בדשא אצל פרעה

הדבר הכי מעורר קנאה הוא לא שמצרים חזקה יותר מישראל בכדורגל. אלא שהיא מחוברת לעולם הזה. היא משחקת באזור גאוגרפי, אפריקה, שמתאים לה. היא מעצמת כדורגל בקונטקסט האפריקאי. ולכן היא גם מסוגלת למשחק פתוח ומהנה מול יריבה כמו ברזיל. וכן, אני יודע שאם זה היה מונדיאל זה אולי היה 2-5 לברזיל ולא 3-4. אבל זה לא העניין. היה איזה משהו נטול חרדה במשחק המצרי. משהו אופטימי. משהו שונה לחלוטין מהרושם הבסיסי שמקבלים בכל פעם שצופים במשחקי נבחרת ישראל.
הרושם העיקרי שאני מקבל במשחקי נבחרת ישראל הוא הפחד. לא כל כך הפחד מהפסד כמו הפחד מטעויות. הפחד להחשף ככדורגלנים לא מאומנים מספיק לרמה האירופית, שנובע מהעובדה שהכדורגלנים של ישראל לרוב לא מאומנים מספיק לרמה האירופית. ויש בנו איזשהי תקווה שמה שימשוך אותנו למעלה היא אירופה. ששחקנים יתקבלו לאירופה. שהרמה תדביק את אירופה. שהמאמצים לא להתבזות באירופה יובילו בהמשך הדרך להצלחה באירופה. אלא שזה לא יקרה כי כדורגל פחדן לא יכול להצליח.

בין סורבה אבטיח לגביע הקונפדרציות - כמה כיף לישון בקיץ
הודעות מנהלתיות. מעכשיו יש טוויטר כזה

No Comments

אריאל 16 ביוני 2009

מישהו יכול להסביר לי מה זה טורניר הקונפדרציות הזה ולמה שחקנים שעכשיו עברו עונה קשה צריכים להמשיך לרוץ גם בקיץ הזה במקום לנוח?
או במילים אחרות – למה שטורס ייפצע ויגמור את העונה בשביל השטות הזאת?

עופר הירוק 16 ביוני 2009

קודם כל, טורניר הקונפדרציות הזה טוב כדי להפחיד את פיפ"א לגבי זה שההתקדמות של ההכנות לא עומדת בזמנים. ז"א, במקום שהמשחקים יערכו בכל האיצטדיונים, הם נערכים בארבעה בלבד. זה משמח.
וחוץ מזה אסור להטיל ספק בהחלטות פיפ"א. כמו פיל ג'קסון, הם יודעים הכי טוב. שלא כמו פיל ג'קסון, אין להם שום חכמת זן.

ובקשר למצרים, ב24/9 מתחיל המונדיאל עד גיל 20 שם, כולל משחקים בסואץ. אני מקווה, שאולי אני אעשה את הפעם הראשונה שלי במדינה הזו באליפות הזו.

Red Camel 16 ביוני 2009

גביע הקונפדרציות זה גביע קרטון, בדיוק כמו אליפות העולם לקבוצות.

בני תבורי 16 ביוני 2009

רונן,
זה לא פחד, זה "העולם כולו נגדנו" ו "שנית מצדה לא תיפול". כשאלה נר לרגלי היו"רים והמאמנים אז ככה אנחנו נראים. משחקים כאילו מקל תקוע בתחת. אצלנו משחקים בשביל השישה מליון שאינם, לא בשביל השבעה שיושבים מול הטלביזיה. כשנשחק כדורגל בהנאה ונהיה משוחררים מאימת ההיסטוריה, יסתבר שגם אנחנו יכולים להשתלב במרחב.

