטי, וכנראה גם בסקוטלנד. בווילס זה היה מסורתית ספורט של כורי הפחם. באוסטרליה זה ספורט אליטיסטי מאד וגם בארגנטינה. אבל כשמגיעים לטובות ביותר זה קצת שונה. בדרום אפריקה זה האפריקנרים שהם הקצת יותר עניים מבין הלבנים. בניו זילנד זה הספורט של כולם אבל כוחה של הנבחרת בנוי במידה רבה מהילידים ותושבי האיים.

ארם אבירם 4 באפריל 2017

הסכמתי עם כל מילה עד ששמת את דרום אפריקה בקבוצה של "הטובות ביותר"…

ש"ד 4 באפריל 2017

פוסט נהדר, רק אמה-מה כרגיל ההתנשאות הרגילה של היונן על הליג. כן, קודים שונים וכל הג'אז הזה, אבל עדיין סוג של רוגבי-רוגבי של פשוטי העם מאז ומעולם…

דורפן 4 באפריל 2017

:-) הטובות היסטורית…. עוד יבואו ימים

wazza 4 באפריל 2017

אולי זה המקום לסכם את ה 6 אומות?
נראה שגם אתה וגם דורפן בחרתם להתעלם מהזוכה

ארם אבירם 4 באפריל 2017

יש לי המון מה לומר על הטורניר ואני יכול לעשות את זה תוך התעלמות מוחלטת מהזוכה ;)

wazza 4 באפריל 2017

מקווה שתתעלם מאיתנו גם באליפות העולם…
אתה מגיע לוינגייט בשבת?

ארם אבירם 4 באפריל 2017

כן. מתארגנת משלחת בראשות בני.

ארם אבירם 4 באפריל 2017

יש עוד הרבה זמן עד לאליפות העולם. לא הייתי מתחיל לחרוט את השם על הגביע.
לגבי הטורניר ואנגליה: אנגליה היתה מצוינת בתקופה האחרונה תחת אדי ג'ונס מה שלא הפתיע אותי משני טעמים. ראשית הוא מאמן מצוין. שנית, חשבתי שהיתה שם תשתית מעולה עוד בגביע העולמי. הם לא היו כל כך גרועים, פשוט הם הפסידו לווילס מה שיכול לקרות ופגשו את האוסטרלים בתקופת שיא. בטורניר הנוכחי דווקא קצת התאכזבתי מהם. הם לא הצליחו להתמודד טוב כשהכריחו אותם לחשוב. גם האיטלקים וגם האירים תפסו אותם לא מוכנים ולא ערוכים למצבים משתנים. האירים שיחקו ראגבי מודרני ואמיץ. אני לא זוכר עכשיו במדויק אבל בחצי הראשון היו להם אחוזים מטורפים של פוזשן. בראגבי 15 שמרני החשיבות הגדולה ביותר היתה לטריטוריה ולא לפוזשן. ככה אנגליה זכתה באליפות העולם באוסטרליה. המון בעיטות כדי לדחוק את היריב לעבר הקו שלו. ואז זכיה בפנדלים בעקבות טעויות של היריב תחת הלחץ. אירלנד שיחקה משחק אמיץ שבו היא לא חששה לשחק עם הכדור גם עמוק בשטח שלה. יש פה מגמה של ראגבי 15 יותר דינמי שבו קבוצות לוקחות סיכונים ויוצאות להתקפה גם ממצב הגנתי בדומה למה שתמיד קורה בראגבי שביעיות (בגלל שיש המון מרווחים לפרוץ דרכם כך שפוזשן חשוב יותר מטריטוריה). אנגליה פשוט לא מצאה פתרונות לזה והיתה מתוסכלת נורא מזה שלא היה לה כדור ביד. היא גם לא הצליחה לגרום לאירים לטעות כמו שהוולשים עשו שבוע קודם. לא יודע אם זה בזכות הגנה מאוד אגרסיבית של הוולשים או שהאירים פשוט לא היו חדים מספיק.
נקודה אחרונה, אנגליה הגיעה למשחק האחרון לקראת שבירת השיא בזכות שיטת משחק אמיצה יותר ממה שהם היו רגילים לה. נראה היה שבמשחק הקובע הם לא היו מספיק אמיצים כדי להמשיך בסגנון שהביא אותם לשם. זה קורה לרבים וטובים בכל סוג של ספורט אבל זה אחד הדברים שמפרידים בין גברים לנערים. השאלה היא אם אדי ג'ונס יצליח לתקן את זה.
*נכתב מהנייד. מתנצל אם יש שגיאות.

בני תבורי 5 באפריל 2017

בהחלט מגיעים, אשמח לפגוש אותך סופסוף.

ארם אבירם 8 באפריל 2017

Wanna איפה אתה?

דורפן 4 באפריל 2017

מה משחק החוץ הקרוב?

ארם אבירם 4 באפריל 2017

מלטה, 22 באפריל אם אני מבין נכון.

נבות 4 באפריל 2017

כתבת שהוחלט להשקיע בראגבי שביעיות כי זה ענך אולימפי חדש ויש שם מקום לכניסת כוחות חדשים. לא עקבתי אחרי הענף, אבל נראה שישראל לא היחידה ששמה לב לכך, או לכל הפחות יש מדינות עם נבחרות רציניות שאני חושב שאין להם נבחרת חזקה בראגבי יוניון (נניח ארה"ב). מה הציפיות של האיגוד בתחום הזה?

ארם אבירם 4 באפריל 2017

אתה צודק וזו שאלה טובה. בשביל תשובה צריך לשאול מישהו מהאיגוד ואני מודה שאני לא יודע. אישית אני חושב שיש הגיון בלהשקיע בשביעיות מכמה סיבות:
1. יותר מתאים לאופי שלנו. משחק קצת פחות מובנה.
2. פחות תלות בשחקנים בגדלים עצומים.
3. ספורט אולימפי מאפשר תקציבים שקשה יותר להשיג אחרת.

נבות 4 באפריל 2017

תודה על התשובה.
1+2 הדרישות מהספורטאים זו נקודה מעניינת. אולי לא בנוי על שחקנים גדולים, אבל נראה שבנוי מאוד על שחקנים עם כוח מתפרץ (דוגמת פרי בייקר), אני לא שזה משהו שמתאים לנו יותר.
3. לדעתי זאת הנקודה החשובה, אני מניח שאפשר באמת לגייס ככה כסף שבסופו של דבר יעזור גם לראגבי 15.
עוד יתרון שאולי קיים זה שפשוט צריך פחות שחקנים. אני מניח שזה חשוב למדינה קטנה כמו פיג'י (שבשביעיות היא ממש בטופ), למרות שהספורט שם פופלרי קשה לה לבנות נבחרת 15 שתאבק בטופ.

Comments closed