פוסט מאת איתן בקרמן
צילום: אלן שיבר
מחלת נפש היא מחלה. בעצם היא הרבה מחלות, מסוגים שונים ובדרגות שונות. במאה ה-21 מבינים את זה. מחלות מהסוג הזה קשות לצופה להתמודדות ומניבות ממנו תגובות שנעות מבהלה עד צחוק, משום שהן משחקות עם האיבר הכי רגיש. המוח. התודעה.
זה לא סוד שהיו לגומא אגיאר בעיות בתחום הנפש. האופן שבו זה התקבל כאן הכיל הרבה רצון טוב. קהל הספורט גילה לרוב בגרות לנוכח האיש שפגש את חוטפי גלעד שליט או משהו בדומה. דיברו אחר כך על זה שאגיאר הבריא. המדייקים יותר אמרו שמצבו כרגע טוב יותר. אחר כך כנראה נהיה פחות טוב.
אפשר לנסות לדחוף בכוח עוד אלמנטים לסיפור הזה, כמו כסף, משפחה, תרופות וכדומה. אבל בתחילתו ובסופו זהו סיפור של אדם סובל. טרגדיה של מי שחי בעולם שמבחוץ נדמה כי כולו מנעמים.
לא עמדתי ממש על טיבו של אגיאר, לא בטוח למי הוא כן היה ברור, הוא תמיד נראה לי בעיקר כמי שמנסה לצוד נואשות אהבה, אבל בכל מצב אהבתי להסתכל על העיניים שלו. אפשר היה לראות בהן הרבה, איש כרצונו, לי תמיד היה נדמה שמה שאני רואה, לפני ואחרי הכל, אלה עיניים טובות.
אמן יימצא בחיים.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
70 Comments
אני עובד עם נפגעי נפש. התחלתי לפני כמה חודשים בלבד והאמת שעוד לפני שגומא נעלם, תהיתי על הסיפור שלו, כי זה באמת היה מקום נדיר בו דמות ציבורית מתמודדת עם המחלה לנגד עיני כולנו והיתה לי הרגשה שישנה בעייתיות לא קטנה בדרך בה הוא כביכול "החלים" או "מצבו השתפר".
חשוב לדעת שתהליך השיקום הוא תהליך ארוך ולא קל ורוב המעמסה נמצאת על כתפי המתמודד עצמו. בראש ובראשונה זה הוא שצריך להחזיק ברצון להחלים ולגלות את הרצון הזה, לפעמים יכול להיות הכי קשה.
מבחינה מסוימת המצב של אגיאר אף קשה יותר מרוב המתמודדים משום שיש לו אמצעים בלתי מוגבלים. לא מעט מהמתמודדים היו מוותרים אם היו להם את האמצעים, לגומא אין את הבעיה הזו ולכן המוטיבציה שלו לעבור את התהליך הלא קל של התאוששות מאישפוז יכולה להיות נמוכה יותר.
אני כמובן מצטרף לאיתן בתקווה שהוא יימצא בריא ושלם אך פרט לכך הגיע הזמן שיפסיקו להתייחס אליו כנדבן, פילנטרופ ומשקיע(בספורט ובהכל) ויתחילו להבין שמדובר באדם שקודם כל זקוק לעזרה.
תומר שלום
גם אני עובדת עם מתמודדים. וחשוב לי לחדד כמה דברים:
1. ממחלת נפש/מחלה פסיכיאטרית (שזה בעצם איזה שהוא חוסר איזון נוירו כימי במח, ברמות שונות וסוגים שונים) לרוב לא נרפאים, זה אתגר כרוני – לכל החיים.
2. הבשורה הטובה היא שמחלימים!!!!!! כלומר, מתמודדים עם חוסר האיזון אם ע"י תרופות (שמנסות לספק את החסר או לאזן את חוסר האיזון) ואם ע"י טיפולים אחרים שמסייעים ואז לרוב יוצאים מהמצב האקוטי ה"חולה" ומגיעים לאיזון וחיים את החיים. מנהלים את המחלה/האתגר במקום שהוא ינהל את החיים (אנשים כבר מכירים סימנים לתחילתו של חוסר איזון ומגיעים להתייעצות מטפלים בעניין וממשיכים בחייהם).
