שאלקה. ניצחון קל ועל הזכרון ההיסטורי של יונייטד

מבזק ממסיבת העיתונאים. ודיון לפני המשחק על שכתוב ההיסטוריה של יונייטד

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כמה דברים ממסיבת העיתונאים של פרגוסון שמתרחשת כרגע.

1. הוא אומר שהשער הפסול של צ'יצ'ריטו לדעתו השפיע לחיוב על הקבוצה. הם הבינו שנוייר ניתן להכנעה.

2. הוא חשש מאד לאחר ההצלה של נוייר מגיגס בסיום המחצית. הוא ראה משהו נואש בשפת הגוף של השחקנים כשחזרו להגנה.

3. הוא אומר שצריך לשמור על גיגס יותר. לתת לו יותר מנוחה ושלמשל הוא לא יפתח מול ארסנל. אבל כשהוא משחק הוא חושב שהוא כנראה לא פחות טוב משהוא היה אי פעם.

חוץ מזה, זה נגמר בתוך משחק אחד ולפי דעתי לא צריך להפוך כאן יותר מדי. הרכב א' של המובילה באנגליה זה הרבה יותר מדי עבור קבוצת מרכז טבלה גרמנית. למען האמת יונייטד לא נתקלה ביריבה כל כך רכה פיזית בשום משחק חוץ באנגליה העונה. ועדיין הייתה בעיית הבקעה, שאני מקווה שנפתרה עכשיו ומנואל נוייר היה ענק. אבל זו הייתה היריבה החלשה ביותר של יונייטד השנה במשחק חוץ – באולד טראפורד קצת קשה לשפוט.

עדיין צריך היה לעשות את העבודה ואני דווקא מתרשם מרוני, הרננדז וגיגס. הם לא נכנסו לתסכול. זה לא פעם קשה כשהשוער היריב כל כך טוב ואתה בכל זאת חושש ששער מקרי ירים קבוצה ביתית.

רגע נפלא היה לפני כמה דקות כשראול הודה לקהל. העונה שלו במדי שאלקה באלופות העונה היא אחד מסיפורי הכדורגל של השנה.

וזה מה שנכתב לפני המשחק:

אני בדורטמונד עכשיו, עיר מאוחדת מאד היום בתמיכתה הלא מסוייגת במועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד.

שאלתי אתמול במסיבת העיתונאים את פרגוסון איך קבוצה שפעם התקשתה מאד באירופה נמצאת בפינל-פור רביעי בחמש שנים? הוא דיבר על נסיון של שחקנים שזו אולי תשובה מוזרה. כי ב-2007 מה היה הנסיון?

לדעתי התשובה היא בליגה. בשנות התשעים כוכבי הליגה האנגלית היו פנסיונרים של איטליה וצרפת. אנשים כמו דויד ג'ינולה או פאולו די קאניו או יורגן קלינסמן או רוברטו די מתאו נחשבו סטארים גדולים באנגליה. ואז כשיונייטד פגשה קבוצות כמו יובנטוס או ריאל או אפילו מונאקו זה היה הדבר האמיתי.

חישבו על זה כך: כולם נדהמו כשמונאקו הדיחה את יונייטד ב-98 אבל בהתקפת מונאקו שיחקו בכל זאת תיירי הנרי ודויד טרזגה, אמנם צעירים, אבל קשה לומר שלהרבה קבוצות אנגליות היה צמד חלוצים כזה.

הנסיון הזה כיום מתבטא בעיקר בהגנה. אם אני צריך להצביע על המקום המדוייק בו יונייטד תציב לשאלקה אתגר זה אמור להיות ברביעיית ההגנה. רביעיית ההגנה הזו היא הדבר ששאלקה אמורה להיות לא מוכנה אליו.

*

ציינתי בעיתון שפרגוסון דיבר על הקבוצות שצריך לשאוף אליהן באירופה. הוא אמר ריאל, מילאן, ליברפול, באיירן, אייאקס ולא אמר ברצלונה. אי אפשר לטעות במה שקרה כאן. הוא פשוט שינן את טבלת הזכיות בגביע אירופה מלמעלה למטה. לרומא היו קיסרים כאלו: קלאודיוס ומרקוס טקיטוס שכתבו היסטוריה.

מה שמביא אותי לעניין המרכזי בפוסט. עוד דבר שציינתי בקטע בעיתון הוא שפאדי קררנד, מהקבוצה אלופת אירופה של 1968, די כעס על הדרמה הטלוויזיונית על יונייטד ששודרה בבי.בי.סי שלשום. מסתבר ששינו שם עובדות בכדי להפוך את הסיפור לקולנועי יותר. שני דברים קוממו אנשים יונייטד. העיקרי הוא שבילי פולקס לא מוזכר כקפטן קבוצת גמר הגביע של 1958. בה הניצולים, ללא באזבי ועם כמה שחקני רכש, עברו שלושה סיבובים כדי להגיע לגמר. למעשה המשחק הראשון לאחר התאונה היה משחק גביע מול שפילד וונסדיי כשנאום של באזבי מבית החולים בגרמניה הושמע במקרופונים ואיתו ההבטחה שיונייטד תחזור.

הדבר האחר שהרגיז את ותיקי יונייטד – זה קראתי בראיון עם בנו של באזבי – שבאזבי נראה בסרט במתחם האימונים תמיד בז'אקט. וביונייטד גאים מאד על כך שהוא נחשב למנג'ר האימונית הראשון. אגב, פרגוסון בעט אתמול קצת בכדור באימון. מסירה של עשרים מטר יש לו גם קרוב לגיל שבעים.

*

אמרו לי אתמול שזה בסדר. שזה עומד בחוקי הדרמה ההיסטורית הטלוויזיונית.ואני לא ידעתי שיש חוקים כאלו.

העוותים האלו כמובן מתרחשים כל הזמן. אחד הבולטים בהם הוא הסרט זוכה האוסקר "מרכבות האש". בסרט מסופר למשל שאריק לידל, הספרינטר הסקוטי האגדי, הגיע לפאריס ושמע שהגמר האולימפי ב-100 מטרים הוא ביום ראשון והחליט לא לרוץ מסיבות דתיות. במציאות, לידל ידע על כך שישה חודשים לפני כן. על פי הסרט ניגש אליו האמריקאי ג'קסון שולץ לפני גמר ה-400 ולוחש לו באוזן פסוק מהברית החדשה או הישנה. שולץ היה כבר פנסיונר בפלורידה כשהסרט הופיע. הוא החל לקבל דואר מכל מיני פסיכיים דתיים שרצו לספר לו איזו השראה עצומה הוא נתן להם. והוא סיפר שהוא לא היה אדם דתי אפילו יום אחד בחייו.

ואני אומר לא! אם מישהו רוצה לכתוב דרמה נהדרת בהשראת מנצ'סטר יונייטד. שיקרא לקבוצה צי'ציסטר אינווייטד ויכתוב משהו כרצונו ויוסיף שערים נפלאים ומה שבא לו. ספורט הוא מעל הכל היסטוריה מדוייקת. אי אפשר לשחק עם ההיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד.

דיברנו על זה המון כאן. אני יכול למשל לחשוב ש-7 הזכיות של מילאן שוות יותר מ-9 הזכיות של ריאל מדריד כי הושגו בעידנים יותר תחרותיים. אפשר לא להסכים עם קררנד שאמר לנו שדניס לאו היה יותר טוב מרוני, ולהגיד שהיום הכדורגל טוב יותר. ואפשר להסכים ולהגיד שמשווים יחסית לתקופה ולאו היה כדורגלן השנה באירופה ורוני לא. אבל אי אפשר להתחיל לשחק עם נתונים. הנתונים הם נקודת המוצא. אגב, אמירה מעניינת של קררנד. הוא אמר שהם ניצחו את מדריד בחצי הגמר בלי השחקן הכי טוב של הקבוצה (והתכוון ללאו). כשבקבוצה ההיא שיחקו בסט וצ'רלטון. גם הם היו שחקני השנה באירופה וקררנד שיחק עם כולם

במקרה של פולקס זה ממש בלתי נסלח בעיני. הבנאדם עדיין בחיים ובאה איזו דרמה טלוויזיונית מוחקת את המורשת שלו. אגב, דיברתי איתו פעם על הגמר הזה. הוא אמר לי שעלה למגרש ושמע את רעם וומבלי, אומרים שזו הייתה השאגה הגדולה בהיסטוריה של האיצטדיון הישן, והרגיש חולה. רק רצה לברוח משם.

.

חצי הגמר ההוא במדריד עמד במצב של 2-3 לריאל אחרי 0-1 ליונייטד באולד טראפורד. לא היו אז שערי חוץ והמשחק השלישי נועד לאסטוריל בפורטוגל. בסט יצא להתקפת יחיד באגף של ריאל שלחצה כדי להשיג את השער המכריע. ריאל, אגב, הובילה 1-3 במחצית.

וזה מה שסיפר לי פולקס. הוא היה כורה פחם (באמת) שהפך לשחקן כדורגל. זו הייתה בערך העונה העשרים שלו. הוא כמעט לא עבר את החצי כל הקריירה (סיים עם תשעה שערים). פולקס אמר לי "אני לא יודע מה נכנס בי אבל החלטתי לדהור קדימה. לא יודע למה, כי ג'ורג' הרי לעולם לא היה מוסר במצבים כאלו. אבל רצתי. והוא מסר לי. והבקעתי". בגמר זה כבר היה הניצול המפורסם יותר של התאונה, צ'רלטון, שכיכב עם שני שערים.

אז אם יביאו פעם לארץ את הדרמה ההיסטורית המשובחת הזו (אפילו קררנד שיבח מאד את השחקן שגילם את באזבי), השתדלתי להביא לכם פה קצת מהאמת.

עם וידאו –

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

מכל מקום, הערב בגלזנקירשן, יום לפני האל-קאלסיקו השלישי של אפריל, פרק נוסף בסדרה ההיסטורית הנפלאה: השדים האדומים באירופה!

בעוד שנים כשאפרוש מכתיבת ספורט ואעבור לכתיבת דרמות היסטוריות אכתוב כך את התסריט.

הם החליפו מבט.
– "נוייר. מנואל נוייר"', אמר בכל מתכתי והוסיף: "שוער המאנשאפט".
– "הרננדז, לפעמים הם קוראים לי צ"יצ'ריטו. Prepare to Die".

כסף וכישרון על מסלול המרוצים ( דאי וניסני מתחרים בגרמניה)
ליגת שוקי ההון העולמיים: על ברבורים שחורים

162 Comments

יאיר אלון 26 באפריל 2011

דורפן,
אמרת שתשאל את סר אלכס מדוע בעצם מאמנים יושבים קרוב כ"כ למגרש ולשחקנים ולא יותר לכיוון היציע שם יש להם נקודת מבט טובה ורחבה יותר על המשחק.
מדוע לא שאלת אותו?

דורפן 26 באפריל 2011

הייתה במקרה הטוב שאלה לכל עיתונאי

כסיפוביץ 26 באפריל 2011

הקטע של פרגסון לא מתייחס לברצלונה הוא אדיר.
שיעור בפרספקטיבה

אריק 26 באפריל 2011

אני כבר ראיתי את הדרמה ובתור דרמה היא טובה בעיקר לאוהדי יונייטד (ותודה למפרץ הפיראטים) , אגב ההנחה כי דרמות היסטוריות הן מדויקות היא מופרכת מיסודה. היה דיון סוער על סדרה על משפחת קנדי בארה"ב והצליחו למנוע את השידור בערוץ ההיסטוריה כי לכאורה זאת אכסניה של עובדות. גון סטיוארט טען בצדק כי זה לא הפריע לאף אחד שהקרינו שם את ההיסטוריה של "ביגפוט" ונחיתות חייזרים. כמובן שההיסטוריה אינה ידועה לנו במדוייק אלה היא סיפור המנצחים ויותר משזה כך, זה העננין שמה ששורד הוא הסיפור הטוב ביותר מבחינת העניין ולא דווקא המדוייק ביותר מבחינת ההיסטוריה. תמיד בכל דרמה היסטורית יהיה מי שיתלונן אבל כל סיבה להזכיר את פדי קרירנד ופולקס היא סיבה טובה.

גלן 26 באפריל 2011

אני חופר במשפט שלך על שאי אפשר לשחק עם הנתונים שאין לי בעיה מהותית איתו ובכ"ז מה אתה מתכוון להגיד? אם הבנתי אותך (ויכול להיות שכן) אז בעצם מה הטעם בנוכחותנו באכסניה זאת? נפתח את ספר השיאים, נשאל את עוזי דן וזהו? אני מזהה מעט מאד שכתובי היסטוריה כאן שכן יש פה משמרות היסטוריה. אני כן רואה שני דברים לגיטימיים:
1. פרוש נתונים בצורה שונה.
2. עצירה או תיחום זמנים שמתאים לתזה כזאת או אחר.