מיכאל 16 ביוני 2009

רונן,
אתה כל כך צודק בעניין הפחד.
כמי שיש לו בן שמשחק כדורגל בליגת הילדים, ניתן לזהות את הפחד של מאמנים, שמועבר לילדים כבר בגילאים הנמוכים.
ניתן לראות אותו גם במשחקי ליגת העל. הפחד יחד עם חוסר הידע של מאמנים ללמד משחק התקפה הוא שורש כל הבעיות. בהתאם לכך ההוראות הן למה לא ירדת להגנה ואתם לא נלחמים מספיק.

איש 16 ביוני 2009

שמעתי אתמול את אלונה ברקת, הבעלים של הפועל ב"ש, מתראיינת ברדיו ת"א. היא דיברה גם על הנושא של התערבות הורים בכל הנעשה בגילאים צעירים ועל זה שכל הורה בטוח שהבן שלו הוא המראדונה הבא. לטענתה הם החליטו לשים לזה סוף אצלה בקבוצה ולהתחיל לבנות לטווח ארוך (כולל לימוד יסודות בסיסיים), קבוצת הנוער שלהם אפילו ירדה ליגה בעקבות זה (אמרה שהם פשוט לא נתנו להורים להתערב, לא מתאים לכם- תוציאו את הילד מהקבוצה). אני לא מכיר את פועלה מעבר למה ששמעתי אתמול אבל אני מסכים שזה חלק חשוב בעניין- להתחיל לבנות מגיל צעיר, ללמד יסודות כדורגל ולהעיף את ההורים מהקוים.

אוזי 16 ביוני 2009

2 נקודות-
1.אווירת מונדיאל!
2.נראה כאילו אירופאית תזכה. ברזיל וארגנטינה בינוניות בריבוע בינתיים, ועל מאמניהם לא אדבר.

עזי 16 ביוני 2009

עופר, מראש היו אמורים להיערך בחמישה (אחד לא היה מוכן), זה אכן טורניר קרטון, אבל קצת מוגזם לבקש שטורניר של 15 משחקים יפוזר על עשרה ערים. ובתור מי שהיה באליפות אפריקה במצרים, חוויה גדולה.

עומר 16 ביוני 2009

תגיד, אתה בטוח שמצרים שיחקה מול נבחרת ברזיל? 3 מתוך 4 השערים הובקעו ממצבים נייחים: בעיטה חופשית, קרן ופנדל. זה נראה יותר כמו אנגליה או גרמניה.

יובל (השלישי) 16 ביוני 2009

עצם ההשוואה בין ישראל למצרים היא קצת מגוכחת.

בוא לא נשכח כי מצרים היא מדינה של סה"כ 85 מיליון אנשים. הרבה יותר קל למצוא במדינה כזאת שחקנים טובים. מלבד העובדה שיש לה מסורת כדורגל של המון שנים, ויריבויות היסטוריות של מועדונים לא כל כך מוכרים בישראל, אבל מאוד מוכרים בעולם הערבי/אפריקאי.

אל אהלי ואל זאמאלק אלו שתי הקבוצות הכי גדולות באפריקה. כל אחת מהן זכתה לא פחות מחמש פעמים בליגת האלופות האפריקאית.

שלא לדבר על השתתפות במונדיאלים וגביעים אחרים חשובים. מצרים היא כח חשוב וגדול בכדורגל העולמי.

ההשוואה צריכה להיות אל מול קפריסין, או אולי לבנון. בטח לא מול מצרים

S&M 16 ביוני 2009

אני לא מתפעל ממצרים. כשמצרים משחקת במונדיאל, היא ניראית בדיוק כמו ישראל – בונקר. אותו דבר נבחרות קטנות אחרות. זה טורניר לא מחייב אז כאן כולם משחקים "משוחרר".

בלי כדורגל פחדני, ישראל הייתה מפסידה בהפרש של שלושה שערים בכל משחק ולא מתקדמת לשום מקום. גם כדורגל פחדני לא מקדם את ישראל לשום מקום. זה בגלל שלא מנצחים עם תדמיות ומעטפות ריקות מתוכן, אלא רק עם עבודה רצינית על תשתיות ויסודות.