3. נכון, אצל חלק מהאנשים זה תהליך ארוך, בחלקו בגלל שהחברה לא ממש מבינה את העניינים וברגע שאדם מזוהה כמתמודד הוא מתוייג, אנשים במשפחה ובעולם הרפואה נעשים לפתע פטרונים גדולים ובמקום לעבוד עם האדם על הטיפול וההחלמה שלו פוגעים באוטונומיה ובהתפתחות התקינה.
4. לרוע המזל במדינת ישראל עוד לא השכילו להכניס לסל הטיפולים טיפולים פסיכודינאמיים, קוגניטיביים רגשיים, קוגנטיביים התנהגותיים, וקוג' דואליים אלא המיקוד בעולם הטיפול הוא על תרופות בלבד וזה רע רע רע!!! אנשים צריכים גם את התהליכים והתמיכות ואין אותם כראוי בסל השרותים.
5. עוד בשורה טובה – יש דבר שנקרא סל שיקום – זהו סל שרותים שבנה ומממן משרד הבריאות למתמודדים. הוא עשיר ומלא בשרותי שיקום איכותיים ומגוונים (ותמיד יש מה לשפר ואין ספק שהוא לא מתוקצב כראוי וכו' אבל יש שרותים טובים ושווה להכיר).
6. יש בארצנו לפחות 120,000 מתמודדים, לגבי רובם , אין לאיש בשכנותם מושג שהם מתמודדים, ככה שאפשר להחלים ואפשר להתמודד בהצלחה רבה עם האתרים הפסיכיאטריים, גם ה"קשים ביותר".
זה כואב לראות את האפליה בעולם הזה בין אנשים שחולים פיזית לאלה עם בעיות נפשיות. האפליה מתחילה כמובן בחוקים שנותנים עדיפות לקטגוריה הראשונה (אני משער שזה כך בגלל שהדיאגנוזה הרבה יותר ברורה לנו) דרך ארוכה עוד לפנינו עד שהמצב הזה יתוקן.
בלינדר, בוקר אור
צודק. ישנו פחד קמאי משחר ההיסטוריה ממחלות הנפש. עד היום לא התגברו עליו. מקורו – חוסר ידע, אמונות תפלות ועוד.
מי ייתן ויימצא ותבוא עליו רפואה..
מחלת הנפש היא סימן עבורנו "הנורמליים", כדי שנחוש טוב יותר.
בפועל מדובר ברצף, בו כ"א נמצא בדרגה מסוימת.
אפשר להגיד את זה גם על רובן המוחלט של המחלות הפיזיות, ובאופן כללי על רוב האבחנות בעולם. מה זה אומר? כלום.
זה אומר שכדאי לזכור שלכל אחד מאיתנו יש ליקויים נפשיים כאלה ואחרים.
לא ליקויים איתן, ממש לא ליקויים. במיוחד בארה"ב אבל גם בישראל ובמדינות אחרות הדיאגנוזה ל'מחלות נפש' נעשית לפי הספר:
Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders
או בקיצור – DSM IV (הIV מתייחס לגרסה הרביעית). בגרסאות הקודמות גם הומוסקסואליות נחשבה לליקוי נפשי וגם בספר הנוחכי יש הרבה דברים שנחשבים לליקוי (כולל התמכרות לקפאין, מריחואנה וכו'). בDSM V שיצא כנראה בשנה הבאה כבר יעלמו להם 'ליקויים' רבים כמו נטייה של אנשים לBDSM ושאר תחביבים שקשורים לסקס (לא לדאוג, פדופיליה עדיין תהיה שם). הרבה דברים שאנחנו מחשיבים לליקויים הם בסה"כ התנהגות שהולכת נגד ה'נורמה' שנקבעה בחברה שלנו ואני לא צריך לספר לך כמה החברה שלנו שמרנית. אני לא חושב שלרובנו יש 'ליקויים' אלה פשוט דרכים שונות לחיות את החיים שלנו וכל עוד זה לא פוגע באחרים – זה בסדר.
בלינדר- לייק
אני מסקר את הפועל ירושלים לכל העיר שנתיים. יצא לי לדבר כמה פעמים עם גומא וגם להיפגש איתו (לדקות ספורות). בטלפון היו לנו כמה שיחות ארוכות. ההתרשמות שלי תמיד היתה: איש טוב ואינטיליגנטי, טיפה שחצן אולי, אבל לצד זאת גם אדיב ומנומס ובעיקר כריזמטי. ניתן היה להבחין בעניין הנפשי כמובן. ועדיין חיבבתי אותו מאוד. היה בו קסם.