ונחזור על עצמו- בשנות ה70-90 היה רצף של שושלות עם הפסקה עקב הייזל. מאז לא היה כלום. הכל השתנה. כך סיפר לנו בוסמן. ולכן אפשר לחפור בנתונים איך שרוצים, אפשר כמוני לעודד בכל לב את מוריניו מחר ועוד שבוע. אם ברסה של פפ לוקחת כולה גביע שני ורביעי סה"כ) היא שם עם הגדולות מכל, עם או בלי האישור של הקיסר שלכם. עם או בלי משחקים עם הנתונים.

דורפן 26 באפריל 2011

גלן – כל שהתכוונתי שאיננו יכולים להתחיל למשל דיון בגדולתו של בובי צ'רלטון ולציין שהוא היה הקפטן בגמר הגביע של 58, כשהוא לא היה (גם אם הנתון כשלעצמו לא ממש חשוב). אפשר גם לטעון שברצלונה הקבוצה הגדולה בהיסטוריה. אבל הטיעון חייב להתחיל במשהו כמו… למרות שריאל זכתה בחמש אליפויות רצופות אז….. כלומר צריך להתחיל מאיזו נקודת מוצא עובדתית.

גלן 26 באפריל 2011

ואתה מרגיש שפה אנחנו לא יוצאים מנקודת מוצא עובדתית?
מעבר לזה אני חושב שמה שנכון למשל בפוטבול או בייסבול תקף גם בכדורגל. אפשר לתחום תקופות כמו מאז הסלרי קאפ או להבדיל הדד-בול. מבחינתי אפשר לפטור את זה שברצלונה הנוכחית מועמדת (לטעמי כבר שם) לקבוצה הגדולה מאז בוסמן.

דורפן 26 באפריל 2011

גלן – אני גם חושב שברצלונה היא הקבוצה הטובה ביותר מאז חוק בוסמן. ומה שאירוני שהיא קבוצה שכמעט לא צריכה את החוק. וחלילה- בבלוג אנשים משתמשים בעובדות. אבל אני חושב כך: נניח מישהו עושה סרט על עלי. וממקם כרונולוגית את הקרב עם פורמן אחרי פרייזר כי זה נראה לו יותר מתאים. וממקם את הקרב עם נורטון יותר קרוב לזמן המלחמה בכדי לצור אפקט יותר מרשים של מתנגד המלחמה נגד חייל המארינס. ואז אנשים דנים בזה כעבור שנים כעובדות – זה נראה לך הגיוני.

אריק 26 באפריל 2011

אוף טופיק. בשנים האחרונות יש יותר ויותר שנאה לאוהדי יונייטד. אני חייב להודות שהרבה אוהדים צעירים שהגיעו בעקבות ההצלחות בהחלט מצדיקים את השם הרע. אתמול הם התנפלו על דארון גיבסון שפתח חשבון טוויטר וגרמו לו לסגור את החשבון אחרי שעתיים (שזה בפני עצמו (הסגירה) אולי טוב).

הלוחש לסוסים 26 באפריל 2011

ההשמצות שהופנו כלפי דארן גיבסון באו מאזרחי צפון אירלנד ששונאים א גיבסון על שבחר לשחק באירלנד ולא בצפון..

אין לזה שום קשר להיותו שחקן מנצ'סטר

אריק 26 באפריל 2011

רב ההשמצות היו בסגנון "הלוואי ונמכור אותך בקיץ" ו"אתה בושה למועדון" אז ההסבר של צפון אירלנד לא כ"כ מסתדר. זה גם כשל לוגי, למה שמישהו יכעס על גיבסון על כך שבחר לא לשחק אצלו.

דורפן 26 באפריל 2011

לאו דווקא. יונייטד אהודה ביותר בכל אירלנד. אבל החלטה של יליד צפון אירלנד לשחק עבור הדרום היא משמעותית מאד.

אלי 26 באפריל 2011

הטוויטר מלא בילדים בני 12 שחושבים שקבוצה זו אוסף של כוכבי על.

B. Goren 26 באפריל 2011

שיהיה בהצלחה הערב.

אלי 26 באפריל 2011

הסרט הוא "דרמה שמבוססת על אירועים היסטורים" ולא דוקומנטרי כך שמותר לו להפוך את הסיפור ליותר הוליוודי, זה כמו לבוא בטענות ליוצר הסרט "300" על חוסר דיוק היסטורי בקרבות.
הענין הלא מוסבר הוא איך הפקה בסדר גודל של ה-BBC לא דייקה בפרטים שלא קשורים ל"עוצמת" הסיפור כמו התאורה באיצטדיון, הז'קט של באזבי וכו'.

ליבר 26 באפריל 2011

אני לא רוצה סתם להשמיץ את הביביסי אבל זה ידוע שהם לא אוהבים את היונייטד. פרגסון מחרים אותם כבר כמה שנים טובות (אני לא זוכר במדויק למה, אני חושב שמשהו שקשור בבן שלו. אין ספק שהם צריכים לדייק בעובדות כ"כ מהותיות לסיפור אבל אני בטוח שהסר עצמו לא התפלא מכך שהם החליטו לחרבן על ההיסטוריה של המועדון ועל אחד השחקנים החשובים בו.

דורפן 26 באפריל 2011

ליבר – אני חושב שמחלקת הספורט ומחלקת הדרמה של הבי.בי.סי הן חיות כל כך שונות ורחוקות זה מזה שאני בספק אם יש קשר. העובדה היא שאנשים אהבו את הסרט. וזה מה שמדאיג אותי

יורם אהרוני 26 באפריל 2011

קצת אוף טופיק אבל לא לגמרי. בשבוע שעבר הלכה לעולמה בגיל 57 גרטה וייץ.רצה נורווגית שבעצם נתנה את החותמת הסופית לכך שריצת מרתון זה מקצוע שגם נשים יכולות להתחרות בו. לדעתי מקומה בין פורצי דרך אחרים בספורט וכותבי ההספדים הרבים באמת משווים אותה לפורצי דרך אחרים. בין היתר היא זכתה למשהו שנראה לי מקביל ל"פרס ישראל" אצל הנורווגים: Royal Norwegian Order of St. Olav. עד כמה שהבנתי זכו בו עד היום שלושה ספורטאים: איזה סולשיאר אחד, סוניה הני – המחליקה האמנותית על הקרח ווייץ. מעניין אם כל מיני שמעון מזרחים כאלה שלהם זכו גם כן.

רילקס 26 באפריל 2011

סולשיאר ושימון במשפט אחד?!?!??!! השם ירחם :)

תושב חוזר 26 באפריל 2011

רילקס – בהשראת הדיון בפוסט אני קורא לך לדייק בנתונים: זה לא אותו משפט!!! יש נקודה אחרי וויץ!!!

רילקס 26 באפריל 2011

צודק טעות שלי

rondi 26 באפריל 2011

אחרי שכבר קראתי איזה פוסט או שניים שלך הגיע הזמן להרוויח מזה משהו…

אני רץ עכשיו לשים כסף על צ'יצ'ריטו!!!

לוינטל 26 באפריל 2011

איזה וידאו ענק!

נעל קרועה 26 באפריל 2011

קראתי במעריב,
למדתי מהאנגליות לשחק עם הראש ואני דורש הרבה משחק ראש מהקבוצות שלי – דבר שלא מקובל כל כך בבונדסליגה.אמר רנגניק
עוד מאמן של תרים-תנגח?

שלו 26 באפריל 2011

אה זה אתה זה שקורא מעריב.

אריאל 26 באפריל 2011

ההבדל בין השנים האחרונות לשנות התשעים הוא פשוט – כסף. אפשר להסביר את זה איך שרוצים, אבל לאנגליות (ולשתי הספרדיות) יש היום הרבה יותר כסף, מה שמאפשר להם להחזיק סגל מספיק גדול כדי לשרוד גם בליגה וגם בגביע האלופות. זה לא מקרה שכמעט כל שנה אנחנו רואים שתיים ושלוש אנגליות מגיעות לחצי הגמר (זה היה קורה גם השנה, אם צ'לסי לא היתה פוגשת ביונייטד, טוטנהאם ספרדיה אחת וארסנל ספרדיה אחרת).
בצורה מענינת, הניצחון ההוא ב-99, שהיה כמעט מקרי, הפך את יונייטד, ואיתה את הליגה האנגלית, למפלצת כלכלית שאפשרה את המצב הנוכחי. אם ליברפול, קבוצה שלא הצליחה להגיע לאליפות פעם אחת ב-20 פלוס שנים, מגיעה לגמר גביע אירופה פעמיים – זה אומר משהו על הכח הכלכלי של הקבוצות הללו

גיל 26 באפריל 2011

אני חושב שהתשובה נעוצה בשיטה של ליגת האלופות. יש מעט מאוד קבוצות, האנגליות וברמלונה וריאל בראשן שמסוגלות להיות אלופות או קרובות לכך ובשנה שלאחר מכן להתמודד חזק באירופה. זה דורש כיס עמוק ומשאבים שאין לקבוצות שבהבלחה חד פעמית מגיעות לליגת האלופות אבל לא מסוגלות לשמור על הסגל שלהן. זה, והשיטה של ליגת האלופות שמרסקת כמעט כל אפשרות לסינדרלה כמו שהיה בעבר. מה שאותי מדהים זה שאנשים עדיין מתרגשים ממשחק בין ריאל או ברצולנה למנצ'סטר. לפחות שאלקה זה משהו חדש.

ד"ר א 26 באפריל 2011

מרקוס טקיטוס אכן היה קיסר רומא (275-6 לס'), אבל לא היה היסטוריון.
ההיסטוריון היה (גאיוס או פובליוס) קורנליוס טקיטוס, שחי ופעל 200 שנה קודם לכן.
טקיטוס הקיסר טען שהוא צאצא של טקיטוס ההיסטוריון. המחקר המודרני אינו קונה טענה זו.
מאידך, הקיסר ציווה להעמיד עותקים רבים מכתביו של ההיסטוריון, שאיש כמעט לא קרא באותם הימים. יתכן מאד שאנו חייבים את קיומם של כתבי טקיטוס ההיסטוריון לפעולותיו של טקיטוס הקיסר.

דורפן 26 באפריל 2011

דוקטור – אבל האם הוא לא התיימר להיות היסטוריון חובב?

ד"ר א 27 באפריל 2011

לא שזכור לי, אבל מעולם לא התעמקתי בדמות.
אולי התיימר.
אבדוק.

גיל 26 באפריל 2011

השאלה אם הסרט הוא דוקומנטרי או דרמתי. אם הוא דוקומנטרי אז הוא צריך לדבוק באמת, אם לא אז יש חופש מסוים. למשל הסרט רודי נחשב לאחד מסרטי הספורט הכי טובים אי פעם אבל ג'ו מונטנה ביקר אותו שהוא לא ממש מתבסס על עובדות ויש הרבה הגזמות.

דורפן 26 באפריל 2011

פספסת את כוונתי. לסרט מותר לעשות מה שהוא רוצה אם הוא לא מתיימר להיות דוקומנטרי. אבל זה עדיין מעוות את ההיסטוריה. כי הרבה יותר אנשים לומדים אותו לראשונה בצורה הזו מאשר איזשהו ספר שאי פעם נכתב על הנושא.

גיל 26 באפריל 2011

אבל השאלה היא כמה העיוות גדול. אני דווקא בדיעה ששינויים קטנים שהופכים את הסרט ליותר מעניין טובים בסך הכל. עדיף שאנשים שלא הכירו בכלל את הנושא ידעו עליו, גם אם יש כמה שגיאות מאשר לא ידעו בכלל לא? אם השגיאות מינוריות אז הם בטח לא יזכרו אותן. חוץ מזה, אני אחרי כל סרט דוקומנטרי רץ לויקיפדיה לבדוק כמה הוא מדויק.

אופיר ל. 27 באפריל 2011

בדיוק הסרט "רודי" קפץ לי לראש אחרי קריאת הפוסט. ראיתי אותו והוא היה כל כך טוב שרצתי לקרוא עוד על הסיפור באינטרנט. קראתי וגיליתי להפתעתי שהסרט שינה הרבה מאד מהסיפור האמיתי, והפך את המאמן למרושע רק בשביל להוסיף קצת דרמה, בניגוד מוחלט למציאות. זה הרס לי את כל הרושם הטוב מהסרט, ומאז אני ספקן לגבי סרטים שאמורים להתבסס על סיפורים אמיתיים.