את זה אין בישראל, כי במקום לבנות איצטדיון ומגרשי אימונים ראויים לכל אגודה, ולהביא מאמן ילדים יקר, מעדיפים לשים מדריך (אפילו לא "מאמן") בן 23 על הקווים, ולשלם לשחקנים מוזרים לעונה אחת $200,000. ואני יודע שיש כאלו שמרווחים גם 400 ו-500 לעונה. ב-$200,000 אפשר להחזיק מחלקת נוער שלמה עם מאמנים בכירים שיעבדו על יסודות.

תומר חרוב 16 ביוני 2009

עופר, רעיון יפה לגבי המונדיאליטו.
אני דווקא מבסוט שיש את גביע הקונפיטורה הזה, דבר ראשון כדורגל בינלאומי הוא תמיד מצרך מבורך בחודש יוני(יש גם אליפות אירופה הצעירה) ודבר שני זה נותן אפשרות לבדוק את דרום אפריקה לקראת המונדיאל. אני לא מתכוון לבדיקה של האם הרכבות שלהם מוכנות, אני מתכוון לבדיקה של איך יראו הנבחרות האפריקאיות בטורניר(מצרים בהחלט נראתה לא רע, איך יהיה הקהל(נהדר,אבל כמה זמבורות)ובכלל הכנה לאלה המתכננים להיות במונדיאל,יש לי אופציה לכרטיסים לקמרון אבל לא נראה לי שהם יעלו.
לגבי מצרים ישראל- מצרים מדינת כדורגל,אנחנו לא.

ויכסלפיש 16 ביוני 2009

למצרים יש אופי שונה מבחינת כדורגל מאשר אפריקה השחורה, לא תמצא שם כמעט ליגיונרים וכוכבים בסדר גודל של דרוגבה אסיין ושאר שחקני החיזוק המפוזרים בליגות הבכירות והנבחרת הופיעה רק במונדיאל אחד מאז מלחמת העולם השנייה 1990, עם חוסאם חסן האגדי. מצד שני יש ליגה חזקה ו"קלאסיקו" בין זמאלק לאל אהלי ובעשור הנוכחי שתי אליפויות אפריקה.

אביאל 16 ביוני 2009

אוזי – שברזיל מגיעה למונדיאל לא פייבוריטית היא בדרך כלל גם זוכה, לא הייתי פוסל.

עומר – דונגה הוא המאמן וזה בערך מסביר הכל.

ומצרים נבחרת מהנה ביותר.

ניינר 16 ביוני 2009

הפחד של שחקני נבחרת ישראל הוא גם פחד מהדיקטטור שעבר זמנו מר דרור קשטן, המאמן המהולל. אם זה המאמן של הנבחרת, למה כבר יש לצפות? נכון שגם ברזיל וארגנטינה אף הן בבעייה בגלל המאמן, אבל להן סגל מעט יותר טוב ומנוסה מנבחרת ישראל אז איכשהו הם יכולים להתגבר על כך. אבל שחקנינו המצויינים, איך יוכלו לשחק ללא פחד כאשר האיש עם החמסה רודה בהם מהקוים? גם עם מסי, רונאלדו וזלאטאן בנבחרת ישראל לא היינו מגיעים עם קשטן לשום מקום. בעצם, הוא כבר היה מוצא סיבה לריב איתם ולא היה מזמן אותם בכלל.

ד"ר א. 16 ביוני 2009

נכון העניין עם הפחד, והוא נכון בכל תחום, לא רק בספורט.

בני תבורי –
כתבת משפט יפה על הקהל בשמים לעומת הקהל מול הטלוויזיא. למען ההגינות צריך לחבר את זה לאיומים קיימים. יש מעט מאד מדינות בעולם שכל כך הרבה ספק מוטל בזכות קיומן. עוד פחות (אם בכלל) שידעו השמדת עם בעברן.