כמובן מקווה שהוא עדיין בחיים ואין צורך להשתמש בלשון עבר.
מה שלא אהבתי בהקשר של גומא- איך האנשים כאן המשיכו לבקש ממנו עוד כסף, כאשר מצבו הנפשי ברור. זה לא רק קבוצות הספורט אלא אינספור ארגונים שונים. וגומא היה בחור טוב וקצת מגלומן. אז הוא נתן.
בורו, אני חייב לנסות להבין מה המשמעות של המשפט:
"ניתן היה להבחין בעניין הנפשי כמובן"
עד לאותה סצינה מפורסמת עם איציק זוהר, איך היה ניתן להבחין בזה בדיוק ? מה ראית או ידעת שאחרים לא ראו/ידעו ?
רוקט 88- אנסה להסביר בצורה הנהירה ביותר. עוד לפני שסיקרתי את גומא והפועל ירושלים, חשבתי שמשהו לא הכי בסדר איתו כשהוא התחיל להיות מעורב בבית"ר. כל הריקודים עם הזמרת ששכחתי את שמה לפני המשחק הראשון בליגה. וכל הדיבורים על ייסוד בית המקדש וכו'. די מהר גומא התחיל לומר אפילו דברים יותר הזויים (גלעד שליט וכו') ולאחר מכן הוא אושפז.
אז היה ברור שיש לאיש בעיה נפשית מסוימת, כמעט למן הרגע הראשון.
למרות זאת, לדעתי מצבו השתפר לאחר האשפוז. זו לא קביעה אלא דעה. על בסיס שיחות די מרובות איתו וגם דברים שאמרו אנשים אחרים. למרות זאת הוא אושפז שוב באמריקה. בשנה החארונה הוא כמעט לא דיבר עם תקשורת. יצא לי מעט פעמים לדבר איתו בתקופה הזו וכמעט תמיד הוא עשה איזה משהו מוזר (העלה אנשים לקו בלי להתריע, נתן אמירות מגלמוניות וכו').
אבל בלי קשר לעניין הנפשי, שהוא קיים וכפי שבקרמן כתב- חובה עלינו להתייחס לזה באמפתיה, כי זו מחלה כמו כל מחלה אחרת- ההתרשמות שלי מגומא בגדול תמיד הייתה חיובית. יש לו קסם אישי. יש לו אינטיליגנציה. לדעתי האיש גם בן אדם טוב.
שוב אומר: מה שמאוד לא אהבתי (ולצערי לא הופתעתי מכך) זה מרבית היחס שקיבל בישראל. גם כל הסלט שעשו מההתבטאויות שלו ומהבעיות הנפשיות שלו בזמן שהוא חולה. וגם סחיטת הכסף הבלתי נפסקת מקבוצות ספורט וארגונים דתיים כאלה ואחרים.
ואני חשבתי שבמחלת נפש התכוונת לראשי בית"ר והפועל ירושלים שהמשיכו לנסות להשען על הבחור המסכן הזה..
ברצינות עכשיו, זה סיפור די עצוב. וזה שקבוצות בארץ כל כך נואשות שהן מעדיפות לנסות להשיג את האיש הזה בתור בעלים, הם תמצות של הספורט בארץ.
שיהיה רק בריא
כאילו שמעבר לים אין קבוצות שמשוועות למזומנים יהיה הבעלים אשר יהיה.
ואי אפשר שלא לחשוב על דני קליין שמבקש בונוס על זה שהצליח למכור בעלות על קבוצת כדורסל לחולה נפש. היחיד שאני זוכר שהתפרנס ועשה כסף מבעלות על קבוצת ספורט , שאפילו לא הגיעה להישגים ביחס לתקציבה.
השני בתור לעשות כסף הוא אלי טביב ,אבל עוד לא נמצא חולה הנפש המתאים,
הלוואי וימצא בחיים
פוסט חשוב.
מהדיאגנוזה ההדיוטית שלי נראה כי התפרצות המחלה (סכיזופרניה) אצלו הייתה מוחלטת וקשה.
במצבים כאלה השיקום הוא כמעט אין סופי, והמילה היא סבלנות. כאן מתגלה הדבר הכי חשוב בחיים: משפחה וחברים.