אפשר בסרט קצת להגזים או להקצין, אבל אם משנים עובדות זאת כבר בעיה. מבחינתי או שהסיפור האמיתי מספיק מעניין ואז אין סיבה לשנות אותו, או שהוא לא מספיק מעניין ואז אין סיבה לעשות ממנו סרט.

תושב חוזר 26 באפריל 2011

איך קוראים לסרט (אם חלילה איזה עבריין ירצה להוריד).

ניר 26 באפריל 2011

כדי לוודא שאף פיראט לא ישתמש במחשב שלך להוריד את הסרט באופן לא חוקי, כדאי לחסום את הכתובת הבאה:

http://thepiratebay.org/torrent/6341723/United.2011.HDTV.XviD-BiA

תושב חוזר 26 באפריל 2011

אגש לוודא ביצוע. תודה

שלו 26 באפריל 2011

יורם ארבל ושגיא כהן יחד,
ואני שואל הבנט דה ג׳ואיש פיפול סאפרד אנת׳

גמל (סתם גמל) 26 באפריל 2011

בינתיים זה נראה כאילו נוייר מרתיע את צ'יצ'יריטו

שלו, בינתיים אין לי תלונות לארבל וכהן. שמור על אופטימיות.

Mr. Kate 26 באפריל 2011

לפני כמה זמן חשבתי שמה שקצת חסר ליונייטד בעונה הזאת הוא איזה קוסם יצירתי כזה. נאני קצת תתחפש לאחד, ורוני גם לפעמים. מי שדווקא חשבתי עליו הוא פארק-בנבחרת הוקריאנית הוא המערבי הפנטזיונר אבל ביונייטד הוא בעיקר האסייאתי עם ריאות הברזל. אז אני שמח שהיום עלה על הדשא הפנטזיונר :)

שרון רזניק 26 באפריל 2011

אני מת על פארק! לא מבין איך הוא עדיין אנדרייטד…

כסיפוביץ 26 באפריל 2011

הוא אנדרייטד רק בעייני האוברייטדים

כסיפוביץ 26 באפריל 2011

שוער נחמד יש לגרמנים…

אביאל 26 באפריל 2011

סיכום מחצית – שיפוט חד צדדי (כנראה שבאופ״א לא רוצים את אשלקה בגמר), יונייטד ובמיוחד צ׳יצ׳ריטו פרייארים רציניים, לשאלקה יש שחקן הגנה אחד, שאני מניח שכבר עכשיו שואן דאר סאר אומר לפרגסון להחתים את אותו. 

נעל קרועה 26 באפריל 2011

השוער הזה מפלצת,הוא ספג אי פעם?
עיצה לדוקטור הגרמני,רד לבונקר כולל ראול ותתפלל,אין לך מה למכור

שחר ע. 26 באפריל 2011

משחק ענק של נוייר – חבל שכנראה לא יגיע ליונייטד

כסיפוביץ 26 באפריל 2011

שחקן נחמד הראיין גיגס הזה…

Mr. Kate 26 באפריל 2011

אבל טיפה חסר ניסיון

הלוחש לסוסים 26 באפריל 2011

דברו כמה שאתם רוצים על גיגס (באמת משחק ענק)- שחקן המשחק שלי הוא מייקל קאריק- רוי קין שב לתחייה ובגדול

אלי 26 באפריל 2011

גם שלי. מנהל משחק כ"כ אינטלגנט.

שלו 26 באפריל 2011

נראה לי שהיה מסר במשחק הזה.

נעל קרועה 26 באפריל 2011

המשחק הזה הוא סטירת לחי למפעל ליגת האלופות,כל השנה אנחנו מחכים לחצי גמר,בסוף קיבלנו את יוניטד מול בולטון,צריך לשנות משהו בהגרלה,פשוט ערב של עוגמת נפש לצופה

תומר חרוב 26 באפריל 2011

לפחות הגולים לא היו בראש…

פרנקו 26 באפריל 2011

לא יודע על מה אתה מדבר, נהנתי מכל רגע, פשוט מאן יונייטד היו הרבה יותר טובים, כמו שברצלונה היתה הרבה יותר טובה בנצחון שלה עלינו בגמר לפני שנתיים

ואגב ברצלונה, איזה יופי של שער "תרים-תנגח" היא חטפה בגמר גביע, פשוט תענוג!
:-)

הופ 26 באפריל 2011

יונייטד קבוצה מפחידה. במחצית הראשונה היא היתה מפחידה בגלל המהירות, הדיוק והעוצמה. השחקנים היו כל כך ממוקדי מטרה שלפחות פעמיים הם יכלו לקבל בקלות פנדלים ברחבה והעדיפו להמשיך לרוץ ולנסות להגיע לשער (אין לי ספק ששחקנים אחרים היו נופלים).
במחצית השניה היא היתה מפחידה בגלל המסירות החכמות, הקלות בה היא חתכה את ההגנה הגרמנית, והתכליתיות. ובגלל המתפרצות (הדרך בה בכל פעם חיכה שחקן במקום הנכון לקלוט את הריבאונד מההגנה ולהוציא למתפרצת, ותמיד זה היה שחקן שיודע להוציא מתפרצת, היתה מרשימה). ובסוף גם בגלל הטכניקה של נאני.
(אם וכאשר,) לא חשוב איזו ספרדית תעלה, הולך להיות גמר ענק בין שתי קבוצות סופר חזקות.

טל 26 באפריל 2011

אני לא חושב שאתה מעריך נכון כמה עלובה היריבה.

זו הקבוצה הגרועה ביותר ששיחקה אי פעם בחצי גמר ליגת האלופות, אולי בהיסטוריה של מפעל האלופות בכלל.

ראיתי את שאלקה די הרבה פעמים השנה. חוץ מהמשחק מול אינטר, ככה נראו כל המשחקים של מול קבוצות חזקות- הגנה עלובה, תצוגה הירואית של נוייר ו(ההבדל של היום) עקיצה בתקפה, בדרך כלל של ראול.

הופ 26 באפריל 2011

טל – יכול להיות. שאלקה באמת היתה עלובה. אבל גם אם נניח לעוצמה, יונייטד נראתה מאוד מאוד מרוכזת. ממוקדת מטרה.
אומרים שלמחבלים שעומדים לבצע פיגוע יש מה שנקרא "ראיית צינור". השחקנים של יונייטד נראו היום כמו מחבלים בדרך לפוצץ את וומבלי. וזה כלשעצמו היה מפחיד.

טל 26 באפריל 2011

שוב, אתה פשוט לא יכול להתחיל להעריך כמה שאלקה גרועים. ראיתי אותם השנה יותר מעשר פעמים. המשחקים שלהם מול באיירן ודורטמונד נראו בדיוק אותו דבר, בהבדל שבשלוש מהפעמים נוייר (השוער הטוב בעולם) החזיק מעמד עד הסוף.

זו אפילו לא קבוצה בינונית אבל מאד פיזית ולוחמת סטייל סטוק. זו קבוצה סופר רכה, אבל עם לא מספיק כישרון להתמודד ברמות הגבוהות.

כסיפוביץ 26 באפריל 2011

מסכים איתך לגמרי בעניין הפחד.
יונייטד של היום הפחידה יותר מברסה וריאל.
בלי נוייר זו היתה השפלה נוראית

lior_1 26 באפריל 2011

היום לקחנו את הדבל

הליגה סגורה ובגמר נפרק את ריאל

תומר חרוב 26 באפריל 2011

איזה הצגה של נוייר בראשונה, מי שרואה אותו בליגה הגרמנית יודע שהיכולת הזו היא די שכיחה אצלו. מאוד התפעלתי מהמהירות שבה הוא מתייצב אחרי הצלה אחת, מזכיר את בופון ביכולת לבצע קומבינציית הצלות אחת אחרי השניה.
אני מאוד נהניתי מהמשחק, רציתי שהאנדרדוג ינשך קצת אבל ההגנה של שאלקה בדיחה.

יוסי מזרחי 26 באפריל 2011

ועכשיו, הקבוצה של וונגר.

יואב 26 באפריל 2011

הופעה מרהיבה ששילבה את כל המוטיבים הקלאסים של יונייטד-הקלאסה של גיגסי, החוכמה והמחוייבות של רוני,מוסר העבודה של פארקי וולנסיה, החדות והאצילות של קאריק(איזה משחק עצום), החומה הבצורה מאחור(כמה שריו מוסיף) ופאביו, שמשום מקום, משחק במשחק הגדול ביותר בקאריירה הקצרה שלו ונענה לאתגר.
נכון, שאלקה קבוצה פחות טובה מיונייטד ואולי אחת הבינוניות ביותר שהמעמד הזה ראה מזה שנים אבל את כמות המצבים,זרימת המשחק, החוכמה, המהירות והידע לעשות את הפעולה הנכונה בכל איזור ושלב במגרש ובמשחק, קשה לייצר גם מול קבוצות פחות טובות ובמעמדים פחות לוחצים.
יונייטד שיחקה בדיוק בהתאם לרקורד הנפלא שלה ביבשת(היא מדורגת ראשונה אם אני לא טועה)וסגרה קמפיין שלם ללא ספיגת שער חוץ.עצום…

'We're Man United, we do what we want'

כסיפוביץ 26 באפריל 2011

יונייטד מדהימה בהתאמות שלה כל משחק מחדש.
אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך.
ברסה היא שיטה ברורה
ריאל בלי
יונייטד היא כמו זיקית

שחר ע. 26 באפריל 2011

איזה ביזיון ערוץ הספורט – חצי גמר אלופות אין קבוצה מספרד,אין אולפן לפני המשחק.

Yair 26 באפריל 2011

כתבו על זה היום בטלגרף, או אולי בגרדיאן, שיונייטד תעשה טוב אם לא תבעט מרחוק ותאפשר לנוייר לצבור בטחון, ובאמת לקראת סוף המחצית זה נראה כאילו הוא הולך וגדל, מכסה יותר מהשער לאחר כל הצלה, היו לשחקנים הבעות של איך לעזאזל מכניעים את הבחור הזה.
אני שמח לראות שאני לא היחיד שפלט ״טוב לפחות כדור אחד עבר אותו״ אחרי השער הפסול…

טל 26 באפריל 2011

עד המשחק הזה, אנשים (שלא ראו את שאלקה העונה) לא הבינו כמה נוייר שוער טוב. עכשיו הם מבינים. הוא פשוט פנומן. ללא ספק השוער הטוב בעולם. כל מה ששאלקה השיגו העונה בגביעים, זה רק בזכותו.

והכי מרשים שמבחינת תכונות, הוא סוג של שוער מושלם: הוא משלב את יכולת עצירת הכדורים של קסיאס עם הנוכחות הפיזית של ואן דר סאר ברחבה.

וראיתם איך הוא מוציא כדור עם היד? מדהים. שוער ישראלי ממוצע לא מתקרב למרחק הזה עם הרגל.

אלי 26 באפריל 2011

גם אני אמרתי בכמה דקות יבשות לפני הגול שיונייטד מנסה להרדים אותו…

נינו 26 באפריל 2011

נהניתי עמוקות מהמשחק (חוץ מעשר הדקות האחרונות בלי חלוץ… אבל צריך לשמור על שרק). הופעה טובה מאוד של כל הקבוצה, ובמיוחד של ההוא, מספר 11. שלטו במשחק באופן אופטימלי.
המחיר של נוייר (בבקשה בוא ליונייטד) קפץ ב-5-6 מיליון יורו לפחות במשחק הזה, במיוחד שתי ההצלות מול גיגס במחצית הראשונה.

אבי 26 באפריל 2011

התצוגה המרשימה ביותר שראיתי העונה, חוץ מהחמישיה של ברצלונה מול ריאל.

אלי 26 באפריל 2011

אני מקווה שנוייר לא באמת חתם בבאיירן, הוא שוער של פעם בדור, עצום מימדים, שוער כדוריד ומפוקס כמו מנתח. אף דה חאה לא מגרד את הרמה שלו.

אבי 26 באפריל 2011

לבאיירן יש יכולת מאגית להשיג כל שחקן גרמני שירצו. לא מבין את המכניזם.

סימנטוב 26 באפריל 2011

ארייס סיר ריאן גיגס!
הגול שלא היה ריגוש אדיר (אורגזמה בלב).
משחק נהדר שלנו יש עוד הרבה מחמאות לתת אך נסתפק בקאריק שכרגיל שיחק כמו יין וינטאג' משובח צריך לדעת להעריך את עומק שיש במשחק שלו

אבישי 26 באפריל 2011

המשחק הזכיר לי קצת את המפגש עם באיירן מלפני שנה. ההבדל בדומיננטיות הפיזית בין הליגות פשוט מדהים. נוייר באמת ענק, אבל זה לא שיש לו ברירה.

