מסי, ברצלונה. סופרסטאר בדורנו

מה מסי נותן לברצלונה? מה ברצלונה נותנת למסי? מה זה נותן לנו? סופרסטאר בדורנו. סדרת הגדולים מתכוננת לגמר

In כללי

ישנה שאלה מאד לגיטימית שעלתה גם בבלוג הזה במהלך סדרת דיוני הכדורגלנים גדולים, האם הכדורגל המודרני, בהיותו קבוצתי בהרבה וגם מוטה כלכלית בהרבה, יכול להצמיח כוכב על שייחשב נניח בין 5-6 הכדורגלנים הטובים בהיסטוריה. הרי לא יחזור סיפור יוהאן קרויף מודרני – שחקן שלקח קבוצה הולנדית זניחה למעמד הקבוצה הטובה בעולם. לא יחזור אפילו סיפור מראדונה – בו קבוצה בינונית מצאה את הכסף להביא את השחקן הגדול מכולם.

שמעו! זה לא קשור לטלוויזיה "וכמה באמת ראינו מכל שחקן". זה לא קשור לפמפום של כדורגלנים מודרנים על ידי תעשיית הפרסום שהתקשורת היא חלק ממנה, מול מיסטיפיקציה של ישנים יותר. זה קשור לעניין מאד פשוט: כדורגלני על בימינו מנוטרלים הרבה יותר מיכולתם להשפיע כבודדים על ההיסטוריה של המשחק. ואני עומד על דעתי ש שחקן היסטורי צריך לעשות היסטוריה ולא רק היסטוריה סטטיסטית.

אבל משהו אחד משחק לטובת מסי לעומת כל כדורגלן מאז מראדונה. הוא עומד בתנאי אחד חשוב. הוא נחשב לכדורגלן הטוב בעולם כבר תקופה די ממושכת בזמן. ויש סיכוי שיחזיק פחות או יותר במעמד זה 7-8 שנים. זה יכתיב מאד את הזכרון ההיסטורי לגביו. בכמה נקודות זמן או עונות מותר לטעון שרונאלדו טוב ממנו. אבל זה לעולם לא בגלל בעיה אצל מסי. הוא מככב ביציבות ומשתפר ביציבות לכל אורך הקריירה שלו עד עכשיו.

שחקן יכול להיות רק הטוב ביותר בתקופה שלו. אם הוא עושה את זה לתקופת זמן מספקת הוא מסמן טריטוריה בתוך ההיסטוריה.

*

אני חושב, בהערת אגב, שהעונה הזו של מסי הדמימה דווקא את הטהרנים מפנים. את כל דיבורי "צ'אבי השחקן החשוב ביותר בברצלונה" או "איניאסטה בעצם השחקן הטוב בעולם". להתלות בהצטיינות של שחקנים אחרים במשחקים גדולים כהוכחה לכך שמסי נבנה מהם.

זה עניין קצת מוזר במנטליות הברצלונזית. מה יותר טבעי לאוהדי קבוצה לסגוד לכדורגלן על כמו ליונל מסי ולהכתירו כאחד שאין בלתו? אולי זה הרצון הדווקני להדגיש את השיטה, את הקבוצה. ואולי דווקא בגלל הרצון הזה ברצלונה היא החזקה מכולם?

בכל מקרה. שום שחקן בברצלונה לא באזור שלו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

במידה מסויימת יש במסי משהו בלתי רומנטי. כדורגל הוא המשחק הדמוקרטי הגדול. הוא אמור לקחת ילדים עניים משום מקום. כדורגלני העל אמורים לצוץ בהפתעה מוחלטת. להגיע כמו יוזביו באוניה ממפוטו במוזמביק. לצמוח בהולנד – מי פאקינג שמע על הולנד לפני יוהאן קרויף? לצוץ כמו גארינצ'ה עם רגל קצרה מהג'ונגל. ופתאום, הגדול מכולם, מאיפה הגיע? המממ…. ממחלקת הנוער של קבוצה שמגלגלת 400 מליון יורו בעונה.

אבל זהו הדבר המשמעותי בסיפור מסי. היכולת של ברצלונה לייצר סופרסטאר למאה ה-21. בעידן בו הקבוצתיות בדרך כלל מכניסה את האינדוודואל לצרות.

אנחנו בעידן בו הפערים הסוציולוגים בין הקהל לשחקנים הם הגדולים בהיסטוריה.
הקהל העני שאהב את הקוסמים והלהטוטנים נזרק מהאיצטדיונים הגדולים. ובמקומו מגיע קהל מעמד בינוני שצווח "למה הנאני הזה לא מוסר?" אם גארינצ'ה משחק היום הוא לא "אושרו של העם". הוא שחקן עם בעיה מנטלית. אם ג'ורג' בסט משחק היום רוכשי המנויים זועמים על כך שהם קונים כרטיסים בששים פאונד ובמקום להתאמן הוא רק מזיין ושותה.

כריסטיאנו רונאלדו הוא איזשהו סוג של פתרון. אמנם הוא מעורר קצת את היצר האנטגוניסטי של חסידי הקפיטליזם אבל לפחות יש לו מוסר עבודה. מסי הוא הפתרון המושלם.

בצד האתוס הקפיטליסטי הופיע סגנון משחק שמאדיר את האתלטיות ומוסר העבודה. וזהו כדורגל שאולי הופך את המשחק לקשה מבעבר אבל גם מנפה מתוכו הרבה מאד מוכשרים שפשוט אינם חזקים מספיק. וזהו סוג של עולם שליונל מסי היה מתקשה מאד בתוכו באופן רגיל. כידוע איננו גדול או חזק או אפילו מהיר במיוחד. נכון שיש אנשים אחרים בברצלונה שהם קטנים אבל הם נעים בלי הפסקה. מסי לא.

כתבתי השבוע בעיתון קצת על נתוני הריצה של ברצלונה. היא לא רצה יותר מקבוצות אחרות, אבל רצה במקומות קצת אחרים. והנתון המאד בולט הוא שבכל המשחקים (בדקתי את שלבי הנוקאאוט של הצ'מפיונס ליג) מסי רץ פחות מכל הקבוצה. כמעט 25% פחות מצ'אבי הרננדז.

אבל זה לא שמסי לא רץ. ברצלונה בנתה לו באמנות מתחם פעילות. אזור קטן של המגרש שם הוא עושה הכל. גם מתקל ועושה פאולים אפילו. מרבית השערים והבישולים שלו מתחילים מאותה תנועה. 40 מטר מהשער אל סף הרחבה ואז החלטה. לחתוך לימין ולסיים מזווית. או לזלוג לשמאל כשמשם הרגל השמאלית שלו יכולה לשים את הכדור בכל נקודה בתוך מסגרת השער.

כתבתי אחרי המונדיאל על הסיבות בגללן לא יהיה מראדונה, כפי שחלם. הסיבות בינן עומדות. בעיקר כי אין שום סיכוי שיתמודד בקשיים מולם התמודד מראדונה. ואני זוכר משהו שמראדונה אמר במסיבת העיתונאים אחרי שהודח מהמונדיאל לשאלה (שלי!) למה גדולי העבר הבריקו במונדיאלים ומסי לא. מראדונה ניסה להגן על מסי ואמר "אחרים עבדו בשבילנו. היינו אגואיסטים יותר". הכותרת של הפוסט ההוא הייתה "מראדונה, מסי, אירופאית". עכשיו זה "מסי, ברצלונה".

מסי לא כוכב אגואיסט שהאחרים עובדים בשבילו אבל ברצלונה פתרה עבורו את בעיית המוגבלויות הפיסיות שלו. היא גם פתרה עבורו בעיות אחרות. הוא לא צריך להנהיג את הקבוצה. הוא לא צריך לתת לאחרים בטחון. הוא צריך רק לשחק על המגרש הקטן שברצלונה בנתה עבורו. ובו הוא יכול לשחק בפנטזיות כמו הגדולים שבגדולים לפניו.

*

גם מסי פתר עבור ברצלונה הרבה בעיות.

בגלל שברצלונה היא מועדון שכונתי, בהגדרה שלו את עצמו, ובגלל שריאל מדריד היא מועדון גלובלי, גם כן בהגדרה שלו את עצמו, ריאל מדריד הצליחה לקלוט הרבה יותר טוב את הכדורגלנים הגדולים בעולם. זה לא תמיד כך, אבל אפילו בעידן הגלקטיקוס לכל מצטרף גדול – זידאן או רונאלדו – הייתה תקופה יפה במדריד. ולכריסטיאנו רונאלדו אין תארים חשובים אבל יש לו שערים. ודי סטפנו ופושקש כמובן – הם נשארו מקורבים למועדון שנים ארוכות.