אתה נשמע כמו דודה שלי, שרואה אנשים עם "עיניים טובות". ומה הלאה – אנשים עם "ברכיים טובות" או "ירכיים טובות"? כלומר – מה זה הקישקוש הזה?
ועוד משהו: "פוסט מאת איתן בקרמן". רוצה לומר – כולם כותבים פוסטים רגילים, רק כשבקרמן כותב זו יצירה ספרותית שמקבלת את הקרדיט "פוסט מאת…" די להנפחה.
מהחלק הראשון אני אתעלם. הוא מעיד עליך, לא עלי.
לגבי החלק השני: נהוג אצלנו במאות פוסטים קודמים, כשהכותב אינו בעל בלוג, לכתוב "פוסט מאת", אחרת כשנכנסים לא יודעים מי כתב.
ההתנפלות שלך על זה שוב מעידה עליך. כמו גם השימוש במילה "הנפחה".
ועוד דבר: אכפת לך לספר לנו מה השם שלך? או שאתה מסוגל להשפריץ את האלימות הזאת רק כשאתה רעול פנים?
אדון ברגמן שמתי לב שאתה משתמש כל הזמן במושג רעול פנים.
הרי את רובנו אף אחד לא מכיר .בטח לא את הכינוי שרובנו משתמשים באתר זה. ובכן בעצם אתה שואל למה לא נהיה גברים ונשתמש בכינוי הרגיל שלנו ? תשובה היות ובאתר הזה סותמים פה של כל מי שאומר משהו שלא נראה למישהו.ע"ע סיפור מנחם לס. או התנפלויות העבר של מר דורפן.
לכן אני הציע לך דיל קטן .
1. אתם לא תמחקו אף אחד ולא תזרקו אף אחד בטח לא מהארכיון.
2. אנחנו "רעולי הפנים" נתחייב להיכנס בשמנו או לפחות בכינוי הקבוע שלנו .
3. למחוק מישהו או לזרוק מישהו מהאתר יתאפשר רק במידה ונעשה דבר חמור מאד כגון עידוד לאלימות או משהו כעין זה.
4. רצוי מאד שכללי המשחק (אתיקה) יהיו ברורים מפורסמים וידועים ויחייבו את כולם באופן שווה .היות והיו מקרים לא שווים .היה כאן מישהו שנזרק לפני כשנה כי הוא אמר מילה לא יפה לדופן .אך דורפן אמר לאותו בלוגר ולאחרים מילים חמורות בהרבה.
אתה כמובן יכול לומר את האמירה הרגילה שלך ושל דורפן ועדת החנפנים למיניהם .האומרת "לא בא לך אל תיכנס זהאתר שכולם מתנדבים בו "
להלן תשובתי
1. אני אכן החלטתי לעזוב ועזבתי אתכם לפרק זמן ארוך.
2. לאחר זמן החלטתי לנסות ולחזור ולראות האם משהו השתנה .ראיתי פוסטים טובים בחלקם (וחלקם סתמיים ) והחלטתי לא להגיב כלל באתרכם.
3. כשד"ר לס עזב (העניין התגלה לי דרך אתר אחר) החלטתי לראות האם לפחות בו תנהגו בכבוד.
האמת ? בהתחלה היה נראה לי שהפקתם קצת לקחים לפחות הוצאתם פוסט ונתתם אפשרות תגובה.
ואנשים אכן הגיבו וביקרו אתכם ושאלו שאלות נכונות (לפחות בחלקם)
אלא שלאחר זמן קצר (כמדומני יומיים ) נמלכתם בכם והחלטתם
למחוק את הפוסט ללא אפשרות גישה.
אח"כ התייחסתם לד"ר לס כאל רוצח סדרתי ומנעתם כל גישה באתרכם לארכיון הכתבות שלו . כאילו לא היה ולא נברא. שזה יותר מכל מעיד אליכם ועל שנאתכם התהומית .
4. לסיום זה שהאתר שלך או של דורפן לא אמור לאפשר לכם להתייחס לאנשים כאילו הם זבל. וגם לא לתת לכם זכויות יתר.אם לא מקובל להגיב בבוטות אז תהוו דוגמה אישית.לא ייתכן שדורפן יכתוב לבלוגר מילים בוטות מאד על טור שלו .דורפן זרק מישהו מכאן על מילה אחת בוטה (פןפוליסט ) בעוד הוא עצמו תקף באופן מביש כותבים ומגיבים לא פעם.