קירקגור 26 באפריל 2011

"בקול מתכתי" (אלא אם הכוונה הייתה לתעתק מבטא ייקה)

אביאל 26 באפריל 2011

הופ – לא מסכים יותר מדי, יונייטד עם כל הכבוד לא מפחידה, אולי היציבות ההגנתית שלה יוצרת הרתעה אצל התוקפים והמהירות של רוני והרננדס עם החוכמה של גיגס והאגפים הבלתי נגמרים עושים לחץ, אבל היום היה לשאלקה קו נבדל ברמה של ליגה ארצית, הרננדס לא האמין כמה פשוט זה יכול להיות והוא שחקן שחי בדיוק על הקו הזה, הבנתי שהבלם הפותח שלהם פצוע ושעקב כך מאטיפ (אחלה קשר אחורי) לא עשה את העבודה, בנוסף לכל היתרונות שהיו ליונייטד המשחק, שהם רבים כל כך שאין לי אפילו כוח לכתוב אותם.

יוסי מזרחי 27 באפריל 2011

אביאל:
המשפט האחרון שלך מסכם הכל.
השאר, פרשנות מיותרת לטעמי.

הופ 27 באפריל 2011

אביאל – כמו שאמרת, היציבות ההגנתית והמהירות של רוני והרננדס והחכמה של גיגס והאגפים הבלתי נגמרים והלחץ (…והלחימה של פארק וראיית המשחק של קאריק והזריזות של פאביו והכיסוי של וידיץ' ופרדיננד), ובעיקר העובדה שכל אלה נראים מחוברים להפליא ובכושר שיא. זה מפחיד.
אני גם לא חושב כמו שאחרים כתבו שהיתה התרשלות בסיומת. בלי נוייר המופלא זה היה נגמר בחמישיה משקפת.

YB 26 באפריל 2011

משחק נפלא של היונייטד. כבוד.

ניב שטנדל 26 באפריל 2011

מה שאמר פרגוסון לגבי השער הפסול – בדיוק מה שחשבתי אחרי השער הזה. שלפחות הם ראו כדור ברשת, ועכשיו הם יודעים שזה אפשרי. וזה עבד. טוב גם לראות את יונייטד במשחק טוב, אחרי התקופה הלא מוצלחת שהגיע דווקא עכשיו.
בכלל, העקרות ההתקפית הזו מוזרה – דווקא כשצ'יצ'ריטו תקע יתד בהרכב, כשואלנסיה חזר, עם רוני ונאני וגיגס. דווקא עכשיו לא פוגעים? מוזר.
בשולי המשחק צריך לציין שאברה צריך להתחיל לפחד על המקום שלו. פאביו לא דומה לאחיו רק חיצונית.
רונן, אני מניח שממקומך בתא העיתונות פספסת את הרגעים המרגשים של סיום המשחק – ראול וגיגס מחליפים חולצות, ופרגי מברך את נוייר על משחק ענק.
וכמו שפלורנטינו פרס היה מסכם משחק כזה: אז כמה אתם רוצים בשביל השוער הזה? גניבה מבאיירן בדקה ה-90 מזמן לא היתה נחוצה כל כך.

אלי 27 באפריל 2011

ח"ח על פלורנטינו פרס, עת ללבוש את כובע הסנדק.

martzianno 27 באפריל 2011

איזה קבוצה יש לכם… ללקק ת'אצבעות!
את גיגס הייתי מחתים עכשיו לחמש-עשרה עשרים שנה.

תושב חוזר 27 באפריל 2011

נקווה שמיצו את מלאי ההחמצות עד סוף השנה (גיגס היה רשלן במיוחד, סליחה שאני אומר).
כל מה שאמרו מעלי – משחק מעולה למרות חולשת היריבה. הרבה קור רוח ושמירה על ריכוז. קאריק היה אימתני ממש. רוני בכמה מהלכים גאוניים והבישול בראשם. יש נחת.
הלאה לאמירויות!
אה כן, את נויר פשוט צריך לכלוא בחדר ההלבשה במנצ'סטר בשבוע הבא ולא לאפשר לו לחזור לגרמניה

אבי 27 באפריל 2011

מתי לעזזאל הספיק גיגס לגמוע 11.2 קילומטר? – שני רק לקאריק עם 11.4. תעלומה:
http://www.uefa.com/uefachampionsleague/matches/season=2011/live/index.html?matchday=11&day=1&match=2007743
פתרון אפשרי: זה הרוב בריצות קלות והליכות מהירות; כדרכו של יוגי.

אגב: אחלה פיצ'ר, ה- HEAT MAP, נסו ותתמכרו.

הופ 27 באפריל 2011

הHeat Map באמת מגניב ואם אני מבין אותו נכון הוא גם מספק תשובה לשאלה שלך – גיגס היה ביותר אזורים של המגרש מאשר כל שחקן אחר של יונייטד. כנראה שהוא צבר את הק"מ פחות בספרינטים ויותר בנוכחות חכמה במקומות בהם היו צריכים אותו.

ליבר 27 באפריל 2011

איפה בדיוק זה ההיט מאפ?
בתוך סטאטס?

הופ 27 באפריל 2011

ב tactical, תקליק על חולצה של שחקן

בני תבורי 27 באפריל 2011

אני מחכה ליום שגיגס יתבגר וירצה להשתדרג ולעבור לקבוצה גדולה…

גיל 27 באפריל 2011

יה אללה, מה שקורה בפלייאוף בהוקי מטורף לחלוטין. זה הספורט הכי פתוח שיש.

שלו 27 באפריל 2011

יש משהו בניהול קבוצה שצריך לקחת מהמשחק הזה, לפעמים זה ההבדל בין קבוצות חזקות מאוד לכאלה שמנצחות.
אתה בתור מאמן רוצה להגיע לתקופה הקובעת בשנה כשאתה עדיין רלוונטי, בכושר טוב, עם הסגל החזק ביותר שלך.
לפעמים קבוצות מעמידות הרכב חזק מאוד לאורך העונה אבל מגיעות לגמר בהרכב חלקי או מעבר לשיא.
סר אלכס הצליח העונה לשרוד לא מעט פציעות של שחקנים, לא מעט משברים (למשל אי היכולת לנצח בחוץ) ועדיין בתחילת מאי היונייטד רלוונטית לשני המפעלים החשובים לה (הליגה וגביע האלופות) ואיך שהוא הסגל שסבל כל העונה מהעדויות כאלה ואחרות, פתאום נראה בכושר ומלא.
*
הכי קל לפרשן בדיעבד, אבל מעניין לשפוט את המשחק הזה בדיעבד.
אני באופן אישי לא מזלזל בשאלקה, קבוצה שהעיפה את אלופת אירופה יכולה בצמד משחקים לעשות צרות.
כבר היו קבוצות כאלה שלקחו את הגביע, או לפחות שלחו הביתה הרבה קבוצות "גדולות".
ההרכב, בעצם היונייטד עלתה עם ארבעה שחקנים עם אורינטציה הגנתית.
ואן דר סר, ווידיץ', פרדיננד וקאריק, ועדיין השדרה הזאת שידרה כל-כך הרבה ביטחון שבעצם הם אומנם עשו את עבודתם, אבל היו יותר החוליה הראשונה בהתקפה במקום החוליה האחרונה בהגנה.
בדקה ה 78 עבר לקאריק כדור בין הרגליים באזור האמצע לכיוון המגרש של שאלקה, הוא עשה עם הידיים תנועה של פספוס, לא כי התפתחה התקפה מסוכנת של שאלקה, בגלל שאבדה אפשרות להתקפה מתפרצת של היונייטד.
מיותר לציין שהתוצאה הייתה כבר 2 – 0 והמשחק היה גמור, גם זה היה הכדור הראשון שעבר אותו.
זה בעייני חלק חשוב בסיפור.
פארק וולנסיה הופכים להיות מטרד קשה מאוד לקבוצה היריבה.
פאביו אומנם מוצב בעמדת המגן, אבל זאת נראית לי סוג של קריצת עין במיוחד כשפרדיננד ווידיץ' משחקים, כאילו הסר אומר שמבחינה רשמית הוא חייב להציב מגן, אבל לא באמת.
אברה היחידי ששיחק מתחת למה שקרוי אצלו כושר שיא וגם הוא במחצית השנייה התחיל להזכיר את אותו אברה טרום מונדיאל.
צ'יצ'יריטו איזן את הסטאטיסטיקה של ניצול המצבים שלו, אני בתור קבוצה יריבה לא הייתי בונה על החטאות כאלה בעתיד, זה נראה כאילו יש לו יותר מדי זמן לחשוב, והוא הרי עובד על אינסטינקטים.
השניים האחרונים גיגס ורוני נראים כמו ג'דאי מתלמד ויודה בשלבי חניכה אחרונים, רוני מכדורגלן שכונתי מעולה, הופך למכונת כדורגל.
זה מוזר וגם מצחיק כי גם כריסטיאנו עבר את אותו תהליך, אולי גם נאני יעבור, רק שהמורה לא ייצא לפנסיה.
לגיגס גם מגיע הצמדת האמרה ש "מה שהוא שכח, הרבה מאוד שחקנים לא יידעו אף פעם".
אני לא חושב שתואר השחקן הכי טוב … (בדורו / אי-פעם / בעולם), מתאים לו, הוא מעבר לזה.
הוא לא בתחרות עם אף אחד, הוא מעל לזמן.
אגדת כדורגל חיה בננו, האם אנחנו ראויים לה?

כסיפוביץ 27 באפריל 2011

אם לא לו אז למי אנחנו ראויים?
לשחקנים שבמחיר שלהם אפשר להקים מדינה?
למכונות שערים שמוכרות דוריטוס, נעליים ובנקים?
זה בדיוק ההבדל בין המשחק של היום לקבוצה של אתמול [הייתה רק אחת].
היום יעלו בערב מפלצות התהילה. מטוסי קרב חדשניים, שיא הטכנולוגיה וכולם בדרך למכור עוד חליפה של ארמני או גל לשיער.
גיגס, רוני, קאריק, פארק ושאר החבורה נראים כמו פועלים פשוטים שבאו לעבוד.
אין לי זמן לכתוב ולכתוב אבל מי שיודע להסתכל מעבר לשמות הנוצצים ול-50 או 60 גולים בעונה רואה את שיא היופי, הרומנטיקה וההנאה הישנה והטובה מקבוצת כדורגל

martzianno 27 באפריל 2011

כל מילה בסלע

שלו 27 באפריל 2011

אני מניח שהבנת שהשאלה בסוף, באה להגיד שיחסית לאותם שחקנים איכותיים שנותנים כבר שנתיים-שלוש ברמות מאוד מאוד גבוהות, אולי אפילו שש עונות כאלה.
יש פה שחקן שמעבר להצגה שהוא נותן כבר 21 שנה, מעבר ליכולת האישית המופלאה, הוא מוכר סיפור שכבר 21 עונות מסופר ומתפתח כל הזמן.
יש בשאלה יראת כבוד לכדורגל ענק, ושום ילד שהלך עם חיתול כשגיגס לבש לראשונה את חולצת הבוגרים של יונייטד, לא בשל מספיק כדי להיות מושווה לאגדה.
הוא במקום שמעט שחקנים יכולים לטעון עליו.
אגדת ספורט.
וזה מעבר לסטטיסטיקה עבורי.
הרגש מתחיל לעבוד במקום בו ההיגיון מפסיק.
וגיגס הוא כבר מעבר להגיון.

כסיפוביץ 27 באפריל 2011

ברור…
לא הייתה כוונה לחלוק עליך אלא רק חיזוקים חיוביים

טל 27 באפריל 2011

הבעיה אצל חלק מאוהדי יונייטד היא, שהפיאור של השחקנים שלהם מגיע דרך ביטול שחקנים אחרים.

עבור אוהדי יונייטד אין שני לגיגס (חוץ מסקולס). עבור אנשים שלא אוהדים יונייטד (או לפחות לא אנגלופלים), גם אם יש הערכה לשחקן הזה, בוודאי שהם לא רואים בו שחקן שמעל להשוואה לשחקנים אחרים. רחוק מאד מזה. "הוא מוכר לך סיפור שאין לאף אחד אחר" כי אתה אוהד יונייטד. זה בסדר גמור. אבל זו לא אמת מוחלטת.