ברצלונה היא מועדון שעשה מאמצים אפילו גדולים יותר מריאל להחתים את "השחקן הטוב בעולם". אבל זה כמעט תמיד התמסמס להם. די סטפנו ברח להם. ויוהאן קרויף הגיע – זה התחיל נפלא, הוא אמר שלא ישחק עבור מועדון של פרנקו, ניצח את ריאל 0-5 בברנבאו וזכה באליפות. אבל אחרי העונה ההיסטורית זה שוב לא התרומם. מראדונה היה כשלון קולוסאלי.

היא הצליחה יותר עם כמה ברזילאים שקנתה על סף נסיקתם לתהילה – רומאריו, רונאלדו, ריבאלדו ורונאלדיניו – כל אחד מהם היה "הטוב בעולם" לתקופה אבל שימו לב איך שזה תמיד נגמר בטעם חמוץ.

אני לא חושב שזה קשור לתרבות הקטלונית עצמה – הרי זו תרבות ליברלית ונוחה לבריות – אבל כן חושב שזה עצם הלחץ של הקטלוניות. אני זוכר כשהגעתי ערב הגמר של 1999 לברצלונה כמה ימים לפני המשחק וברצלונה בדיוק חגיגה אליפות. ובדפורטיבו דל מונדו ציינו שבטקס האליפות ריבאלדו אמר כמה מלים בקטלנית אבל גם צויין מי דיבר בספרדית. ליוהאן קרויף, שהוא אדם פוליטי, זה התאים. אבל אני משער שלהרבה אחרים זה מין עסק מלחיץ.

אז הלכו וגידלו בעצמם את אחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה. הוא כבר חי את מחצית חייו בקטלוניה. ביישן. עושה מה אומרים לו. אנטי-סופר-סטאר אם אין פעם ראינו כזה.

והוא פותר לברצלונה שתי בעיות בשיפוט ההיסטורי. ראשית, ברצלונה בלעדיו היא אולי קבוצה מעולה. אבל קצת כמו עוד קבוצה הולנדית טובה רק בלי כושים עם רסטות ובלי ההולנדיות בקהל. אבל בעיקר הוא מגשר בין  הרצון לשייכות הקטלוני לקנאה בריאל כמועדון הבינלאומי.

בין הרצון להיות יותר ממועדון לרצון להיות מלכת הגלקסיה.

87 Comments

מנחם לס 27 במאי 2011

עד שמסי לא ינצח מונדיאל עם ארגנטינה הוא לא יכול להיחשב לגדול בין הגדולים.

ארז 27 במאי 2011

תסלח לי, מר לס, אבל אנחנו לא מדברים פה על ג'ורדן, או גרצקי, או מונטנה, או קופקס, כל אלה שחקו בענפים בהם הקבוצה הטובה יותר גם תנצח. פה יש לנו עניין עם ערמת הכאוס המכונה ענף ספורט, שמנוהלת ע"י אדם אחד שמתרוצץ הלוך ושוב ומוכרעת, במיוחד במקרה של גביע העולם, בשיטת נוק-אאוט, כלומר, לקחו את כל הבעיות האינהרנטיות בענף, ומשחקים אותו בשיטה שרק מעצימה את כל הבעיות האלה.

אתה מדבר פה על ג'ורדן באולימפיאדת 1992, שלא הפסיד משחק אחד. בוא נשים דברים על דיוקם, הנבחרת ההיא היתה אכן "נבחרת החלום", ולהפסיד משחקים בשבילה היה כתם ברזומה של כל השחקנים, מאחר והם היו ב4-5 רמות משאר הנבחרות.

בנוסף, לקחת גביע עולם זה אומדן יפה, בהנחה ומדובר בטניס. מה יגידו הראיין גיגסים למינהם? כל אותם שחקנים שלעולם לא יזכו בגביע, מאחר ונולדו במדינה הלא נכונה?
אם ג'ורדן היה טרינידדי ולא אמריקני, ונבחרתו היתה סופגת מפלות אחרי מפלות, האם עדיין היית טוען שהוא לא הטוב בהיסטוריה? ומה עם זה שהוא לא הצליח לקחת אליפויות בשיקגו שנים? ומה עם דר' ג'יי?

אני בדעה שקרוייף הוא גדול כמו מראדונה ופלה, מכל הסיבות שתוארו כאן, ובמאמר של דורפן, והבנאדם לא זכה בשום גביע עולמי.

אייל 27 במאי 2011

העניין הוא לא רק עצם הזכייה בגביע עולמי, אלא השאלה לאן שחקן מוביל את הנבחרת שלו ביחס להיסטוריה שלה ולפוטנציאל שלה. קרויף אולי לא זכה בשום גביע עולמי, אבל ההישג שלו בכדורגל הנבחרות מבחינה מסויימת אפילו יותר דרמטי מאלה של פלה ומראדונה, כיוון שלפניו (ולפני הנבחרת של 74) הולנד בכלל לא נחשבה למעצמת כדורגל – מי חלם שתוכל להגיע לגמר המונדיאל? מסי, לעומת זאת, באמת לא עשה (בינתיים – זה עוד יכול להשתנות) שום דבר ראוי לציון במיוחד בקנה מידה היסטורי בנבחרת ארגנטינה.

שאלה יותר עקרונית היא עד כמה נדרש משחקן באופן "קטגורי" להשיג הישגים יוצאי דופן גם בכדורגל מועדונים וגם בכדורגל נבחרות כדי שייכנס לרשימת הגדולים ביותר.

ניקו 27 במאי 2011

מנחם יותר מיזה. אתה יודע מה אפשר לא להחשיב ככזה עד שלא יעבור ליגה או לפחות קבוצה ויקח איתה יותר מאליפות אחת ואלופת לפחות אחת. ולעזאזל המונדיאל שיראה מה הוא שווה בחוץ בךי הבית החם. הגדולים והזכורים ביותר למעט פלא עשו את זה.

יואב דובינסקי 28 במאי 2011

אני מסכים עם מנחם.

מאשקה 28 במאי 2011

דברי חכמים בשקט נשמעים…

מנחם לס 27 במאי 2011

אם מייקל ג'ורדן היה מפסיד משחק אחד עם הנבחרת האולימפית האמריקאית, זה היה כתם ברזומה שלו, ולא משנה מה עשה עם הבולס. לכן מייקל הוא הגדול מכולם: זכה, וניצח בכל הרמות ובכל האפשרויות. מסי, בינתיים, שחקן מאד בינוני בנבחרת ארגנטינה.

יריב 27 במאי 2011

מנחם, בלי להכנס לויכוחים על ג'ורדן, במכללות הוא זכה רק בתפקיד משני. כשהוא הוביל את הקבוצה, הם לא הגיעו לפיינל פור, אם אינני טועה. לא שזה חשוב, אבל יש שחקנים שבאמת *הנהיגו* קבוצות להצלחה מלאה בכל המסגרות.

מנחם לס 27 במאי 2011

אבל הוא עדיין קלע את סל הנצחון לאליפות ה-NCAA.
זה מה שעושה ממייקל את הספורטאי הבנזונה הגדול ביותר שהיה מאז ומעולם בכל ספורט שהוא.
הוא היה "בתפקיד משני" כי זה הייעוד שהציב לו דין סמית', שאצלו אף פרשמן לא יכול להיות הכוכב.

דורפן 27 במאי 2011

מנחם – כדורסל הוא ענף ספורט של מדינה אחת וכמה ספיחים. ובתוך המדינה הזו הוא רלוונטי למשחק מקצועני לאנשים ברבע האחוז הגבוה באוכלוסיה. מסי הוא השחקן הכי טוב כרגע מבין מיליארדים שמשחקים.

מנחם לס 27 במאי 2011

כן? אז מדוע ישנן יותר מדינות במשחקים המוקדמים לפני האולימפיאדה בכדורסל, מאשר בכדורגל?

דורפן 27 במאי 2011

כי לאנשים משעמם. אפילו מדינות שיש בהן כדורסל – כמו איטליה – הוא מביא פחות צופים מהליגה הרביעית בכדורגל. זה דיון כל כך נון סטרטר. כדורסל הוא ענף ספורט בינוני מאד מחוץ לארצות הברית שבזכות מייקל ג'ורדן זכה לתקופה של עדנה.

