כורדיסטן החופשית

על פוליטיקת זהויות ושלום אוֹלֻמפי

כורדים אולֻמפיים - צילמסך Gilad Shiloach
כורדים אולֻמפיים – צילמסך Gilad Shiloach

 

הקסם האמיתי של המשׂחקים האולֻמפיים המקוריים היה השלום. פעם בארבע שנים, למשך תקופה קצרה מוסכמת, השעו היוונית את כל פעולות המלחמה ביניהם. התחרות עברה למישור אציל יותר, ואַלּים פחות. מספר הרודוטוס שבמהלך ההערכות לקרב תֵרמוֹפֻּלאי המפורסם (480 לפנ׳) תהה המלך אחשוורוש היכן, לכל הרוחות, כל היוונים? התשובה היתה – במשׂחקים האולֻמפיים. זו היתה הזדמנות פז, כמובן, לשמור על עוד פיסת נייטרליות. מלחמה כנגד הפרסים נראתה רעיון רע מאד, כאשר צבא המיליונים הגיע ליוון גופא, ויוונים רבים כבר הצטרפו אליו, בים וביבשה. אבל זו היתה הזדמנות פז שהורווחה ביושר. משׂחקים אולמפיים דוחים מלחמה. השׂפרטנים, כידוע, היו מחויבים למלחמה בכל מקרה. הפעם, עברו אפילו על האיסור המקודש לצאת למלחמה בזמן הקרניאה. בסיבוב הקודם הם החמיצו את מרתון ביום. הפעם היה התור שלהם לעלות ולחבוט.

בתמונה לעיל אין אמנם נציגים לענפי החבטות, אבל פיזיות למכביר יש ויש. ג׳ודו והנפת משקולות לא היו ענפים מוכרים במשׂחקים הקדומים, אבל ניתן לראות בקלות את שני האתלטים האלופים המעוטרים הללו משתלבים בהאבקות, אגרוף או פנקרטיון. כמו כן מסתבר, לפי הדיווח הזה מטוויטר של תחנת הרדיו מארביל, ששניהם במוצאם כורדים. ניתן לדמיין מציאות חלופית, בה היו נמתחים אחרת הגבולות אחרי מלחמת העולם הכי ראשונה, כדי לפנות מקום לכורדיסטן. השניים בתמונה היו יכולים להיות חברים לחדר במשלחת. במציאות הרגילה, מאידך, מרגש ומשׂמח אותי לראות צד ג המתגאה במתחרה ישׂראלי, אחד משלנו, ובמתחרה איראני. התמונה הזו מתריסה באופן פיוטי בפני המציאות המדינית באזורנו. הבו לי עוד מזה!

יכול להיות שסוד ההצלחה של השלום האולמפי היה בדיוק במתן רגעים כאלה של השראה. אין מקום לאשליות, כמובן. היוונים אהבו מאד להלחם אלה באלה, לאורך כל ההיסטוריא שלהם. אפשר אפילו לאמר שזה היה הספורט הלאומי האמיתי שלהם. ללא ספק, תרבות הלחימה שהעמידו הצליחה להכריע בסופו של דבר את כל צבאות המזרח. כל זה לא היה אפשרי ללא מאות שנים של אימונים מקיפים מבית. אבל בין מלחמות היתה ליוונים העתיקים גם מציאות של שלום. או, ליתר דיוק, הם קיימו שלום מציאותי. היוונים לא היו לחוצים מעולם על ״קץ הסכסוך״. נהפוך הוא, הם היו כורתים הסכמי שלום לזמן מוגבל. השיטה הזו לא התאפיינה באשליות שוא לגבי נצחיות השלום, אבל היא הותירה לו הרבה מקום בשטח. כך גם עם המשׂחקים האולמפיים. שלום תחום מאד בזמן, אבל מלא. כדי לתת מקום ובמה לכשרון גדול ולהזדמנויות קטנות.

ריו (11). ניקי המבלין ואבי ד׳אגוסטינו
ריו (12). קלרסה שילדס

80 Comments

איציק 17 באוגוסט 2016

"…עבר למישור אצילי יותר ופחות אלים." חשבתי שביוון העתיקה האלים מתערבים בכול דבר ובמיוחד במשחקים האולימפיים.

אוֹרי אמיתי 17 באוגוסט 2016

צודק לגמרי. נקדתי.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

הכוונה לאצילי מלשון noble או מלשון עומר אצילי?

קירקגור 17 באוגוסט 2016

נהדר אורי, הפוסט והציוץ, תודה.