עבור אוהד ריאל מדריד, ראול מייצג סיפור כזה. עבור אוהד מילאן, מאלדיני ייצג אותו (אם כי מאלדיני בשיאו היה אחד הטובים בהיסטוריה בתפקיד שלו, מה שאתה לא יכול להגיד על גיגס). עבור אוהד אינטר, זאנטי. בברצלונה יש אחד כמו פויול.

לא רק ליוניטד יש סמלים.

שלו 27 באפריל 2011

הבעיה שאתה מושך משהו לא מדיד כמו רגש, לכיוון לא היה הכי טוב בשיאו.
ואתה חייב לסתור משהו גם אם הוא לא נאמר.
מאליני וגיגס מטפורית מספרים סיפור וזה לא אותו סיפור.
מאלדיני הענק לא גורע מגיגס כלום, דרך אגב גם גיגס לא גורע ממלדיני.
אם ראול בסוף המשחק מחליף חולצות עם גיגס, בשבילי זאת ההכרה שלו בגדולתו של גיגס ולא הוא לא מרגיש שגיגס לוקח לו משהו.
זאנטי הוא אחד השחקנים האהובים עלי (למרות שהוא ארגנטינאי), גם הוא לא רדוף כל הזמן השוואות ולא מחפש את מקומו בהיסטוריה.
הצורך האין סופי לדרג ולחפש קריטריונים לקבוע מי יותר טוב הוא בדיוק מה שקראתי "מעל לזמן".
ישנם אגדות כדורגל שלא צריכות את זה ולכן הן אגדות, גם אם הצורך האנושי לכמת אותם גדול מדי אצלנו בני התמותה.
ויכולים לכתוב פה כל המומחים על כמה גיגס אף פעם לא היה הכי טוב בעולם בתפקיד שלו, אצל גיגס מבחינתי זה לא עובד.
הוא לא נמדד בכלל בפרמטרים הללו.
בטח שלא אצלי.

טל 27 באפריל 2011

זו בדיוק הייתה הכוונה שלי. לא התווכחתי עם הרגש שלך. כתבתי שלכל קבוצה יש את הסמלים שלה ואני מניח שכל אוהד רואה בסמל של הקבוצה שלו, משהו ייחודי ובלתי ניתן להשוואה לשחקנים אחרים.

טל 27 באפריל 2011

רוני, אין ספק. השחקן שעזב את קבוצת נעוריו ורק העונה ביקש לעזוב את יונייטד. ונשאר אחרי העלת שכר שהפכה אותו למרוויח גדול ממסי. אידאליסט. רומנטיקן אמיתי. בקיצור, די, בחייכם.

פויול או צ'אבי הם פחות נאמנים / עובדים קשה מאדון ווין רוני? יודע מה, אפילו ונאלדו הוא לא סיפור פחות רומנטי ממנו. הוא גם לא עובד פחות קשה.

כסיפוביץ 27 באפריל 2011

טל
אתה מפספס את הנקודה בקילומטרים
אף אחד לא כתב שרק ליונייטד יש סמלים
אף אחד לא כתב שפויול לא מתאמץ וצאבי לא עובד קשה.
אני לא אוהד יונייטד, לא אנגלופיל, לא אוהד ברסה וגם לא ריאל.
בשבילי גיגס בפרט ויונייטד בכלל סימלו משהו מעבר לכל ההילה שעוטפת את האל קלאסיקו.
ונכון, מאלדיני, זאנטי, פויול הם מאותו זן נכחד כמו גיגס.

טל 27 באפריל 2011

מה שונה ביונייטד?

אדם 27 באפריל 2011

השוני הוא שמנצ'סטר יונייטד לא ברת השוואה לשום מועדון אחר בעולם. יונייטד משחקת משחק שונה מכדורגל והוא נקרא "להיות אלופים".

אלי 27 באפריל 2011

נפלא! שלו וגם כסיפוביץ.
עדיין עצוב לי שמה שהילדים רואים בפוסטרים בחנויות הספורט הם שחקנים כמו מסי ורונאלדו ולא כמו גיגס פארק או קאריק שהם רול מודל הרבה יותר נכונים.

סימנטוב 27 באפריל 2011

מצטרף
שלו, כסיפוביץ כתיבה נהדרת

B. Goren 27 באפריל 2011

הסצינה המרגשת של המשחק הייתה עם סיומו כשריאן גיגס וראול גונזלס התחבקו והחליפו חולצות. שני ענקים.

טל המנצ'סטרי 27 באפריל 2011

היטיב לתאר זאת בשלמות,לואי סאהה בטוויטר שלו:
So good. So composed. So talented. So experienced. So efficient. So United.

מאכזב לראות שיש פה כאלה שמחפשים להמעיט בתצוגה של יונייטד ובגלל היריבה,הם בכל זאת הדיחו את ולנסיה ואינטר על הדרך…
ומי היה מוכן להמר על תוצאה ותצוגה כזו לפני המשחק וכשהוא נערך על אדמת גרמניה?

רונן דורפן 27 באפריל 2011

טל – נתקלתי גם בתופעת של אהדה לקבוצות אחרות שכרוכות בביטול יכולתם של יריבים.

טל 27 באפריל 2011

אתה מתכוון לתגובה שלי על שאלקה?

לא חושב. ראשית כי זאת אמת לא סובייקטיבית. שנית, זה בדיוק מה שכתבתי עליהם פה אחרי הפוסט שלך אחרי הניצחון על באיירן לפני שידעתי שהם ישחקו מול יונייטד. תבדוק. כתבתי שאין להם כלום חוץ מנוייר בשער וראול בהתקפה. שוב, זאת האמת.

דורפן 27 באפריל 2011

לא. לא לתגובה על שאלקה. שאלקה קבוצת מרכז טבלה גרמנית. אין לה מה לחפש עם הנגרים של יונייטד.

טל 27 באפריל 2011

אז איפה (בהנחה התכוונת אליי)?

הדבר הכי גרוע שכתבתי על יונייטד העונה זה שהיא קבוצה פחות טובה מהקבוצה שהיא הייתה לפני שנתיים-שלוש. זה נכון. זה ישאר נכון גם אם היא תזכה. מעולם לא טענתי שהיא הפכה לקבוצה לא תחרותית ברמות הגבוהות.

ליברפול, ריאל מדריד ומילאן זכו באליפויות אירופה עם קבוצות פחות טובות או לפחות קבוצות שלא היו תחרותיות בליגות שלהן. הביקורת המוצדקת שיונייטד ספגה לא הופכת ללא נכונה בגלל הצלחה בטורניר גביע, בטח עם הגרלה כזו.

כסיפוביץ 27 באפריל 2011

טל
לפעמים הכח של קבוצה היא גם בעונה בינונית לשמור על עוצמה, מומנטום נכון ויציבות. זה לא דבר מובן מאליו.
בלי ויכוח מי יותר טובה כי זה ממש מעניין את ה…

טל המנצ'סטרי 27 באפריל 2011

ברבע הגמר יונייטד קיבלה את ההגרלה הכי קשה שהיתה מקרב הגדולות באמת

טל 27 באפריל 2011

ממש לא. ההגרלה הכי קשה הייתה ברצלונה או ריאל. נכון שצ'לסי הייתה הגרלה השלישית הכי קשה מבין שבע האפשרויות ולכן לרבע הגמר לא הייתה ליונייטד הגרלה טובה. אבל זו עדיין קבוצה אחת קשה שיונייטד פגשה עד הגמר. אחת. וגם הפעם, יונייטד הייתה בצד הנוח של ההגרלה.

או שעכשיו גם אסור לכתוב שליונייטד הייתה הגרלה טובה?

יואב 27 באפריל 2011

טל,
עזוב את המיתולוגיה והרומנטיקה סביב גיגסי.
מיקצועית-הוא אחד הווינגרים הגדולים בהיסטוריה של המשחק(בטח הטוב בהם בשני העשורים האחרונים). בדיוק כמו מאלדיני.

טל 27 באפריל 2011

יואב, כבר דנו על זה פה לא פעם..נתחיל מזה שווינגר קלאסי- להבדיל משחקנים שהזיזו לאגף כדי להקל על ההתמודדות שלהם מול הצפיפות- זו עמדה די אנגלית, כך אין בה תחרות גדולה מידי (גאריצ'ה נחשב לווינגר?).

בגדול, הויכוח נוגע לקריטריונים לבחינת "גדולה". להמחיש את הנקודה, ניקח את הקצה השני לגיגס- רונאלדיניו.

מבחינת היכולת להחזיק מעמד בצמרת הכדורגל, אין מה להשוות: רונאלדיניו צעיר מגיגס בשבע שנים והוא כבר די שחקן עבר, בעוד מאד יכול להיות שגיגס יעלה בהרכב של קבוצה שתשחק בגמר ליגת אלופות.
מצד שני, רונאלדיניו בשיאו (הקצר) היה שחקן טובה בהרבה. במשך אותו שיא, הוא הספיק לזכות בכל תואר אפשרי, גם קבוצתי וגם אישי. אז מי יותר גדול?

כל אחד והקריטריונים שלו. אין פה אמת מוחלטת. לעניות דעתי, ברשימה היסטורית של הקבוצה ספציפית, יכולת להחזיק מעמד זמן רב יותר, היא קריטריון חשוב יותר. כלומר, גיגס יקדים את רונאלדו ברשימה היסטורית של שחקני יונייטד, בדיוק כפי שפויול אולי יקדים את רונאלדיניו ברשימה של שחקני ברצלונה. ברשימה של הכדורגל בכלל, אני שם את רונאלדיניו (ורונאלדו) לפני גיגס או פויול. אבל זו דעתי האישית.

יואב 27 באפריל 2011

גם זיזו הוזז לאגף כדי להגן עליו מהצפיפות(כמו שאמרת).
אבל הוא לא ווינגר אורתודוכסי(שגובר על המגן ומספק קרוס טוב).
רונאלדיניו מבחינת תכונותיו,קרוב יותר.והוא שחקן טוב יותר באוברול הכללי אבל אנחנו נוטים לשכוח שגיגסי חותך הגנות כבר מגיל 18 במהירות ובכישרון.לא רק סוף הקאריירה שלו נהדרת, כי אם גם התחלתה שהיתה סנסציונית.
נסכם שהוא אחד הקיצונים האורתודוכסים הטובים שהיו בעשורים האחרונים.
ואני לא מכניס לחבילה את היכולת שלו להתמודד היום בעמדות אחרות ובעצם להמציא עצמו מחדש(קצת כמו ג'ורדן) כי זה פחות רלוונטי לדיון הווינגרים.

טל המנצ'סטרי 27 באפריל 2011

טל

תנסה להבין לפני שאתה מנסה שוב להמעיט בכל מה שנוגע ליונייטד.
כתבתי שיונייטד ברבע הגמר קיבלה את ההגרלה הכי קשה מהגדולות באמת,
יונייטד קיבלה את צ'לסי,
ברצלונה קיבלה את דונייצק,
ריאל קיבלה את טוטנהאם,

יותר ברור?

אבישי 27 באפריל 2011

טל – איך אתה מגדיר טוב בהרבה? כי הוא מקפיץ כדור יפה יותר? בועט לשער טוב יותר? מוביל קבוצה טוב יותר? מה המדד האובייקטיבי לשחקן טוב בהרבה? וחוץ מזה, גיגס הוא אגדה במובן הרבה יותר רחב מיונייטד. אין לך עוד שחקן בהסטוריה של המשחק ששיחק ברמה כל כך גבוהה והיה כל כך משמעותי לאורך כל כך הרבה זמן. גם לא מאלדיני, עם כל הכבוד.

טל 27 באפריל 2011

"טוב בהרבה"= בשיאו הוא שיחק כדורגל ברמה שגיגס לא התקרב אליה מעולם. בשום שלב בקריירה שלו. הוא היה השחקן הטוב בעולם, אולי הטוב בדורו. גיגס, בשום שלב בקריירה שלו, לא היה השחקן הכי טוב ביונייטד, בטח לא בליגה האנגלית.

אני כאילו יוצא רע, שלא לומר פרובקטור, אבל לכתוב שגיגס בשיאו היה שחקן ברמה של רונאלדיו בשיאו זה מגוחך. זה מסוג ההנחות שאולי נראות הגיוניות בשיח פנימי של אוהדי יונייטד אבל הן ממש לא לאנשים שמסתכלים מבחוץ.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל לאורך רוב שנות המיליונים החדש, גיגס אפילו לא היה שחקן הרכב קבוע ביונייטד (הוא לא שיחק בהרכב בגמר במוסקבה למשל).