כמה אפשר להעריך ענף ספורט כשארבעה תפקידים פתוחים רק לאנשים גבוהים. כמה אפשר באמת להתעניין למי שיש הכי הרבה קוארדינציה מתוך ארבעים אנשים בעולם בגובה 2.15?

מנחם לס 28 במאי 2011

ובכל זאת, אם תאסוף את כל מאמרי הכדורסל בדבאזר, תמצא שהם נופלים במספרם רק במעט אחרי מאמרי הכדורגל. HOW COME אם זה ענף "בינוני מאד" בישראל?

דורפן 28 במאי 2011

מנחם – זה פשוט מאד. בישראל כדורסל הוא ללא ספק הענף מספר 2 ומתקרב לענף מספר 1. אבל זה לא המצב ברוב המדינות. ישראל היא מדינה עם אמריקניזציה חזקה ומבין הענפים האמריקאים זה היחיד אותו היא משחקת ברמה מקצוענית.

מנחם לס 27 במאי 2011

אגב, מעניין כיצד נעלמת עם הנצחונות של מיאמי. אף מילה? גם לך העסק כואב מדי?

יוסי מזרחי 27 במאי 2011

אני מסכים עם מנחם לס.
עד שמסי לא יביא אליפות עולם או יותר, הוא לא משתייך לצמד ההוא. אם יתמיד ברמה הגבוהה עוד שנים, יבלוט מעל רבים אבל לא מול מראדונה או פלה.

אלעד 27 במאי 2011

זה נכון גם לגבי רונאלדו ופורטוגל? מה עם גיגס וויילס? והאם הם פחות גדולים מצ'אבי וינייסטה שכבר זכו במונדיאל, אבל לא כ"כוכבים" אלא כחלק מקבוצה? הרי זה עיקר הפוסט פה – נגמר העידן ששחקן אחד מעמיס נבחרת על הכתפיים שלו עד הסוף

יוסי מזרחי 27 במאי 2011

זה נכון לגבי כולם.

דורפן 27 במאי 2011

יוסי מזרחי – אפשר להיות סופרסטאר אדיר ומרגש בלי להיות פלה או מראדונה.

ארז 27 במאי 2011

בכלל, המנטרה הזו רק מראה את הבעייתיות שבקריטריון הזה. מראדונה זכה בגביע אחד. נכון שהוא הביא את הגביע הזה כמעט לבדו, אבל עדיין. מתוך 3 מונדיאלים ששיחק בהם, זכה באחד. פלה זכה בארבעה גביעים, וברזיל שלו היתה שליטה כמעט יחידה בעולם הכדורגל באותם זמנים, בזכותו וגם בזכותם של הסובבים אותו. איך אפשר להתייחס לשניהם כ"צמד"? איך אפשר לכרוך הקריירה של פלה, שדרס כל דבר בגביע העולם במשך שני עשורים עם מראדונה? ואם גרמניה לא מקבלת פנדל ומנצחת ב90, ואם מראדונה לא מורחק ב94 וזוכה בשני הגביעים, האם זה עושה אותו גדול יותר? ופושקש? ודי סטפאנו? אני חסיד גדול של מבחן התוצאה, בגולף, בקריקט, בבייסבול, בהוקי, בכדורסל, בפוטבול, בראגבי, לא בכדורגל. בכדורגל אין חשיבות לבוטום ליין מבחינת גדולה. מראדונה, קרוייף, פלה, מסי, ואחרים נמדדים ע"פ הרבה קריטריונים שמציבים אותם במקום של גדולה, הבוטום ליין, במקרה הזה, אינו אחד מהם.

דורפן 27 במאי 2011

פלה זכה בשלושה גביעים. ובאחד מהם לא היה פקטור

שלו 27 במאי 2011

ארז, אני מעמיד תמיד את פלה לפני כולם.
אבל צריך להעמיד דברים על דיוקם.
פלה פרץ במונדיאל של 58 יחד עם גרינצ׳ה שהיה הכוכב הגדול של מונדיאל 62, כשפלה היה פצוע.
המונדיאל הממש גדול של פלה היה זה של 70, כשסביבו הייתה נבחרת ברזיל אולי הגדולה ביותר אי פעם.
הוא היה גדול בעיקר כי כולם חשבו שהוא הולך להתבזות, הוא הגיע עם משקל עודף וכושר לקוי, וירידה כללית ביכולת.
מצד שני בחודש אימונים הוא הוריד מעצמו את הכל ושיחק אולי את הכדורגל הכי טוב בקריירה שלו.
מפורסמת קריאת השמחה שלו אחרי הזכיה ״אני לא מת, אני לא מת״.

יניב 28 במאי 2011

אני מאמין שאם היית תוקע את מסי ורונאלדו בנבחרת סבירה בשנת 7062 אז פלה היה פחות גדול ממה שהרוב מוכן להישבע שהוא. וכן לגבי מראדונה אני בספק שהוא היה מצליח לפרוץ את אינטר בקאמפ נואו או עוצר את ההתקפות המתפרצות של גרמניה לבדו. הגדולה שלהם הייתה שהם היו טובים מאחרים בתקופתם, אי אפשר לצפות שלמסי ורונאלדו (למשל) יהיו טובים באותה מידה מיריביהם. הפערים הצטמצמו. המשחק הוא ברמה אחרת.
לא ראיתי מספיק משחקים של פלה ומראדונה , אך הקונצזוס הנוכחי נכתב בידי מי שגדל איתם. בעוד 40 שנה כאשר הדור שרואה את מסי/רונאלדו עתה יספר לכולם מה קורה עכשיו הויכוח שמתנהל פה יראה מיותר, (ואז יהיו סרטונים ביוטיוב).

דורפן 28 במאי 2011

אני לא מסכים איתך. לי ברור לחלוטין שב-1962 שום קבוצה לא יכולה לעצור את המהירות של שחקן כמו אנטוניו ואלנסיה אפילו. אבל זה לא משנה. זו סתם עליה בדרישות. ב-2010 פלה היה עובד יותר קשה על כושר, זה הכל.

שחקנים גדולים הם מי שמשנים את ההיסטוריה של המשחק.

יניב 28 במאי 2011

לא ניתן להוכיח דבר, אך אפשר לנסות לשכנע :).
פלה של 2010 היה מגלה שהטעיית גוף לא הייתה שולחת את היריב לגליץ' באופן אוטומטי כמו פעם. וברמות הגבוהות הצפיפות וקרבת שחקנים יריבים זה לזה שונה באופן מהותי ממה שהוא הכיר.
אני לא חושב שניתן להגיד בודאות שהוא לא היה בולט היום כמו שהוא בלט במהלך הקריירה, אך המשחק בזמן ההוא נראה כל כך שונה ברמתו ובאיטנסיביות השחקנים מאשר היום שבהחלט לא ניתן להגיד זאת בבטחון מלא.
שחקנים גדולים משנים את ההיסטוריה של המשחק, אני מסכים לחלוטין. אך להשוות בין שחקנים מתקופות שונות, בבטחון מלא, בעייתי לטעמי.

אישית אני חושב שכושרם של רונאלדיניו ובמיוחד רונאלדו (הברזילאי) בשיאם מטיל צל על מסי ורונאלדו (מספר 2).הם יכולים היו לעשות כל מה שהזוג האחרון עשה ואף יותר.וכאשר מתחשבים במשקל קריירה שלמה קשה לי להבין איך רונאלדו (נפילתו של רונאלדיניו בעוכריו) לא מוזכר בנשימה אחת עם פלה ומראדונה.
אולי בגלל שהרומן של מסי ורונאלדו השני הגיע מהר מידי, אולי כי הוא לא לקח גביע אלופות (כמו מראדונה ופלה) או אולי פשוט כי מראדונה ופלה היו לפניו.

צור שפי 27 במאי 2011

רונן אפילו בסטנדטים שלך זה פוסט נפלא והאבחנה שלך על המגרש שבארסה סידרה למסי שגודלו כמגרש כדורגל של ילדים היא מאלפת. ביחס למה שמצפים משחקנים כיום איבן דה לה פנייה שפורש מהמשחק אומר בראיון ששחקן שמבקש את הכדור אליו ורוצה לשחק אתו נחשב כיום לחשוד מראש.