אז מונדיאל בישראל-פלסטין 2030? נעשה פאוזה לחודש?

שמעון כסאח 17 באוגוסט 2016

"אז מונדיאל בישראל-פלסטין 2030? נעשה פאוזה לחודש?", לא. שלום אולימפי לא כולל ישראלים, נא ראה מינכן 72.

קירקגור 17 באוגוסט 2016

אתה בטח להיט קומי בארוחות שישי.

אסף the kop 17 באוגוסט 2016

אני בספק אם תהיה פלסטין עד אז.

יוני 17 באוגוסט 2016

או ישראל

אסף THE KOP 17 באוגוסט 2016

לדעתי ישראל תשרוד גם הרבה אחרי נכדיך

Amir A 17 באוגוסט 2016

במקום לקשקש תזיז את הישבן ותלך לכצנלסון פינת משגב עם (רחוב אחד אחרי ההצטלבות עם קק"ל). לפי גוגל יש שם בפינה מקום שנקרא המעדניה. תכנס ותבדוק אם הם עדיין מכינים שם את הקובה שהם היו עושים כשקראו למקום המכולת של ציון לפני 25 שנה. תקנה, תטעם ותחזור לדווח.

אסף THE KOP 17 באוגוסט 2016

מכיר היטב
דקה וחצי מהבית…
אשתי עיראקית, שום קובה לא מגיע לקרסוליים של מה שאמא שלה מכינה.
שתגיע לביקור מולדת בעיר ילדותך אזמין אותך אלי לסעודת קובה.

אריק 17 באוגוסט 2016

הכרתם בערב תנועה של שלום עכשיו?

אסף THE KOP 17 באוגוסט 2016

בערב מחווה לדרוויש ב"גדה השמאלית".
הגישו בורקסים במילוי כבד של חיילים.

תכל'ס – גבעתיים יותר זעירה ממענית.

צביקה 17 באוגוסט 2016

+1.

ניינר / ווריור 17 באוגוסט 2016

מבחינתי כורדיסטאן החופשית זו צלחת מרק קובה אצל מורדוך

Amir A 17 באוגוסט 2016

בתור אשכנזי מגבעתיים של שנות ה-70 קובה תמיד נראתה לי פסגת האקזוטיקה. כמובן שלא ידעתי מה זה (גבעתיים, כן?) אבל רק השם והתיאורים. יום אחד גיליתי את המכולת של ציון ברחוב כצנלסון, שמכר קובה מטוגנת שהוכנה בחלק האחורי של המכולת תוך שימוש במרכיבים שאלופי הרגל הקרושה (בחיים לא נגעתי בזוועה הזו) לא שמעו עליהם (צנוברים? מה זה צנוברים? מי אוכל עץ אורן?). כמובן שהתמכרתי מיד ובכל פעם שהייתי חוזר בקו 63 מהאוניברסיטה ויורד בתחנה מול המכולת הייתי עוצר לקנות שתיים כאלו ולחסל עוד לפני שהגעתי הביתה.
קובה במרק זה משהו שהייתי צריך להרחיק עד לארה"ב כדי לטעום (קובה חמוסטה אצל מכרים ישראלים באיזו ארוחת ערב). נשבעתי שאתחיל להכין את זה לבד אבל אף פעם לא יצא. וכל ההקדמה הזו כדי לבקש שאם למישהו כאן יש מתכון טוב לקובה שמכינים בבית אז בבקשה. זה הרגע וזה המקום.

ניינר / ווריור 17 באוגוסט 2016

מרק קובה הוא מסוג הדברים שאוכלים בחוץ. מורדות או פינתי בירושלים, עזורה בתל אביב ומשה באור יהודה

Amir A 17 באוגוסט 2016

אין איזה סניף באזור ניו-הייבן בקונטיקט?

איציק 17 באוגוסט 2016

דרישות יש לך אתה…
אם אתה רוצה מרק קובה, תעשה מאמץ.
אתה מגלה פה סממנים של התנהגות פולנית.

ניב 17 באוגוסט 2016

חחח

ערן קאלימי 17 באוגוסט 2016

אמיר,
תערבב שתי כוסות בורגול עם משהו כמו כוס, כוס וחצי מים. תן למים להספג. תוסיף אח"כ שתי כוסות סולת וקצת מלח (נניח, כפית). תערבב, והנה לך המעטפת.
תכין מלית, אני מטגן בצל, מוסיף בשר ובהרט, עד שהבשר משנה צבע, וזהו.
תכין את הקובות עצנן, כדור בצק בגודל של שזיף בערך, תעשה בו חור שאתה מרחיב לאט לאט ככה שהדפנות נהיות דקות יחסית, שים מלית בפנים, ותסגור את הפתח.