מאלדיני? מעבר לחמישה (!!!) תארי אלופות, מעבר לזה שהוא אולי השחקן המודרני היחיד שיש לו מקום בהרכב נבחרת כל הזמנים, הוא היה שחקן הרכב, בגיל 40 (+-) בקבוצה ששיחקה בגמר ליגת אלופות. על סמך מה אתה כותב שגיגס החזיק מעמד יותר זמן? כי הוא משחק ביונייטד?

יואב 27 באפריל 2011

גיגסי-11 אליפויות,5 גביעים, 2 אליפויות אירופה.
אתה כותב על גיגסי ולא מדייק-היה שחקן הרכב רוב חייו ובשעה שהוא חרך הגנות(בגיל היחסי כמובן)ואסף תארים,פרננדס לא ממש החזיק מרונאלדיניו שלא הותיר רושם רב עד המעבר לברצלונה(והוא אכן אחד הגדולים של דורו, אין ויכוח).אני לא מצדיק את פרננדס כמובן אני מתאר את הימים הראשונים שלהם בכדורגל האירופאי.גיגסי בן ה35 אכן לא פתח בגמר במוסקבה, סו פאקינג וואט?זאת נקודת ההתיחסות שלך? לפתוח בגיל 35 בגמר?כי אז אין בכלל שאלה ולא תחרות, כי רוב המתמודדים מולו בגיל הזה שותים קוקטייל על חוף הים.הוא עדיין היה שם כדי להבקיע פנדל מכריע.
בנבחרת העולם שלי, שמבוססת על תפקידים, תרומה ועקביות לאורך השנים-גיגסי הוא הקיצוני השמאלי שלי ללא ספק בכלל.אין שחקן אחר שארצה שיבוא באחד על אחד מול מגן.פשוט אין.
אתה יודע, גם על אלבס, רוברטו קרלוס או מייקון יכולים להגיד שהם "מוכשרים" יותר ממאלדיני אבל הוא כנראה יהיה הבחירה הראשונה שלי שם.בדיוק כמו גיגסי.

יואב 27 באפריל 2011

נבחרת העולם שלי=שחקנים שראיתי בשלושים וחמש שנה האחרונות.

אדם 27 באפריל 2011

טל – לגבי רונלדיניו – בכישרון האישי הטהור אין ספק שהוא ב-25 דרגות מעל גיגס. אבל אני אישית אף פעם לא החזקתי מרונלדיניו בתור אגדת כדורגל, מדובר בשחקן שאומנם היו לו שנתיים טובות, אבל זה עדיין שווה עשירית מהקריירה של גיגס.
רונלדיניו עם כל גדולתו לא הוביל את ברסה לבד לזכייה בליגת האלופות.. אנשים נוטים לשכוח שבעונה השנייה שלו בברסה נרכשו 7-8 שחקנים ע"מ שהקבוצה תתמודד על ליגת האלופות. אם אני לא טועה- ג'ולי, אטו, גודיונסן, בלטי, דקו וואן בומל היו חלק מאותם ששחקנים שנקנו באיזה מעל 120 מיליון יורו כדי שבסוף ברסה תזכה בליגת האלופות ורונלדיניו ייחשב ככזאת אגדה… ולא שברסה הייתה קבוצה גרועה בלעדיהם.. עדיין צ'אבי, אנייסטה ופויול היו חלק מברסה.
ראיין גיגס בן 37, משחק בקבוצה שאיבדה את רונאלדו וטבז ושרבים כבר הכריזו עליה שהיא גווייה מהלכת, ובכל זאת מעיף כמעט לבדו את קבוצת המיליונים של צ'לסי באלמנטים שאף פעם לא יופיעו בשום דף סטטיסטיקה, ברוגע, בחוכמת משחק ובקור רוח.
כיום, גם 1000 פדלדות של רונלדיניו בשיאו לא ירגשו אותי כמו מהלך אחד קטן שעושה ראיין גיגס.
אנחנו מדברים פה על אגדה.. וההשוואות שלו למלדיני עושות עוול למלדיני.. כי בשנים האחרונות של מלדיני אמרו שהוא מבייש את נעוריו, על גיגס אומרים שהוא בז לפנסיה..

דורפן 27 באפריל 2011

אדם – בדיוק בגלל זה. שהוא חיבר בתוך שבועות קבוצת שחקני רכש (סכומי הכסף לא רלוונטים) לקבוצה אלופה עשתה את רונאלדיניו ענק.

אבישי 27 באפריל 2011

ועוד משהו, גיגס הוא שחקן שמשחק במקום בו הוא מביא לקבוצה שלו הכי הרבה תועלת. גם אם מדובר בקשר אחורי, כמגן שמאלי, פליימייקר, או חלוץ. יכול להיות שהפסדנו פליימייקר היסטרי רק כי הקישור המרכזי של יונייטד היה מאוייש או כי סגנון המשחק של הקבוצה לא התאים. בכל מקרה, אפשר להוסיף גם רבגוניות לאוסף התכונות שלו.

דורפן 27 באפריל 2011

יואב – זה אכן מופרך להגיד שגיגס בשיאו מתקרב לרונאלדיניו בשיאו. זה לא מופרך להגיד שרונאלדיניו בשיאו לא פחות טוב ממסי בשיאו. לאור הנסיבות של איזו קבוצה קיבלו. רונאלדיניו בשיאו שינה את כל יחסי הכוחות בכדורגל. קבר לבדו את הגלקטיקוס. לקח קבוצה שלא הייתה אוטומטית בצ'מפיונס להיות אלופת אירופה .

יואב 27 באפריל 2011

רונן,
אני לא טוען ההפך ובכלל חושב שהשוואה בניהם לא רלוונטית למרות שרונאלדיניו שיחק מידי פעם באגף.
בנבחרת השלושים וחמש שנה שלי-גיגסי הוא הקיצוני השמאלי. ורונאלדיניו בשיאו הוא אחד העצומים…
אבל אומר לך-גיגסי לקח אליפויות ללא קאנטונה, שמייכל, בקהאם,רוד,סקולסי, קינו ויש לו סיכוי לא רע לקחת עוד אחת ללא רונאלדו וטבז.אני חושב שזה לא פחות ממדהים…

שלו 27 באפריל 2011

חכה עדיין לא ראינו את גיגס בשיאו, זה עוד יכול להתפתח.

טל 27 באפריל 2011

יואב, שלא יובן לא נכון ,יש לי הרבה כבוד לגיגס וליונייטד.

אבל הכבוד הוא פחות בקטע המקצועי הטהור, אלא יותר לרוח ולמה שהמועדון מסמל. אני אמחיש את זה בדרך שבה אני רואה את הגמר נגד אחת הספרדיות.

כמובן שאני לא יודע מי תעלה גמר (אני מרגיש שהתחושה האובייקטיבית של רבים שהיא ריאל תעלה), נניח לצורך הדיון שזו תהיה ברצלונה (מלח מים, מלח מים). אם כי הדברים נכונים , בצורה קצת פחות קיצונית, גם למפגש מול ריאל.

יונייטד הנוכחית לחלוטין לא מפחידה אותי מבחינה מקצועית. חוץ מהגנה חזקה אין לה כמעט מה למכור מול ברצלונה. מה עוד שאני לא מאמין שפרגוסון ינקוט בטקטיקה אולטרה הגנתית במשחק גמר ועוד כזה שנערך על אדמת אנגליה. רוני? הוא לא שחקן של משחקים גדולים ויכולת ניהול המשחק שלו שנראית נורא מבריקה נגד שאלקה או ווסטהאם, תיכנס מהר מאד לפורפורציות שהוא יהיה על מגרש אחד עם מסי, צ'אבי ואינייסטה. פארק וקאריק? זה נחמד מול 99 אחוז מהקבוצות בעולם, לא מול ברצלונה.

מה מפחיד אותך ביונייטד הנוכחית? למה זו הקבוצה האחרונה שאתה רוצה לפגוש במעמד כזה? זו בטח לא היכולת האינדבידואלית, אפילו לא היכולת הקבוצתית. זו הרוח של המועדון. המנג'ר. האתוס. התחושה שזה הריקוד האחרון של פרגוסון, גיגס וסקולס. ריקוד אחרון שזכיה בגביע בסיומו ועוד בוומבלי, תהווה סגירת מעגל: סגירת מעגל גם מהזכיה הראשונה של יונייטד באותו איצטדיון וגם מהזכיה מול אותה ברצלונה ברוטרדם ב91, זכיה שפתחה את עידן ההצלחות של יונייטד תחת פרגוסון. אתם יודעים, הסמליות: עידן שהתחיל בניצחון על הדרים טים של קרוייף מסתיים בניצחון על הדרים טים של גווארדיולה.

יונייטד של פרגוסון זה כמו סרט בהמשכים, שבכל סרט חדש בסדרה, ככל שהכוכב מזדקן, כך האתגר גדל. מהבחינה הזו מפגש מול ברצלונה במצב הנוכחי של יונייטד (רוקי מול איוון דראגו) הרבה יותר מדאיג אותי מהמפגש לפני שנתיים שאליו יונייטד הגיעה עם האף למעלה, במחשבה ההזיה שהיא קבוצה עדיפה.

הפאנטה היא כזו: יש לי המון כבוד ליונייטד. אני מודה שלדעתי, באחוזים, בהצלחה של הקבוצה, ליכולת האישית של השחקנים יש חלק די קטן. זה בעיקר המנג'ר והרוח. עבורי, גיגס הוא סמל של יונייטד ברוח שלו, בהתמדה, ברצון, בהשקעה, יותר מאשר הוא שחקן כדורגל היסטורי ביכולות שלו. זו דעתי.

יואב 27 באפריל 2011

טל,
לא מסכים עם חלקים ממנה אבל מכבד.

טל המנצ'סטרי 27 באפריל 2011

טל

כמו שלא הבנת למה אנחנו רואים ברוני כשחקן ענק,הרבה יותר מרק חלוץ וכשהשוות אליו את טורס,אטו ואחרים ככה אתה לא מסוגל להבין את כמה ראיין גיגס הוא הרבה מעבר לרוח וסמל.
אתה מפספס בענק את היכולת להבחין במוח הכדורגל הנדיר שלהם,
זה שגורם לרוני להיות לרגע חלוץ מטרה הטוב באירופה בעונה שעברה וזה שנותן לו את היכולת לשחק חצי קשר חצי חלוץ,גם לנהל את המשחק של יונייטד וגם לכבוש,
וזה המוח של גיגס שנותן לו את היכולת להמציא את עצמו פעם אחר פעם וגם בגיל 37 לתת תוצרת מול שחקנים הרבה יותר צעירים,חזקים,אתלטים וטובים.פעם כקיצוני,פעם מהאמצע.
וזה לא רק המוח,אלא גם הביצוע,הבישולים של גיגס כמו נגד צ'לסי,זה טאצ',חוכמה,ראיית משחק,ביצוע ברמה הכי גבוהה שיש,
האם פויול או פיקה הם כאלה בלתי עבירים שהוא לא יוכל להתמודד מולם?
האם צ'אסי ואנייסטה הם כאלה שליטים שהעולם לא ראה דבר כזה קודם לכן שרוני צריך לבוא ולהשפיל את המבט כשהוא משחק מולם כאילו היה איזה מעריץ בן 14?
הלו,הוא כבר שיחק בקבוצה שניצחה אותם,הוא וגיגס זכו כבר בכל תואר אפשרי ברמת הקבוצות,הם עושים זאת במשך כמה עונות בליגה קשה,טובה ותחרותית הרבה יותר מהאתגר שבו ברצלונה עומדת בכל שבוע.
החשיבה שלך היא ילדותית אם אתה חושב שצ'אבי וכל השאר לא חוששים מלפגוש שחקני כדורגל כמו גיגס ורוני,הם יודעים להעריך מקצועית מה שאתה לא מסוגל לקלוט ולא משנה כמה פעמים תראה אותם משחקים.
באמת שאני לא יודע ממה זה נוסע חוסר היכולת שלך לפרגן,המרירות הזו פעם אחר פעם,כל מה שבריטי,כל מה שיונייטד זה תמיד פחות טוב,פחות אמיתי,פחות איכותי אבל זה הכי עושה אותך לפאתטי ברמות מביכות.
יונייטד הגיעה עם האף למעלה לגמר ברומא?
הלו,היא הגיעה לשם כאלופת אירופה ואנגליה,היא היתה צריכה להתבייש במשהו?

טל 27 באפריל 2011

כל שחקן שמשחק ברמות הגבוהות בכדורגל הוא שחקן מצוין. כל שחקן שמחזיק מעמד ברמות הגבוהות בגיל 37, יש מח כדורגל ברמה עליונה. אנחנו מדברים בהשוואה לטופ של הטופ.