גיל 27 במאי 2011

פוסט מעולה אבל צריך גם להדגיש שרק בקבוצה כמו ברצלונה יש לו מספיק שחקנים מעולים ושיטת משחק שתתן לו את החופש המדויק שמתאים לו כמו כפפה ליד. כלומר, בשביל שזה יצליח הוא צריך לידו שחקנים שהם אלופי עולם.

מנחם לס 27 במאי 2011

ומחר, כשיונייטד יפרקו את ברצלונה ומסי בקושי יורגש במשחק, רונן יצטרך להחביא את הפוסט שלו FOREVER!

ארנון 27 במאי 2011

מנחם, בניגוד אליך, רונן מאמין בניחוס היריב כמנוף להצלחה…

דורפן 27 במאי 2011

להיפך – ראוי לתת קרדיט לשחקן בלי אלמנט המקריות של המשחק מחר.

יונתן מתניני הלילה של רמה"ג 27 במאי 2011

לפחות בכדורגל אנחנו עם אותה הקבוצה..

אני לא מאמין שהולך להיות גמר NBA שלא ממש מעניין אותי,
היחידי שאני אשמח אם יזכה הוא ג'ייסון הילד המבוגר.

יאן הוס 27 במאי 2011

ראינו שחקן בדורנו שנכנס לקלאסיקה של 5 הגדולים אי פעם. קוראים לו זינאדין זידאן.

אני חולה על מסי, אבל אם הוא נפצע היום וגומר את הקריירה הוא יזכר בעוד 20 שנה בערך כמו רוני קלדרון: מישהו שהיה יכול להיות שחקן גדול באמת…

רובי 27 במאי 2011

איזו הגזמה. מסי לא שחקן גדול באמת? הוא לא לקח חלק גדול באליפויות של ברצלונה? (שעם כל הביקורת על הליגה הספרדית, עדיין קצת יותר גדולה וחזקה מהליגה הישראלית, כיום וזו של שנות ה70) הוא לא הוביל את ברצלונה שזכתה בליגת האלופות (ועוד עם שער בגמר)? הוא לא מבקיע בכמויות היסטוריות ובלתי נתפסות? הוא לא דומיננטי כבר שנים?
אגב, והוא רק בן 23, יש לו עוד לפחות 7-8 שנים בטופ, ובכל שנה הוא רק הולך ומשתפר.

אני חושב שמסי כבר הוכיח את עצמו כשחקן גדול באמת, ענק, עצום. יכול להיות שהוא עדיין לא בחמישייה של הגדולים ביותר אי פעם, אבל אי אפשר לקחת ממנו את כל מה שהוא עשה עכשיו, והוא לא יישכח כל כך מהר.

פולדש 28 במאי 2011

בעשור-שניים האחרונים, המקרים של פציעות מסיימות קריירה, בגילאים הצעירים, הפכו לנדירים. אני מניח שזה קשור להתקדמות הרפואה ולאופן שבו הכדורגלנים נבנים מגיל צעיר להתמודד עם כאב וסבל (את זה אני רואה אצל כדורסלנים).

יורם אהרוני 27 במאי 2011

המידע המעניין שמסי רץ פחות מכולם מזכיר לי הרצאה ששמעתי בשנות השמונים אותה נשא מומחה לכושר ממערב-גרמניה. הוא סיפר שבתחילת שנות השבעים התחילו לעשות מבחני כושר בנבחרת מערב-גרמניה והיה שחקן אחד שנכשל בכולם. היו כמה מומחי כדורגל שתבעו לנפות את השחקן הזה מהנבחרת. דווקא הוא, שהמומחיות שלו אינה בכדורגל אלא רק בכושר-גופני אמר שיש להשאיר את השחקן בנבחרת כי כנראה עדיין לא מצאו מבחן שיבדוק את מרכיב הכושר בו השחקן הזה עולה על כולם. לא היה צריך להיות גאון גדול כדי לדעת באיזה שחקן מדובר. גרד מילר כמובן.

ארז 27 במאי 2011

גרד מולר, עם כל הכבוד, היה חלוץ שפיץ, אחד שתפקידו לא לרוץ לשום מקום, אלא לחכות לכדור ולדחוף אותו לשער. מי שבאמת היה פקטור, מי שבהנהגתו שותקו מיטב התקפות אירופה והעולם, כולל זו של קרויף, ומי שבאמת היה הכדורגלן הענק בנבחרת גרמניה, ולדעתי, ראוי להכלל ברשימה המצומצמת שלעיל, היה פרנץ בקנבאואר, שאני בטוח שהוביל אז בפרמטרים של ריצה וכושר. מולר היה שם כדי לדפוק את המסמר בארון, אבל לא הוא זה ששיתק את הולנד ב74.

דורפן 27 במאי 2011

תפישה גאומטרית. כשיש לך אותה, אתה יכול לרוץ פחות.

הופ 27 במאי 2011

מבריק. כמה הערות:
אמר את זה פה מישהו פעם וצדק – מסי לא כזה חסר פיסיות. הוא דווקא מאוד פיסי וקשוח, אבל קטן, כך שאת הקשיחות שלו הוא מנצל לא כדי לקחת כדורי גבוה אלא כדי להילחם על כדורים ולפעמים לחטוף ליריב את הכדור. הוא לא נופל בקלות והוא קם מהר וזה גם חלק חשוב במשחק של בארסה. בניגוד לכל מיני קשרים טכניים צפלונים שכל מכה גומרת אותם, הוא הרבה פעמים קופץ על הרגליים מיד וממשיך את ההתקפה. בהקשר של הציטוט של מראדונה, מסי לא מחכה רק שיעבדו בשבילו, הוא עובד לא מעט בעצמו.
אותה קשיחות גם עוזרת לי להיות אופטימי לגבי הסיכוי שלו לא להיפצע ולגמור את הקריירה בגיל מוקדם, דבר די חיוני להכניסה להיסטוריה.
שנית, נדמה לי שמסי השתנה קצת במהלך השנים האחרונות. ממישהו שזכור לי כחלק אינטגרלי מהקבוצה שעובד כמו כולם ומקבל את הכדור קצת יותר מכולם, הוא כן הפך קצת לכוכב. פפ מרשה לו לחרוג לפעמים מהנעת הכדור קדושה, ובשנה האחרונה הוא גם הולך הרבה יותר לבד ומנסה לבעוט לשער גם כששחקן אחר פנוי. אולי אני טועה אבל נדמה לי שהסטטיסטיקות התחילו לעניין אותו.
לבסוף, הערה שהיא גם שאלה לגבי הקריטריון שאתה מציב ל"היסטוריות" – שהשחקן יעשה משהו היסטורי מחוץ למגרש. אם מבחינת כדורגל נטו אפשר עוד להבחין בזמן אמת בגדוּלה וב"יוצאות-דופן", אני חושב שמבחינת "הסיפור" זה יותר בעייתי. אני מניח שיש סיפורים שנראו כהיסטוריים כבר בעת התרחשותם (נניח, מראדונה הולך לנאפולי ולוקח אותה לאליפות), אבל נדמה לי שבהגדרה סיפורים היסטוריים הם כאלה שלוקח זמן ופרסקפטיבה היסטורית לקלוט את משמעותם. ואולי זו הגדולה המקצועית שבסופו של דבר במבט לאחור מעטרת את הסיפור האישי בהילה היסטורית.
למשל, כמו הרגל הקצרה של גארינצ'ה מהג'ונגל, אולי גם על בעיות הגדילה של מסי עוד יספרו סיפורים שיפרטו את כל הקשיים ויספרו על כל המאמנים שכבר שלחו אותו לרכוש מקצוע אחר.
ויכול להיות – זה קצת יותר ספקולטיבי – שגם מבחינות אחרות קורים דברים שאנחנו לא יכולים לראות היום. סתם לדוגמה, אולי הוא ייזכר בדיעבד כסופרסטאר האחרון שנשאר באותה קבוצה כל חייו כשהשאר החליפו חוזים וחוזי פרסום כל הקריירה. אני יכול לדמיין איזה דורפן של שנת 2114 שכותב בסדרת "גדולי המאה ה-21" על "הכוכב שסימל את התחיה המחודשת של הסוציאליזם".
היסטוריות היא גם השתלבות מסוימת עם ההיסטוריה עצמה (כמו פושקאש והקומוניזם או זידאן והמהגרים). ואותה אנחנו לא יכולים לראות – אנחנו חלק ממנה.