את הקובות שים במרק.
אני מטגן בצל, סלרי ומנגולד, מוסיף מיץ לימון בין חצי כוס לכוס, תלוי בכמה חמוץ אני רוצה, פלפל שחור (מעט) ומלח. ואז ציר עוף, מביא לרתיחה, מקטין אש לחצי שעה, שוב מרתיח, כשהמרק רותח עדין כזה שם את הקובות, תוך איזה רבע שעה פלוס מינוס הן צפות, ואז זה מוכן.

Amir A 17 באוגוסט 2016

קאלימי, בדיוק חזרתי מטיול ברומא ופירנצה. באחת הכנסיות הגדולות ראיתי פרסקו של גן עדן ונדמה לי שהיה שם כיסא ריק אחד עם השם שלך עליו.
רק שאלה אחת. איך אומרים סולת באנגלית? האם זה המקביל לסמולינה?

שמעון כסאח 17 באוגוסט 2016

המדריך המלא
http://bit.ly/2bcpIyq

ערן קאלימי 17 באוגוסט 2016

לדעתי כן, סמולינה.

Amir A 17 באוגוסט 2016

נפלא. יאללה, תביאו את השלג של השנה. כשהטמפרטורות ירדו כאן בדצמבר-ינואר-פברואר למינוס 15 אני אהיה מוכן.

איציק 17 באוגוסט 2016

המקבילה לסלמונלה.

Amir A 17 באוגוסט 2016

לא מצחיק. אני עובד של יונילוור (אבל בקבוצה הגלובלית, לא יונילוור ישראל).

איציק 17 באוגוסט 2016

ברצינות, מה הקשר בין המקצוע שלך ליונילוור?

Amir A 17 באוגוסט 2016

מחקר ופיתוח. אני מתעסק בחישה ותפיסה (SENSATION & PERCEPTION).

איציק 17 באוגוסט 2016

OK, תודה

עומרי (ירוק) 17 באוגוסט 2016

אמיר, זה שאתה עדיין לא יודע שסולת זה סמולינה זו תקלה רצינית, וכמו כן אינדיקציה לעובדה שחמותי לא באה לבקר אצלכם :)
הרבה זמן אני אומר לך שהווסט קוסט עדיף.

Amir A 17 באוגוסט 2016

יש לי שלט בכניסה הביתה. "חמות, מכל סוג שהוא, לא רצויות פה."

איציק 17 באוגוסט 2016

הבעל יושב בבית פתאום דפיקה בדלת. פותח ורואה את חמותו. היא מודיעה לו "באתי לביקור." שואל הבעל "עד מתי?" "עד שאמאס עליכם." היא עונה. "מה, אפילו תה לא תישתי?" שואל הבעל.

עומרי (ירוק) 17 באוגוסט 2016

איציק – :)
אמיר – מבין את הגישה שלך, עם זאת צופה שהיא תשתנה בביס השני של הקובה סלק.

Amir A 17 באוגוסט 2016

עומרי, בשביל זה המציאו את שירות המשלוחים.

ערן קאלימי 17 באוגוסט 2016

אמיר, תעדכן איך יצא

subzero 17 באוגוסט 2016

שמולה. בכוונה לא כותב יותר מזה שלא יגלו לנו את המקום ויהפכו אותו לאתר לתל אביבים וקבוצות תגלית כמו שקרה לעזורה.

ניינר / ווריור 17 באוגוסט 2016

שמולה בינוני מינוס. בכל לא רק בקובה

אסף the kop 17 באוגוסט 2016

כל דוכן בשוק בהתקווה זה פסגת הקובה

ערן קאלימי 18 באוגוסט 2016

כן, שוק התקווה.
בדיוק חזרתי משם עכשיו, בתשע ורבע כבר אכלתי קובה, אני שמן :(

איציק 18 באוגוסט 2016

תשאיל מעידן הקרח ותחשוב שפשוט יש לך פרווה מלאה ;)

ערן קאלימי 18 באוגוסט 2016

חרא של סרטים, לא רוצה.

Amir A 17 באוגוסט 2016

* קו 45. 63 נסע לתל אביב העיר.