אבל כן, אם אתה משווה לטופ של הטופ, אני לא חושב גיגס הוא כישרון כדורגל ברמות היסטוריות, סטייל רואנלדיניו, ריבלדו ואפילו פיגו. רונאלדו הוא שחקן ברמה הזו. אני לא חושב שרוני מתקרב ליכולת הטכניות של שחקנים כמו צ'אבי ואיניסטה, שיחד עם מסי הם השחקנים הכי טכניים שיש בכדורגל העולמי. לא מסכים איתי? זכותך.

אגב, אין לו מה למכור מולם גם בנושא תארים.

תחרותיות? לא נמחזר שוב את הדיון הלעוס הזה. אני אכתוב רק רק שני דברים: א. גיגס, בטח בעשור האחרון, לא "הוביל" את יונייטד לאף תואר. ב. אפשר להתווכח על עונה ספציפית כזאת או אחרת, על תקופה נתונה. לאורך 20 שנה, יונייטד לא הייתה זוכה בספרד בכמות התארים המקומיים שבהם היא זכתה באגליה. לאורך 12 שנות האליפות שלה (אני מחשיב גם את העונה) יש בערך 3-4 עונות שבהן יונייטד הייתה עדיפה על אלופת ספרד.

טל המנצ'סטרי 27 באפריל 2011

טל

אני לא משווה,אני נהנה,בטח מגיגס,זה ההבדל בינינו.
אתה הוא זה שעסוק כל הזמן וכמעט בכל דיון בחיפושים אחרי השד יודע מה.
גיגס הוא אחד השחקנים הכי מעוטרים אי פעם בכדורגל האירופאי ואין לו מה למכור מולם?
לפי התפיסה שלך אין לו מה למכור בכלל…נו שויין,מצטער,באמת שאין לי מילים אחרות בכדי להתמודד עם הפאנטיות הפאתטית הזו שלך.

גיגס לא "הוביל" את יונייטד לאף תואר,הוא רק היה שותף בכיר ל 2 עשורים של זלילת תארים על ימין ועל שמאל ובין לבין,חינך ועיצב את השחקנים שכן "הובילו" את יונייטד לתארים,רונאלדו הוא אחד מהם.

באמת תודה שנתת ליונייטד 3-4 עונות שבהן היא היתה עדיפה על אלופת ספרד,רגע של נדיבות מצידך,ג'סטה להרגשה הטובה.

אני לא זוכר אם זה היה מאמן נבחרת איטליה או גרמניה בלפני כמה וכמה שנים טובות כשאמר ואחרי משחק של הנבחרת שלו נגד וולס שלגיגס יש רק חיסרון אחד,הוא וולשי.

טל 27 באפריל 2011

אתה מפרש דעות שהן לא קונצנזוס בקרב שרופי יונייטד כ"פאנטיות". על פי הקו הזה, איכשהו טענה שגיגס הוא לא שחקן היסטורי (אם אני לא טועה, זו טענה, ששונא יונייטד כמו דורפן שותף לה) ביכולות שלו, הפכה לטענה שאין לו מה למכור. נו.

אני לא יצרתי את ההשוואה. כל הדיון החל מטענה שאין דומה לגיגס ואין שחקן שראוי להשוואה איתו. אני, חוצפתן שכמותי, כתבתי שיש לכל קבוצה את הסמלים שלה והם לא פחות גדולים מגיגס.

אולי אני טועה בהערכה שלי, אבל זה לא פורום של אוהדי יונייטד שכל דעה שלא מתיישבת עם קונצזוס בקרבם אמורה להצית פה כזו אש.

לא הייתי כותב את זה בפורום אוהדים, אבל זה לא פורום אוהדים. לכתוב שהוא לא השחקן הגדול בהיסטוריה זו לא פרובוקציה. גם לא "פאנטיות". ומותר לצפות לקצת יותר סבלנות לדעות (מנומקות אחרי הכל), גם כאלו לא מתיישבות עם הקונצנזוס בקרב יושבי הסטרפורד אנד (מה עוד שאל דעות שאני מניח שלא מעט חובבי כדורגל שאינם אוהדי יונייטד שותפים להן).

טל המנצ'סטרי 27 באפריל 2011

טל

מצטער,אבל הצורה שבה אתה מפרש את גיגס השחקן זו הדעה הכי קיצונית ששמעתי לגביו ממישהו שלא אוהד את יונייטד.
קיצונית שהופכת אותך ללא רציני ולא משנה איך תנסה לתבל זאת
(יונייטד הגיעה עם האף למעלה לרומא,ליונייטד אין סיכוי להתמודד מול ברצלונה,פארק וקאריק זה מספיק טוב עבור 99 אחוז מהקבוצות אבל לא ברצלונה…כאילו יונייטד והשחקנים שלה היו שום דבר באמת,כאילו זה רק פרגוסון והרוח של יונייטד לוקחים אותה קדימה)

אגב,גם בדיונים פה ראיתי אוהדי ליברפול שמורידים את הכובע ויודעים לזהות את מה שאתה מתקשה לראות….או לא רוצה לראות.

אני לא נכנס לקביעות של שחקן היסטורי או לא,זה לא מעניין אותי,לא מדבר אלי הקביעות הבומבסטיות האלה.

גם אני לא יצרתי את ההשוואה ולא אני כתבתי שאין דומה לגיגס,
כן ראיתי שאתה ממעיט בשחקן עצמו,מקצועית ומעבר.

לא בפעם הראשונה כל מה שאנגלי בעינייך לא שווה והספרדי זה הכי מושלם שבעולם,קיצוניות ילדותית לטעמי.

אדם 27 באפריל 2011

טל המנצ'סטרי – אני לחלוטין מסכים עם התגובה שלך.
לטל הספרדי- מדהים עד כמה אתה מזלזל ביונייטד. ססטטיסטית זו הקבוצה הכי טובה באירופה בשלוש השנים האחרונות. הפסד בית אחד מתוך 34-35 האחרונים באולד טראפורד באירופה (גם הוא היה מול בשיקטש במשחק שלא קבע כלום), מספר נצחונות חוץ מדהים (אין בידי את הסטטיסטיקה המדוייקת אבל זה בסביבות 12 נצחונות חוץ מ-14 האחרונים), מספרים שמגמדים ומעלימים את הטענה שברסה היא "הגדולה בהיסטוריה".
כמה נצחונות חוץ יש לברסה בעידן גוארדיולה? (ואל תשחק לי עם הטענה שברסה גומרת משחקים כבר בבית- מול ארסנל פעמיים, שטוטגרט, אינטר וליון ברסה שיחקה בחוץ במשחק הראשון ולא יכלה לנצח).
לא יודע, אבל האם באמת לא עלה לך בראש שאולי יונייטד לא הייתה בשיאה באותו גמר מול ברסה ?! זו אפשרות קלושה לפי המוח הלא אובייקטיבי בעליל שלך אבל זו עדיין אפשרות… כאילו.. מותר להפסיד מדי פעם אני חושב.. לא?!
פתאום שאלקה היא קבוצה בדיחה הא? היא לא אותה קבוצה שהעיפה את ולנסיה? מקום 3 בספרד- ליגה שחפרת לנו כל השנה שהיא "מבחינת רמה יותר טובה מהפרמיירליג" ?. וזה מבלי להזכיר שזו קבוצה שתקעה 7 גולים לאלופת אירופה. אתה יודע מה, אני מסכים איתך, אפילו קבוצה בדיחה שנמצאת במקום 10 בגרמניה יכולה להעיף את מקום 3 בספרד.. זה באמת נותן אינדקציה לגבי הרמה של הלה-ליגה.
לגבי ראיין גיגס- אף אחד לא אמר את זה לפני כנראה, אז אני אהיה הראשון שיאמר את זה, ראיין גיגס הוא השחקן הכי גדול בהיסטוריה. גם שחקנים הרבה יותר מוכשרים ממנו וגם כאלה שזכו בתארים בינלאומיים לא שמרו על רמה כזו במשך 21 שנים.
ריבאלדו בן דורו של גיגסי, הגיע עד אוזבקיסטן בגיל 37, רומאריו באוסטרליה, רונלדיניו בן 30 וכבר נחשב שחקן עבר, אני גם לא רואה אף שחקן הרכב של ברסה או ריאל עכשיו מככב בגיל 37.

טל 27 באפריל 2011

יונייטד של לפני שנתיים ושלוש היא לא הקבוצה הנוכחית.

אם אתה טוען שראיין גיגס הוא השחקן הטוב בהיסטוריה (ומתכוון לזה ולא טוען את זה כקונטרה לטענות שלי) אז אין לך מושג בכדורגל.

אדם 27 באפריל 2011

אמרתי הגדול, לא הטוב.. גם הזכרתי שיש שחקנים שהם יותר מוכשרים ממנו וכאלה שזכו בתארים בינלאומיים.
יש לי רק שאלה אחת לשאול- מה אם ראיין גיגס היה ברזילאי, צרפתי או ארגנטינאי והיה זוכה באיזה תואר אחד של גביע עולמי, ולא נולד בווילס… אז באמת הייתה לך קריירה שאין ושלא יהיה שני לא לעולם.
הרי לפי תארים יש לו כבר כמה תארים להתפאר בהם. אבל הנקודה לגביו היא לא הזכייה בתארים, אני לא יודע איך מודדים גדולה של שחקן, ואילו קריטריונים יותר קובעים ויותר נחשבים.
אתה אומר האספקט הזו וההוא של צ'אבי ואינייסטה יותר טובים מהיכולות האלה והאלה של רוני וגם לשניהם יש יותר תארים.. אבל כך זה נבדק באמת ?!
ראיין גיגס משחק 21 עונות ברמה הכי גבוהה שיש, מה שעוד יותר מדהים שמאז 2006 הוא משחק בליגה שנחשבת ע"י רבים לקשה בעולם- ליגה בלי פגרה, בקבוצה שמשחקת ב-4 מסגרות בכל עונה, חמש אם היא משתתפת בגביע העולם לקבוצות, מול שחקנים שהם מפלצות פיזיות מהסוג שאתה לא רוצה להיתקל בהם בסמטה חשוכה והיכולת שלו לא יורדת במילימטר.
רונן סיפר פעם על הפרמטר שכדי להיות הכי טוב בהיסטוריה אתה צריך להיות הכי טוב בעולם למשך 7-10 שנים – תקופות שבהם פלה ומראדונה שלטו כל אחד בדורו..
גיגס לא היה עונה אחת השחקן הכי טוב בעולם, אבל הוא 21 עונות בטופ, זה לא עושה אותו השחקן הכי טוב בהיסטוריה, אבל הוא לבטח הכי ייחודי שיש. ואילו רק הוא היה ברזילאי…

טל 27 באפריל 2011

אינייסטה בן 26. הוא כבר זכה פעמיים בליגת האלופות, העונה ישלים חמש זכיות בלה ליגה, הוא זכה באליפות עולם ואליפות אירופה לנבחרות. לא מופרך לטעון שהוא יסיים את הקריירה עם מספר דומה של אליפויות מקומיות לגיגס, כנראה עם יותר תארים אירופאיים ועם התארים הבינלאומיים. זה הופך אותו לשחקן הגדול בהיסטוריה? לא. זה הופך אותו לשחקן גדול. למרות שהוא כבר זכה יותר תארים קבוצתיים ממראדונה.

סידרוף זכה שלוש פעמים בליגת האלופות עם קבוצות שונות. מאלדיני זכה בערך שבע פעמים באליפות איטליה וחמש פעמים בליגת האלופות.

גיגס שחקן מופלא בדרכו הייחודית. אף אחד לא טען אחרת.

אדם 27 באפריל 2011

יונייטד של שתי העונות האחרונות היה לה הפסד בודד אחד בשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות – 2-1 פוקציונרי לביירן מינכן משער בדקה ה-90.
לברסה ההיסטורית יש 2 הפסדים – לאינטר וארסנל.
גם העונה – המאזן של יונייטד הוא טוב יותר מברסה באירופה.

טל 27 באפריל 2011

אגב, מענין מי השחקן השלישי בטיבו (השני הוא סקולס אני מניח). אולי זאנטי?

ברצינות, אתה פשוט עושה עוול לגיגס בטענות המופרכות הללו.

אדם 27 באפריל 2011

כמו שאמרו קודם- גיגסי הוא מעבר להשוואות.. שחקן אחד יחיד ומיוחד.