אייל 27 במאי 2011

לגבי הפיזיות והקשיחות – פרט סטטיסטי מעניין מניצחון ה2-0 של ברצלונה על ריאל בליגת האלופות הוא שברצלונה עשתה במהלך המשחק יותר עבירות מריאל (25 לעומת 21), והשחקן שעשה את מספר העבירות הרב ביותר (6) היה… מסי.

שפט 27 במאי 2011

יפה. מסכים לגמרי.

ניינר 27 במאי 2011

צריך לזכור באיזו נבחרת ארגנטינה מסי משחק. נבחרת של התאחדות כאוטית ומושחתת, נבחרת מסוכסכת המונהגת על ידי מאמנים שחלקם תימהונים שכורעת תחת הלחץ של אומה נואשת. מי היה לוקח מונדיאל בתנאים כאלה? מבחינתי הקוסם הקטן בדרך להיות מס' 1 בכל הזמנים לצד יוהאן קרוייף, עם גביע העולם או בלעדיו.

אלי 27 במאי 2011

ספרד לקחה את אליפות העולם בלעדיו. הוא בורג חשוב מאוד בברצלונה אבל חלק ממכונה משומנת. אין הבדל גדול בינו לכריסטיאנו רונאלדו ביכולת האישית. ארגנטינה היא עוד הוכחה, שים שם את בריאן רובסון והוא מוביל אותך לחצי גמר, מסי לא עשה כלום.

ניינר 27 במאי 2011

בראין רובסון מוביל את נבחרת ארגנטינה מקסימום לפאב הקרוב, לא הרבה מעבר לשם

דורפן 27 במאי 2011

רונאלדו עזב את מנצ'סטר יונייטד אחרי גמר מול ברצלונה כשהיא אלופת אנגליה. איפה היא עכשיו?

Tal 27 במאי 2011

פוסט מבריק. יוצא מן הכלל.

כמה הערות:

ראשית, למסי יש יתרון פיזי אחד מאוד מובהק: כמעט בכל משחק, הוא השחקן הכי זריז על הדשא (הכוונה לזריזות במובן Agility), ועל זה מתבססת הטכניקה שלו- הכדרורונים האלו במטר על מטר ויצירת מצב בעיטה מבין סבך רגליים זו זריזות נטו (עם טיפה כוח פיזי).
לדעתי יש לו גם חשיבה וניתוח מצב מהירים מאוד, אבל זו רק תחושה.

שנית, אני לא חושב שלריאל יותר קל לקלוט את השחקן הטוב בעולם. כשאני חושב על כמות השחקנים ה'טובים בעולם' או לפחות בטופ 5 שהגיעו לריאל והתרסקו שם (קאקא וקנבארו שזכו בכדור הזהב רק בשנים האחרונות, כל שחקן אנגלי ששיחק שם ב20 שנים האחרונות וכו'), אני לא בטוח שהם נופלים מברצלונה בתחום. הם פשוט מנסים יותר, וסטטיסטית, מדי פעם מבליח איזה כריסטיאנו רונאלדו כזה.

שלישית, אני חושב שבעידן קבוצות העל והכסף הקריטריון צריך קצת להשתנות: אני לא בטוח שזכייה במונדיאל שווה יותר משתי זכיות בליגת האלופות למשל כשאתה הבורג המרכזי של הקבוצה.

כדורגל נבחרות הוא טורניר רומנטי שמעט אבד עליו הקלח. בכל זאת, מדובר באסופת שחקנים ממקבץ ליגות שונות, שמשחקים אחד עם השני בערך 5-6 משחקים בשנה, עד הטורניר. קשה לטעון שדווקא שם, כשאלמנט המקריות חזק ביותר, מתגלה גדולתו של שחקן, ולא בתוך המערך הטקטי הקבוצתי שנבנה בקפידה ותוך אימונים ארוכים וקשים, ונועד להתחרות בקבוצות הטובות ביותר באופן עקבי, בכמות משחקים גדולה מדי שנה.
לצורך ההמחשה, אני חושב שבארסה, מנצ'סטר יונייטד ואפילו ריאל וצ'לסי היו זוכות במונדיאל לו היו משחקות שם.

שי הדור הבא 27 במאי 2011

דווקא הסרטון שצירפת עזר לי לחדד לעצמי את הנקודה.

השאלה המעניינת לגבי גדולתו של מסי, היא לא כמה הוא טוב ביחס לשאר השחקנים כיום (וברור שהוא הכי טוב או לפחות אחד מהשניים הטובים בעולם כיום), אלא כמה הוא משפיע על המשחק של קבוצותיו מעבר לכיבוש שערים.

אני לא מצליח לראות את הגדולה שלו, ברגע שאני מוריד אותו מהמשוואה ונותן לברצלונה לשחק בלעדיו. כמה היא פחות טובה? בסדר גודל? היא עדיין אחת מ-5 הקבוצות הטובות בעולם, אם לא בשלישייה הראשונה.

יש לו החזקת כדור יפה וקשה להוציא לו את הכדור מהרגל (אבל מה קורה כשנשווה אותו לזידאן בהיבט הזה, שהיה פשוט אמן בהחזקת כדור, מה שבולט לעומת מה שאפשר לקרוא לו – בחיל ורעדה – המגושמות של מסי?). יש לו תנועה איכותית מאוד דרך הגנות (אבל כמה מזה נובע ממסירות נהדרות של רונאלדיניו או צ'אבי או אינייסטה?). יש לו חוש מעולה לשערים ויכולת לייצר בעיטה בכל מיני זוויות באזור קו השש עשרה (אבל זוכר את גרף מיקומי השערים שלו מול גרף מיקומי השערים של כ. רונאלדו שיצרת בשנה שעברה? איפה הוא ואיפה הגיוון של כריסטיאנו).

יש לו מגוון תכונות שמשתלבות ביחד מעולה. אבל מה הוא עשה בינתיים עבור ברצלונה חוץ מהרבה מאוד שערים? איפה ההשפעה האמיתית? השינוי במשחק? האפקט שבולט מעבר ל"הרבה מאוד שערים"?

יופי, אז הוא חייל נהדר בברצלונה. הכי טוב שלהם. חיילים עושים היסטוריה?

ניקו 27 במאי 2011

זה העניין כמו שכתבתי למעלה מסי צריך לעזוב את הבית החם ולהצליח על מנת להיכנס להסטוריה ולא לסטטיסטיקה

שי הדור הבא 27 במאי 2011

אין לי בעיה שימשיך בבארסה. היא מתאימה לו מעולה, ויש לו עוד לאן להשתפר איתה ובעזרתה. הוא יכול לעשות ביחד איתה מהפכות, ולהטביע חותם כאחד השחקנים הטובים בהיסטוריה.

אבל כרגע הוא רק חלק מברצלונה. אולי הוא החלק הכי חשוב, אבל מי שעושה את המהפכה זו הקבוצה. היא שגורמת ליריבות להתאים את עצמן אליה. אולי בלעדיו היא לא הייתה מגיעה לאותם מקומות, אבל הקבוצה והשיטה היא השינוי האמיתי. לא מסי.

קורא 27 במאי 2011

להזכירך, הוא גם מלך השערים של הליגה, יש לו הבנת משחק וקריאת מצבים ברמה שלחלקיקי שניות

קורא 27 במאי 2011

ובנוסף, כל פעם שהוא עם הכדור (ולפעמים גם בלי) בין 2 ל-4 שחקני יריבה מנוטרלים. זה גם לדעתי השפעה על הקבוצה ועל האפשרות לשחקנים האחרים לבטא יותר את כישוריהם.

שי הדור הבא 28 במאי 2011

כמעט מלך השערים.

אבי 27 במאי 2011

אבחנה יפה ונכונה על "המגרש הקטן" שברצלונה בנתה עבור מסי.

והוא פותר לברצלונה עוד בעיה: בלעדיו הם היו מכונת "בונקר החזקת כדור" משעממת. או בקיצור – נבחרת ספרד.

דורפן 27 במאי 2011

נתתי להם הנחה… אמרתי נבחרת הולנד.

אגב, לא עניתי לך בפוסט קודם על כמה שאלות. טבלת משכורות: בארסה, ריאל, צ'לסי, סיטי, באיירן, יונייטד. טבלת הכנסות: ריאל, בארסה, יונייטד, באיירן, ארסנל. טבלת ערך מותג: יונייטד, ריאל, ארסנל, בארסה, באיירן

אבי 27 במאי 2011

תודה.