יוסי מזרחי 22 באוגוסט 2016

אשתי ואחיותי שתהינה בריאות, לא הצליחו ללמוד ולהגיע לרמת הקובה של אימי המנוחה.
זה סוג של ידע שלא ניתן להעברה סתם כך בהדרכה. ולא שיש סוג אחד.
יש חמוסטה שהיא כשמה קובה חמוץ, יש מטפוניה שבאה בגירסת מרק עגבנית ובתוכה הקובה,עם וורסיית משנה של סלק אדום, ויש מסלוקה שזה קובה צהוב .
תהנו.

7even 17 באוגוסט 2016

וואלה…..לא ראיתי איזה פיסות שלום או אחווה מיוחדים.
פשוט אוסף של ספורטאים מכל העולם שמתחרים בענפי ספורט. שזה בסדר.

להגיד שראיתי איזה מחוות עילאיות? וואלה לא.

בכלל להגיד 'שלום', ויחד עם זה להיזכר שספורטאים ערבים קיצונים מתחרים באוליפיאדה מביך קצת לא?

אביאל 17 באוגוסט 2016

7even – האמת שבהתעמלות דווקא היו דברים נחמדים, מתחרה יפני (ארד) וחבר ועד יפני מחבקים את הזוכה הצפון קוריאני (אני מקווה שהוא לא יוגרש לאיזה מחנה ריכוז על זה, למרות הזהב), אוקריאני-רוסי-אמריקאי גם כן מתחבקים על הפודיום ועוד כמה דברים קטנים כאלה.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

כשהכריזו על שמו של הצפון קוריאני בקבלת המדליות הוא קודם הלך מסביב ללחוץ את היד של היפני ושל הרוסי ורק אז עלה על הפודיום. מרגש.

אני די בטוח שלאחר שהביא את הזהב למנהיג הדגול הוא לא יגורש לשום מקום אלא יחל באימונים לקראת טוקיו ;)

איתמר המנומר 17 באוגוסט 2016

מאז שאני ילד יש לי פנטזיה שיחזירו את השלום הכפוי בזמן האולימפיאדה.
לא כפוי ברמה שיגרום רק לפורטו ריקו להשתתף במשחקים אבל כן נסיון לגרום לעצירה דו צדדית של פעולות איבה, לזמן המשחקים. כמובן שאז הבידיאסים יפנו את כל נפשם ומאודם להוציא את ישראל מהתחרויות אבל הם תמיד יורים לעצמם ברגל אז אפשר לקחת סיכון.

יריב 17 באוגוסט 2016

חיילים פורטוריקנים מפוזרים בכל העולם ומעורבים במלחמות בתדירות די גבוהה, אתה יודע.

איתמר המנומר 17 באוגוסט 2016

מאודם, לעזאזל.

אוֹרי אמיתי 17 באוגוסט 2016

צודק, תקנתי

איתמר המנומר 17 באוגוסט 2016

חס וחלילה, העזאזל כוון אלי ולנכות הדיגיטלית השלי.
כמובן שבלבלתי בין קוסטה ריקה ופורטו ריקו. הם כולם נראים אותו דבר.
יש אנשים שעדיף שלא יכתבו תגובות באינטרנט.

אוֹרי אמיתי 17 באוגוסט 2016

אני דוקא בעד הרעיון שלך. יהיה נהדר אם יהיה בר-ישׂום בימינו.
עוד יותר נהדר יהיה לישׂם את ההיפך – כל הזמן שלום, ורק המשוגעים שפשוט חייבים ינהלו מלחמה מוגבלת פעם בארבע שנים, רחוק מאזרחים שעלולים להפגע.

צביקה 17 באוגוסט 2016

נקווה ששם הישראלים יותר יצליחו.

אוֹרי אמיתי 17 באוגוסט 2016

שם כולם מנצחים

צביקה 17 באוגוסט 2016

התכוונתי שם במלחמה פעם בארבע שנים.

ניב 17 באוגוסט 2016

תודה

ZORK 17 באוגוסט 2016

אם כבר, מה שיפה בתמונה הוא לא הדמיון של איזו עוד מדינת לאום הייתה יכולה להיות משורטטת אחריי מלחמע ה-1 בשביל להתפורר במלחמות אזרחים בימינו, אלא הרעיון הקהילתי הלא-מדינתי. באופן שקצת מזכיר את "התקופה היוונית", בו כניסה למרחב היווני, לרשת היוונית, לא הייתה קשורה לסטטוס של אזרחות או של אתניות אלא של תרבותיות.

אוֹרי אמיתי 17 באוגוסט 2016

אין דרך לדעת מה היה אילו. אבל אפשר בהחלט לטעון שעדיף היה לארגן את המרחב לפי עקרונות אחרים ממתיחת קוים של פקידים אירופיים באופן שרירותי על מפות בחדר מרחק אלפי קילומטרים מהשטח.
והיוונים, כאמור, נלחמו אלה באלה כמעט ללא הפסקה.