5. דווקא חבל כי אם תהיו בני אדם תהיה כאן הנאה צרופה לכולם.
אמרתי דברים חריפים ניתן לומר לי לא צריך אותך לך. ואני כבר אומר אם תגידו לי לך אעשה זאת ואמצא אלטרנטיבות ראויות לא פחות.
אך ניתן גם לחשוב לא להגיב מהבטן לעשות חשבון נפש ולחשוב איך אנו נהיה בני אדם יותר טובים. האמן לי אני אחד וזו תגובתי הראשונה בפוסט זה אך יש עוד רבים וטובים שעזבו את האתר הנ"ל רק בגלל החומר האנושי של חלק (קטן) מהכותבים כאן.
1. למה אתה מסרס את השם שלי? זה זול.
2. כנראה שהאתר מעניין כמה אנשים למרות דורפן ואנוכי.
3. אל תכתיב לנו כללים.
4. מבחינתנו הסיפור הזה נגמר. רות, סוף.
יבוא הציבור וישפוט
"מישהו אמיתי" – "הציבור" ש"יבוא וישפוט" כבר עושה את זה. מי שרוצה לקרוא ולהתדיין קורא ומגיב. מי שלא רוצה הולך לאתרים אחרים. זה מה שנקרא "להצביע ברגליים". זכותך לא לגלוש באתר הזה. אבל אל תפריע למי שכן נמצא כאן, בבקשה
מי שם אותך "מישהו אמיתי" כדובר הציבור?? אנא שנה שמך ל "מדבר בשם עצמו".
אין מה להתעלם מהחלק הראשון. זו עדיין אבחנה ברמה של טלנובלה, "יש לו עיניים טובות". מה, אתה י(ה)ורם גאון?
לגבי החלק השני: לא ידעתי / לא שמתי לב. לוקח את דברי בחזרה לחלוטין. התנצלות על ההתנפלות.
לגבי השם שלי אתה יכול להתעניין אצל רון מיברג (שאגב – כבר מגיב ב'הופס' למנחם לס שהשלכתם בטעות שאין גדולה הימנה). יש לו כמה השערות :-)
שמע פרשנות: עיניים טובות הכוונה לרושם של אדם טוב לב. זה מה שמכונה מטאפורה. אין הכוונה אם הוא זקוק למשקפיים.
שמע בשורה: המאצ'ואיזם הישראלי-אמריקאי הזה, מהסוג של המגפיים והמרלבורו, הפך במרוצת 20-30 השנים האחרונות לפאתטי.
שמע שיר: http://www.youtube.com/watch?v=ykekBqmGHrc
ירחם השם, קאזה בכבודו ובעצמו. מזל שלא סצינת ברית המילה שבסוף הסרט. וחוצמזה שלילי מגפיים ושלילי סיגריות…
"קפטיין",
על מה ולמה תגובות כאלה?
מתי נלמד לתת כבוד לאדם שטרח וכתב והקדיש מזמנו למעננו, הקוראים?
לא מוצא חן בעיניך אשר כתב – הגב עניינית ולא לגופו של כותב.
תתבייש!
אין לי מושג מיהו איתן בקרמן ומעולם לא פגשתיו. אין לי אליו לא כבוד ולא אנטי כבוד.
יש לי כבוד למי שכותב ומשקיע. במקרה הזה לפחות, בקרמן כתב מספר מועט של מילים שכוחן כמו כל טוקבק אחר. אינני רואה כאן הרבה 'טרחה'. איזה כבוד בדיוק אתה רוצה שאתן?
קפטיין יקר, התנצלת למעלה על החלק המיותר. ואידך זיל גמור.
ערב טוב…
מישהו שמגיב תחת הכינוי של אחד מגדולי הרוק בהיסטוריה, בטח מבין דבר או שניים במוסיקה וזה נפלא!
מצד שני, אותו מישהו מזיין את השכל בתגובות מטומטמות ומיותרות, שזה חרא.
ביחד זה מאניה דיפרסיה קשה. עוף להיבדק.
סליחה על הבורות, והעצלנות לגוגל, מי זה קפטן ביפהארט?
לשירותך תמיד:
http://en.wikipedia.org/wiki/Captain_Beefheart
וואו…
captain beefheart הוא מהקשים. כמו זאפה. אף פעם לא הצלחתי להתרגל אל מי מהם.