כסיפוביץ 27 באפריל 2011

טל
אני ממש לא מבין איך לשחקנים יש חלק קטן בהצלחת הקבוצה.
אני מבין שאתה נלחם על כבוד הקבוצה שלך.
הרי זה פוסט על מנצסטר והצלחת לדחוף את ברצלונה לדיון.
אין בעיה
העניין שאתה מושך למי יותר טוב ולמה זה היה יותר טוב וזה קצת מאוס.
ישנם דברים שצריך לראות בעין אובייקטיבית כדי להבין.
רונאלדיניו ענק. אבל סיים את הקריירה עם צורה של המבורגר.
גיגס ענק. ונותן את אחת הסיומות היפות בקריירה של שחקן ב 30 שנה שאני רואה כדורגל.
אין ויכוח מי יותר טוב אבל להגיד שהחלק שלו קטן בהצלחה זה ממש לא מובן.
שחקן ענק זה לא רק תארים, יכולת טכנית ולוק מדליק.
זה המון דברים מעבר שנראה לי שקשה לך לראות.
ושוב, באובייקטיביות.

טל 27 באפריל 2011

זה לא מה שאני כתבתי?

כבתבתי במפורש שהגדולה של גיגס לא נובעת מיכולת הטכנית שלו. שאני כותב משהו אתה מקבל את זה כעלבון, שאתה כותב אותו דבר, זו מחמאה..

אפילו לא קבעתי ככעובדה שרונאלדינו גדול יותר היסטורית. כתבתי שאני באופן אישי, שם שחקנים עם שיא כמו שלו, לפני שחקנים שכוחם בהתמדה (כוול שחקנים "מהקבוצה שלי" סטייל פויול), אבל שזו דעתי האישית והסובייקטיבית.

העובדה שציינתי היא שרונאלדיניו בשיאו היה שחקן הרבה יותר טוב מגיגס. אתה יכול להרגע, הוא גם היה שחקן יותר טוב מצ'אבי, אינייסטה ולדעתי גם מזידאן.

כסיפוביץ 27 באפריל 2011

אתה שוב ממהר
"אני מודה שלדעתי, באחוזים, בהצלחה של הקבוצה, ליכולת האישית של השחקנים יש חלק די קטן."
אי אפשר לטעות בזה ועל המשפט הזה הגבתי
אין לי בעיה עם הדעות שלך, דעתך היא קדושתך
זה שהדיון לפעמים גולש למי יותר טוב ולמי יש יותר גדול זה לא נראה לי רלוונטי.
ולא, לא כתבתי מה שאתה כתבת.

גיל 27 באפריל 2011

אתם מסכמים את הקריירה של גיגס כאילו היא נגמרה. חכו, אולי יש לו עוד איזה דבר או שניים להציע. בכל אופן, אי אפשר לדבר על גיגס במושגי כדורגל רגילים. יש שחקנים (וקאל ריפקין הוא הדוגמא הבולטת לכך) שיציבות ואורך הקריירה שלהם שמים אותם בסקאלה אחרת.

רייאן יוסף גיגס עלה לבוגרים של מנצ'סטר בשניים במרץ 1991. שבוע אחרי סיום מלחמת המפרץ הראשונה. תחשבו איפה אתם הייתם באותו הזמן ומה עשיתם מאז. יצחק שמיר היה עדיין ראש ממשלה אז, ברית המועצות הייתה עדיין מדינה אחת. ערוץ 2 היה בשידורי ניסיון. האינטרנט הייתה מילה לא ידועה. ומאותו יום ובמשך יותר מ20 שנה גיגס משחק ברמות הכי גבוהות של הכדורגל ותורם להם תרומה משמעותית. חוץ משוערים וסטנלי מתיאוס, לא מכיר שחקן כדורגל בעידן המודרני שמתקרב להישג כזה. קצת פרופורוציות לא יזיקו.

יואב 27 באפריל 2011

טל,
איבדת אותי עם ההשוואה לפיגו(עם כל הכבוד לו). זאת זילות הגיגסי(: 

אדם 27 באפריל 2011

טל – אתה שוב מדבר על זכייה בתארים, כשאני מדבר על שמירה על אותה רמה של משחק.
גם אם אנייסטה יסיים את הקריירה עם 10 אליפויות, 4 ליגת אלופות, יורו ומונדיאל, הוא יסיים אותה מקסימום בגיל 33 כשחקן עם אפקט על המשחק.. היכולת שלו תרד עם השנים.
גיגס בן 37, ואלוהים יודע מתי הוא יפרוש והוא עדיין משחק בטופ של הטופ, מעיף את צ'לסי ברבע גמר ליגת האלופות, והוא לכובש המבוגר ביותר בהיסטוריה של המפעל, לבטח בשלבי נוקאאוט.
אני אפילו לא הזכרתי את מספר התארים של גיגס, כי זה לא העניין.. העניין הוא שהוא 21 שנה בטופ.. אינייסטה נגמל מחיתולים כשגיגס התחיל לשחק.
אני יודע שאני משוחד.. אבל לא צריך להיות אוהד של יונייטד בכלל כדי לראות שהוא שחקן ייחודי.
הבעיה אצלך שכל פיפס שאחד מאיתנו אומרים אצלך הקונטרה תמיד היא ברסה, ברסה , ברסה או השחקנים שלה.
אני הוכחתי לך מספרית שיונייטד היא הטובה באירופה בשנים האחרונות ואתה לא מגיב על זה.
שאלקה אצלך היא פתאום קבוצה בדיחה אחרי שהעיפה את מקום 3 בספרד – הליגה עם הרמה הכי גבוהה באירופה לפי דעתך.. אבל אתה מתעלם ממה שאתה רוצה להתעלם ומתאים את העובדות למציאות שלך שהכל זה ברסה וספרד..

טל 27 באפריל 2011

רונאלדיניו לא לקחתי כדוגמה בגלל ברצלונה, אלא כי הוא הדוגמה הטובה ביותר לשחקן עם שיא כל כך גבוה, אבל כל כך קצר. את אינייסטה לקחתי כדוגמה, לא בגלל שהוא שחקן ברצלונה, אלא כי הוא הדוגמה הטובה ביותר לשחקן צעיר יחסית, עם כל כך הרבה תארים (גם קיסיאס, אבל הוא שוער). הפואנטה שלי הייתה שזכיה בתארים זה מדד חשוב לבחינת גדולה היסטורית של שחקן, אבל לא חזות הכל.

ענין ההפסדים לא אומר כלום כי המטרה בטורנירים הללו היא לא לא להפסיד, אלא לזכות. מה עוד שבעונה שעברה יונייטד הפסידה רק משחק אחד בנוק אאוט כי היא עפה ברבע הגמר.
ניו זילנד הייתה הנבחרת היחדה שלא הפסידה במונדיאל. היא עפה בשלב המוקדם. אתלטיקו מדריד הייתה הקבוצה היחדה שלא הפסידה משחק בליגת האלופות בעונת 2008/9. היא עפה בשמינית. הנקודה ברורה?

אני לא אמשיך את הדיון על גיגס. שכל אחד ישאר בדעתו.

אדם 27 באפריל 2011

ומנצ'סטר יונייטד השיגה תוצאות טובות יותר מברצלונה בשנים האחרונות, הגיעה לשני גמרים רצופים, ובארסה נחשבת לקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה ויונייטד אפילו לא הקבוצה השניה הכי טובה באירופה.. לך תבין.

טל 27 באפריל 2011

היא לא השיגה תוצאות יותר טובות. לא יודע מה יהיה העונה, אבל בשנתיים האחרונות ברצלונה הגיעה יותר גבוה. ברצלונה גם זכתה בתואר פעמיים בחמש השנים האחרונות לעומת פעם אחת של יונייטד. ברצלונה הגיעה ארבע פעמים רצופות לחצי הגמר, יונייטד לא.

וכן, העונה ברצלונה קבוצה טובה יותר מיונייטד. זה לא משנה את העובדה שבטורניר גביע, לא תמיד הקבוצה הטובה זוכה, מה עוד שאולי קבוצה אחרת תעשה עבור יונייטד את העבודה.

אתה יודע, טורניר גביע יש מימד גדול של מקריות (בתוך המשחקים, בהגרלה), יש חשיבות ליכולת טקטית של קבוצה, שזו יכולה שונה מיכולת שנדרשת לזכיה בליגה. ליברפול של בניטז זכתה באליפות בלי להיות בטופ 4 באנגליה והייתה הצלחה גדולה באלופות כמעט לכל אורך התקופה שלו, בגלל אותה יכולת טקטית. ריאל מדריד זכתה שלוש פעמים בחמש שנים, באף אחת מהפעמים הזכיה לא לוותה בזכיה באליפות ספרד, למעשה פעמיים הזכיה הצילה אותה מאי השתתפות בליגת האלופות בעונה שלאחר מכן. מילאן זכתה פעמיים ועוד הגיעה לגמר אחד בחמש שנים, בלי לזכות באליפות איטליה.

אדם 27 באפריל 2011

הפסקתי לקרוא את התגובה שלך אחרי הפסקה הראשונה..
לפי שתי תגובות אמרת לי שיונייטד של היום היא לא יונייטד של לפני שנתיים, כאילו שאני לא יכול הלתייחס לסטטיסטיקות של יונייטד מאז 2008 כי אלו שתי קבוצות שונות.
פתאום אתה מזכיר לי את הזכייה של רונלדיניו.. כאילו ברסה של אז היא בדיוק ברסה של היום.
אי אפשר לנהל איתך דיון עקבי..
אז יונייטד בדרך לגמר שלישי בארבע שנים… ברסה אם תגיע לזה זה יהיה גמר שני בארבע שנים.

דורפן 27 באפריל 2011

כל הדיון הזה מיותר. כי הוא לא על גיגס אלא על הגדרת גדולה. אתמול אמרתי לאלון זנדר שיש שני בלמים אנגלים בהיסטוריה גדולים מפרדיננד. בובי מור וג'ון טרי. אלון אמר לי "אבל על ג'ון טרי יש כוכבית כי הוא חרא של בן אדם". אין לי מה להגיד על טיעון כזה.

אבל לעניין גיגס יש לי תרומה חשובה יותר לדיון – ממש דאוס אקס מכינה – כי דיברתי על הנושא הזה אתמול עם אחד בשם ריאן גיגס.

את השאלה לפרגוסון האם גיגס היום טוב מאי פעם בעבר שאלתי אני. אבל את התשובה שלו הציג לו אחד העיתונאים האחרים במיקס-זון. גיגס כמובן לעולם לא יערער על פרגוסון ואמר שהוא שמח לשמוע.

אבל אני לקחתי את זה כצעד קדימה. שאלתי אותו עם השלושה בישולים מול צ'לסי והשער אתמול מסמנים את זה לפחות כעונה האירופית הכי גדולה שלו.

הוא חשב לשניה ואמר את הדבר הבא: "אני חושב שאני נהנה עכשיו מכדורגל יותר מאי פעם". זה נתן לכם תשובה כמה מיקומו הספציפי בהיסטוריה מעניין אותו.

רק לסיים את חוויות המיקס זון. שאלתי את פרדיננד אם הוא באמת לומד עברית.
הוא ענה KEN KEN SHALOM SHALOM

יואב 27 באפריל 2011

רונן,
טרי בלם נפלא אבל ריו שחקן כדורגל טוב יותר(בעיני כמובן).  

דורפן 27 באפריל 2011

כן – ריו מוכשר יותר אבל המנהיגות של טרי עושה אותו שחקן גדול יותר ומשמעותי יותר. לצ'לסי אין היום אליפויות בלעדיו

טל המנצ'סטרי 27 באפריל 2011

גם בעיני,בעיקר בגלל שאני לא זוכר בלם אנגלי נוח כל-כך עם הכדור כמו ריו.

זנדר 27 באפריל 2011

רונן, אבל זו בדיוק הנקודה. אם מנהיגות היא פקטור מכריע, כלומר האישיות שלו היא הנושא, אז "חרא של בן אדם" בהחלט נכנס למשוואה.

דורפן 27 באפריל 2011

לא אלון. זה מקרה נדיר בו החראיות העצומה של הבן אדם אין לה השפעה על הכדורגל עצמו. אם היו איזשהם סימנים ששחקני צ'לסי לא נלחמים בגלל החראיות הזו, אז היית צודק. כנראה שההיפך

גיל 27 באפריל 2011

האמת היא שזו תגובה די מובנת וצפויה של גיגס, ואפשר אפילו לומר שקל לו לומר את זה במצבו. בתור אחד שהשיג הכל בכדורגל הקבוצות הוא כבר לא בן 20 שצריך להוכיח שמקומו בהרכב הראשון, או כזה ששואף להיות הכי טוב בקבוצה. הוא כבר עבר הכל בכדורגל וכל מה שנשאר לו זו האהבה למשחק. זה משחרר אותו מכל חישובים אחרים

Comments closed