גמאני 16 ביוני 2009

ניינר-אני לא מהמעריצים של דרור קשטן-אבל גם עם גרנט ושרף לא ממש הגענו להישגים וגם לא שיחקנו כדורגל אמיץ במיוחד

רונן דורפן 16 ביוני 2009

אם אנד אם – הכדורגל הערבי-אפריקאי הוא לא מקשה אחת. היו נבחרות כאלו שבאו למונדיאל ושיחקו פתוח ויפה – כמו מרוקו ואלג'יר וכמה מההופעות של תוניס. והיו שהתבנקרו. את מצרים קשה לשפוט כי היא הייתה במונדיאל אחד מזעזע.

ניינר 16 ביוני 2009

גמאני, מסכים איתך בעניין גרנט, אבל אני חושב שהנבחרת של שרף לא היתה פחדנית,ולא שחקה בפחדנות. הפחד עבר לה בפארק דה פרנס.

Red Camel 16 ביוני 2009

איש- אלונה ברקת שפויה,אינטלגנטית,חושבת קדימה,הגיונית,עדינה,יודעת להתבטא,סוג של נסיכה.
ממש לא מה שאנחנו רגילים במחוזותינו.
וזה מצחיק שדווקא בב"ש מתנהגים אליה כל כך יפה.
בב"ש חלק גדול מהאוהדים הם אנשים פרימיטיביים עם רגשי נחיתות ונתק מהמציאות. שונאים שם את כולם, אפילו על לופא קדוש זרקו ביצים. ודווקא העדינה הזאת כבשה את כולם.
אף גבר לא היה מקבל תמיכה כזאת בב"ש, אפילו בעלים כמו יעקוב שחר היו מקללים.

במשך שנים התרגלו פה להתנהגות זוועתית. ופתאום באה בחורה מבחוץ שמבינה ביומיים מה שלא מבינים פה שנים. להשקיע ביסודות ולהתנהל במקצועיות בלי כל מיני השפעות חיצוניות.
איך לא חשבו על זה קודם?!

שלו, רומא 16 ביוני 2009

ניינר – היחידי ששם מראה מול הכדורגל הישראלי היה נילסן,
אחרי המשחק מול גרמניה לא יכלו לחכות אפילו לטיסה היוצאת הבאה לדנמרק…
הישג הוא האם הצלחת לממש את הפוטנציאל שגלום בנבחרת,
בזה אנחנו נכשלים!
כמו שבני כתב כנדע את מקומנו נוכל להתקדם,
דרג חמישי / רביעי / שלישי הוא חסר משמעות אם אין מאחוריו הנאה.
בברזיל דרך אגב רבים מציינין שזכו ב 4 גביעי עולם הגביע הרביעי למניננו לא נחשב אצל רבים…

ויכסלפיש 16 ביוני 2009

שלו, אתהיכול להרחיב? הרי המאמן הלאומי דונגה שותף ל-94" וגם רומאריו והיה שם משחק ענק נגד הולנד ברבע הגמר, אז אצל מי לא מחשב?

שלו, רומא 16 ביוני 2009

הגביע העולמי הרביעי אופיין בעיקרו במשחק הגנה "משובח".
הנבחרת עצמה לא שיחקה באופן משכנע וכמו שכתבת דונגה היה הסמל שלה.
את הגביע התחיל ראי כקפטן הנבחרת וסיים אותו על הספסל… כשדונגה היה זה שהניף את הגביע.
כשהייתי בברזיל בגביע של 1998 בשיחות שונות עם מקומיים,
הם די התביישו בתצוגה של הנבחרת מ 94.
כמה המשחק נגד הולנד היה גדול, זה נתון לוויכוח (יחסית לברזיל..)
אבל נבחרת שלוקחת גביע עולמי דרך פנדלים (איטליה)
נצחונות עלובים על שבדיה וארה"ב בחצי ושמינית גמר.
מברזיל בברזיל מצפים ליותר…