ZORK 18 באוגוסט 2016

נכון, אבל זאת לא הייתה הנקודה שלי. לא יצרתי אידיאליזציה להרמוניה פציפיסטית, אלא לשאלה של השתייכת קהילתית.

אוֹרי אמיתי 18 באוגוסט 2016

אז איפה פה האידאל, בעצם?
מה טוב בעיניך מבחינה זו ביוון העתיקה, שהיית רוצה לראות היום?

עדי 17 באוגוסט 2016

איכשהו זה הזכיר לי את אולימפיאדת סוצ'י – 16 ימים שבהם רוסיה דיברה על שלום עולמי ואחווה, בעודה מסתכלת על השעון מתי אפשר כבר לחזור ולאיים על אוקראינה.

אוֹרי אמיתי 17 באוגוסט 2016

אל תזלזל. זה זמן שהיה לאנשים (ויש ברוסיא המון אנשים, ולא כולם משרתים של פוטין) להרהר אולי בכלל עדיף בלי המלחמה הזו.

איאן ראש 18 באוגוסט 2016

מה ציפית ממדינה שביצעה ג'נוסייד בצ'רקסים ולא מכירה בזה עד היום וועד אולימפי שמעניק להם זכות אירוח למשחקים על אדמתם הכבושה של הצ'רקסים?

יוני 17 באוגוסט 2016

אורי תודה, נהדר כרגיל. אמרת כורדיסטן, חשבתי על מסופוטמיה. יש המלצה למאמרים או ספרים הנוגעים למיתולוגיה המסופוטמית, לוחות הבריאה ושאר מנועי הצמיחה?

אוֹרי אמיתי 17 באוגוסט 2016

תודה ~

קודם כל, ״בימים הרחוקים ההם״ – תרגום לעברית של מבחר מרשים מהספרות השומרית, האכדית ועוד, מאת ש. שפרה ויעקב קליין. נקודת התחלה מצוינת.

http://www.am-oved.co.il/page_388

יוני 17 באוגוסט 2016

תודה רבה

S&M 18 באוגוסט 2016

מוטב שלא תצטט מקורות מפוקפקים. אור ששון הוא רומני מצד אמו, ועיראקי/בגדדי מצד אביו. זה שלא מכנים אותו "הגנב מבגדד", זה בסדר; אבל כורדי?!

איציק 18 באוגוסט 2016

לפי מה שכתבת, עדיף כורדי.

אוֹרי אמיתי 18 באוגוסט 2016

אישית לא אכפת לי, אם כי עד כמה שאני יודע בגדד היא לא בדיוק מעוז כורדי – לא בקרב יהודים ולא בקרב אחרים.
אבל לצורך הסיפור זה אפילו לא משנה. משנה העקרון שבשמו הוא ״הפך״ לכורדי, וביחוד משנה נקודת המבט ממנה אפשר לדבוק במשפט כמו ״ישׂראלי, איראני, אותה מהפכה״.

דורפן 18 באוגוסט 2016

נהדר – למרות שמשניהם דיברתי רק עם רוסטאמי…

wazza 18 באוגוסט 2016

לחצתם ידיים?

ג'וקוביץ' 18 באוגוסט 2016

למה לקוסובו נותנים להשתתף ולא לכורדיסטן?

שמעון כסאח 18 באוגוסט 2016

כי אף אחד לא רוצה להתעסק עם 70 מיליון טורקים ו70 מיליון פרסים, יש מטרות הרבה יותר קלות שאפשר להשתמש בהם כדי למרק את המצפון.

איאן ראש 18 באוגוסט 2016

" מטרות הרבה יותר קלות שאפשר להשתמש בהם כדי למרק את המצפון."
+ מיליון

אוֹרי אמיתי 18 באוגוסט 2016

ועראק גם. עד לא מזמן מדינה מתפקדת (פלוס מינוס) עם הרבה נפט וצבא משמעותי.
באופן כללי, כל מי שבשלטון כרגע לא רוצה לפתוח מחדש את השאלה הלאומית-עדתית באזור. לא שיש להם ברירה.

יוסי מזרחי 22 באוגוסט 2016

חוץ מארבעים מליון כורדים שעכשיו מתעוררים ובלעדיהם לא יהיה הסדר חדש.
משבעים מליון הטורקים, שלושים הם כורדים ועוד כמה מליונים באירן.
יש למה לצפות.

Comments closed