אני מעדיף את Captain Sensible.
בי-ג'יי שלום. אני על אדמת הארץ הקדושה שלך. הקפטן מוכר לי כמגיב די קבוע במדורה המיתולוגי של דבורית ולווט שרגל אנדרגראונד.
חוצמזה אני מבלה את רוב הזמן בצפון, מעל הכינרת. גם בבית גם באוטו אין קליטה של שום תחנת רדיו במרכז רק 'כל רגע' של הצפון ומלאנתלפים תחנות ערביות. יש עצה?
דרך הוט
וגם יס, רק שהיום לקחתי חופש למטרת השתתפות פעילה בפסטיבל רוק "עצמאי בשטח" בקיבוץ רגבים. שלום חנוך, פורטיס, סחרוב, קיצו, רוקפור, TREE ועוד הרבה. מחמש עד חמש.
ספרתי את מספר ביטויי הגנאי בתגובה שלך והשוותי לתוכן התגובה שלי. רוצה טרמפ לשרינק?
אמן.
פוסט נוגע, וגם התגובה של תומר.
גם אם גומא ימצא בחיים (וכולי תקווה שזה אכן מה שיקרה) דבר אחד ממש לא ברור לי בכל הסיפור הזה.
איך, אחרי מה שקרה סביבו בבית'ר, הוא הגיע למצב שהוא בעלים של קבוצה בישראל? איזה מנהל חסר אחריות (דני קליין?) שכנע אותו לבוא? איך אף דמות בכירה בענף הכדורסל לא התערבה כדי למנוע את כניסתו לענף?
כולם תמיד מתעוררים מאוחר מדי, אבל כאן זה לא היה צריך לקרות. כבר כמה שנים שגומא איתנו ובכל ראיון/מסיבת עיתונאים/משחק ששודר בטלויזיה היה ניתן לראות שמדובר בבן אדם לא לגמרי מחובר. לעיתים זה היה קצת יותר חמור ולעיתים קצת פחות, אבל בסופו של דבר, לאורך כל התהליך היה ניתן לראות כי מדובר באדם שצריך עזרה.
במקום לעזור לו ולהרחיק אותו ממקומות שמסוכנים לו, משפחתו ובעלי אינטרס רק דחפו אותו פנימה לעולם הקיצוני שנקרא ספורט. עולם שמלא בעליות, מורדות וקיצוניות, בדיוק מה שלא עושה טוב לאדם במצבו.
אז אם בסיפור בית'ר עוד נתפסנו עם המכנסיים למטה, למה קרה סיפור הפועל י-ם? (לא הראשון שמגיע לי-ם ומתבלבל, סינדרום י-ם).
אני מקווה מאוד שלא נשמע היתממות מצד גורמים בי-ם בימים הקרובים. הם רצו את כספו ומצבו הנפשי לא שינה לאף אחד. רק היה להם יותר קל לנצל אותו.
סיפור עצוב מאוד, אני מקווה שהוא עדיין יכול להסתיים בצורה טובה.
אני לא יודע אם זה באמת "סינדרום ירושלים" (יש לא מעט סימנים שזה קשור), אבל בלי קשר אליו הסינדרום הזה באמת מדהים…
אני לא באמת מתיימר להיות מסוגל לאבחן את הבן אדם, סתם הזכרתי את הסינדרום כי זה מתחבר לכל הטרפת שעוברת ועברה עליו, והייתה קשורה לא מעט לעיר ירושלים ולהיסטוריה שלה.
איתן, למיטב ידיעתי, סינדרום ירושלים מופיע אצל אנשים החולים מלכתחילה, עוד בטרם הגעתם אל העיר. בהגיעם – העיר מוציאה מהם את "המיטב" ומכאן, הוא אחד מסימפטומים של מחלה קיימת…
לפני שנתיים פגשתי את גומא פנים אל פנים לשיחה קצרה אחרי משחק במלחה.
גם אני התרשמתי מהאיש הזה מטוב ליבו ורצונו לעזור לאחרים.
באמת יש לו עיניים טובות, ואלי הוא דיבר ממש בגובה העיניים ולא מתנשא בגלל כספו.
במחלות נפש אני לא מבינה בכלל, אולם בשיחה שלי עמו ניכר שיש בו משהו שונה, זה לא השפיע על רצונו לשמוע אותי בנימוס וטוב לב.