תומר חרוב 27 במאי 2011

איכשהו אתה תמיד מצליח להביא איזו אמירה שהיא ברורה מאליו (מסי הכדורגלן הטוב בעולם) ופשוט להסביר לי למה היא קיימת. הניתוח שלך מבריק, לא סתם בשם המשחק היית המפצח.
אהבתי מאוד את האזכור של השחקנים שהולכים לאיבוד כי הם לא מתאימים לתפיסת העולם של הכדורגל הקפיטליסטי, איבן דה לה פנייה שהזכיר צור שפי הוא דוגמא באמת טובה אבל גם רוביניו למשל או קסאנו שדווקא כן מצליחים למצוא לעצמם איזשהו מקום ומעמד באיטליה לצד עוד כמה כאלה, פרובלמטים/כישרוניים שמצליחים מחוץ לקבוצות הגדולות. אנחנו מדברים הרבה על ההיחלשות של הכדורגל האיטלקי והפיגור שלו אחרי היבשת אבל יש בזה גם משהו טוב. כשהם רואים גולדן בוי, הם נותנים לו את הכבוד המגיע לו, ככה זה כשאתה להטוטן מבריק בין נגרי תיקולים.

אביאל 27 במאי 2011

אלעד – רונאלדו שיחק כבר בגמר היורו ב2004, ובחצי גמר המונדיאל ב2006. במונדיאל האחרון, הוא נעצר רק מגול בנבדל נגד ספרד בשמינית עם מאמן שסירס את הנבחרת. הוא כבש 26 שערים ב80 הופעות, לעומתו מסי לדוגמא כבש 16 ב55 הופעות וארגנטינה היא נבחרת שעולה על פורטוגל באופן כללי.
בקשר לגיגס, מן הסתם, מנבחרת ווילס אנחנו לא ממש מצפים להישגים, כי במרבית העמדות המשלימות השחקנים ברמה נמוכה ואי אפשר להשוות אותה לארגנטינה.

אביאל 27 במאי 2011

רונן – עניין המשכורות, אתה מדבר בממוצע לשחקן בקבוצה או באופן כללי ? כי אם אני לא טועה צ'לסי ראשונה בזה וסיטי ומדריד אחריה.

דורפן 27 במאי 2011

בטבלה שראיתי זה היה על פי ממוצע. יכול להיות שאתה צודק – כי לסיטי יש 52 שחקנים או 76 או משהו כזה

אריאל 27 במאי 2011

כמה דברים:
1. לבוא ולהגיד שבארסה בלי מסי היא אותו דבר זה חוסר הבנה של מה שמסי היום. נבחרת ספרד באליפות עולם האחרונה התקשתה מאוד להבקיע שערים, וזה מה שמסי היום – מכונת הבקעת השערים הכי מיומנת שראינו מאז רונאלדו (הברזילאי).
2. חוסר ההצלחה בנבחרת ארגנטינה אכן נזקף לחובתו אבל צריך לזכור שבארגנטינה אף פעם לא היה לו מאמן טוב באמת שידע איך לנצל אותו כמו שצריך.
3. הסיבה שאני כל כך אוהב את מסי היא לא רק היכולת שלו אלא העובדה שמדובר בבחור קטן וצנום שאם לא היה לו כשרון ברגליים היה מסיים את החיים בגובה מטר ארבעים. רונן דיבר על זה שאין כבר אגדות מודרניות כמו פעם, אז אני לא מסכים – מסי הוא סוג של אגדה מהבחינה שהגוף שלו לא היה אמור להיות של שחקן כדורגל. יש פה ניצחון הרוח על החומר. נכון, הוא לא גדל מהאשפתות כמו מארדונה, אבל כן הוא התגבר על קשיים רבים בדרך.
4. דבר אחרון חביב – התנועה של מסי מימין כשהוא חותך לכיוון מרכז הרחבה, מניף את הרגל ושם את הכדור בדיוק איפה שהוא רוצה מזכירה לי את לארי בירד. גם הוא היה מקבל את הכדור בפינה ומשם היה יכול להסתובב ולזרוק, למסור לשחקן פנוי או לחדור לסל בתנועה שהיתה פשוט בלתי עצירה. אין לי מושג איך זה הגיוני, אבל עד היום אף אחד לא מצא את המתכון לעצור את התנועה הזאת למרכז הרחבה של מסי. המוב הזה של מסי הוא סוג של סימן היכר שעוד 30 שנה ניזכר בו בחיבה.

אור שחולם להיות אלבס 27 במאי 2011

מחר שחזור של הגמר מלפני שנתיים.
אממה, אז אבידל ואלבס לא יכלו לשחק.
אני מרוצה, שתי הקבוצות היחידות שאני רואה משחקים שלהן בעקביות הגיעו לגמר. יהיה קצת עצוב כשאלבס יבקיע שניים ויבשל אחד :(

שמוס 27 במאי 2011

יופי של פוסט רונן, כרגיל הצלחת לנגוע בהרבה נושאים ולהישאר מעניין.

לגבי הטענה שמסי לא מספיק דומיננטי או חשוב עבור ברצלונה, אפשר לציין שהעונה מסי כבש או בישל יותר מחצי מהשערים של הקבוצה העונה. מעטות מאוד הקבוצות שאפשר למצוא בהן שחקן בודד עם כזו תרומה ומסי גם לא משחק עם נגרים.

נעל קרועה 27 במאי 2011

אז לפי ההיסטוריה מסי(במיוחד אם יזכה מחר) לא ישאר עוד הרבה זמן בבארסה,קבוצה שממציאה את עצמה כל 3 שנים
בקיצור התחנה הבאה שלו היא סיטי

חכם בדיעבד 27 במאי 2011

רונן,
פוסט מצויין.
אתה מפספס להבנתי בסוף, בנסיון לקשור את מסי לתרבות הקטלנית. כמי שחי עמוק בתוך התרבות הזו כבר שבע שנים, הנסיונות מבחוץ לעשות הקשרים כאלה הוא בעייתי, כמו שהיה למשל בפוסט של אלפסי על הקשר שבין גאודי לברסה. זה נראה טוב, אבל רופף משהו. אתה כותב:"אני לא חושב שזה קשור לתרבות הקטלונית עצמה – הרי זו תרבות ליברלית ונוחה לבריות – אבל כן חושב שזה עצם הלחץ של הקטלוניות". אז זהו שלא. התרבות הקטלנית אינה ליברלית ואינה נוחה לבריות. מה שקולט המבקר לרגע הוא הציפוי הדק של המוצר שמוכרים הקטלונים. התרבות הקטלנית היא שמרנית ביותר, נמנעת בכל כוחה משינויים וחידושים, כמו גם מקונפליקטים, סובלת מתסביך נחיתות לא רק לעומת מדריד אלא גם לעומת פאריז, וקונפורמית להחריד. ברצלונה העיר, ובטח כאשר אנחנו מדברים על המעמדות המרכיבים את הנהלות המועדון לדורותיו, היא כפר קטן, המתנהג כך.
עניין הכוכבים שלא הצליחו במועדון עניין אותי, ואחרי שעזי דן העיר שמרדונה עזב בעקבות הפציעה, בניגוד למה שחשבתי אני,התחלתי לשאול אוהדים וותיקים. התשובה הכללית, מעבר למאפיינים ספציפיים של סיפורו של כל כוכב, הסתכמה בסופו של דבר ברמת הניהול, דהיינו, הביאו למועדון כוכב גדול, אבל לא ידעו להתייחס אליו ככזה. ובעניין הזה, במקום לשנות את ההתייחסות לכוכבים, שינו את הקונספציה במועדון. זה, ביחד עם העלייה הקיצונית ברמת הניהול מאז לאפורטה (בארסה בסוף תקופת גאספרט היתה מועדון עם תקציב של מאה מליון יורו) הוא השינוי ההיסטורי שבו אנחנו חוזים. ברצלונה היתה שכונה. עכשיו היא מעצמה, שרק תלך ותגדל.
את המקום של מסי כשחקן וככוכב בארגון קצת קשה להעריך, מכיוון שרק לפני שנתיים זרקו את אטו כדי שמסי יהיה הכוכב הבלעדי. כלומר גמרו לעצב את הקבוצה כקבוצה ללא פרימדונות (איברה היה שטות שלהבנתי השאירה כוויה לעוד שנים רבות).