בני תבורי 16 ביוני 2009

ד"ר א.
תודה.
אני בוודאי לא מתעלם מההיסטוריה שלנו ולא מהספק לגבי עצם קיומנו אצל חלק מעמי תבל. אבל אני חוזר תמיד לנקודה בה אני מרגיש שההיסטוריה שלנו פשוט מעיקה. העבר שלנו מכתיב לכל מחשבה ותכנון עתידיים נקודת פתיחה היסטרית ומייאשת. האסונות שלנו מכתיבים התייחסות מטעמי מצוקה לכל משימה לאומית, החל מבניית הארץ גם בשטחים כבושים ועד לחובה לנצח על הדשא/פרקט/רקורטאן כי הסורים על הגדר והגרמנים ימ"ש עוד לא גמרו את העבודה. כל משחק נגד נבחרת זרה מקוטלג כשעת חירום וכולנו נתבעים להתגייס למאמצים. אנחנו צריכים לנצח לא כדי לשמוח אלא כדי לנקום, כי בטח יש עוד חמלניצקים וטורקווימדות בסביבה. אנחנו צריכים להביס את האוייב באשר הוא, גם בפארק דה פראנס או בווימבלדון.
יפה ירקוני OUT חופני IN.

שלו, רומא 16 ביוני 2009

בני – אני לא יודע אם זה יותר מצחיק או עצוב,
תמיד זה מגיע לאותה נקודה, חוסר מקצועיות.
כשמאמן מגיע למשחק חשוב ומה שיש לו להגיד זה "תחי מדינת ישראל כל הכבוד לצה"ל" (טוב זה גניבה מצבעת חלפון אבל משהו בסגנון)
זה סימן שהוא לא מכין את הקבוצה מספיק טוב.
אם משהו חושב שניצחון מול גרמניה זה סוג של נקמה זאת זילות ובורות.
הצלחה ספורטיבית לא מחפה על מדיניות כושלת (מילארד סינים יכולים להעיד).
אותי תמיד מעצבן שמדינאים משתמשים בספורט לתאר מדיניות.
חיסול 2 מחבלים בשטחים מול חייל הרוג זה לא ניצחון 1-2!!!
זה הפסד נטו, מכל צד שנסתכל על זה!
והדיון הזה כבר היה פה בצורות שונות…(והוא תמיד מעניין)

ד"ר עמית 17 ביוני 2009

מצרים (וגם ברזיל) משחקות בטורניר פתוח בדיוק בגלל הסיבה שהטורניר לא ממש חשוב. זאת גם הסיבה שישראל מנצחת במשחקי ידידות ומחרבנת במכנסיים במשחקים רשמיים.
ונימה אישית – בסוף אוגוסט שעבר הייתי עם אחי (שהכיר לי הבלוג הנהדר הזה) וחבר נוסף בקהיר. לצערינו אל-אהלי וזמאלק לא שיחקו באותו שבוע בקהיר אז הלכנו למשחק באיצטדיון של אל-גיש (הצבא) נגד פטרוג'ט. בהחלט חוויה. עזבנו את האיצטדיון בדקה 80 וב-6-0 לקבוצת החוץ, שהובילה את הטבלה ברוב שלבי העונה. היה משחק אמנם חד צדדי אבל של כדורגל משוחרר ושיפוט שנתן למשחק לזרום ומהנה הרבה יותר ממה שחוויתי העונה כמנוי מכבי נתניה…
אהלי זכתה באליפות אחרי שסיימה את העונה עם אותו מספר נקודות של איסמעיליה (אין משמעות להפרש השערים) ונערך ביניהן משחק על האליפות באיצטדיון ניטראלי באלכסנדריה.
למי שנוסע למצריים ורוצה לדעת מי ומתי משחקים… – http://www.angelfire.com/ak/EgyptianSports/Football.html
להתרשמות מרמת האיצטדיונים במצרים (וחבל שאין אתר אינטרנט כדי להתרשם גם מרמת הרכבת התחתית ומערכת הכבישים, הגשרים והמנהרות בבירה המצרית…) – http://www.worldstadiums.com/middle_east/countries/egypt.shtml

Comments closed