יש לו משפחה אישה ושלושה ילדים וגם אימא. הם כרגע יושבים ומתפללים שימצא ויחזור אליהם בריא ושלם. גם אני מקווה שימצא בריא ושלם.
מאשקה, תמיד חלמתי שתהיי דודה שלי…תודה
מאשקה את בנאדם טוב.
היו דיווחים עיתונאים שרמזו במידה כזו או אחרת על חיבתו של אגיאר למריחואנה ואלכוהול.
מהמעט שידוע לי על מחלות נפשיות (ובפרט אם יש תרופות במרשם הניטלות על ידי החולה) הערבוב עם מריחואנה ואלכוהול עלול להוביל לתוצאות קטלניות.
אני יודע שהמריחואנה נתפסת ברבים כ"סם קל" אבל כל סם עלול לעודד ו/או לעורר התפרצויות פסיכוטיות.
כולי תקווה שיימצא בחיים.
אמן. פוסט חשוב, ודיון לא פחות חשוב, בדרך להבנה גדולה יותר אצל כולנו של תחום שנדחק הצידה מאות בשנים ושל אנשים סובלים, שבניגוד לסובלים פיסית לא זוכים לסימפטיה וסיוע בציבור.
איתן יקר,
פוסט יפה. נוגע ללב…
תודה. חבל שרעול פנים אחד היה חייב לנסות לקלקל, אבל הטובים מנצחים.
אבל מה עם לס? המכתב שכתבת לו זה ממש מבייש. זה כמו לפטר טלפון , לא יפה מר איתן הנכבד
אפשר להספיק לזהם את כל הפוסטים עם הדיון הזה?
שלח לאיתן מכתב/מייל/יונת דואר או לא יודע מה.
בשלושת הימים האחרונים יש ירידה תלולה בקשר בין הפוסט לתגובות.
איתן, אני מציע שתפתח פוסט שעניינו "הדיון הבלתי נגמר על מנחם רוזנברג (לס) וכל התגובות בנושא יועברו לשם. אני פשוט כבר לא מצליח לעקוב באיזה בפוסט הדיון מתחיל ואיזה הוא נגמר…
אגב, יפה מאד שהקדשת לו פוסט ברגע שכזה.
מה אתה יודע מי כתב מה למי ומתי? יש לך התחלה של מושג כמה תקשורת ואיזו היתה לפני זה? ככה לימדו אותך לקרוא תקשורת?
נ.ב: ההבל הזה מוצה. בפעם הבאה שתכתוב השמצה אישית שקרית התגובה תימחק. בפעם אחרי זה, יכול להיות מעניין. מספיק עם הדיבות האלה.
זה מזכיר לי שיר של ארדי דוכין
מהיכרות אישית עם ידידה שהיא קוראת ותיקה באתר שכן שלחה לך מייל
ולא זכתה למענה, אני חש מאוכזב מההבנה שהמקום הזה גדל אל מעבר למידותיו המומלצות.
שאפו על שהרמתם פרוייקט שכזה, רק חבל לי על שלא השקעתם זמן בתכנון מודל הכנסות שלא היה מביא לאווירה שהעכירה פה בכמה חודשים האחרונים
שלחה לי מייל ולא זכתה למענה? (ועוד בחורה…). אין גבול אה. במה עוד תאשימו, שלא אמרתי למישהו שלום ברחוב? (אני מוציא טון מזמני כדי לענות ולרוב בהרחבה לכל מי שכותב, אגב.)
תודה לך על היעוץ הכלכלי, על הציונים, ועל שאתה תורם לניקוי האווירה.
פוסט יפה וחשוב.
אני אוסיף רק כמה דברים בקטנה.
אני עובד כבר שנים ארוכות עם נפגעי נפש. למחלה של גומא (סכיזופרניה פרנואידית, אם אנחנו בעניין של לדייק) יש פנים רבות. במצבים קיצוניים היא מוחקת לגמרי את האדם ומפשיטה אותו מאישיותו. במקרים הטובים יותר, אחרי שיקום (ארוך בדרך כלל), היא פשוט נמצאת שם כחלק מהחיים, כמו צל שחור ומאיים.