דורפן 27 במאי 2011

חכם בדיעבד – אני חושב שכשאתה חי בתוך תרבות כמובן שאתה מבין בה יותר אבל אתה גם הופך רגיש בה יותר. למשל כישראלים אנחנו מתלוננים לא פעם שהחברה הישראלית גזענית ושסועה. אבל אם תבדוק בפרמטרים יומיומיים לגבי זרים שאינם קשורים לסכסוך (למשל שחורים מערביים שמגיעים לישראל) השד לא נורא בכלל.

העובדה שיש עילית שמרנית שמצד אחד חשה נחיתות מהצרפתים ומצד שני מדריד? האין זה המצב בכל עיר ועיר באירופה?

ומכל מקום, אתה רק מחדד את הנקודה, אם אתה טוען שהלחץ להיות פוליטי קיים. אז מסי כן מגשר על הבעיה הזו בכך שעבר הטמעה מגיל צעיר במועדון.

אני חושב שמסי – בניגוד לרונאלדיניו או ריבאלדו – עבר כבר מזמן את הנקודה של "ימים יגידו את המקום שלו בארגון". הוא יהיה גיבור ברצלונה לנצח-נצחים. השאלה אם יהיה אחד מעשרים השחקנים הגדולים בהיסטוריה או בר השוואה ל-3-4 הגדולים ביותר תהיה אולי שאלה עולמית. עבור ברצלונה הוא יהיה האיש שלקח אותה את ראש הפירמידה.

חכם בדיעבד 28 במאי 2011

בנקודה האחרונה אני מסכים אתך לחלוטין, וזוהי אחת מנקודות המבט החסרות לפעמים בדיונים כאן, ההבדל בין הגלובאלי למקומי. למשל, האם ברסה הנוכחית היא קבוצה היסטורית? עבור המועדון ואוהדיו הנאמנים היא כבר מזמן הכי טובה שהיתה אי פעם. וזה לא קשור בהכרח רק להישגים וכמות תארים כמו שמודדים את זה ההיסטוריונים הגלובאליים.
באותו אופן טעו רבים כשניתחו את המשחקים בין בארסה למדריד מנקודת המבט הגלובאלית. זה היה קודם כל קרב מקומי הקשור הדוקות לפוליטיקה המקומית העכשווית. בלי זה קשה להבין את הדו קרב המילולי בין מוריניו לגוארדיולה, וגם את צורת המשחק על המגרש.
גם בספורט צריך את הקונטקסט.

כסיפוביץ 27 במאי 2011

פוסט נפלא
אחד הניתוחים הטובים שקראתי בנוגע לפרעוש הקטן

שפט 27 במאי 2011

כתבה יפה. קודם כל צריך לבחון מחדש את האקסיומה של הצלחה בנבחרת/מונדיאלים כתנאי הכרחי בקביעת מיקומו של שחקן בדירוג הסטורי ויטואלי בעקבות הדומיננטיות של כדורגל המועדנים.
דבר שני ויותר חשוב צריך לבחון מחדש את האקסיומה בין תארים וסטטיסטיקות לבין רשימת הגדולים בהסטוריה. משהו השתנה – אנחנו כבר מעל 10 שנים בעידן שבו רואים כל משחק כדורגל בליגות הבכירות בכל בית ברחבי הכפר הגלובאלי. פעם היו רואים את המונדיאל והינו רוב הזמן ניזונים מחצאי תקצירים במקרה הטוב ומכתבות בעיתונים במקרה הפחות טוב. יותר מאי פעם, אפשר סוף סוף לשפוט את גדולתו של שחקן באופן האובייקטיבי ביותר – אנחנו באופן מילולי רואים את כל הקרירה של כל שחקן גדול בכדורגל המודרני וחלקינו אפילו בHD. בהקשר הזה בולט הנושא הכאוב של רונאלדיניו. בשנה וארבע וחצי החודשים שהוא הוציא מעצמו את המקסימום, הוא נתן את הכדורגל הכי יצירתי של שחקן אי פעם, כדורגל באיכות כזו שמקפיצה אותו בעיני מעל רבים וטובים שזכו להרבה יותר תארים ויציבות לאורך שנים ממנו ברשימת הגדולים.
וזה בדיוק גם מה שמבדיל את מסי מכל הסופרסטארים מאז מרדונה. כולל זידאן והצלחתו האדירה לאורך השנים בנבחרת ובמועדונים וכולל רונאלדו (שניהם) עם שיאי השערים שלהם. איכות המשחק שלו שאנחנו עדים לה כבר 5 שנים רצופות שהולכת ומשתבחת נגועה בקסם אחר. רואים את זה פשוט כל שבוע במגע הזה של הרגל שלו עם הכדור. אם הוא ישמור על יציבות ויזכה בתארים חשובים נופסים הוא יוכל להיות ברשימה המצומצמת הפלאית מרדונאית ואולי אפילו להיות מעליהם. רונלדו, גם אם יזכה בעוד חמש גביעי צמפיונס וזידאן אפילו אם היה זוכה גם במונדיאל הפתטי של 2006 לעולם לא היו יכולים להשתוות למרדונה ופלה מסיבה אחת פשוטה – הם לא מאותו סדר גודל של גאונות.

אמנון 27 במאי 2011

רציתי להעיר בקשר למה שדורפן כתב ש"וזהו סוג של עולם שליונל מסי היה מתקשה מאד בתוכו באופן רגיל. כידוע איננו גדול או חזק או אפילו מהיר במיוחד"…
אין לו מהירות של אתלט כמו כריסטיאנו רונאלדו, אבל יש לו מהירות סילונית של שחקן "שמשחק עם הכדור". ברוב הזמן שהכדור אצלו והאו רץ אתו, הוא "צמוד" לו לרגל ואז, כפי שנראה בסרטון, הוא עובר שחקנים חזקים ומהירים ממנו מבחינה אתלטית בלי בעיה ולא ניתן, למעשה, לעצור אותו.
בנוסף לכך, הוא ממעט לעשות הצגות כמו בעבר, למרות שהוא חוטף מכות כל הזמן. מבחינה זו הוא דומה בהחלט לצ'אבי ולא לבוסקטס או לאלבס.
וכן, ללא ספק כרגע הוא הטוב מכולם.

דחילו ורחימו 27 במאי 2011

מצטרף למחמאות על הפוסט.
אבל עם כל האהבה שלי לברצלונה ולניתוחים שקושרים את ההרכב הנוכחי שלה לקרויף ולתרבות הקטלונית, אני לפעמים נזכר כמה שונה הייתה ברסה של לפני חמש שנים עם כדורגל הסטלה של רונלדיניו דקו ואטו. האם באותן שנים העבירו את הבניינים של גאודי מחוץ לעיר? קשה לי לראות את פילוסופיית המשחק הנוכחית של ברצלונה ממשיכה אחרי שדור השחקנים הנוכחי יעבור את השיא.
בקשר למסי אני מסכים עם אריאל – המוב של מסי מימיו לשמאל הוא אחד הדברים הכי מרגשים בכדורגל היום. בכלל, אני אוהב כשלשחקן יש גול שמזוהה איתו. להנרי היה כזה, גם לרונלדו הברזילאי. חשבתי שגם לארשווין יהיה (מתיבת החמש לרשת העליונה) אבל אי אפשר הכל בחיים.

דביר 27 במאי 2011

רונן בדרך כלל אני חוצב את הפוסטים שלך על האבן אבל הפעם אני חושב שהגזמת.
(הביקורת היא כאן רצינית ובונה.)
אני חושב שיותר בנית את הסיפור לפי מה שהיה לך בראש מאשר סביב עובדות. הסיפור של מסי יכל להיות טראגי/רומנטי באותה צורה. מסי נולד ברוסאריו בגיל 13 היה ברור שהוא ילד פלא אך בעיות הגדילה שלו חייבו טיפול, ריבר התלבטה האם לממן אותם ולזכות בו ולבסוף ויתרה. מי שקפצה על המציאה היתה בארסה שהביאה את המשפחה כולה לקטאלוניה ומימנה את הטיפולים. התוצאה מפלצת כדורגל! אם הייתי שגיא כהן בטח גם הייתי אומר שהצילה לו את החיים אבל זה כבר משהו אחר…
מי אני שיבקר אותך? ולכן אקח דוגמאות מספרי מומחים. בספר "העולם על-פי הכדורגל: תיאוריה לא שגרתית על הגלובליזציה" של פרנקלין פוייר הוא מספר בהגזמה אומנם את הגישה הסוציולוגית והטמעת הזר בחברה הקטאלונית. הוא מדגים את זה על סופרסטאר אחר שהוא לא אחד מברזילאים שציינת אלא דווקא בולגרי, חריסטו סטויצקוב שהפך להיות פנאט קטאלוני.

בעניין היכולת להיות סופר סטאר בימינו, לדעתי אין על כך עוררין. אם כי בהסתייגות. בספר הולנד אייקס והיהודים של סיימון קופר ישנה עדות של שחקן עבר על אדי האמל הקיצוני היהודי של הקבוצה, הוא מספר כי הוא היה כל כך מהיר וסיחרר את כולם, כך הוא נהפך לסופר סטאר. בדיעבד היום המהירות של האמל לא היתה נספרת, היא היתה נחשבת לאיטית בצורה מחרידה.
כך הוא אמר.
לכן אני חושב שמלבד הנושא של השטח המצומצם של מסי שהוא נכון ומעניין, בשאר התאמת את זה לחיזיון שבראשך.
אני מזמין את כולם לשוב לספרים ולקרוא כי זה באמת מרתק ושופך אור על הנקודות שעלו כאן.

ואולי באמת יש כאן מקום לדיון על החבורה המסייעת. לא משנה עד כמה הם היו טובים הם תמיד ישכחו.. (עובדה שהחסרת את סטויצקוב!) תמיד הם יכונו הנגרים שהיו עם…
אני באמת מאמין שהחוליה המסייעת למסי עושה אותו טוב מרונאלדו. הקבוצה + שיטת המשחק שמנהיג המאמן תהפוך כוכב לסופר סטאר או לחילופין תשיב אותו להיות שחקן בולט בלבד.
(שוב, דורפן מקווה שלא פגעתי הדברים נכתבו מתוך ביקורת בונה ועניינית. אם בכל זאת נפגעת סלח לי מראש!)

חכם בדיעבד 28 במאי 2011

סטויצקוב פנאט קטלני? הצחקת אותי. כמו קרויף הוא בעל חוש עיסקי מפותח המביא לביטוי מקסימלי את שם משפחתו והקריירה הספורטיבית שלו. לא יותר מזה.

נינו 27 במאי 2011

טור מצוין.
אני חושב שמסי שחקן נפלא, ויכול להיות בטופ. אני לא מצפה ממנו לעבור לנאפולי, אבל להביא את הנבחרת שלו (שמלאה בכשרונות, מטבז עד פאסטורה) יותר גבוה ובעיקר – להיות שחקן המפתח והמנהיג של הקבוצה עוד 3-4 שנים, כשהקבוצה תבנה את עצמה מחדש (כשפויול וצ'אבי בשלהי הקריירה). זה יהיה מבחן אמיתי להשפעה וליכולת שלו לכתוב את ההיסטוריה, כשהוא האדם המרכזי שאוחז בעט

יואב 28 במאי 2011

דייגו טען שהגנו עליו אבל הוא מדבר על כדורגל נבחרות אחר לגמרי, מתואם ומחוייב יותר, על תקופה שזאת היתה גולת הכותרת שלה.
אני לא חושב שהבעיה של מסי נעוצה בהגנה כלשהיא. זה פשוט כדורגל מיקרי ורדוד יותר ולאחר עונה הרבה יותר מתישה ושוחקת מאז.
דווקא מתוך המקריות, מוזר שהוא לא מצליח לייצר את הקסמים הרגילים שלא תמיד נזקקים לתוכנית משחק מגובשת.
דייגו עשה אותם אבל לא בתדירות הליגה של מסי. אולי כי מונדיאל, היתה הגביע הקדוש אליו דייגו שאף. והוא בדרך כלל היה נפלא ככל שהלחץ גבר.

יואב 28 במאי 2011

היתה-היה

עידן ש. 28 במאי 2011

חבר'ה, לאלו מכם שנמאס לשמוע את שגיא "אדיוט" כהן או את אייל "ברצלונה" ברקוביץ' מפרשנים, אתם מוזמנים לצפות בגמר האלופות במתכונת מיוחדת – בה אוהד יונייטד ישדר את המשחק מול Glory Hunter טיפוסי(אוהד של ברצלונה למתקשים שבינינו). אם אתם מעוניינים לנסות ולהתרשם, כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לאתר המשדר: http://fanspitch.co.il/#
וללחוץ בעמוד על כפתור השידור בתחתית העמוד. אני אגב אשדר את המשחק מטעם יונייטד. למתעניינים: יש לי קול אלט מז'ור הערב לאוזן, עם נטייה להגיע לטונים גבוהים בבעיטות מספרת של רוני/מסירות מוצלחות של ג'ון אוש'ה.
ולא, אני לא מחוייב לשמץ של אובייקטיביות.

דורפן 28 במאי 2011

אין צורך להשמיץ אחרים בכדי לקדם את השידור שלך

עידן ש. 28 במאי 2011

ללא קצת השמצות והתגרויות החיים היו משעממים, הכל נאמר ברוח טובה :)

Drazick 28 במאי 2011

רונן, אני לא מסכים איתך בדבר אחד – "לא מהיר במיוחד".
אני די בטוח שהבחור הזה רץ 20 מ' יותר מהר מכל שחקן היום בכדורגל (שחקן משמעותי).
בטח ובטח מגיע למהירות הסופית שלו מהר מכולם.

ראה את הכדרור שלו, בנוי על כדור צמוד ומהירות בלתי מסחררת ל- 20 מ'.
מדוע רשמת שאינו מהיר?

עוד תכונה קריטית אצלו, הבנה לאן הכדור נע.
שימו לב כמה פעמים הכדרור שלו לא "חלק". כלומר פוגע ברגליים של שחקנים אחרים, לרוב בלמים עם רגל יצוקה. ועדיין אחרי המאבק הקצר על הכדור הוא יוצא איתו.
כי מהר מאוד הוא מבין לאן הכדור ינוע וממשיך איתו.
לטעמי 2 הכישורים הללו נותנים לו את החצי שנייה שהוא צריך כדי לשגר בעיטה ברגל השמאלית הכי קטלנית שיש כיום בכדורגל.

רונן, האם יש לך נתוני מהירות רשמיים / לא רשמיים כלשהם על שחקני ברצלונה?

דורפן 28 במאי 2011

אין לי נתוני מהירות של שחקני ברצלונה. אבל במונדיאל השחקן המהיר ביותר שנמדד היה צ'יצ'ריטו

אדום עתיק 28 במאי 2011

אני יודע שלא חלה על אף אחד (כולל אותי)חובת קריאה בבלוג ושזה לגמרי אוף טופיק אבל בכל זאת – לא כושים (עם או בלי רסטות) – שחורים

סימנטוב 28 במאי 2011

מסכים ב100% לא מתאים

נעל קרועה 28 במאי 2011

מישהו העלה פה שאלה מדהימה
אחרי עידן מסי ,שאבי,איניסטה,עדיין בארסה תשחק טיקי- טקה?
מאיפה בארסה תמצא עוד 3 שחקנים שכאלה?
כנראה התשובה היא שכן ישחקו טיקי- טקה,אבל הרבה פחות יפה ואפקטיבי

סימנטוב 28 במאי 2011

מסכים אם כי לך תדע מי יהיה המאמין

ליאורלה 28 במאי 2011

מסי בדרך להיות מרדונה ואולי למעלה ממנו אך יש לזכור כמה דברים:
ראשית בגיל 24 מרדונה עזב את ברצלונה ורק הגיע לנאפולי בה הציג את יכולתו המופלאה עד סוף שנות השמונים. מסי רק בחודש הבא יהיה בן 24 ואת מה שהוא עשה עד כה כולכם זוכרים וראיתם בחמש שנים האחרונות. שנית,למונדיאל 86 מרדונה הגיע אחרי 31 משחקים (ליגה וגביע) ואילו מסי הגיע למונדיאל האחרון אחרי עונה מתישה של 53 משחקים (ליגה גביע וליגת אלופות), מה שיכול להסביר אולי שאפילו פעם אחת לא נראתה פריצה סוחפת של מסי בכל משחקי המונדיאל האחרון. בקיצור עוד עשר שנים נוכל להשוות ואולי להגיע למסקנה מי גדול יותר.

Comments closed