אבל הבסיס לשיקום וליכולת לחיות בצורה מספקת אחרי ההתפרצות, הוא מה שנקרא "תובנה למחלה". מי שלא מגיע למצב בו הוא מכיר בכך שהוא חולה, מבין כי לפעמים המחלה מביאה לבילבול בין דמיון למציאות (ולעוד הרבה מאד דברים), וכי חייבים לקחת תרופות – יחזור להתקף נוסף. כמו להרבה חולים צעירים, לגומא אגייר לא הייתה תובנה למחלה. עצוב.
תגובה קלאסית איתן. בהצלחה עם קוראי ספורט 5
לא קוראי ספורט5 הם הבעיה שלנו, אתה יודע בדיוק מי התחילו לעשות כאן בלגאן ולמה. אבל הרבה יותר קל להאשים את "העם" מאשר אותנו עצמנו, ותיקי האתר.
אתה מוכן לבקש מהידידה לכתוב אלי שוב?
למי שלא עוקב יותר מדי, מי התחילו לעשות כאן בלגן ולמה?
פשוט עצוב שכל פוסט של בקרמן ודורפן מתחילה התקפה שנוגעת לסיפור של לס. באמת שהגיע הזמן שתעזבו אותנו בשקט ותתנו לנו ליהנות מדיונים רציניים ושבאמת קשורים למה שהפוסט עוסק בו.
אני מאוד אוהב את הכתיבה של ד"ר לס, שותף לפוסטים החיים שלו וחסר לי שהוא לא כותב באתר, אבל לפעמים דברים פשוט לא מסתדרים.
יש לד"ר לס אתר משלו בו אפשר ליהנות מהדיונים שהוא מעורר והפוסטים שהוא מעלה, אין צורך לזהם כל דיון פה בשלל תגובות שחלקן באמת יורדות נמוך.
נראה לי שהפרידה תעשה רק טוב לשני הצדדים, אז תרגעו קצת ותתנו לנו קצת שקט מכל הפרשה הזאת.
בקרמן,
לא אתפלא אם רב הנסתר על הגלוי בעניין גומא. נכנס למים סוערים, כפשוטו… כאשר מעורב הון עתק וסביבו בעלי אינטרסים ומחלוקות – לא אופתע אם יתגלה כי לא מדובר בסימפטום של מחלתו…
עצוב…
מקווה שימצאו אותו בריא ושלם באמת שאני לא מבין איך זה קרה…
יש משהו מאוד.. מכמיר לב, ואולי חושף קצת את הפנים של האיש הזה, שבהתקף טירוף הלפני אחרון שלו החליט שהוא הולך לשחרר את גלעד שליט מעזה. לא הולך לעוף, לא הולך להרוויח מליונים, לא הולך לעשות משהו בשביל עצמו, הולך לשחרר אדם אחר שנמצא בצרה.
אני לא בטוח שאפשר ללמוד מתוך טירופו של אדם על עצמו, אבל אולי דווקא ברגעים שבהם שיקול הדעת קצת מתפרק, נחשף החלק שבפנים. העדין, האמפטי, הדואג.
הוא באמת נראה כמו אדם טוב.
לייק
כן, גם ממני.
אהבתי
אני גם מאוב מאוד מחבב אותו ומקווה שישוב לנוף-איש צבעוני ומיוחד.
אפשר להפסיק עם ההתנצחויות ולחזור להתדיין על ספורט בבקשה.תודה רבה:)))
מאוד יפה בק
כשכותבים מהלב מעצבנים לפעמים אנשים שלא מבינים את השפה..
אם גומא היה נמצץ בכסף על ידי שמעון, אנשים היו על הגדרות? כאן? בוודאי.
טוב שיש סינדרום ירושלים להאשים.
לאן נעלמו לוחמי הצדק, האבירות והמוסר? סינדרום ירושלים.
אני גם יכול להשתמש במושג הזה כל פעם שאני טועה?
וברקע יש אדם שדורש מיליוני שקלים יציאה מהמועדון, מתוכם-מיליון שקל בונוס על עיסקת מכירה לאדם לא שפוי?
לאן נעלמו נביחות כלבי השמירה? אולי הם עסוקים בלרדוף אחרי חתולים?
גם שמעון יבקש דמי עזיבה? חחחחח. זה ממש מצחיק.
הלוואי והוא חי .
אחי הכותב תודה לך.כמה מילים פשוטות שכאלה הן כמו אויר לנשימה בתוך הכאוס הגדול של האינטרנט.שבוע טוב.אל תרתע מהצינים,הבן אותם,הם סובלים.